למה שלא תשתפי את בעלך, הוא יכול להשלים אותך פה בסיפור הזה.

בך, ויודעת שתקבל ממך תגובה אמפתית.

משהו קטן שהייתי משנה לפעם הבאה: הייתי זורמת עם הסיפור שלה, מגיבה לה במישור הזה, ולא מנסה לתרגם לחיים שלה. כלומר לא במילים מפורשות. המסר הסמוי נמצא שם, והיא תדע לפענח אותו. להרבה ילדים (ואנשים) נוח יותר לדון על בעיות אישיות כשהן מוצגות כבעיות של מישהו אחר.

זה שהבעת השתתפות ואמרת שזה לא נעים - זה הכי חשוב!

כולה בכיתה א וכבר משתמשת בדימויים והשאלות בצורה בוגרת כל כך!!

אני חושבת שענית לה ממש בסדר, למה שלא תשחק עם ילדות אחרות? אני תמיד אומת את זה לבת שלי. את חושבת שזה גורם לתוצאה שלילית?

מה שכן - תעקבי אחריה, ותשאלי אותה מידי פעם עם מי היא משחקת, ותנסי להגדיל את מעגל החברות שלה.

ועוד - הרבה פעמים ילדים בטוחים שאם X לא שחקה איתי היום, סימן שהיא לא חברה שלי לעולם ועד, וא היא דברה עם מישהי אחרת ולא איתי, סימן שאני כבר לא רצויה אצלה.

וזה כמובן לא נכון. חשוב להסביר לילדים שגם לנו, האמהות יש הרבה חברות, ולא תמיד אנחנו מדברות עם אותה חברה, וקורה שהרמתי טלפון לחברה זו ולא לאחרת, ועדיין אני חברה גם של האחרת..

בהצלחה

אני חייבת להודות שאני מאוד אוהבת סיטואציות כאלו. לא סיטואציות שליליות שבהן קשה לילד, אלו סיטואציות כאלו, שממש מזמינות לחיבור וחיזוק הקשר בין ההורה לילד. סיטואציות כאלו נותנות הזדמנות להרחיב באופן טבעי ואמיתי את הקשר עם הילד.

לדעתי, התגובה שלך הייתה יפה מאוד. ככה גם אני הייתי מגיבה לדעתי, בתור התחלה- קודם כל להתייחס לרגשות של הילד. יש מה להרחיב (לשאול את הילדה איך הרגשת, מה חשבת וכו').

אח"כ, נותנים מקום לרגשות ולמחשבות שעלו- מכירים בהם (כלומר, ההיפך משלילה), מכבדים אותם.

בשלב הבא, אני הייתי הולכת לכיוון שנותן אמון ביכולת של הילדה לפתור את הסיטואציה בעצמה. הרי ברור לך שהילדה שלך מקסימה ונהדרת. עצם זה ששתי בנות מהכיתה לא רצו לשחק איתה לא מערער את זה במאומה. אם כך, פני אליה מהמקום הזה, המעריך והמאמין והאוהב, ותשאלי אותה מה לדעתה אפשר לעשות במצב כזה, איך אפשר להתגבר על העלבון. אם הבת אומרת שאין לה פתרון, תציעי שתחשבו ביחד, שכל אחת תציע מה שעולה לה (אם ממש אין לה רעיון, את יכולה להציע פתרון חלקי. הכי טוב כשזה מגיע ממנה כי אז זה פתרון שהוא נכון בעיניה וטוב לה, בד"כ).

הרעיון הוא להעצים אותה. לא משנה למה אותן בנות לא רצו לשחק איתה, משנה מה היא עושה עכשיו, איך היא יוצאת מהמצב הזה ומוצאת דרך להרגיש טוב (משחקת עם מישהי אחרת, משחקת לבד במשחק שהיא אוהבת, מציירת, כותבת שיר, מטיילת בחצר בי"ס עם חברה ועוד).

אפשר כמובן להמשיך עם סיפור הכריות ולשאול אותה מה היא מציעה לכרית השלישית החמודה לעשות. תחליטי את אם נכון למצוא פתרון דרך המשל או דרך הנמשל.

האמון שנותנים בילדה בסיטואציה כזו (ביכולת שלה למצוא פתרון ולהתמודד, לצד ההכרה בעלבון), הוא משהו שאין לו תחליף, בניגוד לחברות

טאבולה- אני באמת מרגישה שממש אין לי את הכלים לתת לה! 

נום נום- אכן שיתפתי אותו מיד כשחזר מהתפילה. אני מרגישה שעדיין לא מיצינו את הנושא וכמובן אין סיבה שנמצה. טבעי שבכיתה א' יצוצו אי אלו בעיות חברתיות ואנחנו פה בשביל לכוון ולהוביל.

אנונימי- האמת התלבטתי אם לתרגם או לא, אבל העניין הוא שלא הייתי בטוחה במאה אחוז שהיא מדברת על עצמה, ורציתי לוודא את זה. 

נקניקיות- כשהייתי ילדה והיו שולחים אותי לשחק עם אחרות, הרגשתי שלא מבינים את הצורך שלי לשחק דווקא עם הבנות האלו. וזה לא סתם בשביל הדווקא, זה כי התחברתי לבנות האלו ספציפית. לקח לי הרבה שנים להבין שגם לאנשים אחרים יש את הרצונות שלהם, לפעמים בא להם לשחק איתי ולפעמים בא להם לשחק עם אחרים, ואני צריכה איכשהו לזרום עם זה ולהיות פתוחה גם לחברות אחרות בלי להתקבע. 

