ל"תהליך טבעי ונורמלי של חקר הגוף"...

היא יכולה לקלוט ממך שדר של לחץ ו'אסור'. ואז היא תעשה את זה אבל ללא ידיעתך..

לאחר ה'טעות' שאולי נעשתה- אולי כדאי להסביר לה שזה מקום צנוע ומוסתר ולכן רק בחדר.

אם את רואה שהיא עושה את זה יותר מדי. אולי תציעי לה בנחת לבוא לשחק/ לצייר/ לצאת לטיול.

וזה פחות יעסיק אותה. העיקר שהיא לא תקבל ממך שדר של לחץ ושל "אני לא בסדר".

חשוב שהיא תגדל עם מודעות חיובית לגוף שלה.

ובאופן כללי, אין לי בנות, אבל נראה לי שעדיף למנוע ממנה את המעשים האלה. מן הסתם היא עושה זאת מתמימות וסקרנות אבל כדאי לעצור את זה . זה עלול להזיק לה ח"ו בחיי הנישואין...

אולי כדאי להעסיק אותה כמה שיותר, כך שלא יהיה לה זמן או כוח ולמנוע ממנה להיות לבד- לפחות בתקופה הקרובה.

שיהיה בהצלחה

שלום

אצלנו גם בתי עשה את זה והיא בת חמש וחצי . לא זוכרת מתי התחילה .

בעלי כל הזמן מעירה שאסור ולא עושים את זה.

אני לא מבינה בזה הרבה . מתור /אסור /מזיק או לא .....

אצלנו היא בדרך כלל הולכת לחדר שוכבת על שמיכה שהיא מאוד אוהבת /מחוברת

ובין השמיכה אליה שמה שם את הידיים שלה ....

מנסים להפסיק את זה , זה כך כך ..... היא עדיין ממשיכה (נראה לי ) .

ברור שמחנכים שזה אסור וזהו, ואם זה היה בן היית גם מסתכלת על זה כמשהו טבעי של חקר הגוף? זה אסור וזהו, למה הורה אמור בכלל לשדר שזה לגיטימי וטבעי? בסתר,לא בסתר, מה זה משנה?

כשמשדרים לילד שזה אסור וזהו הוא מתרגל לא לחשוב על הדברים האלה וזה עובר תוך זמן קצר, איך אפשר לתת לגיטימציה למיניות בגיל כזה? אני פשוט לא מבינה בתור אמא. זה לא חקר הגוף, זה ביטוי של מיניות בפירוש. אולי לא בכל מקרה אבל במקרה שמתואר כאן בוודאי. לא מבינה מאיפה בציבור הדתי מביאים את הסברות האלה לשדר שזה טבעי ולגיטימי, ברצינות.

אצלינו מחנכים שזה אסור וזהו ובאמת שאף ילד לא גודל עם שום חסך, להפך זה סורט את הילד כשההורה כולו נזהר ומובך ומפחד להעיר כי אולי זה בסדר ואולי זה לא בסדר וכו'.

הילדה בת חמש, ולא יודעת בכלל מה זה מיניות. זה לחלוטין חלק מההתפתחות שלה.

אני מדברת מניסיון, לא כאמא, אלא כילדה. ואמא שלי לא אמרה לי שזה אסור, אלא לעשות את זה בצנעה. וכך היה. וברגע שקצת גדלתי, ויום אחד אמא שלי אמרה לי על זה משהו, הרגשתי נורא עם עצמי, ושאני עושה דבר מזעזע ומביש, ומאותו רגע התחילו התסבוכים שלי עם עצמי, כך שכדאי מאוד מאוד להיות עדינים עם זה.
אני התגברתי על זה אחרי עבודה מאוד קשה, הפסקתי עם זה לגמרי, אבל נשארה לי שריטה פשוט. ואחרי שנישאתי, לא יכולתי לסבול את התחושה הזאת, אפילו שזה היה ביחסים מותרים והכל. פשוט זה היה הורס לי את כל המצב רוח והייתי מרגישה עם עצמי נורא.

אז ב"ה שיש לי בעל מקסים שידע לעזור לי, והיום זה מאחוריי והכל בסדר, אבל זה היה יכול להסתיים אחרת לגמרי.

אלה ילדים קטנים ועדינים, שלא מבינים מה זו מיניות בכלל, ואין להם מושג שהם עושים משהו שמביך אותנו.
אין לי מושג להגיד לך, אמא יקרה, איך נכון להגיב אליה, אבל טוב את עושה שאת שואלת וחוקרת, ואני מאחלת לך למצוא את הדרך הנכונה לעזור לה.

לא נותנים תחושה לילד שהוא עושה דבר מזעזע או מביש ולא נותנים לו תחושה שהוא עושה דבר נורמלי וטבעי. זה לא דבר נורמלי וטבעי, נקודה, ואני אומרת את זה כמישהי שבשבילה ההלכה היא מדד לנורמלי וטבעי וזה די פשוט לה. בכל בית יש מונחים של "צנוע" ו"לא צנוע", נכון? אח מציץ לאחות שמתלבשת? לא צנוע, אפילו שזה לא מיני אלא סתם סקרנות, נותנים לו להבין היטב שזה לא בסדר. כאן זה בדיוק אותו דבר, אין שום סיבה שילד יעשה את זה ותהיה לזה לגיטימציה, וילד שגודל על מסרים כפולים בעניין יהיה הרבה הרבה יותר מתוסבך. בגיל בוגר ובחיי זוגיות יהיה להם אפשרות להפתח לגופם מול בן זוגם ואין שום סיבה שזה יהיה לפני ובאופנים אחרים, ואם ההלכה סוברת שזה דבר שלילי אז כנראה שזה ככה. אדם בריא זה לא אדם שעושה כל מה שגופו מכתיב לו, זה בטוח, ואין סיבה בשום גיל שתהיה לזה לגיטימציה.

אגב יש דרך יפה לחנך ולהעיר ולהציב גבולות בלי שהילד יפגע מזה בשום צורה, זה כבר קשור לדרך החינוכית בכל תחום אחר.

לפותחת השרשור: אני מביעה דעה בעניין ולווא דווקא בכדי לתת לך מענה אלא כדי לתרום לדיון כללי שהתפתח, כמובן שזה הבת שלך ואת לא חייבת לקבל את דברי כלפי עצמך אישית אבל אני בהחלט עונה מתוך ניסיון והכל.

גם אני משתדלת מאוד להיות נאמנה להלכה ככה שמה שאכתוב הוא לא חו"ח התרסה כלפי ההלכה,

אלא,

ההלכה התייחסה לזכרים  ולמשמעות והאיסור של הוצאת שכבת זרע,

ההלכה לא רואה בעין יפה נשים "מתעסקות עם גופן".

פה מדובר על בגירים.האם יש התייחסות הלכתית לקטינים ?כנראה שלא.

האם ההלכה יודעת שיש לי התפתחות(שכלית , אינטלגנטית , רגשית, מינית וכו)כנראה שכן  מכיוון שיש גיל שנקרא גיל חינוך - מגיל 6 בערך ...ויש גיל שבו אדם אחראי למעשיו וזה מגיל מצוות.

זהו -

נקודה למחשבה.

ואם עכשיו זה בסדר אז להגיד לה בגיל מצוות שזה לא בסדר לא ממש יועיל. דווקא בגיל כזה יש דרכים עדינות להשכיח ממנה את ההרגל הזה וזהו.

נכון שזה לא טבעי ונורמלי (ולו רק המינון מעיד על כך). אבל צריך לפעול מאוד בעדינות.

לומר לילד "זה אסור" ולצפות שבזה יסתיים הענין זה לא רק לא עובד (ומה? את מתכוונת גם להעניש אם התופעה נמשכת) אלא גורם נזק שישליך על הקשר האינטימי שלו עם בן/בת הזוג לעתיד.

זו אינה סתם התנהגות לא רצויה שאינה מקובלת עלינו. עצם העובדה שאנחנו כמבוגרים נבוכים כל כך מעידה על כך שאין זה ענין רגיל.

המבוכה שלנו היא במקום. הפתרון אינו להתגבר על המבוכה ולספר לעצמנו שזו התנהגות נורמלית ובריאה. מאידך אסור בשום אופן להפסיק את ההתנהגות הזו כמו שמפסיקים כל התנהגות לא רצויה אחרת בדרכים הרגילות - הסברה, הזהרה והענשה.

הדוגמא שנתת על ילד שחלילה מציץ לאחותו אינה מתאימה : זוהי התנהגות שלילית שיש להפסיק. נקודה.

ואילו הנאה מינית כשהיא בקדושה היא חיובית וודאי שיש לה מקום.

אנחנו רוצים להפסיק את התופעה (בעיקר כי היא לא טובה לילד מכל מיני סיבות ועלולות להיות לה השלכות לעתיד)אבל אנחנו לא רוצים להטביע בילד את הרושם שהמעשה הזה הוא שלילי בכל מצב.

הינה יקרה - ענו כאן תשובות טובות ומפורטות. ואני שוב מוסיפה - אפשר גם להיעזר ברפואה המשלימה. טובה בטיפול בתופעה כמכלול בצדדים הפיזיים והנפשיים.

יישר כח לך שאת בודקת ברצינות כיצד להתייחס לזה.

ואמא שלי לא נתנה לי לרגע תחושה שזה דבר נורא, היא העירה לי על זה בצורה עדינה ומכבדת.. ועדיין קיבלתי את זה קשה. לכן אני אומרת שצריך לחשוב טוב איך ומתי ובאיזה מילים להעיר. 

הכי קל להגיד לילד פשוט "אסור", ואח"כ את אומרת שהילדים האלה גדלים בלי שום חסך.. מי אמר לך שאת יודעת איזה משקע זה הותיר אצלם? מאיפה לך איזה תחושות יהיו להם לגבי זה אחרי הנישואים? את לא יודעת.. לאמא שלי אין מושג שסחבתי את זה איתי עד לאחרי הנישואים.. ובאף רגע היא לא אמרה לי "אסור" אלא רק העירה על זה משהו קטן, ובכלל בלי מבוכה. ויש לי איתה קשר מצוין ופתיחות והכל, ובכל זאת זה לא משהו שהיא יודעת עלי. כך שאת לא יכולה להגיד בביטחון שזה לא מקלקל כלום אצל הילד.

זה שההלכה אוסרת משהו, לא הופך אותו ללא נורמאלי וללא טבעי. משהו שילד בן 3-5 עושה לא יכול להיות לא טבעי... עובדה, זה בא לו בצורה טבעית! אף אחד לא לימד אותו לעשות את זה (אני לא מדברת על מקרים חריגים), הוא פשוט גילה את זה בעצמו, וזה נעים לו. זה כל מה שהוא יודע. טבעי לחלוטין.

אז אני לא אומרת לעודד את זה, אבל לאסור על הילד משהו ששייך לגוף שלו, זה נשמע לו שהוא עושה משהו באמת לא בסדר! כמו כשילדים לומדים לבד להתפנות, אז אנשי חינוך מזהירים לא להגיד להם "איכס" כדי לא לגרום להם להרגיש שהם עושים משהו רע... ומה, זה לא איכס?! זה כן, אבל הילד לא אשם בזה... אז נלמד אותו איפה עושים, ואיך וכו'.. אבל לא נשדר לו שזה מגעיל.. 
גם פה, לא צריך לשדר לה שזה אסור, במיוחד שלא ברור שלנשים זה אסור... איפה ההלכה אסרה את זה?
כן כדאי להסיח את דעתה אולי, לקרוא לה לשחק או לעזור לאמא במשהו וכו'.. להשכיח לה את זה לאט לאט.. אבל לא לעשות מזה עניין..
גם אל תשכחי שאלה ממש ילדים קטנים, הם לא מבינים מורכבויות - לא לפני הנישואים, כן אחרי הנישואים, עכשיו זה לא בסדר, בעתיד זה כן יהיה בסדר... מבחינתם זה הגוף שלהם, ואם אמא אמרה שזה אסור אז כנראה זה משהו לא טוב בגוף שלי... וזה יכול ללוות לעוד שנים ארוכות, ולהותיר משקעים ושריטות. 

זו דעתי. זה הניסיון שלי.

אהבתי מאוד את התגובה שלך.

ביום אין לי בעיה להסיח את דעתה מזה , האשלה איך אני עושה את זה בלילה כשהיא הולכת לישון ואני כבר לא נמצאת בחדר שלה?

כמו שהרב דן כתב זה לא המקרה של סקרנות טבעית ונורמלית.

כיוון נוסף שצריך לבדוק הוא מצוקה נפשית או חברתית אפילו קלה. 

יש כמובן ילדים מיניים יותר מן הרגיל. אבל גם ילדים שמתעניינים בנושא יותר מאחרים לא יספקו את עצמם באופן הזה אם יחושו מסופקים מבחינות אחרות.

אני חושבת שאת מתנהלת נכון מבחינת התגובה שלך אבל צריך לחפש מה השורש להתנהגות הזו.

כאשר התחלנו לגמול אותה מטיטול,

והופסקה כאשר עברה לתחתונים צמודות. זה פשוט קשה יותר לטחוב ידיים ככה..

יש כאלה שקיבלתי ויש כאלה שאני ממש לא מסכימה איתן,

ילדה בגיל הזה עוד לא יודעת מה זה מיניות.

אני עדיין מרגישה שלא קיבלתי את המענה שמניח את נפשי,

מתי המינון הוא "נורמלי" ומתי זהכבר דורש התערבות מיקצועית אם בכלל,

אשמח מאוד באם יהיו תגובות נוספות אולי משהו יקלע לנפשי ויתן לי את המענה,

גמר חתימה טובה לכולן

זה לא משבש לה את הסדר יום והיאא לא מפסידה דברים בגלל זה , אבל מידי פעם כשיש זמנים"מתים" בבית אז אני עלולה למצוא אותה בחדר ,

או בדכ לפניהשינה.....

זה שהיא נמצאת עם אחיה בחדר אז אני צריכה להגיד לה שכל עוד אחיה בחדר זה לא בפרטיות והיא צריכה לעשות זאת ממש כשהיא לבד?ואז יצא שהיא לא תעשה זאת לפני השינה.(או שכן או שלא)

לגבי מה שמישהי כתבה ש"מה שילד עושה בגיל 3-5 לא יכול להיות לא טבעי".. זה לא מדויק. ילד גם יכול להרביץ באופן טבעי, ובכל זאת נחנך ונכווין.

ב. לעצם הענין, העיקר לדעתי לתת חום ואוירה שמחה וטובה ועיסוקים באופן כללי. אפשר לחבק ולהזיז בעדינות את היד. יש לילד חוש קטן של "צניעות" שיכול כך להבין שזה לא רצוי, גם בלי לעשות מזה פשע (ולחבק לא רק אז - שלא זו תהיה הדרך היחידה להשיג חיבוק..).

ככלל, בוודאי עדיף שתחושה של נעימות והרגשה טובה יבואו מתוך יחס סביבתי טוב ומתוך שמחת חיים בריאה, ומגיע מצב ש"אין צורך". 

לתת "מעמד רשמי", את זה עושים בחדר השני.. זה לא נראה דבר ראוי. לגיטימציה. כמובן, לא סותר שאם כבר התופעה קיימת, אז אפשר באופן מקומי לשלוח בלי להעליב.

ג. גם משפחה שאומרים מגיל צעיר, בשלוה, "אל תעשי את זה" ומזיזים את היד בנחת, לא יקרה בפשטות שום דבר. יש עוד דברים שאומרים לילד שלא עושים, והוא מקבל שהמבוגרים יודעים..  זה לא דומה לדוגמה שהובאה על מי שקיבלה הערה שפגעה, בגיל קצת יותר גדול.  אבל גם כאלה, זה בתנאי שאין שמץ "עלבון". "כלאחר יד" ולספק עיסוקים אחרים.

העיקר, בנחת, חום, לחבק, שמחת חיים ביחד, עיסוקים אחרים; ולהשתדל למעט ב"הרגל" כדי שפחות יסחוב את עצמו הלאה.

ענ"ד.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

האם להתעלם....ללכת לטיפול/להתייעץ עם גורמי מקצוע כי זה לילה לילה..... ולפעמים גם ביום

????

אין להם עדיין זרע שעלול להפלט כך,

וזה בכלל לא הדיון

זאת תופעה טבעית, גם אם צריך להתגבר ולעבוד כדי שתהיה ישרה ומתוקנת.

אני הייתי ממש "מכורה" לזה בתקופות מסויימות. לא רק פעם ביום.

כמו אצל נערות ונשים, הצורך מתעורר יותר בזמן של מצוקה נפשית ושעמום.

במבט לאחור, אני חושבת שבכיתה היה לי משעמם מאוד, אני זוכרת שעות של בהיה (אחרי שהיו כועסים עלי שאני מסיימת את החוברת מהר מדי...). וגם שהיו לי התמודדויות לא קלות מבחינה חברתית ונפשית. וזה היה מרגיע אותי.... הייתי חייבת את זה באיזה שהוא מקום... 

ההורים שלי התמודדו עם זה בצורה שלא השאירה לי שום שריטה, אפילו ההפך. מעולם לא היו לי טראומות ממיניות. 

כשהייתי ממש קטנה, הם היו אומרים לי לא לעשות את זה, אבל לא הרגשתי מהם כעס/מבוכה/בושה. פשוט "לא עושים את זה". וכשהייתי עושה את זה בפרטיות, היו מעלימים עין. לא לוחצים.

כשגדלתי קצת, הסבירו לי שלא עושים את זה בפרהסיה (כנראה הסבירו את זה ממש בזמן טוב, שהתאים, כי לא חשתי בושה ויכולתי לשלוט בזה יותר). וגם דיברו איתי על זה שאני משתמשת בזה כדי להירגע, ושיש דרכים אחרות (ולמה אני לא רגועה? מה מפריע לי?) והסבירו לי שככל שאני משתמשת בזה יותר, אני צריכה יותר. לי אישית ההבנה הזאת ממש עזרה להיגמל, כי הרגשתי שאני מתגברת ושזה משחרר אותי מהתלות בזה! הייתי גאה בעצמי לעצמי מאוד! (הייתי בכיתה ב'. לא צריך לחכות לבת מצווה כדי שההבנה הראשונית של עבודת מידות תתחיל...)

דברים שאני יכולה לסמן שהגבירו או גרמו לזה (אני לא יכולה לדעת בדיוק מה היו הסיבות, אלה כל מיני השערות):

1. רגשות שסערו בי ולא ידעתי איך להתמודד איתם. זה היה פתרון מרגיע. או התחלה ילדותית של דיכאון/ריקנות/רק שעמום שחיפשתי משהו מחיה = לכן אני חושבת שהיה טוב אם היו שולחים אותי לטיפול. היה נותן לי כלים בשלב מוקדם יותר. אבל הסתדרתי גם בלי. 

2. דלקות בדרכי השתן. הייתה לי בעיה במערכת וכל הזמן חייתי על צפרול...

3. אני לא זוכרת את היום שבו התחלתי לענג את עצמי. אבל אני יודעת באיזה גיל זה היה. ובאותה שנה פגעו בי מינית. (ואימא שלי ידעה על זה במקרה, כי אני לא תכננתי לספר ולא בגלל בושה או פחד- רק כי לא ייחסתי לזה משמעות... לא הבנתי... וזאת הייתה פגיעה רצינית. אפשר לנסות לשאול אם מישהו נגע בה בלי רשות/מתחת לבגדים... ככה אימא שלי הייתה שואלת אותי כשהיא חששה לפעמים שפגעו בי שוב)

דיברו פה בשרשור על ההלכה ושזה אסור לגמרי. גיל 5 זה מתחת לגיל חינוך. ומתחת לגיל מצוות זה בטוח.

בגיל הזה לא יכולים עדיין להלחם את מלחמת היצר. 

את ההתמודדות מול ההלכה ומול אלוקים תשאירו לגיל 12- וגם אז, כמו שאתם אומרים פה שזה "עניין פרטי", גם עבודת ה' בעניין הזה היא עניין פרטי של המתבגרת שלכם. ולא רק בעניין הזה. 

העיקר להתייחס לזה בלי לחץ ומבוכה! אומנם אם תלחיצי ותענישי היא תפסיק הרבה יותר מהר ולך יוקל ויהיה לך פחות מבוכה, אבל הנזק יהיה אח"כ... שנ טובה

שמבחינתה זה כמו למצוץ אצבע.

תחושת ה"נעימות" היא לא אותו דבר, ויש בה יסוד לא כ"כ בריא, קצת "התמכרותי", וזה נבחן בכך שכאשר יש סיפוק של יחס וחום ושמחת חיים בריאה וענין מבחוץ - היא עצמה תרגיש את ההבדל, ויתכן שלא תיגש לזה.

אבל נכון ש"לא להילחץ"..

שימי לב לכמה גורמים שאת צריכה לשלול:
פטריה/דלקת,

ענין נוסף - 

הבן המתוק שלי כשהיה בן 4 התחיל להתעסק עם עצמו,

ולמרות שזה נורמלי לגיל והכל - זה היה נראה לי טו מאצ',

והתחלתי לעקוב מקרוב ולשגע את הגננת שתשים לב, ונהלתי אתו שיחות ארוכות יותר - לא על זה! - דברתי אתו סתם שיחות נחמדות וארוכות ולבד,

עד שיום אחד הוא אמר לי שחנן 'עושה לו דברים מצחיקים'...

איך ששמעתי את המשפט הזה נפל לי הלב,

אבל המשכתי לחייך כאילו כלום ושאלתי אותו מה הדברים המצחיקים, וכאן בא הפירוט שהפיל אותי באמת לקרקע.

בקיצור זה היה ילד שאבא שלו התעסק אתו והוא פשוט חיקה את זה על הילד שלי...

תבדקי שאף אחד לא מתעסק אתה.

בגנים מרובי הילדים יש מקום אחד ושמו שירותים, ושם הגננת לא נמצאת כל הזמן,

ויש ילדות שמנצלות את זה למשחקים כאלה ואחרים עם ילדות אחרות.

לא אמרתי שזה מה שקרה,

יכול להיות שזה באמת חלק מההתפתחות הנורמטיבית והכל,

ובכל זאת כדאי לבדוק ולעקוב.

בתור בת לאמא שמתעסקת בתחום הטיפולי אני יכולה לומר לך שכמות הפגיעות בילדים ע"י ילדים הולכת וגדלה בצורה מבהילה ממש.

אע"פ שהערכתי היא שזה לגמרי לא קשור לכאן.

וכבר הצעתי כמה פעמים לדבר בנחת על מה שקורה בגן, כשחשים שמשהו שונה. וגם כשלא.

כמובן, לא צריך להיכנס לחששות יתרים. בדך כלל הכל בסדר, וגם אם משהו לא בדיוק, זה לא טראומתי ולא נתפס כרע משום כיוון. אבל טוב להיות מודעים שכדאי תשומת לב.

לשים גרביונים או מכנס שזה יקשה עליה טכנית

אולי זה מגרד, בעיקרון צריכים לשטוף את המקום כל יום

ולא טוב שהיא תתרגל לזה כי ילדים אחרים יראו ויגיבו איך שיגיבו. לדעתי הערה של אימא עדיפה

וקראתי פעם שזה יכול לבטא מצוקה כלשהי, למה יש לה צורך בלהרגיע את עצמה כל הזמן?

נתתם לי עוד חומר למחשבה.

גמר חתימה טובה לכולנו

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...