ואת שומעת שהם מסתדרים היטב -

אז כנראה גם לאמא מותר פעם לנוח קצת...

הגיע איזה עוס היספני ולקח אותם בהסכמתנו מהגן ומהדירה שאנו מתגוררים בה כי....

כבר הגעתי למצב של התמוטטות פיזית ונפשית פלוס סוף היריון ולא הייתי מסוגלת לטפל בהם יותר שלא לדבר על לספק את הצרכים שלהם כלכלית

ילדים לא נלקחים "בפתאומיות" מהבית.

קודם לכך תהליך לא קצר ולא פשוט 

(אלא אם הם היו במצב של סכנת חיים והזנחה קיצונית)

יוכל להיות שהיה לך קשה פיזית ונפשית לטפל בילדים .

ולכן עכשיו את מריגשה "שחרור " מסוים . וטוב לך אם זה שהילדים במשפחת אומנה.

לכמה זמן הילדים היו במשפחת אומנה ?

אולי לא טוב להם , שם?

את בקשר איתם לפחות ?

אני מאשימה את עצמי.

בכלל לא הייתי צריכה להתחתן ולהביא ילדים במצבי הבריאותי אבל שיקרתי לעצמי וחייתי באשליות,אני לא אחפש תירוצים

התחתנתי עם האדם הלא נכון כניראה,הוא פגע בי ובילדים מבחינה נפשית והביא אותי למצב של התמוטטות

כן  אם הייתי מבינה שאגיע למצב הזה הייתי מתאמצת יותר למנוע

יהיה טוב ב"ה.

קודם תנוחי. אם הם בידיים טובות תהיי שקטה.

מכאן ואילך תאספי כוחות, ותכלכלי את צעדייך בלי לחץ. ברגע שתוכלי תחזירי לעצמך את הילדים ותפעלי לשנות את המציאות..

כבר ראיתי משפחות (או חד- הוריות) משתקמות בצורה מופלאה. ה' איתך.

אין בני משפחה שאת יכולה להזעיק לעזרה? או לחילופין, אין אפשרות לחזור לארץ עם הילדים בתיווך הרווחה כאן בארץ?

כמובן , אם זה פתרון שמקובל עלייך וישאיר לך את האופציות פתוחות.

חזקי ואמצי.

לקחו אותם לאיזה מישפחה יהודית והם הלכו מרצון,אני די מבינה אותם אחרי שהם ראו אותנו רבים עד כדי כך שניסיתי למשוך את הילדה מהידים של בעלי.

עכשו אני מרגישה שכבר אינני רוצה לחיות איתו אחרי שהילדים נפגעו כך הרבה בגלל התנהלותו

הוא חושב שקורסים ופיקוח יפתרו את הבעיות אבל הוא אטום מלהבין שהן נגרמו בגלל הסירוב שלו לשנות את התנהלותו מהבסיס ובגילו זה כבר לא יקרה.

באמת אנחנו מקבלים כאן עזרה מעל ומעבר ביחוד מהמנהלת הפדגוגית של הגן שעושה בשבילנו מעל ומעבר

ומנהל בית הספר

זו אהבת אם אמיתית, וזה בוודאי כל כך כל כך קשה!!

אני אדם חולה ואנשים במצבי נוטים להיות מרוכזים בעצמם כי הם צריכים הרבה אנרגיות בשביל לתפקד

והרי ילדים זקוקים לגדול בבית בריא ויציב

בעלי די אגואיסט ומרוכז בעצמו-הוא לא מבין מה ילדים צריכים

אני ממש דומעת...

כמה גדלות אמא צריכה כדי לומר, לילדים טוב יותר עכשיו בבית אחר...

וחוץ מזה אני מצטרפת לכל דבריה... תתמידי בביקורים שבית משפט פסק, בשבילך ובשבילם.

ואם יש לך מקום ללכת לשהות בו עד ללידה (מתי  בע"ה?) מקום שיהיה לך בו טוב וחם ועוטף, אז תעשי את זה.. 

חיבוק גדול יקרה!!

תזכרי שהקב"ה בכבודו ובעצמו נתן לך את הילדים הללו, הפקיד בידייך את הנשמות היקרות הללו (כולל העובר) כי בסופו של דבר, את האמא הכי טובה בעולם עבורם!!! אין לך תחליף!!! אל תאשימי את עצמך למה התחתנתי וכו'.. זאת עצת היצר הרע! הקב"ה נטע בליבך את המחשבות הללו כי זה היה רצונו!! הוא פעל כך כדי שהילדים הללו יוולדו אל תייסרי את עצמך!!! מעז יצא מתוק! ואת תשובי לאיתנך ולתפקוד בע"ה!

