"בן אדם טוב ועדין ומתחשב ומכיל". יש הרבה מאד מה להעריץ את זה.

וזה חשוב לאין ערוך מחלומות על "להעריץ.. איזה חכם. גבר-גבר"...

תתרכזי בדברים הטובים שאמרת שיש לו, ותעריכי אותו בזה. תאמיני, זה הכי חשוב.  

מידות זה נחמד אבל לא מספיק.

את אוהבת אותו?

אהבת אותו כשנישאתם?

אם כן אז מה השתנה?

יש לך תחושות כל כך קשות זה לא מבשר טובות.

חיפשת מפלט בנשואין ולא מצאת.

את צריכה להחליט אם לדעתך עוד יש סיכוי לאהבה בנשואים הללו או שאין.

(כמו שהשואלת מתארת)

שמה שכתבת לא מחיב בכלל

יש זוגות שהם באורות בהתחלה ואח"כ יורדים למציאות ולעבודה על הזוגיות 

ויש זוגות שהפוך, השנה הראשונה ובכלל ההתחלה הם הקשים ביותר ועם הזמן לומדים מהי עבודת הזוגיות ומזה צומחים.

ממש לא נכון לומר שתחילת נישואין המלווים בתחושות קשות לא מבשרים טובות.

אהבה אמיתית נבנית מתוך עבודה, נתינה וויתור. לשאול אישה בתחילת נישואים אם היא אוהבת את בעלה זה לא נכון.

סביר שהיא עדיין לא יודעת מה זאת אהבה אמיתית, עמוקה.

השאלה אם יש עוד סיכוי לעבודה זוגית והתקרבות, כי אם כן, יש עוד סיכוי לאהבה.

וההבחנה בין אהבה "אמיתית" לאהבה "לא אמיתית" הוא סתם משחק מילים חסר טעם.

נכון שהסבא והסבתא אולי אוהבים זה את זה בצורה שונה מאשר זוג צעיר ונלהב אבל זה בפירוש לא אומר שזוגות צעירים אינם אוהבים או כי אהבתם אינה "אהבת אמת" או כי עליהם לחכות ארבעים שנה עד לבוא האהבה המיוחלת.

לדעתי זה די ברור שהבעיה של הכותבת איננה רק ההשכלה והמוטיבציה של בעלה וכי יש כאן משהו יותר יסודי שעליה לבדוק אותו בכנות וברצינות.

למה את חושבת שמי שמתחתנת עם גבר גבר אז כבר החיים שלה יותר מאושרים?

נראה לי שזה חלום של כל אישה, אבל לא בטוחה שזה ממש טוב לכל אישה,

אני לא יודעת איזה טיפוס את, אבל אם יש לך דעה ואת לא אחת שאומרת על הכל אמן, אם את אוהבת להחליט, אם את אוהבת לקחת את הפיקוד לידים בכל מיני נושאים, אז טוב שהתחתנת עם משיהוא שהוא יותר עדין ושקט.

 אם מתחתנים עם בעל שהוא גבר גבר זה יכול להביא להרבה מריבות או להרבה ויתורים מצד האישה, בעל שהוא גבר גבר חוץ מהמעלות שלו לרוב אוהב להחליט הכל לבד ולקחת את הפיקוד ולא לשאול את אשתו....

יש רבדים שונים לאהבה. ואהבה זה רגש שהולך ונבנה. (אם יש את התנאים שציינתי קודם-עבודה נתינה וויתור)

באהבה אמיתית ועמוקה- אין דבר כזה "לפעמים אני אוהבת אותו ולפעמים לא".

כשיש אהבה אמיתית היא לא בטלה במריבות, בחילוקי דעות ומצבי רוח.

העוגן היציב זה משהו שנבנה עם הזמן ועם העבודה על הזוגיות. זה לא משהו שנולדים איתו או מתחתנים איתו.

אתה טוען שהיא צריכה לבחון "האם יש סיכוי לאהבה" אני טוענת שאין לה את הכלים לבחון "האם יש סיכוי לאהבה" כי אהבה בונים היא לא נופלת מהשמים, לכן אם יש להם את הכלים והנכונות לבנות אהבה- אז יש סיכוי לזוגיות שלהם.

וכל מני דרכים בהן היא מתפתחת ומשתנה במהלך השנים.

מה שברור לי שיש את האהבה הראשונית המתפרצת בין בני זוג צעירים והיא היא המנוע והדלק לתחילת החיים המשותפים  וכשהיא קיימת אין כלל שאלה אם יש או אין אהבה.

זה בכלל התנאי לכך שאנשים ישקיעו בקשר כי אם הם לא מתאהבים למה בכלל הם רוצים להתחתן?

והיא הרבה פעמים נעלמת לה אחרי החתונה ואזי צריך לבנות אהבת אמת לאט ובסבלנות

ואין שום סיבה שהיא "תיעלם לה" סתם ככה.

זו האהבה הראשונית החשובה שעליה ניתן לבנות את המשך החיים המשותפים והיא תשתנה ותחליף צורה ביחד אתנו.

גם אנחנו לא נשארים צעירים נלהבים ורעננים בכל חיינו.

מסכימה עם כל מילה שכתבת בהודעה הזו.

אם יש אהבה יש מוטיבציה לויתור ונתינה שמולידות אהבה מבוססת.

השאלה מה קורה במקרה אחר, אחרי שהתחתנו וגילו שנישואין וזוגיות זה לא כמו בסרטים.

והאהבה הראשונית הולכת ודועכת, ומגלים שלל חסרונות בבן הזוג, ומגלים שיש חלומות ויש מציאות.

והרבה אמיתות שהיו ברורות כשהאהבה הראשונית היתה בשיא, כבר מצריך בירור, ביסוס והעמקה השאלה.

ומנגד האהבה האמיתית עדיין לא נבנתה- השאלה מה קורה אז.

והמקרים האלו נפוצים- מתוך השבר באה התבוננות ובניה.

לשאול האם את רואה סיכוי לאהבה ולי זה להחליט האם יש סיוכי לזוגיות- זה כמו לשאול מישהי לפני הריון אם היא מסוגלת להיות אמא ולפי זה להחליט על ההריון. עד שאין לה ילדים אין לה יכולת לבחון האם היא מסוגלת להיות אמא כי היא לא יודעת מה זה.

לכן השאלה צריכה להיות שאלת קדם כמו שהסברתי קודם- האם יש סיכוי לעבודה והעצמת הזוגיות ע"י ענווה, קבלת האחר ושאר הדברים היפים שכתבו פה. אם יש את כל אלה- יש סיכוי לאהבה, גם אם האהבה הראשונית דעכה.

ולשאלה מה ידחוף אותם לעבודה על הזוגיות? כי הם כבר נשואים וגם הידיעה שכל זוגיות זקוקה לעבודה. אין דבר כזה בעל מהחלומות וזוגיות מושלמת בלי עבודה. לכן המחשבה 'לו היה בבעלי תכונות אחרות' הכל היה טוב, היא מחשבה מוטעית.

וכשהיא תבין ותקבל את זה ותהיה מוכנה לעבוד על עצמה לקבל את המציאות- היא והזוגיות תיבנה ואיתה תבוא הערכה ואהבה אמיתית לבעלה.

יושב על עוד דברים. 

כאן תמצאי שלל תשובות שיעזרו לך לטפל בתוצאה

אך כדאי לטפל בסיבה ולא בתוצאה.

בהצלחה!

הרהורים כאלה עולים הרבה אצל זוגות צעירים.

אנחנו לומדים להכיר לאט לאט את בן הזוג שאיתנו, ולא תמיד במבט ראשוני הכל מוצא חן.

טבעי שאחרי החתונה ההרגשות הללו יקבלו תוקף משמעותי יותר, הרי זה האדם שאני 'תקועה' איתו לנצח, ופתאום לא נראה לי! חו"מ, אנחנו באים עם הרבה מאד חלומות ורודים, ציפיות ותקוות - כגודל הציפייה גודל האכזבה.

(ושלא תבינו לא נכון, נישואין הם דבר נפלא! אבל כמעט אףפעם זה לא נראה כמו שדיימנו.. בכ"מ, המציאות עולה על כל דמין )

צריך הרבה סבלנות ומוכנות לעבודה, זאת תקופה נהדרת רצופה בבנייה זוגית משותפת, זה הזמן בו האמון מתחיל להבנות.

השתדלו להתבונן פנימה, להתמקד במה שכן ומה שטוב ומתאים. תמיד יש פערים - השאלה על מה מסתכלים..

תזכר שכל תהום מובילה לפסגה חדשה, רק צריך לדעת לטפס אליה.

שתזכו לצמוח יחד!

השאלה לאן הרגשות האלה מוליכים אותך. אם הם מוליכים לפירוד ולמחלוקת- אז השורש שלהם לא ממש יכול להיות טוב...

אם הם מוליכים לבירור ולעומק- אז מצבך טוב יותר.

מה שאת מתארת זה משבר שמן הסתם עובר על הרבה נשים או גברים בתחילת הנישואין.

למה אני כותבת את זה? כי אם תגדירי את זה כקושי, כמשבר- את גם תכנסי למודעות אחרת. לא כמציאות לא טובה שאת לא רוצה להיות בה, אלא כזמן משבר שתצאי ממנו בע"ה חזקה יותר וחכמה יותר.

עצם הידיעה וההגדרה מאוד עוזרות. אם אני במריבה עם בעלי אבל אחרי הכל יודעת שבסוף נתפייס ונדבר ונקשיב ונלמד תובנות- אז זה כבר ממתיק את הגלולה של המריבה, אפילו שהיא מרה.

אז אם ההגדרה היא של משבר שיעבור- את צריכה לחשוב, קודם כל עם עצמך, איך לצאת מהמשבר, ומה זה דורש ממך.

"לשבור את הכלים" ולשכנע את עצמך שהחתונה היתה טעות זה ממש לא נכון.

להתיאש ולחשוב שמעכשיו תהיי אומללה בנישואין זו גם טעות גדולה.

איך לצאת מהמשבר? זה מאוד תלוי בך. אבל בתור צעד ראשון נראה לי שכדאי לך להפנים איזו נקודה חשובה: הוא לא צריך להיות כמוך ואת לא צריכה להיות כמוהו. נקודה.

אם לך יש שאיפות מסוימות שהוא לא שותף להן- זה בסדר גמור. בטוח יש לו איזשהן שאיפות, לא? לא חייב שתשאפו לאותו דבר תמיד.

אם הוא לא "אינטלקטואל" ואת כן- אז מה. הלב של חיי הנשואין זה לא שיחות אינטלקטואליות. ממש לא.

ואני כותבת את זה כי הייתי לגמרי במקום שאת מתארת. ממש לגמרי.

עד שלמדתי להעריך דברים ששונים ממני. להעריך גם את הפשטות שבחוסר האינטלקטואליות, להעריך את היכולת להקשיב ללב ולא רק לשכל, להעריך את חכמת הלב.

אם בתחילת הנישואין היתה לי תחושה שאני כביכול "יותר" ממנו, הרי היום אני יודעת לבטח שבדברים היותר חשובים של החיים הוא שם אותי בכיס הקטן.... והרבה הרבה חכמת חיים פשוטה, צורות התמודדות ואנושיות למדתי ממנו.

יקירתי, כשיש פערים זה לא קל. אבל אם עושים עבודה נכונה עם המציאות שלך אז יהיו לך חיים מתוקים מדבש, אפילו שלא תמיד הדבש הזה יבוא בקלות.

תאמיני לי- מוטב לעבוד קצת קשה בזוגיות ולהגיע לקשר עמוק ופנימי מאשר להיות רק "בכיף" ולהישאר ברמת קשר של שיחות אינטלקטואליות.

אז תבטחי בה' ששלח לך את הבנאדם הנכון בזמן הנכון, כי נשמע שהוא בחור מקסים.

תפעילי את העין הטובה שלך כלפיו בצורה מוגברת

ובמקום להסתכל החוצה על איך הוא לא ומה הוא לא- תסתכלי פנימה אל עצמך ותנסי לעשות את העבודה שלך בענין.

ואת תראי. זה עובד. יום אחד פתאום תגלי שיש לך את הבעל הכי משלים בעולם, ושיש לך אהבה גדולה.

מוזמנת לאישי אם את רוצה.

בהצלחה!!

בתגובה פשוטה! יישר כח ול Y11 בהצלחה מאחלת ומייחלת בשבילך שתצליחי ליישם.

העשרת העולם בתחביבים וידע? לא כל אחד צריך להיות כזה ולא על זה מושתתים הנישואים

שיחות אינטלקטואליות? יש מי שאוהב את זה ויש מי שלא. ולא זו הסיבה להערצה או חוסר הערצה של בן אדם.

נשמע שאת מעונינת שבעלך יהיה כמוך, ולא כך הוא. הוא יכול להיות בעל תכונות אחרות משלך, או אפילו הפוכות ועדיין תחיו באושר.

קחי את הדברים המשותפים ביניכם, מה שמשלים אתכם, מחבר אתכם ותתמקדי בזה, ולא במה שהוא שונה ממך. כי גם את שונה ממנו בדברי האלו.

ממה שכתבת "מריח" שמה שמפריע לך זה לא באמת עצם הענין שנניח את לא יכולה, כביכול, לנהל איתו שיחה, בגלל "הבדלי רמות".

זה נראה שהכל "השוואה חיצונית", כביכול הוא לא באיזה "סטייל" שנראה לך "יוקרתי". וגם ה"קשר" שאת רוצה, על כן, הוא לא אמיתי, אלא שתוכלי "להרגיש" את המעריצה על הנתונים הללו. במצב כזה תוך זמן קצר יש להניח, היה מתברר שקשר עמוק אמיתי איננו..

וכמה שתחשבי כך עוד - זה רק יעמיק את הבעיה, כי את לא "מוכוונת קשר". את מחפשת "סטייל יוקרתי", חיצוני.. כך זה נראה מכאן.

אשר על כן, אם זה כך, שני כיוון. אין שום בעיה אם הבעל לא רוצה להעשיר את עולמו ב"תחביבים", מי אומר שזה חסר לו. אולי הוא ממלא אותו אחרת ממך?

תסתכלי על הטוב שבו, בענוה. וצרי קשר עם הטוב שבו. בעין טובה ובשמחה.

עד שאנחנו בתוכו, עמוק בפנים- על כל היופי והטוב יחד עם הקושי וההתמודדות.

וזה לא כ"כ משנה מה אמרו או לא. יכול להיות שיש לך כלים טובים לבנות קשר. ועכשיו, בדיוק עכשיו, מגיע הזמן לבנות את הקשר עם הכלים שיש לך.

כשכורתים ברית- זה לטוב ולמוטב. ובאופן מפתיע, או לא, הקשר הכי עמוק נבנה דווקא מהמקומות הרחוקים יותר.

כמו שתפילה חזקה בוקעת מעומק הלב מתוך קושי גדול- כך מתוך הריחוק והקושי צומח, עם עבודה נכונה, הרבה טוב וקרבה.

אז אמנם מראש אנחנו מתחתנים עם מי שיחסית דומה לנו, אבל תמיד יש פערים- והפערים האלה הם המפתח האמיתי לזוגיות טובה ושמחה בקשר.

שהרי אינני מכיר. וגם מי יכול לבחון כליות ולב.

אבל תראי גם לפי ה"חידוד" ששאלת הרגע: "תמיד ראיתי את עצמי כבחורה..  גם תמיד אמרו עלי..."

זה ממש אותו ענין: קודם כל, אין דבר כזה "בחורה זוגית"..ולהיות במצב של קשר". אין "קשר" מצד האמת. יש או נישואין - או שלא. וגם השיפוט של מה ש"תמיד אמרו"..

יתכן שפשוט "ראית" קצת מבחוץ. לא שחייב להיות ש"טעית לגמרי" ח"ו, אבל נישואין זה לא "חברתיות" בעלמא. ואיך ש"ראית את עצמך" בלבד.  זה עמוק יותר. קל וחומר לא לפי "הסכמה" של העולם, שגם יכולה לגרום ליותר "תלות" באיך נראה ה"סטייל" שלכם בעיני אחרים.

לכן, כדאי אולי לקחת את הדברים בצורה חיובית: להגיד לעצמך: איזה יופי, אתגר משמח.

לנסות להתמקד בנקודות הטוב שבבעלך. שם לראות אותו. להתענין מחדש זה בזה. לשאול לדעתו, לכבד מה שאומר; לומר את דברייך בנושאים שרוצה, ולהקשיב למענהו.

יתכן שתגלי - מעבר למידותיו הטובות וגם בזכותן - רובד נוסף. עמוק יותר, אמיתי יותר, לא חושב על מה אומרים העולם וגם לא על איך אני מצטיירת. לנסות להיקשר מחדש מתוך עין טובה, הערכה וכבוד, התענינות אמת.

משאירה לכולם את המילים החכמות, ורק מוסיפה, בעדינות - אם אתם לא מונעים הריון כרגע, תשקלו להתחיל, לפחות עד שתרגישו שהשיח ביניכם מבשיל ומתייצב יותר.

זה בסדר שיש הרהורי חרטה, אבל החל מעוצמה מסוימת (שאין לי דרך לדעת לפי ההודעה הזו אם את נמצאת בה או לא) - נכון לחכות שיישככו קצת לפני שמעלים הילוך זוגי להריון.

כמובן שעל זה אפשר לדבר עם רב, יש רבים וטובים שיתירו במקרה כזה בתחילת נישואין.

*הכותבת היא רווקה שליוותה לא מעט חברות נשואות בדילמה דומה. סתם כדי להבהיר כמה זה נפוץ..

**כתבתי כאן ולא בפרטי כי הרגיש לי קצת פולש להתייחס לזה בפרטי. בבקשה אל תפתחו פה תת שרשור בנושא מניעת הריון.. נתתי את השנקל שלי, ואם היא רוצה היא יכולה לחפש שרשורים בנושא בפורום - לא מכירה אותו אבל מניחה שיש.

זה לא הולך ככה חמודה

את הפערים לומדים לאט לאט , הערכה ואמון נבנים לאט לאט ,

שנה ראשונה = ניפוץ אשליות

והערכות אמיתיות נבנות מחדש לאט לאט

ועוד דבר תדעי - שכדי שאשה תעריך את בעלה

היא צריכה להעריך אותו ולתת לו את המקום שלו כגבר בבית

כשהיא עושה את זה הוא באמת נהיה הגבר.

אם תחליטי שהוא לא כזה - הוא באמת לא יהיה כזה. בידייך הדבר

הסיטואציה שאני יכולה לחשוב עליה שאמרתי 'וואו, הוא גבר גבר!'

הייתה כשהיה צריך לפרנס ולא מצא עבודה, אז הלך לעבוד בעבודה 'בזויה' על אף התארים שלו,

ועל אף הבית המשכיל ממנו הוא בא.

אין גדולה כמו ענווה.

יש לך הרבה מה ללמוד מבעלך.

אין לו שאיפות בכלל? אולי לא אינטלקטואליות?

אנחנו לא יכולים לשאול למה התחתנת איתו מכתחילה אבל לעצמך את יכולה לענות?

אולי את כן צריכה "לשפוט מה שאת מרגישה" אבל אם איש מקצוע שיעזור לעשות סדר בדברים, זה יכול לעזור לשנות גישה או לעזור בהחלטות על צעדים מתאימים.

קודם כל תפסיקי לצפות... כי כגודל הציפייה כך.............

דבר נוסף... עם כל בעל יש פעם במשה מסויים... אז לך זה בזה... וככל שתדברו יותר... ותספרי לו מה את יותר אוהבת ושזה ישמח אותך וכו.....  ודברים כאלו כמו שאת מתארת לא בונים ביום אחד....

הדבר הכי טוב זה להסתכל בזכוכית מגדלת על המעלות שלו....

אם את ממש בהתךלבטות אז תשקלי מניעת הריון ... למרות שאני נגד זה....

מצטרף למרגיעים ובפרט למה שכתבה lala, ובפרט למה שכתבה שתשקיעי בו...

ועוד משהו, נ"ל שכל מי שמבין בחיים באמת מבין ש"בן אדם טוב ועדין ומתחשב ומקשיב ומכיל" זה דבר ששוה לאין ערוך מכל מיני תכונות מבריקות לאין ערוך, אין הכוונה שזה שווה פי 10000 ולא פי מיליון וגם לא פי אין סוף, אלא הכוונה שאין ערך בין הדברים, שבלי זה הבנ"א לא שוווה כלום, תחשבי שהיית מתחתנת עם מישהו מבריק אבל בלי מידות, אני לא יודע אם את יכולה לדמיין דבר כזה אבל מי שקצת מבין בחיים מבין שזה הרבה יותר זוועתי... תתחזקי מזה 

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

תלוי מי הקבוצה, כל אחת לוקחת הביתה או משהו שיוצר קולז

לרב זה על קנווס, עם מדבקה צובעים ומסירחם את המדבקה אז יוצא לכולן יפה ..

אפשר להזמין דברים ספציפיים.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).