יהיה לך זמן לשאוב בזמן העבודה? אולי בזמנים הקבועים של ההנקות (פחות או יותר כמובן) תשאבי בעבודה, כל יום בשביל מחר. (גם יש ייצור של חלב בזמני ההנקה אליהם הגוף רגיל, אז השאיבה אז אמורה ליהות יותר קלה).

זה קצת דורש כי צריך מקום לשאוב, ואח"כ לנקות את המשאבה, ולשמור את החלב בקירור, ואז לקחת אותו הביתה בצידנית, אבל נראה לי שבכל זאת יש הרבה שעושות כך ומצליחות.

כ"כ הרבה שעות? כל הכבוד! אצלי אין סיכוי....

בגיל הזה עוד קשה להם לאכול בדר"כ ולכן לוקח המון זמן ונכנס מעט אוכל

ואצלי תמיד היו השלמות של בקבוק.

אז אמנם ריווח לי והספיקה שאיבה אחת ולא שתיים.

אני נמצאת מחוץ לבית 9 שעות ( יוצאת ב7 חוזרת ב4). הפיצקי בן 8 חדשים ולא ראה בקבוק מטרנה (חוץ מ10 CC בבי"ח...)

נתתי לו לאכול ממש לפני היציאה והוא אכל 3 פעמים מנה של 120 כשחזרתי לעבודה (גיל ~4 חדשים). שאבתי פעמיים בעבודה. כל פעם קצת יותר מהמנה ולפעמים עוד קצת השלמות בבית. עוד בחופשה שאבתי כל פעם אחרי הנקה. אפילו 30 CC. קודם כל פרוטה לפרוטה מצטברת, וחוץ מזה זה גם מגביר את כמות החלב. ההקפאה היתה טובה לימים קצת לחוצים ולשקט הנפשי שלי שיש לי רזרבות למקרה ש... באיזשהוא שלב הוא העלה ל3 מנות של 150 ובגיל חצי שנה ל3 מנות של 200. זה היה קשה וצלחתי את זה בעזרת כדורים טבעיים כלשהם (אם תרצי אני אבדוק איזה) וגם קמתי בלילה לשאוב. זה לקח 3-4 ימים והצלחתי ב"ה להגיע לכמות. מגיל שבעה חדשים בערך הוא העלה את כמות המוצקים והיום אני עומדת על שאיבה אחת בעבודה. בשאר היום במעון הוא אוכל פירות, ירקות ולפעמים לחם.

בבוקר שאבתי צד אחד והנקתי צד שני

והיו לי 2 הפסקות אז שאבתי בשתיהן (כל אחת רבע שעה )

וכמובן הנקה כשחזרתי 

והקטע שמאז שהיא היתה איתי בחופש ( מורה..) היא הפסיקה לקחת בקבוק...

המון הצלחה בשאיבה זה לא פשוט 

אבל ממש שווה!!!

שנזכרתי בזכות השרשור הישן...

זמן קצר אחרי החתונה, אנחנו זוג צעיר ומתוק בשכונת קרוואנים.

בימים האלו אחרי שחזרתי מהלימודים הייתי מורידה את המטפחת ומסדרת את השיער בצמה, כמו שהייתי עושה בדייטים. וגם היה ממש קר בקרוואן אז לבשתי את הסוודר הענק של בעלי. קיצור אווירת דייט.

החלטנו להכין מרק כתום. לא שמנו לב שהפכנו אותו לחלבי ולא היה לנו בלנדר מוט חלבי. אז לראשונה שאלתי בקבוצת הווצאפ השכונתית למי יש, ומיד נענתי בשמחה (איזה שכנות מתוקות היו לי).

יצאנו אני ובעלי, קיבלנו את הבלנדר ועשינו הכרות קצרה. ראיתי שהשכנה קצת מסתכלת עלי מוזר אבל לא הכרתי אותה... נפרדנו לשלום וחזרנו הביתה.

רק בבית כשעברתי במקרה ליד מראה נפל לי האסימון, בהיתי בעצמי לרגע ונקרעתי מצחוק- יצאתי מהבית בלי כיסוי ראש🤭

שלחתי לשכנה הודעה צוחקת ומתפדחת, והיא כתבה לי שמזל שהיא לא קראה לבעלה להכיר אותנו... כנראה היא הבינה את הפאדיחה שלי הרבה לפניי וחסכה לי פאדיחה גם מול בעלה, מלכה👑😂

רק שם יש פדיחות? חחחח

בערך חודשיים אחרי החתונה אנחנו שם לשבת. אני שוכבת על המיטה ובעלי יושב לידי ומפטפטים. הדלת סגורה.

גיסי שהיה אז בן 5 פותח את הדלת מעדכן שהולכים לאכול סעודה ויוצא.

מספר לכולם בקול שאני ובעלי שוכבים על המיטה והוא אמר לנו שהולכים לאכול

מייד קמנו ויצאנו שלא יהיה להם מספיק זמן לדמיין את מה שלא קרה

עוד אחד?

אצלנו רוב הנשים מסתפרות, מי שלא - אף אחת לא אמורה לדעת שלא.

מביאה את הילד קצת מאוחר לגן הסייעת רווקה קצת מבוגרת עם קוקו.

הבן שלי אומר לה שגם לי יש קוקו אבל זה מתחת הפאה, ולמה אין לה פאה?

גם הפדיחה של הקוקו שלי, וגם הפדיחה שהיא לא בת 20, רציתי לקבור את עצמי!!!

אנונימית וצלולה - חחחח קורעעעעעע איך אוהבת שרשורים כאלה

עם פיגמה ובלי כיסוי ראש כמובן

חמי נכנס להעיר את בעלי למנחה בלי לחשוב שאני גם שם…

ולא תשאל או תלחץ בשום נושא אישי, רק הבעיה היא שאני לא חושבת שהיא באמת הבינה מה זוג נשוי עושה בחדרי חדרים...

בשבת שבע ברכות שלנו, יומיים אחרי החתונה, היא הציעה לשלוח את גיסתי הרווקה להעיר אותנו בבוקר.

איכשהו לא נפל לה האסימון שזה פחות שייך להיכנס לחדר של זוג נשוי שנייה אחרי החתונה.

אז לפני כמה שבועות היא נכנסה לחדר שלנו בשבת בבוקר כשהיינו אצלם, ובין חפצינו המפוזרים היא קלטה מגבת חביבה.

ההגיון היה אומר להתעלם באלגנטיות, אבל לא.

היא התחילה לשאול "למה הבאתם מגבת מהבית? מה הבעיה במגבות מהארון? אתם רוצים שאני אוציא לכם?" אני מתחילה להאדים לי (והיא עדיין לא קולטת...) ובעלי מלמל משהו על כך שאני מעדיפה את המגבות מהבית...

כנראה חשבה שזה לניגוב פנים או משהו? אנחנו כמעט אף פעם לא מתקלחים אצלם.

אחרי שבוע בשיחת טלפון כשהיא על רמקול מול אחים בעלי היא הזכירה את המגבת הזו, ואולי היא תקנה לנו מגבות חדשות, וכו'. בכל באמת בשמחה וברצון לעזור, כדי שאני אגיש יותר בנוח בבית.

מבחינתי אין סיכוי להזכיר עוד פעם מגבות לידה, כנראה שבאמת היא לא קולטת למה זה משמש...

לא עולה לי פדיחה כנראה הכל מודחק טוב

אז אצל חמותי הבית מתקתק כמו מפעל.

זה נחמד להגיע למצעים נקיים ופרוסים היטב

זה פחות נחמד כשעליהם יש כביסה (ששוכחים או מפספסים בפעם קודמת), מקופלת היטב ומסודרת בערימה מהפריט הגדול לקטן, ובראש הערימה תחתונים שלי (מקופלים!)

ומי שעושה את רוב הכביסות זה חמי…

לא קרו לי מקרים כאלה.

אבל היו מצבים שרצינו לחתוך מוקדם מאירוע, כי היתה לי טבילה באותו יום, וחמי וחמותי לא הצליחו להבין לאן אנחנו ממהרים ולמה אנחנו מוכנים להפסיד את הטרמפ שלהם.

או כל מיני סיטואציות שאני חושבת לעצמי, שלמה הם לא לוקחים בחשבון אפשרות כזאת. גם הם זוג דתי נשוי. לא קרו להם כל מיני מקרים שהם התחמקו מהסביבה?

ההורים שלי הרבה יותר מאפשרים בקטע הזה.

במצבים כאלה הם לא ישאלו שאלות. יכול להיות שהם יחשדו, אבל לא יגידו שום דבר.

ולא ממש פדיחה, אבל סיפור מקווה משעשע.

אני גרה במקום שבו מתאמים שעה לטבילה, ודואגים שאף אחת לא תפגוש מישהי אחרת.

היתה לי טבילה בשבת, והייתי הראשונה. הגעתי כמה דקות מוקדם והבלנית עוד לא הגיעה, אז חיכיתי בחוץ. אחרי הגיעה עוד אחת שהיתה בשעה שקבעו לה, וככה חיכינו שתינו. הבלנית התעכבה באותו יום והגיעה כבר השלישית.

היה מצחיק פתאום לפגוש נשים אחרות במקווה, מה שבדרך כלל לא קורה.

קובעים תורים, אבל לרוב צריך לחכות. יש חדר המתנה גדול עם 10-15 כסאות, מיועד בדיוק לזה.

אחרי הרבה שנים כבר אין את כל המבוכה של איך נטבול ומתי נצא

שזה הדבר הראשון שיחשבו עליו.

אבל אם אנחנו מחליטים משהו ולא נותנים סיבה, וכשמנסים לשאול אותנו אנחנו מנסים להתחמק, הם לא יכולים מתישהו לחשוב גם על זה כאופציה?

יש לי חברה שחמותה היתה מנדנדת לה כל שבת לבוא אליהם ולא היתה מקבלת לא בלי הסבר מוצדק. עד שפעם אחת הם אמרו לה שיש להם ליל טבילה ומאז היא לא מעיזה לשאול...

תמיד אני מדחיקה פאדיחות

פעמיים קרה לי שהנקתי בחדר של גיסתי על המיטה שנמצאת בדיוק מול הדלת (גיסתי ידעה שאני שם)

פעם אחת חמותי נכנסה- קצת פחות פאדיחה.

פעם שניה חמי נכנס- יותר פאדיחה אבל למזלי שמעתי את תחילת הלחיצה על הידית ומהר כיסיתי ת עצמי במשהו.

עבדתי עם מישהי, ובעלי עבד עם בעלה. לי היה מאד מאד מאד קשה איתה עד לרמה של לבכות מהיחס שלה אליי

התקשרתי לבעלי אחרי אירוע שהיה איתה שהביא אותה לבכי והתחלתי לבכות לו "אני לא יכולה יותר עם האשה הזו" למזלי לא ציינתי שם או פרט מסגיר אחר אבל עדיין. בעלי ממלמל לי "אני חוזר אלייך עוד שתי דקות"

חוזר אליי ואומר לי "הייתי עם בעלה באוטו".. לא יודעת כמה הוא שמע והבין.. אולי זה יותר פוטנציאל לפאדיחה מאשר פאדיחה ממש

בתור בלנית וגם מהכיוון השני.

פרצה המלחמה עם איראן יום חמישי בלילה,היו'ר של המועצה הדתית כשרות לציבור מפרסם את הטלפון של האחריות על מקוואות תחת השם שלי אני מוצאת מספר לא שלי,בודקת של מי המספר מגלה את המספר שלו,מתקשרת אליו אומרת לו המספר לא שלי תשנה את הפרסום אז הוא שואל אותי של מי ואני בתמימות אין לי מושג,שתי דקות אחר כך הוא מתקשר אליי נבוך כולו,אישה אחת הספיקה להתקשר אליו....

עוד אחד:

יש מישהי שטובלת אצלי ויש לה 4 בנות שטובלות חלק אצלי חלק במקוה השני,יום אחד באה כלה מרוקאית למקווה ואחת הבנות שלה באה עם הכלה תוך כדי היא באה לטבול,רואה את הבת שלה,עכשיו במקום לזרום שהיא גם באה לכלה היא פשוט הלכה ככה כל מי שבאה עם הכלה קלטה את העסק,אבל זה לא היה לה מספיק פדיחות לערב הזה אז דאגה לעצמה לעוד קצת,הלכה למקוה השני איך שהיא באה להיכנס יצאה בת אחרת שלה משם ישר מולה,

ועדיין לא נגמרה החגיגה לערב הזה,כי כשיצאה החוצה באה עוד בת שלה לטבול🤦‍♀️

יש לי עוד....

צריכה להפסיק עכשיו

אלופה על העבודה הזו!

נשמע לי קשה ביותר עם ילדים בבית ושעות העבודה הלא רגילות.

הבת שלי(בת 8)

הלכהלשחק עם חברה,

אני תאמתי עם האמא של החברה בסוף השיחה היא אומרת לי נתראה בעז'ה....לא כל כך קלטתי מה הכוונה אבל מילא...

האמא של החברה פתאום באה למקווה לטבול ושואלת אותי:אמרת לבת שלך שאני באה למקוה ?

אני:מה?

היא:כן אמרתי להן שאני יוצאת לכמה דקות,הבת שלי שאלה לאן והבת שלך אמרה שאני הולכת למקווה.

אני:

איפה אני קוברת את עצמי?

שאמא שלה היתה בלנית.

וכילדים כל פעם שמישהו היה מתקשר בערב ורוצה לדבר עם האמא, במקום לענות שאמא בעבודה הם היו אומרים- "אמא במקווה!"

רק לחשוב מה עובר על מי שהתקשר אליה שומע "אמא הלכה למקווה!" בלי לדעת שהיא במקווה מתוקף תפקידה כבלנית..

שיהיו בריאים

פעם הכנתי אוכל לשבת ובטעות הטרפתי משהו.

קיצר מפה לשם, התקשרנו לרב לשאול מה הדין והוא אמר לזרוק את האוכל לפח. ואמר בסוף בתאבון.

חשבתי שבעלי כבר ניתק אז התעצבנתי בקול: מה בתאבון? הוא הרס לנו את כל האוכל!

מסתבר שבעלי עוד לא ניתק....😊😂🤦‍♀️

בשבועות הראשונים אחרי שהתחתנו ובדיוק היינו מותרים אחרי כמה זמן שלא, היינו עם חמי וחמותי בשבת. חמי חיפש איזשהו חפץ שהיה קרוב אלי אז באתי אליו עם זה להביא לו, הוא כבר שלח את היד לקחת את זה ממני ואז מהר הנחתי על השולחן כדי שלא נעביר מיד ליד😅 צעירונת מבולבלת שכמוני. מקווה שהוא לא הבין מאיפה זה הגיע, אבל את הפרצוף המבולבל שלו לא אשכח עד היום..

הבוס של בעלי לשעבר הכיר את שנינו טוב.

ויום אחד, בצהריים נעימים וחמים

הוא פשוט קיבל לפלאפונו את ההודעה הבאה-

זכרת לעשות הפסק?

😄😄😄

מזל שהבוס הזה זורם.

הןא ענה לבעלי- לא חושב😄😄😄😄

פדיחות שלי:

פעם בחדר מורות ניגשתי לאחת הנוכחות ושאלתי אותה מי היא ואיזה כיתה היא מלמדת

והיא בהלם אומרת לי: "ראשונית, את לא מזהה אותי? אני רוחמה המזכירה!"

אני וזיכרון הפרצופים הדפוק שלי, כל כך התרגלתי לראות אותה במזכירות שלא שיערתי שהיא עשויה להיות במקומות אחרים....

עוד אחת

עשיתי מילוי מקום בבית ספר ובאותו זמן לקחתי מניעה

בקיצור באחד הימים נכנסתי למזכירה והיא מביאה לי טבליות של מניעה ושאלה אותי אם זה שלי. מסתבר שנפל לי ולא שמתי לב.

וגם בחתונה של אחי אחרי שבירת הכוס אז כמובן כולם באו לחופה להגיד מזל טוב, בקיצור זיהיתי את אבא שלי בתוך כל הצפיפות וניגשתי לחבק אותו ולאחל מזל טוב. אני נוגעת לו ביד, מרימה מעט את הראש וקולטת זקן שונה לגמרי משל אבא שלי, מיד התחפפתי ועד היום אני לא יודעת מי בעל הזקן....

באחד ההריונות שלי הייתי ממש בהתחלה, וממש לא התכוונתי שידעו...

לפני העבודה הלכתי לבית מרקחת וקניתי דיקלקטין (בונג'סטה בגלגול הקודם- תרופה להקאות לנשים בהריון אם יש מישהי שלא מכירה..)

בטעות השארתי את השקית על השולחן במקום להכניס לתיק.

מגיעה אלי אחת העובדות ואומרת לי: מצאתי את זה! אמרתי לה: זה לא שלי...היא הסתכלה עלי במבט מוזר והלכה.

רק אח"כ ראיתי שעל הקופסא יש את המדבקה מבית המרקחת עם הפרטים המלאים שלי...

פרט חשוב: מדובר במושב קטן שצריך לקבוע מראש תור למקווה, ואז הבלנית פותחת את המקווה במיוחד בשבילך.

עוד פרט חשוב: חמותי מחליפה את הבלנית כשהיא לא יכולה.

אז טבילה אחרי לידה ראשונה, ערב לפני כולי מרוגשת מתקשרת לבלנית שאני צריכה לטבול, והיא בטון ענייני מאוד אומרת לי שבאותו יום היא לא יכולה, אז היא תשלח לי מספר של מחליפה שהיא לא חמותי ואני אתאם איתה על שעה.

מתקשרת מדברת מסכמת על שעה מגיעה בשעה הידועה פותחת את הדלת נכנסת עם שקית

חמותי בפנים

מהה לאאא

למזלי היא באה להטביל מישהי אחרת.

בקיצור דאגנו לתאם שעות מול המחליפות, אבל לא חשבו לתאם את התיאומים

סוף דבר: חמותי חמודה ורגועה אמרה לי בואי תחכי וניהלנו סמול טוק מאוד מוזר עם סומק מאוזן לאוזן עש שהחליפה של הבלנית שלי הגיעה.

אם זה היה קורה לי עכשיו בכלל לא היה לי בעיה עם זה. אבל אז עוד לא הכרתי אותה ככ.

הלכנו על הכביש במדרחוב בצפת להנאתנו. שני מבוגרים, ילדה שמחזיקה את היד לאבא שסוחב עגלה ריקה כי הצרחן צשצורח רק בתוכה- הוא אצל אמא. שהולכת כמה פסיעות קדימה יותר.

פתאום אנחנו רואים מאחורי דלת של חנות סגורה אש. אש אמיתית. אנחנו ממהרים להתריע מסביב. ובעלי האמיץ בצעד הרואי עוזב לילדה את היד, עוזב את העגלה וניגש לפתוח את הדלת של החנות. חשוב מאוד.

איך שהדלת נפתחת יוצא גל של חום ועשן וכל האנשים בסביבה מתחילים להלחץ ולרוץ ולצעוק. והילדה שליי לבד באמצעע הכביש והעגלה מתחילה להידרדר ומגיע רכב ממול, לא מהצד של הילדה אל תילחצו, והוא נוסע גם מאוד לאט, אבל העגלה המידרדרת מידרדרת במהירות רבה לכיוונו, אני מתחילה לרוץ אחריה באמוק בין כל הבלגן, עם תינוק שמנמן ביד, והיא בורחת לי מהידיים ואני אחריה

ובסוף

שניה לפני שהיא נוגעת באוטו- אני תופסת אותה! ומבינה כמה זה היה מיותר המרדף הזה. הנהג של הרכב והאנשים שאיתו בפנים מתפקעים מצחוק ולי לא נותר אלא לצחוק איתם.

רק רציתי להוסיף שכשיש אש במקום סגור ופותחים את הדלת זה רק מלבה את האש כיוון שהשריפה גדלה כשהיא מקבלת חמצן מבחוץ, לכן עדיף להרחיק אנשים ולקרוא לכיבוי אש.

אם לא ברור כתבתי חשוב מאוד בציניות.

באמת לא הבנתי את זה 😆

ומה שצריך להשתנות הוא תוך כדי דיון ביניכם והבנה של מה צריך להשתנות ולמה.

אישית כשהייתי בבית עם הילדים, מהרגע שהוא חזר הביתה מהעבודה הוא היה איתם וגם בעבודות בית התחלקנו 50-50. וכשיצא לו כמה פעמים להישאר בבית עם הילדים הוא אמר שלצאת לעבוד זה קל יותר מלהיות איתם. (אני גם חושבת ככה.)

אני חושבת שתתחילי קודם כל מלאות את כל מה שאת עושה ולכבד את זה, ולהקל על עצמך איך שאפשר. (מיקור חוץ, מכשירים כמו מייבש, שואב שוטף, מדיח, בייביסיטר, חד פעמי, כל מה שאפשר ומתאים לך.) ולפרגן לך כשהוא שומע על כל מה שאת עושה.

בהצלחה!

אני בהלם מהאישה

הוא כל הזמן מתבכיין כמה קשה לו וכמה אני משוחררת

זה מן מניפולציה כזו עליי

אפילו משרה חלקית בבוקר.

תשקלי את זה מחדש.

מעבודה בחוץ

במיוחד אם יש ילדים שאיתך בבוקר ולא הולכים למעון.

אז תתחילי בלהעריך את עצמך שאת עובדת כל כך קשה! ללא הפסקה! ה"בוס" שלך קשוח במיוחד, ולפעמים אפילו לא מאפשר לך לשתות קפה או ללכת לשירותים, נכון?

צריך לעבוד על זה בצורה חכמה, כי התמרמרות, מריבות או ביקורת לא יגרמו לבעלך לשנות את התפיסה שלו ולא את ההתנהלות שלו.

הוא כנראה באמת ובתמים חושב שהוא עושה המון ואת לא.

תראי, אני באמת חושבת שכשבעל מגיע הביתה מהעבודה, הגיוני שהוא צריך קצת לנוח, להתאושש, לשתות משהו... אבל אח''כ כן מצופה שהוא יקח חלק אם אשתו לא מצליחה להחזיק הכל בעצמה (כמו רוב הנשים).

אולי תתחילי בלחשוב מה יקל מעליך - להוציא את הקטן? לקחת בייביסיטר מדי פעם? לקנות מדיח או שואב שוטף?

ואולי באמת את מעדיפה לצאת לעבוד? מה את הכי היית רוצה?

מטבע הדברים ככל שהגבר מחוץ הבית יותר שעות העול נופל על האישה שנמצאת יותר בבית (וגם יותר טבעי שהיא תיקח את העול הזה גם כשהיא עובדת )

זה נשמע שבעיקר מה שמפריע ומקשה עלייך זה שרגשית ונפשית הוא לא חולק איתך את העול של גידול ילדים ותחזוקת בית, וזה נראה לי משהו שאת צריכה להנכיח לו.

וחוץ מזה לעשות מיקור חוץ לחלק מהמטלות- מנקה פעם בשבוע, נערה שתבוא לקפל כביסה, לשלוח את הילדים עם בייביסיטר מידי פעם או באופן קבוע.

ולמצוא חברות שנמצאות בבית ולצאת איתן מידי פעם לקניות, להעביר צהריים יחד באחד בתים וכו'.

ובשנים שהייתי בבית (וגם היום כשאני עובדת) רוב הבית עליי

עם השנים זה השתפר ובעלי כן מבין שיש עליי עול ואני חושבת שחייבת להיות שותפות מסוימת שתהיה מוסכמת על שניכם איכשהו ותמנע הצטברות של מטענים, אפילו ברמה של להקל עלייך במיקור חוץ כלשהו

אם את לא מרגישה טוב פשוט תשכבי במיטה. אם הוא רואה אותך על הרגליים למרות שכואב מאוד, הוא כנראה מסיק מזה שאת עוד יכולה לתפקד

תרגישי טוב♥️

אבל בעלי היה שותף מלא מהרגע שחזר.

דבר ראשון, אם מדובר על להישאר עם ילד בבית, זאת עבודה לכל דבר ואפילו קשה יותר

וכשהוא חוזר הוא לחלוטין שותף.

אני מדברת על תקופות בין עבודות שהייתי בבית ללא הילדים, גם אז הוא היה שותף.

כמובן שלא מלא, הוא יצא מוקדם וחזר בסביבות 7, אבל לגמרי הכניס מדיח, עזר לי לאפס כשהיה צריך (זה דורש שחרור שליטה, לדעת להרפות גם כשדברים לא נעשים ברמת נקיון שלי ולהוקיר תודה בלי הרבה הערות)

יש תקופות אחרות כמו הריון תוך כדי עבודה, אחרי לידה, להישאר בבית אם ילד, ששום דבר מהמאמץ שהוא יעשה לא ישתווה לזה.

ויש הקרבות גדולות אחרות שעשיתי בשבילו.

אי אפשר ולא נכון למתוח קו מי עושה יותר ומי פחות.

כל אחד לפי היכולות שלו. הוא לא מנצל אותי ואני לא אותו, אם הוא יגיד שהוא עייף, אני אעשה ולהיפך.

כדי לקבל עזרה צריך בשלב הראשוני והכרחי להכיר בזה שאת ראויה לעזרה, שאת עושה הרבה.

אם הגעת למצב של שחיקה וכאבי גב את לחלוטין עושה הרבה

את עם תינוק בבית? תחזוקת בית מלאה קשה בעיניי בהרבה מלצאת לעבוד. גם ברמה הנפשית.

כשיוצאים לעבוד פוגשים אנשים, מדברים בגובה העיניים ולא רק עם ילדים, צוחקים, מרגישים משמעות והערכה לפעמים הרבה יותר מהטלות המובנות מאליהן בבית, מרוויחים כסף.

כל כך קשה להיות כל הזמן עם הילדים ועוד לבד..

לפני פתרונות טכניים אני חושבת שקודם כל בעלך צריך לשנות גישה. כשאנחנו לא עובדות בחוץ אבל כל גידול הילדים עלינו מאד קשה לשמוע את המשפט "אין עלייך עול". צריך להסביר לו שגם עלייך יש עול, פשוט לא עול כלכלי אלא עול אחר והוא לא פחות שוחק.

וגם את צריכה לשאול את עצמך אם מתאים לך אורח החיים הזה. אולי כדאי לך לשקול לצאת לעבוד, אפילו משרה חלקית, בשביל בריאותך הנפשית.

והחלוקה לא צריכה להיות דיכוטומית, צריכה להיות שותפות לשני הצדדים. בעלי שעובד, הוא יודע שמהרגע שהוא חוזר הבייתה הוא נכנס לקריסס בבית עם הילדים🫣. יש יום אחד בשבוע שסיכמנו מראש שבו אני "משחררת" אותו אחר הצהריים-ערב והוא יוצא לעיסוקים שלו ואני לבד עם הילדים. כך אני יודעת שגם אני מפרגנת לבעלי לצאת כשצריך כדי שיישאר לי בעל שפוי אבל אני יודעת ומתכוננת לזה מראש, לא שכל יום שהוא חוזר הוא רובץ בנחת על הספה.

להתחיל מזה שזו דינמיקה לא טובה

את מותשת

והוא מתעלם

זה לא קשור רק לסיטואציה הספציפית

הוא לא רואה אותך

מעבר לזה

תבדקי עם עצמך למה את מותשת ואיך את יכולה לשפר את המצב

לצמצם עבודות בית/ לשים תינוק אצל מטפלת לפעמים או באופן קבוע

וגם להסתכל קדימה

תכנון ילודה

לחשוב מחדש אם זה מתאים לך הסיטואציה של להיות בבית

בעלות תועלת של זה

אחרי מלא שנים שלא הייתי בבית,

והוא עובד עצמאי אבל העול הכספי יותר עליו מעלי.

ברור שביחס לאיך שהיה כשהיתי בחוץ עובדת, היום אני עושה יותר.

אבל ממש בטוב ולגמרי לא שהכל נפל עלי.

המקום החשוב פה זה שהוא לא מכבד את זה שקשה לך או מעיק לך בלי קשר למה את מביאה הביתה מהעבודה.

אם היית מביאה כסף אז היה יותר נכון להתחשב בך?

אם היית מוציאה כבר כח היה יותר נכון להתחשב בך?

זה לא באמת מדד.

זה שאלה של התיחסות לעומס עלייך אפילו בלי לדבר על אם הוא מעריך את העשיה שלך בבית או לא.

גם אם הוא לא מעריך, יש ציפיה שהוא יבוא לתת יד כשקשה לך. גם אם זה סתם כי את עובדת יותר לאט נגיד.

בטח ובטח כשאת עם תינוק קטן והכל עלייך.

תנסי לדבר איתו על זה. בעז"ה.

אבל כן לומדת

ובעלי עובד עבודה פיזית קשה

והרבה שעות ביום

וכן משתדל לעזור בבית

יש תקופות שהוא ממש שותף

ויש תקופות שעמוס לו בעבודה ופחות עוזר בבית

אבל תמיד הוא נותן יד

נגיד שבתות אני בחיים לא עושה הכל לבד

אני חושבת שפשוט צריך לדבר

שיבין מה כולל העול של הבית

ושגם אם לדעתו אישה אחת אמורה להסתדר לבד

בפועל את לא

ולכן את צריכה עזרה

ואם לא חסר כלום, אבל גם אין תקציב לעזרה מבחוץ,

את יכולה לצאת לעבוד אפילו כמה שעות ביום, ובכסף הזה לממן עזרה בבית ועוד יישאר תקציב לפינוקים.

לגבי הילדים, יש עול דאגה וחינוך שזה לא קשור למטלות בית, וילדים שיש להם שני הורים שמעורבים בחייהם לגמרי ירוויחו וילמדו ויקבלו משני ההורים.

אז אם הוא עושה את זה, מצויין.

אם לא, כדאי לדבר איתו על ההשפעה הזאת.

בנוסף הרבה נשים צריכות שיראו ויעריכו אותן. זה לא שאם הוא יפעיל מכונה זה יוריד עלייך עול טכני מטורף, אבל זה יקל על הבדידות ועל התחושה שאף פעם אין גיבוי ואת לא יכולה פשוט להוריד הילוך לפעמים כשאת זקוקה לזה.

זה לא תחרות מי יותר מסכן, שניכם צריכים להיות במקום שטוב לכם בחיים.

וגם להשקיע בזוגיות. הזוגיות משפיעה על ההתנהלות היומיומית ולהיפך.

אני מכירה הרבה שזה נשמע להם מטומטם ודפוק שאם הן לא עובדות אז הן צריכות עזרה בתשלום.

אבל זה בדיוק העניין

מי שרואה את עצמה, ומעריכה את מה שהיא עושה,

מבינה שזה מגיע בזכות!!

ושזה לא פינוק.

אם אשה תופסת את העשייה שלה בבית כברורה מאליה אז איך מצופה מהאחרים להעריך את זה?

אשה שיודעת מה טוב לה ואיך להקל על עצמה, ודואגת לעצמה, זאת אשה שתהיה מוערכת.

וגם עוד צד פסיכולוגי, יותר קל להתחבר לאדם עם אנרגיות, ולשמר את מה שעושה לו טוב,

מאשר להתחבר לקושי של אדם ממורמר ולנסות להקל עליו.

עזרה בתשלום למישהיא שבחרה במודע להיות עקרת בית זה קצת אבסורדי ולא רווחי.

עדיף כבר לצאת לעבוד- גם פחות נטל ילדים במשך היום וגם עוד מקור הכנסה.

לילדים כן..

עולם הפוך ראיתי.

אישה שבחרה במודע להיות עקרת בית/אמא במשרה מלאה מבינה שההכנסות של כסף זה לא הכל בעולם ולא מנהלת את כל סדרי העדיפויות שלה לפי כמה נכנס וכמה יוצא.

זה באמת קול שלפעמים עולה.. את גם ככה לא עובדת, אז עכשיו תקחי מישהי שתעזור לך?

ולדעתי התשובה היא לגמרי כן. זה כמעט בלתי אפשרי שאדם אחד יחזיק עול של בית שלם עליו .. במיוחד בלי הערכה ותמיכה מבן הזוג.

בין לבקש מהבעל לעבוד פחות ולעזור בבית,

לבין לתת לו לעשות כמה שהוא יכול להגדיל הכנסה ולקחת עזרה בתשלום?

בד"כ לעצמאים או עובדים בכירים השכר לשעה גבוה משמעותית מתשלום על שעת נקיון. ועוד שעתיים בערב זה יכול להיות ההבדל בין לסגור עוד עסקה.

אז הגיוני שבעל שכל עול הפרנסה נופל עליו, מוטרד מזה הרבה יותר מאשר להביא מישהי בתשלום שתעזור לאשתו.

במיוחד אם למשל מביאים צעירה שתסייע בכביסות, גיהוץ, איסוף צעצועים

או בייביסיטר שתעזור במקלחות או תחזיק תינוק בשעת עומס.

מי שלא הייתה בבית עם ילדים ובעל שעובד המון שעות לא תבין כנראה איך זה הגיוני הצורך הזה, אבל כשהתחלתי לעבוד הבית שלי היה הרבה יותר נקי מהתקופה שהייתי בבית. בלי מנקה.

קודם כל הילדים יותר קטנים ודורשים יותר השגחה

דבר שני הם פחות בבית אז יש פחות. שעות "בלאגן"

אני עוד זכיתי לישון לילות שלמים רצופים מגיל 3 חודשים אבל אני סופר פריווילגית רוב הנשים טרוטות מעייפות מילדים שקמים בלי סוף

שלא נדבר על האכלה סביב השעון וטיטולים

ילדים גדולים יותר שרוב הפעמים לא נמצאים בצהרון ממילא וגם כן חוזרים מוקדם עם מלא אנרגיות בקנה ועמוסים בחוויות והרבה פעמים מוצפים וצריך להיות קשובה אליהם. ולהיות קשובה לילד תופס פניות אחרת. כמו לנקות למשל. שלא נדבר על זה שלנקות כל היום זה לא פסגת האושר

חוסר בחברת שווים שיכולה מאוד לדכדך

ועם גישה כמו הבעל של הפותחת אז כנראה גם המון בדידות

להיות המטפלת הבלעדית, גם אם זה "רק" הילדים שלך, זה הרבה חוסר עצמאות וזה שואב מאודדד גם אם זה מאוד מספק וזה הדבר הנכון לעשות. אז בטח לקחת עזרה.

ואני יודעת שהבית ממש ממש לא רק עליהן.

הבעלים שותפים מלאים,

אבל נראה לי שמה שהכי משמעותי הוא שכל הגיסים שלי ממש מעריכים את אחיות שלי על זה שהן בבית עם הילדים ועל כל מה שהן עושות,

(אגב, לאו דווקא בגלל שזה קשה, אלא בעיקר בגלל שזה כל כך משמעותי בעיניהם לבית ולילדים),

וזה לדעתי המפתח לכל שינוי ההרגשה.

הקטע הוא שאני לא באמת מצליחה לתקתק את הבית וכאלה,כי יש מלא דברים, בדיקות עם הילדים, חינוך וכו' בחוץ

כך שהבית די מוזנח וגם על זה אני מרגישה באמת שכאילו מה אני עושה לפעמים

אבל אני עושה המון.

השבוע הוא זרק משפט 'אין קשר בין המציאות לכתבה' וזה גמר אותי ממש

זו עבודה סיזיפית נורא, דורשת בלי סוף.

הבתים של אחיות שלי ממש לא מתוקתקים.

ולאחת גם יש עוזרת בנוסף לשותפות של הבעל.

אז מה אם היא בבית? יש לה מספיק עבודה עם הילדים ועם שאר ענייני הבית.

וגם אימא שלי הייתה כל השנים איתנו בבית, והייתה מביאה עוזרת הרבה שנים.

כל השאלה היא אם ההישארות שלך בבית מוערכת או מזולזלת.

אם היא מוערכת - כל מה שאת עושה הוא מדהים, ואם היא מזולזלת - לא משנה מה תעשי, זה ייחשב לכלום...

יש מצב?

את מעריכה את עצמך?

את חושבת שאת אלופה ושזה לא קל להיות עם ילד קטן בבית?

את מרגישה שאת עושה את מה שאת צריכה ויכולה?

או שיש לך מלא ביקורת עצמית?

כי אני חושבת שזה הדבר הראשון שמשודר הלאה לאנשים סביבנו,

ואם את לא בטוב מול עצמך ומעריכה את העשיה שלך יהיה לו קשה להעריך.

מבינה מה אני אומרת?

מטלות הבית זה המון דברים על הדרך, וההרגשה שלא עשית כלום אבל גם לא עצרת לרגע, מאוד נפוצה.

אבל בשבילך לא בשבילו.

והדיבור שלו לא לעניין (יש מצב שהייתי משאירה אותו להתמודד עם הבית לבד לכמה ימים כדי שיבין 😅)

תתחילי מעצמך.

יש הבדל בין לרצות להיות מוערכת לבין להזדקק לאישור והערכה.

למשל ההבדל בין להרגיש יפה ולרצות לקבל מהבעל מחמאה על זה - לבין לא להרגיש יפה כל עוד הוא לא אמר את זה, כלומר להיות תלויה בהערכה.

תנסי להתחזק מבפנים ולשדר לו שאת עושה הרבה, ובכנות להגיד לו שינסה בעצמו ואז ידבר.

למה הוא מצפה, לבית מתוקתק אחרי שהיית שעות עם ילדים קטנים ? זה לא ריאלי, השאלה למה את מצפה את זה מעצמך.

אין קשר בין הציפיות שלו,למציאות

מציעה לך להשאיר אותו קצת בבית עם הילדים כדי שיבין מה המשמעות של זה

וגם אם הוא לא יבין מאה אחוז

הבית לא אמור להיות מתוקתק. ואם הוא רוצה את זה וחשוב לו אז תשלמו על עזרה, הכל טוב

תחשבי על זה שבבית שלך יש בשעות הבוקר מעון, בצהריים צהרון, בערב מועדונית, מקלחות ולישון.

בכל אחת מהמסגרות האלה מנקים כשהילדים הולכים.

ב"ה מהבית הם לא הולכים, ולכן אין זמן לתקתק אותו כמו שמצופה מאישה שאין לה ילדים קטנים והיא לא עובדת.

וגם ממנה לא מצופה, שתעשה מה בראש שלה.

חוץ מזה, שאת כל המשרות מאיישת אישה אחת, שילדה לא מזמן כנראה, בקושי ישנה בלילה, וכל האחריות עליה.

חיבוק ענק, תחושה ממש מעצבנת ומחלישה.

אבל גם אני במצב דומה. אני עובדת ממש טיפה, כדי להיות עם הילדים.

כשאני הרגשתי ככה מול בעלי, שמתי לב שזה א'- מגיע בזמנים אחרי תקופות ארוכות שלא הסתכלתי על עצמי ולא עשיתי משהו בשבילי.

ב'- הרגשתי שכל מה שאני קונה זה בזבוז, ושאני לוקחת מהכסף שלו.

זה תלוי באיך אנחנו מסתכלות על דברים בעיני עצמנו. כשהסתכלתי על כל הדברים שאני עושה והשוויתי לאם זה היה נעשה אם הייתי עובדת במשרה מלאה, הבנתי שאני חוסכת המון.

וזה שאני מקדישה את השנים האלה לגידול הילדים זה תמיכה כלכלית בעסק של הבעל.

עצם העובדה שהוא יכול להיות רגוע כשהוא בעבודה שיש מי שדואג לילדים שלו- זו שותפות עסקית של שניכם.

לגבי הסוף..השאלה היא האם הבעל יכול להיות רגוע גם כשמישהוא אחר שומר על הילדים ולא רק אשתו בשביל הבריאות הנפשית שלה..

תהיה בבית באופן כללי.

כזוג וגם כאדם יחיד צריך זמנים של חופש כדי לתפקד...

מה את מרגישה לגבי התפקוד שלך בבית? את מרגישה מסופקת בסוף יום?

הרבה פעמים אישה לא עובדת תספיק פחות מאישה עובדת כי אישה עובדת יש לה באופן "טבעי" מנועים לעשיה

ואישה שנשארת בבית צריכה להפעיל את עצמה מה לעשות כי יש אשליה בתת מודע שיש לה את כל הזמן בעולם לעשות אז עכשיו היא יכולה לנוח/לעשות דברים בסלואו מושן וכו'

ממליצה לך לשבת ולכתוב את כל המטלות שהבית צריך בשביל להיות נעים ומסודר בכללי ואיך את מצפה שהוא יראה בשעה X בערב, ואז לעשות טבלת נקיון יומי-

מחלקת את המשימות מה צריך לנקות כל יום, מה פעם בשבוע ובאיזה יום ומה פעם בשבועיים/חודש.

אם מעניין אותך טבלה שלי אני אעלה.

במקביל את עושה סדר יום הפוך- שמה קודם כל את השעה שבה את רוצה שהבית יהיה מאורגן, ואז הולכת אחורה- מה צריך לקרות לפני כן בשביל שזה יהיה מציאותי,

נניח אצלי- אני רוצה שבשעה 7 בערב מטבח יהיה מאורגן, כלים שטופים וסלון מאורגן, בשביל זה אני צריכה שיאכלו ארוחת ערב מספיק זמן בשביל שאני אוכל לארגן מטבח לפני מקלחות

אז ארוחת ערב ב5 וחצי, אז ב5 ורבע עושים 15 דק' שמארגנים את הסלון וכו'

סדר היום שלי מן הסתם לא מתאים לך אבל פירטתי שתביני מה התכוונתי בסדר יום הפוך.

כשנכנסתי לשגרה הזו הקפדתי על שבועיים שלא עושים דברים שוברי שיגרה, עכשיו אני מאורגנת גם לימים לא שגרתיים, וגם מרפה בשעת הצורך.

בגלל שבבקרים אני עובדת וחוזרת הביתה ב4 עם הילדים, אני דןואגת שיהיו לי תשתיות אוכל בפריזר ובמקרר שיעזרו לי לארוחת ערב (מבושלת)

זה גם עוזר לתחזק את הבית וגם מכניס מנועים לעשיה. חוץ מזה את צריכה לדאוג למלא את עצמך ביציאות עם חברות (נניח לבוקר אמהות במתנ"ס, הליכה מידי פעם) להקפיד על פעילות גופנית, ללכת לעיסויים וכו'

להתלבש מיד בבוקר כאילו את יוצאת לעבודה, לתכנן לעצמך 'פרויקטים' גם נניח (מנסיון) אם יש לך תינוק בן שנה- שנתיים בבית, אז לתכנן לו גן עם איזה חומר את רוצה ללמד אותו ואיזה מיומנוות את רוצה שהוא ירכוש, וכמובן איך לעשות את ולהצטייד בהתאם.

כשאת מובילה את היום שלך עם מטרות ועשיה לפני ולא כיבוי שריפות מספיקים יותר ומרגישים טוב יותר וממילא גם השיקוף של המציאות לבן זוג/לסביבה הוא אנרגטי ועסוק.

ובלי סתירה גם אישה עקרת בית לא צריכה להספיק לעשות הכל לבד. זה לגמרי בסדר לקחת עזרה חיצונית למה שצריך ויאפשר לך לתת את המיטב כעקרת בית.

חוץ מזה- ילדים צריכים גם אבא וגם אמא, והגידול שלהם אמור להתחלק בין אבא לאמא גם אם אחד מבני הזוג יכול לעשות הכל לבד לבד, והתפקיד שלך הוא לשקף לו את זה. החלוקה לא צריכה להיות שוויונית אבל היא צריכה להיות משמעותית מספיק להרגשת שותפות. אולי הוא יכול לקחת לרופאים? אולי להכין להם תיקים בבוקר ולקחת למוסדות? אולי ללמוד למבחנים? גם אם ביומיום הוא לא בבית בשעות הקריטיות של ש.ב.-משחקים-ארוחות-השכבה וכו', יש מספיק אזורי גידול אחרים שהוא יכול ויהיה טוב שיקח על עצמו.

יצא לי מגילה ארוכה מידי 😅

מקווה שלפחות חלק מזה יעזור לך

ובקשר לגב- רפלקסולוגיה יכולה לעשות פלאים לכאבי גב שונים, ממש ממליצה לך ללכת ל3-4 טיפולים, ויש גם דרך הקופה.

ממש בול ההתחלה שכתבת על המריחת זמן

אני לא טיפוס של טבלאות ורשימות לצערי....

ועד היום תופס,גם כשאני עובדת מהבית והילדים לא פה, זה להחליט שאני מסדרת רק בערב.

אם זורם פה ושם לעשות משו בקטנה כמו לפנות שולחן נגיד סבבה. אם לא, יש זמן מוגדר אחד ביום קבוע כבר המון שנים שזה זמן איפוס לבית.

תנסי למצוא לך גם זמן כזה. תגדירי מה נכלל בו וזהו. חוץ מזה - את בעבודה עכשיו. כשעובדים לא מנקים

המציאות שלנו היא שלנו, וזה בדכ עובד לנו ולפעמים לא..

נשמע שיש לכם על מה לעבוד ושווה ללכת למישהו שיעזור לכם לעשות שיקוף טוב ובריא.

תודה לכל אחת ואחת

1. לגבי השום- זה באמת לא מומלץ, עלול לגרום לכוויה ממש. אבל יש לקנות היום כמוסות שום שיעילותם שווה, והן בטוחות לגמרי לשימוש. הן ממש קטנות, אפילו יותר קטנות מפתילה. וזה עוזר לדחות עוד קצת את ההתפרצות הבאה. בנוסף- לתת להם לאכול גרעיני דלעת- מאד עוזר.

2. גם אני תמיד אומרת שזה הרבה יותר גרוע מכינים, ומעניין מאד שהבנות שלי נדבקו קבוע בתולעים ואף פעם לא בכינים....

3. זה עובר כשהם גדלים..... מנסיון בערך מגיל 11/12 כבר הפסיקו להתלונן. אבל כשאני עושה טיפול בורמוקס, בעצת הרופא אני עושה טיפול משפחתי- מביאה לכולם, גם לגדולים כדורים ואפילו אני לקחתי, וזה באמת עוזר לרווח את ההתפרצויות....

4. חיבוק ענק ענק ענק לא יאומן עד כמה זה יכול לשבש את החיים שלך ושלהם

יתכן שזה גם יעזור.

אבל בדברים האלו- אין כמו המקור, במיוחד שהמקור טעים וזמין...

את ההתפרצות הבאה אחרי חודשיים.

אצלינו זה הרבה פעמים בא ביחד, או שבוע תולעים ואז שבוע כינים...

ולנו אמרו 3 מנות ברציפות ואז מנה רביעית שבוע אחרי.

זה סיוט, מזדהה

השתמשתי לעצמי כילדה ותמיד עבד

ישבתי לקרוא מלא עכשיו וראיתי שממליצים גם על שמן אורגנו זה אותו דבר?

אם תמצאי פתרון אשמח לשמוע.

בעלי היום שם לו וזלין בפי הטבעת לפחות שלא יצרח.

הרגיע לן קצת

והבאתי ורמוקס. למרות שלא ראיתי שום תולעת.לא יכולתי כבר.

אצל רויטל ויטלזון.

כמה צחקתי.

אולי אני מסגירה את עצמי כי שיתפתי כמה חברות

אבל ניחא

זה סיפור חיי.

זה נראה לי שאלה לרופא. ילד שמתעורר כל לילה הצרחות זה משהו שצריך לטפל בו, כנראה עם סותר חומציות מאיזשהו סוג...

אבל כצפוי אין תורים בימים הקרובים, אז מתלבטת מה לעשות בינתיים.

Eo EQuiz | E&E Israel - EOE/EGID Community

ובכל מקרה גם אם אין קשר, גסטרו זה הכתובת באמת... וזה תורים רחוקים...

בול צרבות.

השאלה היא איך אני יכולה לעזור לו לפני הגסטרו, כי הוא ממש סובל כבר הרבה זמן...

אבל אולי זה קצת בעיה כי זה בעצם יכול למסך בעיה שאז הגסטרו לא יראה. הייתי מתייעצת עם הרופא מה דעתו בינתיים

ואגב הוא מקבל תוספי תזונה כלשהם?

תרופה לילדים ומבוגרים, עוזר תוך כמה דקות אבל ההשפעה היא לכמה שעות

(הרופא אמר לנו לנסות את זה במקרה של ריפלוקס עם תינוק. עזר כל כך שבסוף לא המשכנו לתרופה חזקה יותר)

נראה לי שזה קשור לסטרס תזונה משקל

הילד שלך עם עודף משקל?

כדאי להתייעץ עם גסטרו תבקשו בדיקת אליקובקטור וכו

לדאוג שהמזרון יהיה קצת באלכסון עם הטיה

תתיעצו עם רופא בקשר לתרופה

מזרון באלכסון זה רעיון מצוין, תודה!

אבל עד שתמצאי תור, תקלי עליו כמו שמקלים על צרבת בהריון.

ארוחות קטנות לאורך היום, לא שומניות, לא לשכב לפחות חצי שעה אחרי האוכל, לישון עם הגבהה של הראש, להפריד נוזלים מאוכל, וכל מה שעוזר בהריון.

אומפרזול

מציל חיים

המליץ לתת אומפרזול לנסיון במשך חודש על רקע כאבי בטן והתפתלויות במשך כל היום.

טען שכנראה זה השלכה של הפגות שלהן

כי ראה שאצל פגים יש נטיה גדולה יותר לחומציות בקיבה

(בנות כמעט 8)

לטיפול נפשי יש יותר דברים

טיפול אישי/ זוגי- זה כל דבר שיכול להיקרא טיפולי כולל סדנאות, הדרכות וכו' וזה היה 1500נועוד1500 על 2024 ו2500 על 2025

טיפול נפשי זה קל"ת, מרב"ע, פסיכולוג, פסיכיאטר או עו"ס- 80 אחוז מכל מפגש או 250 על כל מפגש-הנמוך מביניהם. עד נראלי 22 מפגשים.

קבלות שכתוב בהם טיפול זוגי/ אישי.

דרך האתר של המילואים

יש שם כמה שדות למלא שבגדול זה להעתיק מהקבלה (שם המטפל, טלפון שלו וכאלה)

אם זה לא על הסעיף של טיפול נפשי שמוגדר למטפלים מוסמכים, לא צריך מעבר לקבלה...

לטיפול הנפשי צריך להוסיף גם תעודת הסמכה של המטפל.

זה הקישור שהגשנו בו היום, מקווה שהוא מעודכן (נעקוב ונראה) -

TipoolRigshi360 פניה למרכז מילואים 360 קרן הסיוע השתתפות בעלויות טיפולים רגשיים

ממליצה אחרי יום יומיים להיכנס לאיזור האישי באתר מילואים ולוודא שנפתחו בקשות לפי מה שהגשת.

שווה להגיש!

ובהקדם כדי שיהיה זמן לתקלות 🙄

לא הבנתי את ההבדל בין טיפול אישי לנפשי.. זה הגדרה שלנו כאילו? מדובר בטיפול פסיכולוגי שהוא הלך לכמה מפגשים, אין לו את התעודה של המטפלת

אפשר להכניס שם גם רפואה משלימה וכל מיני דברים כאלה (בקישור שם הם נותנים רשימת אפשרויות, ממה שזכור לי אנחנו הגשנו גם דברים שלא מופיעים שם, אז מתייחסת לזה כדוגמאות).

הטיפול נפשי זה נורא מוגדר, חייב להיות פסיכולוג/פסיכיאטר/עו"ס (יש להם שם רשימה מדויקת) עם הוכחות שהוא מוסמך.

מה שאת מתארת נשמע שיעבור ב2 הקטגוריות.

אם יש לך מה להגיש גם וגם (ויש איך לבקש את התעודה של המטפל) - הייתי מנצלת גם וגם.

אם בכל מקרה לא תגישו דברים אחרים - אז תעשו לעצמכם חיים קלים ותגישו באישי בלי הסברים...

חשוב לדעת שאישי זה לא רק אישי שלו - זה גם את או הילדים. אז קדימה תקבעי לך איזה עיסוי או רפלקסולוגיה או מה שעושה לך טוב 😉❤️

שימחת'ותי ❤️❤️

תסתכלי בקישור שצירפתי, כשאת בוחרת סוג החזר יש לך הסבר קצר עליו, ואישי זה לגמרי כל אחד מבני המשפחה.... (לא זוכרת מה הגשתי על עצמי, אוסטיאופתיה של הילדה קיבלה אישור)

שיש הסבר אח"כ, זה ממש מפורט. ולילדים זה גם קלינאות תקשורת ורכיבה טיפולית.

מהממת אחת שכתבת ופירטת ❤️

את החובה של המילואים אנחנו ממלאות מעולה, לפחות שנקבל משהו קטן בחזרה...

אם את לא בעניינים, מציעה ממש לעקוב אחרי התוכן של פורום נשות המילואימניקים (יש להם קבוצות וערוץ ווצאפ ונמצאות גם בפלטפורמות אחרות), הן מנגישות מידע בצורה מעולה ממש. אני יותר בעניינים מבעלי בזכותן 😅

חבל חבל חבל לא לקבל בחזרה כסף על דברים שאפשר, אנחנו באמת נותנים את הנשמה והחיים ❤️

תכף סופשנה לועזית, יש זכאויות שנגמרות. רוצי לבדוק מה עוד לא הגשת ואפשר...

רק חובות אני יודעת לשנן 🙈🙈

אני חייבת לבדוק את הנושא, אני רואה שדווקא יכול להיות הרבה דברים שיעזרו לנו

הן מפרסמות ממש מסודר לפי נושאים,

מזכירות להגיש, מסבירות מה צריך, עוזרות אם יש צורך...

יש עוד מיליון קטגוריות אחרות של החזרים, אבל תתחילי באלה שתכף נגמרים.

מישהי הזכירה פה ובאמת לא זכרתי לכתוב, אז כותבת שלא תפספסי -

עוד הבדל בין האישי לנפשי זה שהנפשי זה החזר חלקי (עד 80%, גג 240 ש"ח לטיפול) ובאישי וזוגי זה החזר מלא.

אז הבחירה ביניהם בעיניי היא לפי מה יש לך להגיש בסך הכל.

השאיפה היא לנצל כמה שיותר...

לך ול @שיפור

לא ידעתי שיש ככ הרבה אפשרויות ובטח לא שאני יכולה להחליט למה להגיש.

למה בירוקרטיה זה כזה מסובך??

טוב אני אתחיל מלהגיש לאישי ואחכ נראה

הולכת להקדיש לזה את המוצ"ש החורפי

ריפוי בעיסוק/סוסים/הידרותרפיה

גם אפשר

אפשר להביא קבלה מכל דבר

הטיפול נפשי זה החזר של 80 אחוז עד 240 אם אני לא טועה, וזה צריך בעלי מקצוע מסויימים או מטפלים עם תואר שני או מרבע פיזיו אולי גם וכזה....

ושם צריך גם תעודה של המטפל

בוא נגיד את האישי והזגי הייתי מחפשת על מה לבזבז ולהוציא לכ דבר שישמח אותך סדנא קורס צימר בריכה זוגית וכו..

את הנפשי אם גם ככה אתם צריכים טיפול תחפשו משו שעונה על הקריטריונים...

ואם עוד לא השתמשת בכלל, תבדקי גם אופציה של לשלם עכשו וללכת בהמשך לסדנאות וכאלה...

למשל אנחנו קנינו ניווט זוגי, ונשתמש בו יום אחד כשנגיע לזה 😅

בטוחה שיש סדנאות וטיפולים שאפשר לשלם על שובר, ככה לא צריך להיות מדי בלחץ של סופשנה...

שאלון 1 את ממלאת, שאלון שני הגננת. את מביאה הכל למזכירה- הפניה ו2 שאלונים. היא סורקת ושןלחת לקופ"ח. את מקבלת אישור לאבחון אחרי שבוע- שבועיים. ואז את יכולה להתחיל לשלוח למכונים להתפתחות הילד את ההפניה ו2 השאלונים כדי להיכנס לרשימת המתנה לאבחון.

ספורט טיפולי קבוצתי הרבה יותר פשוט, אם זה בהסדר עם הקופה את רק מבקשת הפניה מהרופאה. תלוי במדריכה של הספורט אם את משלמת לה ומגישה קבלות כדי לקבל החזרים מהקופה או שאת מורידה התחייבויות ונותנת למדריכה.

אולי תבדקי אם יש החזרים מהביטוח, אם יש ,אז למה לא לעשות פרטי?

בהצלחה!!

יכול להיות שזה פיזיותרפיה ולא ריפוי בעיסוק. בכל מקרה כדאי לפנות להתפתחות הילד (פשוט תתקשרי להתפתחות הילד באיזור שלך ותשאלי מה התהליך ומה זמני ההמתנה.) כדאי לך לברר גם על הביטוח הפרטי, אבל ממה שאני יודעת ביטוחים פרטיים שמכסים טיפולי ריפוי בעיסוק מבקשים אבחון מהקופה כדי לתת החזרים. ואם זה לא משהו דחוף או שמשפיע על החיים אישית אין מצב שהייתי משלמת על פרטי, זה 300-400 לטיפול...

את ברשותך נדחפת לשאלה

איך יודעים איזה טיפול מתאים לו?

לקחתי כבר את השאלונים מהמרפאה, הם ידעו להתאים לו את הטיפול הנכון? או שאני צריכה לבקש משהו מסויים?

קצת נמנעתי מלהתקדם בינתייל כי אין לו קושי מובהק אלא משהו כללי מסורבל כזה כמו שתיארת.. והוא מאד מאד חכם ותקשורתי שזה מפצה על זה.

ניגשת לאבחון ראשון, משם זה מתגלגל.

אם המרפאה חושבת שיש צורך באבחון נוסף, היא תפנה.

לגבי לבקש - את מגיעה עם כיוןון על קושי בתחום מסוים? כמו קושי בדיבור? קושי בריפוי בעיבוק?

כי אם אני לא טועה אלה שאלונים שונים..

נמנע מטיפוסים, רק לאחרונה התחיל לקפוץ וזה עדיין מאד קשה לו, יש לו ריצה מצחיקה כזאת..

מוטוריקה גסה זה פיזיותרפיה, אבל בכל מקרה הייתי מתייעצת עם הרופא ילדים שלו, שיתן הפניה

הוא אמר לי למלא טפסים אם אני רוצה

ושבכל מקרה רוב הדברים שציינתי אפשר לחכות לפחות עד גיל 4 שיסתדרו לבד.

לי זה כן מרגיש שצריך חיזוק אבל הוא בלבל אותי..

זוכרת את ההמלצה הראשונה, הייתי בטוחה שעולמי חרב עליי חחח

בביטוח הפרטי שלנו אין כיסוי להתפתחות הילד..

תתחילי את התהליך בלאומית עם הטפסים. מרגע הגשת הטפסים קיבלנו תור דיי מהר, תוך איזה שבוע שבועיים.

משם התגלגלנו.

אם המרפאה בעיסוק תחשוב שזה לא אצלה, היא תפנה לאבחון פיזיו.

לגבי ספורט טיפולי, שיתפתי פה בעבר.

התחלתי קבוצה חדשה במקום מוכר יטעם הקופה, הילד הלך פעמיים וכל יום מתחנן ללכת.

הוא ממש נהנה. יש שם עוד 4 ילדים בגילו, כל אחד עם קשיים אחרים וכולם מסתדרים שם מצוין. ממליצה.

לק"י

ואיזה כיף לשמוע שהוא נהנה ומבקש ללכת!

גם של ספורט טיפולי, החוג מטעם בית ספר פרח (למרות שלא לומד שם)

כלומר, זה במבנה שלהם. המדריכה גם עובדת שם. ההתחייבות של הקופה (55 למפגש)

בשורה התחתונה הילד ממש נהנה, כל יום רוצה ללכת.

גם המדריכה ממש נחמדה, שולחת אחרי כל מפגש סיכום במייל של מה עשו, על מה עבדו ומה התכנון להמשך.

המלצה לאן לפנות (זה גם עוזר להקדים את התור אח"כ למה שצריך)

במקביל תתחילי ספורט טיפולי, זה בכל מקרה יעזור (במידה והמדריכ/ה טובים)

לא בטוחה שבמכון יסכימו להכניס לרופא לפני כל האבחונים (ככה בכל מקרה היה בסניף שלנו, הלוואי שאצלהם זה שונה)

שלוש, משהו כזה, והוא המליץ לי איך להתקדם הלאה.

בלאומית עשו את המוות כדי לזכות להיפגש איתה, מי שישמע המזכירה משלמת לה מהכיס הפרטי שלה.

יהלום נדיר שהשמישמור אם יגעו בו יותר מידי 😈

צריך הפניה מרופא ילדים, או שאפשר פשוט לקבוע?

מקבלים ילדים עד גיל מסוים?

הבן שלי כבר עבר כמה סבבים בהתפתחות הילד, של פיזיותרפיה לריפוי בעיסוק. אבל אצל רופא התפתחות לא היינו.

יש לו תור נוסף לאבחון של ריפוי בעיסוק, אבל אני רוצה משהו יותר כולל.

כשהבן שלי היה בן שנה ו9 הרופאת משפחה אמרה לי לפנות לרופא התפתחות, פניתי לסניף של התפתחות הילד אצלינו וקבעתי תור לרופא התפתחות.

זה היה הדבר הכי פשוט בכל הסרט הזה של קלינאית תקשורת-פיזיותרפיה-וריפוי בעיסוק.

@רוני_רון במקביל תקבעי כבר תורים לבדיקת שמיעה וראיה כי תצטרכי את זה.

ותלכי לאף אוזן גרון מומחה כי לפעמים נוזלים או דברים באוזניים ובמערכת אא"ג גורמים לסרבול.

אבל בכללית צריך הפניה של רופא ילדים, ואז לםנות למכון להתפתחות הילד הרלוונטי ולבקש תור, צריך למלא איזה טופס ארוך (שלחו לנו 5 דפים, לא יודעת אם הכל שלנו או חלק בשביל המסגרת), ואז אפשר לקבוע את התור. כל זה ואנחנו כבר היינו פעמיים עם הילדה אצל רופא התפתחות והם אומרים לנו לחזור (ומדובר על ילדה עם תסמונת דאון שמטופלת בכל מה שצריך).

בכנות, אצלנו זה מרגיש מיותר, כי יש לה גרף התפתחות משלה וכאמור, היא כבר מטופלת במעון בכל המקצועות הפרא-רפואים, אבל אולי הוא יכול לשפוך קצת אור על ילד 'רגיל'

מבקשים ספציפית תור לרופא התפתחות?

כי מילאנו שאלונים להתפתחות הילד, וקבעו לנו כל פעם תור לאבחון, אבל רק של פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק.

השאלה אם אני צריכה לבקש משהו נוסף, או שהם קובעים אבחון לפי מה שעולה מהשאלונים.

ישירות למכון הרלוונטי ושואלת, הכי טוב.

להתקשר ישירות ולהגיד שאת רוצה תור לרופא התפתחות ושאת רוצה לדעת מה הפרוצדורה

לא יודעת אם דווקא רופא התפתחות זה מה שאני צריכה, או שיש עוד אפשרויות. בגדול אני רוצה אבחון יותר כללי, ולא רק ספציפי של ריפוי בעיסוק.

עד איזה גיל רופא התפתחות מקבל?

אני יודעת שיש דברים בהתפתחות הילד שהם עד גיל 6, ויש דברים עד גיל 9. הוא עכשיו בן 7.

אני אמורה להיות שם עוד שבועיים באבחון של הריפוי בעיסוק. תוהה אם לנסות להתקשר ולברר לפני, או לשאול כשאני כבר אהיה שם.

אני הייתי חכמה ישר שזיהיתי בעיה מילאנו שאלונים ושלחנו, לא חיכיתי יותר מידי

אני הייתי חכמה עכשיו בנושא אחר, קבעתי תור שנה קדימה לפסיכיאטר ילדים (אחרי שרשור הכדור, שיהיה תור נראה אם יהיה צורך).

קלינאית/ריפוי בעיסוק - שנה וחצי קדימה, לפחות באזור שלנו...

לרופא התפתחות או שזה יוצא שנתיים וחצי המתנה עד שמתחילים לטפל??

אנחנו עשינו אבחון קלינאית כבר לפני חצי שנה, ורק עוד חודש יש לנו רופא התפתחות, אז בעצם התחלנו רשימת המתנה מאז

ריפוי בעיסוק שהיא גם צריכה - אמרו לנו שרופא התפתחות יחליט אם יש צורך ואז יפנה אותנו...אז בעצם שם נחכה לתור לאבחון ורק אז נתחיל רשימת המתנה

יתעכב כ"כ הרבה... וואי כמה רבתי עם מאוחדת שיביאו לי אישור לפרטי וכעסתי עליהם שאני צריכה לבזבז 9 חודשים בהמתנה 🙈

הם הכינו אותי מייד בהתחלה שזה הצפי.

זכיתי לקבל תור חודש אחרי כי פניתי גם לפניות ציבור של הקופה וגם לרדיו יהיה בסדר שיביאו אישור לטיפול פרטי עם החזר (זה היה חודש לפני שהרפורמה עברה, ככה שלא היה סיבה שלא יאשרו).

הם אישרו טיפול פרטי בתנאי שאיך שיתפנה תור לקלינאית בקופה אני מפסיקה את הטיפול בפרטי. אחרי חודש התפנתה סדרה והמשכנו בקופה.

במחשבה לאחור, קצת לא פייר שעקפתי כלכך הרבה ממתינים ברשימת המתנה. מצד שני - בעייתם שלא הפכו את העולם כמוני

העולם מאתגר, לפעמים צריך להפעיל שרירים כדי לקבל.. כמה שרירים הפעלתי בועדה כדי שיתקבל לגן שפה. כל המסע הזה פשוט סיוט!. עצוב שצריך להילחם על מה שמובן מאליו (או שלא יעבירו רפורמות שאף אחד לא יעמוד בהם).

הזו עברה... זה לא הגיוני שימתינו כ"כ הרבה זמן במיוחד בתחומים שככל שהעזרה מוקדם יותר- קל יותר לטפל בזה

וזה סיוט עלי אדמות הבירוקרטיה והזמנים שצריך לעבור בשביל זה.

(הלכתי לחלק טיפולים פרטי בלי החזר כי לא רציתי לבזבז זמן, והיה לי אפשרות לזה ב"ה)

אני במכבי