אני לא באמת יודעת

זה היה סתם ניחוש פרוע...  

לא נוח לי מזה, זה לא נותן לי לרקוד בחופשיות.

נכון, בעיה הלכתית כמו במקרה הפוך, אין - אבל זה לא נוח, פשוט. ואני יודע על עוד הרבה שזה לא נוח להם ולכן נמנעים מלהגיע למקומות כאלו. הדבר הכי חכם שראיתי אי פעם שעשו, זה שעשו מקום בצד באיזה חדר גדול צדדי אחר, לבנות, לרקוד, עם מקום רחב לריקודים, והעבירו ברמקולים את המוזיקה של הלהקה/הדיסקים ששמו לריקודים (בהקפות שניות/פורים...)

זה מאוד רומנטי ואידיאליסטי לטעון את זה אממה - אתה בן אדם. וככזה אתה מושפע.

מצחיק שסעיף ב' שלך סותר את סעיף א' שלך שהרי הרמב"ם בפירוש כותב שאם אנשי עירו/מדינתו אנשים רעים וחטאים שיעזוב.

אם כן המוסר ההלכתי מבין שהאדם מושפע באופן טבעי מחברתו.

תמיד כיף להגיד "אני לא מושפע מאחרים מי שם עליהם בכלל?" אבל אולי תגובת הנגד שלך היא בעצם הדרך שלך לשוחח עם החברה שמסביבך?

עבודת מידות היא לא בדעת היא בחיים עצמם וככזאת לא מספיק רק לדעת שלא צריך לשים על אף אחד.

יש לי עוד הרבה מה להגיד בנושא אבל אני פשוט חושב שהגישה שלך לכל העסק היא שגויה - מה רע באדם שאכפת לו מה חושבים עליו? זה יצר טבעי שבורא עולם ברא בנו, כמובן הכל בפרופורציות אבל אין בכך משהו רע.

ריקוד זה משהו חשוף. זה לא כמו לעמוד במקום/ ללכת.

אדם לרוב לא ירקוד באמצע הרחוב..

יש פה מבוכה של גבר-אישה.

קשה להיות טבעי כשבת צופה בך במצב לא שגרתי.

זה בתמצות של התמצות.

[כתבתי משהו בתוכן, אבל לא היה מספיק מסודר. אכתוב אח"כ בלנ"ד..]

אנהג הפעם כדרך הרמ"א - לא אפתח שרשור חדש ואצטרף לזה.

זה לא נעים שמסתכלים עליך. נקודה!

בטח לא כשבוחנים אותך.

ודאי לא בזמן שנמצאת שם בחורה שחתכת קשר איתה.

וכמובן לא בזמן שבא לך להרגיש משוחרר וליחד כל כולך למשימה הרוחנית- הדבקות והתעלות בתורה.

א-ב-ל   אפשר לעשות זאת גם כשנמצאים שם בני אדם, מעבר למחיצה, כאילו הן אינן שם.

אבל לכל אבל יש אבל. 

כמה אנשים בעולם הזה יכולים באמת להתנהג כאילו לא רואים אותם כשכן רואים אותם??

ועוד בסיטואציה כזו?!

יש על כך גם מחקרים רבים, אבל נעזוב את זה.

והלוואי שזה היה ככה, והיינו מצליחים להתעלם ב 100%-- הרי לא היינו צריכים עכשיו כלל וכלל לדון בזה. לא? 

"ג' מתנות נתן הקב"ה לישראל: רחמנין וביישנין וגומלי חסדים" (במדבר רבה).

אחת התכונות המאפיינות אדם יהודי - היא הביישנות, אז מה כ"כ מפריע ומזעזע שיש אנשים (כולל אנוכי) שכאשר ידוע להם שבנות מסתכלות עליהם - הם מתביישים ומתסגרים ובטח שקשה להם לרקוד בנחת וכמו שהם היו רוצים באמת לרקוד ? 

אין ספק שאדם צריך לעסוק במה שה' חושב עליו וזה לא העניין בכלל לדעתי מה זאת שמסתכלת עליי תגיד. העניין הוא שזה פשוט מרגיש לא נעים ולא צנוע שיש אנשים שבוחנים אותך.

בעיניי לרקוד לכבוד ה' - זה כמו להתפלל. אתה מוציא את הפנימיות, השאיפות והדבקות שלך החוצה.

