אם אפשר לגשת לטיפול- הכי טוב.

אני הייתי עונה ברוגע שאין עכשיו בומים וטילים כי נגמרה המלחמה. ונתפלל שלא יהיו.

לפעמים יהיו רעשים וזה מאופנוע או משאית או מדלת שנטרקת. את יכולה להכניס את הענין בתוך סיפור על דובי שהיה במלחמה

וכשהיתה אזעקה- מה הוא היה עושה?(הילדה משלימה) ואז יום אחד נגמרה המלחמה והוא שמע דלת נטרקת מה הוא חשב?(הילדה משלימה- טיל, או התחלת אזעקה) ואז אמא שלו הסבירה לו.... וכו'.

התגובה שלה מאוד נורמלית למצב. וכנראה שתפחת עם הזמן ועם רוגע שלכם.

ולדבי מה שכתבת שאי אפשר להגיד לילדים שלא יהיו יותר אזעקות- גם אי אפשר לאמר שלא יהיו תאונות או מות. אבל אי אפשר לתת הם לחיות בצל של זה כל החיים. כן אפשר להעביר להם את האופטימיות, התפילה והתקווה.

הייתה כאן תגובה מצוינת של דן לשאלה דומה. כדאי לחפש קצת ולמצוא. הודעה ארוכה ומפורטת שמאוד תעזור לך, לדעתי.

תרגישו טוב!

זו הזדמנות "לחזור" על מה שהיה.  הזדמנות טובה. אם היא פורקת את זה כעת - סימן שזה עדיין לא "נדחס" לבפנים וזו הזדמנות מצויינת לעבודה על הענין.

תשחזרו בנחת, כמו סיפור, מה שקרה.

תשבי איתה. תזכירי מההתחלה, כשהיה בומים ואזעקות. תשתמשי בציור שלה. תסבירי לה לפי הבנתה מה היה. תגידי לה שהערבים הרשעים ניסו לירות טילים, אבל הטילים שלהם לא שווים והם רק עושים רעש (אין כל צורך להיכנס איתה לפרטי החדשות..  בעיקרון זה נכון. זה מספיק עבורה). תסבירי לה בהתפעלות על "כיפת ברזל" איך היא תופסת את הטיל בשמיים, ו.. הופ,  שוברת אותו. תגידי לה שהצבא שלנו נכנס לאיפה שהם ירו, ופירק להם את המקומות שהם הם ירו, ושבר להם את הטילים.. שהצבא שלנו הרבה יותר חזק מהם. ב"ה שיש לנו צבא חזק וגיבור. "תבטלי" אותם לגמרי.. סתם טפשים ואין להם צבא בכלל.

תגידי לה שהבומים שהיו - זה רק הרעש של הטילים, או של מה שירו עליהם, אבל זה באמת לא עושה שום דבר. תראי לה דוגמה - אם יפול סיר במטבח זה עושה רעש, לרגע לא נעים, אבל זה לא כלום. זה לא כואב. סתם רעש.. לא נורא... אולי תתַרגלו סוגי "רעשים".. תגידי לה: כעת תעשי קול של חתול (זה עדין..). עכשיו של אוטו.. כעת אופנוע.. עכשיו של פצצה... ותסתכלו ביחד: קרה משהו?  שום דבר..  (כלומר: לעבור בהמחשה קרובה ו"נשלטת" שלא קורה כלום).

ובסוף תגידי לה: ותדעי, ה' שומר על עם ישראל, כל הזמן. אין מה לפחד. לפני השינה תגידי שמע ישראל, ותשני בשקט. ה' שומר עלייך. גם אבא  ואמא שומרים עלייך.

תני לה לצייר שוב, תשאלי אם רוצה לתצייר "בומים" ואיך הטיל שלנו מפיל אותם..

לעבור ביחד, בחזרה, בצורה מתקנת ומרגיעה. בהשתתפותה. ואז גם אין צורך להתייחס ל"אם זה יקרה שוב".

בהצלחה.

אני יכולה להפנות אותך לאחי שהוא יועץ חינוכי דרומי ומתעסק בעניין הזה קצת בעקבות הטראומה של הבת שלו... 

גם אנחנו גרים בדרום והבת שלי גם הראתה סימני חרדה.ניסינו להרגיע אותה בדרכים שונות אבל כשזה לא עזר פנינו לעזרה מקצועית. לא כדאי להשאיר את זה בלי טיפול כי זה יכול להשפיע גם אחרי שנים . יש טיפולים במוסיקה באומנות או בבע"ח ועוד .הביטוח הלאומי מממן 12 מפגשים של טיפול לתושבי הדרום.את יכולה לפנות ל"מהו"ת" ולקבל את זה דרכם. בהתייעצות איתם תבחרי את הטיפול המתאים לה ביותר. יש להם מטפלים ברמה טובה. טלפון:035246888 .בהצלחה רבה!

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...