את עושה הרבה הרבה עבודת הכנה. מסבירה דרך ספרים וסיפורים על סיר ואסלה ומה עושים שם בדיוק. 

אחר כך את יכולה להדגים עם בובה איך יושבים בסיר. אנחנו לשלב הגמילה השתמשנו בפול אפס, זה תחתון חיתול, לא הרגשנו עדיין בטוחים להוריד את החיתול לגמרי (וללכלך את הבית) וגם לא רצינו להשאיר אותו עם חיתול. בדרך כלל לקחנו אותו במרווחים קבועים לישיבה על הסיר וכשהוא עשה פיפי - שמחנו, עודדנו אותו ואפילו נתנו פרס. בהצלחה

יש ליום ויש ללילה. 

אז אכן כדאי להתחיל

השיטה שלנו- מורידים לגמרי את הטיטול ולובשים רק חולצה ותחתונים (או גם חצאית, אבל בלי מכנסיים בד"כ).

לוקחים לשירותים לעיתים קרובות (לא לחכות שהילד יגיד שיש לו ולא לשאול, כי אולי הוא יגיד שאין ויתברר שיש).

וזהו בגדול.

אנחנו גמלנו את הקטנה ביום תוך שבוע וחצי בערך (אחרי שבוע וחצי כמעט ולא היו פיספוסים. גם לפני כן לא היו הרבה ברוך ה').

אמרו לנו במעון שהיא קמה יבשה מהשנ"צ, אז גמלנו אותה גם בלילה. לוקחים לשירותים לפני השינה, ושמים לילד תחתונים.

ברוך ה', זה עבד אצלה (אצל הגדולה, היה צריך עוד חצי שנה).

תסתכלו איך הילד מגיב ומה נכון לו, ולפי זה תתקדמו. לדעתי, תוך שבועיים זה מצליח (או עולה שלב, ויש פחות פיספוסים).

פול-אפס אפשר לקנות בכל סופר, ממה שראיתי.

בהצלחה!

הכי כדאי להוריד לגמרי את כל החלק התחתון (אפשר להלביש בחולצה ארוכה) ולתת לילד לחוש מתי הוא עושה, כך במשך כמה ימים רצופים (יומיים שלושה), שהוא ירגיש שהוא צריך. בהתחלה גם לקחת באופן יזום כל שעה וחצי - שעתיים להתפנות. ולשאול מדי פעם אם הוא רוצה לעשות. אני אישית, כן משתמשת בסיר, אז גם מושיבה אותם בסיר עם צעצועים ליד.

בשעות המועדות (מיד אחרי שקמים מהשנה, קצת אחרי הארוחה) תמיד לקחת את הילד באופן יזום לשירותים).

אני השתמשתי באחרון בשוקולד צ'יפס, כל פעם שהוא עשה - 2 על קטנים, 3 על גדולים, והוא ממש התלהב, וכל הזמן ניסה לעשות רק עוד ועוד... (והתמקח איתי האם מגיע לו 2 או 3...)

בשינה השארתי טיטול, אך אחרי 3-4 ימים שראיתי שהוא ברצף יבש - הורדתי. קודם בשנת צהריים (אצל האחרון זה היה אחרי יומיים משהתחלנו) ואחר כך בלילה (אחרי שבוע נוסף).

כשמורידים בלילה - כדאי לקחת מספר פעמים לפנות ערב לשרותים, אחת ממש לפני שהולכים לישון, וכמובן לא לתת הרבה מים בארוחת הערב (אני ממש ויתרתי בהתחלה, ואם היה צמא, נתתי קצת).

אם רואים שלילד קשה להגמל בלילה (או שאת בלחץ מזה שיפספס), לוקחים אותו להתפנות פעם נוספת, לפני שאת הולכת לישון, תוך כדי שהוא "מנמנם". כדאי גם לקנות ניילון אטום לשים מתחת לסדין, כדי שאת תהיי יותר רגועה מפספוסים.

לשמוח איתו על כל הצלחה ולא להתרגש מפספוסים מדי פעם.

עם הקטן - זה הלך ממש חלק (והוא היה בן 2 ושבועיים), עם הגדולים - גם בגיל יותר מאוחר וגם יותר זמן (האמת כשאני חושבת על זה, עם כל ילד זה התקצר, גם מבחינת הגיל וגם מבחינת זמן הגמילה, אז יכול להיות שהניסיון עושה את שלו.. וגם הדוגמא האישית של האחים הגדולים) 

אנחנו פעמיים חזרנו לטיטול כי ראינו שהוא לא מצליח וחשבנו שהוא עוד לא מוכן

ורק בפעם השלישית הבנו שאולי צריך עוד זמן. ואכן ביום החמישי הוא הצליח

לפעמים הם יודעים להתאפק ואפילו ללכת לשירותים/סיר כשהם צריכים אבל לא מצליחים בפועל 

לעשות פתאום במקום חדש...

אבל מיד כשהוא נגמל ביום זה הזמן להתחיל לילה

(ככה נראה לי מהניסיון שלי)

ונראה לי אם לא הולךמיד בלילה אז לחכות שיקום יבש

ובסיר הם יכולים גם לשבת, אפשר לעזור לו "לכוון" שזה יהיה בפנים ולא ישפריץ

(סליחה על התיאור)

הרבה זמן היו סימנים ל בשלות אבל לא היינו בטוחים שיש גם רצון.

לקראת סוף השנה גמלו את הילדים מהגן שלו ודיברנו איתו על זה המון.

איפה הילדים עושים? בשירותים.

הוא הסתכל ולמד מה צריך לעשות.

יום אחד הוא פשוט הוריד לעצמו את הטיטול וביקש תחתונים.

הסברנו לו שרק ילדים שעושים בשירותים יכולים לקבל תחתונים.

הוא הסכים והתלהב על הרעיון לשבת.

הייתי יושבת לידו והיינו מספרים סיפורים עד שהיה משתחרר והיה יוצא לו.

הוא למד את הרעיון.

בשבועיים הראשונים גמלנו אותו רק בבית ובקייטנה ובלילה היה עם טיטול.

בשלב מסוים גם בקייטנה לא רצה לעשות בטיטול והיה מבקש ללכת לשירותים.

אחרי השבועיים האלו הורדנו לגמרי, היה צריך להזכיר לו ללכת לשירותים.

בשנת צהרים תמיד היה קם רטוב. שמנו לו ניילון מתחת לסדין.

בלילה כאמור עם טיטול.

על קטנים היה מקבל חמוצית. על גדולים- חצי תמר.

בחוץ לימדנו אותו שעושים בצד. אני מעמידה אותו, מורידה את הבגדים ומחכה בסבלנות שיעשה. אם הוא מאופק אני מבטיחה הפתעה ומחבקת אותו ואז הוא משתחרר ועושה.

זה סיפור הגמילה שלנו.

הטיפ הכי חשוב לחכות שזה יבוא לו מעצמו תהליך הגמילה יהיה קצר ויעיל יותר.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...