אולי האישה מאזנת את הגבר, ודרכה הוא מצליח למצוא את דרכו בחיים. אולי היא נותנת משמעות למה שהוא מייצג באישיותו.

ראיתי הרבה (מאד, לצערי) אלמנים בחיי, רובם המוחלט היו שבר כלי עד שנישאו שוב, למרות שהאישה השניה היא לא משוש חייהם ונישואים שניים הם באמת עסק מורכב, קשה להסביר למה - אבל האישה החדשה גרמה להם לחזור לחיות!

ואני מניחה שזה לא בגלל האישיות הנפלאה שלה. פלא.

לגברים הפתרונים..

אני סבור שאילולי הציווי האלוקי לפרות ולרבות והרבות משפחות בישראל גברים ככלל היו נמנעים מלבוא בברית הנישואין.

[בשביל סיפור מיני לא דרושה אשה קבועה, וד"ל]

כמובן שגברים רבים חווים אושר ושלמות מדהימה לאחר נישואיהם עם האשה והילדים, אבל "על הנייר" בחשבון שכלי קר, אדם אל היה ניגש מלכתחילא להתחתן.

ממש לא כולן..

זה ממש הכללה להגיד שכל הנשים צריכות גבר להישען עליו,

מה אישה זה עלה נידף ברוח? כאילו שאישה לא יכולה להסתדר לבד?

יש המון אלמנות/ גרושות שנשארות לבד לעומת גברים אלמנים/גרושים שמתחתנים מיד.

יכול להיות שאם כל סידור העולם והדת היה שונה,

אז כמו שגבר לא היה מתחתן ,גם היו נשים שלא היו מתחתנות.

החברה עצמה יצרה את סדרי הכוחות הללו במשך השנים.

במקרה והיינו עושים ריסטרט ואדם וחוה היו נבראים שוב- יתכן והכל היה שונה.

כיום ניתן להכליל בלי פקפוק ולומר שנשים בנויות וכוספות לחיי נישואין ומשפחה הרבה יותר מגברים.

הוא לא הגיע למסקנה ברורה בעניין ההבדל שבין ההשתוקקות לנישואין מצד נשים לכאלה שאינן מעוניינות בבעל במקרה של גירושין או פטירה, אם כי הוא העריך שנשים רבות חשות שהן כן יכולות לחוש בטחון ולהתנהל לבדן, בניגוד למה שחשבו לפני הנישואין.

אני באופן אישי מכיר לא מעט אלמנים ואלמנות, והגעתי עם עצמי לתובנה שלנשים קשה יותר להנשא בשנית, גם בשל מימד רגשי שתופס אצלן מקום רחב ועמוק מזה של הגבר, באופן יחסי, וגם בשל אטרקטיביות של אלמן לעומת מקבילתו מהצד הנשי.

תופעה דומה מאוד בקרב הרווקים-רווקות והגרושים-גרושות, אגב.

היא חולמת על זה עוד מינקות.

גם לגברים יש צורך כזה, אבל הוא פחות בולט וחזק משל האישה, ולענ"ד מגיע ממקום קצת אחר.

מצוות פרו ורבו היא על הגבר דווקא, כי לאישה יש נטיה טבעית לרצון למשפחה ואין צורך לצוות עליה.

אני חושבת שהדוגמא שנתת על אלמנים שמתחתנים שוב לעומת נשים שנשארות לבד, לא משקפת כ"כ את הצורך שלהן.

א. כי הדוגמא היא לאחר מעשה, לאישה יש כבר משפחה וילדים בדר"כ.

ב. הסיבה בדר"כ נעוצה בקשרים רגשיים (קושי להתנתק מהקשר הקודם וקושי לפתח קשר חדש), ואצל נשים הקושי הזה הרבה יותר משמעותי מגברים שפשוט בנויים אחרת.

(לנשים יש צורך במשפחה ולאו דווקא בגבר, ילדות מדברות על בית ועל אמהות ופחות על בעל שיאהב אותי ויקנה לי מתנות)

היום בתרבות המעוותת שלנו אישה קצת שכחה מה היא ומה זו נשיות אמיתית והכל התחספס והתבלבל.

לא ממהרות להתחתן שוב, זה לא בגלל קשרים רגשיים שקשה להן להתנתק מהן.....

אלא בגלל שאין להם כח לסבול עוד משוגע ועוד מישהוא שיאמלל אותן, עד שהם יצאו מחשיכה לאורה והן התחילו לנשום אין להן כח להיכנס שוב לחיי סבל (אני כמובן מתכוונת על גרושות שסבלו במהלך חייהן מהגבר, לא חסר כאלו....נכון שלא מחייב שהן שוב תסבלנה מגבר, אבל הן פוחדות, לא שווה להן לקחת את הסיכון)

אני גם מכירה  אלמנות שהיה נראה שהן חיות טוב , עכשיו ממש אין להן כח להתרגל לשגעונות של גבר חדש בגיל 60, לא רוצות להתחתן שוב אפילו שהיה נראה כביכול שהכל טוב אצליהן.. כשהן עושות את השיקול של הטרחה לעומת מה שאולי תקבלנה זה לא ממש שווה להן, אם היתה אפשרות כמו בעולם החילוני שיש חבר ומקבלים אהבה בלי מחויבות של בית משותף וכו, אבל אין את האפשרות הזאת..

אישה חולמת אולי מינקות על חתונה כי זה הסדר בעולם הדתי,

אבל אם אולי היה אפשר רק שיהיה חבר בשביל אהבה ולהביא ילד בלי נשואין היו הרבה עושות את זה,

נכון גם חילונים וגם גויים מתחתנים אבל גם מתגרשים מהר אין כל כך ערך לשמור על הנישואים כמו דתיים,

הן לא רוצות להתחיל קשר חדש, כל אחת מהסיבות שלה.

יש כאלה שסבלו ויש כאלה שלא, ואף את לא רוצה להכנס שוב למערבולת רגשית, שנשים מתמסרות אליה הרבה יותר.

קשה לומר שילדה חולמת על חתונה כי זה מה שמקובל, היא לא מבינה כ"כ בסטנדרטים של עולם דתי וכו'. חו"מ שהחלומות הללו שייכים גם לבנות חילוניות (לפחות עד שהן מתבגרות).

רצון של ילד זה הדבר הכי טבעי לו ולאישיות שלו, אח"כ מתחספסים בגלל התרבות והחברה ומה שמקובל..

היום יש אינסוף אפשרויות להביא ילדים בלי מחוייבות משפחתית, ובכ"ז רק מתי מעט עושים את זה, ולא רק בגלל צו המסורת. (עובדה שיש כאלה שמתחתנים באזרחי, כי יש להם את הצורך להתמסד).

ונשים בדר"כ הן אלה שדוחפות לחתונה, כי אי אפשר לבנות אהבה אמיתית בלי מחוייבות.

וצודקת, אחוזי הגירושין גבוהים מאד, בעיקר כי אין ערך למשפחה, וכשלא מעריכים משהו, גם לא משקיעים בו.

כמו שאומר מזרחי ב"לופו", יען אין לי פנאי להתגוששות מלומדת ולאיתור המובאות... 

אבל באמת, מהסתכלות סביב, ולמעלה ולמטה, נראה בהחלט כי עקומת האושר הכללי של גברים עולה בתלילות לאחר נישואיהם מה שאין כן אצל נשים.

כן כן, גם בדורנו נאור המבט, ברוב הבתים *עול* תפקוד הבית והמשפחה הוא על כתפי האישה,

כך שמחינה חומרית מצבו של הזכר משתפר ואילו אצל בת הזוג -  מצבה מורע משמעותית.

יותר מבודדים, אבל נשים... ובכן לאריכות החיים שלהן חשובה דווקא החברה...וגם מיעוט הילדים ל"ע...

בקיצור, בראיה כללית נראה לי שדווקא הגברים נהנים יותר בחיי הנישואין מנשים.. (הכוונה היא להנאה אגואיסטית ולא רוחנית)

במחיר של טבעת הם מקבלים: טבחית, מכבסת ומגהצת מנקה וגם מפרנסת באיזו עבודה וכמובן רעיה ואם לילדיהם!! לא משתלם?

א. לגבי זה שאשה צריכה דמות גברית -

דווקא איש לא נקרא אדם עד שהוא נישא ואין שלם עד לנישואיו (לפי מקורות חז"ל)

ואישה היא כן שלמה כבר מעצמה!

--- ככה שענין זה אינו מכליל כלל ! ---

ב. לגבי בני אדם -

חבל קצת על עצם המקום המוקטן שנתת בדבריך להשפעה של השקפת התורה וההלכה על חיי האדם...

גם נשים הן מלאות בתכונות טובות יותר ופחות...

והתורה מכוונת ומדריכה אותנו אכן מנתבת אותנו לנקודות שאף אנו איננו מזהים בעצמינו

נקודות שאף אנו אננו יודעים שמשפעים עלינו

התורה זה ספר הוראות שיודע הכי טוב מה מתאים ליצור הזה שנקרא אדם

הוא מכיר את הפונקציות הכי ניסתרות שיש בנו

ואכן מי שהולך יד ביד עם ספר הוראות זה (כן יש גם נפילות, לכן ספר ההוראות מכיר גם בתשובה שאדם יעשה וכו'..)

אכן אדם כזה יש לו ערכים שונים מחויבויות שונות לבו ממש פועם אחרת...

כמו שכבר חז"ל צינו את ההשפעה של מאכלות אסורים על הלב(גורם לטמטום הלב) וכו'..

כך שמי שאוכל מאכלות מותרים הלב שלו בעל רגישות אחרת לדברים גם אם אנחנו לא מבינים את דרכי התרחשות לכך!

אז זה הגיוני ביותר - שאדם שומר תורה ומצוות מכוון למטרות הנכונות ומתעלה מעבר לרמתם ולמטרותיהם הניסתרות ביותר של המין האנושי והגברי!

וחוצמזה שאני מאמינה שגם גברים לפחות פעם בעולם פחות פרוץ היו יותר ערים לעינני משפחה והקמת משפחה...

היה ועדין יש בקהילות מסוימות את הצרוך הזה להביא שבט לעולם

זה שיש לך צאצא

אשה בבית

ומסגרת משפחתית

אין ספק שגם אצל גבר זה תופס מקום - והוא זקוק - מוקיר - ואף רוצה בכל ליבו בכך!!!

גם אם בפועל זה ידרוש ממנו לעשות וויתורים ואפילו קצת כואבים....

עד אז תישמעי פה הרבה דעות לכאן ולכאן שבתכל'ס לא תוכלי להוציא מהן "מסקנה" ברורה, וגם לא צריכה להיות מסקנה כזאת.

וזה מעבר לעובדה שעשית פה המון הכללות מהכללות שונות, אבל באמת שלא אתייחס אליהן.

(גילוי דעת - אני רווק. אבל גם אני גבר. ובמקרה יש לי צורך עז במשפחה ובילדים. איזה פלא).

 א"ל כופר לרבן גמליאל אלהיכם גנב הוא דכתיב (בראשית ב, כא) ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן אמרה ליה ברתיה שבקיה דאנא מהדרנא ליה אמרה ליה תנו לי דוכוס אחד א"ל למה ליך ליסטין באו עלינו הלילה ונטלו ממנו קיתון של כסף והניחו לנו קיתון של זהב אמר לה ולוואי שיבא עלינו בכל יום ולא יפה היה לו לאדם הראשון שנטלו ממנו צלע אחת ונתנו לו שפחה לשמשו אמר לה הכי קאמינא אלא לשקליה בהדיא אמרה ליה אייתו לי אומצא דבישרא אייתו לה אותבה תותי בחשא אפיקתה אמרה ליה אכול מהאי אמר לה מאיסא לי אמרה ליה ואדם הראשון נמי אי הות שקילה בהדיא הוה מאיסא ליה

טוב, אני אבקש מבעלי.. אחריות עלי.

(לא לגלות לאף אחד, גם לגברים יש רגשות, הם רק לא מביעים אותן)

על החתום

מנכ"ל ויו"ר פורום ברוך

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t589503#6585170

החכמתי!

בעיקר מפרח בר ואין כמו אמא

הבנתי שגברים צריכים אהבה וכו וממש לא רק את המיניות

ושבעולם החילוני (בלי הכללות..) לא מחפשים רק את המיניות אלא פשוט לא רוצים להשקיע

(זה מה שהכי הייתי צריכה להבין)

ושוב אני אומרת: ברור לי שטוב לבעלי בנישואים. וזה לא שחסר לו ממני אהבה וכו.

ועכשיו אני גם מבינה למה..

תודה!!

שהנחת היסוד שלך בהודעה הפותחת "אם הם דתיים זה לא הופך את הטבע שלהם לאחר" - לא נכונה. אדם יכול לתקן ולזכך את טבעו, ומנגד לסאב, לעוות ולהרוס אותו.

וגם אנוכיות. החתונה היא למסד קשר עם בת-אדם שלא תמיד מתאימה לגבר, הגבר חושב שהיא מתאימה לו. לפעמים הוא רק אוהב יופי חיצוני שזה עבודה זרה. לפעמים בגלל היחוס. למה הקב"ה מטיל על הגברים את האחריות וניהול המשפחה השם יודע.

זה עניין חברתי.

אם היה טבוע בחברה הסדר כלשהו אחר בין גברים לנשים (נניח כמו אצל בע"ח שחיים בקבוצות) כנראה שהרוב היו הולכים לפיו.

הרי אתם מן הסתם לא כותבים סתם מהבטן. ודאי יש לכם מידע סטטיסטי מהימן ותקף על הסיבות בגינן רוב אוכלוסיית הגברים בעולם מחליטים להתחתן. כמו כן, ודאי יש לכם הכשרה מעמיקה במדעי נפש האדם. שתפו יותר, חבר'ה, שנזכה גם אנחנו פשוטי העם לאחוז בשיפולי גלימתכם.

להווי ידוע כי זהו פורום מזומן ופתוח לכלל "פשוטי העם" באשר הם,

ובו הפותחים והמגיבים משתפים ממיטב הרהורי ביטנם והגיגיהם האישיים.

מי שלא מתאים לו שיפנה נא ויתור אחר פורומים מקצועיים בלבד, המלאים במידע סטטיסטי מהימן ותקף - כפי שהולם אותו, כנראה.

איני מתחברת להסתכלות שלכם

על אתרא הדין כעל פורום של אנשים פשוטים,

על הפסקנות באשר לרמת התשובות והידע שנשפכו כאן

או על טון התשובות כשאילו נאמרו בצורה מקצועית מידי ולא הולמת.

לדעתי כל עוד אנו מתנסחים באופן מכבד ולא פוגע,

זכותו של כל משתתף להביע את דעתו בבמלואה

בלי להרגיש שמישהם (כנראה בעלי תואר שלישי ומעלה) יסקרו את התגובות

ויציינו מתי הוא חורג בדבריו מרמת הביטחון הראויה לו ולמעמדו.

או לפנות מיוזמתה למכון מחקר שיבדוק מה המניע להנשא

הודעה כמו שלי, עוזרת לה לזכור שהפורום הזה אינו כזה.

אגב, אני לא חושב שהפסיכולוגיה החילונית באמת מבינה מי יודע מה בנפש האדם. כלומר, היא מבינה אבל עד עומק מסויים, די חיצוני, וגם זה בתחום התיאורי ולא הקליני.

כדאי באמת להתחיל לברר את הסוגיא מהאקספרטים הגדולים בתחום הנפש: חז"ל, גדולי הקבלה והחסידות וכו'.

לאהוב, להיות נאהב וליצור משהו חדש, משפחה.

ככה בכל אופן אני מרגיש.

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

תלוי מי הקבוצה, כל אחת לוקחת הביתה או משהו שיוצר קולז

לרב זה על קנווס, עם מדבקה צובעים ומסירחם את המדבקה אז יוצא לכולן יפה ..

אפשר להזמין דברים ספציפיים.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).