אצלנו הקטן בן שנתיים גם מדי פעם מציק לאחות בת החמש וחצי ....

בדרך כלל היא לא ממש מחזירה  אלה קורת לנו (או יתר נכון לי כי אני רוב זמן אתם בצהרים /אחרי הצהריים ....)

אז אנחנו מלמדים /אומרים לה להחזיר לו. היא מחזירה  לו  . הוא בכה  קצת   ... אני באה ואז עושים שולם .

עד לפעם הבאה (לעוד כמה ימים ...), טוב לפעמים זה באותו היום עוד פעם אבל נדיר .

כנראה שהוא בודק את הגבולות שלו , ומנסה לעמוד על שלו.

יש גם פעמים שהוא מכנס גם   דברים  קטנים לפה ,

ואמרנו לגדולה שאם הוא מכנס לפה דברים אז או שתקרה לנו  , או  שתיקח לו אז לפעמים הוא בוכה גם מזה . 

ולפעמים היא מתחילה כי הוא מתקרב אלה (בודק גבולות ) אז היא מגרשת אותו .... הוא נעלב ובוכה .

אין לי ממש פתרון , אני מרגישה שגם אני (בערך) באותה סירה .

כנראה זה הגיל , בדיקת גבלות ....כנראה כל פעם  צריך  פתרון  למצב  הקים .

אני מקווה שילדי ידעו תמיד להתרחק ממי שמתנהג אליהם לא יפה, לא להיכנס לעימות איתו. גם למען בטחונם האישי, וגם למען שלמות מידותיהם.

גם כשיש לו משהו בפה, אפשר ללמד דרכים כיפיות ומצחיקות לגרום לו להוציא (דוגמה: הוא מכניס מחק לפה, נותנים לה שתכניס סלוטייפ לפה ומכריזים "עכשיו החלפות!"). אצלנו אחרי כמה המצאות כאלה שלי בזמן אמת, הילדים קלטו את הרעיון והתחילו להמציא בעצמם דרכים, הרבה יותר בכישרון ממני... כך מדריכים אותה להיות המנהיגה הסמכותית שלו, לא לנהוג ברודנות ובאילוף. שיעור טוב לכל החיים, גם למתי שהיא עצמה תהיה אמא...

בהצלחה!

דווקא כדי להגביר את תחושת הסמכותיות והבגרות שלה כדאי להסביר לה שהיא המודל שלו, שהוא נושא עיניו אליה כדי ללמוד איך ילדים גדולים וחכמים כמוה מתנהגים, וכשהוא רואה שהיא מרביצה לו מה שהוא מסיק כנראה לא יהיה 'אם אני מרביץ יחזירו לי' אלא 'אחותי הגדולה והחכמה מרביצה, כנראה שזו הדרך הנכונה לנהוג, אז גם אני אנהג ככה'.

כדאי לשבח אותה על מידותיה הטובות שהיא לא מחזירה לו, ולהדריך אותה לעבור לחדר אחר כשהוא מציק לה, כדי שיראה שיותר נעים לו כשהוא משחק יפה ואז אחותו הגדולה והטובה נשארת איתו...

כשאלו ילדיך ושתיהם מבינים את הבדיחה ויודעים שגם הצד השני יגרגר לסלוטייפ, מחק, החלפות

אז ניחא...

אבל בגן הילדים או בגן השעשועים ובמקומות שלא תמיד את נמצאת שם וגם אם כן פתאום ילד מתחיל להרביץ לילדיך...

זה נראה לי גרוע! להגיד לו צא מזה אל תתעמת, אל תתעמת, אל תתעמת !!!! זה העיקר!

כולנו רוצים שבעז"ה ילדינו תמיד היו מסובבים באנשים טובים ונעימים...

אבל צריך ללמד אותם להתמודד גם אם הפן האחר ולו רק כדי שלא ירמסו אצל כל אחד שקלט את השיטה שהילד הזה לא בנוי להתעמת....

לא אלימות ואולי גם ללמד שלא מיד מחזירים, אבל אם הילד או הילדה זהו מציקים לך שוב ושוב גם שביקשת יפה פשוט צריך ללמד אותו לא להיות השק הנחבט

לדעתי ילד לא צריך להיות בלי השגחה במקום (גן שעשועים למשל) שלא יוכל בו להסתלק מהמקום.

וילד לא צריך להיות בגן שבו הגננת לא מאפשרת לו להתרחק מילד אלים. אם זה המצב בגן אצלכם - זה רע מאוד.

אני מקווה שילדי תמיד יהיו מסובבים באנשים טובים ונעימים, אבל חשוב ללמד אותם להתמודד במקרה שלו - להתרחק מידית מכל גורם אלים.

רצינו ללכת, והסנדל של הבן הגדול היה תפוס חזק-חזק ביד של הקטנצ'יק, שלא הסכים לוותר עליו. אז מה הילד החכם עשה? התחיל לשיר לו "מחא מחא כפיים..." הקטנצ'יק מיד מניח את מה שביד ומתחיל למחוא כפיים...

