הם נשואים כמה שנים, עם ילד אחד

איך הם מתמודדים? ברור לך שבקשר כזה יש צד אחד שמוותר הרבה יותר מהצד השני וככה הבית מקבל אופי מסוים

במקרה שאני מכירה, הבעל הדתי יותר ויתר, ולכן הבית יותר נושא אופי חילוני כמו שהאישה רוצה

צריך להבין, בחיי נישואין יש השפעה של בני הזוג אחד על השני לטוב ולרע כמובן

א"א להתעלם מזה שזה קורה גם בעניין הדת

והיא אמרה לי בפירוש שמיום שהיא קיבלה שכל היא מאחלת להם שיתגרשו.

לא נגעתי - ככה שמעתי את זה.

תאמת שאני מהרהר המון על הסוגיה הזאת ואיפשהו הגעתי למסקנה כרגע שזה בלתי אפשרי לקיים זוגיות כזאת בלי שאחד יאבד את הזהות שלו.

מישהו חייב להתכופף וזה לא כמו ויתור של בני זוג דתיים שחושבים לאיזה רב ללכת הערב אלא זה ויתור שכרוך בהרבה יותר.

השפה הדתית בנויה על "אסור ו"מותר" והחילונית על "רוצה" ו"לא רוצה", בסופו של דבר הדתי מבחינת הרעיון בחיים לא יוכל "לוותר" לחילוני בלי לוותר על עצם היותו דתי (ויתור על השפה כויתור על ההגדרה)

והחילוני לא יכול להכניס את עצמו אף פעם להגדרות אסור מותר כי מבחינה רעיונית זה לא קיים אצלו

אבל אלו הם רק הירהורי

אומנם הם לא מדברים על הבדלי הדת שלהם, אבל רואים איך הם מנהלים בית.
בשמחה אספר באישי...

גם דתיים וגם חרדים מחפשים איך לעבוד את השם.ושומרים הלכה.

אלא שיש ויכוח מה הגישה הנכונה אבל הבסיס משותף.

רמה רוחנית . אבל לא אותה רמה.

כשאחד מבני הזוג לא שומר תומ"צ, יש גבולות ברורים, אל תתערב לי, אני לא אתערב לך. (בערך, כך זה אמור להיות בנוי)

אבל אם שניהם שומרי תומ"צ, רק אחד יותר פנאט מהשני, תמיד הפנאט ירגיש שהצד הפתוח גרוע ועל סף התדרדרות רוחנית, ואילו הצד הפתוח יותר, לא יבין מה רוצים ממנו - גם אני שומר שבת, כשרות וכו', אז מה אם אני לא הולך עם ציצית / מטפחת ועוד..

"אל תתערב לי, אני לא אתערב לך."

נמשל טהרת המשפחה וכשרות בבית. 

בחינוך הילדים גם לאיזה בי"ס יסודי שולחים צריך החלטה משותפת. 

(מהזוגות המעורבים שאני מכירה שולחים ביסודי לחינוך דתי). 

ב. נראה לך שהבן זוג הדתי היה מסכים להתחתן אם לא?

זה נראה לי מחייב...

תעמוד בכל דבר ש"הבטיחה", ותדע לשמור על טהרת המשפחה ותהיה נאמנה לומר טבלתי?

חוץ מזה שלצערי נראה לי שהאמת לא כמוך, מסתבר שיש הרבה דתיים שמתגמשים בזה אם הם כבר מתחתנים עם חילוניות, או דתיות עם חילוני...לצערנו, כמובן, אבל זהי עובדה - הם חושבים שהאהבה מעל הכל ושאפשר להתגמש פה ושם, גם בנגיעה כשאסורים, וכו'...

לך זה נראה מחייב, כמובן, אבל אני די מניח שאתה גם לא תתחתן עם חילונייה, תקן אותי אם אני טועה...

דיברתי על מה הסיכום.

המקרה ששמעתי זה אשה דתיה וגבר חילוני,

הסיכום היה שהיא יכולה לטבול, אבל אם היא לא הספיקה זה בעיה שלה.

ברור שזה בעייתי,

אם הבן זוג דתי, אז לפחות הסיכום בינייהם חייב להיות כזה.

אם לא, אז אני לא יודע מה הופך אותו להיות דתי.

לא נראה לי...

לא רצה לנשק? לחבק? ל...? להעביר תינוק מהידיים שלו לידיים שלה? וכו' וכו'?

"סיכום" כמו שאתה הצגת קודם כל נשמע מופרך וחלקי מאוד, ודבר שני - לא נראה שהוא מקיף את הכל...

מה זה "לכבד אחד את השנייה"???

איך אני יכול לכבד משהי שמזלזלת במלך מלכי המלכים.

הקדוש ברוך הוא אמר X והיא לא מקשיבה לו.

אני לא מאמין שיש זוג כזה שהדתי שבזוג באמת שומר תורה ומצוות.

לשמור תורה מצוות זה לעבוד את השם לא רק אני שם תפילין ולא מחלל שבת אבל תעשה מה שבא לך.

השם ציווה אותונו לשמור שבת לכן אתה חייב לשמור שבת,זה לא סתם עניין תרבותי.

בגלל שיש אנשים שמזלזלים במלך מלכי המלכים מול העינים שלך, אתה הולך ומעיר להם, מנסה לשנות אותם, רק בגלל שהשם ציווה אותנו?

ומה עם "כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע"?

זה שזה אולי לא יעיל זה עניין אחר.

אבל אני לא ירצה שלילדים שלי יהיה אמא כזאת.

כל המטרה שלנו בחיים זה לעבוד את השם איך אפשר להתחתן ולהקים בית נורמלי כשהמטרות שלנו כל כך שונות???

על זה הבית צריך להתבסס, מה השם רוצה ממנו.

סביב זה סובב הכל.

איך אפשר לחיות ולגדל ילדים עם מישהו שלא מאמין בהשם, או יותר גרוע מאמין בו ופשוט שם עליו פס?

תלוי באנשים.

שיתאפשר לדבר איתם... מוזמנת לפנות בפרטי. לענ"ד ממה שאני רואה מבחוץ זה לא כל כך מומלץ...

לכתחילה לא כדאי כיון שזה יוצר קונפליקטים שכדאי לא להיכנס אליהם לכתחילה, אבל בדיעבד, אם זה כבר קרה ברמה כזו או אחרת, זה חלק מההשגחה הפרטית, ואפשר להתמודד עם זה כמו שצריך, כשמקבלים הדרכה נכונה

ואם הוא מאמין שהתורה וההלכה ניתנו מה', אזי אם הוא לא מקיים אותם, קשה להגדיר את זה אחרת מלבד זילזול מסויים בדבר האל.

אומנם, היום יש תינוקות שנשבו, דהיינו כאלו שנולדו למציאות כזאת חילונית ולא באמת מבינים מהי דת, אבל בגדול המצב הבסיסי הוא כמו שאמרתי.

ואפילו עזוב לרגע את החלוקה בין מצוות דרבנן לדאורייתא -  רוב אותם חילונים עוברים עבירות דאורייתא, לא רק דרבנן.

ומצטער שאני חולק עליך, אבל תקשורת חזקה ועמוקה ל-א יכולה לגשר מעל כל דבר. כשבן זוג אחד רוצה לאכול בשרי וחלבי ביחד ובן זוג שני יודע שזה יטריף את כל הכלים בבית שלו, שום תקשורת עמוקה לא תפתור את זה, אלא רק התגמשות של אחד מהצדדים - או שהחילוני יתחיל לשמור על כשרות, או שהדתי יתחיל לאכול טרפות. האפשרות השלישית היא כמובן שלכל אחד יהיה מטבח משלו בבית אבל זה כבר יהיה כמו שני רווקי שחיים זה קרוב לזה...

וכנ"K טהרת המשפחה. שום תקשורת עמוקה לא תספיק לגשר על הפערים שברצונות לשמור על דיני טהרת המשפחה המאוד מגבילים, או לא לשמור - צד אחד יהיה חייב ללכת לצד השני - או שהחילוני/ה ישמרו כל סוג של מגע שבועיים בחודש + לטבול אם זאת הבת, כל חודש, או שהדתי יפסיק לשמור טהרת המשפחה...

בקיצור, אין מה לעשות, שום תקשורת לא תוכל לגשר בין עולמות שונים שכאלו.

לצערי היום הם כבר לא זוג כי היא נפטרה, ז"ל.

אבל דעתי היא כזו-
השאלה האמיתית היא מה הסיבה שאדם בונה בית, למה לעשות את זה? בגלל תחושת הבדידות?

בשביל לממש קשר רגשי עם בן המין השני? בשביל מה להתחתן ולהקים משפחה? כי זה חלק 

מהחברה?

מבחינתי, כל מה שעושים בחיים הוא בשביל לעבוד את ה', ובשביל לעבוד את ה' - אי אפשר לחיות

עם אדם שבאופן מוצהר, לא עובד את ה'. לכן השאלה היא לא רק אורח החיים, אלא גם המקום שאדם

מגיע ממנו ולמה הוא שואף-

לכן מראש אין סיבה ואין מקום להתחתן עם אדם שלא שומר תורה ומצוות,לא רק בגלל הקשיים הפרקטיים,

אלא בגלל שזה נוגד את עצם החיים- העבודה שלנו את ה' יתברך והקירבה שלנו אליו. חתונה זה לא פרטנר

להחלפת טיטולים, אלא ממש היקשרות של שני אנשים להיות אחד "אישתו כגופו"זה כלל הלכתי, מתייחסים 

לזוג נשוי כאדם, זה כמו לבחור שחצי ממני לא יעבוד את ה', מבחירה. יד ימין עובדת את ה' ויד שמאל לא...

נראה לי הזוי...

זה מעבר לכל הקשיים, על כל פשעים תכסה אהבה, ואם יש הערכה, הקשבה ועבודת המידות אפשר להתגבר

על הכל ביחד, אבל הבחירה הזו מבחינתי מסמלת בחירה שאומרת - חצי ממני לא עובד ה', וזה נראה לי לא 

סביר בעליל.

נובעת מתוך מקום של אמונה.

אמונה שה' שם אותנו ביחד[

אמונה שיש לנו דרך משותפת לעשות את רצון ה' בעולם

אמונה שכל מה שעובר עלינו הוא לטובה והוא מה'

וכו' וכו'

נראה לי שבזוג מעורב דתי- חילוני תהיה בעייתיות בדברים האלה. עד כמה עמוק הקשר יכול להגיע אם בדברים הכי פנימיים אי אפשר לשתף את בן הזוג?

ולגבי זוג חרדי- דתי- זה כבר אחר לגמרי. כי יש כ"כ הרבה אנשים בסקאלה שבין שתי ההגדרות האלה, שבסופו של דבר לשניהם יש מקום בתוך העולם האמוני.

תלוי מאוד באופי של בני הזוג ובמוכנות להתפשר (וכאן המוקש העיקרי, במקרה דנן ובכלל בין על בני זוג). 

זה קצת חוסר הבנה מה זה משפחה. משפחה אמורה לא רק לחיות יחד בהרמוניה אלא שתהיה מטרה משותפת לחיים ואי אפשר לשאוף לזה שבן הזוג לא שואף לחיים של תורה.

בכל זאת מכירה זוג כזה מוזמנת לשלוח בפרטי אם את רוצה את השם.

היה פעם מחקר במחלקה סוציולוגיה בבר אילן של (אם אני מדייק) פרופסור ליאונרד ולר .

לפי המחקר שלו אצל זוגות מעורבים  יוצא. שליש נשארים ככה, שליש מי שהיה חילוני מקבל אורח חיים דתי , ושליש הדתי נהפך לחילוני .

 אני מתאר לעצמי שגם אצל השליש שהוא אומר שכל אחד נשאר , זה אומר שיש פשרות .  למשל אם היא דתית והוא חילוני , אז הוא מצידו מסכים שתטבול והיא מצידה מסכימה שלא מחכים עד הטבילה .

 בס"ה זה אומר שמי שרוצה לחיות כדתי שלא ייכנס לנישואין כאלה. אבל זה אולי גם  אומר שאם רואים שהצד השני הולך ונהיה דתי אולי כדאי לחכות עד שיהיה ממש דתי.

כל מטרתנו בעולם היא לעבוד את הקב"ה באמונה ולהיות שליחיו. להפיץ את שמו.. זה ממש לא מגדיל ומרומם את הקב"ה אם נתחתן עם מישהו שלא מאמין בקב"ה. ולא, הוא ל-א יחזור בתשובה, וגם לא מתחתנים על סמך זה.

ובכלל.. איך אפשר ככה לחנך את הילדים?? זה ממש לא מחנך לסובלנות אלא לפתיחות יתר טיפשית למדי.. הילדים יצאו חילונים או דתיים פושרים למדי. 

לא לכבוד הקב"ה בכלל...

בשביל עצמך? את בפנים? מחפשת הרפתקאות? מה את רוצה בדיוק?

חתונה זה לא משחק.

זכו-שכינה ביניהם. אז למה להתחתן עם מישהו שלא יודע לכבד את השכינה??

כל כנסיה שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים.

וגם פטור מלתת כתובה.

שכשהאישה היא החילוניה והבעל הוא הדתי

יש בעיה גדולה מאד של נאמנות

כי אדם שלא מקפיד על קיום מצוות אינו נאמן להעיד עליהם

אז היא לא יכולה להעיד שהאוכל כשר, וגם לגבי טהרת המשפחה היא לא נאמנת על כלום, ועל הכל היא צריכה להביא עדויות מנשים אחרות

אפשר לחיות כך, אבל זה די סיוט...

אז מי שכבר נשוי - יתכן שאפשר למצוא לו לפעמים איזה שהיא קולא מתחת לאדמה (יש אג"מ שאומר שאם האדם באמת ישר כמו סרגל ואתה מאמין לו שהוא אף פעם לא משקר אותך, יתכן שאפשר לסמוך עליו אפילו שהוא לא מקיים מצוות)

אבל לכתחילה להיכנס לכזה פלונטר?

חשוב להיזהר במקרה וכבר נשואים ואחד הצדדים חוזר בתשובה.

במקרה הזה דעת תורה ברוב המקרים והמגזרים היא אחרת.

היא אומרת שהיא לא מציעה את זה... היא לא מחנכת ככה את הילדים שלה, היא תמיד אומרת אתה דתי? תחתן עם דתיה, אתה חילוני? תחתן עם חילוניה... היא אומרת שזה מאוד קשה, ויוצר הרבה אי נעימויות.

להקים בית דתי פירושו בית שיש לנו שותפות דתית, בית שאלוקים נמצא ביננו

בית שיש לנו שאיפה משותפת לקיים מצוות ולעבוד את אלוקים

בית שאנחנו שותפים לגדל עוד דור של אנשים עובדי ד' 

מי יכול לקחת אחריות על לחנך את הילדים שלו עם בן זוג לא דתי?!?

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.