לפי מה שאתה מתאר, יכול להיות שזה מין משבר שבא אחרי ההתלהבות הגדולה של תחילת הנישואין.

בתקופת האירוסין והחתונה הכל כ''כ זוהר ומבטיח ולאט לאט כשנכנסים לחיים האמיתיים הדברים חוזרים לפרופורציה הרגילה מה שגורם לחלק מהאנשים להרגיש קצת אכזבה ותחושה שאולי זה לא הבחירה הנכונה וכל מיני דברים בסגנון.

נשמע משהו ממש נורמלי, אם כי חייבים לטפל בזה. ניסית לדבר איתה פתוח על זה ולהבין  מה מפריע לה?

אני חושבת שאתה צריך לנסות להוציא את זה ממנה, להבין בדיוק מה מפריע לה.

ואיך תעשה את זה? 

תפרגן לה הרבה, תפנק, תקנה לה מתנה קטנה, פתקים, זה מאוד מקרב ויתן לה תחושה נוחה והיא תהיה מוכנה לפתוח את הדברים בפניך. בהתחלה זה קצת קשה, נראה מלאכותי, אבל אחרי המעשים נמשכים הלבבות. אתם הרי בתחילת הנישואין, ובטח קצת קשה לה להיות פתוחה כ''כ איתך אבל הדברים הנ''ל יכולים לעזור לכם להתקרב ולהפתח.

אז נראה לי שכדאי שאתה לבד תפנה לאדם מיקצועי שיעזור לך וידריך אותך איך להתנהל במצה הזה.

תגיד לה שאתה על סף שבירה ושהנישואין הם גם אחריות שלה.

לא צריך להעמיד את הדברים על הקצה כמובן ולהיות דרמטי, ובלי כעס, אבל היא צריכה להבין ממך שהיחס שלה בלתי מתקבל על הדעת, ושהיא צריכה למצוא בעצמה את הכוחות ואת הדרך להתעשת. גם כי זה לא הוגן כלפיך וגם כי אי אפשר להמשיך כך. היא צריכה להחליט מה היא עושה עם הדברים.

לדעתי קח צעד אחורה. עשית השתדלות גדולה. זו עבודה שלה על המידות. תגיד לה שאתה ממתין לה בנחת שתרגיש יותר טוב עם עצמה. ובינתיים תשקיע בענייניך שלך. במקביל תשמח ותעודד כל מחווה, אפילו קלה, מצידה אבל בפרופורציה: היא צריכה להרגיש שהפעם היא עושה את הדרך אליך.

זה נקרא להעמיד אנשים במקום. ואם עושים זאת בנחת, בלי כעס, ומתוך חיבה וגם בלי חשבונות עבר (קצר במקרה שלכם) נותנים מקום לזולת לתקן את היחס כלפיך וחוסכים ממנו את הצורך להתבצר בעמדות שלו.

בהנחה שלא מדובר בתחילת הריון ובהורמונים משתוללים (אבל גם אם כן), יש כאן הזדמנות לרכוש דפוסי תקשורת בריאים שיעמידו את היחסים בינכם על בסיס איתן לאורך שנות נישואין רבות ומאושרות בעזהי"ת.

ברכות ושנה טובה.

- והלכנו ליעוץ

אחד הדברים העיקרים של בעלי היו לספוג...

למרות שאחד הדברים העיקרים שגם כן היו בנישואים שלנו ולא מצאתי אצלכם...

זה ענין הפתיחות!

אסור להיות סגורים!!! בנישואים צריך לפתוח לדבר אישה ואיש צריכים להרגיש אמון מספיק כדי לשתף את בן או בת הזוג שלהם!!!!

ובכן...

אותו יועץ אמר לבעלי בלי סוף אל תשמור בבטן אנשים ששומרים בבטן בסוף התפוצצו

חושבים שזה לטובה לשמור ובסוף יש להם רגשות שלילים כלפי האישה לשהם...

קשה לך, כואב לך? תאומר תגיד לה תשתף אותה גם ... ברור שבמינון יציב אבל גם היא צריכה לדעת שגם אתה עובר משהוא !

צריך לפתוח לאט ובכבוד!!!

לדעתי תאמר לה שהיא לא תרוויח כלום מזה ...

יש לה פה זוגיות ...

בעל ...

וכל הבית נבנה ומתחזק מהקשר הראשוני...

תגיד לה שאתה רואה בה שותפה שגם היא צריכה לקחת חלק בשיפור הזוגיות

שאם לה או לך לא טוב , (ותסביר לה שגם לך לא טוב התנהגויות שלה!)

אז צריך לראות מה כל אחד יכול לעשות למען השני!!!!

זה לא קשור לצודק זה קשור למה עושה את הזוגיות שלנו טובה יותר!

תגיד לה שזוגות שמתחזקים את הנישואים בעוד חמש שנים בעז"ה זו תהיה משפחה שכיף לשוב הביתה שכיף לצאת ביחד שכיף לשבת ולדבר

אבל אם עכשיו היא תפספס את ההשקעה ההתחלתית היה לה מאוד מאוד קשה אח"כ לתקן את העיוותים וההשלכות!

ולדעתי כל הכבוד לך על האכפתיות וזה שאתה לא אדיש לזה אבל תלך להתיעץ ! לא בגלל שאתה צודק או לא ...

אלא בגלל ששווה לך להשיג פתרון עכשיו בנאדם שזה המקצוע שלו יכול להאיר לך את הדרך ולהשיב את החיים למסלול הנכון עם דברים שאפילו לא העלאת בדעתך! בהצלחה!

מה בעצם היא רוצה?

אם אחרי שלשה חודשים היא עד כדי כך לא סובלת אותך אז בטח יש לה איזה הסבר או איזו מטרה.

האם היא בכלל רוצה להמשיך את הנשואין?

האם אתה מוכן בתנאים הללו להשאר נשוי לה?

חזק ואמץ.

אם זה כמו שאתה מתאר - אל תתחיל לחשוב במה אתה "לא בסדר"..

"יש עוד דברים שלא רוצה לשתף".. - זה לא טוב.

צריך לחשוב איך לעזור לך, כעת לא כ"כ הזמן. אבל בינתיים, תשתדל מאד לשמור על שלוה. לא להתפעל מידי. לעשות את שלך, כמיטב יכולתך, להיות טוב וחביב. וזהו..  ומן הסתם יתברר תוך זמן קצר מה קורה פה.

מי שבולם עצמו בשעת מריבה.  "תולה ארץ על בלימה".

אחי, כתוב את אשר יאהב ה' יוכיח. צריך באמת להמשיך לנסות להוציא ממנה את כל הדברים להגיד לה שתגיד גם דברים שהיא מתביישת בהם, שלא תפחד מכלום, עדיף שהדברים יצאו החוצה, אני מרגיש שעדיין היא לא אמרה הכל. ולשים את הדברים על השולחן, זה יכול להיות שמשהו בך לא מוצא חן בעיניה, ואז היא צריכה לעשות עבודה של השלמה עם המציאות, להבין שזה מה שנכון לה, לקבל את המציאות שה' הביא לה ובסוף לשמוח בזה, ולזה באמת כדאי לפנות ליעוץ, ואני רוצה להציע לך את המטפלים של בית הספר לפסיכולוגיה על פי תורה (תורת החיים), שלמטפלים (ומטפלות) שם יש הצלחות מדהימות (מס' 086422198) לספר לה על הרגשות שלך, להגיד לה שקשה לך במצב הזה, ושהמצב לא יכול להמשיך ככה, ושאתם חייבים לעשות עבודה כדי להתקדם. 

ולגביך, הסטייפלער כותב שזוג שעמד תחת החופה יש חזקה שהם נשמה אחת גם אם זה לא נראה, וכשיש בעיות שלא שמו אליהם לב לפני הנישואין זה מחזק את העובדה שזה קרה בהשגחה פרטית מדויקת. הקשיים והייסורים זה מתנה של ה' שבא לקרב אותנו אליו, אין דבר יותר מקרב אל ה', מאשר קושי, בפרט קושי מתמשך שמחייב אותנו לזעוק לה' ולהתפלל לישועה הקרובה, כמובן שאנחנו לא מחפשים ייסורים, אבל כשהם מגיעים, לדעת שזה מושגח, זה מה שנכון לי עכשיו לעבור, וזה ייסורים של אהבה שבאו לרומם אותי, ובסופו של דבר זה שווה לי כי אני  מרוויח מזה את התכלית שלי בעולם וזה להתקרב לה'. 

בהתחלה הייתי רבה איתו כמעט על כל דבר,וממש הייתי "מרשעת" אליו לא בכוונה ח"ו אבל ככה זה אישה כשהיא נכנסת כבר לאטרףף של כעס.

יכול להיות שאם קצת תוריד פרופיל ותתעלם-בנחמדות כמובן.משהו כמו-"כשתרצי לדבר מתוקה אני כאן"יעזור.בהתחלה היא תתעצבן יותר אבל אחרי איזה שעה שעתיים לדעתי היא תבוא ותפתח ואפילו תודה שהיא לא הייתה הכי בסדר.

שאלה נוספת,יכול להיות שאתה עובד ולומד והיא נשארת בבית רב הימים?לפעמים זה גורם לתסכול גדול מאד אצל נשואות טריות("פעם הייתי חופשית ועשיתי מה שרציתי מאז שהתחתנתי הוא נשאר לגור ליד הישיבה/החברים שלו ועושה מה שעשה תמיד ואני כלואה באיזה חור מעאפן בגללו!!!!)תנסה אולי לצאת איתה לאיזה מקום שונה.

תאמר לה שאתה לוקח אותה לאנשהו ושזו הפתעה נשים אוהבות הפתעות מאד!!!(נשים מהסוג של אשתך)

זה יעבור בסוף אל תדאג!!

אבל אתה ממש בעל מיוחד מאיך שאתה כותב שאתה מגיב.

קצה החבל..

עשה כעצתי לעיל.

שמור על איפוק.

אתה לא דואג רק לעצמך - אחרת לא היית נוהג כמו שאתה נוהג.

כל אדם יכול לומר "נימוקים" כאלה (עושה רק כדי שלא יהיה פתחון פה וכו') על כל אחד. אין לדבר סוף..

בינתיים רק תוסיף טוב.  אל תתרשם מכלום. תהיה בטוח שכל הוספת טוב מצידך, עושה את שלה. בשמיים ובארץ.

אחרי שבת - יש מקום לשבת לשיחה רצינית, בנחת.

לומר לה באופן ברור ונינוח:

תראי, אני לא עושה רק "בשביל שלא יהיה פתחון פה". אני עושה כי אני רוצה שיהיה לך טוב. הכל מאהבה.

אם לא רצית להתחתן - חבל שעשית מה שלא רצית. כעת אנחנו אחרי הנישואין - וצריך לראות מה הלאה.

אם אינך אוהבת את המשפחה, זה חבל. אני אמשיך לאהוב אותם, לא אחייבך בכח, גם לא מתחתנים עם "משפחה", העיקר שיהיה יחס מכבד.

קשה לך - אני מבין. אני לגמרי לא לוקח עלי אשמה.  אני עושה כמיטב יכולתי שיהיה לך טוב, ורוצה שגם לי יהיה טוב, ולשנינו ביחד.  אם יש הערות ובקשות - מוכן לקבל בשמחה. בתנאי שזה הדדי, ובתנאי שכאשר נענים לבקשות - שמחים בכך ולוקחים את זה בעין טובה.

זה מצידי.  וכעת תגידי, מצידך - מה את רוצה הלאה?...

תגיד הכל בשלוה גמורה, ללא התרגשות יתרה, בנחת. אתה הגבר. תוביל בשלוה. ותראה מה רצונה.

הצלחה רבה.

[כמובן, כל הנ"ל - במגבלות ה"נתונים" שאפשר לקבל ממישהו שכותב בפורום..]

קודם כל היא לא רצתה להתחתן, אז כל הנישואין קשים לה,

אבל תגיד לה שאחרי שזה המצב (כבר נשואים) לא יהיה לה יותר טוב אם זה תיהיה ההתנהלות, שאתה עושה הכל מכל הלב. וגם אם היא שונאת את המשפחה שלך, היא התחתנה איתך ולא איתם...

תשאל אותה מה היא אוהבת לעשות ביחד, ותעשו את זה בהרגשה חמה, תנסה לראות ממה היא באמת נהנת ולהעצים את הרגעים האלו, תספר לה ממה אתה כן מאושר (בכל השחור הזה) מאז שהתחתנת...

והדבר שהכי תדע: שכל ההתחלות קשות!!!!!!!!!!! אצל הזוגות הכי מחויכים!!!!!!!!!!!!! ותגיד לה שאתה אוהב מאוד שהיא מנשקת אותך! וזה משמח אותך! ושאחרי הפעולות נשמשכים הלבבות! ואם התחתנתם אז זה משמיים! ושככל שהיא תשתדל עכשיו זה יהיה קופת החסכון לזוגיות טובה בע"ה.

מקווה שיקח לה קצת זמן להכנס להריון כי אז המצב הרבה יותר קשה... ואם זה מהריון אז זה יעבור.... קבל בהבנה...

בהצלחה רבה!

ותפילה תמיד עוזרת!

אם היא באמת לא רצתה להתחתן לפני החתונה, אז למה היא התחתנה?!  עושה רושם שיש כאן משהו מאוד קשה בעברה של הבחורה הזאת. אולי הבעיה קשורה בחיים האינטימיים שלכם. אולי היה לה נסיון מר הרבה לפני שהיא הכירה אותך, דבר שגורם לה לסבל נפשי וגופני עכשיו. מי שיעץ לך ללכת ליעוץ, צדק. אם היא לא רוצה ללכת, לך לבד ליעוץ. מוזר, שלא הבנת עוד לפני הנישואין שהיא לא מעוניינת. אם הבעיה שלה קשורה ביחסים האינטימיים ביניכם , מובן למה היא נרתעת/מתביישת לדבר על זה. אולי אתה לא מתחשב בה בעת קיום יחסים אינטימיים?  אולי במקום לגרום לה הנאה אתה גורם לה סבל? [לא, חלילה, שאתה מתכוון לזה, אלא שזאת התוצאה.]

כשתדע מה הבעיה, תוכל להחליט אם להתגרש או לא. שמעתי שבניו יורק ישנם רבנים אורתודוקסים שקוראים למצבים מסויימים "מקח טעות" ואז, הנישואין הללו מבוטלים מלכתחילה ואין סטיגמה של "גרוש" או "גרושה" [אילו היית יודע מראש שכך ייראו הנישואין שלך, לא היית נכנס לנישואין הללו, לכן זה "מקח טעות". בניגוד למצב של התרחקות בני הזוג זה מזו בגלל נסיבות בלתי צפויות מראש שמצריכות גירושין.]

אם יש אהבה, ויש רצון לתקן דברים ולהתקרב זה לזו, אז מצווה לעשות הכל כדי לשמר את הנישואין.

מאידך, אם אף פעם לא היתה שם אהבה, והנישואין רק מאמללים את שניכם, אין שום מצווה לסבול כל החיים. להיפך. עדיף להיפרד עכשיו כל עוד שאין ילדים שגם הם יסבלו ממערכת יחסים שכזאת. להיפך, חסד עשה הקב"ה עמכם שהעלה את העניין אל פני השטח מיד בהתחלה -- לפני שתאמללו עוד נפשות. אגב, יש לומר ולכתוב "מה אני אעשה?" ולא "מה אני יעשה?" כפי שכתבת. [הוא יעשה אבל אני אעשה.].

אני נשואה יותר משנה ויש לי יציאות דומות לאלה של אשתו של אנונימי. ואז בעלי מפייס אותי ומראה לי את אהבתו , מחזיק לי את היד ונותן לי להרגיש שוב רצויה. ומשכנע אותי שוב כמה האהבה שלו לא תלויה בדבר. וזה באמת בגלל שאני רגשית ומתעצבנת משטויות ושוכחת לפעמים לראות את התמונה הכללית. אני פתאום נרגעת. הדבר הכי גרוע זה להרגיש שהוא כועס/מסכן/סובל. אני צריכה אותו חזק ומבין. וכזאת אני בשבילו לפעמים. יש ימים כאלה ולפעמים אפילו תקופות כאלה. וסיפר לי רב גדול שפעם שאלתי שגם הוא הרגיש לפעמים שבא לו לברוח מהזוגיות שלו. זה טבעי. זה לא סיבה לגירושין. אלא רק לתשומת לב. לפייס ולהרגיע ולתפוס את החיים בפורפורציה. וצריך ללמוד את אומנות הפיוס. זה כמו מים קרים על נפש עייפה לאישה שהעומס לפעמים קשה . בהצלחה אנונימי. צפויות לכם הרבה התמודדויות ! אני מקוה שתצאו מחוזקים מזה. 

אתה ללא ספק הסובל הראשי כתוצאה מכך, צריך המון סבלנות וכוחות נפש במצב כזה.

אני לא חושבת שהיא יכולה לצאת מזה בלי עזרה חיצונית, 

יכול להיות מאד שהיא עברה איזו תקיפה או מערכת יחסים שלא מרצונה או לא טובה מבחינה פסיכולוגית - 

וכעת זה מתנקם בה.

יש לכם תקווה, ואפשר לצאת מזה ולהיות הזוג הכי מאושר בעולם - אבל חייבים חייבים טיפול מקצועי!

בס"ד

תפנה לבד לייעוץ זוגי.

צריך לתת לה זמן לעצמה ואז לומר שאתה אוהב את חברתה

ואם זה לא קיים אז כל העסק לא שווה שום דבר.

לפי הסיפור שלך הנשואין שלכם התחילו גרוע בשביל שניכם.

היא ממורמרת ודוחה אותך במילים ובמעשים ואתה עומד מבולבל, מדוכא ומסכן.

אם אין ביניכם אהבה אולי מוטב לפרק את החבילה עוד לפני שיהיו לכם ילדים.

חבל שתסבלו כל כך הרבה, ילך כל אחד לדרכו וימצא את האושר במקום אחר.

אף אחד לא ערב להם על הזיווג הבא חס ושלום...

לכן לדעתי פשוט לנסות להשקיע כרגע במה שיש לנסות להתיעץ וכן למצוא את הזיק שאפשר להצית

והתשובה שמובאת כאן

אולי נשמעת מאוד מתקבלת אבל...

בגלל שאני מאמינה שהאדם ששאל הוא אדם דתי וחי עם אמונה

אז לפי התורה ...

בני זוג שעמדו יחד מתחת לחופה הם נשמה אחת . נקודה.

נכון יש תיקונים וגם התורה מאפשרת מסכת גיטין אבל זה אמור להיות נדיר...

הקב"ה מזווג את הזיווג הנכון...

לדעתי פה עדין לא ניסו את כל האפשרויות...

לא הצליחו עדין להיפתח ...

ונראה שחסרים לזוג ובמיוחד לאישה כמה מושגים בסיסים שיחיבים לנישואים (כמו שיתוף, הענקה וכו'...) שהיא בעז"ה יכולה ע"י למידה לרכוש...

כך שלפרק את החבילה

בזמן שהם נשואים 3 חודשים...

והם עדין לא מבינים מה עובר עליהם

והם לא הלכו ליעוץ

זה מעשה פזיז חסר תועלת וגם קצת חסר אמונה!

יגעת ומצאת תאמין!

לכולם יש בעיות בהתחלה.

כי עם כל הכבוד לפני החתונה לא באמת מכירים. ולוקח זמן להתרגל אחד לשני.

ובכלל לשינוי...

ולא ישר "מפרקים את החבילה" בגלל שקצת קשה.

ואחרי שנתים /חמש/עשר יש שנאה ענקית .

אז בגלל זה לרוץ להתגרש? את יודעת כמה אנשים היו צריכים להתגרש במצב הזה?

אני רואה את זה כחוסר הבנה לא כחוסר אהבה וזה בהחלט ניתן לפעמים לתיקון. בכל אופן שווה לנסות

כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן.

נכון שדברים יכולים להשתנות אבל למה לא לפתוח בטוב?

למה הוא צריך להשקיע ולהתאמץ בשביל אשה שלא רוצה אותו?

הם עדיין צעירים, עדיין אין ילדים, אין שום דבר שמחייב אותם לסבול יחד.

ביותר מידי שרשורים את/ה זה שממליץ לפרק את החבילה,

ואני תוהה לעיצמי אם את/ה באמת מודע למחיר ולקושי הכרוך בכך.

לו כולם היו מקשיבים לך הצער והאיבה היו עולים פלאים.

גירושין זה כמו ניתוח, כואבים פעם אחת ונרפאים. (ובעיקר  כשהזוג בקושי התחיל את דרכו) 

נשואין גרועים זה דבר שהורס לך את כל החיים.

אילו כל בני האדם היו נשמעים לעצתי להתחתן רק מתוך שמחה ואהבה לא היתה שום סיבה לכך שהצער והאיבה יגברו.

וכמה אנשים שזווגם השני עלה יפה אמרו שאם הם היו עם מספיק שכל\יעוץ טוב הם היו מצליחים גם עם הראשון

למה אתה קורא נישואים גרועים...

הגדרה שנמשמעת מדבריך בענין היא:

כל מי שקצת קשה לו ודורש ממנו קצת עבודה

קח רגלים וברח

כיוון שנישואיך הם נישואים גרועים =  אתה צריך להתגרש....

אני חושבת שקביעה כזו היא פשוט עוול

להרבה הרבה משפחות שבהתחלה היה להם קשה!

ולעוד הרבה משפחות שתהתחתנו והיה להם אהבה ושמחה ואח"כ היה להם קשה!

אבל מה שמשותף לכולם זה שהם הצליחו התמודדו וזכו במשפחות מדהימות ובזוגיות שמחה ומלאה באהבה אמיתית

שהיה קשה עד בלתי אפשרי להשיג...

אבל עם עבודה ואנרגיות טובות שמופנות לזוגיות למרות הקושי יש תוצאות...

אבל אם הם יברחו מהנישואים מהר לפני שניסו לעבוד כי שמא הם נמצאים בהגדרת נישואים גרועים לשיטתך  הרי אין להם סיכוי... (והם לא יודעים שאם הם ימשיכו עוד קצת כבר הם ימצאו את הפתח של האור בנישואים - לא חבל!!!!!!!)

טול קורה מבין עיניך,

ונסה לענות לגופה של טענה שנכתבה בכל הכבוד הראוי.

אני גרוש לשעבר, וליוויתי זוגות רבים לפני ובמהלך ואחרי גירושין,

ומציע מכל הלב להמנע מלזרוק עצות בלתי אחראיות כאלה לחלל הפורום אלא במקרי קיצון מובהקים.

הן עשויות לגרום בסופו של דבר לנזק בלתי ישוער ובמקום לחזק זוגיות בעזרת מאמץ לקעקע אותה באמצעות בריחה.

אתה יודע היטב שאני אשה לא גבר ולמרות זאת אתה מעז לפנות אלי כאל גבר. אתה עושה את זאת כדי לרמוז על כך שאני שקרנית ו/או מתחזה עם כוונות זדון.

אני סבורה שהעצות שלי הן נכונות וטובות ואילו עצות אחרות שנתנות כאן הן הן העצות הגרועות והמזיקות שעלולות לאמלל אנשים לכל חייהם.

אני מציעה לך לא לפנות לפסים אישיים בתגובותיך אלי ואף למשתתפים אחרים!

ולא. דווקא לא זכרתי שאתה בעצם אשה.

ולגבי ההערה השניה שלך,

שים לב לתגובות שנכתבו בעקבות הודעתך שממליצה על גירושין.

אינה הופכת את דברי לנכונים יותר או נכונים פחות.

אין לי שום בעיה עם זה שאני לפעמים במיעוט בדעותי ואין לי שום קושי לצאת נגד דעת הרבים אם אני מאמינה בצדקתי.

הכל טוב ויפה.

פשוט תזהרי בלשונך ממסקנות מרחיקות לכת ועצות קיצוניות.

את לא מכירה את התמונה המלאה, בסה"כ קוראת שאלה בפורום..

אנחנו ודים לך על השתתפות בדיון ועל דעתך החשוהב, רק קצת יותר רגישות. זה הכל.

על גרושים מסתכלים רק כעל חוסר בררה כאופציה אחרונה לא כאופציה ראשונה.

ממש לא בטוח שהוא ימצא אהבה חדשה יותר טובה, בדר"כ נשואים שניים יותר קשים מראשונים (יש כמובן יוצאי דופן)

מה שבטוח שלפעמים, אם היו משקיעים בנשואים ראשונים, כמו שמשקיעים בנשואים שניים, לא היו מגיעים לגרושים.

יש כמובן אופצית גרושים אבל אחרי ברור הפרטים לא ככה לזרוק.

הוא עדין צעיר הוא חושב שהוא מקרה יוצא דופן, חשוב שהוא ידע שיש המון המון זוגות שקשה להם בהתחלה, לפעמים גם בהמשך... אבל מקושי שנגזר משמים אי אפשר להתחמק.

התקופה שאחרי הנישואין באמת לא פשוטה.

קורה לפעמים שהאישה נסגרת בתוך עצמה, לא מוכנה לדבר ולשתף ומתחרטת על המהלך שעשתה. זה קורה.

אתה באמת עובר תקופה לא קלה ומתסכלת במידה לא מעטה..

אשתך משדרת מצוקה, היא צריכה עזרה, את עזרך בעיקר.

תמשיך לשדר לה שאתה מאמין בה, ספר לה כמה אתה אוהב אותה וכמה היא חשובה לך, איך מצער אותך וכואב לך לראות אותה ככה, שקשה לה. כל הזמן, לא משנה איך היא מגיבה, אני בטוחה שזה עושה לה טוב.

אל תתייאש! זאת תקופה זמנית שחולפת. היא לא סתם בחרה בך לצעוד איתה את הדרך, גם היא מאמינה שאתה זה שתצליח לקלף ממנה את הקליפות. עוד קצת מאמץ והשתדלות..

היכ חשוב עכשיו זה לחזק את האמון שלה בך. כשהיא תבטח בך יהיה לה יותר קל להפתח.

