אם אפשר לגשת לטיפול- הכי טוב.

אני הייתי עונה ברוגע שאין עכשיו בומים וטילים כי נגמרה המלחמה. ונתפלל שלא יהיו.

לפעמים יהיו רעשים וזה מאופנוע או משאית או מדלת שנטרקת. את יכולה להכניס את הענין בתוך סיפור על דובי שהיה במלחמה

וכשהיתה אזעקה- מה הוא היה עושה?(הילדה משלימה) ואז יום אחד נגמרה המלחמה והוא שמע דלת נטרקת מה הוא חשב?(הילדה משלימה- טיל, או התחלת אזעקה) ואז אמא שלו הסבירה לו.... וכו'.

התגובה שלה מאוד נורמלית למצב. וכנראה שתפחת עם הזמן ועם רוגע שלכם.

ולדבי מה שכתבת שאי אפשר להגיד לילדים שלא יהיו יותר אזעקות- גם אי אפשר לאמר שלא יהיו תאונות או מות. אבל אי אפשר לתת הם לחיות בצל של זה כל החיים. כן אפשר להעביר להם את האופטימיות, התפילה והתקווה.

הייתה כאן תגובה מצוינת של דן לשאלה דומה. כדאי לחפש קצת ולמצוא. הודעה ארוכה ומפורטת שמאוד תעזור לך, לדעתי.

תרגישו טוב!

זו הזדמנות "לחזור" על מה שהיה.  הזדמנות טובה. אם היא פורקת את זה כעת - סימן שזה עדיין לא "נדחס" לבפנים וזו הזדמנות מצויינת לעבודה על הענין.

תשחזרו בנחת, כמו סיפור, מה שקרה.

תשבי איתה. תזכירי מההתחלה, כשהיה בומים ואזעקות. תשתמשי בציור שלה. תסבירי לה לפי הבנתה מה היה. תגידי לה שהערבים הרשעים ניסו לירות טילים, אבל הטילים שלהם לא שווים והם רק עושים רעש (אין כל צורך להיכנס איתה לפרטי החדשות..  בעיקרון זה נכון. זה מספיק עבורה). תסבירי לה בהתפעלות על "כיפת ברזל" איך היא תופסת את הטיל בשמיים, ו.. הופ,  שוברת אותו. תגידי לה שהצבא שלנו נכנס לאיפה שהם ירו, ופירק להם את המקומות שהם הם ירו, ושבר להם את הטילים.. שהצבא שלנו הרבה יותר חזק מהם. ב"ה שיש לנו צבא חזק וגיבור. "תבטלי" אותם לגמרי.. סתם טפשים ואין להם צבא בכלל.

תגידי לה שהבומים שהיו - זה רק הרעש של הטילים, או של מה שירו עליהם, אבל זה באמת לא עושה שום דבר. תראי לה דוגמה - אם יפול סיר במטבח זה עושה רעש, לרגע לא נעים, אבל זה לא כלום. זה לא כואב. סתם רעש.. לא נורא... אולי תתַרגלו סוגי "רעשים".. תגידי לה: כעת תעשי קול של חתול (זה עדין..). עכשיו של אוטו.. כעת אופנוע.. עכשיו של פצצה... ותסתכלו ביחד: קרה משהו?  שום דבר..  (כלומר: לעבור בהמחשה קרובה ו"נשלטת" שלא קורה כלום).

ובסוף תגידי לה: ותדעי, ה' שומר על עם ישראל, כל הזמן. אין מה לפחד. לפני השינה תגידי שמע ישראל, ותשני בשקט. ה' שומר עלייך. גם אבא  ואמא שומרים עלייך.

תני לה לצייר שוב, תשאלי אם רוצה לתצייר "בומים" ואיך הטיל שלנו מפיל אותם..

לעבור ביחד, בחזרה, בצורה מתקנת ומרגיעה. בהשתתפותה. ואז גם אין צורך להתייחס ל"אם זה יקרה שוב".

בהצלחה.

אני יכולה להפנות אותך לאחי שהוא יועץ חינוכי דרומי ומתעסק בעניין הזה קצת בעקבות הטראומה של הבת שלו... 

גם אנחנו גרים בדרום והבת שלי גם הראתה סימני חרדה.ניסינו להרגיע אותה בדרכים שונות אבל כשזה לא עזר פנינו לעזרה מקצועית. לא כדאי להשאיר את זה בלי טיפול כי זה יכול להשפיע גם אחרי שנים . יש טיפולים במוסיקה באומנות או בבע"ח ועוד .הביטוח הלאומי מממן 12 מפגשים של טיפול לתושבי הדרום.את יכולה לפנות ל"מהו"ת" ולקבל את זה דרכם. בהתייעצות איתם תבחרי את הטיפול המתאים לה ביותר. יש להם מטפלים ברמה טובה. טלפון:035246888 .בהצלחה רבה!

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות