בעלי יהרוג אותי אם הוא ידע שאני פה ולא מנצלת את הזמן בשביל לישון אבל יש לי תחושה שהקטנה לא שבעה ותעיר אותי בדקות הקרובות גם ככה...
זה התחיל ב-4 ימים של התקשויות לא סדירות, מציקות וגם מידי פעם כואבות. סחבתי עוד יומיים של צירים ממש בבית, כאבים חזקים שהפכו לממש בלתי נסבלים אבל בכלל לא סדירים, לא הגיעו לפחות מ 10 דקות והיו מפסיקים גם לחצי שעה. לא ידעתי מה לעשות, לנסות להפסיק אותם ניסיתי ללא הצלחה אז ביום השישי לצירים החלטתי לנסות להגביר אותם. יצאתי להליכה עם בעלי. בקושי יכולתי לזוז והלכנו ממש עט אבל השתדלתי להתאמץ. בדרך היו צירים מטורפים ששיתקו אותי אבל כרגיל לא סדירים. חזרנו הביתה, עשיתי מקלחת, שוב צירים אני כבר לא יכולה לנשום. ובניגוב ראיתי חלק מהפקק הרירי. יופי, החלטתי שנוסעים.
כל הדרך פחדים. בלידה הקודמת היה לי שלב לטנטי ארוך במיוחד ללא שום פתיחה. מה אני עושה עם לא תהיה פתיחה??
בדיקה בקבלה- 3 וחצי. אני כולי בהתרגשות, אני בלידה. אני לא רוצה עדיין אפידורל אז שולחים אותי להסתובב שעה. עולה את כל המדרגות של שע"צ וחוזרת כאובה. פתיחה 4 וחצי. עדין לא סגורה על משכך כאבים, שולחת אותי להתקלח. צירים מטורפים במקלחת, החלטתי על אפידורל. נכנסת לחדר לידה, המרדים במחלקה, ממהרים אותי לפתיחת וריד, אין זמן. עד שאני אחרי האפדורל עוברת שעה מהפעם האחרונה שנבדקתי. המיילדת בודקת- 9.5. בעלי בשוק אני ממש לא, הצירים כבר היו לא נורמלים. המילדת אומרת בשיא הטבעיות, את יכולה ללחוץ. הלחיצות היו קשות וכואבות. בחמש לחיצות הקטנה היתה בחוץ.
ממליצה בחום על שעצ, צוות מיילדות ואחיות מדהים!!
הרבה נחת!