אני יודעת שהשרשור ישן אבל רציתי לשתף פה בהתרגשות שלי, כל כך נהניתי מזה, שהילד לומד איך לפתור קונפליקטים בעזרת חשיבה יצירתית ו'מחוץ לקופסה' ולא בשימוש בכוח! בע"ה שיהיה לו כלי יעיל גם בהמשך החיים... אני שוב ממליצה בחום, זה כיף גדול.

שהוא פתר את הבעיה בלי שימוש בכוח. מקסים.

ומעבר לזה לא נראה לי שכדאי לעשות עניין. כמה שאפשר בלי צעקות והסברים, בענייניות, באגביות - עדיף. להוציא אותה לחדר אחר והיא צריכה להישאר שם בינתיים, וגמרנו עניין. בלי שאלות והסברים. ככה היא גם מוגנת והגדולה לא יכולה להחזיר לה, וגם הגדולה רואה שאת לא מפקירה אותה, וגם הקטנה רואה שזה לא הופך לקרקס ומשהו נורא מעניין והמון תשומת לב של אמא, אז עדיף לבחור משהו משעשע אחר כשרוצים להתבדר.

להרחיק דווקא את הגדולה - לקרוא לה שתבוא איתך לחדר ותספרי לה סיפור - רק לה, או תבני רק איתה מגדל וכו'. שוב בלי הטפת מוסר לקטנה ובלי 'בגלל שהרבצת את לא יכולה לבוא' - עדיף שהיא כבר תסיק את זה לבד.

גם של הקטנה שמרביצה וגם של הגדולה שמאפשרת לה את זה.

לגבי הגדולה- את יכולה ללמד ולעודד את הגדולה שלא תאפשר לקטנה לעשות לה כאלה דברים.

נניח- ללמד אותה להתרחק, לתפוס לאחותה את היד כדי שלא תדחף או תשרוט אותה, וכד'. זו לא אלימות אבל זו בהחלט הגנה עצמית מסוג מסוים...וגם זה יכול להיות יעיל בגן.

ואת צודקת שבאמת עדיף שהיא תתמודד איתה ישירות, ולא בתיווך שלך, אא"כ זה באמת משהו חמור.

(הגדולה שלי גם כזאת, ואני במפורש אומרת לה :"למה את נותנת לה להכאיב לך?" ואז היא מתנערת ומוציאה את עצמה מהמצב, בדרך כלל בלי להתנקם אישית בקטנה)

ולגבי הקטנה- לא נראה שצעקות עוזרות בגיל הזה. צעקות בעיקר משעשעות אותם (ככה זה אצלי..)

אבל תגובה קבועה ועקבית- הרחקה פיזית מיידית כשהיא מכאיבה לאחותה.

אני לפעמים, כשהקטנה, בת שנתיים, עושה משהו כזה שוב ושוב ושוב, ואני מרחקיה אותה שוב ושוב ושוב- אני מזהירה אותה שבפעם הבאה אני אצטרך לשים אותה במיטה. ואכן זה מה שקורה. ואחרי חצי דקה של בכי אני מוציאה אותה ואז היא בדרך כלל מבינה את המסר.

לדעתי ניסוח של "למה את נותנת לה" מוציא אותה אשמה, וזה לא הוגן. זה מצלצל ככה גם אם את לא מתכוונת, זה מקטין אותה - אוי, גם הרביצו לי וגם לא הייתי בסדר כי הרשיתי לזה לקרות... כדאי לבחור ניסוח שמעצים אותה, משהו כמו "את גדולה! את יודעת לשמור על עצמך - כבר ראיתי שאת יודעת מצוין! תעשי את זה גם הפעם".

יש להם אתר). ממומלץ בחום!

מריבות בין אחים זה גם אחת מהמלכודות הקלאסיות שהורים נופלים בהם כשהם בוחרים לא להתערב, "עדיף שהילדים ילמדו לפתור את בעיותיהם בעצמם", "הם עושים את זה בשביל לקבל תשומת לב", ועוד.

אני לא אומרת- תמיד כשילדים רבים, צריך לרוץ קדימה ולהפריד. צריך לשים לב לכמה משתנים, ולפי זה לבחור איך להגיב (לדוגמא, גיל הילדים, תדירות המריבות, אופי הילדים והלימת האופי עם דרך ההתנהגות של הילדים במריבה, תגובותינו בעבר וכו').

במקרה שבו שיתפתי, לגדולה היה כח פיזי להגיב, אבל היא לא הצליחה לעמוד על שלה. אני לא חושבת שילדה בת 4 וילדה בת שנתיים בהכרח מספיק גדולות להסתדר לבד. במריבות ביניהן, אני אכן נוטה להתערב (בעדינות ובהכוונה, ובכל זאת- לא משאירה את זה בידיים שלהן ומקווה לטוב ).

ותודה (:

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.