אור היום- עצה טובה. אני עוד מתכננת למצוא שעת כושר ולהרחיב איתה את הנושא. כי באמת מעבר לאמון והשתתפות, לא נתתי לה כלים להתמודד עם הסיטואציה ולהסתכל עליה אחרת. 

אולי ההבנה הגיעה בעקבות זה ששלחו אותך לשחק עם ילדות אחרות ולא עם אלו שרצית?

אני כן חושבת שזה חשוב לפתוח ילדה להמון כיוונים במיוחד בשנים הראשונות של בי"ס, כשהיא עדיין לא מכירה את כולן

חבל להתקבע על חברה אחת ולהחליט שאיתה אני רוצה לשחק וזהו.

אני ממש ממש משדלת את הבת שלי להתחבר לכולן, לדבר עם כולן, וכל הזמן אני מראה לה שהחברות הטובות שלה תמיד חוזרות אליה, גם כשהן לא מדברות איתה.

משפט המפתח שלי: אם לא היום, אז מחר, ואם לא החברה הזו, אז החברה האחרת... תמיד מישהי מחכה לך. (והיא כבר מכירה את זה בעל פה)

בהצלחה

אני אתן לך דוגמא לשיחה עם הבת שלי:

היא לא רצתה לשחק איתך? אתמול כן שחקתן ביחד ואתן חברות מאד מאד טובות. אני זוכרת שכשהיית חסרה היא אמרה למורה שהיא רוצה להביא לך את השכפולים, ובשבוע שעבר היא היתה אצלנו כמעט כל יום.

אז לא נורא אם היום היא רצתה לשחק עם X. גם את יכולה מידי פעם לשחק עם חברות אחרות. יש לך את E את R את T. הן מאד אוהבות אותך, והן ילדות טובות ממשפחות טובות, וכדאי שתהיי חברה גם שלהן.

גם לי יש המון חברות. ואני לא מדברת עם כולן כל יום. יש חברות שאני מדברת איתן פעם בחודש, יש חברות שפעם בשבוע, אבל עדיין כולן חברות שלי.

עכשיו תנסי להתקשר ל X אולי היא תרצה לבוא אלינו, ומחר תדברי עם החברה שאת כל כך רוצה. אולי היא תרצה לשחק איתך בחבל? בגומי? מה היא אוהבת?

יצא ארוך. כך בד"כ היא די נרגעת, ותמיד תמיד היא מספרת לי כמה ימים אח"כ או אפילו יום אח"כ שהחברה שהיא כל כך אוהבת שוב דברה איתה.

מה שכן - אם יש בנות שאני רואה שהן לא יציבות, או שאני לא מעונינת בחברות הזו - אני מנצלת את ההזדמנות ומכוונת אותה לחברות אחרות.

בהצלחה

ביחוד לגבי ילד שעלה לכיתה א' ללא קבוצת החברים המוכרים מהגן.

הבן שלי אחרי כמה ימים שבהם הלך לאיבוד בבית הספר סירב להמשיך ללכת. הענין נפתר מיד כשפנינו למחנכת והיא שידכה אותו עם ילד ספציפי מהכיתה. יותר הוא לא הרגיש בודד בהפסקות ומשם והלאה רכש במהירות חברים נוספים.

א. לומר לה שזה באמת לא נעים, כמו שאמרת. ולהמשיך גם לגבי החברות - ממש לא יפה שהן לא משתפות..

ב. "להעצים" אותה - שהן ממש הפסידו, כי היא ילדה כ"כ חמודה וטובה - שמי שלא רוצה לשחק איתה מפסידה..  היא צריכה להרגיש בצד ההזדהות גם אי-תלות. שיש לה בזכות עצמה.

ג. לדבר עם המורה. להסביר לה מה היה. לבקש אם תוכל בעדינות ובאופן "בלתי מורגש" לדאוג לכך שהילדה תשותף איתן, ולא בתור "גמילות חסד". קל מאד למורה בגיל הזה לעשות דבר כזה, ולהראות בהמשך כמה טוב להן ששיתפו אותה. ואם המורה תמשיך לעקוב, זה יכול מאד לעזור.

ככה התרשמתי לפי הסיפור שלך, אל תקחי קשה

דברי איתה על זה בהזדמנות נוספת, אולי תסבירי לה שזה קורה לכולן וגם היא לא תמיד משתפת את כולן (כנראה) תני לה דרכים להתמודד כמו שכבר נתת לה, אולי תבטיחי לה פרס/ממתק אם יקרה לה שוב והיא תמצא חברות אחרות לשחק איתן, סוג של עידוד.

אל תחשבי שזה מאורע נדיר, רוב הילדות חוות את זה בגיל מסויים, לא תמיד באי שיתוף משחק, יכול להיות גם בדחיות מסוגים אחרים - קורה כמעט לכולן. בכיתה א'  בגלל הסביבה החדשה, ההתרגשות וכל מה שמסביב - לכן חשוב להתייחס לנושא ולא להדחיק, אולי תנסי לעזור לה במציאת חברות אחרות, נניח להזמין הביתה אחה"צ ילדות או להנחות אותה איך ליזום ולחפש חברות אחרות לשחק איתן.

המון הצלחה והרבה נחת!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....