מהלחץ  שמפעילים בני מישפחתו של בעלי

עד עכשו הילדים היו בשבילם אוויר ולא עינינו אותם בכלל-כמובן אי אפשר להרוויח מהם כלום....פתאום כשהם עלולים להראות רע כולם התעוררו ולא מפסיקים להפגיז בטלפוניםאמא שלו אמרה שהיא ממש שונאת אותי(נו מה אפשר לצפות ממישהי ככ קרירה ואדישה לנכדים שלה)והבן שלה נו.....

ומה טוב לך

תמשיכי להיות חזקה!!!

בכלל אין לי חשק שהילדים יחזרו.....מעבר ליחסים עם בעלי ומשפחתו,אין לי חשק להתמודד שוב עם הקריזות של הילדה,ההתפרצויות שלה,הקשיים שלה,סוף סוף יש לי קצת שקט,נכון שאני נשמעת פשוט גרועה?

לפעמים אמהות זקוקות לקצת שקט. ולכל בנאדם יש תקופות שהוא חלש יותר, שהוא סה"כ נתין של ה' יתברך ואין בידו הכוחות לעשות כלום. ואז הוא יודע כי כך השם מוביל אותו ודואג לו, וצריך להאמין שכמו שה' הכניס אותך למצב הזה, כך הוא יוציא אותך מאפילה לאורה ותרגישי טוב יותר והכל יסתדר.

תזכרי לבכות אליו, הוא עוזר.

שהוא עושה עכשו מה שהכי טוב בשבילם...בקושי יש לי כוח להתפלל,מוציאה כל פעם כמה מילים וזהו,מקווה שלמעלה מסובבים מה שצריך לסובב.

לא להשקיע את האנרגיות בדאגה להם - אלא בדאגה לך,

בראיה לטווח ארוך - זה הרי טוב גם בשבילם.

ככל שניתן - עסקי בדברים שמחזקים אותך ומהנים אותך,

תעשי מה שנותן לך מנוחה: הליכות רגועות, מוסיקה, קריאה, בטלה.

אם יש חברות כלשהן - נסי לקבל אוזן וכתף וחיבוק מהן.

בהצלחה ובקלות!!

לצערי אני לא מוצאת כוח ליותר מזה...תודה על כל התמיכה,זה ממש עוזר לקרוא משהו חיובי בכל השיגעון הזה

גם אני בלי כל הסיפור מסביב,

רק ילד שובב וסוף היריון לא היה לי כוח לטפל בו. 3 פעמים בשבוע הבייביסיטר הוציאה אותו מהגן עד שבעלי חזר ופעמיים אני עשיתי את זה בקושי רב מאוד. לפעמים פשוט לקחתי אותו לפיצריה רק שיהיה לי שקט ולא אצטרך לרדוף אחריו.

אז רק שתקבלי פרופורציות...

מקווה שאחרי הלידה יהיה מי שיעזור לך לטפל בתינוק ותוכלי להתאושש פיזית ונפשית ולאט לאט לשקם את המשפחה.

טוב שעצרת את ההידרדרות זאת גבורה גדולה!!!

טפלי בעצמך. אל תזניחי. זה מה שיהיה הכי טוב לכולכם.

אהה כי העזתי להגיד לה את האמת.....שכל הדיבורים שלו על לקיחת אחריות ודאגה לילדים זה רק הצגה כי הרי אדם שאיכפת לו מילדיו לא צריך לדאוג מזה לא?

אדם שאיכפת לו מילדיו

בהחלט יכול לדאוג מכך שאינם עם הוריהם.

השאלה האם מוכן לקחת על עצמו את האחריות.

אולי יש סיכוי שדוואק מהמצב הזה, יתחיל לקחת יותר אחריות עליהם? וגם בני משפחתו יבואו לעזור?

אולי כדאי לחשוב על תוכנית מסודרת איך עושים דבר כזה?  ממש שעות שהוא לוקח עליו. שעות שהמשפחה באים לעזור.  ואת מצידך, מסכימה להיות חיובית כלפיהם (כי בפנים חמוצות זה לא יהיה..). ואם לא כעת - אז עוד שבועיים. אחרי קצת התחזקות..

אבל דבר כזה - רק מתוך התחדשות של רצון טוב בין שניכם. להאמין שאפשר, להאמין ביכולת שלו, אם הוא באמת מוכן, ולנסות בנחת..

מעולם לא חשבתי שארגיש כך...אבל הבן אדם בעצמו הביא אותי לזה בשיטתיות ובעיקביות במניפולציות שלו

אחריות?הוא לא מכיר בכלל כזה דבר,הוא אגואיסט ונצלן כי ככה חינכו אותו והוא לא ממש רוצה לשנות את זה

המישפחה שלו?חח הילדים היו בשבילם אוויר,למה?כי אפשר להרוויח כלום מילדים,פתאום כשיש סכנה לתדמית שלהם אז הם התעוררו כולם נגדי....היום היתה לנו פגישה עם הרב שמנהל פה בית ספר לבנות ובעלי ניסה להציג את הענין כאילו זו בעיה מינורית,כמובן שהוא תמיד בסדר ורק אני זו שגורמת את כל הבעיות,בסוף הרב התעצבן כי אני לא ראיתי טעם לשיחה שמבזבזים לו את הזמן ולדעתי הוא באמת צדק כי בעלי סתם ביזבז לשנינו את הזמן

אמיתית ואמיצה 

אני מקווה שאני לא חופרת ואת ממש לא חייבת לענות 

אבל למה את נשארת איתו? זה נשמע שהוא רומס אותך!

את כזו אשה מהממת 

אני בטוחה שתצליחי לבנות לעצמך חיים טובים יותר!

זה לא נשמע תקופה

זה נשמע שזה רגיל ותמיד 

בינתיים אני שולחת לך חיבוק גדול ונשיקה 

הייתי בבית משפט של מטה....כן בית משפט לנוער עם שופטת בגלימה,שלכל אחד מאיתנו מונתה עורכת דין!

חשתי שאני בסיוט הזוי לחלוטין,מה לי ולבתי משפט???????????

הלב רוצה אותם איתי והשכל יודע שזה לא טוב בשבילם

בעלי?מנסה להיות נחמד אבל אני כבר לא מאמינה לו,אני תלויה בו להשיג אזרחות

חשבתי שאמריקה תעזור לקחת את עצמו בידים

ובאמריקה - הרי זה חדש.  אולי באמת זה יעזור?..

ולפעמים, עצם האמון עוזר הרבה מאד.

ניכר שאת באה מהמקום ש"לפני כן" על אף מה שחשבת על אמריקה..  אולי שווה ממש לנסות "מחדש", מבפנים אצלך ומשיחה טובה ביניכם.

הווי מחשבת את שכר הענין כנגד הפסדו.

אני לא יכולה לשפוט או לומר "תני צ'אנס"

אני לא יודעת מה עברתם כמה עברתם איך ולמה..

ברור לי שהשלב הראשון וגם השני והשלישי(ועוד כמה) זה לתת צ'אנס

אין לי מושג מה קורה איתכם או איפה אתם אוחזים רק נותר לי לשלוח לך חיבוקים

תהי חזקה בהצלחה!

יש תשלום ומחיר קשה וכואב גם לפרידה,

למרות שכעת זה נראה לך הכי קל כאילו היא תפתור את כל הבעיות..

לכן כן הייתי ממליץ על טיפול נוסף.

לשניכם. שניכם אינכם הורים רגילים

אנחנו לא הורים רגילים,חשבתי בטיפשותי שנישואים ינרמלו אותי ויהפכו אותי לחלק מהחברה,ככ רציתי להיות שייכת

את יכולה גם להיות "שייכת" - וגם להיות עם הגוון המיוחד שלך.

זו עבודה, אבל יכולה להיות עבודה עם סיפוק על כל צעד של התקדמות.

תחליטי להסתכל כך. שאת שמחה על כל צעד קטן אפילו. אם זה הניסיון שה' נתן לך - את יכולה להתרומם מתוכו.

תאמיני בכחותייך, תאמיני באופציה שגם לבעלך יש כחות ושהאמון יכול לחזקם וגם לחזקך.

תאמיני ביכולת לבחור ולהתקדם, לברור טוב מהעבר ולא להשתעבד לחוויות שליליות, להוסיף טוב. בסבלנות ובהתמדה

יש לך ולכם היכולת הזאת. חיזקי ואימצי.

כבר נגמר לי הכל,הרצון,הסבלנות,הכוח,פשוט הגעתי להתמוטטות עצבים ודיכאון.....אחרי ככ הרבה שנים של התמודדויות,מאבקים להחזיק מעמד ולשמור על אופטימיות מול נידוי ועוינות...אני מרגישה זקנה מאוד

"יחליפו כח"..

אל תתייאשי בשום אופן.

אפשר "מחדש".. תנוחי, תעשי משהו שמשמח אותך. תתייעצי עם מבין/ת ענין אם צריך.

חלילה את לא ב"נידוי ועוינות"..

תראי כמה אנשים פה איכפת להם ממך.

לקב"ה איכפת ממך. 

לא כל אחד מבין את  כל אחד מההתחלה. לא להיבהל מזה.

את לא "זקנה מאד"..  "תתחדש כנשר נעורייכי". חייבים להאמין שזה אפשרי. לגמרי.

מרוב עצבים התחלתי להזיז דברים ונהיה לי דימום וצירים.....בדיעבד קיבלתי קצת הפסקה למשך יממה...כניראה שלשם יתברך יש את הדרכים שלו....

שניכם הרי מתמודדים, כל אחד עם קשייו, יתכן שקצת הכוונה ורצון שלך, יכול לתת לך להצליח בזוגיות.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות