וכל מה שכתבתי סייגתי שזה עניות דעתי בלבד, כלומר לא כתבתי משהו "מוחלט". אז אתה לא יכול להגיד "לא נכון" כשאני כותב שזוהי דעתי בלבד - כי משתמע מזה שאתה כותב שזוהי לא דעתי וכמובן, אתה לא יכול לכתוב דבר כזה.
כעת נענה מסודר לפי הסעיפים שלך:
1. לא מסכים. לכן אמרתי אם היא לא טירונית בדייטים, היא כבר יודעת מה סף אדום בשבילה ומה לא - וזה דברים שלרוב בהחלט ניתן לברר ג-ם מהמבט הסובייקטיבי של הממליץ (ותאמין לי ששמעתי על מקרים הזויים על מה חתכו בדייט ראשון שאתה לא מסוגל לתפוס בכלל למה לא פשוט ביררו את זה לפני הדייט אם היה ברור שיחתכו על זה אחרי זה אם זה קיים).
2. פה נכנסה עניות דעתי, שדייט ראשון לא באמת מעיד ולכן אי אפשר כמעט בכלל ליצור ממנו גישת " זה לא מתאים" - שוב, לעניות דעתי! כי לעניות דעתי כל הסיטואציה של הדייט הראשון במצב לא טבעי, חצי מהדייט לעיתים לוקח רק כדי לצאת מההלם והחצי השני כדי לנסות מעט לראות מי לפניך. בסוף דייט ראשון אף אחד לדעתי לא יכול לצאת עם פנקס ולתאר את האישיות של זה שעמד מולו, בדרגה שאפילו תנסה להתקרב ל8 אחוז ממכלול האישיות של האדם. לדעתי רק לאחר ששוברים את הקרח בדייט הראשון ומתקדמים לשני כשכבר אין את "משחקי ההיכרות" וכבר ניתן לעבור למים המעט יותר עמוקים - אז ניתן להבין מה מתאים יותר ומה פחות.
כאשר אני שומע על בחור שעבר כבר מעל ל30-40 קשרים כשברובם המוחלט הוא לא צולח את הדייט הראשון, והוא זה שחותך- מצטער, לדעתי יש לו פה בעיה מובנית...וזה קשור למה שכתבתי למעלה...
3. "לא בא לי עליו" - מצטער להגיד לך, אבל אם אנשים חושבים שישר על הדייט הראשון הם צריכים למצוא את הבעל/האישה, ולהרגיש ישר "בא לי עליו" - זה דבר פשוט הזוי לדעתי וחסר פרופורציות באופן מטורף, ואולי, רק אולי, אומר בזהירות - שתפיסות מעין אלו מובילות לרווקות המאוחרת שלצערנו צוברת תאוצה כיום...בין היתר - המחשבה שאם ברגע הראשון לא בא לך עליו, אז זה לא זה, וישר חותכים ועוברים הלאה כי יש הרי הרבה במלאי ובטוח מישהי מהבאות בתור ישר על ההתחלה יבוא לי עליה...
4. בשום מקום לא טענתי שיופי לא סובייקטיבי. אמרתי - שאתה כבר יודע להחליט לעצמך מה דבר שעליו אתה חותך בדייט ראשון או לפניו - ואז זה צריך להיות לפניו, לא בדייט הראשון! - ומה דבר שלא קריטי לך ואתה יודע שתוכל להמשיך הלאה ולבנות את הקשר יחד עם המראה בכל מקרה, כי אתה מכיר את עצמך...
בוא נגיד את זה ככה - אם אני אדע שמישהי שיוצאת איתי, "התביישה" לשאול בבירורים אם יש לי זקן, או שהחבר סיפר לה שיש לי אבל היא אמרה " אוקיי, תמיד פסלתי אנשים עם זקנים כי זה דוחה אותי, אבל מה אני מגעילה? שאני אפסול אותו רק בגלל שהוא עם זקן? אני אתן לו צ'אנס..." - ובסוף אכן לאחר דייט אחד היא זורקת אותי בפועל בגלל שיש לי זקן וזה באמת מרתיע אותה - אני אתפוס את זה כמעילה באמון מצידה וכטירטור שלי לשווא, ובהחלט אצפה לסליחה שלה לפני ראש השנה. לא עושים דברים כאלו, נקודה.
ולפי דברך נשמע שאסור להציב שום גבולות וגדרים - אולי נצא גם עם חילוניות אוכלות חזיר כי "יש מצב שזה יתאים, ואין מנוס מלהיפגש כדי להחליט אם זה זה או לא..." ? כן, הקצנתי אבל נסה להבין את עיקרון דבריי.
וכאמור, כל הכתוב לעיל זוהי דעתי האישית בלבד.
)
