הם נשואים כמה שנים, עם ילד אחד

איך הם מתמודדים? ברור לך שבקשר כזה יש צד אחד שמוותר הרבה יותר מהצד השני וככה הבית מקבל אופי מסוים

במקרה שאני מכירה, הבעל הדתי יותר ויתר, ולכן הבית יותר נושא אופי חילוני כמו שהאישה רוצה

צריך להבין, בחיי נישואין יש השפעה של בני הזוג אחד על השני לטוב ולרע כמובן

א"א להתעלם מזה שזה קורה גם בעניין הדת

והיא אמרה לי בפירוש שמיום שהיא קיבלה שכל היא מאחלת להם שיתגרשו.

לא נגעתי - ככה שמעתי את זה.

תאמת שאני מהרהר המון על הסוגיה הזאת ואיפשהו הגעתי למסקנה כרגע שזה בלתי אפשרי לקיים זוגיות כזאת בלי שאחד יאבד את הזהות שלו.

מישהו חייב להתכופף וזה לא כמו ויתור של בני זוג דתיים שחושבים לאיזה רב ללכת הערב אלא זה ויתור שכרוך בהרבה יותר.

השפה הדתית בנויה על "אסור ו"מותר" והחילונית על "רוצה" ו"לא רוצה", בסופו של דבר הדתי מבחינת הרעיון בחיים לא יוכל "לוותר" לחילוני בלי לוותר על עצם היותו דתי (ויתור על השפה כויתור על ההגדרה)

והחילוני לא יכול להכניס את עצמו אף פעם להגדרות אסור מותר כי מבחינה רעיונית זה לא קיים אצלו

אבל אלו הם רק הירהורי

אומנם הם לא מדברים על הבדלי הדת שלהם, אבל רואים איך הם מנהלים בית.
בשמחה אספר באישי...

גם דתיים וגם חרדים מחפשים איך לעבוד את השם.ושומרים הלכה.

אלא שיש ויכוח מה הגישה הנכונה אבל הבסיס משותף.

רמה רוחנית . אבל לא אותה רמה.

כשאחד מבני הזוג לא שומר תומ"צ, יש גבולות ברורים, אל תתערב לי, אני לא אתערב לך. (בערך, כך זה אמור להיות בנוי)

אבל אם שניהם שומרי תומ"צ, רק אחד יותר פנאט מהשני, תמיד הפנאט ירגיש שהצד הפתוח גרוע ועל סף התדרדרות רוחנית, ואילו הצד הפתוח יותר, לא יבין מה רוצים ממנו - גם אני שומר שבת, כשרות וכו', אז מה אם אני לא הולך עם ציצית / מטפחת ועוד..

"אל תתערב לי, אני לא אתערב לך."

נמשל טהרת המשפחה וכשרות בבית. 

בחינוך הילדים גם לאיזה בי"ס יסודי שולחים צריך החלטה משותפת. 

(מהזוגות המעורבים שאני מכירה שולחים ביסודי לחינוך דתי). 

ב. נראה לך שהבן זוג הדתי היה מסכים להתחתן אם לא?

זה נראה לי מחייב...

תעמוד בכל דבר ש"הבטיחה", ותדע לשמור על טהרת המשפחה ותהיה נאמנה לומר טבלתי?

חוץ מזה שלצערי נראה לי שהאמת לא כמוך, מסתבר שיש הרבה דתיים שמתגמשים בזה אם הם כבר מתחתנים עם חילוניות, או דתיות עם חילוני...לצערנו, כמובן, אבל זהי עובדה - הם חושבים שהאהבה מעל הכל ושאפשר להתגמש פה ושם, גם בנגיעה כשאסורים, וכו'...

לך זה נראה מחייב, כמובן, אבל אני די מניח שאתה גם לא תתחתן עם חילונייה, תקן אותי אם אני טועה...

דיברתי על מה הסיכום.

המקרה ששמעתי זה אשה דתיה וגבר חילוני,

הסיכום היה שהיא יכולה לטבול, אבל אם היא לא הספיקה זה בעיה שלה.

ברור שזה בעייתי,

אם הבן זוג דתי, אז לפחות הסיכום בינייהם חייב להיות כזה.

אם לא, אז אני לא יודע מה הופך אותו להיות דתי.

לא נראה לי...

לא רצה לנשק? לחבק? ל...? להעביר תינוק מהידיים שלו לידיים שלה? וכו' וכו'?

"סיכום" כמו שאתה הצגת קודם כל נשמע מופרך וחלקי מאוד, ודבר שני - לא נראה שהוא מקיף את הכל...

מה זה "לכבד אחד את השנייה"???

איך אני יכול לכבד משהי שמזלזלת במלך מלכי המלכים.

הקדוש ברוך הוא אמר X והיא לא מקשיבה לו.

אני לא מאמין שיש זוג כזה שהדתי שבזוג באמת שומר תורה ומצוות.

לשמור תורה מצוות זה לעבוד את השם לא רק אני שם תפילין ולא מחלל שבת אבל תעשה מה שבא לך.

השם ציווה אותונו לשמור שבת לכן אתה חייב לשמור שבת,זה לא סתם עניין תרבותי.

בגלל שיש אנשים שמזלזלים במלך מלכי המלכים מול העינים שלך, אתה הולך ומעיר להם, מנסה לשנות אותם, רק בגלל שהשם ציווה אותנו?

ומה עם "כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע"?

זה שזה אולי לא יעיל זה עניין אחר.

אבל אני לא ירצה שלילדים שלי יהיה אמא כזאת.

כל המטרה שלנו בחיים זה לעבוד את השם איך אפשר להתחתן ולהקים בית נורמלי כשהמטרות שלנו כל כך שונות???

על זה הבית צריך להתבסס, מה השם רוצה ממנו.

סביב זה סובב הכל.

איך אפשר לחיות ולגדל ילדים עם מישהו שלא מאמין בהשם, או יותר גרוע מאמין בו ופשוט שם עליו פס?

תלוי באנשים.

שיתאפשר לדבר איתם... מוזמנת לפנות בפרטי. לענ"ד ממה שאני רואה מבחוץ זה לא כל כך מומלץ...

לכתחילה לא כדאי כיון שזה יוצר קונפליקטים שכדאי לא להיכנס אליהם לכתחילה, אבל בדיעבד, אם זה כבר קרה ברמה כזו או אחרת, זה חלק מההשגחה הפרטית, ואפשר להתמודד עם זה כמו שצריך, כשמקבלים הדרכה נכונה

ואם הוא מאמין שהתורה וההלכה ניתנו מה', אזי אם הוא לא מקיים אותם, קשה להגדיר את זה אחרת מלבד זילזול מסויים בדבר האל.

אומנם, היום יש תינוקות שנשבו, דהיינו כאלו שנולדו למציאות כזאת חילונית ולא באמת מבינים מהי דת, אבל בגדול המצב הבסיסי הוא כמו שאמרתי.

ואפילו עזוב לרגע את החלוקה בין מצוות דרבנן לדאורייתא -  רוב אותם חילונים עוברים עבירות דאורייתא, לא רק דרבנן.

ומצטער שאני חולק עליך, אבל תקשורת חזקה ועמוקה ל-א יכולה לגשר מעל כל דבר. כשבן זוג אחד רוצה לאכול בשרי וחלבי ביחד ובן זוג שני יודע שזה יטריף את כל הכלים בבית שלו, שום תקשורת עמוקה לא תפתור את זה, אלא רק התגמשות של אחד מהצדדים - או שהחילוני יתחיל לשמור על כשרות, או שהדתי יתחיל לאכול טרפות. האפשרות השלישית היא כמובן שלכל אחד יהיה מטבח משלו בבית אבל זה כבר יהיה כמו שני רווקי שחיים זה קרוב לזה...

וכנ"K טהרת המשפחה. שום תקשורת עמוקה לא תספיק לגשר על הפערים שברצונות לשמור על דיני טהרת המשפחה המאוד מגבילים, או לא לשמור - צד אחד יהיה חייב ללכת לצד השני - או שהחילוני/ה ישמרו כל סוג של מגע שבועיים בחודש + לטבול אם זאת הבת, כל חודש, או שהדתי יפסיק לשמור טהרת המשפחה...

בקיצור, אין מה לעשות, שום תקשורת לא תוכל לגשר בין עולמות שונים שכאלו.

לצערי היום הם כבר לא זוג כי היא נפטרה, ז"ל.

אבל דעתי היא כזו-
השאלה האמיתית היא מה הסיבה שאדם בונה בית, למה לעשות את זה? בגלל תחושת הבדידות?

בשביל לממש קשר רגשי עם בן המין השני? בשביל מה להתחתן ולהקים משפחה? כי זה חלק 

מהחברה?

מבחינתי, כל מה שעושים בחיים הוא בשביל לעבוד את ה', ובשביל לעבוד את ה' - אי אפשר לחיות

עם אדם שבאופן מוצהר, לא עובד את ה'. לכן השאלה היא לא רק אורח החיים, אלא גם המקום שאדם

מגיע ממנו ולמה הוא שואף-

לכן מראש אין סיבה ואין מקום להתחתן עם אדם שלא שומר תורה ומצוות,לא רק בגלל הקשיים הפרקטיים,

אלא בגלל שזה נוגד את עצם החיים- העבודה שלנו את ה' יתברך והקירבה שלנו אליו. חתונה זה לא פרטנר

להחלפת טיטולים, אלא ממש היקשרות של שני אנשים להיות אחד "אישתו כגופו"זה כלל הלכתי, מתייחסים 

לזוג נשוי כאדם, זה כמו לבחור שחצי ממני לא יעבוד את ה', מבחירה. יד ימין עובדת את ה' ויד שמאל לא...

נראה לי הזוי...

זה מעבר לכל הקשיים, על כל פשעים תכסה אהבה, ואם יש הערכה, הקשבה ועבודת המידות אפשר להתגבר

על הכל ביחד, אבל הבחירה הזו מבחינתי מסמלת בחירה שאומרת - חצי ממני לא עובד ה', וזה נראה לי לא 

סביר בעליל.

נובעת מתוך מקום של אמונה.

אמונה שה' שם אותנו ביחד[

אמונה שיש לנו דרך משותפת לעשות את רצון ה' בעולם

אמונה שכל מה שעובר עלינו הוא לטובה והוא מה'

וכו' וכו'

נראה לי שבזוג מעורב דתי- חילוני תהיה בעייתיות בדברים האלה. עד כמה עמוק הקשר יכול להגיע אם בדברים הכי פנימיים אי אפשר לשתף את בן הזוג?

ולגבי זוג חרדי- דתי- זה כבר אחר לגמרי. כי יש כ"כ הרבה אנשים בסקאלה שבין שתי ההגדרות האלה, שבסופו של דבר לשניהם יש מקום בתוך העולם האמוני.

תלוי מאוד באופי של בני הזוג ובמוכנות להתפשר (וכאן המוקש העיקרי, במקרה דנן ובכלל בין על בני זוג). 

זה קצת חוסר הבנה מה זה משפחה. משפחה אמורה לא רק לחיות יחד בהרמוניה אלא שתהיה מטרה משותפת לחיים ואי אפשר לשאוף לזה שבן הזוג לא שואף לחיים של תורה.

בכל זאת מכירה זוג כזה מוזמנת לשלוח בפרטי אם את רוצה את השם.

היה פעם מחקר במחלקה סוציולוגיה בבר אילן של (אם אני מדייק) פרופסור ליאונרד ולר .

לפי המחקר שלו אצל זוגות מעורבים  יוצא. שליש נשארים ככה, שליש מי שהיה חילוני מקבל אורח חיים דתי , ושליש הדתי נהפך לחילוני .

 אני מתאר לעצמי שגם אצל השליש שהוא אומר שכל אחד נשאר , זה אומר שיש פשרות .  למשל אם היא דתית והוא חילוני , אז הוא מצידו מסכים שתטבול והיא מצידה מסכימה שלא מחכים עד הטבילה .

 בס"ה זה אומר שמי שרוצה לחיות כדתי שלא ייכנס לנישואין כאלה. אבל זה אולי גם  אומר שאם רואים שהצד השני הולך ונהיה דתי אולי כדאי לחכות עד שיהיה ממש דתי.

כל מטרתנו בעולם היא לעבוד את הקב"ה באמונה ולהיות שליחיו. להפיץ את שמו.. זה ממש לא מגדיל ומרומם את הקב"ה אם נתחתן עם מישהו שלא מאמין בקב"ה. ולא, הוא ל-א יחזור בתשובה, וגם לא מתחתנים על סמך זה.

ובכלל.. איך אפשר ככה לחנך את הילדים?? זה ממש לא מחנך לסובלנות אלא לפתיחות יתר טיפשית למדי.. הילדים יצאו חילונים או דתיים פושרים למדי. 

לא לכבוד הקב"ה בכלל...

בשביל עצמך? את בפנים? מחפשת הרפתקאות? מה את רוצה בדיוק?

חתונה זה לא משחק.

זכו-שכינה ביניהם. אז למה להתחתן עם מישהו שלא יודע לכבד את השכינה??

כל כנסיה שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים.

וגם פטור מלתת כתובה.

שכשהאישה היא החילוניה והבעל הוא הדתי

יש בעיה גדולה מאד של נאמנות

כי אדם שלא מקפיד על קיום מצוות אינו נאמן להעיד עליהם

אז היא לא יכולה להעיד שהאוכל כשר, וגם לגבי טהרת המשפחה היא לא נאמנת על כלום, ועל הכל היא צריכה להביא עדויות מנשים אחרות

אפשר לחיות כך, אבל זה די סיוט...

אז מי שכבר נשוי - יתכן שאפשר למצוא לו לפעמים איזה שהיא קולא מתחת לאדמה (יש אג"מ שאומר שאם האדם באמת ישר כמו סרגל ואתה מאמין לו שהוא אף פעם לא משקר אותך, יתכן שאפשר לסמוך עליו אפילו שהוא לא מקיים מצוות)

אבל לכתחילה להיכנס לכזה פלונטר?

חשוב להיזהר במקרה וכבר נשואים ואחד הצדדים חוזר בתשובה.

במקרה הזה דעת תורה ברוב המקרים והמגזרים היא אחרת.

היא אומרת שהיא לא מציעה את זה... היא לא מחנכת ככה את הילדים שלה, היא תמיד אומרת אתה דתי? תחתן עם דתיה, אתה חילוני? תחתן עם חילוניה... היא אומרת שזה מאוד קשה, ויוצר הרבה אי נעימויות.

להקים בית דתי פירושו בית שיש לנו שותפות דתית, בית שאלוקים נמצא ביננו

בית שיש לנו שאיפה משותפת לקיים מצוות ולעבוד את אלוקים

בית שאנחנו שותפים לגדל עוד דור של אנשים עובדי ד' 

מי יכול לקחת אחריות על לחנך את הילדים שלו עם בן זוג לא דתי?!?

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו