הוא בן 4.5 מסרב להתאקלם בגן למרות שהוא מכיר אותו ואת הצוות ויש לו שם חברים. הוא לא אוהב ללכת לשם, והניסיונות שלי לעודד אותו ולגרום לו להכנס בשמחה לא ממש עולים יפה.
הוא ממש קשור אלי, ואני בהריון, לקראת הסוף ולפעמים לא מרגישה טוב, וכשאני לא במיטבי הוא פשוט משתגע מדאגה ומתחיל להיות קשה מאוד.
הוא פשוט השתנה לי לגמריץ מילד רגוע ומקסים שכולם אוהבים לשחק ולדבר איתו, הוא הפך לקיפוד. קשה לי לראות אותו ככה. הוא גם מוציא מהדעת עם ההתנהגויות האלו.
כשהאם בהריון , (בשלבי מתקדמים יותר כשרואים בטן וכאלה ...)
או כאשר יש מעבר דירה , ושינויים בחיים ....
נ.ב
לכן לא מומלץ לגמול ילד/ה כשהאם צריך ללדת בקרוב /או כאשר עוברים דירה ....
כדאי קודם כל, להקדיש לו זמן לבד. כל יום.
ביחוד כשחוזר מהגן - רק סביבו. לשבת ביחד. לשאול מה היה. ולא בשאלה "סתמית" ,אלא לעבור איתו על סדר היום: עשיתם יצירה? התפללת יפה? עם מי שיחקת?... וכו'. לדובב אותו.
יחס חם ונעים ולבבי - באופן בלתי מותנה בכך שעושה "התנהגויות" בעייתיות.
גם כדאי, תוך שמדברים על הגן והחברים, לוודא שלא קרה שם משהו חריג השנה. סביר שלא - אבל בכ"ז, אם אומר משהו לא טוב על מישהו מהילדים - לברר קצת יותר וכד'.
ואם הוא אומר שהוא "דואג לך" - אז לשאול בנחת, ממה הוא דואג. לדבר.
ומוסיפה- לקבל אותו כמו שהוא. לא ב"השלמה"/"הכנעה", אלא באהבה ובהבנה. בהרבה אמפתיה. בלי רחמים, אלא פשוט לתת לו את המקום להיות מי שהוא עכשיו.
נשמע לי שהוא מושפע מהקושי שלך, ואולי גם חושש קצת מהצטרפות של אח חדש למשפחה. אז תני לו את הזמן שלו לקבל את המצב ואת השינויים, ולאט לאט הוא יחזור לרוגע שלו ולמקום הפנימי הטוב שלו.
הרבה הצלחה.
מדהים איך כשחזרתי לעצמי השבוע אחרי שלא הרגשתי טוב, הוא נרגע. לא רוצה לחשוב באיזה לחץ הוא יהיה כשאלך ללדת. אני מדברת איתם הרבה על העניין הזה של הלידה ושלא אהיה בבית וכו', אבל בזמן שאחותו משתפת פעולה ושואלת שאלות, הוא עדיין לא מגלה פתיחות לעניין ולכאורה לא מתעניין. למרות שכן שמח שיהיה לנו תינוק.
אני חושבת שהוא עדיין בטראומה מהקיץ שעבר כשעברתי הפלה ודיממתי המון והוא ראה את זה ונבהל.
על הגן הוא מתבטא ומספר. לדוגמא- כשנתנו לו עונש בגלל שקצת השתולל. דיברתי גם עם הגננת ורתמתי אותה לעזרתי כדי שתעודד אותו. אני לא יודעת אם זה צעד נכון, אבל הבטחתי לו שאקנה לו קורקינט אם יכנס לגן יפה כל בוקר, פשוט כי כבר עייף אותי!! ונראה שזה עוזר לו, גם אם הוא לא חוזר מהגן עם חוויות חיוביות, ואנחנו מדברים הרבה. אני קצת חולבת כזאת ששואלת שאלות קונקרטיות ולא רק "איך היה".
מצחיק איזה ניגוד. ילד כזה נוח ואהוד על הסביבה, אבל עדיין כל כך רגיש ומושפע משינויים בשגרת חייו.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
