לא התפשרות ? 
הרבה פעמים רק עם חיבה בסיסית והתאמה בסיסית

 

שמתחתנים אחרי 3 פגישות.

ומי שכן נוהג כך זה בציבור שבו ממש ממש לא מתפשרים, הם פשוט חופרים על הפרטים היטב עד ל-3 פגישות..

מותר לשאול מאיפה ולמה כל ההכללות האלה על הדתיים?

הרצון למצוא חתן או כלה במהירות האפשרית

גורם לאנשים להתפשר אין מה לעשות ..

בנות מפחדות להגיע לגיל שזה כבר יראה מוזר שהן לא יתחתנו עד עכשיו

אז יאלה תזרימי מה שבא ונעשה את זה כמה שיותר מהר כנ"ל גם לגבי הבנים

לגבי בנים אין מבחינתם זמן לקבל את כלת החלומות שלהם

מה גם שהם יודעים שזה קשה להשיג מישהי כזאת שתענה על כל הדרישות ואפילו על רוב מה שהם מייחלים לו  אז יאלה היא דתיה ..וואלק נראת סבבה נזרום עם זה..

זה נקרא , להתפשר

בעולם הדתי מסתכלים מוזר על אנשים שלא התחתנו עד גיל 25 בערך..

זה מה שגורם למהירות במציאת השידוך ולרוב להתפשרות על בן או בת הזוג

ממציא ספקולציות ובטוח שזה נכון,

אני חולה על אנשים כאלו.

א. בעולם הדתי יש היום הרבה מאוד בחורים ובחורות מעל גיל 25, ולא חושבים שזה מוזר. אולי קצת דואגים להם, מנסים לשדך להם, להתפלל עליהם וכד'- אבל מוזר זה לא.

ב. כל מושג ה"התפשרות" הוא בעיני לא רלוונטי ולא נכון. יותר נכון להגדיר את זה כשינוי סדרי העדיפויות.

אם נניח, בהשראת שרשור אחר, הבחור מתעקש על עיניים כחולות אבל בסוף מתחתן עם בחורה עם עינים חומות כי הוא פשוט התרשם מהאופי שלה וחושב שהיא בכל זאת יפה- אתה יכול לקרוא לזה התפשרות. אבל זה לא באמת התפשרות.

זאת הבנה שהדבר שחשבתי שהוא כ"כ חשוב בשבילי- גיליתי שאולי בעצם לא...אולי יש משהו אחר יותר חשוב...

והענין הזה שייך גם לעוד תכונות, לא רק חיצוניות. אני למשל הייתי בטוחה שאני אתחתן עם בחור עם תכונה מסוימת.ובסוף זה לא קרה. אלא קרה הפוך.  אז התפשרתי? ממש לא. באיזשהוא שלב הבנתי שאלו הם פני הדברים והחלטתי החלטה מודעת שיותר חשוב לי בחיים לחיות עם אדם כמוהו מאשר עם אחר שיש בו אולי את התכונה שחיפשתי.

יותר מזה- הבנתי שהעובדה שאין בו את התכונה הזו מאזנת אותי ועושה לי טוב בדר"כ.

לא התחתנתי איתו כי הייתי בלחץ (גם ככה הייתי כבר 25...) ולא משום סיבה חיצונית כזו.

אז אם אתה רוצה לקרוא לזה התפשרות- אתה יכול.

אבל מבפנים- זו ממש לא התפשרות.

ולגבי כלת החלומות- אני לא יודעת מה החלומות שלך. אבל נראה לי שרוב האנשים, אם יחכו להתגשמות החלומות שלהם- יוותרו בודדים לעד. חלק מהחלומות הם סתם דמיונות שצריך להשתחרר מהם, וחלק מהחלומות לא קשורים למציאות יומיומית של זוג נשוי.

קראתי ואני מעריך את מה שכתבת כאן

כמו שכתבת מי שרוצה להגשים את כל הרצונות שלו מבת הזוג המיועדת צפוי להתאכזב כי זה פשוט לא יגיע

לא מתאים לקרוא לזה דמיונות , כי לפעמיים הוא מוכן להתפשר קצת פה וקצת שם

בסופו של דבר גם את זה לא בטוח שהוא יקבל , אז הוא מתפשר לגמרי

יש לחץ מכל הכיוונים ..השדכנית כבר הציעה לך מלא בחורות

אבל הוא רוצה יותר וזה זכותו

אז מה לעשות בסוף מתפשרים

מה זה "רוצה יותר"? יותר מה? יותר רזה? יותר חרוצה? יותר לפי החלומות שלי?

הדברים האלו טעונים בירור רציני כל אחד מול עצמו.

אז מה אם השדכנית הציעה מלא? זה התפקיד שלה, לא? אתה תתחתן עם בחורה רק בגלל שלא נעים לך מהשדכנית?  אני מקווה שלא...

ושוב חזרת לנושא ההתפשרות. אבל גם קצת באוויר.על מה בדיוק מתפשרים? אם בחור מאוד רצה משהו מסוים ובסוף הוא מתחתן עם מישהי ומתבאס על כלתו- זו התפשרות? זו לא התפשרות. זו טעות גדולה וכניסה למיטה חולה.

ואם אותו בחור שמאד רצה משהו מסוים ובסוף התחתן עם אחת שלא מתאימה לכל הרצונות שלה אבל הוא מאוהב בה ושמח בה עד השמים- זו התפשרות?  גם לא. זו החלטה נבונה שמעידה על שינוי בסדרי העדיפויות.

אז מה זו התפשרות? לא הבנתי....

גם צריך לזכור שה' הוא המזווג זיווגים. ויש הרבה דברים שבכלל לא רואים אותם בדייטים ורק אחרי החתונה פתאום מבינים, עם השנים, כמה שהזיווג טוב ומתאים.

מסכים עם כל מילה שלך את צודקת לגמרי

והתפשרות בישבילי לדוגמא זה שמישהו רוצה מישהי יפה ובסוף מקבל מישהי בסדר חח

והוא זורם עם זה כי אין לו ממש ברירה ..ולמה אין לו ברירה? כי היא לא מגיעה

זה לא סוד שהנושא הזה של השידוכים לוקח זמן והרבה ..

 

למה להתפשר? זאת השאלה שלי אליך

זה נכון לדעתך ?

 

הדוגמה של "היפה" מול ה"בסרד" שקיבל.  אני לא כ"כ מתחברת להגדרות האלה.

א. אף אחד לא "מקבל". מי שמתחתן עושה זאת כי הוא בחר בזה ובחר בכלה שלו. זה לא איזה משהו ש"מקבלים" בלי שיש לנו מה לעשות בנידון.

ב. מי שרצה יפה וקיבל בסדר- השאלה אם הוא חושב שה"בסדר" היא באמת יפה או שהוא מסתכל על כלתו ומתבאס. זה בדיוק מה שכתבתי לך. אם הוא חושב שהיא יפה אז אין כאן התפשרות ואם לא- אז הוא עושה טעות.

ג.  נושא השידוכים לוקח זמן מכל מיני סיבות. יש כאלה שבכלל לא לוקח להם זמן. יש כאלה שאחרי שניים שלושה ויש באמת כאלה שלוקח להם הרבה זמן למצוא. ולצערי- יש כאלה שלא מצאו.

למה ההבדל בין אלו לאלו?  זה מאוד מאוד תלוי אישיות. וגם, לא פחות, תלוי עבודת הנפש ועבודת המידות. וגם כמובן תלוי בתזמון של ה'.       יש כאלה שלוקח להם זמן כי הם צריכים לעבור תהליכים עם עצמם. יש כאלה שצריכים להתפקח מכל מיני "חלומות" ודמיונות.  יש כאלה שלא יודעים למה. כי ככה ה' מכוון.

אבל אלה שלא מצאו- זה כבר משהו אחר. גם פה כל אחד הוא עולם בפני עצמו. אבל זה לא בגלל שהם לא הסכימו להתפשר. אולי הם לא השכילו לשנות את סדרי העדיפויות, אולי הם מאוד פחדו מזה ואולי מלכתחילה בכלל לא רצו ואולי עוד אלף סיבות.

ד. אם תשאל הרבה זוגות האם הם התפשרו כדי להתחתן- מן הסתם שתקבל תשובות שליליות. מה שכן- הרבה יגידו לך שהם התחתנו עם בן או בת זוג מאוד שונה ממה שהם דמיינו. ושמחים בזה.

  ובדיוק לכן אני לא יכולה לענות לך על השאלה "למה להתפשר"? או אם זה נכון. כי אין כזה דבר התפשרות בענין הזה לדעתי.

עכשיו אני רואה את הדברים אחרת

מודה לך מאוד 

התיאור שלך על החיים בציבור הדתי- חרדי לא כ"כ מציאותי בחיים.

אולי טיפה מזכיר לי את צורת ההסתכלות של התוכניות שיוצרים על הדתיים...

לא ממש קרוב לחיים שם בפועל..

ממש סליחה אם יצא לא טוב, תגיד ואמחוק.. השתדלתי להיות עדינה כמה שיותר..

יתכן שאני לא קורא את המפה נכון בנוגע להתפשרות

לכן אני כאן כדי לשמוע עוד דעות 

בכללי כדאי להסתכל שוב על ההתנהגויות בציבור בכל מה שקשור לזה...

הצלחות לכולנו!! 

סליחה על ההכללה 

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.