תיאור של אהבה אסורה אולי אונס , או אהבה בכוח .

היה לי קשה אם ההרגשה הכללית של השיר.

כי זה אווירה כזאת של כוחניות , אונס ,שחור כזה ....

בכיוון כללי המילים והתיאורים יפים .

אני לא יודעת למה התכוונת, אבל תתכונן שיהיו אנשים שיקפצו... לפחות ממה שאני הבנתי.

אני כותב כואב.

וזה בדיוק,
היופי.

הכל מאיתו יתברך,
תודה לכן

בכל אופן אתה כותב מדהים, את זה כבר אמרנו לך אלף פעמים

פעם אחת לא תזיק

רק מבנה אחיד יכול היה להוסיף, לדעתי

מהמם.

באמת שיר חזק אין לי מילים

הכל מאיתו יתברך והוא בחסדו מאציל עלי מהודו.

לגבי המבנה בניגוד לרוב שירי

כאן היה לי את הפיזמון ועליו הלבשתי את הבתים,

ולכן זה יצא כך.

לא "אהבה אסורה"

לא "תשוקה אפילה"

לא "דחף מיני בלתי נשלט"

אונס!!!

אלימות!
רצון לשליטה בכוח!

מובילה לטירוף של חיה

ולשפל מדרגת כל יציר,

מעשה נורא,

אכזר

שנפש אדם לא מצליחה

אף להתחיל לקלוט את נוראתיו

בכוונה כתוב בכתובים על כך

"את הנפש הוא הורג"

כפשוטו

לא את הגוף,

את הנפש.

תחשבו שיש לכם ארמון,

גדולה יפה ומפואר

ובאו גנבים

ונכנסו לחדר שבתוך חדר

ופצחו את הכספת שבתוך הכספת,

וגנבו את 

אוצר גנזיכם

החביב עליכם ביותר

אפילו תכפילו פי מיליארד

אולי... רק אולי...

תתחילו

להבין.

השיר נכתב במהלך מחסום כתיבה

ומכאן גם רמתו

אשמח לשמוע בסיס לשינוים

וזה לא אני.

ככה אני מרגישה. מוזמן לשנות אותו אם אתה חושב שצריך... אני לא חושבת ככה.

כמו שציינו למעלה לגבי החריזה של נושך-חושך

ויש עוד כמה דברים...

בכו"מ ממש שמח לשמוע שאהבת,

גם את כותבת מרגש ונוגע ממש!

לי בכל אופן

בכזאות בוטות

היה לי רק את החלק הראשון בפיזמון,
תיכננתי שרק חלק יבינו,

לקב"ה היו תוכניות אחרות

וזה היופי בכתיבה שלך לדעתי למרות שהיא חזקה וכואבת

ואולי בגלל זה.

אלא אם כן תחילתו באונס וסופו ברצון,

אין כאן מאבק או שליטה מוחלטת חד צדדית,

יש כאן הדדיות, אפילו אם כתבת "הוא והוא",

צריך משהו יותר חזק, "היא והוא" נותן תחושה שהיא חלק מזה,

היא לא, לפחות במה שניסית לתאר, לפחות לא ברצון.

גם הלבבות שלהם לא פועמים ב"זעם אין אונים שריפת אהבה"

שריפת אהבה רק אצל אחד מהם.

לא יצירת דיסוננס בין שתי הדמויות- מה שיצר תחושה ששתיהן באותו

מצב רגשי.

לכן הייתי אומר שזה לא יצא מוצלח, כי יש הרבה מה לתקן כדי שזה ירגיש

כמו מצב כל-כך דיסוננסי כמו שניסיתי לתאר.

ואפילו לא שמתי לב שניכרת בבירור בשירי,

תודה לך!

בנות רבות שעברו תקיפת מינית ובפרט במקרים של אונס,

נוטות רבות לתחושות אשמה קשות עד כדי רצון לפגיעה עצמית ולהתאבדות,

"לו רק הייתי צועקת" "לו רק הייתי חזקה יותר" וכו'

בלא מעט מקרים הן משכנעות את עצמן

שבמובן מסוים זאת אשמתן על מנת להתמודד עם הטראומה.

החל מ"לו רק הייתי מתלבשת יותר בצניעות/לא מושכת תשומת לב/כל כך יפה/יושבת לבד"

וכלה ב"למעשה בעצם אף אני נהנתי מזה, למעשה אני בכלל במובן מסוים רציתי שזה מה שיקרה"

את תחושת האשמה הזאת הבאתי לידי ביטוי בשירי ודווקא כנגדה רציתי לזעוק ולמחות!

אין לה שום בסיס ונכונות!

גם כאן שלכאורה כביכול מתרחשת הדדיות בין הצדדים ששני הצדדים כביכול נהנים מכך,

שהרי בהנאות הגוף ובפרט במין גם האונס וגם הנאנסת לכאורה נהנים,

הזהו שלא!!! ממש לא!!!

האונס, הכוחניות, האלימות החדירה לתוך המקום העמוק ביותר שלך,

חילול החלק היותר פנימי ואינטימי שלך (תרתי משמע) אינו בר סליחה ומחילה,

הנזק העצום שנגרם מכך הוא לאין שיעור או הבנה אף לטובים שבפסיכולוגים.

הקונפליקט הזה הוא אשר רציתי להביע ואני שמח שעלה הדבר בידי

זה בדיוק מה שלא הראית, תיארת את תחושותיהם בעת מעשה,

לא לאחריו, ההשפעה הפסיכולוגית הזו, מה שנמכונה "תסמונת הקורבן",

(ששייכת לא רק למקרים כאלו,אלא כמעט לכל פגיעה קשה) מגיעה רק בשלבים

שאחרי, בעת מעשה, חז"ל(וספרות הפסיכולוגיה המודרנית) לימדונו שיש ויש,

יש גם מצבים בהם הכל הוא גועל וכאב, ויש פעמים שבהם במהלך המעשה

"תחילתו באונס וסופו ברצון" ויש שינוי כי התהליך הפיזיולוגי גובר על התהליך הרגשי...

אבל כל זה לא קשור בדבר לשיר שלך, כי גם אם מבחינה פיזיולוגית יש שדרי דופאמין ואדרנלין,

זה לא משנה את המצב הרגשי המזעזע.

הטענה שלי היא שלא יצרת דיכוטומיה בין שני הצדדים, דיכוטומיה הנצרכת במקרה שכזה,

מה שנתן תחושה שהבעיה היא לא בעצם המעשה, אלא בהשלכות אחרות, אולי יותר דומה לנפילה

לתאווה של זוג דוסים, מצד אחד ההתמכרות לתאווה ומצד שני הקושי עם זה.

זה איפה שאני מרגיש שהשיר שלך לוקה בחסר בהעברת המסר.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t666520#7394291

רק עכשיו קראתי.

עוצמתי.וע צ ו ב .

שיר חזק, וצועק.

תודה

החרוזים מדויקים, הסיפור חמוד מאוד, קליל ופשוט כיף לקרוא אותו...

(לא יודעת איך הגעתי לפורום הזה אחרי שנים שלא נכנסתי אליו)

סכנת מוות

עליהן, הן עוד תבואנה....

עוד יחזור הניגון.....

אתה מזכיר לי חתול רחוב

כזה שקופץ כשמתקרבים אליו

כזה שלא צריך שישמרו עליו

כזה שמסרב לבטוח

גם לא בי

גם לא בי

תן לי ללטף אותך

את חצי האוזן שנותרה לך

מבטיחה שלא אפגע בך

אולי יום אחד תסכים

לבטוח בי

לבטוח בי

אטווה לך שירים שמחים

נחבוש יחדיו את הפצעים

נבכה הכל החוצה

אם תבטח בי

אם תבטח בי

רק אם תסכים

לבטוח בי

לבטוח בי.

היו ימים.

נושא השיר הוא אתה?

השירים שלך מלווים אותך לאורך זמן?

אתה מתנסה בסוגים נוספים של כתיבה יוצרת?

אני פחות טוב בפרוזה ועוד פחות בכתיבה ארוכה / המשכים, אבל היו לי כמה חיבורים טובים.

מעדיף שירה.

או "פחות אוהב"?

אתה כותב רק לפה או רק למגירה או משתף גם בפורומים אחרים?

קל לי יותר לבטא את עצמי בשירה ואני אוהב את התמציתיות שלה.

אבל כאמור, היו לי כמה קטעים בודדים שאינם שירה שכתבתי, שכן מצאו חן בעיניי.

בעבר שיתפתי ב־tale.co.il אך האתר נסגר.

יש לי כמה חיבורים פה ושם בוואטפד ובאתר החדש chapter.co.il, מעבר לזה לא.

אתה חושב שאתה מצליח לבטא את עצמך בתמציתיות של השירים שאתה כותב בצורה טובה גם לאחרים כמו לעצמך?

אתה משתף גם אנשים שמכירים אותך?

אני אוהב שירה עברית של דור האמצע (פוסט־אלתרמן כזה). נניח נתן זך, אברהם חלפי, זלדה, כאלה.

גם פיוטי אשכנז.

גם שירים יפניים מסוימים (בעיקר אינדי מלודי, לפעמים יש מילים מעניינות).

נראה לי שרוב ככל השירים שלי מובנים למדי. יש כמה אזוטריים. מדי פעם אני שואל את מר AI מה הוא חושב (עוזר לי לנתח ולרכז את המחשבות בדיעבד), ובדרך־כלל זה קולע.

אנשים לא כל־כך מכירים אותי.

יפה.

ואנשים שקוראים אותך להרגשתך יותר מכירים אותך?

אם כי, באופן כללי, איני מרגיש בנוח עם זה מכירים אותי.

במקור הייתי @אחו אבל העברתי את הפעילות לכאן.

לעזאזל אני מרגיש כמו פסיכולוג חחחח

פשוט פרשתי וכיוון שלא יכולתי להתחבר לאחו, חזרתי כחתול זמני.

תמשיך לכתוב ולשתף ולגלות דברים על עצמך

אולי אתה יודע משהו שאני לא

וואו, מהמם, כואב מאוד, נוגע, מחזק...

@נוגע, לא נוגע 

כתבת אותי!!

הבנתי לא מזמן שהחיים שלנו הוא גלגל, אנחנו נופלים וקמים ונופלים יותר עמוק וקמים יותר גבוה והתפקיד שלנו בחיים האלו הוא לנצל את הזמנים שאנחנו למעלה כדי לאגור כוחות לזמן שניפול....

קיצור, כתבת ממש ממש יפה....