אמרה שטויות. טיפשות. "תפסיקי לקחת אחריות"... קודם שהיא תפסיק לקחת אחריות בעצות כאלה על אחרים..  הרי לא מדובר על "דקויות" שבין הורים לילדים.

[ואת תעשי את זה ע"י דיבור]

אם את האחות הדגולה /הבכורה יוכל להיות שבמצב זה את דואגת מואד לאחים שלך ....

זה בסדר שאת דואגת  לאחותך .

המשיכי כך אחות טובה .

מקווה שהכול יסתדר לטוב והיה בסדר .

מההורים.

ה' יחזק וישמח אתכם.

[ומסכנים ההורים - אם הם מגיעים לכך. מי יודע איזה עומסים..]

אלו דברים חמורים מאד (ולגור עם האבא - גם אם יש סיבות משום מה שמקשות, זה אולי הרבה פחות בעייתי מדברים כאלה).

את קודם כל צריכה לגשת אל אחותך, ולומר לה: תדעי, אנחנו צריכים אכן לכבד הורים, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים להאמין לכל דבר שמישהו מהם אומר בגלל "עצבים" שיש לו. שיהיה לך ברור - את לא "סתומה", את הכי מתוקה בעולם. את חכמה.וללמוד תורה חושב הרבה יותר מלדעת אנגלית.

ותגידי לה: אני אוכיח לך שאמא מדברת מתוך "מצב רוח" שהיא לא שולטת עליו: האם יכול להיות שאמא תגיד לבת שלה "אם את מתכוונת להיות סתומה אני לא רוצה אותך בבית".. בוודאי שלא - אפילו למי שהיא "סתומה" באמת, קל וחומר לחכמה כמותך. אז מכאן את רואה שהיא פשוט במצב רוח שאינה שולטת על מה שאומרת, ואומרת גם דברים שהיא עצמה לא מאמינה בטיפה מהם.

כך תגידי לה.

אח"כ תלכי לאמא, ותגידי לה בשיא הסבלנות: את אמרת לה, אם את מתכוונת להיות סתומה אני לא רוצה אותך בבית שלי. בשביל שתעלה ל"הקבצה" גבוהה יותר - שזה ענין טכני ולא הכי חשוב בעולם - אמרת לה המון פעמים "סתומה", קיללת אותה, פגעת בתדמית העצמית שלה. על דברים כאלה, אנשים מדווחים לפעמים לרווחה; כי זה פיקוח נפש של הילד.  להרוס לילד תדמית עצמית, זה גרוע פי מיליון מקבוצה ג באנגלית.  אז אני באמת מכבדת אותך - ואני מבינה שזה בא מעומס נפשי - אבל כשזה מגיע להרוס אותה, אז זה נקרא בהלכה, "לא תעמוד על דם רעך". ואם היא תחליט לעבור לגור אצל אבא בגלל זה, את לא תוכלי להגיד כלום. אף אחד לא ישמע.  אז כדאי עכשיו, שזה הרגע אחרי האחרון, ממש ללחוץ ברקס חזק, לפני שכבר יהיה קשה להחזיר דברים לתלם.

ה' ירחם. יישר כח על שימת הלב שלך (ואיך אפשר שלא..)

אם את לא יכולה  להגיד לאמא שלך.. שאלה.

אולי זה יותר כואב לה, אבל אם זה בצורה מכובדת.. פה מדובר על פגיעה נפשית בילדה. זה לא פשוט.

הפגיעה העיקרית היא מהמילה הקשה שחוזרת על עצמה (ואם הילדה יודעת שהיא מוכשרת מאד, אז זה באמת פחות פוגע. לוקחת כ"יציאה"), ועוד יותר מ"אם את מתכוונת.. לא צריכה אותך בבית". זה חמור. ה' יצילנו. וגם אותה.

[מה שאומרת על התנ"ך, הדעת נותנת שתגרום לבת לאהוב יותר תנ"ך..]

וכל הכבוד שכך נהגת. אחות טובה.

לתת לאחותך כוח לקום וללכת? שייך? שייך לחזק אצל אחותך את המקום שמסוגל להגיד לאמא "אני לא מסכימה שתגידי לי ככה"?

אם כן, זה נראה לי דבר חשוב ומשמעותי. אפילו "ללמד" אותה, להראות לה, שהיא יכולה להגיד שהיא צריכה לשירותים ולהסתגר שם עד יעבור זעם. היא לא צריכה לתת לאמא לפרוק עליה דברים- היא צריכה לא לתת לאמא לפרוק עליה דברים. היא צריכה להגן על הנפש הרכה שלה.

ואם לא... כמה שאת יכולה, לחזק ולעודד אותה, בליווי יומיומי. לא רק במחמאות כמו "את גאונה" (בלי קשר למה שכתבת, סתם מבחינת הרעיון), אלא גם "איך התקדמת במדעים! את יודעת ללמוד מצוין". להראות לה את היכולות שלה.

הרבה הצלחה.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות