"בן אדם טוב ועדין ומתחשב ומכיל". יש הרבה מאד מה להעריץ את זה.

וזה חשוב לאין ערוך מחלומות על "להעריץ.. איזה חכם. גבר-גבר"...

תתרכזי בדברים הטובים שאמרת שיש לו, ותעריכי אותו בזה. תאמיני, זה הכי חשוב.  

מידות זה נחמד אבל לא מספיק.

את אוהבת אותו?

אהבת אותו כשנישאתם?

אם כן אז מה השתנה?

יש לך תחושות כל כך קשות זה לא מבשר טובות.

חיפשת מפלט בנשואין ולא מצאת.

את צריכה להחליט אם לדעתך עוד יש סיכוי לאהבה בנשואים הללו או שאין.

(כמו שהשואלת מתארת)

שמה שכתבת לא מחיב בכלל

יש זוגות שהם באורות בהתחלה ואח"כ יורדים למציאות ולעבודה על הזוגיות 

ויש זוגות שהפוך, השנה הראשונה ובכלל ההתחלה הם הקשים ביותר ועם הזמן לומדים מהי עבודת הזוגיות ומזה צומחים.

ממש לא נכון לומר שתחילת נישואין המלווים בתחושות קשות לא מבשרים טובות.

אהבה אמיתית נבנית מתוך עבודה, נתינה וויתור. לשאול אישה בתחילת נישואים אם היא אוהבת את בעלה זה לא נכון.

סביר שהיא עדיין לא יודעת מה זאת אהבה אמיתית, עמוקה.

השאלה אם יש עוד סיכוי לעבודה זוגית והתקרבות, כי אם כן, יש עוד סיכוי לאהבה.

וההבחנה בין אהבה "אמיתית" לאהבה "לא אמיתית" הוא סתם משחק מילים חסר טעם.

נכון שהסבא והסבתא אולי אוהבים זה את זה בצורה שונה מאשר זוג צעיר ונלהב אבל זה בפירוש לא אומר שזוגות צעירים אינם אוהבים או כי אהבתם אינה "אהבת אמת" או כי עליהם לחכות ארבעים שנה עד לבוא האהבה המיוחלת.

לדעתי זה די ברור שהבעיה של הכותבת איננה רק ההשכלה והמוטיבציה של בעלה וכי יש כאן משהו יותר יסודי שעליה לבדוק אותו בכנות וברצינות.

למה את חושבת שמי שמתחתנת עם גבר גבר אז כבר החיים שלה יותר מאושרים?

נראה לי שזה חלום של כל אישה, אבל לא בטוחה שזה ממש טוב לכל אישה,

אני לא יודעת איזה טיפוס את, אבל אם יש לך דעה ואת לא אחת שאומרת על הכל אמן, אם את אוהבת להחליט, אם את אוהבת לקחת את הפיקוד לידים בכל מיני נושאים, אז טוב שהתחתנת עם משיהוא שהוא יותר עדין ושקט.

 אם מתחתנים עם בעל שהוא גבר גבר זה יכול להביא להרבה מריבות או להרבה ויתורים מצד האישה, בעל שהוא גבר גבר חוץ מהמעלות שלו לרוב אוהב להחליט הכל לבד ולקחת את הפיקוד ולא לשאול את אשתו....

יש רבדים שונים לאהבה. ואהבה זה רגש שהולך ונבנה. (אם יש את התנאים שציינתי קודם-עבודה נתינה וויתור)

באהבה אמיתית ועמוקה- אין דבר כזה "לפעמים אני אוהבת אותו ולפעמים לא".

כשיש אהבה אמיתית היא לא בטלה במריבות, בחילוקי דעות ומצבי רוח.

העוגן היציב זה משהו שנבנה עם הזמן ועם העבודה על הזוגיות. זה לא משהו שנולדים איתו או מתחתנים איתו.

אתה טוען שהיא צריכה לבחון "האם יש סיכוי לאהבה" אני טוענת שאין לה את הכלים לבחון "האם יש סיכוי לאהבה" כי אהבה בונים היא לא נופלת מהשמים, לכן אם יש להם את הכלים והנכונות לבנות אהבה- אז יש סיכוי לזוגיות שלהם.

וכל מני דרכים בהן היא מתפתחת ומשתנה במהלך השנים.

מה שברור לי שיש את האהבה הראשונית המתפרצת בין בני זוג צעירים והיא היא המנוע והדלק לתחילת החיים המשותפים  וכשהיא קיימת אין כלל שאלה אם יש או אין אהבה.

זה בכלל התנאי לכך שאנשים ישקיעו בקשר כי אם הם לא מתאהבים למה בכלל הם רוצים להתחתן?

והיא הרבה פעמים נעלמת לה אחרי החתונה ואזי צריך לבנות אהבת אמת לאט ובסבלנות

ואין שום סיבה שהיא "תיעלם לה" סתם ככה.

זו האהבה הראשונית החשובה שעליה ניתן לבנות את המשך החיים המשותפים והיא תשתנה ותחליף צורה ביחד אתנו.

גם אנחנו לא נשארים צעירים נלהבים ורעננים בכל חיינו.

מסכימה עם כל מילה שכתבת בהודעה הזו.

אם יש אהבה יש מוטיבציה לויתור ונתינה שמולידות אהבה מבוססת.

השאלה מה קורה במקרה אחר, אחרי שהתחתנו וגילו שנישואין וזוגיות זה לא כמו בסרטים.

והאהבה הראשונית הולכת ודועכת, ומגלים שלל חסרונות בבן הזוג, ומגלים שיש חלומות ויש מציאות.

והרבה אמיתות שהיו ברורות כשהאהבה הראשונית היתה בשיא, כבר מצריך בירור, ביסוס והעמקה השאלה.

ומנגד האהבה האמיתית עדיין לא נבנתה- השאלה מה קורה אז.

והמקרים האלו נפוצים- מתוך השבר באה התבוננות ובניה.

לשאול האם את רואה סיכוי לאהבה ולי זה להחליט האם יש סיוכי לזוגיות- זה כמו לשאול מישהי לפני הריון אם היא מסוגלת להיות אמא ולפי זה להחליט על ההריון. עד שאין לה ילדים אין לה יכולת לבחון האם היא מסוגלת להיות אמא כי היא לא יודעת מה זה.

לכן השאלה צריכה להיות שאלת קדם כמו שהסברתי קודם- האם יש סיכוי לעבודה והעצמת הזוגיות ע"י ענווה, קבלת האחר ושאר הדברים היפים שכתבו פה. אם יש את כל אלה- יש סיכוי לאהבה, גם אם האהבה הראשונית דעכה.

ולשאלה מה ידחוף אותם לעבודה על הזוגיות? כי הם כבר נשואים וגם הידיעה שכל זוגיות זקוקה לעבודה. אין דבר כזה בעל מהחלומות וזוגיות מושלמת בלי עבודה. לכן המחשבה 'לו היה בבעלי תכונות אחרות' הכל היה טוב, היא מחשבה מוטעית.

וכשהיא תבין ותקבל את זה ותהיה מוכנה לעבוד על עצמה לקבל את המציאות- היא והזוגיות תיבנה ואיתה תבוא הערכה ואהבה אמיתית לבעלה.

יושב על עוד דברים. 

כאן תמצאי שלל תשובות שיעזרו לך לטפל בתוצאה

אך כדאי לטפל בסיבה ולא בתוצאה.

בהצלחה!

הרהורים כאלה עולים הרבה אצל זוגות צעירים.

אנחנו לומדים להכיר לאט לאט את בן הזוג שאיתנו, ולא תמיד במבט ראשוני הכל מוצא חן.

טבעי שאחרי החתונה ההרגשות הללו יקבלו תוקף משמעותי יותר, הרי זה האדם שאני 'תקועה' איתו לנצח, ופתאום לא נראה לי! חו"מ, אנחנו באים עם הרבה מאד חלומות ורודים, ציפיות ותקוות - כגודל הציפייה גודל האכזבה.

(ושלא תבינו לא נכון, נישואין הם דבר נפלא! אבל כמעט אףפעם זה לא נראה כמו שדיימנו.. בכ"מ, המציאות עולה על כל דמין )

צריך הרבה סבלנות ומוכנות לעבודה, זאת תקופה נהדרת רצופה בבנייה זוגית משותפת, זה הזמן בו האמון מתחיל להבנות.

השתדלו להתבונן פנימה, להתמקד במה שכן ומה שטוב ומתאים. תמיד יש פערים - השאלה על מה מסתכלים..

תזכר שכל תהום מובילה לפסגה חדשה, רק צריך לדעת לטפס אליה.

שתזכו לצמוח יחד!

השאלה לאן הרגשות האלה מוליכים אותך. אם הם מוליכים לפירוד ולמחלוקת- אז השורש שלהם לא ממש יכול להיות טוב...

אם הם מוליכים לבירור ולעומק- אז מצבך טוב יותר.

מה שאת מתארת זה משבר שמן הסתם עובר על הרבה נשים או גברים בתחילת הנישואין.

למה אני כותבת את זה? כי אם תגדירי את זה כקושי, כמשבר- את גם תכנסי למודעות אחרת. לא כמציאות לא טובה שאת לא רוצה להיות בה, אלא כזמן משבר שתצאי ממנו בע"ה חזקה יותר וחכמה יותר.

עצם הידיעה וההגדרה מאוד עוזרות. אם אני במריבה עם בעלי אבל אחרי הכל יודעת שבסוף נתפייס ונדבר ונקשיב ונלמד תובנות- אז זה כבר ממתיק את הגלולה של המריבה, אפילו שהיא מרה.

אז אם ההגדרה היא של משבר שיעבור- את צריכה לחשוב, קודם כל עם עצמך, איך לצאת מהמשבר, ומה זה דורש ממך.

"לשבור את הכלים" ולשכנע את עצמך שהחתונה היתה טעות זה ממש לא נכון.

להתיאש ולחשוב שמעכשיו תהיי אומללה בנישואין זו גם טעות גדולה.

איך לצאת מהמשבר? זה מאוד תלוי בך. אבל בתור צעד ראשון נראה לי שכדאי לך להפנים איזו נקודה חשובה: הוא לא צריך להיות כמוך ואת לא צריכה להיות כמוהו. נקודה.

אם לך יש שאיפות מסוימות שהוא לא שותף להן- זה בסדר גמור. בטוח יש לו איזשהן שאיפות, לא? לא חייב שתשאפו לאותו דבר תמיד.

אם הוא לא "אינטלקטואל" ואת כן- אז מה. הלב של חיי הנשואין זה לא שיחות אינטלקטואליות. ממש לא.

ואני כותבת את זה כי הייתי לגמרי במקום שאת מתארת. ממש לגמרי.

עד שלמדתי להעריך דברים ששונים ממני. להעריך גם את הפשטות שבחוסר האינטלקטואליות, להעריך את היכולת להקשיב ללב ולא רק לשכל, להעריך את חכמת הלב.

אם בתחילת הנישואין היתה לי תחושה שאני כביכול "יותר" ממנו, הרי היום אני יודעת לבטח שבדברים היותר חשובים של החיים הוא שם אותי בכיס הקטן.... והרבה הרבה חכמת חיים פשוטה, צורות התמודדות ואנושיות למדתי ממנו.

יקירתי, כשיש פערים זה לא קל. אבל אם עושים עבודה נכונה עם המציאות שלך אז יהיו לך חיים מתוקים מדבש, אפילו שלא תמיד הדבש הזה יבוא בקלות.

תאמיני לי- מוטב לעבוד קצת קשה בזוגיות ולהגיע לקשר עמוק ופנימי מאשר להיות רק "בכיף" ולהישאר ברמת קשר של שיחות אינטלקטואליות.

אז תבטחי בה' ששלח לך את הבנאדם הנכון בזמן הנכון, כי נשמע שהוא בחור מקסים.

תפעילי את העין הטובה שלך כלפיו בצורה מוגברת

ובמקום להסתכל החוצה על איך הוא לא ומה הוא לא- תסתכלי פנימה אל עצמך ותנסי לעשות את העבודה שלך בענין.

ואת תראי. זה עובד. יום אחד פתאום תגלי שיש לך את הבעל הכי משלים בעולם, ושיש לך אהבה גדולה.

מוזמנת לאישי אם את רוצה.

בהצלחה!!

בתגובה פשוטה! יישר כח ול Y11 בהצלחה מאחלת ומייחלת בשבילך שתצליחי ליישם.

העשרת העולם בתחביבים וידע? לא כל אחד צריך להיות כזה ולא על זה מושתתים הנישואים

שיחות אינטלקטואליות? יש מי שאוהב את זה ויש מי שלא. ולא זו הסיבה להערצה או חוסר הערצה של בן אדם.

נשמע שאת מעונינת שבעלך יהיה כמוך, ולא כך הוא. הוא יכול להיות בעל תכונות אחרות משלך, או אפילו הפוכות ועדיין תחיו באושר.

קחי את הדברים המשותפים ביניכם, מה שמשלים אתכם, מחבר אתכם ותתמקדי בזה, ולא במה שהוא שונה ממך. כי גם את שונה ממנו בדברי האלו.

ממה שכתבת "מריח" שמה שמפריע לך זה לא באמת עצם הענין שנניח את לא יכולה, כביכול, לנהל איתו שיחה, בגלל "הבדלי רמות".

זה נראה שהכל "השוואה חיצונית", כביכול הוא לא באיזה "סטייל" שנראה לך "יוקרתי". וגם ה"קשר" שאת רוצה, על כן, הוא לא אמיתי, אלא שתוכלי "להרגיש" את המעריצה על הנתונים הללו. במצב כזה תוך זמן קצר יש להניח, היה מתברר שקשר עמוק אמיתי איננו..

וכמה שתחשבי כך עוד - זה רק יעמיק את הבעיה, כי את לא "מוכוונת קשר". את מחפשת "סטייל יוקרתי", חיצוני.. כך זה נראה מכאן.

אשר על כן, אם זה כך, שני כיוון. אין שום בעיה אם הבעל לא רוצה להעשיר את עולמו ב"תחביבים", מי אומר שזה חסר לו. אולי הוא ממלא אותו אחרת ממך?

תסתכלי על הטוב שבו, בענוה. וצרי קשר עם הטוב שבו. בעין טובה ובשמחה.

עד שאנחנו בתוכו, עמוק בפנים- על כל היופי והטוב יחד עם הקושי וההתמודדות.

וזה לא כ"כ משנה מה אמרו או לא. יכול להיות שיש לך כלים טובים לבנות קשר. ועכשיו, בדיוק עכשיו, מגיע הזמן לבנות את הקשר עם הכלים שיש לך.

כשכורתים ברית- זה לטוב ולמוטב. ובאופן מפתיע, או לא, הקשר הכי עמוק נבנה דווקא מהמקומות הרחוקים יותר.

כמו שתפילה חזקה בוקעת מעומק הלב מתוך קושי גדול- כך מתוך הריחוק והקושי צומח, עם עבודה נכונה, הרבה טוב וקרבה.

אז אמנם מראש אנחנו מתחתנים עם מי שיחסית דומה לנו, אבל תמיד יש פערים- והפערים האלה הם המפתח האמיתי לזוגיות טובה ושמחה בקשר.

שהרי אינני מכיר. וגם מי יכול לבחון כליות ולב.

אבל תראי גם לפי ה"חידוד" ששאלת הרגע: "תמיד ראיתי את עצמי כבחורה..  גם תמיד אמרו עלי..."

זה ממש אותו ענין: קודם כל, אין דבר כזה "בחורה זוגית"..ולהיות במצב של קשר". אין "קשר" מצד האמת. יש או נישואין - או שלא. וגם השיפוט של מה ש"תמיד אמרו"..

יתכן שפשוט "ראית" קצת מבחוץ. לא שחייב להיות ש"טעית לגמרי" ח"ו, אבל נישואין זה לא "חברתיות" בעלמא. ואיך ש"ראית את עצמך" בלבד.  זה עמוק יותר. קל וחומר לא לפי "הסכמה" של העולם, שגם יכולה לגרום ליותר "תלות" באיך נראה ה"סטייל" שלכם בעיני אחרים.

לכן, כדאי אולי לקחת את הדברים בצורה חיובית: להגיד לעצמך: איזה יופי, אתגר משמח.

לנסות להתמקד בנקודות הטוב שבבעלך. שם לראות אותו. להתענין מחדש זה בזה. לשאול לדעתו, לכבד מה שאומר; לומר את דברייך בנושאים שרוצה, ולהקשיב למענהו.

יתכן שתגלי - מעבר למידותיו הטובות וגם בזכותן - רובד נוסף. עמוק יותר, אמיתי יותר, לא חושב על מה אומרים העולם וגם לא על איך אני מצטיירת. לנסות להיקשר מחדש מתוך עין טובה, הערכה וכבוד, התענינות אמת.

משאירה לכולם את המילים החכמות, ורק מוסיפה, בעדינות - אם אתם לא מונעים הריון כרגע, תשקלו להתחיל, לפחות עד שתרגישו שהשיח ביניכם מבשיל ומתייצב יותר.

זה בסדר שיש הרהורי חרטה, אבל החל מעוצמה מסוימת (שאין לי דרך לדעת לפי ההודעה הזו אם את נמצאת בה או לא) - נכון לחכות שיישככו קצת לפני שמעלים הילוך זוגי להריון.

כמובן שעל זה אפשר לדבר עם רב, יש רבים וטובים שיתירו במקרה כזה בתחילת נישואין.

*הכותבת היא רווקה שליוותה לא מעט חברות נשואות בדילמה דומה. סתם כדי להבהיר כמה זה נפוץ..

**כתבתי כאן ולא בפרטי כי הרגיש לי קצת פולש להתייחס לזה בפרטי. בבקשה אל תפתחו פה תת שרשור בנושא מניעת הריון.. נתתי את השנקל שלי, ואם היא רוצה היא יכולה לחפש שרשורים בנושא בפורום - לא מכירה אותו אבל מניחה שיש.

זה לא הולך ככה חמודה

את הפערים לומדים לאט לאט , הערכה ואמון נבנים לאט לאט ,

שנה ראשונה = ניפוץ אשליות

והערכות אמיתיות נבנות מחדש לאט לאט

ועוד דבר תדעי - שכדי שאשה תעריך את בעלה

היא צריכה להעריך אותו ולתת לו את המקום שלו כגבר בבית

כשהיא עושה את זה הוא באמת נהיה הגבר.

אם תחליטי שהוא לא כזה - הוא באמת לא יהיה כזה. בידייך הדבר

הסיטואציה שאני יכולה לחשוב עליה שאמרתי 'וואו, הוא גבר גבר!'

הייתה כשהיה צריך לפרנס ולא מצא עבודה, אז הלך לעבוד בעבודה 'בזויה' על אף התארים שלו,

ועל אף הבית המשכיל ממנו הוא בא.

אין גדולה כמו ענווה.

יש לך הרבה מה ללמוד מבעלך.

אין לו שאיפות בכלל? אולי לא אינטלקטואליות?

אנחנו לא יכולים לשאול למה התחתנת איתו מכתחילה אבל לעצמך את יכולה לענות?

אולי את כן צריכה "לשפוט מה שאת מרגישה" אבל אם איש מקצוע שיעזור לעשות סדר בדברים, זה יכול לעזור לשנות גישה או לעזור בהחלטות על צעדים מתאימים.

קודם כל תפסיקי לצפות... כי כגודל הציפייה כך.............

דבר נוסף... עם כל בעל יש פעם במשה מסויים... אז לך זה בזה... וככל שתדברו יותר... ותספרי לו מה את יותר אוהבת ושזה ישמח אותך וכו.....  ודברים כאלו כמו שאת מתארת לא בונים ביום אחד....

הדבר הכי טוב זה להסתכל בזכוכית מגדלת על המעלות שלו....

אם את ממש בהתךלבטות אז תשקלי מניעת הריון ... למרות שאני נגד זה....

מצטרף למרגיעים ובפרט למה שכתבה lala, ובפרט למה שכתבה שתשקיעי בו...

ועוד משהו, נ"ל שכל מי שמבין בחיים באמת מבין ש"בן אדם טוב ועדין ומתחשב ומקשיב ומכיל" זה דבר ששוה לאין ערוך מכל מיני תכונות מבריקות לאין ערוך, אין הכוונה שזה שווה פי 10000 ולא פי מיליון וגם לא פי אין סוף, אלא הכוונה שאין ערך בין הדברים, שבלי זה הבנ"א לא שוווה כלום, תחשבי שהיית מתחתנת עם מישהו מבריק אבל בלי מידות, אני לא יודע אם את יכולה לדמיין דבר כזה אבל מי שקצת מבין בחיים מבין שזה הרבה יותר זוועתי... תתחזקי מזה 

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.