להסתכל על אדם מתפלל - זה לא צנוע. הוא מתייחד עם בוראו ומדבר איתו - ואתה תסתכל עליו מתחנן ומוציא את ליבו בפניו ? אותו הדבר לגבי ריקודים.

זה פשוט מציק ומעיק בלי קשר למין שלי ולא יודע למה אתה אומר שזה אמור להיות הפוך, זה פשוט לא.

יותר מציקה לי הדרך שאתה מתמודד עם הסוגיה מאשר השאלה.

"אמור להיות אכפת לך רק מה' " וואלה? אז בעצם בשביל מה נכתב מסילת ישרים או כל ספר מוסר אחר אם כבר כתבת לנו בזה הרגע את "קיצור עבודת ה' להלוי"?

אתה לא חושב שבכך שאתה זורק ססמאות ומצפה שאנשים אוטומטית יתיישרו לפי זה אתה מרדד את נפש האדם ואת עבודת ה'?

זה מציק כי זה מציק. 

כי אנחנו בני אדם וככאלו אנחנו לא אוהבים שהופכים אותנו לאובייקטים לשעשוע או לאובייקטים לחתונה.

אנחנו לא גושים שכליים ואידיאליים שעושים רק הנכון והישר וכדברי הקוצקר גם לא צריך שנהיה כאלו - מלאכים יש מספיק.

יפים דברי הרב קוק על הנעלבים ואינם עולבים כדי להסביר את הסוגיה.

נשמע לפי איך שאתה מגיב כאילו אין צורך בספרי חכמים ברבנים ובמורים רוחניים הרי - כולנו יודעים מה נכון? אז למה אנחנו מחכים?!

וחוץ מזה שזה מציק אותי גם מעצבנת התודעה החברתית שבדבר - גבר שמסתכל על אישה רוקדת עושים לו רצח אופי בחברה הדתית הדוסית, וממש לא כי הוא עבר על ההלכה אלא כי פיתחתנו אמוציונאליות לא פרופורציונאלית לנושא.

אבל כשאישה עושה את זה היא יכולה בלי בושה ללטוש מבט ולצחקק על בחורים מעזרת נשים (כמובן לצלם ולשלוח לחברות) וזה בסדר גמור.

אותי הפער החברתי הזה משגע.

יחי זכויות הגבר במשפחה!!!

סליחה, גבר שמסתכל על אישה רוקדת עושים לו רצח אופי כי הוא כן!! עבר על ההלכה!

אסור להסתכל בפניה של אשה זרה!!

אויש נו באמת די לצביעות.

צריך להפריד בין דבר ה' כעול על האדם לבין דבר ה' כמזכך את האדם.

ברור שעדיף לא להסתכל על אישה פנויה אבל אדם שעושה זאת אינו מפלצת ידידי, כלל וכלל לא.

אם תחליט שהוא מפלצת צר לי אבל את רוב המין הגברי אתה מוציא רע מאוד.

אדם שעבר על דבר ה' הוא עבר על דבר ה', אבל הוא אינו מפלצת. הוא אדם נורמלי.

אדם שנוגע בחברה שלו הוא גם מפלצת? צריך לעשות לו רצח אופי?

לא! הוא אדם שעבר עבירה.

ואם נחשיב כל מיני עניינים יהודיים כאלו כמו לימוד זכות וכוכוכו

אז אולי אפילו... חלילה רק מעלה את האופציה כן? נחייך אליו אחרי?

אבל כנראה שדבר ה' היוצא מגרונך רוצה לעשות לו רצח אופי...

בהקשר הזה, אם אתה לא היית אומר את זה בהקשר הזה בדיוק.

ואם אכתוב בסגנון שלי, אז - גבר שמסתכל על אשה פנויה רוקדת, משחקת, שרה, מציירת, ולא משנה מה, עובר עבירה.

או קי??

אין כאן שום אג'נדה חברתית. יש כאן 1 מעשרת הדברות.

לא רצח אופי ולא נעלים

נ.ב.

אני בת.

אם לעולם לא היית אומרת אז למה את אומרת בגללי?

פשוט תגידי שהמושג לא שייך לא יותר פשוט ככה?

א. זה לא אחד מעשרת הדברות צר לי.

זאת לא נאיפה וזאת לא גניבה וכמובן שלא על אשת רעך.

ב. דווקא יש פה כי עובדה שמתייחסים לזה בצורה ממש הזויה לעומת היחס כשהצד השני עושה את זה - ולא, ממש לא רק בגלל ההלכה.

ג. למטרות חתונה דווקא מותר - אחרת למה לצאת לדייטים? (כמובן שאין קשר לאישה רוקדת. זה פשוט אסור)

נ.ב.

אני בן

אני מפריכה משפט שאתה אמרת. וכדי שתבין טוב טוב על מה אני מדברת, אני חוזרת שוב על המשפט הזה.

א. עשרת הדברות כוללות בתוכן את כל התורה כולה. הידעת? ולכן תחת כל דיבר יש תת סעיפים ותת מצוות.

ב. כן בגלל ההלכה. אם היה מותר לא היו מתייחסים לזה בצורה שלילית.

ג. הדרך חתונה לא כוללת ריקודים בכרמים.  וגם כשיוצאים לדייטים יש כללים איך לנהוג. משיחה למטרת נישואין ועד לריקודים הדרך ארוכה.

(למשל- מותר לדבר בפגישה כמו שמותר לגבר לדבר עם המוכרת או עם הרופאה..)

כי ממש לא הפרכת.

הוא עבר על ההלכה וזאת הנקודה שהבאתי - אדם שלא מברך את מתייחסת אליו אותו דבר?

פשוט שלא.

לגבי הדיברות - כולנו מכירים את הדרוש הזה ובכל זאת לא מצאתי בפוסקים בש"ע בגמרא וכוכו שיש איזה דין סעיפי כלשהו שבאו ואמרו על מישהו "אהההה הוא עבר על הדיבר הזה והזה" אלא יש מה שמוגדר בתורה כ"לאו" ושהגמרא רוצה לדעת איזה לאו עוברים היא מחפשת פסוק מפורש ולא רמז בעלמא מקשר לעשרת הדברות.

נא לא לערבב הלכה ואגדה.

כשמישהו עובר על משהו את צריכה לציין את הפסוק המפורש - סתם נפקא מינא נחמדה, אם תעידי באדם שעובר עבירה ותגידי לו שהוא עובר על אחד מעשרת הדברות הגיוני שהוא לא יתחייב כי ההעדה שלך לא תקפה שהרי אין קשר בין מה שאמרת למעשה. (לא למדתי את הסוגיה בעיון אבל בכל זאת זה נפקא מינא הגיונית שיכולה לצמוח מהנקודה הנ"ל)

סתם סיפור לדוגמא -

חבר שלי נסע באוטובוס והתישבה לידו מישהי והוא ממש התלבט אם להתחיל איתה ולבסוף לא עשה כלום.

לאחר מכן הוא בא לאחד הרבנים בישיבה שלי ושאל אותו אם נהג נכון הרב אמר לו במפורש שהוא יצא טיפש שהרבה יותר עדיף להכיר ככה מאשר בדייט משום מקום.

וזה אחד מהרבנים שהכי מחמירים בהלכות צניעות אצלי בישיבה. (ונא לא להכנס לנאייעס בבקשה. )

אני לא אביא פה סיפורים מהחיים כי זה סתם יהיה להכנס לדקויות ופרטים.

שורה תחתונה היא שזה קורה.

לא התיימרתי להציג את עצמי כאמת מוחלטת - מוזמנת לא להסכים, ככה אני חווה את המפה של החברה הדתית לאומית הדוסית.

ועוד משהו -

עכשיו כשאני קורא שוב נדמה לי שלא הובנתי.

לא באתי להעלים את מישור העבירה, באתי להגיד שהציבור הדתי מוסיף עליו עוד נופך שלא קשור לעובדה שאותו אדם עבר את אותה עבירה.

הדתיים בסופו של דבר הם לא הדת בואי לא נשכח את זה. גם להם יש אג'נדות חברתיות לפעמים.

אתה שם בשורה אחת את החברה הדתית לאומית עם החברה הדוסית?

בלי לזלזל באף אחד מהמגזרים - מדובר בשני עמים כמעט!!

דתי לאומי הוא דתי לאומי. יש לעם הזה את הכללים וצורת החיים שלו.

ודוסי הוא גם כן עם. עם כללים וצורת חיים שונה לגמרי מהדתיים הלאומיים.

כך שלא מדובר במפה, אלא בשתי מפות. ואולי מכאן נובעת טעותך.

הר המור זו לא ישיבה למזרחיסטים?

אם כן, מה הקשר שלה למיר? אוי וייז מיר. <צ>

שתי ישיבות נפרדות, שונות זו מזו לחלוטין.

ברצינות -

אתה מגיע מאחד משני המגזרים המדוברים-

דתי לאומי או דוס??

הכוונה שלי לדוס הייתה שומר על ההלכה ושדעת תורה חשובה לו.

אם כן יש דוסים דתיים לאומיים ויש דוסים חרדים

ומה זה משנה מאיפה אני בא?

המשמעות של "דוס" היא בעצם "דת" בהברה אשכנזית.

סתם לידע הכללי.

בסלנג זה הפך ביטוי למישהו שהוא חזק ב...באופן מפתיע - דת.

מה נשמע חזק יותר, דתי יותר - תורה או תוירו? ערבית או מייריב?

אז דתי חזק זה דוס.

מקובל שדוס = חרדי חזק.

אז כן. החברה הדתית לאומית הדוסית - משפט המתקבל על הדעת.

עכשיו כבר לא משנה מאיפה אתה בא. פשוט חשבתי שאתה תלוש.

אולי אני זו שתלושה וכל פעם שכותבים כאן דוס אני חושבת שמדובר על חרדים??

זה תלוי ברקע של הבנאדם.

מניסיון אנשים חילונים למשל משתמשים במושג "דוס" ככינוי לחרדי.

דתיים לאומיים בכלל לא מקשרים את זה לחרדים כמעט.

חרדים לא יודע על מידע מהימן לגבי אופי השימוש.

מסברא הם בקושי משתמשים בו

להגיד "אני מדבר פשוטו" זה לא להסביר.

דורות על גבי דורות של אנשים עוסקים בענייני מוסר

כספים שלמים ומחקרים שלמים מוציאים כסף על פסיכולוגיה

אבל אתה בא ומפציץ במשפט אחד והכל יסתדר - מה זה אם לא סיסמא?

לגבי המסילת ישרים - אולי בקדושה או בחסידות ידידי.

אבל כשאני למדתי את מפסידי הזהירות אני זוכר שהחברה הרעה היא אחד מהם...

איפה בדיוק ה"לימוד" במשפט "מה אכפת לך ממשהו חוץ מה' "?

ספר לנו על זה - כמה שנים עמלת ויגעת בתלמוד בהלכה ובאגדה כדי להגיע למסקנה מופלגת זאת?

אני מניח שגם הגעת לגמרא הנ"ל במהלך העמקתך בקודש - 

• "אמרו לו (תלמידיו, לפני פטירתו) רבינו ברכנו! אמר להם: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם, אמרו לו תלמידיו עד כאן? אמר להם: ולואי, תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם." ~בברכות כ"ח ב'

אחינו מחילה מכבודך, אל תחבל בי. אני הבנתי מעולה מה רצית להגיד - או שאולי הלימוד הגדול שלך "אל תשים על אף אחד רק על ה' " לא כולל את מידת הגאווה והכבוד לכל אדם?

בעיני זאת שחצנות ויהירות ממעלה ראשונה לקחת מאמצים וכספים רבים וקהל רב של אנשים שזה עזר להם ורבנים שאומרים שזה נחוץ ולהגיד "נהה זה לא רציני. המשפט המפוצץ שלי טוב יותר"

נדמה לי, או כשבית המקדש היה קיים.

היום לא מחפשים את בת הזוג בכרמים.

ברור שההלכה מוסרית,

אבל יש מעשים שאנשים עושים- ואינם מוסריים, ובכל זאת אין לזה התייחסות הלכתית

כך שאלו שני דברים שונים

(נזכרת ביום כיפור בילדים הקטנים המהלכים להם עם אוכל וחטיפים למול המתפללים המתענים)

מה שניסיתי לומר הוא שההלכה מוסרית

אבל מה לעשות שלפעמים אנשים אינם כאלה..

להבין את אלה שזה יביך אותם. 

תחשוב שאני אומר לך לרקוד ומאתיים זוגות עיניים נעוצות בך (לא משנה מאיזה סיבה), ברור שזה לא ממש ככה - אבל די דומה.

האם אתה סובר שאדם אמור לבטל את כבוד עצמו מכל וכל?

(נכון שיש מקומות שכן כמו שהרמב"ם כותב בשמחת מצווה אך הרמב"ם גם כותב שאדם שלא מרגיש בעלבונו וצערו הוא אינו איש המעלה)

משובב נפש.

שמע מתנצל על ההשתלחות אבל דיבורים מהסוג הזה מורידים לי את הפיוז תוך רגע.

אין דבר שיותר מעצבן אותי מאטימות ורדידות במסווה של יראת שמים.

אוי כמה ענווה יש בך, כן יש בי דינים ואחת המידות שאני צריך לעבוד עליהם.

אבל לחלוטין עול החברה והאדם סר מעליך וכל מה שנותר הוא להיות המוכיח בשער.

כנראה שלא למדת רמב"ם שמדבר על נימוסי החברה כדבר שיש לכבד.

כנראה שלא למדת הרב קוק על המוסר הטבעי וההסכמי.

כנראה שלא למדת מסילת ישרים לגבי העובדה שיש דברים שאדם מחדש בעבודת ה' מדעתו והם לא כתובים. (וזה עוד בחסידות! מי מאיתנו טוען שהוא שם?)

אז אם כבר יש בך דינים אנא חסוך מאיתנו ותפנה אותם אל עצמך קודם.

עד שאתה אומר לי (ולכולם פה כמעט) טול קיסם מבין שיניך טול קורה מבין עיניך.

ובכל זאת נשמע שיצאת קצת משיווי משקל.

למדת רמב"ם ובכל זאת טענת שאין כזה דבר נימוס הסכמי בין בני אדם - הילכו שניהם יחדיו?

אני אגיד לך - אתה לא מודה במה שנכון. אתה מודה במה ש'אתה' חושב שנכון.

זה הבדל עצום מבין?

התורה שיצאה מפיך התעלמה מכל גורם אנושי והמשכת בשיטיות להציג את זה כאילו זה דבר ה' עלי אדמות וכן, זה מעצבן אותי - הפתעה.

וכשאתה בא בגישה כמו שלך לאנשים תהיה מוכן שיתעצבנו למרות, כן כן, למרות שאסור לכעוס. למה? כי דעה שכלית לא מיישרת בני אדם תוך רגע.

מי אתה שתוכיח? האם אתה גדול מרבותינו שאמרו שהם מסופקים שיש בדור הזה מישהו שראוי להוכיח?

וצר לי, לשניה אחת לא באת בגישה של "גם אני בעל חסרונות וצריך לעבוד", יותר באת בגישת תם של "מה? זה באמת מפריע לך? אבל ה' אומר שזה לא אמור להפריע לך! איך זה הגיוני?"

וזכותי להגיב כשהפיוז שלי קופץ כמה שבא לי - תביא טענה תביא מקור תביא משהו. בינתיים לא ענית לטענה אחת או מקור אחד כמו שצריך.

אולי אני בכלל בריתחא דאורייתא ואז זה מותר?

אתה טוען שאני מסלף - תדגיש לי איפה ותסביר מדוע אני טועה ולמה באמת התכוונת. אני שומע.

אם כבר את רוצה לשחק קצת משחקי הורדת ידיים ומקורות - מי אמר לך שאני לא כעס הפנים בלבד? ובעצם בפנים אני לא כועס? ואז זה בסדר לא?

יכול ללכת לחדר צדדי לרקוד לבד

לדעתי זה ממודעות עצמית גבוהה מדי

ביישנות 

גאווה- כולם מסתכלים עלי, אני במרכז- אז זהו שאתם לא במרכז. לאף אחד לא איכפת איך אתם רוקדים. אם תחליקו או תעשו תנועות מצחיקות אולי קצת יסתכלו אבל זהו. זה הכל בראש שלכם. איך אני נראה 

וסתם משהו שכדאי לחשוב עליו: כשתיירים מגיעים והמתלהבים ומצלמים כל דבר ולא איכפת להם מי מסתכל ומי לא. ומי שיסתכל מהצד יכול לחשוב איזה מוזרים אבל להם לא איכפת, הם לא יתנו לאיך שהם אולי נראים לאחרים להרוס להם את הכיף וההתלהבות. אז למה בכלל לעשות את זה.

פשוט תשתחררו ותהנו. ואם מסתכלים אז מסתכלים

ואם יחשבו שאתה מוזר או לא משנה מה, זה באמת לא משנה!!

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת