לא חייבים להגיב, רק להגיד שקראתם, או רפרפתם מעל. זה ישמח אותי.
אני רוצה לספר לכם סיפור. תפנו קצת מקום בראש, תדחקו את כל שאר הדברים קצת הצידה. אתם יכולים גם לדחוף כל מה שיש לכם בפנים כך שיישאר מקום בצד, אבל תפנו בכם מקום. גם אם לא תזכרו אותו תמיד, אני רוצה שהסיפור הזה יהיה בכם, ואולי מדי פעם הוא יגיד בשקט: "היי, אני כאן. והילדה שכתבה את הסיפור הזה על עצמה תשמח מאוד אם תחשבו עליה קצת."
הסיפור מתחיל ביום קייצי יבש וחם. תינוקת קטנה נולדה לזוג הורים צעירים ומאושרים. היא הייתה תינוקת נוחה מאוד. התינוקת גדלה להיות ילדונת מתוקה, ואחר כך ילדה יפה ובוגרת.
אבל כשהיא הגיעה לבית הספר, הנפש שלה בגדה בה. היא לא הסכימה לעשות מה שהילדה ביקשה ממנה, ורק קלקלה כל דבר.
כשהילדה כבר התחילה בית ספר תיכון, גם הגוף שלה בגד בה.
בהתחלה הילדה בכתה והתרגזה וכעסה ובכתה שוב. אבל כשהעולם החל להיות ידידותי יותר, נכנסה בה קצת שמחה. היא כנראה אף פעם לא תהיה מאושרת, יותר מדי כואב לה, אבל לפחות היא מצאה מקור לשמחה שתבקר אותה לפעמים.
ואז אנשים הפילו את הילדה. הם כמעט הצליחו להרוג אותה, אבל בעזרת הישות הטובה מכל, היא הצליחה להישאר לחיות.
גם עכשיו היא חיה, ככל הנראה כואבת את כאביה בגלוי.
אבל אתם יודעים מה? היא קצת מתחרטת.
היא מתחרטת שהיא נתנה לכאב הזה מקום בתוכה. שהיא אפשרה לו להציף אותה ולצאת החוצה בנהרות שוצפים.
היא מתחרטת כמעט על כל דבר שהיא עשתה בחייה, שכלל אותה.
וגם כבר קצת נמאס לה.
נמאס לה מהכאב הזה, שחוזר על עצמו.
נמאס לה מהאישיות שלה, שדואגת רק לעצמה ובכלל לא מפנה מקום לאחרים.
נמאס לה מהחיים.
זוכרים את הישות הטובה? היא ממשיכה לשמור עליה שלא תפיל את עצמה, אבל הילדה מתפללת כל הזמן שמשהו כבר יפיל אותה.
כי היא חושבת שיהיה לה טוב בנפילה ובמה שיבוא אחריה.
היא רק לא מיישמת את המחשבות שלה, שאומרות לה שזה לא נכון.
אולי הן לא עקשניות מספיק, המחשבות שלה.
ואולי הכאב חזק יותר.
ואולי זה בכלל הרצון לתשומת לב.
תודה שהקשבתם לסיפור הזה. אני מקווה שהוא נכנס לכם לראש או ללב או ליד, או לכל מקום שבחרתם להכניס אותו.
הילדה שהסיפור הזה שייך לה מודה לכם מאוד.
ואתם יודעים מה ישמח אותה אפילו יותר?
ישמח אותה אם תגידו לה "היי, אני כאן בשבילך אם את צריכה משהו. ותזכרי שמי שאת זה הכי טוב שיש, גם אם צריך לשפר קצת."
ואם תוכלו להסביר לה מהי שמחה, ומאיפה שואבים אותה, היא תודה לכם מאוד.
זהו, סיימתי להגיד מה שרציתי.
תודה שהקשבתם.
שימחת אותי.
את כותבת מרתק. כישרון...
