הוא מגיע מבית שלא ממש מבטאים רגשות ואני מגיעה מבית שהכל חופשי ליד הילדים.
מה שבטוח מבחינתי, על אף שלא רצוי לריב בפני הילדים, אם לא מצליחים לא לריב לידם, חייבים גם לבטא גילויי חיבה לידם. (לא יכול להיות שיהיה חשופים רק למריבות)
לגבי אהבה וכבוד שיכולים לתת להם צידה להמשך החיים לא רק בהיבט זוגי אני חושבת שזה רצוי ונכון.
(לקבל אותו במאור פנים כשהוא מגיע, להגיש אוכל/ שתיה, להחמיא, לפרגן, להודות, לבטא הערכה במילים ובמעשים כמו מתנות וכד')
לגבי דברים כמו חיבוק ונשיקה אני לא מבינה למה לא, מבחינת הילד זה בדיוק כמו שאבא מחבק ומנשק אותו ואת אחותו אז הוא מחבק ומנשק גם את אמא. יש לו גם קטע שהוא אוהב "חיבוק משפחתי" שכולם מחובקים במן קבוצה והוא מתלהב וקורא "כוווולם". בעלי נגד. הילדים עוד קטנים אולי כשהם יגדלו גם אני ארגיש שזה כבר לא שייך.
שידעו שאבא ואמא אוהבים אחד את השני ולא רק יודעים לריב חחח
איזו סיבה יש שלא להראות לילדים שההורים אוהבים זה את זה?
בית צריך להיות מלא ברגש ובאהבה.
לא יודעת באמת עד איזה גיל....
כי פתאום הילד נהיה בן עשר אז נפסיק? אז הוא יחשוב שאבא ואמא לא אוהבים יותר?
זה כמו שמפרידים את המיטות אז הילדים לפעמים אומרים למה? אני צריכה להסביר שהכל בסדר אבא לא כועסים אחד על השני, פשוט אני קצת רוצה לישון עם המיטה שנשענת ליד הקיר, כי לפעמים זה ככה יותר נח לי.....
אבל נגיד הם רואים שאנחנו לא נוגעים בשבועים האלו, אני באמת לא יודעת מה הם חושבים... שאולי אנחנו כועסים?? זה באמת בעיתי.
אין סיבה שהילדים יחשבו שההורים ברוגז. ולעומת זאת כשיש מתחים וזלזול הילדים לא יקנו הצגת האהבה.
אנחנו נפרדים כולם בנשיקה בדלת מכל הילדים ואני ובעלי.
פתאום יכולה להיות שנה הריון ושנה הנקה שמותרים אז זה כל יום.
אח"כ הקטנים שלא הבינו כשהיו קטנים עברו שנתים, פתאום הם רואים שבועיים נותנים נשיקה כשנפרדים בבוקר ושבועים לא, אז אני לא יודעת אם להפסיק אם זה. כי שבועים רק הילדים מקבלים נשיקה אז הם יכולים להגיד אמא תתני גם לאבא....
אז השבועים האלו יוצא שאני מתחמקת, אני עושים לכולם מרחוק נשיקה... אז למה הילדים מפסידים?
או שאני לא מתקרבת לדלת נפרדת מהילדים בנשיקה בסלון, אבל אני מקוה שהם לא חושבים שמשהוא לא בסדר
יש לכם פתרון?? בעיה קשה. חחחחחחח
את חוששת שהם יחשבו שמשהו לא בסדר רק כי יש שינויים, אולי אם תמיד לא יהיה מגע פיזי אלא רק ב'אוויר' הילדים יקבלו את זה בטבעיות?
(מה שמחזיר לשאלה של פותחת השרשור)
רק באוויר
מצד שני אני לא רוצה רק באוויר וגם בעלי לא רוצה!! כי זה גם לא טבעי אני רוצה שהילדים יראו גילוי אהבה
זה כמו שיש לי חברות שבאופן קבע המיטות מופרדות, בלילה מחברים, באמצע הלילה כבר מפרידים כדי שבבוקר הילדים יראו מופרד ולא יבינו למה לפעמים ככה ולפעמים ככה.
מצד שני יכול להיות לי שנתים במשך החיים שזה הריון פלוס הנקה שמותרים, אז לא נתחבק ונתנשק ליד הילדים? נפריד את המיטות? בשביל נגיד עוד שנתים בערך בין סוף הנקה להריון הבא? אבל מצד אחד גם שנתים של שבועים שבועים זה הרבה...בשביל שהילדים שבינתים גודלים לא יבינו מה קורה..
אם היתי נכנסת להריון מיד בסיום כל הנקה אז מילא, היה חודש חודשים של אי הבנה, אבל יש לפחות שנתים של שבועים שבועים
לא חייבים לקיים טכסי חיבה קבועים כמו נשיקות בוקר ליד הדלת.
אם יש גוון אז יכול להיות פעם כך ופעם כך בלי לעורר שאלות מביכות.
הילדים מבינים, ככה זה היה מההתחלה ונמשך. יש בזה גם משהוא יפה כך שאני לא יודעת אם אני רוצה לבטל.
זה גם כשאבא הולך וחוזר לבית כנסת עם הילדים בשבת וחג... באמת אז עד מתי זה ימשך? גם כשהילדים יהיו נשואים?
מה להגיד לילדים? אתם כבר גדולים? האמת שהבנים הגדולים מתחמקים מנשיקות אז מצד אחד זה קצת מקל כי כבר חלק בורחים עוד לפני..
יפה שאתם מחזיקים מעמד באותו טקס קבוע כ"כ הרבה זמן.
אבל זה לא מחייב יכולה להיות תקופה ככה, תקופה אחרת. אם זה בא בתקופות ולא בשבועיים- שבועיים הילדים לא ישימו לב.
אגב, לגבי טקסים קבועים- לדעתי זה לא נכון ללכת עם זה ראש בקיר גם אם זה מאוד יפה.
כמו שאמרת כשהילדים גדלים הם כבר לא כ"כ אוהבים את זה.
תחשבי שזה כמו טקס שינה- בעיקרון יש טקס שחוזר על עצמו כל ערב, אבל הוא משתנה מתקופה לתקופה.
ועוד משהו, תנסי לחשוב למה כ"כ חשוב לך טקס שכולל מגע, אולי תמצאי פתרון אחר שיענו על הצרכים האלו.
או כמה פתרונות שכל אחד יענה על צורך אחר.
אולי בגלל מה שהיה חסר לו בבית...
כשאני אומרת משהוא על זה (וכבר דיברנו על זה המון) אז הוא מיד אומר הלואי והייתי רואה את ההורים שלי מתנשקים ומתחבקים...אז אני לא יכולה כל הזמן לדחות אותו וגם אין לי הרבה מה לענות לו... כי אני כן ראיתי את זה, לא ממש בטקסים אבל מידי פעם.
אני באמת צריכה לעשות את זה יותר זורם שלפעמים מסתדר מרחוק או מקרוב... אבל אם זה מרחוק לפעמים אח"כ אני אוכלת את הלב.
הקטן שלי החמוד בן שנתים השבוע צרח לבעלי שיעלה אותו שוב הביתה (והוא עלה..)כי הוא לא נתן לאמא נשיקה.. בגלל שאני הלכתי לשרותים בשביל להתחמק ואמרתי מרחוק שלום ונשיקות.
נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון
אני חושבת שהם לא שמים לב מתי אתם נוגעים ומתי לא...
אני לפחות לא שמתי לב שהייתי ילדה.
שאני סתם מדמינת והם לא ממש עוקבים?
פעם ישבנו בעלי ואני כועסים על הספה, אז הילד בן השנה וחצי ישב בריצפה מולנו ואמר, אבא ואמא תצחקו....אז הם כן שמים לב.
אני גם ממש רואה את זה בחוש, אם יש עצבים בבית הילדים נהיים חולים, או חוטפים קוצר נשימה או חום, או שפתאום כואב להם הראש, הרגלים, הבטן וכו.
פשוט יש לי ילדים מאוד רגישים..הם רואים גם לטוב וגם לרע
לבין הגבלות בתקופת ההרחקות. מה שמשפיע הוא לראות שההורים אוהבים אחד את השני ולא עצבניים, וממש לא המגע הפיזי. (יכול להיות שהוא טוב לדברים אחרים, אבל לא לזה דווקא)
כפי שאמרת, כשכועסים אפילו בלי להגיד כלום, ואפילו אם לא שומרים על ריחוק ילדים מרגישים וזה עושה להם ממש רע!
לא סתם הם נהיים חולים ולא מרגישים טוב. (ויש גם מחקרים על זה שזה מזיק פסיכולוגית)
אבל אם אתם באמת אוהבים אחד את השני והילדים רואים את זה, לא ברור אם הם שמים לב אם נוגעים או לא. כי העיקר האהבה והפרגון. זה מה שעושה טוב לילדים (ואת זה אפשר לראות במחמאות, עזרה הדדית, דיבורים אוהבים. לא חייבים דווקא מגע פיזי)
זה לא אומר שההורים מסתובבים כל היום מחובקים ומנושקים, זה אומר שמדי פעם מתחבקים, מחזיקים ידיים, מניחים יד זה על זה, מנשקים בלחי, מחלקים מחמאות, חולקים מנת עוגה או גלידה, צוחקים בקולי קולות וכיוצא באלו גילויי חיבה, אהבה והערכה. את רוב הדברים הללו ניתן לעשות גם בזמני האיסור.
גם עם הילדים יש להרבות מגעים כאלה וגילויי אהבה וחיבה.
בית עם אהבה הוא בית מלא אור ושמחה.
חוץ ממחמאות וצחוק בקולי קולות.
כל שאר מה שכתבת ממש אי אפשר.
מו"ר הרב שמואל טל פוסק כך:
"מצד הדין מותרת התנהגות רגילה, רק לא לדבר על היחוד עצמו, אך לב יודע מרת נפשו שלא לעבוד גבולות שהם עלולים להיכשל." עכ"ל
הילדים יתפסו את זה. לא חייבם "להגדיר"..
הם עלולים לסחוב מצוקות של שנים בתחום הזה,
כתוצאה מחשש שמא הבית שלהם מעורער ולא יציב
גילויי חיבה נפשית, בדיבור באופן המתאים ל"כלים" שלהם, בוודאי שטוב (ועיקר מה שילד רואה בדוגמה שנכנסים/יוצאים מהבית למשל, הוא את היחס הנפשי; צורת הדיבור, השמחה, האיכפתיות, ההתענינות, הכבוד-העדין. לפעמים תשובות על הצדדים ה"חצוניים", באים דווקא כי את היחס הזה, האמיתי, יותר קשה ליישם. כי הוא צריך להיות אמיתי..).
לגבי צדדים "חיצוניים", זו האמת שאלה טובה. יש צדדים לכאן ולכן - ויש דקויות.
זה תלוי באופי של הבית אילו גילויי חיבה? כמובן שלא מיניים אבל כל אחד והסגנון שלו.
הילדים צריכים לדעת שאבא ואמא אוהבים זה את זו מאוד.
אם רבים לידם חייבים להסביר להם שאבא ואמא אוהבים וגם לאנשים מבוגרים יש אי הבנות.
קשר טוב מלבד היותו טוב לנישואים הוא נתינה גדולה מאוד לילדים, לפעמים כדאי להתגבר על המידות ולוותר.
אני בעד קשר חיבה ביו ההורים .
מדי פעם להכין /להביא אחד לשני משהו. לחבק /להביא ידיים מדי פעם (אולי גם נשיקה קטנה ) .
(את המגע הפיזי רצוי לעשות בפעם בשבוע או בפעם ב..... כדי שלא יהיה חשוד כשאסורים )
((כי הילדים מבינים ועוד איך .....כבר בגלאים קטנים סביב גיל 3-4 ....))
לדבר אחד אם השני לצחוק ולחייך , לעשות דברים משותפים גם אם הילדים .
באו נשחק יחד אבא אמא והילדים (שבת /חג ...)
דוגמא מההורים פה ושם... לא באופן קבוע.
והורי עד היום נוהגים כך.
(אני משערת שזה כבר מותר להם לתמיד...)
אצלינו אין גילויי חיבה "פיזיים" כלל ליד אנשים אחרים, קרי כל בן אדם שהוא לא אני או בעלי.
לא משפחה, לא הורים , לא ילדים
אנחנו צוחקים ביחד, נהנים, מדברים בהערכה אחד כלפי השני אבל לא יותר מזה.
אני לא חושבת שהבית שלי לא יציב בגלל זה והילדים (שעדין קטנים) חושבים שיש משהו לא בסדר.
הם יודעים שאבא ואמא אוהבים אחד את השני וכולם אוהבים את כולם
ככה זה נהוג אלינו, בציבור שלם, ואני לא חושבת שיש לאף אחד חסך מזה
הם לא אמורים לראות אותי מתנשקת או מתחבקת עם בעלי.
אני מדגישה, אני לא מדברת על גילויי חיבה מהורה לילד אלא בין ההורים.
אני חושבת שזה הרגל טוב, כי אחר כך הם גודלים ומתחילים להבין את הקטע של האיסור של נידה ומתי מותר ואסור
ואז זה בכלל נכנס לפרטיות שלנו כבני זוג.
אני מרגישה החמצה, ואין שום בעיה הלכתית (רב ששמעתי חזר והדגיש, ראש ישיבה ומורה הוראה עצום)
שידעו מתי מותרים ומתי לא.
יש עניין להצניע את ליל הטבילה והטבילה עצמה. זה כן.
ילד שרואה את גילויי החיבה בין הוריו, וגם את הריחוק מרוויח פעמיים:
הוא מרגיש את האהבה בין הוריו וזה מקנה לו בטחון. זה מלמד אותו על יחס בריא בין איש לאישה (כמובן לשמור על הצניעות כפי שצוין בשאלה הפותחת)
הוא לומד שהוריו מקיימים את הלכות טהרת המשפחה.
אין גילויי חיבה בפני אחר נקודה.
אין מה לדון על זה בכלל.
(לתת צ'אפחה מידי פעם זה בסדר, אבל על נישוק וחיבור ל"ר)
ילד יכול לראות שאבא ואמא אוהבים אחד את השני גם בלי שיראה נגיעה של ממש.
לא יפה להגיב כך.
וכמובן, למי שלא מראה חיבה פיזית יש יותר אחריות לא להראות גם גלויי כעס אחד כלפי השני, זו דעתי לפחות.
העיקר שהילד יגדל בבית חם ואוהב כלפי הילדים (לא לחסוך במגע עם הילדים!) ושיראה אהבה בין ההורים, יש צורות שונות.
אנחנו לא נוהגים כך ומדי פעם כן נותנים יד או נשיקה לכבוד שבת וכדומה, אך אני כן חושבת שאת מירב האהבה וההערכה הילד רואה בעיניים של אבא ואמא שלו אחד כלפי השני.
אני מסתובבת פה הרבה ואנשים פה לא בדיוק יודעים לקבל את הדעה של האחר
את הדעה השונה
אני לא מבינה אז מה הקטע בפורום?
לקרוא רק את הדעה שלכם? שדומה לכם? שמקובלת עליכם?
תלמדו לקבל גם דעות שונות משלכם, ואם לא
אל תאשימו אחרים בדבר זה ממש.
וכבר כתבתי מקודם שלא פעם, ה"חיצוניות" אינה באה דווקא כי הללו "אוהבים יותר" או שילדיהם מבחינים בכך יותר. לפעמים זה גם ההיפך. אז מתון.. העיקר זה באמת מה היחס באמת. וזה ניכר ביחס עצמו, בדיבור, בכבוד, בשמחה איש ברעותו, בהתענינות-הכנה, בסיוע מהלב כשאפשר. ילד מבחין מיד..
בדבריך הסברת את תחושותי והשקפתי
ולענין זה אחדד בשאלה, האם "מגע פיזי" הוא מדד ל"אהבה"? (לעניות דעתי היו פה כמה שרשורים בנושא)
האם בזמן ה"אסור" ההורים "אוהבים" פחות?
האם בציבורים אחרים כאשר יש "מגע פיזי" מידי עם ההכירות זה אומר משהו?
נקודה למחשבה.
ילד מרגיש את הלך הרוח בבית, כמה ההורים מאוחדים בדעותיהם, כמה הם מקריבים אחד למען השני, כמה התבטלות יש לפעמים בין הגבר לאישה או בין האישה לגבר, כמה כנות יש, כמה שותפות בדרך הארוכה הזו
וזה מה הילדים לוקחים הלאה, לזוגיות שלהם בעזרת השם
מגע פיזי הוא דבר חשוב מעין כמותו (שלא יחשבו שאני לרגע מזלזלת בזה) בחיי הנישואין
אך רק בהסתר, בצניעות, לבד
בינן לבינה, זה היופי בזה
ילדים לא קולטים מסרים באותה צורה שאנחנו קולטים.
לדברים מוחשיים ותדירים יש חשיבות רבה.
הילד בהכרח נחשף למריבות וכדו' בין ההורים, ולכן חשוב שייחשף גם לאהבה. למגע פיזי יש השפעה הרבה יותר חזקה מדברים אחרים שהם הרבה פעמים דקים מכדי שהילדים יקלטו אותם.
כפי שהודגש בכל השרשור, לא מדובר על מגע בעל אופי מיני, אלא מגע שמראה על חיבה. חיבוקים חמים וכדו'.
ההסתר והצניעות חשובים מאוד, אבל מול הילדים יש שיקול נוסף שצריך לקחת בחשבון.
זה אולי נושא לשרשור אחר
אבל אין בזה משקל אחד כנגד השני.
בנוסף, לענין הילדים- דוקא המסרים שמועברים כדרך אגב, בעדינות, מתחת לפני השטח זה הדברים שהם הכי קולטים
לדוגמא: אם אבא רב עם אמא לא ליד הילדים, אבל אחר כך הילדים רואים הורים מאוד מאופקים ועיניניים הם מבינים שקרה משהו....
הילדים יותר חכמים ממה שאנו חושבים, והם קולטים לרמות שלפעמים אנחנו לא חושבים עליהם בכלל
זה נכון שהרבה פעמים ילדים קולטים דברים דקים, אבל הרבה פעמים גם לא, והרבה פעמים להורים חשוב ערך מסוים, אבל במעשיהם הם מנחילים ערך אחר. דוגמא אמיתית (מספר אותה הרב יעקובסון בשיעוריו, מהיכרות אישית עם האנשים):
זוג הורים אמידים יחסית החליטו לעשות מעשה ולצמצם את עסקי הבעל ואת ההתנהלות הכלכלית כולה, כדי שהבעל יוכל להקדיש שעות ניכרות ביום ללימוד תורה. הדבר הצריך הרבה התארגנות כלכלית, וההורים קיימו מדי פעם ישיבות בענייני כספים, כיצד אפשר להצטמצם וכו'. הילד הפנים מסר אחד: כסף זה דבר נורא חשוב וכל החיים סובבים סביבו. כי זה מה שהוא ראה הכי הרבה. לימוד התורה, שהיה בעצם מרכז העניין - לא היה מוחשי לו, וגם אם הוא ידע עליו - זה לא הועיל.
אבל הם פרשנים גרועים מאד.
הם רואים, הם שומעים הם מרגישים אבל הם לא ממש מבינים.
לכן דברים מוחשיים הם טובים בשבילם.
אבל הקשר בין ההורים הוא לא רק הצגה חינוכית בשביל הילדים, יש לו גם ערך כשלעצמו.
אתם לא נהנים להחזיק ידיים?
את לא אוהבת שבעלך מחבק את כתפך או מתישב לידך ונשען עליך?
אני כן.
(וגם להפך)
ואני לא רואה סיבה לשמור את מגעי החיבה המזדמנים הללו לפרטיות של חשכת הליל בלבד.
לגבי האמרה הפותחת שלך- אני חושבת שילדים הם פרשנים מדויקים מאוד.
בפרט ככל שהגיל עולה ועולה ואז הם מתחילים להבין דברים מעבר...
ועם כל זאת,יש חשיבות כי הילדים יראו כמובן אבא ואמא אוהבים ומאוחדים אבל ללא מגע פיזי
זו דעתי, או יותר נכון דעת רבותינו וכל אחד יעשה כרצונו וכהבנתו.
המטרה יכולה להגיע על ידי מספר דרכים שונות.
דבר נוסף ואחרון, הרחמים שהפגנת פה בגלוי, בואי נגיד, בלשון העדינה, לא היו במקום כלל.
יש כח גדול בידי ההורים להדגיש את הערכים שהם רוצים לתת בבית על ידי כלים שונים
ואני סבורה, שלא באמצעות מגע פיזי אלא בכלים אחרים ושונים
(ושוב אני מדגישה, אין פה התנזרות או משהו בסגנון, אלא אין חיבוק ונישוק מפורשים ליד ילד שמתחיל להבין)
הילד לא צריך לראות כל היום את הוריו מגלים חיבה אחד לשני, אך מצד שני כדאי שידע שהם אוהבים אחד את השני.
לזוג.
תודה רבה!!
שלום לכולם,
שימו לב כי התקבלו כבר 3 דיווחים בפרטי על הטרדות מצד הניק "מתלבט34".
הוא נחסם כעת מהפורום.
אך זה כמובן יכול להיות גם שלל ניקים אחרים
והוא כמובן יכול להחליף ניק בקלות.
אז רק הזדמנות נוספת להזכיר את שלל הסכנות במרחב הוירטואלי בכלל ובפורום בפרט.
בין ע"י ניק שמזדהה כגבר
בין ע"י ניק שמזדהה כאישה
בין ע"י ניק ותיק
בין ע"י ניק חדש
בין ע"י פותחי שרשור שלכאורה תמימים ורק רוצים מידע והתייעצות אך כוונותיהם רעות
בין ע"י מגיבים לפותחי שרשור שלכאורה תמימים ורק רוצים לעזור או לשאול אך כוונותיהם רעות.
וכל היתר
לצערנו זו תופעה לא קטנה כלל
אז כל אחד וכל אחת מאיתנו שומר על עצמו ונוקט משנה זהירות.
זה באמת יכול לבוא בכ"כ הרבה מסיכות / בילבולים / הסתרות / חוסר כנות / זיוף / מניפולציה / תמימות במסווה / רצון לעזור במסווה / וכן הלאה.
שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏
תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏
אז הוא ממש גרוע בזה.
וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.
אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.
הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.
ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏
ובכלל יש שלל ניקים.
יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".
וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.
לפחות שיהיה מקורי
אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי
לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.
לק"י
אבל באמת שחשוב להיות עירניים.
ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.
(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).
הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.
גיליתי לאחרונה שהבעל שלי במשך שנים נכנס פעם בכמה זמן (יכול להיות פעם בכמה חודשים/פעם בשנה…תלוי ) באופן יזום לאינטרנט בעבודה (אין סינון) או בבית כשעובד מהבית במחשב של העבודה ומחפש תמונות של נשים בבגדי ים מינימליים ושופך זרע לבטלה; לא יודעת איך להגיב לזה; מבחינתי זה סוף העולם; מרגישה נבגדת; אשמח לשמוע דעות לגבי הסיטואציה
ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.
שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.
אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.
זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?
"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.
עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.
הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.
איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??
אי אפשר.
למעשה:
-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..
-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...
הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)
חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.
אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.
דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!
-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!
אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.
תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...
-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!
אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...
אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"
מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.
זכרי: ירידה צורך עלייה!
הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.
את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..
היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.
את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...
והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.
את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.
בטוח!!!
לא לדאוג, לא לדאוג...
בשורות טובות והצלחה רבה..
מה הוא אמר לגבי זה?
ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .
אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?
ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.
ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.
אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.
אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?
בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.
כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.
כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.
אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.
זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.
אבל אני מקבל את הזהירות שלך.
לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.
במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.
ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.
למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.
למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)
שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.
היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.
תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.
זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.
אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.
מבינה אותך ממש.
וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.
בהצלחה ממש!!
עד כמה זה פוגע באשה
קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.
זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?
תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.
לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.
אחרי כמה שנים של שליטה השבוע זה שוב קרה.
כאבי בטן חזקים שלא היו במציאות, והנה אני במיון, והנה רופא לוחץ על כל מיני מקומות בבטן בשביל להבין מאיפה הכאב, ויש לי עירוי ולוקחים בדיקות דם ושתן שחוזרות תקינות, והנה עושים לי אולטראסאונד, והנה לא מוצאים כלום אז עושים לי סיטי, והנה משחררים אותי הביתה בלי שום אבחון ורק אומרים לי להקפיד לשתות הרבה ולחזור אם זה קורה שוב...
וכשיצאתי משם בלילה אל הרכב הייתי מותש. לא הבנתי למה עשיתי את זה. כעסתי על עצמי. והייתי מותש מכל הבדיקות והתורים וההמתנה ליד אנשים שחולים באמת ומשתעלים ללא הפסקה.
וגם לא באמת קיבלתי תשומת לב כי הייתי סתם עוד בנאדם שהם רצו כבר לשחרר כדי שתתפנה מיטה. והכל היה קר. אבל כל זה ניתוח של אחרי האירוע. בזמן אמת לא יכולתי להפסיק. לא יכולתי לוותר על ההצגה. לא יכולתי לוותר על הרופאים שבאים ומתייעצים וקוראים לרופא הבכיר כדי שיסתכל בעצמו.
אבל בסוף פשוט הייתי מותש מהמקום ומותש מעצמי.
עד הפעם הבאה.
קודם כל חיבוק.
כתבת מדהים.
אתה כותב עם המון מודעות.
היית בטיפול?
אתה יודע מה עומד מאחורי זה?
לדברר את זה, את הכאב
לשומן ופחמימות,
להימורים,
לצפייה בתכנים מיניים...
לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...
התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...
כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?
נשמע קשה.
חיבוק.
זה דיי סיוט. מה זה נותן?
ובכלל צריך הפניה למיון, לא?
הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.
ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?
תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.
שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!
אני חדשה אז מרשה לעצמי להשתמש בזה לביטוי נועז
אני מכורה לאינטרנט ולתקופות גם לפורנו
זה עוד מלפני החתונה (נשואה עם ילדים)
עברת ילדות לא הכי פשוטה
ויש לי הנחה שזה לא הגיע אלי סתם
אני כל כך לא רוצה להיות איפה שאני נמצאת
לא טוב לי, בא לי לעזוב הכל ולברוח
אני מרחמת על בעלי שהוא לא יודע אפילו מזה
שונאת את עצמי על מה שאני, מי שאני, על עצם הקיום שלי
שבעלי לא מקבל אישה שהוא רצה, לילדים אין אמא כמו שצריך ומגיע להם
מה אני עושה פה בעצם?
לפעמים אני חושבת על זה רציני, לא רוצה לחיות ככה
רוצה להגאל מהדבר הגועלי והמייסר הזה
להיפטר מהסוד המעיק
ראיתי פה הרבה אשכולות של נשים שמספרות מהצד השני
אבל אולי כן יש כאלו שהם כמוני?
קשה לי נורא
אני רוצה הזדהות
אני רוצה עזרה
לא יודעת ממיל בקש
אני בעז"ה אתחיל טיפול גם על עוד דברים (לכן בעלי יודע מהטיפול)
לא יודע אבל שאני רוצה לטפל קודם בזה
טוב, פרקתי קצת
מקווה שיהיה לתועלת
של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.
תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.
להתחיל מזה שלגלוש ולצפות
זה לא דבר נורא
ובכלל ספק אם זה כזה גרוע
ואז חמלה וקבלה עצמית
כבר משפר את איכות החיים
וזה בסדר שיש סודות
לא על כל דבר שעושים
מישהו צריך לדעת
ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות
ולחפש דרך עם יעדים ראליים
מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?
איך מתייגים?
לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.
לחפש איזה חלל היא באה למלא.
ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.
והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.
הרבה מאד מאד גברים
והרבה נשים
גם הם בצרה הזו.
אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.
ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.
מצויין שאת רוצה עזרה.
יהי ה' בעזרך.
אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.
בהצלחה אחות יקרה.
את שופטת את עצמך מאד לחומרה.
אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.
זה לא.
זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.
בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.
אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.
בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.
מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️
קודם כל חיבוק ענק ענק.
ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה
היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.
וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)
אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה
את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.
זה לא בית משפט.
זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.
כמה דברים
1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.
2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.
3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?
לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.
אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.
אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.
חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.
דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.
העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.
ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!
ההורים של בעלי משתלטים עלינו, עושים מניפולציות ומנסים לגרום לסכסוך בינינו. מסתבר שכך בעלי חי את חייו, לא נוח לו אבל הוא לגמרי נאלם מול אביו בעיקר. אנחנו מחפשים מטפל זוגי מקצועי ממש, שידריך אותנו איך לעשות את הגבול להוריו ולשמור על הבית שלנו.
הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.
שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.
פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.
אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.
על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות
ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏
אחרי כחמש שנים, שגרים במקום שלא ממש שמחה בו, מחפשים את המקום הבא..
רוצה מאד ישוב, חם, קהילתי, מחבק.
תורני
עדיף באזור לא מאותגר מידי ביטחונית
לא צפון.
חשבנו על מבואות יריחו, עשהאל...
אבל רוצים לחשוב על עוד כיוונים בסגנון.
יש לכן רעיונות?
אשמח מאד שתחלקו איתי, ואולי תרוויחו שכנה כייפית;)
אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️
מכיר כמה מהם
ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות
יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...
ויש יישובים 'ותיקים' יותר...
זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...
ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️
זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.
גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.
המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].
מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.
כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:
פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.
פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.
וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.
בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.
בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.
אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?
איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?
תמונה מתוך AI לשם המחשה
שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.
התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.
גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.
במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.
אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות
בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.
כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.
זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.
אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.
איך הילדים שלך מסופרים?
היום לא שואלים.
אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים
ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית
אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.
הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)
כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.
היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ
יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)
יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה
זה לא זרם דתי קלאסי
זה יותר מסורתי +
אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות
זה לגמרי גיל ההתבגרות
אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה
אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת
לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם
אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו
אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא
אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים
אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....
אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?
שאסור להקיף פאת הראש
משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.
אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.
(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)
