לפי מה שאתה מתאר, יכול להיות שזה מין משבר שבא אחרי ההתלהבות הגדולה של תחילת הנישואין.

בתקופת האירוסין והחתונה הכל כ''כ זוהר ומבטיח ולאט לאט כשנכנסים לחיים האמיתיים הדברים חוזרים לפרופורציה הרגילה מה שגורם לחלק מהאנשים להרגיש קצת אכזבה ותחושה שאולי זה לא הבחירה הנכונה וכל מיני דברים בסגנון.

נשמע משהו ממש נורמלי, אם כי חייבים לטפל בזה. ניסית לדבר איתה פתוח על זה ולהבין  מה מפריע לה?

אני חושבת שאתה צריך לנסות להוציא את זה ממנה, להבין בדיוק מה מפריע לה.

ואיך תעשה את זה? 

תפרגן לה הרבה, תפנק, תקנה לה מתנה קטנה, פתקים, זה מאוד מקרב ויתן לה תחושה נוחה והיא תהיה מוכנה לפתוח את הדברים בפניך. בהתחלה זה קצת קשה, נראה מלאכותי, אבל אחרי המעשים נמשכים הלבבות. אתם הרי בתחילת הנישואין, ובטח קצת קשה לה להיות פתוחה כ''כ איתך אבל הדברים הנ''ל יכולים לעזור לכם להתקרב ולהפתח.

אז נראה לי שכדאי שאתה לבד תפנה לאדם מיקצועי שיעזור לך וידריך אותך איך להתנהל במצה הזה.

תגיד לה שאתה על סף שבירה ושהנישואין הם גם אחריות שלה.

לא צריך להעמיד את הדברים על הקצה כמובן ולהיות דרמטי, ובלי כעס, אבל היא צריכה להבין ממך שהיחס שלה בלתי מתקבל על הדעת, ושהיא צריכה למצוא בעצמה את הכוחות ואת הדרך להתעשת. גם כי זה לא הוגן כלפיך וגם כי אי אפשר להמשיך כך. היא צריכה להחליט מה היא עושה עם הדברים.

לדעתי קח צעד אחורה. עשית השתדלות גדולה. זו עבודה שלה על המידות. תגיד לה שאתה ממתין לה בנחת שתרגיש יותר טוב עם עצמה. ובינתיים תשקיע בענייניך שלך. במקביל תשמח ותעודד כל מחווה, אפילו קלה, מצידה אבל בפרופורציה: היא צריכה להרגיש שהפעם היא עושה את הדרך אליך.

זה נקרא להעמיד אנשים במקום. ואם עושים זאת בנחת, בלי כעס, ומתוך חיבה וגם בלי חשבונות עבר (קצר במקרה שלכם) נותנים מקום לזולת לתקן את היחס כלפיך וחוסכים ממנו את הצורך להתבצר בעמדות שלו.

בהנחה שלא מדובר בתחילת הריון ובהורמונים משתוללים (אבל גם אם כן), יש כאן הזדמנות לרכוש דפוסי תקשורת בריאים שיעמידו את היחסים בינכם על בסיס איתן לאורך שנות נישואין רבות ומאושרות בעזהי"ת.

ברכות ושנה טובה.

- והלכנו ליעוץ

אחד הדברים העיקרים של בעלי היו לספוג...

למרות שאחד הדברים העיקרים שגם כן היו בנישואים שלנו ולא מצאתי אצלכם...

זה ענין הפתיחות!

אסור להיות סגורים!!! בנישואים צריך לפתוח לדבר אישה ואיש צריכים להרגיש אמון מספיק כדי לשתף את בן או בת הזוג שלהם!!!!

ובכן...

אותו יועץ אמר לבעלי בלי סוף אל תשמור בבטן אנשים ששומרים בבטן בסוף התפוצצו

חושבים שזה לטובה לשמור ובסוף יש להם רגשות שלילים כלפי האישה לשהם...

קשה לך, כואב לך? תאומר תגיד לה תשתף אותה גם ... ברור שבמינון יציב אבל גם היא צריכה לדעת שגם אתה עובר משהוא !

צריך לפתוח לאט ובכבוד!!!

לדעתי תאמר לה שהיא לא תרוויח כלום מזה ...

יש לה פה זוגיות ...

בעל ...

וכל הבית נבנה ומתחזק מהקשר הראשוני...

תגיד לה שאתה רואה בה שותפה שגם היא צריכה לקחת חלק בשיפור הזוגיות

שאם לה או לך לא טוב , (ותסביר לה שגם לך לא טוב התנהגויות שלה!)

אז צריך לראות מה כל אחד יכול לעשות למען השני!!!!

זה לא קשור לצודק זה קשור למה עושה את הזוגיות שלנו טובה יותר!

תגיד לה שזוגות שמתחזקים את הנישואים בעוד חמש שנים בעז"ה זו תהיה משפחה שכיף לשוב הביתה שכיף לצאת ביחד שכיף לשבת ולדבר

אבל אם עכשיו היא תפספס את ההשקעה ההתחלתית היה לה מאוד מאוד קשה אח"כ לתקן את העיוותים וההשלכות!

ולדעתי כל הכבוד לך על האכפתיות וזה שאתה לא אדיש לזה אבל תלך להתיעץ ! לא בגלל שאתה צודק או לא ...

אלא בגלל ששווה לך להשיג פתרון עכשיו בנאדם שזה המקצוע שלו יכול להאיר לך את הדרך ולהשיב את החיים למסלול הנכון עם דברים שאפילו לא העלאת בדעתך! בהצלחה!

מה בעצם היא רוצה?

אם אחרי שלשה חודשים היא עד כדי כך לא סובלת אותך אז בטח יש לה איזה הסבר או איזו מטרה.

האם היא בכלל רוצה להמשיך את הנשואין?

האם אתה מוכן בתנאים הללו להשאר נשוי לה?

חזק ואמץ.

אם זה כמו שאתה מתאר - אל תתחיל לחשוב במה אתה "לא בסדר"..

"יש עוד דברים שלא רוצה לשתף".. - זה לא טוב.

צריך לחשוב איך לעזור לך, כעת לא כ"כ הזמן. אבל בינתיים, תשתדל מאד לשמור על שלוה. לא להתפעל מידי. לעשות את שלך, כמיטב יכולתך, להיות טוב וחביב. וזהו..  ומן הסתם יתברר תוך זמן קצר מה קורה פה.

מי שבולם עצמו בשעת מריבה.  "תולה ארץ על בלימה".

אחי, כתוב את אשר יאהב ה' יוכיח. צריך באמת להמשיך לנסות להוציא ממנה את כל הדברים להגיד לה שתגיד גם דברים שהיא מתביישת בהם, שלא תפחד מכלום, עדיף שהדברים יצאו החוצה, אני מרגיש שעדיין היא לא אמרה הכל. ולשים את הדברים על השולחן, זה יכול להיות שמשהו בך לא מוצא חן בעיניה, ואז היא צריכה לעשות עבודה של השלמה עם המציאות, להבין שזה מה שנכון לה, לקבל את המציאות שה' הביא לה ובסוף לשמוח בזה, ולזה באמת כדאי לפנות ליעוץ, ואני רוצה להציע לך את המטפלים של בית הספר לפסיכולוגיה על פי תורה (תורת החיים), שלמטפלים (ומטפלות) שם יש הצלחות מדהימות (מס' 086422198) לספר לה על הרגשות שלך, להגיד לה שקשה לך במצב הזה, ושהמצב לא יכול להמשיך ככה, ושאתם חייבים לעשות עבודה כדי להתקדם. 

ולגביך, הסטייפלער כותב שזוג שעמד תחת החופה יש חזקה שהם נשמה אחת גם אם זה לא נראה, וכשיש בעיות שלא שמו אליהם לב לפני הנישואין זה מחזק את העובדה שזה קרה בהשגחה פרטית מדויקת. הקשיים והייסורים זה מתנה של ה' שבא לקרב אותנו אליו, אין דבר יותר מקרב אל ה', מאשר קושי, בפרט קושי מתמשך שמחייב אותנו לזעוק לה' ולהתפלל לישועה הקרובה, כמובן שאנחנו לא מחפשים ייסורים, אבל כשהם מגיעים, לדעת שזה מושגח, זה מה שנכון לי עכשיו לעבור, וזה ייסורים של אהבה שבאו לרומם אותי, ובסופו של דבר זה שווה לי כי אני  מרוויח מזה את התכלית שלי בעולם וזה להתקרב לה'. 

בהתחלה הייתי רבה איתו כמעט על כל דבר,וממש הייתי "מרשעת" אליו לא בכוונה ח"ו אבל ככה זה אישה כשהיא נכנסת כבר לאטרףף של כעס.

יכול להיות שאם קצת תוריד פרופיל ותתעלם-בנחמדות כמובן.משהו כמו-"כשתרצי לדבר מתוקה אני כאן"יעזור.בהתחלה היא תתעצבן יותר אבל אחרי איזה שעה שעתיים לדעתי היא תבוא ותפתח ואפילו תודה שהיא לא הייתה הכי בסדר.

שאלה נוספת,יכול להיות שאתה עובד ולומד והיא נשארת בבית רב הימים?לפעמים זה גורם לתסכול גדול מאד אצל נשואות טריות("פעם הייתי חופשית ועשיתי מה שרציתי מאז שהתחתנתי הוא נשאר לגור ליד הישיבה/החברים שלו ועושה מה שעשה תמיד ואני כלואה באיזה חור מעאפן בגללו!!!!)תנסה אולי לצאת איתה לאיזה מקום שונה.

תאמר לה שאתה לוקח אותה לאנשהו ושזו הפתעה נשים אוהבות הפתעות מאד!!!(נשים מהסוג של אשתך)

זה יעבור בסוף אל תדאג!!

אבל אתה ממש בעל מיוחד מאיך שאתה כותב שאתה מגיב.

קצה החבל..

עשה כעצתי לעיל.

שמור על איפוק.

אתה לא דואג רק לעצמך - אחרת לא היית נוהג כמו שאתה נוהג.

כל אדם יכול לומר "נימוקים" כאלה (עושה רק כדי שלא יהיה פתחון פה וכו') על כל אחד. אין לדבר סוף..

בינתיים רק תוסיף טוב.  אל תתרשם מכלום. תהיה בטוח שכל הוספת טוב מצידך, עושה את שלה. בשמיים ובארץ.

אחרי שבת - יש מקום לשבת לשיחה רצינית, בנחת.

לומר לה באופן ברור ונינוח:

תראי, אני לא עושה רק "בשביל שלא יהיה פתחון פה". אני עושה כי אני רוצה שיהיה לך טוב. הכל מאהבה.

אם לא רצית להתחתן - חבל שעשית מה שלא רצית. כעת אנחנו אחרי הנישואין - וצריך לראות מה הלאה.

אם אינך אוהבת את המשפחה, זה חבל. אני אמשיך לאהוב אותם, לא אחייבך בכח, גם לא מתחתנים עם "משפחה", העיקר שיהיה יחס מכבד.

קשה לך - אני מבין. אני לגמרי לא לוקח עלי אשמה.  אני עושה כמיטב יכולתי שיהיה לך טוב, ורוצה שגם לי יהיה טוב, ולשנינו ביחד.  אם יש הערות ובקשות - מוכן לקבל בשמחה. בתנאי שזה הדדי, ובתנאי שכאשר נענים לבקשות - שמחים בכך ולוקחים את זה בעין טובה.

זה מצידי.  וכעת תגידי, מצידך - מה את רוצה הלאה?...

תגיד הכל בשלוה גמורה, ללא התרגשות יתרה, בנחת. אתה הגבר. תוביל בשלוה. ותראה מה רצונה.

הצלחה רבה.

[כמובן, כל הנ"ל - במגבלות ה"נתונים" שאפשר לקבל ממישהו שכותב בפורום..]

קודם כל היא לא רצתה להתחתן, אז כל הנישואין קשים לה,

אבל תגיד לה שאחרי שזה המצב (כבר נשואים) לא יהיה לה יותר טוב אם זה תיהיה ההתנהלות, שאתה עושה הכל מכל הלב. וגם אם היא שונאת את המשפחה שלך, היא התחתנה איתך ולא איתם...

תשאל אותה מה היא אוהבת לעשות ביחד, ותעשו את זה בהרגשה חמה, תנסה לראות ממה היא באמת נהנת ולהעצים את הרגעים האלו, תספר לה ממה אתה כן מאושר (בכל השחור הזה) מאז שהתחתנת...

והדבר שהכי תדע: שכל ההתחלות קשות!!!!!!!!!!! אצל הזוגות הכי מחויכים!!!!!!!!!!!!! ותגיד לה שאתה אוהב מאוד שהיא מנשקת אותך! וזה משמח אותך! ושאחרי הפעולות נשמשכים הלבבות! ואם התחתנתם אז זה משמיים! ושככל שהיא תשתדל עכשיו זה יהיה קופת החסכון לזוגיות טובה בע"ה.

מקווה שיקח לה קצת זמן להכנס להריון כי אז המצב הרבה יותר קשה... ואם זה מהריון אז זה יעבור.... קבל בהבנה...

בהצלחה רבה!

ותפילה תמיד עוזרת!

אם היא באמת לא רצתה להתחתן לפני החתונה, אז למה היא התחתנה?!  עושה רושם שיש כאן משהו מאוד קשה בעברה של הבחורה הזאת. אולי הבעיה קשורה בחיים האינטימיים שלכם. אולי היה לה נסיון מר הרבה לפני שהיא הכירה אותך, דבר שגורם לה לסבל נפשי וגופני עכשיו. מי שיעץ לך ללכת ליעוץ, צדק. אם היא לא רוצה ללכת, לך לבד ליעוץ. מוזר, שלא הבנת עוד לפני הנישואין שהיא לא מעוניינת. אם הבעיה שלה קשורה ביחסים האינטימיים ביניכם , מובן למה היא נרתעת/מתביישת לדבר על זה. אולי אתה לא מתחשב בה בעת קיום יחסים אינטימיים?  אולי במקום לגרום לה הנאה אתה גורם לה סבל? [לא, חלילה, שאתה מתכוון לזה, אלא שזאת התוצאה.]

כשתדע מה הבעיה, תוכל להחליט אם להתגרש או לא. שמעתי שבניו יורק ישנם רבנים אורתודוקסים שקוראים למצבים מסויימים "מקח טעות" ואז, הנישואין הללו מבוטלים מלכתחילה ואין סטיגמה של "גרוש" או "גרושה" [אילו היית יודע מראש שכך ייראו הנישואין שלך, לא היית נכנס לנישואין הללו, לכן זה "מקח טעות". בניגוד למצב של התרחקות בני הזוג זה מזו בגלל נסיבות בלתי צפויות מראש שמצריכות גירושין.]

אם יש אהבה, ויש רצון לתקן דברים ולהתקרב זה לזו, אז מצווה לעשות הכל כדי לשמר את הנישואין.

מאידך, אם אף פעם לא היתה שם אהבה, והנישואין רק מאמללים את שניכם, אין שום מצווה לסבול כל החיים. להיפך. עדיף להיפרד עכשיו כל עוד שאין ילדים שגם הם יסבלו ממערכת יחסים שכזאת. להיפך, חסד עשה הקב"ה עמכם שהעלה את העניין אל פני השטח מיד בהתחלה -- לפני שתאמללו עוד נפשות. אגב, יש לומר ולכתוב "מה אני אעשה?" ולא "מה אני יעשה?" כפי שכתבת. [הוא יעשה אבל אני אעשה.].

אני נשואה יותר משנה ויש לי יציאות דומות לאלה של אשתו של אנונימי. ואז בעלי מפייס אותי ומראה לי את אהבתו , מחזיק לי את היד ונותן לי להרגיש שוב רצויה. ומשכנע אותי שוב כמה האהבה שלו לא תלויה בדבר. וזה באמת בגלל שאני רגשית ומתעצבנת משטויות ושוכחת לפעמים לראות את התמונה הכללית. אני פתאום נרגעת. הדבר הכי גרוע זה להרגיש שהוא כועס/מסכן/סובל. אני צריכה אותו חזק ומבין. וכזאת אני בשבילו לפעמים. יש ימים כאלה ולפעמים אפילו תקופות כאלה. וסיפר לי רב גדול שפעם שאלתי שגם הוא הרגיש לפעמים שבא לו לברוח מהזוגיות שלו. זה טבעי. זה לא סיבה לגירושין. אלא רק לתשומת לב. לפייס ולהרגיע ולתפוס את החיים בפורפורציה. וצריך ללמוד את אומנות הפיוס. זה כמו מים קרים על נפש עייפה לאישה שהעומס לפעמים קשה . בהצלחה אנונימי. צפויות לכם הרבה התמודדויות ! אני מקוה שתצאו מחוזקים מזה. 

אתה ללא ספק הסובל הראשי כתוצאה מכך, צריך המון סבלנות וכוחות נפש במצב כזה.

אני לא חושבת שהיא יכולה לצאת מזה בלי עזרה חיצונית, 

יכול להיות מאד שהיא עברה איזו תקיפה או מערכת יחסים שלא מרצונה או לא טובה מבחינה פסיכולוגית - 

וכעת זה מתנקם בה.

יש לכם תקווה, ואפשר לצאת מזה ולהיות הזוג הכי מאושר בעולם - אבל חייבים חייבים טיפול מקצועי!

בס"ד

תפנה לבד לייעוץ זוגי.

צריך לתת לה זמן לעצמה ואז לומר שאתה אוהב את חברתה

ואם זה לא קיים אז כל העסק לא שווה שום דבר.

לפי הסיפור שלך הנשואין שלכם התחילו גרוע בשביל שניכם.

היא ממורמרת ודוחה אותך במילים ובמעשים ואתה עומד מבולבל, מדוכא ומסכן.

אם אין ביניכם אהבה אולי מוטב לפרק את החבילה עוד לפני שיהיו לכם ילדים.

חבל שתסבלו כל כך הרבה, ילך כל אחד לדרכו וימצא את האושר במקום אחר.

אף אחד לא ערב להם על הזיווג הבא חס ושלום...

לכן לדעתי פשוט לנסות להשקיע כרגע במה שיש לנסות להתיעץ וכן למצוא את הזיק שאפשר להצית

והתשובה שמובאת כאן

אולי נשמעת מאוד מתקבלת אבל...

בגלל שאני מאמינה שהאדם ששאל הוא אדם דתי וחי עם אמונה

אז לפי התורה ...

בני זוג שעמדו יחד מתחת לחופה הם נשמה אחת . נקודה.

נכון יש תיקונים וגם התורה מאפשרת מסכת גיטין אבל זה אמור להיות נדיר...

הקב"ה מזווג את הזיווג הנכון...

לדעתי פה עדין לא ניסו את כל האפשרויות...

לא הצליחו עדין להיפתח ...

ונראה שחסרים לזוג ובמיוחד לאישה כמה מושגים בסיסים שיחיבים לנישואים (כמו שיתוף, הענקה וכו'...) שהיא בעז"ה יכולה ע"י למידה לרכוש...

כך שלפרק את החבילה

בזמן שהם נשואים 3 חודשים...

והם עדין לא מבינים מה עובר עליהם

והם לא הלכו ליעוץ

זה מעשה פזיז חסר תועלת וגם קצת חסר אמונה!

יגעת ומצאת תאמין!

לכולם יש בעיות בהתחלה.

כי עם כל הכבוד לפני החתונה לא באמת מכירים. ולוקח זמן להתרגל אחד לשני.

ובכלל לשינוי...

ולא ישר "מפרקים את החבילה" בגלל שקצת קשה.

ואחרי שנתים /חמש/עשר יש שנאה ענקית .

אז בגלל זה לרוץ להתגרש? את יודעת כמה אנשים היו צריכים להתגרש במצב הזה?

אני רואה את זה כחוסר הבנה לא כחוסר אהבה וזה בהחלט ניתן לפעמים לתיקון. בכל אופן שווה לנסות

כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן.

נכון שדברים יכולים להשתנות אבל למה לא לפתוח בטוב?

למה הוא צריך להשקיע ולהתאמץ בשביל אשה שלא רוצה אותו?

הם עדיין צעירים, עדיין אין ילדים, אין שום דבר שמחייב אותם לסבול יחד.

ביותר מידי שרשורים את/ה זה שממליץ לפרק את החבילה,

ואני תוהה לעיצמי אם את/ה באמת מודע למחיר ולקושי הכרוך בכך.

לו כולם היו מקשיבים לך הצער והאיבה היו עולים פלאים.

גירושין זה כמו ניתוח, כואבים פעם אחת ונרפאים. (ובעיקר  כשהזוג בקושי התחיל את דרכו) 

נשואין גרועים זה דבר שהורס לך את כל החיים.

אילו כל בני האדם היו נשמעים לעצתי להתחתן רק מתוך שמחה ואהבה לא היתה שום סיבה לכך שהצער והאיבה יגברו.

וכמה אנשים שזווגם השני עלה יפה אמרו שאם הם היו עם מספיק שכל\יעוץ טוב הם היו מצליחים גם עם הראשון

למה אתה קורא נישואים גרועים...

הגדרה שנמשמעת מדבריך בענין היא:

כל מי שקצת קשה לו ודורש ממנו קצת עבודה

קח רגלים וברח

כיוון שנישואיך הם נישואים גרועים =  אתה צריך להתגרש....

אני חושבת שקביעה כזו היא פשוט עוול

להרבה הרבה משפחות שבהתחלה היה להם קשה!

ולעוד הרבה משפחות שתהתחתנו והיה להם אהבה ושמחה ואח"כ היה להם קשה!

אבל מה שמשותף לכולם זה שהם הצליחו התמודדו וזכו במשפחות מדהימות ובזוגיות שמחה ומלאה באהבה אמיתית

שהיה קשה עד בלתי אפשרי להשיג...

אבל עם עבודה ואנרגיות טובות שמופנות לזוגיות למרות הקושי יש תוצאות...

אבל אם הם יברחו מהנישואים מהר לפני שניסו לעבוד כי שמא הם נמצאים בהגדרת נישואים גרועים לשיטתך  הרי אין להם סיכוי... (והם לא יודעים שאם הם ימשיכו עוד קצת כבר הם ימצאו את הפתח של האור בנישואים - לא חבל!!!!!!!)

טול קורה מבין עיניך,

ונסה לענות לגופה של טענה שנכתבה בכל הכבוד הראוי.

אני גרוש לשעבר, וליוויתי זוגות רבים לפני ובמהלך ואחרי גירושין,

ומציע מכל הלב להמנע מלזרוק עצות בלתי אחראיות כאלה לחלל הפורום אלא במקרי קיצון מובהקים.

הן עשויות לגרום בסופו של דבר לנזק בלתי ישוער ובמקום לחזק זוגיות בעזרת מאמץ לקעקע אותה באמצעות בריחה.

אתה יודע היטב שאני אשה לא גבר ולמרות זאת אתה מעז לפנות אלי כאל גבר. אתה עושה את זאת כדי לרמוז על כך שאני שקרנית ו/או מתחזה עם כוונות זדון.

אני סבורה שהעצות שלי הן נכונות וטובות ואילו עצות אחרות שנתנות כאן הן הן העצות הגרועות והמזיקות שעלולות לאמלל אנשים לכל חייהם.

אני מציעה לך לא לפנות לפסים אישיים בתגובותיך אלי ואף למשתתפים אחרים!

ולא. דווקא לא זכרתי שאתה בעצם אשה.

ולגבי ההערה השניה שלך,

שים לב לתגובות שנכתבו בעקבות הודעתך שממליצה על גירושין.

אינה הופכת את דברי לנכונים יותר או נכונים פחות.

אין לי שום בעיה עם זה שאני לפעמים במיעוט בדעותי ואין לי שום קושי לצאת נגד דעת הרבים אם אני מאמינה בצדקתי.

הכל טוב ויפה.

פשוט תזהרי בלשונך ממסקנות מרחיקות לכת ועצות קיצוניות.

את לא מכירה את התמונה המלאה, בסה"כ קוראת שאלה בפורום..

אנחנו ודים לך על השתתפות בדיון ועל דעתך החשוהב, רק קצת יותר רגישות. זה הכל.

על גרושים מסתכלים רק כעל חוסר בררה כאופציה אחרונה לא כאופציה ראשונה.

ממש לא בטוח שהוא ימצא אהבה חדשה יותר טובה, בדר"כ נשואים שניים יותר קשים מראשונים (יש כמובן יוצאי דופן)

מה שבטוח שלפעמים, אם היו משקיעים בנשואים ראשונים, כמו שמשקיעים בנשואים שניים, לא היו מגיעים לגרושים.

יש כמובן אופצית גרושים אבל אחרי ברור הפרטים לא ככה לזרוק.

הוא עדין צעיר הוא חושב שהוא מקרה יוצא דופן, חשוב שהוא ידע שיש המון המון זוגות שקשה להם בהתחלה, לפעמים גם בהמשך... אבל מקושי שנגזר משמים אי אפשר להתחמק.

התקופה שאחרי הנישואין באמת לא פשוטה.

קורה לפעמים שהאישה נסגרת בתוך עצמה, לא מוכנה לדבר ולשתף ומתחרטת על המהלך שעשתה. זה קורה.

אתה באמת עובר תקופה לא קלה ומתסכלת במידה לא מעטה..

אשתך משדרת מצוקה, היא צריכה עזרה, את עזרך בעיקר.

תמשיך לשדר לה שאתה מאמין בה, ספר לה כמה אתה אוהב אותה וכמה היא חשובה לך, איך מצער אותך וכואב לך לראות אותה ככה, שקשה לה. כל הזמן, לא משנה איך היא מגיבה, אני בטוחה שזה עושה לה טוב.

אל תתייאש! זאת תקופה זמנית שחולפת. היא לא סתם בחרה בך לצעוד איתה את הדרך, גם היא מאמינה שאתה זה שתצליח לקלף ממנה את הקליפות. עוד קצת מאמץ והשתדלות..

היכ חשוב עכשיו זה לחזק את האמון שלה בך. כשהיא תבטח בך יהיה לה יותר קל להפתח.

מעריכה מאד את אורך הרוח והסבלנות שלך אליה, אתה בעל טוב וראוי ועוד תצליח להגיע אליה!

קודם כל תירגע. נישואים שהולכים חלק יש רק בסרטים. יכול להיות שקשה לה עם השינוי שקרה לה בחיים.

השינוי הוא מאוד משמעותי ומקיף. לא תמיד גברים מודעים לכל ההביטים כמו שנשים חוות את זה.

כל מציאות החיים השתנתה. לפעמים אפילו השינוי של סידור הבגדים בארון הבגדים יכול לערער את הביטחון ק"ו שהרבה היבטים אחרים משמעותיים יותר.

היא מעדיפה לצאת עם חברות? מצוין. היא מנסה להיאחז בקצת שעוד נותר לה מוכר מהחיים הקודמים.

בהדרגה היא תתרגל לבלות בחברתך כאופציה ראשונה.

לגבי המשפחה שלך- כולם חדשים לה! זה קשה מאוד מאוד!!!

ועוד כזוג צעיר נחתתם לתקופת חגים שהיא אף פעם לא פשוטה בטח לא לכלה טרייה.

לדעתי, אם ניסית להבין אם יש משהו ספציפי שמפריע לה ואין, הניח לה לנפשה. לנסות בכוח למצוא תירוצים לקשוי שלה יכול 'לקבע' בעיות. 

תפרגן לה כשהיא יוצאת עם חברות. תקבע איתה מתי אתם יוצאים ביחד. תצאו למקומות שביליתם בהם בדייטים. זה יכול לשחרר מהמתח שאולי היא מרגישה בבית החדש והלא "ביתי" שלה.

אפשר גם להציע לה לקשט את הבית בצורה שתנעם לה. אפשר לעשות את זה כערב בילוי זוגי.

אפשר לכתוב פתקים נחמדים אחד לשני ולהחביא במקומות מקוריים.

גם מאי מגע לא צריך להילחץ. הכל בהדרגה ובמתינות. הלחץ רק ידחק אותה עוד יותר למצוקה שלה. לאט לאט היא תפתח.

נסה לתת לה תשומת לב חיובית ולא לרדוף אחריה כשהיא מסתגרת. תמיד אפשר לומר לה בחיוך אני כאן אם תרצי לדבר, ולצאת מהחדר שהיא תחליט אם בא לה או לא. 

אבל כשהיא מחייכת- תפרגן לה, תספר לה כמה טוב להיות איתה כשהיא שמחה. תפרגן לה על ניקיון/ בישולים/ מה שהיא עושה בבית או למענך.

ואחרון והכי חשוב- לתת לגיטימציה לקושי שהיא חווה. ייתכן שהיא בעצמה מבוהלת מהבהלה שלה ולא מבינה מה עובר עליה ולכן גם נרתעת מהתייעצות זוגית. זה בסדר וטבעי שקשה ושלא הולך חלק המעבר לחיי הנישואין.

כשיצאתם היה לכם נחמד?

הנה מחשבה שקפצה לי.

נסו לקחת צעד אחורה, דמיינו שאתם שוב רק חברים, בלי הלחץ של הנישואין.

היא תצא עם חברות, תשתחרר (אתה אל תשתחרר יותר מדי, ראבק אתה לא אישה )

תחזרו קצת לרומנטיקה.

עד כאן המחשבה הזו.

בסופו של דבר הדבר הזה יכול אצל נשים (גם אצל גברים, אבל בהחלט יותר אצל נשים) להסתחרר מדבר קטן לסיפור ענק.

גם אצלי היו קשיים לא פשוטים, הנה המסקנות שלי:

כמו שכתבה כאן מישהי, העיקר שאתה תהיה תומך וחזק בשבילה, אל תיפגע ממנה - רק תתן.

אם תתמיד, בסופו של דבר היא תצא מהסחרור שנקלעה אליו.

תנסה לחשוב על זה כסוג של מחלה שלא נמצאת בשליטתה (כי התסבוכת הרגשית הזו היא אכן כזו) בכדי לתמוך באשתך במחלה היית מוכן להרבה, נכון?

יאמרו שאני מסיר את האחריות מהאישה, נכון.

למרות שיש לה בחירה, בשלב הזה של הסחרור הבחירה שלה קשה מאוד ואין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים.

תשובה שמובילה למקומות טובים,

בתקווה שהסיפור ייגמר באהבה גדולה ובזוגיות בנויה היטב.

לפעמים קשרים שמתחילים בקושי ממשיכים בבנייה חזקה יותר מכאלה שהתחילו בהמון התלהבות.

המצב שאתה מתאר הוא קשה מעיק ומכאיב ממש. 

אני לא מתיימר לתת עצות, אבל אני יכול לתאר לך מה אני הייתי עושה, ואח"כ גם את ההגיון. 

הייתי אומר לה: 

"אשתי היקרה - את באה ואומרת לי עכשיו שלא רצית להתחתן, הבנתי.

אני אוהב אותך ומאמין בך, אין לי ספק שנוכל להתגבר על הכל אבל ביחד, אעשה את כל המאמצים ויותר מכך.

 אם את רוצה להתגרש בבקשה. אבל אם לא המצב מבחינתי לא יכול להימשך ! 

יש לי תנאי אחד-  שנלך למישהו מוסכם על שנינו על מנת להתגבר על הבעיה. "

כמובן שאפשר וגם צריך לומר את זה בצורה הכי עדינה ומתוך האווירה הכי טובה שאפשר. 

עכשיו אני אסביר את ההגיון: 

אחת מן השתיים או שהיא רוצה להמשיך אתך או שלא, במקרה שבאמת לא - לא יעזור שום דבר בסוף זה יקרה ורק ביסורים גדולים יותר. 

אם לא - וזה נראה לי המקרה כאן (עובדה שעם כל הכעס והמרמור והרוע שהיא מתלוננת עליו, היא לא מבקשת להתגרש, בכל אופן לא הזכרת את זה) אז מה שקורה שנח לה להיות במצב שאתה מחזר אחריה, לא לפתור את הבעיה כשהיא יודעת שבכל מקרה תרצה בה. 

ולכן במהלך הזה - תוציא אותה מאיזור הנוחות הזה (כמובן שאני לא בא לזלזל, יכול להיות שהיא סובלת ממשהו, יכול להיות שהיא במלכוד  - אבל איך שלא יהיה היא לא מוכנה לצאת ...) 

שוב ככה אני הייתי עושה, אני חושב שזה המהלך הכי אמיץ הגיוני וחכם לעשות. 

המון הצלחה וברכה ידידי. 

תנסה להיזכר בתקופת הדייטים, מה היה מוצלח.

מה אהבתם שניכם.

תשאל גם אותה מה היא אהבה, ותנסו לשחזר.

כמו מדוייטים אמיתיים, כולל שמירת נגיעה...

כנראה שמשהו בך לא מוצא חן בעיניה ומרגישה שעשתה את טעות חייה כשהתחתנתם

כנראה שנכנסה לחופה ממקום לא נכון.

המלצה שלי זרוק לה את הפצצה הזו וראה את תגובתה אתם נשואים כולה 3 חודש אל תתן לזמן לעשות את שלו

ברר את האמת עכשיו וטפל בעצמך 

ללכסיקון. 

ברגע שמכניסים את המילה הזו היא הופכת לאופציה, ואז הרבה יותר קשה להתמודד עם המצב (כי תמיד יש את הפחד שאולי זה יקרה, אז למה להשקיע בכלל)

כותבת מנסיון מר מאד

ואם יש משהו אצור בתוכה?

ואם ההורים שלה לחצו עליה והוא בכלל לא בקטע שלה?

ואם היא התחתנה מלחץ חתונה ולא מהבנה וסתם מענה אותו?

למה המילה הזו כ"כ קשה?

האם עדיף למשווך כך ואחרי 10 שנים ו4 ילדים להפגש אצל עו"ד וברבנות?

או שעכשיו כל אחד יקח את הבגדים שלו ויחזרו להורים?

שתקועים כבר עם ילדים ומשכנתא וכעסים אחד על השני מפה להודעה חדשה ומחכים בכליון עיניים לגיל בו הילדים יגדלו בשביל להשתחרר מהעול הזה?

וכמה ילדים אומללים גדלים בבתים הללו?

וכמה דמעות נשפכות בגלל שלא חתכו את זה אחרי 3 חודשים ?

בחייאת 3 חודש זה כלום אחרי שנה שנתיים לא זוכרים מזה מאומה ואם נפגשים עם נפש מתאימה

הכל נתבער מן העולם הגיע הזמן שגם במגזר שלנו יבינו שאם רע צריך לחתוך לפחות בשלב כה מוקדם

עם ילדים וכו המצב מסובך לאללא 

כי הרבה זוגות יש להם קשיי הסתגלות

ויועץ טוב יכול לעלות על דרך המלך או לחילופין להציע מניעה בינתים

שהתגרש תוך 3 חודשים?התחתן עם מישהיא אחרת וחייו דבש ושכח מיזה לחלוטין??קשה לי להאמין שאפשר למחוק כזה דבר מהחיים.

אני דוקא כן מכירה גרושה שהתגרשה תוך כמה חודשים ואפילו שהתחתנה בשנית ויש לה ילדים והיא אפילו סבתא, היא אומרת שכל המחלות של היום הגיעו מאז... ז"א סבל נפשי וגופני

לפעמים אפילו בתור זוג צעיר זה יותר קשה, כי 3 חודשים אתה לא מרגיש שמיצתה מספיק , זה נשאר לפעמים כמו איזה חלום רע,

לדעתי גרושים אחרי 20 שנה מצד אחד זה פחות נורא, כי ההרגשה שדי מיצתה מכל הכיוונים ובאמת לא היה סיכוי.

סתם לא הבנתי את ענין המשכנתא. מי שרוצה להתגרש עושה חשבון לא להתגרש בגלל משכנתא???

התשובה שלך היא פשוט לברוח מיד שיש איזה משברון...

אבל אם כך זה היה כבר לא היו משפחות היום

כי כמעט כולם חוו רגעים ותקופה של התמודדות זוגית ....

שילכו להתיעץ. אסור לפרק זוגיות ונישואין רק בגלל הפחד להתמודד ולצמוח! שינסו קודם...

תפסיק לחרוץ גורלות מרחוק!

אם תשאלו אותי איך אני יודעת כי הוא סיפר לי :/ ודיברנו על זה והחלטתי להגיב אם כבר דברים הופכים נחלת הכלל שיעשו כמו שצריך!!

יש לי מה להגיד בנושא מעיין תגובת נגד.... אני לא מתייחסת אליך בתקופה האחרונה אני לא מכחישה! אבל זאת קרה רק לאחר שכשביקשתי ממך לחזור הביתה מהר מהעבודה כי אתה עובד פעמיים בשבוע משמרת כפולה וחוזר בשמונה הביתה ובימיים שלא אני רוצה לנצל איתך כל רגע וביקשתי שתחזור מוקדם הלכת להורים שלך והשארת אותי עד חמש וחצי לבד מחכה ופגועה שהבקשות שלך שבסך הכול אמורות להיות לטובותינו שוות ל....

על הפעם הזאת שביקשתי ממך שוב ושוב בוא נראה סרט ביחד בוא נעשה משהו יחד ואתה שיחקת במחשב ופשוט התעלמת ממני אז הלכתי לחדר אחר וציירתי כדי לא להיות לבד, על כל הפעמים שרציתי לצאת עם חברות (לא זה לא קורה הרבה ) ואמרת לי את לא לוקחת את האוטו ואני אשאר לבד בבית והלכת לחברים שלך, זה בסדר נכון?

חלוקת העבודה בבית לא מתחלקת באון שווה כי כשאני מבקשת ממך לעשות משהו אתה תקוע עם העיניים בפלאפון שלך ומשחק בפלאפון ואז יוצא לבסוף שאני עושה את הדברים במקומך אז הפסקתי לחכות לך שתואיל בטובך לעשות או לבקש...

ואם תגיד להגנתך שמחקת את כל המשחקים בפלאפון אומר שוב כמו שאני אומרת לא ביקשתי שלא תשחק, ביקשתי שתעזור ותמצא את המיצוע בין הכיף האישי שלך אלינו.

יומיים לפני יום כיפור דיברתי עם בת דודה שלי בטלפון והתעצבנת אמרת לי שפעם הבאה שאני מקבלת שיחה שאני אגיד לך בדיוק מי זה וכמה זמן תמשך השיחה (סליחה אדוני הצוהר...)

התווכחנו הסברתי לך שאני לא שולטת בדברים ואנשים ובמה שהם הולכים לספר ושזו הייתה שיחה חשובה, ביום שישי ערב יום כיפור הלכת להסתגף, הרב זרק עליך אבנים שוועה רותחת הכה אותך עם רצועת עור (מכירים את הטקס..) אבל סליחה מאשתך שזה בעצם מהות יום הכיפורים לא זכיתי לקבל רק דקה לפני כניסת הצום... ממש אווירת טוהר וקדושה

זה לא בתקופה של הזמן האחרון כל הנושא הזה ופה אני רוצה להתייחס גם לתגובות שקראתי וגם למה שמר אנונימי 87 כתב...

ימים שיהיה לנו טוב ביחד אני יכולה לספור אותם על עשר אצבעותיי.. מיותר לציין שזרקתי לו 4 פעמים במהלך שלושה חודשים שלא טוב לי ואני רוצה להתגרש.

נוסף ששלוש פעמים לפני החתונה ניסיתי לבטל את העסק הבעיה שהרב שהתייעצתי איתו לא הסכים לראות אותי הוא הלך לדבר איתו וכמובן לא אמר לו הכול ובייחוד לא את מה שאני מרגישה כי הוא לא רצה לפרק. ביום פגישה של ההורים התקופה אחת הרעות של לפני החתונה אחרי הפגישה הלכנו לבר הייתי כדור של שנאה עצמית ואש למה אני עושה את זה אמרתי לו שאני רוצה לשתות עד שאני אקיא(לא מספיק מצוקה??) וזה מה שהיה שתיתי אלכוהול עד שהקאתי את נשמתי.

ביום של הטעימות לא רציתי להיות שם לא חלק מזה הייתי עצבנית כועסת כאובה ומבולבלת לא רציתי לבוא בכלל אמרתי לו שילך לבד עם ההורים שלו ושלי אך באתי בכל זאת לכבד אותו וכולם ראו את הפרצוף שלא יכול להתפרש לשתי פנים שאלו "את לא מרגישה טוב" ופה זה נגמר. שבוע לפני החתונה הייתי על סף פירוק בפעם האחרונה לפני הדבר הגודל הוא השתולל הפך כסאות התקשר לאמא שלו שהתקשרה לאמא שלי באלגן בסוף הסכמתי חרצתי את גורלי ועכשיו גם אם אני אתחנן להיות חופשי מישהו צריך לחתום על השחרור שלי והוא מחזיק אותי בביצים... אז זה לא שהוא לא ידע שאני לא רוצה ולא טוב לי הוא בחר לראות אחרת. מכאן אתם יכולים להבין שלא היתה פה אהבה גדולה סנוור וזוהר של לפני החתונה או את הכיף שאחרי...שפתאום כמו שחלק חושבים "נפלתי למציאות החיים"

בימים המותרים שלנו שהמסכן לא מקבל אפילו נשיקה הלכתי איתו יותר מפעם אחת "עד הסוף" ובכיתי כמו מטורפת אחרי זה... ולא אפרט מזה יותר.

לכל רושמי התגובות איזה מתוקים ואיזה חמודים... לא מתוקים ולא חמודים!!!! זה סבל יום יומי אתה מגיע למקום של שנאה עצמית אתה לא רוצה שום דבר רק להיות לבד ושיעזוב אותך בשקט לא רציתי את זה מלכתחילה והדבר שהכי מטריף אותי לשמוע התחתנתם אין מה לעשות.

הלו???????????????????????????

זה לא נישואין קטולים וכן יש מה לעשות אין מצווה לסבול אין דבר כזה! אם נתנו את האופציה מהתורה להתגרש זה חוקי ומותר לגמרי!!

משהו תוספת לתסכול שלי, יום אחד פשוט הרגשתי שאני צריכה לקבל ממנו מחמאה ולא פתחתי מריבה ולא כלום באתי מהמקום הכי נקי ואמרתי לו למה אתה לא מחמיאה חי אני באמת מרגישה כמו צל לפעמים כיאלו אני לא שווה כלום בעיניו ולהגנתי אומר שיש לי מעט דברים טובים.. כמו בכל אחד הוא פשוט הסתכל עלי ואמר שהוא צריך לחשוב על משהו (תודה באמת) כשחיכיתי קצת ושאלתי שוב הוא אמר אני לא יודע אני צריך לחפש מחמאות בגוגל....

זה מה שאני שווה בעינייך?? אני אפילו לא סתם "יפה?!"  משהו?

ישבתי שעות בחדר בוכה מחכה לטיפה יחס ומה הוא עושה? קורא תהילים מחכה שהישועה תבוא מן שמיא- כמובן שהיא תבוא משם אבל אדם צריך לעשות מעשה לדבר משהו?! כולם!

אני לא חושבת שזה המקום לפתוח את נושא המשפחה שלו על ההקנטות שקיבלתי לפני החתונה וגם אחרי והוא פשוט לא יודע אליהן כי אני מסתירה ממנו למען שלום בית וכי נמאס לי לריב, ועוד בעיות נוספות וקצת גדולות יותר.

כתבתי המון ואני רוצה לסיים כאן ולהגיד דבר אחרון....

קראתי את כל התגובות זה שהתחנתי זה בעיה שלי נכון אני בן אדם שקשה לו מאוד לפגוע במישהו אחר היה לחץ משפחתי ועוד המון לחצים אני מטומטמת מפגרת טיפשה וכו שעשיתי את זה אתם צודקים בכל...

רק תבינו דבר אחד ...להגיד לבחור שהוא אומלל שהוא חווה חויה קשה שאתם מחזקים את ידו על המסכנות שלו שרחמנות על מה שהוא עובר ועוד כל מיני דברים כאלה ואחרים... אל תשכחו שיש נפש בצד השני שאם "אישתו לא מתייחסת אליו" זה לא כי היא במחזור ויש לה הורמונים אם היא לא נותנת שהוא ינשק אותה זה לא כי היחסים האינטימיים שלהם דפוקים כי משהו קרה... וכנראה יש צד אומלל יותר בצד השני....

תחסכו ממני את הרחמנות והכל...

עכשיו שמעתם את שני הצדדים שניהם צודקים לשניהם יש בעיות מודה שאני המטמטמת יותר מבינינו שהסכמתי להיכנס לזה מודה מודה!

אז אולי באמת כבר על תגיבו... כי נאמר כבר די...

סליחה שזה ארוך....

הייתי בכיוון ועכשיו נשמע את המנטרה של השאר 

יעוץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץ

מה למען ה' יועיל פה כזה?

כלה צריכה להכנס לחופה עם רצון להקיא בגלל אלכוהול?

גם שעון מקולקל צודק לפעמים.

בלי הצד שלה זה נראה כמקרה אחר לגמרי.

תגיד אם הכרת את הסיפור קודם למה לא יעצת לה מהתחלה?

אה, רגע, לא הכרת.

מה שאומר שגם בעתיד תתן עצות כאלה על סמך נתונים דומים.

למעשה טעית.

לפי הנתונים שהיו לפנינו טעית.

במקרה יצא שהצד השני בסיפור שונה מאוד.

נו, שוין, באמת שזה לא העיקר.

ברור שכותבים על סמך מה שנכתב מתוך הנחה כי גם מי שקורא- קורא לפי מה שנכתב ובזה יצא רווחנו.

למרות שזה לא כך.

מה שאומר שימשיך לתת עצות כאלה.

שלושה חודשים מחתונה והם מדברים כאילו זוג בן 20-30 שנות נישואין שעלו על שרטון!

שלושה חודשים זה זמן שעדיין הפרפרים מהחתונה והדיסק של האירוע לא מש מהמחשב!

שלושה חודשים זה זמן לצאת למסע קניות מטורף בהום סנטר ולתקוע ברגים ביחד בקירות!

שלושה חודשים זה זמן לבלות במסעדה ולבזבז קצת כסף מהחתונה!

שלושה חודשים זה זמן לריצות של עבודה לימודים וחלומות משותפים

שלושה חודשים זה לא זמן למריבות של יעוץ זוגי!

ברור לי שמלכתחילה היה פה משהו לא במקום ציטוט: (כנראה שמשהו בך לא מוצא חן בעיניה ומרגישה שעשתה את טעות חייה כשהתחתנתם כנראה שנכנסה לחופה ממקום לא נכון.)וצדקתי!

הבחורה לא רצתה אותו מראש ככה בונים בית?!!!!!!!!

אני לא מאשים אותה היא קורבן של רב והורים שלא מבינים שאם לטעימות הבחורה לא רוצה להגיע זה כתובת מטורפת על הקיר שאסור להתעלם אבל.... ההזמנות נשלחו והאולם קיבל מקדמה ומה השכנים יגידו ואסור לפרק אירוסין ובלבלבלה וכל החרטא הזה.

אין להם ילדים זה נכס עכשיו שפשוט יחזרו להורים וזהו אין בקושי רכוש משותף אין משכנתא כך אני מקווה  

מה ישועה תצמח מיועץ זוגי ? יהפוך להם את הלב לאוהב ומכיל? קשקושים!

בקשר למקרים אחרים לא אעז להציע כך נחרצות אבל פה הכתובת זועקת ממש

בגילה לא עלינו ולא על אף אחד אם עוברים שעות קריטיות דימום תוך גולגולתי עלול להסתיים כרע מכל.

האם הרופא ימליץ מיד לרוץ לניתוח? לא...

למרות שכל שעה קריטית.

יש גם מחיר לפעולה כירוגית מיידית.

מסתכלים על המקרה, בוחנים יתרונות מול חסרונות, בוחנים קריטיות תגובה ולפי זה מחליטים איך לפעול.

מה יעזור? קודם כל, יש סיכוי לא מבוטל שלא יצטרכו ניתוח.

אבל גם אם כן, וזה משהו מאוד חשוב- גם אם יתברר שהטיפולים האחרים לא עזרו ומה שנשאר זאת רק אופציית ניתוח.

אסכים שהיא תנותח בלב שקט.

גם אם יהיה לניתוח מחיר לכל החיים אדע בוודאות מוחלטת שזה מה היה הכי נכון לעשות.

אם רע לי בעבודה מיד אגיש התפטרות? לא. גם אם בדיעבד יתברר לי שבחרתי את מקום העבודה הלא נכון, גם אז לא ארוץ להתפטר. אנסה במציאות הקיימת לעשות הכי טוב שאפשר. לא עוזר? בלב שלם אגיש התפטרות.

התחלתי ללמוד מקצוע ולא מדבר אלי. ביום אחד אקום ואעזוב הכל? לא. גם אם מלכתחילה היה חכם לבחור מסלול/ מוסד אחר, עכשיו אני לא במקום של לפני אלא במקום של שאמצע. שוקלים בכובד ראש השלכות לכאן או לכאן.

גם בראייה של עכשיו לא מתאים? קמים לוקחים אחריות ולא גוררים עוד לימודים חסרי תועלת.

אני לא נגד לקום ולעשות אחורה פנה. אני מאוד נגד למהר לעשות את זה. בד"כ כשנמצאים בסיטואציה קשה הברירה האחרת נראית קורצת יותר. אבל כשמגיעים אליה מבינים שאולי לא היה נכון לקפוץ כ"כ מהר.

בהקשר של ייעוץ זוגי. מה יעזור? גם אם מלכתחילה הנישואים התחילו ממקום לא בריא, עדיין יש מה לשפר. עדיין יש תקווה לעתיד הרבה יותר טוב. אם רק ירצו הכל אפשרי. ואם אחרי נכונות והרבה מאמץ מצד שניהם להשתפר עדיין לא עוזר וגם אם אחרי הכל בסוף יינתן גט- הוא ינתן ממקום הרבה יותר בשל.

לגבי כדורים, אלכוהול, זריקת כסאות- טוב פרטים פיקנטיים שמתווספים לסיפור.

הפורום שלנו יודע להכיל גם תפניות כאלו...

אז לשניהם יש קצת (הרבה) בעיה עם תגובה למשבר, עדיין פיטים. שילכו לייעוץ אישי כל אחד בנפרד ללמוד איך מתמודדים עם קשיים...

דווקא הגישה שלך שלקחת כל אחד את שלו ולחזור להורים ובסוף לשכוח ממה שקרה- לא ממש ישים בהתנהגות כזאת...

גם להתגרש צריך בבגרות אם לא רוצים צלקות...

לא לפרק חבילה - תנסו קודם לעבוד עם מה שיש

וחתונה יהודית היא לא קטולית!

אבל זה שעמדת תחת החופה עם אדם זה בדיוק, זה לא רק מחוסר ההחלטיות שלך אלא גם מזה שהקב"ה גלגל את זה !

אז קודם כל אמונה...

לדעתי לכו יחד ליועץ נטרלי משהוא שאין צד וחלק בכם - חדש שלא מכיר עדין - ולכו ביחד!

(ויש לי על מי להמליץ ! )

כי אנחנו עברנו חוויה קצת שונה אבל דומה

(ראינו פרות  משמעותים יותר רק אחרי איזה חצי שנה יעוץ)

והיעוץ הציל אותנו ועכשיו הרבה אחרי,  איך שאני מודה להקב"ה על זה

שלא שמעתי לעצות של תגמרו וזהו לפני שהילדים יגיעו

למה .....????

כי ב"ה בזכות זה שהשכלנו ללכת ליעוץ היום טוב וכיף לי עם הזוגיות הזו שדורשת עבודה אבל שכרה בצידה...

תמיד מסכת גיטין נמצאת...

אבל כן כן כן לנסות- אפשר להצליח!!!!!!

וסתם כך תדעי שנראה שאת עוברת משהוא ממש לא קל!

מאחלת לכם שהקב"ה יוביל אתכם לעצה הנכונה!

קודם כל, כל מה שתיארת עדיין לא סוף העולם. שלא תביני לא נכון, מבינה ומזדהה מאוד עם התחושות הקשות שלך!!!

גם אנחנו התמודדנו עם הרבה מהקשיים שאתם מתארים. כרגע אתם בעיצומו של המשבר והדברים נראים ענקיים ובלתי ניתנים לגישור.

אז לכן אני אומרת קודם לנשום עמוק ולהירגע.

הדברים פתירים.

קשה מאוד מאוד לא לקבל מחמאה כנה מבן הזוג. את צודקת, אני מבינה אותך. גם אני עברתי את זה.

אבל זה אנושי. גם הוא סה"כ נשוי טרי. הוא צריך ללמוד את אומנות המחמאות. כן, קשה שזה יהיה בשלוף. את יכולה לראות פה נק' חיובית שהוא אדם כנה. את באמת רוצה שהוא סתם יזרוק לך: "את יפה?".

לך בעל יקר, גם לך יש עבודה רבה. מחמאות ופרגון זה צורך של האישה כמו אוויר לנשימה. כתבתי את זה לך עוד לפני שהיא הגיבה. זאת לא רק היא. זה כולנו. כולנו זקוקים למחמאות והרגשת ביטחון בזוגיות. בהערכה בלתי מותנית של הבעל.

אבל קודם כל, כבסיס להכל-

תקשורת.

תקשורת זוגית נכונה!

אל תיבהלו, זה לא משהו שאמורים להיוולד איתו. גם אם כרווקים תקשרתם מצויין עם הסובבים אתכם, תקשורת זוגית זה עולם אחר. זה עולם שלומדים אותו אט אט.

את מתעצבנת שהוא כתב את זה פה. קודם כל אנחנו לא מכירים אתכם ואין סיכוי שנזהה כי מה שאתם מתארים יכול לקרות לעוד הרבה זוגות שאתם בכלל לא מדמיינים שהיו בסיטואציה הזאת.

הוא כתב פה וקיבל לרוב תגובות איך הוא יכול להשתפר בסיטואציה הזאת.

סה"כ ניסינו לעזור. רוב המגיבים לא בחרו פה צד כי ברור שאנחנו לא רואים את התמונה המלאה. אנו עונים באופן תיאורטי על מה שנשאל. לצורך העניין גם התגובה אלייך נכתבת באופן תיאורטי. הרי יש סיכוי מסוים שכל הסיפור או חלקים ממנו מפוברקים. אז למה אני כותבת? כי גם אם זה אמיתי וגם אם לא, הסיטואציה עצמה היא אמיתית והתגובות יכולות לעזור לאחרים שנמצאים בסיטואציה. הבנת? אין כאן שיפוטיות. 

ובחזרה למקרה- מדברייך עולה פעם ועוד פעם אופציית הגירושין. את יודעת למה זה חבל? לא כי זה אסור. אלא כי כשזה כל הזמן ברקע- יהיה קשה להצליח בזוגיות.

תנסי לחשוב חיובי- האם יש בך רצון לשינוי חיובי? האם את מוכנה לעשות צעדים לשיפור המצב? אם כן- בראש ובראשונה עוד הרבה לפני הרבנות לכו על זה. 

בבקשה תפנו לייעוץ זוגי. תלמדו איך לתקשר נכון. איך לפתוח דברים נכון, איך לנהל את השיחה שתצאו ממנה בתובנות חיוביות.

יודעת מה? גם אם תחליטו שאין יותר סיכוי לזוגיות שלכם- זה יבוא ממקום אחר לחלוטין. זה יבוא ממקום מפוקח (מלשון פיקח) יותר.

כרגע- לא משנה מה היה לפני, יש לכם סיכוי גדול מאוד לזוגיות מאושרת אם אר תרצו. אין הדבר תלוי אלא בכח הרצון שלכם. של שניכם! לשניכם יש מה ללמוד ומה להשתפר (ובעצם לכולנו), אין כאן שאלה של מי צודק.

אתם יכולים ללכת יחד לייעוץ או כל אחד בנפרד. 

הדרכת כלות והדרכת חתנים טובה יכולה לעשות את כל ההבדל.

אל תשמרו בבטן, גם אין צורך להתנגח על גבי הפורום, אין צורך לחפש מי צודק ולהצדיק למה השני טעון שיפור.

יש צורך לפתוח את הדברים ולעשות זאת נכון. קודם כל ברמה האישית של מוכנות לתת הכל ולהשתפר ואח"כ ברמה הזוגית לעבוד על הדברים יחד. 

בהצלחה!!

זה לא הולך ככה

שכל אחד מכם יש לו תיק עוד מלפני שנפגשתם..

ממה שאת מתארת- יוצא שאולי טעיתם כשהתחנתם,

כלומאר בטוח טעיתם כשהתחתנתם ממקום כ"כ לא שלם ומסוכסך,

אם זה שבכלל התחתנתם- קטונתי מלומר.

מתי הלכת לייעוץ זוגי? לכמה פגישות??

מה בכל זאת גרם לכם לרצות להתחתן בהתחלה?

מאיזה רקע משפחתי אתם מגיעים?

בני כמה אתם?

והכי חשוב- 

מה את חושבת שיקרה עכשיו??

לעניות דעתי ממה שקראתי כאן-

הבעיה הא לא רק הדינמיקה שלכם,

אלא כל מיני דברים אישיים שאתם סוחבים שמונעים ממכם לתקשר בצורה סבירה,

ובלאו הכי כל אחד מכם כדאי שיעבור טיפול אישי.

ההחלטה היא שלכם- אם לבדוק אם הטיפול עוזר, ולחכות כמה חודשים בתנאים מוסכמים שאולי יועץ אישי יכול לעזור בהם,

או להתגרש עכשיו אך לקחת בחשבון שזה חוסך מכם את ההתמודדות הזוגית לבינתיים,

אך בהחלט יגרום להתמודדויות אחרות בעתיד,

ובעיקר- הבעיות שהבאתם איתכם לא יפתרו בלי שתטפלו בהם....

בהצלחה רבה!

את זו שתחייה עם התוצאות, לכאן או לכאן.

את גם רומזת לבעיות גדולות יותר, כך שבעצם כל עצה שתינתן כאן היא חסרה מאוד, כיוון שאת הבעיות הגדולות האלו אנחנו לא יודעים.

מאחל לך את התבונה לבחור בדרך הטובה ביותר.

בהצלחה. 

בלי שמחה ובלי אהבה ואין שום סיבה להמשיך להיות תקוע במצב הזה.

רוב העצות שאתם קוראים כאן לא שוות שום דבר ורק יגזרו עליכם להמשיך ולסבול.

נשואין מסוג זה צריכים להתפרק ושכל אחד ילך לדרכו וימצא לעצמו בן ובת זוג מתוך שמחה ואהבה.

היא הלכה לייעוץ, נסגרה שהיא רוצה להתגרש. בעלה מקבל את הרושם שהיא לא מוכנה לייעוץ (או משקר במצח נחושה)

היא מסתירה הרבה מאוד מבעלה. לא מוכנה לשתף. הוא לא יודע על מה המהומה...

ברור שהזוגיות הבאה שלהם תהיה מתוך שמחה ואהבה.

לא סתם אהבה, אהבה כזו בוערת שלא יהיה להם (לכל אחד עם בן הזוג החדש שלו)

שום בעיות זוגיות!

הכל יזרום על מי מנוחות.

שום עבודה עצמית. שום עבודה זוגית. הם כאלו מושלמים!!!

איזה סרט מקסים, באה לפזר להם פרחים.

אני לא בא ממקום שיפוטי, אני לא מאחל לאף אחד להיות במצב שלך.

וברור, ממה שתיארת שיש הרבה דברים שהוא לא בסדר, ממש לא בסדר בהם

למרות שיש כאלה שאני מכיר שהיו ודוקא כן נבנו מזה, אני מניח שיש הרבה שלא מצליחים.

וגם אני בעצמי עשיתי חלק משטויות שבעלך עשה (ברוך ה' יצאתי מזה)

אם כי החלק של הפיכת כסאות ודרישה לדווח על שיחת הטלפון מדאיג.

לא יודע אם יש מה להציל אצלכם, זה כמה רמות מעלי.

יש מוטיב שחוזר הרבה במה שכתבת בהרבה מקרים את מניחה שהוא יבין למה את מתכוונת במקום להסביר בפרוש.

גברים, בדרך כלל, לא מבינים עשירית מהדברים האלה.

בדרך כלל ביחוד בהתחלה צריך לומר כל דבר בפירוש.

עצה אחת:

בין אם הדברים הולכים לכאן ובין אם לשם, צריך להתחיל לומר את אשר על ליבך.

אולי לא באותו רגע של כעס(ואולי כן, תחשבי בעצמך) אבל בהחלט לאיית כל דבר, כל תחושה וכל בעיה.

לכי לקיצוניות השניה.

אם קשה לך בדיבור, אז בכתיבה.

גם אם זה הולך לגירושין הוצאת הרגשות והמחשבות החוצה יחסכו הרבה.

מילה אחת לאנונימי87(או בעצם לכל אדם שנמצא במצב כזה):

עד שיש ביניכם שלום וקשר חיובי כלשהו וותר על הקשר הפיזי.

ביהדות קשר אינטימי הוא חובת הגבר וזכות האישה.

מצער...

אין לי כל כך מה להגיד, רק שליבי ממש איתך ואני מתפללת שהמצב יסתדר..

מלבד זאת,

חשוב לי להגיד ששמירה על הלכות טהרת המשפחה היא חשובה מאד מאד, ופגיעה בהם זה עונש כרת. כדאי לשים לב לכך, ולא "לוותר" בסופו של דבר זה פוגע בכם עוד יותר. 

זה נראה שאת מסתכלת רק על הצד השלילי שבו, ובזה את מתמקדת... ואם זה הדרך שלך אז גם עם כל אחד אחר את לא תצליחי! בסך הכל אם תדברו ותפתחו את עצמכם יפה אחד לשני לא תגיעו למצב להכניס את העיניינים האישיים שלכם לפורום!

אם תתגרשי הבעיה לא תפסק! אלה להפיך!

אם ההית מספרת לו מההתחלה בצורה שכיף לקבל אני בטוחה שהוא רוצה לטובתך, אין בעל שרוצה להרע לאשתו! אבל אם הוא חוזר הביתה לפרצוף חמוץ אז למה לחזור מוקדם? ולמה לא להתעסק בפלאפון! גברים שונאים אשה שכל הזמן לא טוב לה, ואם זה הטיפוס שלך אז אף גבר אחר לא ישנה לך את החיים!

תעשי חשבון נפש, תלכו ליעוץ, אני מסכימה איתך שאין אשן בלי אש, ואני בטוחה שאת פגועה ממנו, אבל אם לא תסבירי לו מה קרה איך הוא ידע לעזור לך ולהשתנות? אולי תתכתבו בינכם?

חבל לפרק חבילה עם בעל אוהב, תעשי מניעת הריון ותטפלי בנישואים שלך! במידה ועשית כל מה שאת יכולה אז תחשיבי לנתח לך את החייםן בניתוח מסובך... שלכי תדעי איך תצאי ממנו............ אם היה לכם רגעים טובים ביחד אז ממש חבל............ כולם רבים ולכולם יש אי הבנות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כנראה הגעתם לנישואים עם ציפיות גבוהות מידי...

המון הצלחה! ותעדכנו אותנו מה קורה!

תפילה תמיד עוזרת! רק את צריכה לרצות באמת שיהיה טוב!

שעם כל הכבוד וסימפטיה למה שהם עוברים שנשמע ממש ממש ממש לא קל

הם מפחדים להתמודד ובורחים...

הבעל ניסה להראות שהוא אביר יפה תואר ולא יצא כזה

האישה מנסה להראות שהיא פשוט קורבן לסבל שהתחילה להתעורר וזועקת לא עוד

והתשובה שלהם זה --> לא רוצים לשנות ---> לא רוצים לעבוד ---> לא רוצים לאמין בזוגיות הזו.

עצם זה שנישאו זה לזו (גם אם לכתחילה רצו לברוח הרי בסוף הם אלו שכן עמדו תחת החופה יחד)

עצם זה כבר מחייב אותם להתמסר זה לזה ....

האישה נראת שרק מנסה לברוח מהסיפור וזהו וכועסת על החלטתה שניכנסה לזה מהתחלה

האיש לא בדיוק הבין עד כמה שהשגיאות שלו הן כלי שאישתו תיתפס עליהן כמוצא שלל רב העיקר כדי להצדיק לברוח מכל המציאות הזו ...

תתפסו! תפנו זמן אחד לשני

שימו את עצמכם מקום ראשון

לא חברים לא חברות

לא משפחה

לא עבודה

ולכו דחוף ליעוץ עם כל הנשמה

לא מפרקים חבילה תוך 3 חודשים (בלי מקרי אלימות או מעשים סופר חריגים!!! בזוגיות)

לדעתי אין פה שום הצדקה לגרושין

לדעתי בדיוק בשביל זה צריך להתמסר אחד לשני להאמין אחד בשני

זהו אתה מחויב לה והיא לך...

ואם עכשיו תברחו ותתגרשו תגלו עוד קצת זמן

שלקחתם עוד החלטה שגויאה והפעם זה היה סופר מאוחר...

לפעמים להחלטות שלקחתם יש השלכות וצריך להתמודד אם זה

אתם נשואים!

אתם מחויבים להתמסר זה לזה - תפסיקו לברוח  !!!

תלמדו מהי מהות של נישואים לפי דת משה וישראל לא סתם נפגשתם והקמתם בית !

הצלחת להצביע על הנקודה המדויקת.

צל"ש!

האם אתה סבור כי כל זוג בעם ישראל שבא בברית הנישואין ואפילו בכורח מכל מיני סיבות צריכים להמשיך להיות נשואים?

אפילו שזה לא טוב להם 

אבל רק יועץ שמכיר ושמע את שניהם יכול להמליץ על על צעד שכזה.

נשמע לי לא רציני ולא אחראי לזרוק עצה פאטלית שכזו בפורום ווירטואלי

ובמה זה פחות אחראי מכל העצות שנותנים להם כאן להמשיך להרוס את חייהם בנשואין האיומים הללו?

לו היה לך מושג בגירושין ומשמעותם,

יתכן והיית מבינה.

רמז: עצה שתוביל לייעוץ ולא לגירושין יכולה להמשיך את האווירה הקשה עד היעוץ, ואולי מעט אחריו. עצה שתוביל לגירושין מובילה למהלך שבאופן כללי ניתן לומר שהוא אל-חזור בתוספת אווירה קשה שעשויה להמשך שנים ארוכות, אפילו אם אין ילדים. אבל זה באמת רק על קצה המזלג.

השאלה איננה מה אני או אתה יודעים.

השאלה היא אם העצה והרעיון נכונים או לא נכונים!

ואין לך שום הסבר לטענה המוזרה שלך כאילו ההמלצה להתגרש היא חסרת אחריות פחות או יותר מההצעות האחרות.

בסה''כ ראית שאלה בפורום, את לא מכירה את התמונה המלאה ואין לך מושג מה קורה שם באמת.

פירוק בית הוא אחד הדברים הקשים ביותר, לתת עיצה הרת גורל שכזו בקלות כזו זה חוסר אחריות מוחלט!

אין לי מושג אם את נשואה או לא, אבל בשום פנים ואופן לא מפרקים נישואין לפני שממצים את כל האפשרויות האחרות (אא''כ מדובר באלימות).

נישואין לא מוצלחים מקורם (ברוב המוחלט של המקרים) בבעית המידות של אחד/שני הצדדים, עם קצת עבודה אפשר לגעת באושר ולראות אהבה פרחים ופרפרים.

אין כמעט זוגות בלי קשיים בתחילת הדרך. נקודה.

להציע לכל אחד עם בעיה קטנה של קצר בתקשורת זה עוול של ממש, אם אוהבים ה לא אומר שלא רבים, בכלל לא.

הבעיות לא יעלמו בסבב הבא, להיפך.

לכן, העצה והרעיון לעולם לא יהיו נכונים, בעיקר בגלל שאת לא מוסמכת לתת אותם. בטח שלא על במת הפורום.

את מביאה פתרון קל שבורח מהבעיה ומסרב להתמודד איתה. זאת גישה פחדנית.

אתם צריכים לנסות לעבוד על הזוגיות שלכם ביחד ואתה צריך להפסיק לחשוב שהיא מחפשת אותך תפרגן לה וכו׳ , מעבר לזה בחיים יש מריבות גם , אתה צריך לפרגן לה שהיא יוצאת עם חברות כדאי שתציע לה לצאת איתך גם! אבל לא יותר מדי כדי שלא תרגיש כלואה שפה בעצם נכנסת עוד משוואה אתה צריך לבדוק עם היא מרגישה כלואה איתך או לא!  אם כן תתן לה ספייס ואם לא אז תציע לה לצאת איתך לבלות גם!

היא בסך הכל נשואה טריה, קשה לה לצאת מהעבר שלה. זה דבר ידוע וקרה גם לאשתי. יש הרבה אנשים שלוקח להם שנה- שנתיים עד שהם מתרגלים לחיים זוגיים. אמרת הרי שהיא מקסימה, לא? חכה ותראה שהיא פי אלף יותר מקסימה מכמה שאתה חושב!

אל תשכח להתפלל על זה כל יום זה הדבר הכי חשוב!

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.

אולי לנסות לשנות אווירה, מקום.

לצאת סתם לסיבוב ולדבר

לשבת במקום שהוא לא הבית, כדי להתנתק ממנו לזמן האישי הזוגי שלכם.

אל תתייאשי, כי נשמע שזה בוער בך, ואת לגמרי צודקת.

ואם את אומרת שגם את כמוהו בקושי לקלף קליפות אז תנסי לחשוב מה עובד עלייך ועם זה תקלפי לאט לאט ממנו. זה בשלבים, בתהליך.

הלוואי ותצליחי

מדי פעם, כי הילדים כבר גדלו ועד שמפנים ואת האזור ומאפשרים שיחה שקטה לוקח זמן.

אז הוא מסכים ברעיון ואפילו תומך בו, אבל הביצוע בעייתי, הוא לא יזכור או יציע בשעת אמת ואני כן רוצה לראות ממנו איזה בדל של יוזמה.

זה באמת מאתגר בטח אם רוצים לשבת בבית ולכן יציאה החוצה מאפשרת יותר שקט וזמן זוגי נטול הפרעות. אם צריך אפילו לומר לילדים (אם הם עוד ערים), עכשיו אמא ואבא יוצאים לזמן לעצמם.

אפשר סיבוב, אפשר לקפוץ לפינת טבע (אם יש בסביבה), אפשר להוסיף משהו קטן לאכול (מאפה?).

מבין מאוד את הרצון שהוא יזום. אמרת שהוא לא כזה אז גם אם יתחיל ממך אותי מתוך זה הוא יראה שזה טוב, יבין (אולי ישמע ממך) את הצורך בזה וזה יבוא גם ממנו.

הלוואי

אף פעם הוא לא יזם? איך היה לפני החתונה או בשנים הראשונות?

זה נס שנשארנו יחד כשאני חושבת על זה לעומק

הבעיה שגם לי קשה הביצוע ובאופי של כן תמיד מעדיפה להצטרף מאשר להחליט וליזום

כבר עובד יפה מאוד מעל עשור עם הצלחות רבות מהרבה תחומים.

ברוך ה

כל הכבוד לשניכם

ואולי היה שווה לרשום את כל מה שרשמת כדי להגיע לנקודת העומק הזאת שאמרת. לא?

גם בתקופת החברות/אירוסין הוא לא יזם כלום?

אני לגמרי מבין את הרצון שהוא יזום. ואם את דומה לו אז כנראה שאת יכולה להבין למה הוא לא יוזם את זה, ועדיין אם בך זה יותר בוער תנסי את ליזום משהו, אפילו התחלתי, אולי רק להציע סיבוב שכזה או לשבת באיזה פינת חמד ושהוא יעזור לך ליצוק תוכן. זה יכול לעזור? אולי אחרי פעם פעמיים כאלה זה יביא אותו מעצמו ליזום כאלה דברים, יכול להיות? 

כלומר לתפוס את כל ה"מה כן" (ולא רק כל המה לא) ולעבור דרכו, לא לוותר עליו.

נכון, זה לא אידיאלי אם הוא לא יוזם.

ונכון, זה לא מושלם שאת זו שצריכה להזכיר בשעת אמת את ההליכה.

וזה באמת באמת היה משמח אותך אם הוא היה עושה זאת.

אבל יש בתוך כל הדבר הזה גם הדרגתיות שנכונה ויכולה להיות מאוד מועילה ומקדמת לשניכם גם יחד.

כלומר לא לחתור רק ל0 או 100, אלא ממש לעשות צעד צעד.

אז בתור צעד ראשון -

שאת הצעת שתעשו סיבוב בחוץ - מעולה!

והוא הסכים - מעולה!

ואפילו תמך ברעיון - מעולה!

ועכשיו נשאר את שלב הביצוע,

אז אם כרגע את זו עם החוזקה של לזכור ולהזכיר - גם מעולה! לא נורא בכלל כרגע, העיקר שתצאו, זה מה שחשוב עכשיו, ההתקדמות, הצעדים, הכיוון.

לא המושלם, לא סוף הדרך, לא בבת אחת.

צעד אחר צעד.

התקרבות אחר התקרבות.

לאט לאט ובהדרגתיות.

אז לבינתיים אם תנטרלי את המשוואה בראש שאומרת לך ש"אם בעלי לא יוזם = לא אכפת לו ממני אז כבר לא שווה כלום" (או משהו דומה )

וממש לשנות אותה בראש ל: "בעלי מסכים ואפילו תומך מאוד ביציאה זוגית להליכה = ככה הוא מראה לי שאכפת לו ממני, מהקשר, מהביחד ואני רואה את זה".

או לעוד משוואה מקדמת של "בעלי מסכים ואף תומך ביציאה זוגית וכרגע החוזקה שלי היא לזכור - אז אני אשתמש בחוזקה שלי ואראה את ההסכמה והתמיכה של בעלי ברצון ובביצוע עצמו לאחר התזכורת כחוזקות שלו".

כי באמת שכולנו רק בני אדם, עם חוזקות ועם חולשות.

אף אחד מאיתנו לצערנו לא מושלם, רק הקב"ה לבדו מושלם.

ואם אפילו נאמר על צדיקי יסוד עולם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" אז מי אנחנו הנמלים לידם...

לכן כדאי מאוד לקחת בזוגיות את החוזקות של כל אחד, ולהתברך מהם.

וממה שהם אינם חזקים בו, לפחות לא כרגע - לשים בפרופורציה של האנושיות שלהם.

אז כרגע לך יש חוזקה של יוזמה - מעולה! תשתמשו בה! גם בהצעה וגם בתזכורת.

ולבעלך אולי יש חוזקה של הביצוע עצמו (להסכים, לתמוך, לעשות), אילו עוד חוזקות אחרות יש לו?

אולי יש לו אפילו מקומות בהם דווקא הוא יותר חזק ממך בדברים אחרים?

ממש לראות איך ניתן להתברך מהחוזקות של השני

וכמובן להביא לקדמת הבמה גם את החוזקות שלנו

והכי חשוב - לא להלביש על חיסרון של השני/ה שזה אומר שלא אכפת לו או הוא לא אוהב או אני לא חשובה, אלא להבין שפשוט כרגע הוא לא חזק בזה,

ודווקא לנסות ולראות את כל ה*מה כן*, במקרה הזה את ההסכמה והתמיכה הגדולה, ובטוחה שיש עוד.

כמובן שבהמשך אפשר לדבר על החשיבות של היוזמה גם מצידו, עד כמה זה ישמח אותך, מה זה יתן לך להרגיש שהוא יזום וכן הלאה,

אבל זה בהמשך הדרך, בצעד או בצעדים הבאים, ולא הכל בבת אחת

אז עכשיו ממש תתפסו חזק את הצעד הנוכחי הזה - וצאו להליכה ותהנו!

מגיע לכם את זה כ"כ!

בהצלחה רבה

אם גם את באופי טיפוס פחות יוזם, והרצון שלך הוא באמת להצטרף, אפשר בהחלט לנסות לדבר על זה בצורה ישירה (כמובן לא בהאשמה אלא כשיתוף של הלב שלך) ולשתף אותו למשל שכאשר את צריכה כל פעם ליזום או להזכיר - משהו חסר לך בחוויה הרגשית של להרגיש נחשקת/מחוזרת/אהובה/חשובה וכו', או שפשוט גם לך קשה לזכור ואת צריכה אותו איתך כאן

ולכן היית שמחה אם היה זוכר מעצמו לפחות בחלק מהפעמים.

ועל גבי הרצון הכה חשוב, חשוב גם לנעוץ עוגנים במציאות שיעזרו לכם בתכל'ס. 

והצעד הראשון לשם כך הוא באמת יצירה וקביעה של מרחב זוגי.

קודם כל לפנות ביומן מקום למרחב של הביחד שלנו.

זה יכול להיות שעה בשבוע, זה יכול להיות חצי שעה בשבת, זה יכול להיות פעם בשבועיים, זה יכול להיות 10 דקות בסוף היום וכן הלאה.

אבל לקבוע.

לשריין.

להכניס זאת בצורה אקטיבית ויוזמה ללו"ז וליצור קודם כל את המרחב הזה.

ועל גבי המרחב - ניתן לראות מה הלאה לצעדים הבאים.

לראות מה הלאה עוד יכול לעזור לשנינו, בהינתן ששנינו באמת לא טיפוסים יוזמים כ"כ.

למשל:

אחרי שקבענו מרחב זוגי

* אפשר לקבוע את הסיבוב בחוץ ביום קבוע בשבוע בשעה קבועה - וכך זה גם בתוך היומן וגם מוריד כל שבוע מחדש מאיתנו את עניין ה"מי יזם ומי לא".

* אפשר גם לשים תזכורות לשניכם ביומן לכך.

* אפשר להמשיך בתוך המסגרת הקבועה של המרחב הזוגי שקבענו מראש ולהוסיף לתוכה עוד דברים שמעניינים אותנו, ממש אפילו לעשות רשימה של כל מה שעולה לכם לראש שיכול לעניין אתכם ואז לראות את הרשימות של כל אחד ומה יכול להתאים ולהסתדר לשניכם גם יחד.

כך יש לכם "סל" של אפשרויות מוכנות מראש וכל פעם תוכלו לבחור אחת מהן.

* אפשר ואף מומלץ להצמיד לכל זמן זוגי כזה חיזוק חיובי - ממש להצמיד לו משהו מפנק ומשמח שמיוחד לכך אם הצלחנו, זה עוזר לקבע הרגלים חדשים.

לדוג: אם את אוהבת אייס קפה ואת מפרדנת לך אחרי כל פעם שיצאתם אייס קפה זה חיזוק חיובי

וכל דבר דומה שאוהבים.

* להתחיל מדבר קטן וקל ולא לצפות ולחכות רק ל"מושלם" הזה, אלא פשוט עצם הזמן ביחד הוא חשוב ובונה. לכן לא לחכות לאיזו "מוזה" או להרגשה המושלמת כדי להתחיל, אלא עצם הקירבה נוצרת שמאפשרים פניות אחד לשניה ולא לפני.

אז רק להתחיל. רק משהו אחד. קטן.

* מתוך הסעיף הקודם חשוב גם לזכור שלפעמים מה שעוצר אותנו זה לא חוסר רצון אלא שזה פשוט מרגיש משימה גדולה מדי או כבדה מדי או מורכבת מדי עלינו עכשיו, ואז ככל שהצעד יותר קטן ופשוט כך הסיכוי שזה באמת יקרה עולה.

למשל אם נחליט ש"נצא לסיבוב סביב הבניין לאחר ארוחת הערב" - זה משהו מוגדר ונקודתי ויכול לקדם גם את המוטיבציה.

* אפשר להחליט שעושים תורנות וכל שבוע מישהו אחר אחראי להביא רעיון ויוזמה (ואז הוא שם לעצמו תזכורת או עזרים אחרים שיעזרו לו לזכור וגם את כמובן בתורך )

* אפשר להצמיד את המרחב הזוגי לפעולה קבועה שממילא עושים כדי שנזכור - למשל אם מחליטים שכל שלישי בערב עושים הליכה אחרי ארוחת הערב או ההשכבות - זה משהו צמוד שעוזר לזכור.

* אפשר גם להחליט מראש על סימן היכר חמוד שאיתו נזכיר אחד לשניה את הזמן שלנו: כמו לעשות פרצוף מצחיק / מילת קוד / סימן מוסכם / שאלה פשוטה וחביבה של "מתאפשר לך עכשיו את הזמן שלנו?"

* אפשר לשים פתקים שיזכירו במקומות חמודים, כמו הקומודה, המראה, המקרר, הכרית וכן הלאה.

חשוב גם לזכור שהמוח שלנו בנוי מתבניות תבניות, וכאשר באים לעשות שינוי ישר יש את הקושי המובנה שהתת מודע שלנו מזדעק ואומר: אל תזיזו לי את המוכר והידוע! לא אוהב שינויים! לא רוצה שינויים! ובהחלט יש את החשש והרתיעה ממשהו חדש, שונה.

לכן כדי לשנות דפוס, כדי ליצור הרגל חדש - אנו נדרשים גם לסבלנות, גם להתמדה וגם לאורך רוח. 

לוקחים בחשבון שיהיו גם טעויות או נפילות בדרך,

לוקחים בחשבון שזה תהליך וצריך זמן וסבלנות על לקביעת ההרגל החדש בתוכנו,

מעצימים את כל הפעמים שאנו כן מצליחים (גם בפני עצמנו וגם לשני/ה),

מזכירים בסימן היכר כאשר שכחנו,

מביאים איתנו הרבה חמלה ונשימה עמוקה

ומתחילים.

באמת צעד צעד.

ולאחר כמה וכמה פעמים וחזרות כאלה - זה יהיה יותר קל ב"ה וכבר יתקבע להרגל החדש והטוב שלנו.

אז בתוך כל העומס המטורף של החיים והשיגרה השוחקת - כאשר אנו מכניסים בצורה *אקטיבית* זמן יזום ויוצרים ומאפשרים מרחב זוגי, כך צעד אחר צעד אנחנו מתקדמים ומעמיקים.

לא מצפים ל"זבנג וגמרנו", אלא בהתמדה פעם אחר פעם ושלב אחר שלב, לאט לאט.

על הקורס של יוני אנטמן.

זה קורס שמיועד לצד הנשי (יוני היא אישה, למרות השם). הנחת העבודה היא שאת עושה את הצד שלך, והוא כבר יגיב לזה (לא מצופה ממנו להשתתף או לצפות בשום דבר).

הרעיון הוא קודם כל ללמוד להכיר את עצמנו, מה הרצונות שלנו, הרגשות העמוקים, הכאבים שחוזרים על עצמם.

היא נותנת גם כלים של איך לתת לעצמנו מקום לכאב וקודם כל להתמודד בעצמנו עם הכאב, ואחר כך גם איך לתקשר אותם בצורה מקרבת, בלי לגרום לגבר להרגיש אשמה.

בדיוק היא מתחילה מחזור חדש (מה שלא קרה כבר שנה וחצי...).

לי אישית זה היה משנה חיים, יותר מכמה וכמה טיפולים שהייתי בהם.

אם תרצי פרטי יצירת קשר וכו'- בפרטי.

קודם כל ב"ה הקמתם בית, משפחה, ביססתם את החיים שלכם וזו קרקע יציבה לזוגיות פורחת.

אז עכשיו, אתם נמצאים בתוך שגרה טובה ורק רוצים להוסיף לה זוגיות טובה.

בהתחשב במצב של שניכם את יכולה לקחת דבר שלישי קבוע ומתחדש שדרכו תוכלו לבנות מסלול זוגיות.

כלומר -

לקבוע עיתים לדבר מסויים ששיוביל להתפתחות בקשר.

לדוגמה:

-אם אתם אנשים עיוניים: לקנות ספר מעניין, משהו לא שגרתי, בנושא שמעניין אתכם ולקבוע עיתים לקרוא בו / לשוחח על סוגיה מיוחדת שבו.

(הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" הוא ספר מדהים שמדבר על ההבדלים והמכנה המשותף בין גברים לנשים).

- אם אתם אנשים של חוויות: לקבוע "דייט שבועי" יום / ערב מסויים בשבוע שאתם יוצאים למקום שבחרתם מראש.

(אפשר לחלק את התפקידים - תכנון מסלול / ציוד / אוכל / וכו'...)

- אם אין לכם יותר מדי זמן לחשוב: ללכת לשיעור קבוע בנושא זוגיות - אם יש בקהילה / באיזור שלכם. 

(עצם ההליכה של שניכם מכניסה למודעות את החשיבות שיש לשניכם בזוגיות אחד עם השני)

ואז ליצור מציאות קבועה ומתחדשת שמוקדשת רק לזוגיות שלכם.

ומשם לאט ובסבלנות, השגרה הכללית גם תהיה מושפעת.

אנשים כבדים זה לא כמו אנשים קטועי גפיים.
אני בטוחה שלכל אחד מכם יש  נושאים שהשיחה עליהם קלילה נעימה וזורמת.
אפילו אם זה משהו "טפשי" או ילדותי. ז"א שזה לא היכולת או הכישרון, אלא התפיסה של הנושא.
יכולה לומר לך על עצמי, במשך שנים נמנעתי ופחדתי לעשות צעדים ממחסומים פנימיים של פאדיחה ואיזה מביך ובושות.
מה אני אגיד שאני אוהבת x.y.z?
מה אני אשתף שבא לי כך וכך?
איך זה ייתפס, איך זה נראה מבחוץ?


את מתארת קושי, מתארת מציאות של נתונים טכניים- ששניכם כבדים ואולי קצת סגורים. יש לזה סיבה, בד"כ אנשים כבדים או סגורים לדבר או לעשות דברים מסויימים כי מפחדים מהשלכה. שווה לעצור ולשאול- מה ההשלכה שממנה מפחדים? האם יש מקום מהותי עצמוני לפחד או שזה רק פחד שמתפתח ומתעצם בראש אבל בפועל אין שם איזה משהו נורא?

למשל, ללכת שניכם לבאולינג.
אם אני מסתכלת מהצד על הסיטואציה שאת מתארת- הייתי חושבת שאת לא תרגישי בנוח והוא בכלל יבטל את הרעיון.
אבל אם תפרקי את זה לעצמך ולו-
יש בינכם בסיס טוב. הוא לא מבין מה צריך לשדרג בזוגיות- סבבה. את רוצה. הוא מוכן בלי להבין לעשות בשבילך כי אוהב אותך?
יופי.
אם כן בוא איתי לבאולינג.
יגיד לא? למה?
על כל סיבה שיביא אפשר לפרק אותה שכלית ולהבין שאין שם מהות, אלא איזה פחד כללי לא מוסבר, מחסום שהוא לא מחזיק בעצמו.
ולאט ככה לפתור את המחסום וללכת, ולהינות אחד מחברת השני.
שינוי אווירה וחוויות משותפות פותחות מרחב שאינו תלוי בילדים, כסף, בית, מחוייבות- ומזכיר לכם למה בחרתם אחד בשניה- כיף לכם יחד.
זה פותח את התיאבון להרחיב את התחושה הזו, לשדרג אותה ולעבוד עליה.
אחרי כמה חוויות חיוביות מקרבות כאלה הוא ירצה בעצמו.
ברגע שיש רצון הדדי ופתיחות מחשבתית אפשר לעבוד בצורה יותר אפקטיבית...
 

מבחינתו אני עדיין חושבת שהוא סוג של טיפוס כזה של שגרה שגרתית לחלוטין, וגם בתור ילד, מתבגר ואדם בוגר כמעט ולא הרגיש צורך במענה חברתי רגשי, לא מחפש חופשות או יציאה מהשגרה, ומבחינתו סוף היום לשבת ללמוד או להתעדכן קצת בחדשות מספק לו את האוורור שהוא צריך.

את צודקת שיכול להיות שזה נהיה הרגל ואפשר לנסות לשאול אם זה חייב להמשיך להיות ככה או אפשר לנסות דברים אחרים.  

זה שונה מהמחשבה שלי כרגע כי אני בעצמי מקובעת אבל נתת כיוון יפה 

זה קצת בידיים שלנו.

זו תורה שלמה, אבל על קצה המזלג

זו ה'נשמה' של הקשר.

הוא לא מבין למה צריך

אבל כשתעשו תהליך ותגיעו למקום מחבר, מקרב ומרגש בקשר, הוא יודה לך על זה בדיעבד, בטוח.

וכאן את נכנסת לתמונה. עצם ההבנה שחבר משהו והרצון לשנות, למרות שאת מתארת שגם את לא 100 אחוז שם, זה צעד ענק בדרך לשינוי חיובי.

את מתארת שהוא לא טיפוס כזה, אבל אולי זה משהו שגרם לו 'לא להיות כזה'? גם מילדות? פחד מכישלון, אכזבה, מבוכה וכו'? את לא צריכה להפוך להיות המטפלת שלו, למרות שממציאות החיים והנסיון בסביבתי הקרובה אני יכולה לומר לך שהרבה מאוד גברים עוברים שינוי נפשי חיובי ומעצים בעקבות הקשר הזוגי עם האשה שלהם.

אני מתכוונת, יש גברים יותר עמוקים, שיחות נפש, יש כאלה שאוהבים ריגוש, אקסטרים, יש מי שנהנה לטייל ולצאת ויש 'מקובעים'

גם אם הטבע שלו 'מקובע'- חוויות חיוביות מקשרות ומעצימות עם בן זוג אהוב, תמיד תהיינה משהו כיף.

הוא התרגל לשגרה, כי היא נוחה וצפויה מראש. פחות ציפיות פחות אכזבות.

אבל אילו חיים אלו?

אפשר לעורר אצלו את הנקודה הזו למחשבה וממש ללכת לכיוון- למה זה ככה, ממה אתה מפחד?

ואפשר להתחיל מצעדים, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.

וכמובן כמובן, תפילות אינסוף על זה, וזה ממש בר שינוי, וזה ממש בידיים שלנו ובסיעתא דשמיא, ואם מישהו יכול - זו את, האשה, הלב והרגש של הקשר🤍

בכלל אני חושב שעזרה במשפחה בסכומים מאוד מאוד גבוהים היא מתכון למרירות מניסיון.

אל תעשה משהו שיגרום לך להתבאס.

באופן כללי לדעתי - אם החלטת לתת את הכסף, אז תן אותו בלב שלם בלי לחפור. אולי רק בליווי תפילות שלא תהיה פה נפילה גדולה מדי...

כל עוד לא מדובר במשהו שהוא סכנת חיים או נפש - נראה לי שלא נכון "לחנך" את האחות...

הייתי מפרידה בין שני הדברים.

העצות שלך לגבי הנכס לא קשורות להלוואה, גם אם לא היית נותן חלק, בתור אח שמבין בזה אתה רשאי לייעץ, אולי כדאי לדבר על זה שוב דרך בעלה.

ואם אתה רוצה לעזור, תעזור.

בלי קשר למה יעשו עם הכסף כל עוד ההחזר שלך מובטח.

אל תחנך אותה בעזרת הכסף שלך.

בטח לא להחזיק אותה בתנאים.

(שוב כל עוד אין פגיעה בהחזר)

ממילא הבנק דורש להביא שמאי, אם באמת יש פער עצום בין המחיר המבוקש לבין שווי הנכס, אז הבעיה תהיה עצומה: הבנק יעמיד משכנתא בהתאם לשווי שקבע השמאי, ולא בהתאם למחיר בחוזה. 

ומה שיפגע ראשון זה ההון העצמי שהוא נתן לה

אני לא הייתי נותן במקרה כזה

אתה מקבל אישור עקרוני מהבנק

אין סיבה שלא יקבלו. כי זה לא קשור לנכס.

מוצא נכס

חותם עסקה ומשלם סכום התחלתי כלשהו

לאחר מכן מתחיל תהליך של הלוואת משכנתא. שחלק ממנה מגיע השמאי של הבנק

אם הדירה לא שווה את המחיר שחתמת עליו. השמאי יתמחר אותה לפי הערך האמיתי שלה ולפי הערך הזה הבנק יסכים לתת הלוואות משכנתא

ואז אין לך די כסף להשלים את העסקה ורוצים לבטל את החוזה. בדרך כלל זה יהיה כרוך בדמי פיצוי כלשהם למוכרים. הכסף הזה יצא מההון העצמי.

אפשרות נוספת.

לפנות לגופים חוץ בנקאיים כדי להשלים את היתרה.

הבעיות עם זה

1. אם הבנק ידע על כך. יכול להיות שהוא יצמצם עוד יותר את הסכום שהוא מוכן לתת.

2. הלוואה חוץ בנקאית בדרך כלל נתנת בריביות גבוהות יותר. כך שיכולות להכניס לסיבוך כלכלי

אתה לא מקבל בכלל אישור עקרוני.

ואתה לא חותם עיסקה.

ולא משלם כלום.

באמצע תהליך לקיחת הלוואות המשכנתא.

כי רוצים להביא דווקא שמאי שעובד ספציפית עם הבנק שהחלטת לקחת ממנו את המשכנתא

וכדי לקבל הצעה קונקרטית למשכנתא כדי להשוות בין בנקים. בדרך כלל הבנק ידרוש חוזה רכישה ונסח טאבו (ועוד כמה דברים)

ואין שום קשר לאישור עקוני.

אישור עקרוני לא קשור לנכס ספציפי

אלא בדיקה פרטנית של הזוג ולאיזה גודל הלוואה הם יכולים לקחת

יתרה מזו ידעתי בעת חתימת החוזה שזו טעות אבל בעל הדירה הלחיץ אותי שיש לו קונה אחר, אבל מכיוון שידעתי פלוס מינוס שאני בטווח המחירים באזור אז חתמנו.

ועדיין הלכו 20 אלף שקל, זו טעות וזו לא ההמלצה לעשות זאת, תלמדו ממני מה לא לעשות.

והמוכר מוכן לרדת עד 1.02 סופי סופי

לא היית מבצע את העסקה?

קשה לדבר על מה היה קורה אילו, בפועל אני ידעתי שאני לא אמור לחתום על חוזה לפני הערכת שמאי ובכל זאת עשיתי את הטעות הזאת במועד החתימה.

אני כאן כדי להתריע לאחרים לא לעשות זאת ובכלל זה את פותח השרשור.

לדוג' אצלי בבית. השמאי כתב מחיר עגול עגול. שהיה כ20+ אלף מתחת למחיר חוזה.

הלכתי אליו למשרד.

אמרתי לו שהוא מוזמן למצוא לי דירה דומה במחיר שהוא כתב.

ואם הוא מוצא דירה כזאת, אני נותן לו שכר כפול (בחצי בדיחה כן....)

אז הוא תיקן את המחיר שמאות למחיר שכתוב בחוזה

שהוא ממש ממש לא עגול ואין סיכוי שזה השמאות מדויקת. כי אם כן. אני יוכל למלא לוטו שהצלחתי לקנות במחיר המדויק של השמאות

לימים הכרתי שמאי אחר.

הוא סיפר לי שההנחיה של הבנקים היא לתת מחיר שמאות גג כמחיר החוזה, ואם אפשר. להוריד קצת

למרות שברור להם שזה לא המחיר הראלי של הדירה.

יש עדיין שמאים שכתובים מחיר מעל מחיר חוזה. אבל צריך להיות סיבה טובה למה הם כתבו את זה.

כך שזה שאתה נתת מחיר חוזה. יכול להיות שזאת התרנגולת שהטילה את הביצה של מחיר השמאות 

עצה שלי: אל תחתמו על חוזה לפני הערכת שמאי.

כלל לחיים.

כי היא (אחותו של פותח השרשור) כנראה לא תקח שמאות מוקדמת.

אבל מסכים איתך

אם אפשר. עדיף לקחת שמאות מוקדמת

ובגלל שהרוכשים שמים חלק מהכסף כבר במעמד החתימה, המוכרים יכולים פשוט לא להחזיר את הכסף הזה כדי לקבל את דמי הביטול שמגיעים להם בהתאם לחוזה.

אם הרוכש לא מצליח לקבל משכנתא, זה לא ''כוח עליון''. זאת בעיה שלו, והוא יצטרך כאמור לשלם הרבה כסף על הפרת החוזה

ופעמים שלא לעזור זו העזרה הכי גדולה שאתה יכול לעשות לבן אדם.

ועצה אישית-לטובת אחותך ולטובתך. במידה ואתה מלווה לה כעת או בעסקאות אחרות. תתנהל מבחיינה משפטית עיסקית כאילו היא אדם זר. הכול לכתוב,תנאים ברורים. זה ישמור עליכם בקשרים טובים

בסיכון גבוה שלא יוחזר

כי מי שיש לו להחזיר

אין לו בעיה להלוות מבנק

אני לא מלווה סכומים שאני לא יכולה לוותר עליהם

לא רק בגלל ההפסד הכספי

אלא גם בגלל הרס היחסים שיתלווה אליו

בכל מקרה, אני הייתי נותנת רק אם המחיר קרוב להערכת שמאי (עדיף לשלם מראש על שמאי מאשר להפסיד ככ הרבה אחרי)

תתן הגדרה מראש איזה פער הגיוני. ולפי השמאי.

זה נותן פחות משקל לכמה *אתה* מחבב את הדירה או לא, ולכן בעיניי מפחית את החיכוך הפוטנציאלי.

אם זו הלוואה זה משהו אחר, לא חושבת שהייתי מלווה אם אין באמת יכולת להחזיר. 

כי הלוואה מהמשפחה זה ללא ריבית.

וזה ממש משמעותי.

שאתה לוקח משכנתא, 60-70% מהחחזרים החודשיים בתחילת חיי המשכנתא זה ריבית.

בהלוואה מהמשפחה זה 100% החזר

כמובן שלא מלווים לכל אחד.

רק לאחד שאתה סומך שיוכל להחזיר

תודה לכל העונים

כמה הבהרות:

1. מבחינתי, מדובר במתנה, ואמרתי לה את זה גם שמבחינתי זו מתנה.

2. הערכת שמאי של משכנתא היא רק לוודא שגובה המשכנתא נמוך מערך הנכס וזה יהיה נכון בכל מקרה (מדובר על כ-65 אחוז מערך הנכס). העניין הוא שערך הנכס לא שווה את הסכום המבוקש לדעתי וגם לדעת שומה חיצונית (שאינה עבור משכנתא)

3. דברתי גם עם גיסי, והוא גם תומך (יחסית פסיבי) בעסקה

לעזור ככה לאחים.

חלום!

זה בנוסף לכל מה שכתבו לפניי.

זה השקעה שאתה מבצע מכספך,

זכותך להחליט הם לתת או לא.

וזכותך להחליט להשקיע בדברים אותם אתה רואה ויודע שהם השקעה טובה.

נניח שאת קונה לילד שלך מתנה ליומולדת- את תגידי לו - יש לך x כסף תבחר פה בחנות מה שאתה רוצה?

הגיוני שכן

אבל אם הוא יבחר משחק שבעינייך בעייתי חינוכית?

או אפילו- משחק שפה עולה 100 אבל בכל בזאר עולה 15 והוא רוצה לקנות דווקא פה?

קצת כמו שאפשר לעזור כלכלית ברמה החודשית למשפחה ולהגביל את הייעוד של הכסף- סופר כן, מסעדות לא.

במקרה הזה- נשמע שהוא עוזר לה כלכלית, אבל חלק גדול מהכסף סוג של הולך לפח, כי הנכס שווה פחות…

והוא רוצה לעזור לאחותו, לא לשרוף כסף…

קצת כמו להגיד - קחי 1000 שח לקניות לשבת. אבל תקני בסופר גדול, לא בסופר הפינתי שפתוח 24/7 ויקר בטירוף. 

את אחותך בסוף, או, שהיא קנתה במחיר יקר נכס שהיא אהבה.

דירה למגורים, בעיני, אם אוהבים, שווה פער.

אין מה לעשות. היא צריכה לגור שם.

אבל אם היא תיקח משכנתא ותתמוטט באמצע הדרך, לא הייתי נותנת לזה עזרה.

גם אם הדירה מוצאת חן בעיניה. כי היא לא תהיה שלה, בסוף, אז למה להטביע כסף?

אם זה ברור שהיא יכולה לעמוד בתשלומי המשכנתא, ואתה חושב שהיית משיג עסקה יותר מוצלחת, אז כאן הייתי אומרת שלא הכל רציונלי כשקונים דירה.

אני נגיד הייתי שמחה לגור בסגנון באו האוס וכמובן שזה מאד טעם אישי. אז אולי בשבילך לא שווה לשים חמישים אלף שקל יותר, ובשבילה כן.

אם זה פער של מאות אלפים, זה סיפור אחר. לא הייתי מסכימה.

יש עוד דירות בעולם, זה נשמע ממש ניצול שלה. ושמאי בעיני זאת לא הדרך היחידה,  מפני שיש גם טעם אישי

אם אתה נותן לה מאה אלף או כמה אלפים..

באמת חושבת שאם נותנים עשר אלף עדיף לא להתערב יותר מידי..

שנותנים עצה צריך לשזור את זה בעדינות ולא להתווכח.. בטח לא עם אישה .

תנסה להבין למה היא כל-כך מחובר לנכס כזה שלא מוליד רווח אבל בעדינות ..

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

מתכון לכריך אחיות:

מצרכים:

שתי פרוסות לחם גדולות

2 כפות ממרח תמרים

אחות חסרת טאקט

6 דמעות של אבא מתוסכל להמלחה

הכנה:

לוקחים אחות חסרת טאקט

ממלאים את נחיריה בשתי כפות ממרח תמרים

מטפטפים דמעות לתוך עיניה

עוטפים בלחם

לוחצים חזק חזק עד שהטאקט יישפך מכל הצדדים

עוטפים בניילון נצמד כדי שלא תוציא עוד מילים מיותרות 

חזק ביותר!

אז מבינים שזה מביא אותו לסף תסכול גדול.

אבל מי שלא מכיר (וכנראה שאותה אחות לא מכירה) לא יבין ששאלה כל כך תמימה תביא אותו לכזאת התפרצות.

מניח שיש עוד דברים דומים שמביאים אותו להתפרצות כזאת. אבל לא הייתי שופט לחומרה את האחות, השאלה הזאת בסך הכל לגטימית ל99% מהמקרים.

זה לא מוריד לרגע מהתסכול שלך על שאלה חסרת טאקט לגמרי מול הבן שלך.

ואני לא בטוח שהוא ישמח לאכול כריך אחיות

ואני לא בטוח שכדאי לשאול אותו אם הוא רוצה לאכול כריך כזה 🫣

מדובר על ילד בן 3, שלפני 10 דקות התעורר מהרדמה.

גם ילד במצב רגיל בגיל 3, לא תמיד יגיב באדיבות כשישאלו אותו למה הוא אוכל תמרים ולא שוקולד.

קל וחומר אחרי התעוררות מהרדמה, כשהוא עדיין לגמרי לגמרי מעוך.

חוץ מזה, שאחות לא צריכה להתערב בבחירות התזונתיות שלי, בטח כאשר ההצעה שלה עוד פחות טובה ופחות בריאה ממה שאני הבאתי.

וגם אם כן, אז לא מול הילד עצמו, כשהוא בן 3 ואחרי הרדמה 👿👿👿

זה כל-כך בסיסי, באמת. אתה תבוא לילד שמשחק בטרקטור קטן בזמן שהוא נהנה לשחק בו, ותשאל אותו ''למה ההורים לא קנו לך טרקטור גדול יותר''?

זה כל-כך חריג, עד שאני בכלל לא בטוח אם היא לא ניסתה בכוונה לעורר מהומה.

אני לא מבין איך לדעתך זאת שאלה לגיטמית ב99% מהמקרים... 

זאת לא השאלה עם טקאט

אבל זה לא היה מביא את הילד לסף תסכול כמו הילד שלך.

ממה שאני מכיר. מקסימום זה היה גורם לילד לא להסכים לאכול את התמרים.

לילד בן 3 ממוצע זה היה "עובר" אחרי 5 דקות

אז נכון.

זאת לא שאלה עם טאקט

מצד שני. זאת לא שאלה של סוף העולם

לגיטימית הכוונה שאלה רגילה עם קצת חוסר טאקט.

אם אותה אחות היתה אומרת לו איזה פיג'מה יפה יש לך. לבן שלי יש משהו דומה עם סטיץ'

זאת שאלה לגטימית?

הוא יהיה מבולבל לחלוטין, לא יבין איפה הוא נמצא, הרבה פעמים יהיו לו סחרחורות ובחילות ועייפות קיצונית. אם זה יהיה אחרי ניתוח, אז השפעת ההרדמה על העצבים תתחיל לפוג והוא יתחיל לחוש כאב. 
 

אז קח את כל זה, ותשים על ילד בן 3.

וכן, הרבה ילדים יבכו אם ישאלו אותם ''למה אבא לא הביא לך שוקולד'', גם בלי כל ההשפעות של הרדמה. אז קל וחומר.

לא חוויתי ב"ה התעוררות מהרדמה לילדות שלי.

אבל אף פעם לא היה מקרה כזה, גם בתסכול הכי גדול.

זה אכן חסר טאקט..

אבל לא בעוצמות שאתה מתאר

אולי אחרי הרדמה זה אחרת

את התמרים,

זה לא להבין בכלל את הסיטואציה ושזו בדיוק המטרה עכשיו, שהוא יאכל.

וגם אם זו לא המטרה, הילד לגמרי לא במרחב הבטוח והמוכר שלו, לא בגיל שדיבורים בהיגיון בהכרח משכנעים, פלוס קם הרגע מטושטש מהרדמה. כל סעיף כאן הוא סיבה ממש מעולה לאחות לנצור את לשונה מההערה המיותרת שבהחלט יכולה לגרום לילד רגוע תיסכול שיהיה קשה להתגבר עליו עכשיו דקות ארוכות,  ומטופשת ברמות אחרות היתה ההתערבות הזו.

רפואה שלמה והתאוששות קלה ומהירה!

בין לא יאכל

לבין לא יאכל. ימרר בבכי. יצעק. ישכב על הרצפה וירביץ לקיר.

שבכל המקרים זו הערה מיותרת

וברובם היא תגרור את ההתנהגות המוגזמת.

חד משמעית הערה מיותרת

אבל לא יוצאת מגדר הרגיל.

לצענו נפוץ מאוד חוסר הטאקט אצל אחיות ועוד יותר אצל רופאים

זה כמו שתשאל ילד בן 3

למה תפוח ולא סוכריה?

בטח שזה יגרור התקף במיוחד בבית חולים ילד מותש

על אותו ילד או אותו סיפור כולל עליו אתה מדבר (התכוונת לסיפור הכולל שבעבר @פשוט אני.. שיתף כאן על אחד מילדיו?)

וגם אם אכן מדובר באותו ילד - עדיין האמירה של האחות חסרת טאקט ומזמנת תסכול באמת לכל ילד, בטח במצב כה רגיש לאחר הרדמה.

שרק יהיו לנו בריאים כולם 🙏

למה היא מתערבת?
האבא הביא כריך שהילד שלו אוהב מה אכפת לה מה יש שם?

זה היה לפני שקרה את התגובות האחרות,

וזה אחרי

חצי+ מהאחיות והרופאים שפגשתי היו חסרי טקאט

ושאני מקבל הערה חסרת טקאט מצוות רפואי זה לא מזעזע אותי כמו שזה זעזע את פותח השרשור

אפשר לעשות שרשור אמירות חסרות טאקט של צוותים רפואיים. אבל זה יהיה שרשורפלצת

האם היא צריכה להאמר? לא

האם נפלתי בגללה מהכסא? גם לא

לא משנה מה הרקע.

ובטח בתור אחות שקצת בעינייני הבריאות אמורה להבין שאם הילד אוכל את זה בכיף אין צורך להתערב.

אלא רק לחייך ולקוות שגם הילדים שלה יעדיפו ככה תמרים ולא שוקולד.

אבל אין שמץ של ספק שמדובר פה בשיח לגיטימי ובשאלה תמימה לחלוטין. לא חוסר טאקט ולא דומה לזה. אני מניח שהיא ראתה יותר ילדים שמתעוררים מהרדמה מאשר אתה רואה, ולכן אני מניח שהיא בהחלט סברה שזה דווקא נחמד לילד שמפתחים איתו שיחה ומתייחסים אליו...
 

זה אמנם התפוצץ לא כמו לפי התיכנון, אבל עדיין לא הייתי שם אותה בתוך הכריך. הילד כנראה היה אוהב סנדוויץ' כזה עוד פחות.. איך אוכלים את כל הבשר הזה..

למה הוא אוכל x ולא y,

כאשר ברור ש-y טעים יותר אבל הרבה פחות בריא,

זה לא לגיטימי בשום צורה ובאף סיטואציה.

כאמור, ההרדמה והסיטואציה רק מוסיפים למורכבות. 

ואני חש התנשאות לא נעימה... 

בכל מקרה כתבתי פוסט הומוריסטי על סיטואציה הזויה, לא חשבתי שזה יהפוך להיות ויכוח יסודי בהלכות התנהגות לפעוטות ..

כאילו לא עשתה מספיק נזק

שאלה מטופשת גם לשאול את הילד האישי שלך

ב"ה שתהיה רפואה שלמה במהרה ורק בשורות טובות 🙏

@אמא טובה---דיה! 

מוזמנת לפרטי @אהבת חינם1 

על קרית מנחם

להבנתי קהילה יותר פתוחה נהר המור (עדיין דוסים)

יש שם גם קיבוץ עירוני משהו כזה

חמודים

מחירי שכירות הגיוניים לזוג צעיר (ביחס לירושלים)

יש דוסים, יש גם פחות

יודעת שהצעירים מפוזרים ברחבי השכונה

יכולה לפרט במסר

פתחתי פצלש כדי למנוע אוטינג

שלחתי מסר

תודה רבה