אני יכולה רק לומר אם עם אמא זה לא עובד (ולא משנה מאיזו סיבה ובאשמת מי) כדאי לנסות למצוא את האדם הנכון לפרוק.. לא כדאי לשמור בבטן.. כמובן שעם אדם בוגר ומבין ושלא סתם ירע את המצב. אלא אדם חכם שתצליחי להקשיב לו ושיעזור באמת.. בהצלחה!

הדס- אין לי מושג למי לפנות, אדם מבוגר? איזה? חברות זה ראלי, אדם מבוגר פחות... וכשהילדים שלך יגדלו- תזכרי את מה שכתבתי טוב? 

ולשם שבו ואחלמה- חוסר הערכה מצידה גורם לי גם לחוסר הערכה מצידי, את מבינה? כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם? זהו- את מזלזלת ולא מוכנה לשמוע? אני לא מוכנה לדבר ולהקשיב. כן, גם לי זה עצוב. אני את הניסיון שלי לקשר קצת יותר חם עשיתי. אז רק פניתי אליכם כדי להגיד לכם- אל תהיו כמו אמא שלי.

מתוקה ויקרה!

יש משהו שאולי יעזור לך.

ניסית לכתוב אתת "המכתב שלא יישלח" ?

זה אומר שתשבי עם עצמך מול הדף ותשפכי את כל מה שהיית רוצה להגיד לאמא (או למי שהיית רוצה לדבר איתו וקשה לך).

את המכתב הזה אל תשלחי לאף אחד! אחרי כמה ימים תפתחי אותו שוב ותקראי, ותראי אולי יש דברים שאת יכולה לשים עליהם סימן שאלה? אולי יש דברים שתוכלי להגיד או לכתוב לה בצורה יותר מעודנת? לא יודעת מה יקרה, אבל אני משערת שאולי עצם הכתיבה והביטוי של הדברים הכואבים, אולי אפילו רק זה כבר יביא להקלה בהרגשה הקשה שלך....

לבת שלי נתתי את הרעיון הזה כשהיא התמודדה עם מורה שהיה לה קשה איתה, וזה עזר לה מאד. מקווה מאד שגם לך.

ובכל מקרה, אני שומעת מבין השורות עד כמה את מרגישה שמזלזלים בך וברגשות שלך (אפילו כשאת נפגעת) ובתור אמא ממש כואב לי על זה,   כי זה לא צריך להיות ככה.  אני מקווה ומתפללת בשבילך שתמצאי מישהי בוגרת וחכמה שתוכלי לדבר איתה בצורה פתוחה ושתוכל לעזור לך.

מקווה שמה שכתבתי פה יעשה משו. אני לא מבינה כמה מהר אישה שוכחת שגם היא היתה פעם צריכה הקשבה ותמיכה. אמא שלי נראלי לא מודעת לדבר הזה שנקרא הקשבה אמיתית, תמיכה אמיתית...

נשברתי מהמבוגרים, איכזבו אותי. חח מי היה מאמין שגם אני אהיה מבוגרת פעם.

חג שמח.

תנסי למצוא זמן שבו אמא שלך לא תהיה עסוקה נפשית ופיזית ותשאלי אותה - אמא, מתי אוכל לדבר איתך, רק איתך, משהו שאני לא יכולה להגיד למישהו אחר, רק לך.

ואם לא תצליחי למצוא זמן שבו תוכלי לדבר איתה - תפני לקו חם שיכול לעזור לך.

לא יודעת לאיזה מגזר את שייכת, אבל בכל עיתון את יכולה למצוא כמה מספרים כאלו

ואני יכולה לחפש לך ולמצוא בקלות מספר כזה.

מחזיקה לך אצבעות ו... אל תשמרי שום דבר בבטן.

וגם- אשרייך שאת חושבת על ילדות של אמהות אחרות וממליצה להתייחס ולהקשיב לבנות. (וגם לבנים כמובן)

בתור אמא - אני לוקחת את הדברים שלך ומתחילה ליישם אותם חזק יותר כבר ממחר בבוקר, כשהבת שלי תפקח את עיניה.

לכתוב את זה בצירוף נקניקיות)

איזה כיף שראית ולמדת מזה. אולי יש מבוגרים נחמדים..! פשוט תהיי שם בשבילה ותראי לה את זה, טוב?

אצלך בטח יש זמנים כאלה שאת לא עסוקה נפשית ופיזית. אצל אמא שלי אין. זה הולך ככה- מחשב-לנגן-להכין אוכל- לישון-לשטוף כלים (לא אני)- להתעצבן שמבולגן-מחשב-לנגן-להכין אוכל- לישון-לשטוף כלים-להתעצבן שמבולגן וחוזר חלילה..

ואם היה זמן היא לא נותנת את המקום הזה של-'תדברי איתי. אני פה בשבילך.' אין מה לעשות- אשכנזיה.

אני דתיה לאומית (איך אומרים? דתית לאומית? דתיה לאומיה? ) אבל אמממ לא נראלי אני אפנה לכל מני אנשים שאני לא מכירה...

לצערי המפגשים הלא כ"כ גדולים שלי עם מבוגרים כנראה היו עם המבוגרים הלא נכונים, אז האמון שלי בהם לא כ"כ קיים.

תודה על הרצון הטוב לעזור! רק אל תשכחו שגם המתבגרת הבלתי נסבלת שלכם היא בנאדם שחי ונושם וקשה לו.

טוב, זו סתם הייתה הכללה מצחיקה. כן יש משהו מאוד חם באנשים מעדות המזרח, אבל גם אשכנזים יכולים להיות אנשים חמים

(ואכן אומרים דתיה לאומית, אאל"ט).

לפעמים באמת הורים לא יודעים איך לדבר עם הילדים שלהם, כי אין להם את הידע ואת היכולות, וא"א לפתח בהם את זה. למה? כי ככה זה. וזה מתסכל ומרגיז וקשה, אבל זה ככה. אז לומדים למצוא את מקומות ההכלה והשיתוף במקומות אחרים (חברות, אחות/בת דודה, סבתא/דודה).

יכול להיות שתצליחי להראות לאמא שלך איך לדבר איתך, והיא תבין ותהיה יותר קשובה אלייך, כמו שכבר נכתב כאן בשירשור.

ויכול להיות שלא. וגם אם לא, אל תתני לזה להפיל את כל האמון שלך במבוגרים. כמו שלא היית רוצה שיכלילו מבני נוער אחרים- עלייך, אל תכלילי מאמא שלך, על כלל המבוגרים (ומכלל המבוגרים, על אמא שלך).

זה שאת מרגישה ורואה את החומסר- זה בונוס עבורך, להראות לך את הרגישות שיש בך, את המודעות לצרכים הנפשיים שלך. זה משהו שישמש אותך בעתיד.

הרבה הצלחה ושמחה. מקווה שתמצאי לך מקום של הקשבה.

ועוד דבר - אמא שלך נשמעת עייפה מהחיים ועצובה.

תנסו ממש  לשבת על כוס קפה ולדבר. תשמעי מה מעצבן אותה והיא תשמע מה מעצבן אותך.

אולי משהו כמו: אמא, קשה לך עכשיו לרחוץ כלים? בואי נרחוץ ביחד ואני אספר לך משהו שקשה לי...

כשהיא מתעצבנת שמבולגן - היא בעצם צועקת: תעצרו. משהו בבית שלי לא בסדר. אולי הבריאות שלי (היא מבוגרת יחסית?) אולי היחסים עם הילדים הנשואים (יש כאלו?) אולי בעיות כלכליות?

בלגן לא אמור להפריע לבן אדם בגלל היותו בלגן, הבלגן מעלה מעל פני השטח את העצבים האחרים שלנו

כך ראיתי על עצמי. בלע"ה הבית שלי תמיד מבולגן ומלא משחקים וניירות ומספריים ולורדים והפח מלא בטיטולים והסל מלא מלא בכביסה.

מתי זה מפריע? רק כשאני עצבנית בגלל סיבות אחרות. אם אני רגועה - הבלגן משמח אותי שב"ה יש כאן חיים!!

את מהממת. הנסיון הזה רק יעשה אותך טובה יותר.

אבא..

יפה כתבת.  צריך להאמין שקשה ולהתענין.  וגם לשאול ממה נפגעה.

אבל כדאי גם לדעת, שלא תמיד אמא תופסת שזה מה שאת רוצה. לפעמים היא יכולה לחשוב שאת בעצם "לא רוצה" לשמוע אותה..  יש דבר כזה, שאנשים קוראים אחרת את אותו מצב. אפילו שאת אומרת שניסית קשר יותר חם. אולי היא לא הבינה את זה.

יכול להיות גם שאמא מסויימת "לא בכיוון". אבל לפני שאת מחליטה שזה כך - תשקלי: אולי כן כדאי לנסות ישירות, בנינוחות, להסביר לה שכאשר את אומרת שקשה לך, ממש חשוב לך שהיא תתענין. וכאשר את אומרת שנפגעת ממשהו, גם חשוב שתשאל ואולי תעזור ותתמוך.

יש הורים, שכאשר ילדיהם הסבירו להם שחשובה להם עזרתם - ומיקדו את הדברים (כמו אצלך: כשאומרים שקשה, כשאומרים שמשהו פגע..) - אז ההורים ממש שינו כיוון.

אולי כדאי לך בכל זאת לנסות?..  יפה שאת מציעה במר-ליבך גם לאחרות. אבל בכל זאת, אמא יש אחת.. אולי שווה לנסות?

בהצלחה.

אני לא בטוחה שאני רוצה שהיא תשאל כי זה לא יבוא ממקום אמיתי אלא ממקום של מחויבות כי ביקשתי. ואת זה אני בוודאי לא רוצה.

זה בהחלט יכול להיות כי פתאום היא תבין שזה חשוב - ואז היא ממש תרצה. וזה יהיה אמיתי.

אני לא מכיר את אמא שלך, אבל זה יכול להיות.

ייתכן שהיא רוצה מאוד להיטיב עמך, אבל היא בטוחה שמה שייטיב עמך זו דווקא שתיקתה! ייתכן שהיא חושבת שאם היא תדבר ותשאל היא לא תקלע למטרה, היא תלחץ על נקודות רגישות, 'תחפור'... זה לא חשש בלתי סביר. אנשים בנויים אחרת. יש כאלה שמאוד קשה להם שכשהם מתחילים לשתף שואלים אותם שאלות. אז אם תסבירי לה כמה זה חשוב לך, והיא תיענה לך ותשאל אותך, זה לא יהיה מתוך מחויבות אלא מתוך הבנה שכך את רוצה לקבל את אהדתה ולא אחרת. זה ישמח אותה!

שבדר"כ התלונות הפוכות.

יקרה

בתור אמא לבן שסיים את גיל ההתבגרות (ישתבח שמו לעד),לבת שנמצאת עמוק בגיל זה ולבן צעיר שנכנס בצעדי ענק לשם (הצילו),כדאי שתדעי שגם להורים קשה מאד. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי מלאת כוונות טובות ,מנסה להבין,לעזור,להכיל ולא תמיד זה מצליח.הרבה פעמים הבת שלי מטיחה בי שלא אכפת לי ממנה, שאני לא מבינה ועוד. לפעמים יש לי תחושה שהיא לא מבינה איך אני לא קוראת את המחשבות שלה ולא מציעה מיד פתרונות.אני בהחלט מסכימה עם מי שכתבו לך לדבר עם אימך בצורה גלויה יותר.יכול להיות שהיא כן מבחינה במצוקה שלך אבל לא יודעת איך לגשת אלייך.אל תוותרי,דברי איתה שוב. היא אמא שלך ובפרוש היא לא מזלזלת בך.

על העידודים והעצות.. אתם אנשים טובים..

אני אדבר עם היועצת, אסביר יותר בפירוט. הלוואי שיצא טוב.

אדל- היה מעניין לקרוא את מה שכתבת.. וכולכם, תודה רבה. בהצלחה בהורות, בקרוב אצלי..

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.