מעריכה מאד את אורך הרוח והסבלנות שלך אליה, אתה בעל טוב וראוי ועוד תצליח להגיע אליה!

קודם כל תירגע. נישואים שהולכים חלק יש רק בסרטים. יכול להיות שקשה לה עם השינוי שקרה לה בחיים.

השינוי הוא מאוד משמעותי ומקיף. לא תמיד גברים מודעים לכל ההביטים כמו שנשים חוות את זה.

כל מציאות החיים השתנתה. לפעמים אפילו השינוי של סידור הבגדים בארון הבגדים יכול לערער את הביטחון ק"ו שהרבה היבטים אחרים משמעותיים יותר.

היא מעדיפה לצאת עם חברות? מצוין. היא מנסה להיאחז בקצת שעוד נותר לה מוכר מהחיים הקודמים.

בהדרגה היא תתרגל לבלות בחברתך כאופציה ראשונה.

לגבי המשפחה שלך- כולם חדשים לה! זה קשה מאוד מאוד!!!

ועוד כזוג צעיר נחתתם לתקופת חגים שהיא אף פעם לא פשוטה בטח לא לכלה טרייה.

לדעתי, אם ניסית להבין אם יש משהו ספציפי שמפריע לה ואין, הניח לה לנפשה. לנסות בכוח למצוא תירוצים לקשוי שלה יכול 'לקבע' בעיות. 

תפרגן לה כשהיא יוצאת עם חברות. תקבע איתה מתי אתם יוצאים ביחד. תצאו למקומות שביליתם בהם בדייטים. זה יכול לשחרר מהמתח שאולי היא מרגישה בבית החדש והלא "ביתי" שלה.

אפשר גם להציע לה לקשט את הבית בצורה שתנעם לה. אפשר לעשות את זה כערב בילוי זוגי.

אפשר לכתוב פתקים נחמדים אחד לשני ולהחביא במקומות מקוריים.

גם מאי מגע לא צריך להילחץ. הכל בהדרגה ובמתינות. הלחץ רק ידחק אותה עוד יותר למצוקה שלה. לאט לאט היא תפתח.

נסה לתת לה תשומת לב חיובית ולא לרדוף אחריה כשהיא מסתגרת. תמיד אפשר לומר לה בחיוך אני כאן אם תרצי לדבר, ולצאת מהחדר שהיא תחליט אם בא לה או לא. 

אבל כשהיא מחייכת- תפרגן לה, תספר לה כמה טוב להיות איתה כשהיא שמחה. תפרגן לה על ניקיון/ בישולים/ מה שהיא עושה בבית או למענך.

ואחרון והכי חשוב- לתת לגיטימציה לקושי שהיא חווה. ייתכן שהיא בעצמה מבוהלת מהבהלה שלה ולא מבינה מה עובר עליה ולכן גם נרתעת מהתייעצות זוגית. זה בסדר וטבעי שקשה ושלא הולך חלק המעבר לחיי הנישואין.

כשיצאתם היה לכם נחמד?

הנה מחשבה שקפצה לי.

נסו לקחת צעד אחורה, דמיינו שאתם שוב רק חברים, בלי הלחץ של הנישואין.

היא תצא עם חברות, תשתחרר (אתה אל תשתחרר יותר מדי, ראבק אתה לא אישה )

תחזרו קצת לרומנטיקה.

עד כאן המחשבה הזו.

בסופו של דבר הדבר הזה יכול אצל נשים (גם אצל גברים, אבל בהחלט יותר אצל נשים) להסתחרר מדבר קטן לסיפור ענק.

גם אצלי היו קשיים לא פשוטים, הנה המסקנות שלי:

כמו שכתבה כאן מישהי, העיקר שאתה תהיה תומך וחזק בשבילה, אל תיפגע ממנה - רק תתן.

אם תתמיד, בסופו של דבר היא תצא מהסחרור שנקלעה אליו.

תנסה לחשוב על זה כסוג של מחלה שלא נמצאת בשליטתה (כי התסבוכת הרגשית הזו היא אכן כזו) בכדי לתמוך באשתך במחלה היית מוכן להרבה, נכון?

יאמרו שאני מסיר את האחריות מהאישה, נכון.

למרות שיש לה בחירה, בשלב הזה של הסחרור הבחירה שלה קשה מאוד ואין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים.

תשובה שמובילה למקומות טובים,

בתקווה שהסיפור ייגמר באהבה גדולה ובזוגיות בנויה היטב.

לפעמים קשרים שמתחילים בקושי ממשיכים בבנייה חזקה יותר מכאלה שהתחילו בהמון התלהבות.

המצב שאתה מתאר הוא קשה מעיק ומכאיב ממש. 

אני לא מתיימר לתת עצות, אבל אני יכול לתאר לך מה אני הייתי עושה, ואח"כ גם את ההגיון. 

הייתי אומר לה: 

"אשתי היקרה - את באה ואומרת לי עכשיו שלא רצית להתחתן, הבנתי.

אני אוהב אותך ומאמין בך, אין לי ספק שנוכל להתגבר על הכל אבל ביחד, אעשה את כל המאמצים ויותר מכך.

 אם את רוצה להתגרש בבקשה. אבל אם לא המצב מבחינתי לא יכול להימשך ! 

יש לי תנאי אחד-  שנלך למישהו מוסכם על שנינו על מנת להתגבר על הבעיה. "

כמובן שאפשר וגם צריך לומר את זה בצורה הכי עדינה ומתוך האווירה הכי טובה שאפשר. 

עכשיו אני אסביר את ההגיון: 

אחת מן השתיים או שהיא רוצה להמשיך אתך או שלא, במקרה שבאמת לא - לא יעזור שום דבר בסוף זה יקרה ורק ביסורים גדולים יותר. 

אם לא - וזה נראה לי המקרה כאן (עובדה שעם כל הכעס והמרמור והרוע שהיא מתלוננת עליו, היא לא מבקשת להתגרש, בכל אופן לא הזכרת את זה) אז מה שקורה שנח לה להיות במצב שאתה מחזר אחריה, לא לפתור את הבעיה כשהיא יודעת שבכל מקרה תרצה בה. 

ולכן במהלך הזה - תוציא אותה מאיזור הנוחות הזה (כמובן שאני לא בא לזלזל, יכול להיות שהיא סובלת ממשהו, יכול להיות שהיא במלכוד  - אבל איך שלא יהיה היא לא מוכנה לצאת ...) 

שוב ככה אני הייתי עושה, אני חושב שזה המהלך הכי אמיץ הגיוני וחכם לעשות. 

המון הצלחה וברכה ידידי. 

תנסה להיזכר בתקופת הדייטים, מה היה מוצלח.

מה אהבתם שניכם.

תשאל גם אותה מה היא אהבה, ותנסו לשחזר.

כמו מדוייטים אמיתיים, כולל שמירת נגיעה...

כנראה שמשהו בך לא מוצא חן בעיניה ומרגישה שעשתה את טעות חייה כשהתחתנתם

כנראה שנכנסה לחופה ממקום לא נכון.

המלצה שלי זרוק לה את הפצצה הזו וראה את תגובתה אתם נשואים כולה 3 חודש אל תתן לזמן לעשות את שלו

ברר את האמת עכשיו וטפל בעצמך 

ללכסיקון. 

ברגע שמכניסים את המילה הזו היא הופכת לאופציה, ואז הרבה יותר קשה להתמודד עם המצב (כי תמיד יש את הפחד שאולי זה יקרה, אז למה להשקיע בכלל)

כותבת מנסיון מר מאד

ואם יש משהו אצור בתוכה?

ואם ההורים שלה לחצו עליה והוא בכלל לא בקטע שלה?

ואם היא התחתנה מלחץ חתונה ולא מהבנה וסתם מענה אותו?

למה המילה הזו כ"כ קשה?

האם עדיף למשווך כך ואחרי 10 שנים ו4 ילדים להפגש אצל עו"ד וברבנות?

או שעכשיו כל אחד יקח את הבגדים שלו ויחזרו להורים?

שתקועים כבר עם ילדים ומשכנתא וכעסים אחד על השני מפה להודעה חדשה ומחכים בכליון עיניים לגיל בו הילדים יגדלו בשביל להשתחרר מהעול הזה?

וכמה ילדים אומללים גדלים בבתים הללו?

וכמה דמעות נשפכות בגלל שלא חתכו את זה אחרי 3 חודשים ?

בחייאת 3 חודש זה כלום אחרי שנה שנתיים לא זוכרים מזה מאומה ואם נפגשים עם נפש מתאימה

הכל נתבער מן העולם הגיע הזמן שגם במגזר שלנו יבינו שאם רע צריך לחתוך לפחות בשלב כה מוקדם

עם ילדים וכו המצב מסובך לאללא 

כי הרבה זוגות יש להם קשיי הסתגלות

ויועץ טוב יכול לעלות על דרך המלך או לחילופין להציע מניעה בינתים

שהתגרש תוך 3 חודשים?התחתן עם מישהיא אחרת וחייו דבש ושכח מיזה לחלוטין??קשה לי להאמין שאפשר למחוק כזה דבר מהחיים.

אני דוקא כן מכירה גרושה שהתגרשה תוך כמה חודשים ואפילו שהתחתנה בשנית ויש לה ילדים והיא אפילו סבתא, היא אומרת שכל המחלות של היום הגיעו מאז... ז"א סבל נפשי וגופני

לפעמים אפילו בתור זוג צעיר זה יותר קשה, כי 3 חודשים אתה לא מרגיש שמיצתה מספיק , זה נשאר לפעמים כמו איזה חלום רע,

לדעתי גרושים אחרי 20 שנה מצד אחד זה פחות נורא, כי ההרגשה שדי מיצתה מכל הכיוונים ובאמת לא היה סיכוי.

סתם לא הבנתי את ענין המשכנתא. מי שרוצה להתגרש עושה חשבון לא להתגרש בגלל משכנתא???

התשובה שלך היא פשוט לברוח מיד שיש איזה משברון...

אבל אם כך זה היה כבר לא היו משפחות היום

כי כמעט כולם חוו רגעים ותקופה של התמודדות זוגית ....

שילכו להתיעץ. אסור לפרק זוגיות ונישואין רק בגלל הפחד להתמודד ולצמוח! שינסו קודם...

תפסיק לחרוץ גורלות מרחוק!

אם תשאלו אותי איך אני יודעת כי הוא סיפר לי :/ ודיברנו על זה והחלטתי להגיב אם כבר דברים הופכים נחלת הכלל שיעשו כמו שצריך!!

יש לי מה להגיד בנושא מעיין תגובת נגד.... אני לא מתייחסת אליך בתקופה האחרונה אני לא מכחישה! אבל זאת קרה רק לאחר שכשביקשתי ממך לחזור הביתה מהר מהעבודה כי אתה עובד פעמיים בשבוע משמרת כפולה וחוזר בשמונה הביתה ובימיים שלא אני רוצה לנצל איתך כל רגע וביקשתי שתחזור מוקדם הלכת להורים שלך והשארת אותי עד חמש וחצי לבד מחכה ופגועה שהבקשות שלך שבסך הכול אמורות להיות לטובותינו שוות ל....

על הפעם הזאת שביקשתי ממך שוב ושוב בוא נראה סרט ביחד בוא נעשה משהו יחד ואתה שיחקת במחשב ופשוט התעלמת ממני אז הלכתי לחדר אחר וציירתי כדי לא להיות לבד, על כל הפעמים שרציתי לצאת עם חברות (לא זה לא קורה הרבה ) ואמרת לי את לא לוקחת את האוטו ואני אשאר לבד בבית והלכת לחברים שלך, זה בסדר נכון?

חלוקת העבודה בבית לא מתחלקת באון שווה כי כשאני מבקשת ממך לעשות משהו אתה תקוע עם העיניים בפלאפון שלך ומשחק בפלאפון ואז יוצא לבסוף שאני עושה את הדברים במקומך אז הפסקתי לחכות לך שתואיל בטובך לעשות או לבקש...

ואם תגיד להגנתך שמחקת את כל המשחקים בפלאפון אומר שוב כמו שאני אומרת לא ביקשתי שלא תשחק, ביקשתי שתעזור ותמצא את המיצוע בין הכיף האישי שלך אלינו.

יומיים לפני יום כיפור דיברתי עם בת דודה שלי בטלפון והתעצבנת אמרת לי שפעם הבאה שאני מקבלת שיחה שאני אגיד לך בדיוק מי זה וכמה זמן תמשך השיחה (סליחה אדוני הצוהר...)

התווכחנו הסברתי לך שאני לא שולטת בדברים ואנשים ובמה שהם הולכים לספר ושזו הייתה שיחה חשובה, ביום שישי ערב יום כיפור הלכת להסתגף, הרב זרק עליך אבנים שוועה רותחת הכה אותך עם רצועת עור (מכירים את הטקס..) אבל סליחה מאשתך שזה בעצם מהות יום הכיפורים לא זכיתי לקבל רק דקה לפני כניסת הצום... ממש אווירת טוהר וקדושה

זה לא בתקופה של הזמן האחרון כל הנושא הזה ופה אני רוצה להתייחס גם לתגובות שקראתי וגם למה שמר אנונימי 87 כתב...

ימים שיהיה לנו טוב ביחד אני יכולה לספור אותם על עשר אצבעותיי.. מיותר לציין שזרקתי לו 4 פעמים במהלך שלושה חודשים שלא טוב לי ואני רוצה להתגרש.

נוסף ששלוש פעמים לפני החתונה ניסיתי לבטל את העסק הבעיה שהרב שהתייעצתי איתו לא הסכים לראות אותי הוא הלך לדבר איתו וכמובן לא אמר לו הכול ובייחוד לא את מה שאני מרגישה כי הוא לא רצה לפרק. ביום פגישה של ההורים התקופה אחת הרעות של לפני החתונה אחרי הפגישה הלכנו לבר הייתי כדור של שנאה עצמית ואש למה אני עושה את זה אמרתי לו שאני רוצה לשתות עד שאני אקיא(לא מספיק מצוקה??) וזה מה שהיה שתיתי אלכוהול עד שהקאתי את נשמתי.

ביום של הטעימות לא רציתי להיות שם לא חלק מזה הייתי עצבנית כועסת כאובה ומבולבלת לא רציתי לבוא בכלל אמרתי לו שילך לבד עם ההורים שלו ושלי אך באתי בכל זאת לכבד אותו וכולם ראו את הפרצוף שלא יכול להתפרש לשתי פנים שאלו "את לא מרגישה טוב" ופה זה נגמר. שבוע לפני החתונה הייתי על סף פירוק בפעם האחרונה לפני הדבר הגודל הוא השתולל הפך כסאות התקשר לאמא שלו שהתקשרה לאמא שלי באלגן בסוף הסכמתי חרצתי את גורלי ועכשיו גם אם אני אתחנן להיות חופשי מישהו צריך לחתום על השחרור שלי והוא מחזיק אותי בביצים... אז זה לא שהוא לא ידע שאני לא רוצה ולא טוב לי הוא בחר לראות אחרת. מכאן אתם יכולים להבין שלא היתה פה אהבה גדולה סנוור וזוהר של לפני החתונה או את הכיף שאחרי...שפתאום כמו שחלק חושבים "נפלתי למציאות החיים"

בימים המותרים שלנו שהמסכן לא מקבל אפילו נשיקה הלכתי איתו יותר מפעם אחת "עד הסוף" ובכיתי כמו מטורפת אחרי זה... ולא אפרט מזה יותר.

לכל רושמי התגובות איזה מתוקים ואיזה חמודים... לא מתוקים ולא חמודים!!!! זה סבל יום יומי אתה מגיע למקום של שנאה עצמית אתה לא רוצה שום דבר רק להיות לבד ושיעזוב אותך בשקט לא רציתי את זה מלכתחילה והדבר שהכי מטריף אותי לשמוע התחתנתם אין מה לעשות.

הלו???????????????????????????

זה לא נישואין קטולים וכן יש מה לעשות אין מצווה לסבול אין דבר כזה! אם נתנו את האופציה מהתורה להתגרש זה חוקי ומותר לגמרי!!

משהו תוספת לתסכול שלי, יום אחד פשוט הרגשתי שאני צריכה לקבל ממנו מחמאה ולא פתחתי מריבה ולא כלום באתי מהמקום הכי נקי ואמרתי לו למה אתה לא מחמיאה חי אני באמת מרגישה כמו צל לפעמים כיאלו אני לא שווה כלום בעיניו ולהגנתי אומר שיש לי מעט דברים טובים.. כמו בכל אחד הוא פשוט הסתכל עלי ואמר שהוא צריך לחשוב על משהו (תודה באמת) כשחיכיתי קצת ושאלתי שוב הוא אמר אני לא יודע אני צריך לחפש מחמאות בגוגל....

זה מה שאני שווה בעינייך?? אני אפילו לא סתם "יפה?!"  משהו?

ישבתי שעות בחדר בוכה מחכה לטיפה יחס ומה הוא עושה? קורא תהילים מחכה שהישועה תבוא מן שמיא- כמובן שהיא תבוא משם אבל אדם צריך לעשות מעשה לדבר משהו?! כולם!

אני לא חושבת שזה המקום לפתוח את נושא המשפחה שלו על ההקנטות שקיבלתי לפני החתונה וגם אחרי והוא פשוט לא יודע אליהן כי אני מסתירה ממנו למען שלום בית וכי נמאס לי לריב, ועוד בעיות נוספות וקצת גדולות יותר.

