למה שלא תשתפי את בעלך, הוא יכול להשלים אותך פה בסיפור הזה.

בך, ויודעת שתקבל ממך תגובה אמפתית.

משהו קטן שהייתי משנה לפעם הבאה: הייתי זורמת עם הסיפור שלה, מגיבה לה במישור הזה, ולא מנסה לתרגם לחיים שלה. כלומר לא במילים מפורשות. המסר הסמוי נמצא שם, והיא תדע לפענח אותו. להרבה ילדים (ואנשים) נוח יותר לדון על בעיות אישיות כשהן מוצגות כבעיות של מישהו אחר.

זה שהבעת השתתפות ואמרת שזה לא נעים - זה הכי חשוב!

כולה בכיתה א וכבר משתמשת בדימויים והשאלות בצורה בוגרת כל כך!!

אני חושבת שענית לה ממש בסדר, למה שלא תשחק עם ילדות אחרות? אני תמיד אומת את זה לבת שלי. את חושבת שזה גורם לתוצאה שלילית?

מה שכן - תעקבי אחריה, ותשאלי אותה מידי פעם עם מי היא משחקת, ותנסי להגדיל את מעגל החברות שלה.

ועוד - הרבה פעמים ילדים בטוחים שאם X לא שחקה איתי היום, סימן שהיא לא חברה שלי לעולם ועד, וא היא דברה עם מישהי אחרת ולא איתי, סימן שאני כבר לא רצויה אצלה.

וזה כמובן לא נכון. חשוב להסביר לילדים שגם לנו, האמהות יש הרבה חברות, ולא תמיד אנחנו מדברות עם אותה חברה, וקורה שהרמתי טלפון לחברה זו ולא לאחרת, ועדיין אני חברה גם של האחרת..

בהצלחה

אני חייבת להודות שאני מאוד אוהבת סיטואציות כאלו. לא סיטואציות שליליות שבהן קשה לילד, אלו סיטואציות כאלו, שממש מזמינות לחיבור וחיזוק הקשר בין ההורה לילד. סיטואציות כאלו נותנות הזדמנות להרחיב באופן טבעי ואמיתי את הקשר עם הילד.

לדעתי, התגובה שלך הייתה יפה מאוד. ככה גם אני הייתי מגיבה לדעתי, בתור התחלה- קודם כל להתייחס לרגשות של הילד. יש מה להרחיב (לשאול את הילדה איך הרגשת, מה חשבת וכו').

אח"כ, נותנים מקום לרגשות ולמחשבות שעלו- מכירים בהם (כלומר, ההיפך משלילה), מכבדים אותם.

בשלב הבא, אני הייתי הולכת לכיוון שנותן אמון ביכולת של הילדה לפתור את הסיטואציה בעצמה. הרי ברור לך שהילדה שלך מקסימה ונהדרת. עצם זה ששתי בנות מהכיתה לא רצו לשחק איתה לא מערער את זה במאומה. אם כך, פני אליה מהמקום הזה, המעריך והמאמין והאוהב, ותשאלי אותה מה לדעתה אפשר לעשות במצב כזה, איך אפשר להתגבר על העלבון. אם הבת אומרת שאין לה פתרון, תציעי שתחשבו ביחד, שכל אחת תציע מה שעולה לה (אם ממש אין לה רעיון, את יכולה להציע פתרון חלקי. הכי טוב כשזה מגיע ממנה כי אז זה פתרון שהוא נכון בעיניה וטוב לה, בד"כ).

הרעיון הוא להעצים אותה. לא משנה למה אותן בנות לא רצו לשחק איתה, משנה מה היא עושה עכשיו, איך היא יוצאת מהמצב הזה ומוצאת דרך להרגיש טוב (משחקת עם מישהי אחרת, משחקת לבד במשחק שהיא אוהבת, מציירת, כותבת שיר, מטיילת בחצר בי"ס עם חברה ועוד).

אפשר כמובן להמשיך עם סיפור הכריות ולשאול אותה מה היא מציעה לכרית השלישית החמודה לעשות. תחליטי את אם נכון למצוא פתרון דרך המשל או דרך הנמשל.

האמון שנותנים בילדה בסיטואציה כזו (ביכולת שלה למצוא פתרון ולהתמודד, לצד ההכרה בעלבון), הוא משהו שאין לו תחליף, בניגוד לחברות

טאבולה- אני באמת מרגישה שממש אין לי את הכלים לתת לה! 

נום נום- אכן שיתפתי אותו מיד כשחזר מהתפילה. אני מרגישה שעדיין לא מיצינו את הנושא וכמובן אין סיבה שנמצה. טבעי שבכיתה א' יצוצו אי אלו בעיות חברתיות ואנחנו פה בשביל לכוון ולהוביל.

אנונימי- האמת התלבטתי אם לתרגם או לא, אבל העניין הוא שלא הייתי בטוחה במאה אחוז שהיא מדברת על עצמה, ורציתי לוודא את זה. 

נקניקיות- כשהייתי ילדה והיו שולחים אותי לשחק עם אחרות, הרגשתי שלא מבינים את הצורך שלי לשחק דווקא עם הבנות האלו. וזה לא סתם בשביל הדווקא, זה כי התחברתי לבנות האלו ספציפית. לקח לי הרבה שנים להבין שגם לאנשים אחרים יש את הרצונות שלהם, לפעמים בא להם לשחק איתי ולפעמים בא להם לשחק עם אחרים, ואני צריכה איכשהו לזרום עם זה ולהיות פתוחה גם לחברות אחרות בלי להתקבע. 

אור היום- עצה טובה. אני עוד מתכננת למצוא שעת כושר ולהרחיב איתה את הנושא. כי באמת מעבר לאמון והשתתפות, לא נתתי לה כלים להתמודד עם הסיטואציה ולהסתכל עליה אחרת. 

אולי ההבנה הגיעה בעקבות זה ששלחו אותך לשחק עם ילדות אחרות ולא עם אלו שרצית?

אני כן חושבת שזה חשוב לפתוח ילדה להמון כיוונים במיוחד בשנים הראשונות של בי"ס, כשהיא עדיין לא מכירה את כולן

חבל להתקבע על חברה אחת ולהחליט שאיתה אני רוצה לשחק וזהו.

אני ממש ממש משדלת את הבת שלי להתחבר לכולן, לדבר עם כולן, וכל הזמן אני מראה לה שהחברות הטובות שלה תמיד חוזרות אליה, גם כשהן לא מדברות איתה.

משפט המפתח שלי: אם לא היום, אז מחר, ואם לא החברה הזו, אז החברה האחרת... תמיד מישהי מחכה לך. (והיא כבר מכירה את זה בעל פה)

בהצלחה

אני אתן לך דוגמא לשיחה עם הבת שלי:

היא לא רצתה לשחק איתך? אתמול כן שחקתן ביחד ואתן חברות מאד מאד טובות. אני זוכרת שכשהיית חסרה היא אמרה למורה שהיא רוצה להביא לך את השכפולים, ובשבוע שעבר היא היתה אצלנו כמעט כל יום.

אז לא נורא אם היום היא רצתה לשחק עם X. גם את יכולה מידי פעם לשחק עם חברות אחרות. יש לך את E את R את T. הן מאד אוהבות אותך, והן ילדות טובות ממשפחות טובות, וכדאי שתהיי חברה גם שלהן.

גם לי יש המון חברות. ואני לא מדברת עם כולן כל יום. יש חברות שאני מדברת איתן פעם בחודש, יש חברות שפעם בשבוע, אבל עדיין כולן חברות שלי.

עכשיו תנסי להתקשר ל X אולי היא תרצה לבוא אלינו, ומחר תדברי עם החברה שאת כל כך רוצה. אולי היא תרצה לשחק איתך בחבל? בגומי? מה היא אוהבת?

יצא ארוך. כך בד"כ היא די נרגעת, ותמיד תמיד היא מספרת לי כמה ימים אח"כ או אפילו יום אח"כ שהחברה שהיא כל כך אוהבת שוב דברה איתה.

מה שכן - אם יש בנות שאני רואה שהן לא יציבות, או שאני לא מעונינת בחברות הזו - אני מנצלת את ההזדמנות ומכוונת אותה לחברות אחרות.

בהצלחה

ביחוד לגבי ילד שעלה לכיתה א' ללא קבוצת החברים המוכרים מהגן.

הבן שלי אחרי כמה ימים שבהם הלך לאיבוד בבית הספר סירב להמשיך ללכת. הענין נפתר מיד כשפנינו למחנכת והיא שידכה אותו עם ילד ספציפי מהכיתה. יותר הוא לא הרגיש בודד בהפסקות ומשם והלאה רכש במהירות חברים נוספים.

א. לומר לה שזה באמת לא נעים, כמו שאמרת. ולהמשיך גם לגבי החברות - ממש לא יפה שהן לא משתפות..

ב. "להעצים" אותה - שהן ממש הפסידו, כי היא ילדה כ"כ חמודה וטובה - שמי שלא רוצה לשחק איתה מפסידה..  היא צריכה להרגיש בצד ההזדהות גם אי-תלות. שיש לה בזכות עצמה.

ג. לדבר עם המורה. להסביר לה מה היה. לבקש אם תוכל בעדינות ובאופן "בלתי מורגש" לדאוג לכך שהילדה תשותף איתן, ולא בתור "גמילות חסד". קל מאד למורה בגיל הזה לעשות דבר כזה, ולהראות בהמשך כמה טוב להן ששיתפו אותה. ואם המורה תמשיך לעקוב, זה יכול מאד לעזור.

ככה התרשמתי לפי הסיפור שלך, אל תקחי קשה

דברי איתה על זה בהזדמנות נוספת, אולי תסבירי לה שזה קורה לכולן וגם היא לא תמיד משתפת את כולן (כנראה) תני לה דרכים להתמודד כמו שכבר נתת לה, אולי תבטיחי לה פרס/ממתק אם יקרה לה שוב והיא תמצא חברות אחרות לשחק איתן, סוג של עידוד.

אל תחשבי שזה מאורע נדיר, רוב הילדות חוות את זה בגיל מסויים, לא תמיד באי שיתוף משחק, יכול להיות גם בדחיות מסוגים אחרים - קורה כמעט לכולן. בכיתה א'  בגלל הסביבה החדשה, ההתרגשות וכל מה שמסביב - לכן חשוב להתייחס לנושא ולא להדחיק, אולי תנסי לעזור לה במציאת חברות אחרות, נניח להזמין הביתה אחה"צ ילדות או להנחות אותה איך ליזום ולחפש חברות אחרות לשחק איתן.

המון הצלחה והרבה נחת!

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...