אשמח לראות תגובות חכמות ומבינות באמת..

לכך שהקשר שאתה נמצא בו (אם אתה אכן נמצא בקשר - ככה אני הבנתי ממך) עוד בחיתולים?

או לכך שאתם לא בגיל המתאים? 

או שאין עדיין בטחון כלכלי? תמיכה מהבית? 

למה אתה מתכוון שאתה אומר שאתה לא בשל? לתשובה לדעתי יש השלכות על דרכי התמודדות.

וכדי לא להוציא אותך בלי תשובה אני חושב שהפתרון הכי טוב קודם כל הוא ל"נקות" את הסביבה.

נכון, כוחות חיים קיימים בנו ואין מה לעשות עם זה אבל אני יודע שכשאני רואה מטריקס אני אחרי זה מתעלל בחברים שלי ומנסה לעצור דברים באוויר (לא באמת כן?!) כי הסרט מעורר בי את הכוחות האלו של גבורה ואומץ וסתם פסיכוזות שהיו רדומות בי.

תנסה לחשוב מה בחיים שלך מתקשר לחתונה בנות קשר בית ותראה מה אתה יכול לוותר עליו.

אם אתה חי בחברה מעורבת אני חושב שזה בלתי נמנע כמעט שתחשוב על חתונה. (לא נכנס פה לויכוחפלצת עתיק היומין בנושא, רק פשוט לדעתי אדם צריך להיות מודע למקום שלו ולכוחות הקיימים במקום הזה)

יש לי עוד מה לכתוב אבל מלחיצים אותי עם נסיעה לשבת אז...

שיהיה לך המון בהצלחה חג שמח ושבת שלום

מה שאתה הבנת הוא חצי נכון - הייתי עד לפני שנה בקשר, אבל הוא היה ברשת, וגם לא ממש חשבתי עליה במובן הזוגי. כשלפני כשנה זה התחיל לקבל צורה זוגית, הבנו מיד שאנחנו לא מתכוונים להיות בקשר כזה וניתקנו (מאז לא דיברנו ב"ה). מה שמפריע לי הוא לא ספציפית הקשר הזה, אלא בכלל.

מבחינה נפשית אני לא יודע אם אני מסוגל כרגע להיות בקשר עם מישהי, אולי כן אולי לא. אבל בקשר של נישואין עוד לא, כי אני לא מסוגל עדיין לנהל בית מבחינה כלכלית, ובעצם בכלל אני לא מרגיש מסוגל להיות ברמת עצמאות כזו של בית שהוא רק ברשותי וברשות עוד מישהי (מי שלא תהיה).

למעשה, זה גם אומר שאני לא יכול להיות בקשר אחר - כי אם זה לא לנישואין הקב"ה הורה שלא. בעיני, לפחות, כשזה לא נראה באופק הישיר זה לא נקרא לנישואין.

אתה בעצם מציע לי להתרחק כמה שאני יכול מדברים שיגרמו לי רצון לעורר את הכוחות האלה?

וגם ללמוד על הנושא.

לפעמים פחדים וחששות נובעים כי אנחנו לא מודעים מספיק לחשיבות הנושא.

אם תדע שזה מספיק חשוב אולי פתאום תבין שהמכשולים שבפניך הם לא ממש מכשולים.

 אבל הדממת השטח שאתה נמצא בו זה לדעתי א' ב' - אף אחד לא אמר שזה אפשרי בהכרח אבל לנסות

שומע  חברים מדברים על דייטים? תתרחק.

החבר מביא את המדוייטת? תמצא תירוץ לא להיות.

וכמובן הפתרון הכי טוב - תמצא לך דברים שמחיים אותך! תלמד תורה תתנדב תשחק כדורסל אנערף אבל להיות עסוק זה הפתרון הכי טוב

נכון שזה בא עם מחיר אבל לכל דבר בחיים יש מחיר וצריך לבחור ולברוח לא יועיל לאף אחד

להתרחק ממעוררים לנושא, או ללמוד עליו?

לכאורה לפי העצה של ההתרחקות עדיף לחכות עם ללמוד על הנושא לא?

נראה לי שעיקר הקושי שלי להתרחק לא יהיה ממעוררים חיצוניים (למרות שגם קושי להתרחק מזה יהיה), אלא בעיקר מהמעוררים הפנימיים - כל מיני מחשבות שצצות (ולא על הרהורי עבירה אני מדבר. מחשבות על הנושא בכללי) וכו'.

אבל אנסה בע"ה.

חזקה...עם החברים שלך

כלומר - הבסיס של קשר זוגי עם האישה, לדעת לחיות עם עוד מישהו - זה קודם כל, לדעת להסתדר עם אנשים, לדעת לחיות בחברה בה אתה לא הפרט הבודד, ואתה צריך לדעת להכיל עוד אנשים, תקשורת, ויתור, עזרה הדדית... בגיל שלך (אם הבנתי נכון אתה עדיין לא 18-20...וגם אם כן, בגיל הרעיוני שלך...) עדיין אתה יודע שאתה לא בשל לקשר של נישואין עם בת המין השני, אז מה שיעזור לך לצלוח את הזמן ולבנות אותך יותר טוב לעתיד לקשר עם המין השני - הוא שראשית כל תדע לתפקד בתור חבר טוב בתוך המין שלך. תדע ליצור חברויות וקשרים טובים, הדדיים ותקשורתיים עם האנשים מסביבך - הבנים בלבד. כאשר תהיה חזק ורציני בזה (כזה הדדי וקשר בריא...) - אוליא ז תיבנה בך יותר ההרגשה וההבנה והבשלות לקשר עם המין השני - קשר נישואין.

ב"הצלחה חבר!!!

וחג שמח.

והתלבטתי עם עצמי איך לאכול את זה 

האמת היא שאני בעוד כמה שבועות מגיע ל20, אבל כמו שאמרת, הנקודה היא הגיל הרעיוני, היכולות שלי והמצב הנפשי שלי והבגרות הנפשית שלי וכל זה.

אז שוב קודם כל, תודה.

גם הרב שלי בישיבה קישר בין תקשורת וחברות עם החבר'ה שלי לבין זוגיות לעתיד. וזה מאוד נכון ומאוד הגיוני, כלומר, ברור שבאמת יש קשר. וברור שמי שלא מסוגל לצאת מעצמו ולהסתכל על דברים מהעיניים של האחר, ולחיות בעולם שבו הוא לא המרכז היחיד אלא יש עוד אנשים, לא מסוגל גם להיפתח לזוגיות.

אבל גם מהמקלדת שלך וגם מהפה שלו זה היה נשמע קצת כאילו המגמה שלי כשאני יוצר קשרים עם החברים שלי - היא בסופו של דבר "להגיע לדבר האמיתי". אני לא יוצר קשרים עם החברים שלי בגלל שזה חשוב ושזה המצב שצריך להיות, אלא בשביל שאני אוכל להגיע גם לזוגיות טובה ונכונה יותר.

אני לא חושב שלזה אתם מתכוונים, אבל למה לקשר את זה עד כדי כך שזה נשמע ככה?

בכל אופן, מממ. למען האמת, אם הבנתי אותך נכון, לשאלה המרכזית - של מה לעשות עם זה שיש בי כוחות שלא יכולים לצאת ואיך להבין אותם, לא התייחסת. או שלא הבנתי נכון?

ואכן, הקשר עם החברים שלך הוא בשני אפיקים, לשתי מטרות - גם בשביל המטרה העצמית של "קנה לך חבר" ממסכת אבות - כי חברים זה הדבר השלישי הכי חשוב אחרי : אישה וילדים, משפחה - ואז החבר (וסברות מסוימות שהחבר יותר חשוב מאח רחקו, כי החבר קרוב...) - וזה תמיד ובלי קשר לאישה. אבל מער לזה, אכן, יש גם "רווח משני" שהוא מאוד עיקרי - וזה העניין שזה עוזר להיות מוכן יותר לחתונה (אגב, מה שאמרתי זה לא "מהמקלדת שלי" - זה מהרב..) - וגם, כן, שזה מפנה את כוחות הנפש האלו, בנתיים, שמתפרצים - לאפיקים מועילים ובונים אותך יותר לעתיד, ולא להתמודדות יצרית חזקה כל הזמן עם עצמך (וכולנו יודעים מה זאת ההתמודדות הזאת, במיוחד כשאנחנו בנים...) - אם תשכיל לפתח מאוד את הקשר הבין אישי עם החברים ממין זכר, זה גם יוריד מהעומס הרגשי שיש לך, וגם יעזור לרגש להיות בנוי יותר בעתיד...

מה שנקרא - שלושה במכה אחת מה רע?

איך זה עוזר עם כוחות הנפש האלה.

לפי מה שאני מרגיש, קשרים עם בנים הם במישור אחר לגמרי מאשר קשרים עם בנות.

זה לא כוחות נפש אחרים?

למשך כשבועיים לא תהיה לי גישה לפורומים,

אבל זה לא בעיות שנפתרות תוך שבועיים, אז אם יש למישהו מה להוסיף - אשמח 

אולי הם אומרים שהם צריכים להתחיל לצאת לפועל. לא אמרתי להתחתן ולהביא ילדים, אבל כן להסכים להכיר מישהי ולהתחיל לחסוך לחתונה עוד חצי שנה-שנה ולא לברוח מכל קשר שמתפתח.(והאמת, שזה בעיקר משהו שהוא שיחת מוסר לעצמי, אבל אולי זה יתאים גם לך. במבט לאחור - היום אני יותר בוגר ובכל זאת הייתי מספיק בוגר בשביל להגרר לקשר ולא היה איך למנוע את זה כבר בגילך.) ופה נכנסת ההשגחה- אם רצון ה' זה שתתחתן צעיר ותתנסה בקשיים מסוג אחד או שתתחתן מבוגר יותר והקשיים יהיו מסוג אחר-הסוג המוכר לך כיום הוא קושי מרכזי.

בקשר למה שנאמר פה:
אחרי שאתה בטוח אם אתה יכול להדחיק את הכוחות האלו על ידי בריחה ולימוד תאורטי תבחר דרך. אם בחרת לברוח יכול להיות שלימוד תאורטי באמת יבלבל אותך ויזיק יותר מאשר יועיל. אם אתה לא בטוח שאתה יכול להדחיק את זה אולי אתה צריך לימוד מעשי. ושוב, לא דווקא ישר לקפוץ למים העמוקים בסגנון חתונה מהירה,כן לא לנעול את עצמך לבנות כי 'אני לא מסוגל להתחתן כרגע' ואם אתה ומשהי נקשרים ורואים בקשר קשר עם פוטנציאל אמיתי להתקדם בו תוך התיעצות עם תלמיד חכם קרוב שמבין בנושא ובנפשך(ם). יש יוצאי דופן וההוראה שמתאימה לרוב לא תמיד מתאימה לכולם, ואדם בעל יראת שמים , חכמה ונסיון יכול לעזור לך להגיע למסקנה נכונה. [שמעתי שיש קריטריונים מוחלטים כמו היכולת לגדל ילדים ביחד ואלו דברים שאפשר לנסות לבדוק בהתחלה. תמיד צריך עזרה ורחמים מהקב"ה, ואליהם תמיד כדאי להתפלל, חכמים אמרו שזה אחד הנושאים העיקריים להתפלל עליו כמה שיותר מוקדם. "הבא להטהר מסיעין בידו", לכן, אם הרצונות שלך כנים-כמו שאתה נשמע נראה לי שצריך לשקול את זה. וכדאי יחד עם תלמיד חכם, גם מצד השתדלות וגם מצד הסיעתא דשמיא שיש לתלמידי חכמים והאמונה שהם שליחים לעזור לנו להחבר לטוב,הקב"ה].
אני אומר את זה כי ממה שאני מכיר הדחקת כוחות היא דבר שעלול לפגוע, ולא אפרט פה.

בקשר לחברים: זה לא שאתה מחפש חברים כדי להתאמן עליהם ביחסי אנוש, אבל זה כן קורה בכורח המציאות. אם אתה עובד בצוות יתכן ותבין את זה יותר. לבני זוג יש שני צדדים- המהותי שבניהם;אהבה ואחוה,שלום ורעות.(ועוד ערכים שאני פחות מבין והלוואי ואזכה) והמעשי שיוצא החוצה-פריה ורביה (בדרך ה'). זתומרת: בני זוג הם שותפים לישוב העולם, רצון ה'.זה סוג של צוות. ומי שמומחה בעבודת צוות -המומחיות שלו מסוגלת להתבטא  גם בצוות הזה. ו'אין חכם כבעל נסיון'.


הלואי ואני עוזר במשהו.ברור שלא הגעתי לזה לבד.

תפילתי שלא נפול בשטויות ונזכה להיות צוות אוהב, כיפי, שלו ,נעים ושמח. הכי בעולם. ורק אלוקי ישראל יכול לעזור.

לא במקום העצה של התרחקות מכל הנושא, אלא בנוסף, כעצה נוספת שאפשר לשקול, ואז בסוף לבחור בין העצות -

להתחיל לנסות להתקדם ולפתח לאט־לאט את הכוחות האלה. בלי קפיצות מוגזמות, אלא להתקדם לאט, מהמקום שבו אני נמצא והלאה.

אני מבין נכון?

האמת היא שבעבר ניסיתי ללכת על כיוון כזה.

אני חושב שאני קצת במצב של יאוש־לא־מודע מהאפשרות הזו, כי אני לא מוצא איך להתקדם או לפתח את עצמי, אז בפועל אני לא עושה כלום כי אין לי כלום לעשות.

גם אני מרגיש תקוע במקום דומה. וחץ ממשפטים של אנשים כמו "אתה רוצה שאספר לך על האכזבות שלי?" אין לי משהו חכם. רק תפילות.ותקוה שהק"בה יעזור. אם אתה רוצה יותר מזה בפרטי -בשמחה.

אני מאוד מעריך אותך על מה שאתה עושה.הלואי ואצליח להיות כן , אמיתי, אוהב תורה ושומר מצוות ברמה כזאת.

אלקים יצר את האדם ואשתו כאחד והפריד אותם, ואז אמר להם תתחברו שוב אחד לשני, ו"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".

מי אז ועד היום, בני זוג הם כאילו אדם אחד.

זה מסביר משיכה שיש בכלל בין בנים לבנות.

אבל זה הרבה יותר מורכב, כי בסופו של דבר "לכל אחד יש את האחת שלו". הקב"ה יושב ומזווג זיווגים, ולכל אחד יש אחת שמתאימה לו, ואז נוצר דווקא ביניהם הקשר העמוק הזה.

הקשר הזה מושפע ממכלול של האישיות, והסיבות מה חיבר דווקא בין איש זה לאשתו זו הן מגוונות מאוד.

ועוד יותר מגוונות הן נקודות ההתחלה - איך בכלל הכירו ואיך נוצר הקליק ביניהם. יש שנפגשו במקרה, יש בשידוך, יש באינטרנט, או דרך חברים, ועוד ועוד. כל הדרכים כשרות אם בסופו של דבר בחנו השניים ברצינות שהקשר ביניהם הוא אמיתי ועמוק ומקיף את כל החיים. 

ואגב לרוב בני זוג ירצו להיות בעלי דרך חיים דומה ותפיסת עולם קרובה, אבל יש פעמים רבות שדווקא הניגודים משלימים...

כוחות החיים שמפכים בך - ניתנים לידי ביטוי בינתיים בדרכים אחרות כמו שכתבו פה כמה, ועוד יגיע הזמן שלך כנראה גם לזוגיות טובה.

אז שיהי' לך בהצלחה

הוא עניין רוחני?

אבל איך אנשים יכולים להגיע למסקנה שהקשר הנשמתי הזה קיים או לא קיים ביניהם? ואיך יש הפרשים - שלפעמים אחד מהשניים חושב שהם מתאימים והיה רוצה להמשיך, אבל השני רוצה לחתוך?

אני לא בא לסתור את מה שאתה אומר, כי אתה ודאי אומר דברים נכונים, ואני מסכים עם הדברים. וגם חשבתי עליהם בעצמי כשניסיתי לחפש תשובות לשאלות שלי. אלא אני מנסה להראות כמה קשה לי עדיין להבין את זה.

ולשאול עוד שאלות כדי להבין.

אז לכן לפעמים זה לא חד משמעי.

בסוף אם הם חושבים בשכל שזה מתאים וגם ברגש יש קליק אז יופי ויתחתנו (- ועדיין הם צריכים לעבוד כל החיים על טיפוח וליבוי של הרגשות ביניהם). זה לא מכונות אלא עולם פנימי שלם של שנים.

זה לנסות לתת לזה שם ולהסביר את זה, לדעתי

רק להבין את זה, כדי להשתמש ולנצל טוב יותר.

כדי לדעת איך "לאכול" את זה.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

"לא התאפרתי כי אני מרגישה בנוח איתך".

כי אני דווקא לאחרונה חשבתי על משפט שמישהו אמר פה פעם, שהלוואי שנרצה תמיד להראות במיטבנו מול הבני זוג.

ויש סיפור על צדיק אחד שלפני שנכנס לבית לאשתו היה מסתכל במראה ומסתדר.

בלי איפור...

האיפור זה תוספת נחמדה להתייפות עוד יותר

גם תכשיטים זה תוספת..

אפשר להראות במיטבנו גם בלי תכשיטים

אני חושבת שהבסיס זה להיות נקיה ורעננה עם בגדים נקיים

וחיוך

יותר מזה זה תוספת

זה אני חושבת מול אנשים זרים אבל בבית כן להשקיע יותר. למה להישאר עם הבסיס?

לא סתם עזרא תיקן שימכרו בכול עיירה תמרוקים ותכשיטים. 

אישה אוהבת להתקשט ולהשקיע בנראות וכל הכוחות האלה נועדו בעיקר לבית וחבל שמשקיעים יותר ביציאה מהבית.

אולי אנחנו לא מדברות על אותו דבר...

ביום יום קשה להשקיע

ולכן חשוב לזכור שהבסיס הוא מהמם

ולא צריך להתאמץ כדי להיות רעננה ויפה לבעלך

מידי פעם אפשר גם להתקשט ולהוסיף

אבל כן לזכור שגם כשאין כוח להשקיע

עדיין יש דרך קלה לקבל את בעלך מהממת

וזה פשוט להתקלח ולהתלבש יפה ולחייך

להיות נקייה זה משהו בסיסי שמצופה מכל אחד גם אם הוא לא אישה\בעלי.

אבל אני כן מבינה שלא תמיד יש כוחות להשקיע וזה בסדר גמור!(:

 ויש נקייה ורעננה ומחייכת 😉

מפסיכולוג קנדי...

הוא ניתח את הרעיון של האיפור במבט תת-מודעי כזה, ואמר שהסיבה בגללה נשים התחילו להתאפר (לפני נצח בימי קדם קדמונים) זה למעשה כדי להראות בריאות. מכיוון שאישה בזמן הווסת היא עייפה יותר, חלשה יותר, וחיוורת יותר לפעמים אז האיפור נועד להחזיר את המראה הבריא ובכך לשדר לגבר (ולעולם) שהכל בסדר ותקין ב"ה.

מכאן זה כמובן התפתח למשהו קצת יותר תרבותי, כמו כל תופעה אנושית אחרת..

זה הסבר ששם דגש על היחסים הגופניים בעיקרו, אבל זה נשמע לי מעניין והגיוני. זהו, סוף שיתוף.

דווקא זה יכול להיות נחמד מהצד האומנותי שבזה (יש לי תפישה קצת אחרת ביחש ליופי אני חושב)

חושבני שיש משהו גם בזה וגם בזה

אני לא מתחברת לאיפור כבד...

וכל אחד ומה שהוא מתחבר

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.