כתבתי המון ואני רוצה לסיים כאן ולהגיד דבר אחרון....

קראתי את כל התגובות זה שהתחנתי זה בעיה שלי נכון אני בן אדם שקשה לו מאוד לפגוע במישהו אחר היה לחץ משפחתי ועוד המון לחצים אני מטומטמת מפגרת טיפשה וכו שעשיתי את זה אתם צודקים בכל...

רק תבינו דבר אחד ...להגיד לבחור שהוא אומלל שהוא חווה חויה קשה שאתם מחזקים את ידו על המסכנות שלו שרחמנות על מה שהוא עובר ועוד כל מיני דברים כאלה ואחרים... אל תשכחו שיש נפש בצד השני שאם "אישתו לא מתייחסת אליו" זה לא כי היא במחזור ויש לה הורמונים אם היא לא נותנת שהוא ינשק אותה זה לא כי היחסים האינטימיים שלהם דפוקים כי משהו קרה... וכנראה יש צד אומלל יותר בצד השני....

תחסכו ממני את הרחמנות והכל...

עכשיו שמעתם את שני הצדדים שניהם צודקים לשניהם יש בעיות מודה שאני המטמטמת יותר מבינינו שהסכמתי להיכנס לזה מודה מודה!

אז אולי באמת כבר על תגיבו... כי נאמר כבר די...

סליחה שזה ארוך....

הייתי בכיוון ועכשיו נשמע את המנטרה של השאר 

יעוץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץ

מה למען ה' יועיל פה כזה?

כלה צריכה להכנס לחופה עם רצון להקיא בגלל אלכוהול?

גם שעון מקולקל צודק לפעמים.

בלי הצד שלה זה נראה כמקרה אחר לגמרי.

תגיד אם הכרת את הסיפור קודם למה לא יעצת לה מהתחלה?

אה, רגע, לא הכרת.

מה שאומר שגם בעתיד תתן עצות כאלה על סמך נתונים דומים.

למעשה טעית.

לפי הנתונים שהיו לפנינו טעית.

במקרה יצא שהצד השני בסיפור שונה מאוד.

נו, שוין, באמת שזה לא העיקר.

ברור שכותבים על סמך מה שנכתב מתוך הנחה כי גם מי שקורא- קורא לפי מה שנכתב ובזה יצא רווחנו.

למרות שזה לא כך.

מה שאומר שימשיך לתת עצות כאלה.

שלושה חודשים מחתונה והם מדברים כאילו זוג בן 20-30 שנות נישואין שעלו על שרטון!

שלושה חודשים זה זמן שעדיין הפרפרים מהחתונה והדיסק של האירוע לא מש מהמחשב!

שלושה חודשים זה זמן לצאת למסע קניות מטורף בהום סנטר ולתקוע ברגים ביחד בקירות!

שלושה חודשים זה זמן לבלות במסעדה ולבזבז קצת כסף מהחתונה!

שלושה חודשים זה זמן לריצות של עבודה לימודים וחלומות משותפים

שלושה חודשים זה לא זמן למריבות של יעוץ זוגי!

ברור לי שמלכתחילה היה פה משהו לא במקום ציטוט: (כנראה שמשהו בך לא מוצא חן בעיניה ומרגישה שעשתה את טעות חייה כשהתחתנתם כנראה שנכנסה לחופה ממקום לא נכון.)וצדקתי!

הבחורה לא רצתה אותו מראש ככה בונים בית?!!!!!!!!

אני לא מאשים אותה היא קורבן של רב והורים שלא מבינים שאם לטעימות הבחורה לא רוצה להגיע זה כתובת מטורפת על הקיר שאסור להתעלם אבל.... ההזמנות נשלחו והאולם קיבל מקדמה ומה השכנים יגידו ואסור לפרק אירוסין ובלבלבלה וכל החרטא הזה.

אין להם ילדים זה נכס עכשיו שפשוט יחזרו להורים וזהו אין בקושי רכוש משותף אין משכנתא כך אני מקווה  

מה ישועה תצמח מיועץ זוגי ? יהפוך להם את הלב לאוהב ומכיל? קשקושים!

בקשר למקרים אחרים לא אעז להציע כך נחרצות אבל פה הכתובת זועקת ממש

בגילה לא עלינו ולא על אף אחד אם עוברים שעות קריטיות דימום תוך גולגולתי עלול להסתיים כרע מכל.

האם הרופא ימליץ מיד לרוץ לניתוח? לא...

למרות שכל שעה קריטית.

יש גם מחיר לפעולה כירוגית מיידית.

מסתכלים על המקרה, בוחנים יתרונות מול חסרונות, בוחנים קריטיות תגובה ולפי זה מחליטים איך לפעול.

מה יעזור? קודם כל, יש סיכוי לא מבוטל שלא יצטרכו ניתוח.

אבל גם אם כן, וזה משהו מאוד חשוב- גם אם יתברר שהטיפולים האחרים לא עזרו ומה שנשאר זאת רק אופציית ניתוח.

אסכים שהיא תנותח בלב שקט.

גם אם יהיה לניתוח מחיר לכל החיים אדע בוודאות מוחלטת שזה מה היה הכי נכון לעשות.

אם רע לי בעבודה מיד אגיש התפטרות? לא. גם אם בדיעבד יתברר לי שבחרתי את מקום העבודה הלא נכון, גם אז לא ארוץ להתפטר. אנסה במציאות הקיימת לעשות הכי טוב שאפשר. לא עוזר? בלב שלם אגיש התפטרות.

התחלתי ללמוד מקצוע ולא מדבר אלי. ביום אחד אקום ואעזוב הכל? לא. גם אם מלכתחילה היה חכם לבחור מסלול/ מוסד אחר, עכשיו אני לא במקום של לפני אלא במקום של שאמצע. שוקלים בכובד ראש השלכות לכאן או לכאן.

גם בראייה של עכשיו לא מתאים? קמים לוקחים אחריות ולא גוררים עוד לימודים חסרי תועלת.

אני לא נגד לקום ולעשות אחורה פנה. אני מאוד נגד למהר לעשות את זה. בד"כ כשנמצאים בסיטואציה קשה הברירה האחרת נראית קורצת יותר. אבל כשמגיעים אליה מבינים שאולי לא היה נכון לקפוץ כ"כ מהר.

בהקשר של ייעוץ זוגי. מה יעזור? גם אם מלכתחילה הנישואים התחילו ממקום לא בריא, עדיין יש מה לשפר. עדיין יש תקווה לעתיד הרבה יותר טוב. אם רק ירצו הכל אפשרי. ואם אחרי נכונות והרבה מאמץ מצד שניהם להשתפר עדיין לא עוזר וגם אם אחרי הכל בסוף יינתן גט- הוא ינתן ממקום הרבה יותר בשל.

לגבי כדורים, אלכוהול, זריקת כסאות- טוב פרטים פיקנטיים שמתווספים לסיפור.

הפורום שלנו יודע להכיל גם תפניות כאלו...

אז לשניהם יש קצת (הרבה) בעיה עם תגובה למשבר, עדיין פיטים. שילכו לייעוץ אישי כל אחד בנפרד ללמוד איך מתמודדים עם קשיים...

דווקא הגישה שלך שלקחת כל אחד את שלו ולחזור להורים ובסוף לשכוח ממה שקרה- לא ממש ישים בהתנהגות כזאת...

גם להתגרש צריך בבגרות אם לא רוצים צלקות...

לא לפרק חבילה - תנסו קודם לעבוד עם מה שיש

וחתונה יהודית היא לא קטולית!

אבל זה שעמדת תחת החופה עם אדם זה בדיוק, זה לא רק מחוסר ההחלטיות שלך אלא גם מזה שהקב"ה גלגל את זה !

אז קודם כל אמונה...

לדעתי לכו יחד ליועץ נטרלי משהוא שאין צד וחלק בכם - חדש שלא מכיר עדין - ולכו ביחד!

(ויש לי על מי להמליץ ! )

כי אנחנו עברנו חוויה קצת שונה אבל דומה

(ראינו פרות  משמעותים יותר רק אחרי איזה חצי שנה יעוץ)

והיעוץ הציל אותנו ועכשיו הרבה אחרי,  איך שאני מודה להקב"ה על זה

שלא שמעתי לעצות של תגמרו וזהו לפני שהילדים יגיעו

למה .....????

כי ב"ה בזכות זה שהשכלנו ללכת ליעוץ היום טוב וכיף לי עם הזוגיות הזו שדורשת עבודה אבל שכרה בצידה...

תמיד מסכת גיטין נמצאת...

אבל כן כן כן לנסות- אפשר להצליח!!!!!!

וסתם כך תדעי שנראה שאת עוברת משהוא ממש לא קל!

מאחלת לכם שהקב"ה יוביל אתכם לעצה הנכונה!

קודם כל, כל מה שתיארת עדיין לא סוף העולם. שלא תביני לא נכון, מבינה ומזדהה מאוד עם התחושות הקשות שלך!!!

גם אנחנו התמודדנו עם הרבה מהקשיים שאתם מתארים. כרגע אתם בעיצומו של המשבר והדברים נראים ענקיים ובלתי ניתנים לגישור.

אז לכן אני אומרת קודם לנשום עמוק ולהירגע.

הדברים פתירים.

קשה מאוד מאוד לא לקבל מחמאה כנה מבן הזוג. את צודקת, אני מבינה אותך. גם אני עברתי את זה.

אבל זה אנושי. גם הוא סה"כ נשוי טרי. הוא צריך ללמוד את אומנות המחמאות. כן, קשה שזה יהיה בשלוף. את יכולה לראות פה נק' חיובית שהוא אדם כנה. את באמת רוצה שהוא סתם יזרוק לך: "את יפה?".

לך בעל יקר, גם לך יש עבודה רבה. מחמאות ופרגון זה צורך של האישה כמו אוויר לנשימה. כתבתי את זה לך עוד לפני שהיא הגיבה. זאת לא רק היא. זה כולנו. כולנו זקוקים למחמאות והרגשת ביטחון בזוגיות. בהערכה בלתי מותנית של הבעל.

אבל קודם כל, כבסיס להכל-

תקשורת.

תקשורת זוגית נכונה!

אל תיבהלו, זה לא משהו שאמורים להיוולד איתו. גם אם כרווקים תקשרתם מצויין עם הסובבים אתכם, תקשורת זוגית זה עולם אחר. זה עולם שלומדים אותו אט אט.

את מתעצבנת שהוא כתב את זה פה. קודם כל אנחנו לא מכירים אתכם ואין סיכוי שנזהה כי מה שאתם מתארים יכול לקרות לעוד הרבה זוגות שאתם בכלל לא מדמיינים שהיו בסיטואציה הזאת.

הוא כתב פה וקיבל לרוב תגובות איך הוא יכול להשתפר בסיטואציה הזאת.

סה"כ ניסינו לעזור. רוב המגיבים לא בחרו פה צד כי ברור שאנחנו לא רואים את התמונה המלאה. אנו עונים באופן תיאורטי על מה שנשאל. לצורך העניין גם התגובה אלייך נכתבת באופן תיאורטי. הרי יש סיכוי מסוים שכל הסיפור או חלקים ממנו מפוברקים. אז למה אני כותבת? כי גם אם זה אמיתי וגם אם לא, הסיטואציה עצמה היא אמיתית והתגובות יכולות לעזור לאחרים שנמצאים בסיטואציה. הבנת? אין כאן שיפוטיות. 

ובחזרה למקרה- מדברייך עולה פעם ועוד פעם אופציית הגירושין. את יודעת למה זה חבל? לא כי זה אסור. אלא כי כשזה כל הזמן ברקע- יהיה קשה להצליח בזוגיות.

תנסי לחשוב חיובי- האם יש בך רצון לשינוי חיובי? האם את מוכנה לעשות צעדים לשיפור המצב? אם כן- בראש ובראשונה עוד הרבה לפני הרבנות לכו על זה. 

בבקשה תפנו לייעוץ זוגי. תלמדו איך לתקשר נכון. איך לפתוח דברים נכון, איך לנהל את השיחה שתצאו ממנה בתובנות חיוביות.

יודעת מה? גם אם תחליטו שאין יותר סיכוי לזוגיות שלכם- זה יבוא ממקום אחר לחלוטין. זה יבוא ממקום מפוקח (מלשון פיקח) יותר.

כרגע- לא משנה מה היה לפני, יש לכם סיכוי גדול מאוד לזוגיות מאושרת אם אר תרצו. אין הדבר תלוי אלא בכח הרצון שלכם. של שניכם! לשניכם יש מה ללמוד ומה להשתפר (ובעצם לכולנו), אין כאן שאלה של מי צודק.

אתם יכולים ללכת יחד לייעוץ או כל אחד בנפרד. 

הדרכת כלות והדרכת חתנים טובה יכולה לעשות את כל ההבדל.

אל תשמרו בבטן, גם אין צורך להתנגח על גבי הפורום, אין צורך לחפש מי צודק ולהצדיק למה השני טעון שיפור.

יש צורך לפתוח את הדברים ולעשות זאת נכון. קודם כל ברמה האישית של מוכנות לתת הכל ולהשתפר ואח"כ ברמה הזוגית לעבוד על הדברים יחד. 

בהצלחה!!

זה לא הולך ככה

שכל אחד מכם יש לו תיק עוד מלפני שנפגשתם..

ממה שאת מתארת- יוצא שאולי טעיתם כשהתחנתם,

כלומאר בטוח טעיתם כשהתחתנתם ממקום כ"כ לא שלם ומסוכסך,

אם זה שבכלל התחתנתם- קטונתי מלומר.

מתי הלכת לייעוץ זוגי? לכמה פגישות??

מה בכל זאת גרם לכם לרצות להתחתן בהתחלה?

מאיזה רקע משפחתי אתם מגיעים?

בני כמה אתם?

והכי חשוב- 

מה את חושבת שיקרה עכשיו??

לעניות דעתי ממה שקראתי כאן-

הבעיה הא לא רק הדינמיקה שלכם,

אלא כל מיני דברים אישיים שאתם סוחבים שמונעים ממכם לתקשר בצורה סבירה,

ובלאו הכי כל אחד מכם כדאי שיעבור טיפול אישי.

ההחלטה היא שלכם- אם לבדוק אם הטיפול עוזר, ולחכות כמה חודשים בתנאים מוסכמים שאולי יועץ אישי יכול לעזור בהם,

או להתגרש עכשיו אך לקחת בחשבון שזה חוסך מכם את ההתמודדות הזוגית לבינתיים,

אך בהחלט יגרום להתמודדויות אחרות בעתיד,

ובעיקר- הבעיות שהבאתם איתכם לא יפתרו בלי שתטפלו בהם....

בהצלחה רבה!

את זו שתחייה עם התוצאות, לכאן או לכאן.

את גם רומזת לבעיות גדולות יותר, כך שבעצם כל עצה שתינתן כאן היא חסרה מאוד, כיוון שאת הבעיות הגדולות האלו אנחנו לא יודעים.

מאחל לך את התבונה לבחור בדרך הטובה ביותר.

בהצלחה. 

בלי שמחה ובלי אהבה ואין שום סיבה להמשיך להיות תקוע במצב הזה.

רוב העצות שאתם קוראים כאן לא שוות שום דבר ורק יגזרו עליכם להמשיך ולסבול.

נשואין מסוג זה צריכים להתפרק ושכל אחד ילך לדרכו וימצא לעצמו בן ובת זוג מתוך שמחה ואהבה.

היא הלכה לייעוץ, נסגרה שהיא רוצה להתגרש. בעלה מקבל את הרושם שהיא לא מוכנה לייעוץ (או משקר במצח נחושה)

היא מסתירה הרבה מאוד מבעלה. לא מוכנה לשתף. הוא לא יודע על מה המהומה...

ברור שהזוגיות הבאה שלהם תהיה מתוך שמחה ואהבה.

לא סתם אהבה, אהבה כזו בוערת שלא יהיה להם (לכל אחד עם בן הזוג החדש שלו)

שום בעיות זוגיות!

הכל יזרום על מי מנוחות.

שום עבודה עצמית. שום עבודה זוגית. הם כאלו מושלמים!!!

איזה סרט מקסים, באה לפזר להם פרחים.

אני לא בא ממקום שיפוטי, אני לא מאחל לאף אחד להיות במצב שלך.

וברור, ממה שתיארת שיש הרבה דברים שהוא לא בסדר, ממש לא בסדר בהם

למרות שיש כאלה שאני מכיר שהיו ודוקא כן נבנו מזה, אני מניח שיש הרבה שלא מצליחים.

וגם אני בעצמי עשיתי חלק משטויות שבעלך עשה (ברוך ה' יצאתי מזה)

אם כי החלק של הפיכת כסאות ודרישה לדווח על שיחת הטלפון מדאיג.

לא יודע אם יש מה להציל אצלכם, זה כמה רמות מעלי.

יש מוטיב שחוזר הרבה במה שכתבת בהרבה מקרים את מניחה שהוא יבין למה את מתכוונת במקום להסביר בפרוש.

גברים, בדרך כלל, לא מבינים עשירית מהדברים האלה.

בדרך כלל ביחוד בהתחלה צריך לומר כל דבר בפירוש.

עצה אחת:

בין אם הדברים הולכים לכאן ובין אם לשם, צריך להתחיל לומר את אשר על ליבך.

אולי לא באותו רגע של כעס(ואולי כן, תחשבי בעצמך) אבל בהחלט לאיית כל דבר, כל תחושה וכל בעיה.

לכי לקיצוניות השניה.

אם קשה לך בדיבור, אז בכתיבה.

גם אם זה הולך לגירושין הוצאת הרגשות והמחשבות החוצה יחסכו הרבה.

מילה אחת לאנונימי87(או בעצם לכל אדם שנמצא במצב כזה):

עד שיש ביניכם שלום וקשר חיובי כלשהו וותר על הקשר הפיזי.

ביהדות קשר אינטימי הוא חובת הגבר וזכות האישה.

מצער...

אין לי כל כך מה להגיד, רק שליבי ממש איתך ואני מתפללת שהמצב יסתדר..

מלבד זאת,

חשוב לי להגיד ששמירה על הלכות טהרת המשפחה היא חשובה מאד מאד, ופגיעה בהם זה עונש כרת. כדאי לשים לב לכך, ולא "לוותר" בסופו של דבר זה פוגע בכם עוד יותר. 

זה נראה שאת מסתכלת רק על הצד השלילי שבו, ובזה את מתמקדת... ואם זה הדרך שלך אז גם עם כל אחד אחר את לא תצליחי! בסך הכל אם תדברו ותפתחו את עצמכם יפה אחד לשני לא תגיעו למצב להכניס את העיניינים האישיים שלכם לפורום!

אם תתגרשי הבעיה לא תפסק! אלה להפיך!

אם ההית מספרת לו מההתחלה בצורה שכיף לקבל אני בטוחה שהוא רוצה לטובתך, אין בעל שרוצה להרע לאשתו! אבל אם הוא חוזר הביתה לפרצוף חמוץ אז למה לחזור מוקדם? ולמה לא להתעסק בפלאפון! גברים שונאים אשה שכל הזמן לא טוב לה, ואם זה הטיפוס שלך אז אף גבר אחר לא ישנה לך את החיים!

תעשי חשבון נפש, תלכו ליעוץ, אני מסכימה איתך שאין אשן בלי אש, ואני בטוחה שאת פגועה ממנו, אבל אם לא תסבירי לו מה קרה איך הוא ידע לעזור לך ולהשתנות? אולי תתכתבו בינכם?

חבל לפרק חבילה עם בעל אוהב, תעשי מניעת הריון ותטפלי בנישואים שלך! במידה ועשית כל מה שאת יכולה אז תחשיבי לנתח לך את החייםן בניתוח מסובך... שלכי תדעי איך תצאי ממנו............ אם היה לכם רגעים טובים ביחד אז ממש חבל............ כולם רבים ולכולם יש אי הבנות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כנראה הגעתם לנישואים עם ציפיות גבוהות מידי...

המון הצלחה! ותעדכנו אותנו מה קורה!

תפילה תמיד עוזרת! רק את צריכה לרצות באמת שיהיה טוב!

שעם כל הכבוד וסימפטיה למה שהם עוברים שנשמע ממש ממש ממש לא קל

הם מפחדים להתמודד ובורחים...

הבעל ניסה להראות שהוא אביר יפה תואר ולא יצא כזה

האישה מנסה להראות שהיא פשוט קורבן לסבל שהתחילה להתעורר וזועקת לא עוד

והתשובה שלהם זה --> לא רוצים לשנות ---> לא רוצים לעבוד ---> לא רוצים לאמין בזוגיות הזו.

עצם זה שנישאו זה לזו (גם אם לכתחילה רצו לברוח הרי בסוף הם אלו שכן עמדו תחת החופה יחד)

עצם זה כבר מחייב אותם להתמסר זה לזה ....

האישה נראת שרק מנסה לברוח מהסיפור וזהו וכועסת על החלטתה שניכנסה לזה מהתחלה

האיש לא בדיוק הבין עד כמה שהשגיאות שלו הן כלי שאישתו תיתפס עליהן כמוצא שלל רב העיקר כדי להצדיק לברוח מכל המציאות הזו ...

תתפסו! תפנו זמן אחד לשני

שימו את עצמכם מקום ראשון

לא חברים לא חברות

לא משפחה

לא עבודה

ולכו דחוף ליעוץ עם כל הנשמה

לא מפרקים חבילה תוך 3 חודשים (בלי מקרי אלימות או מעשים סופר חריגים!!! בזוגיות)

לדעתי אין פה שום הצדקה לגרושין

לדעתי בדיוק בשביל זה צריך להתמסר אחד לשני להאמין אחד בשני

זהו אתה מחויב לה והיא לך...

ואם עכשיו תברחו ותתגרשו תגלו עוד קצת זמן

שלקחתם עוד החלטה שגויאה והפעם זה היה סופר מאוחר...

לפעמים להחלטות שלקחתם יש השלכות וצריך להתמודד אם זה

אתם נשואים!

אתם מחויבים להתמסר זה לזה - תפסיקו לברוח  !!!

תלמדו מהי מהות של נישואים לפי דת משה וישראל לא סתם נפגשתם והקמתם בית !

הצלחת להצביע על הנקודה המדויקת.

צל"ש!

האם אתה סבור כי כל זוג בעם ישראל שבא בברית הנישואין ואפילו בכורח מכל מיני סיבות צריכים להמשיך להיות נשואים?

אפילו שזה לא טוב להם 

אבל רק יועץ שמכיר ושמע את שניהם יכול להמליץ על על צעד שכזה.

נשמע לי לא רציני ולא אחראי לזרוק עצה פאטלית שכזו בפורום ווירטואלי

ובמה זה פחות אחראי מכל העצות שנותנים להם כאן להמשיך להרוס את חייהם בנשואין האיומים הללו?

לו היה לך מושג בגירושין ומשמעותם,

יתכן והיית מבינה.

רמז: עצה שתוביל לייעוץ ולא לגירושין יכולה להמשיך את האווירה הקשה עד היעוץ, ואולי מעט אחריו. עצה שתוביל לגירושין מובילה למהלך שבאופן כללי ניתן לומר שהוא אל-חזור בתוספת אווירה קשה שעשויה להמשך שנים ארוכות, אפילו אם אין ילדים. אבל זה באמת רק על קצה המזלג.

השאלה איננה מה אני או אתה יודעים.

השאלה היא אם העצה והרעיון נכונים או לא נכונים!

ואין לך שום הסבר לטענה המוזרה שלך כאילו ההמלצה להתגרש היא חסרת אחריות פחות או יותר מההצעות האחרות.

בסה''כ ראית שאלה בפורום, את לא מכירה את התמונה המלאה ואין לך מושג מה קורה שם באמת.

פירוק בית הוא אחד הדברים הקשים ביותר, לתת עיצה הרת גורל שכזו בקלות כזו זה חוסר אחריות מוחלט!

אין לי מושג אם את נשואה או לא, אבל בשום פנים ואופן לא מפרקים נישואין לפני שממצים את כל האפשרויות האחרות (אא''כ מדובר באלימות).

נישואין לא מוצלחים מקורם (ברוב המוחלט של המקרים) בבעית המידות של אחד/שני הצדדים, עם קצת עבודה אפשר לגעת באושר ולראות אהבה פרחים ופרפרים.

אין כמעט זוגות בלי קשיים בתחילת הדרך. נקודה.

להציע לכל אחד עם בעיה קטנה של קצר בתקשורת זה עוול של ממש, אם אוהבים ה לא אומר שלא רבים, בכלל לא.

הבעיות לא יעלמו בסבב הבא, להיפך.

לכן, העצה והרעיון לעולם לא יהיו נכונים, בעיקר בגלל שאת לא מוסמכת לתת אותם. בטח שלא על במת הפורום.

את מביאה פתרון קל שבורח מהבעיה ומסרב להתמודד איתה. זאת גישה פחדנית.

אתם צריכים לנסות לעבוד על הזוגיות שלכם ביחד ואתה צריך להפסיק לחשוב שהיא מחפשת אותך תפרגן לה וכו׳ , מעבר לזה בחיים יש מריבות גם , אתה צריך לפרגן לה שהיא יוצאת עם חברות כדאי שתציע לה לצאת איתך גם! אבל לא יותר מדי כדי שלא תרגיש כלואה שפה בעצם נכנסת עוד משוואה אתה צריך לבדוק עם היא מרגישה כלואה איתך או לא!  אם כן תתן לה ספייס ואם לא אז תציע לה לצאת איתך לבלות גם!

היא בסך הכל נשואה טריה, קשה לה לצאת מהעבר שלה. זה דבר ידוע וקרה גם לאשתי. יש הרבה אנשים שלוקח להם שנה- שנתיים עד שהם מתרגלים לחיים זוגיים. אמרת הרי שהיא מקסימה, לא? חכה ותראה שהיא פי אלף יותר מקסימה מכמה שאתה חושב!

אל תשכח להתפלל על זה כל יום זה הדבר הכי חשוב!

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?