לפי מה שאתה מתאר, יכול להיות שזה מין משבר שבא אחרי ההתלהבות הגדולה של תחילת הנישואין.

בתקופת האירוסין והחתונה הכל כ''כ זוהר ומבטיח ולאט לאט כשנכנסים לחיים האמיתיים הדברים חוזרים לפרופורציה הרגילה מה שגורם לחלק מהאנשים להרגיש קצת אכזבה ותחושה שאולי זה לא הבחירה הנכונה וכל מיני דברים בסגנון.

נשמע משהו ממש נורמלי, אם כי חייבים לטפל בזה. ניסית לדבר איתה פתוח על זה ולהבין  מה מפריע לה?

אני חושבת שאתה צריך לנסות להוציא את זה ממנה, להבין בדיוק מה מפריע לה.

ואיך תעשה את זה? 

תפרגן לה הרבה, תפנק, תקנה לה מתנה קטנה, פתקים, זה מאוד מקרב ויתן לה תחושה נוחה והיא תהיה מוכנה לפתוח את הדברים בפניך. בהתחלה זה קצת קשה, נראה מלאכותי, אבל אחרי המעשים נמשכים הלבבות. אתם הרי בתחילת הנישואין, ובטח קצת קשה לה להיות פתוחה כ''כ איתך אבל הדברים הנ''ל יכולים לעזור לכם להתקרב ולהפתח.

אז נראה לי שכדאי שאתה לבד תפנה לאדם מיקצועי שיעזור לך וידריך אותך איך להתנהל במצה הזה.

תגיד לה שאתה על סף שבירה ושהנישואין הם גם אחריות שלה.

לא צריך להעמיד את הדברים על הקצה כמובן ולהיות דרמטי, ובלי כעס, אבל היא צריכה להבין ממך שהיחס שלה בלתי מתקבל על הדעת, ושהיא צריכה למצוא בעצמה את הכוחות ואת הדרך להתעשת. גם כי זה לא הוגן כלפיך וגם כי אי אפשר להמשיך כך. היא צריכה להחליט מה היא עושה עם הדברים.

לדעתי קח צעד אחורה. עשית השתדלות גדולה. זו עבודה שלה על המידות. תגיד לה שאתה ממתין לה בנחת שתרגיש יותר טוב עם עצמה. ובינתיים תשקיע בענייניך שלך. במקביל תשמח ותעודד כל מחווה, אפילו קלה, מצידה אבל בפרופורציה: היא צריכה להרגיש שהפעם היא עושה את הדרך אליך.

זה נקרא להעמיד אנשים במקום. ואם עושים זאת בנחת, בלי כעס, ומתוך חיבה וגם בלי חשבונות עבר (קצר במקרה שלכם) נותנים מקום לזולת לתקן את היחס כלפיך וחוסכים ממנו את הצורך להתבצר בעמדות שלו.

בהנחה שלא מדובר בתחילת הריון ובהורמונים משתוללים (אבל גם אם כן), יש כאן הזדמנות לרכוש דפוסי תקשורת בריאים שיעמידו את היחסים בינכם על בסיס איתן לאורך שנות נישואין רבות ומאושרות בעזהי"ת.

ברכות ושנה טובה.

- והלכנו ליעוץ

אחד הדברים העיקרים של בעלי היו לספוג...

למרות שאחד הדברים העיקרים שגם כן היו בנישואים שלנו ולא מצאתי אצלכם...

זה ענין הפתיחות!

אסור להיות סגורים!!! בנישואים צריך לפתוח לדבר אישה ואיש צריכים להרגיש אמון מספיק כדי לשתף את בן או בת הזוג שלהם!!!!

ובכן...

אותו יועץ אמר לבעלי בלי סוף אל תשמור בבטן אנשים ששומרים בבטן בסוף התפוצצו

חושבים שזה לטובה לשמור ובסוף יש להם רגשות שלילים כלפי האישה לשהם...

קשה לך, כואב לך? תאומר תגיד לה תשתף אותה גם ... ברור שבמינון יציב אבל גם היא צריכה לדעת שגם אתה עובר משהוא !

צריך לפתוח לאט ובכבוד!!!

לדעתי תאמר לה שהיא לא תרוויח כלום מזה ...

יש לה פה זוגיות ...

בעל ...

וכל הבית נבנה ומתחזק מהקשר הראשוני...

תגיד לה שאתה רואה בה שותפה שגם היא צריכה לקחת חלק בשיפור הזוגיות

שאם לה או לך לא טוב , (ותסביר לה שגם לך לא טוב התנהגויות שלה!)

אז צריך לראות מה כל אחד יכול לעשות למען השני!!!!

זה לא קשור לצודק זה קשור למה עושה את הזוגיות שלנו טובה יותר!

תגיד לה שזוגות שמתחזקים את הנישואים בעוד חמש שנים בעז"ה זו תהיה משפחה שכיף לשוב הביתה שכיף לצאת ביחד שכיף לשבת ולדבר

אבל אם עכשיו היא תפספס את ההשקעה ההתחלתית היה לה מאוד מאוד קשה אח"כ לתקן את העיוותים וההשלכות!

ולדעתי כל הכבוד לך על האכפתיות וזה שאתה לא אדיש לזה אבל תלך להתיעץ ! לא בגלל שאתה צודק או לא ...

אלא בגלל ששווה לך להשיג פתרון עכשיו בנאדם שזה המקצוע שלו יכול להאיר לך את הדרך ולהשיב את החיים למסלול הנכון עם דברים שאפילו לא העלאת בדעתך! בהצלחה!

מה בעצם היא רוצה?

אם אחרי שלשה חודשים היא עד כדי כך לא סובלת אותך אז בטח יש לה איזה הסבר או איזו מטרה.

האם היא בכלל רוצה להמשיך את הנשואין?

האם אתה מוכן בתנאים הללו להשאר נשוי לה?

חזק ואמץ.

אם זה כמו שאתה מתאר - אל תתחיל לחשוב במה אתה "לא בסדר"..

"יש עוד דברים שלא רוצה לשתף".. - זה לא טוב.

צריך לחשוב איך לעזור לך, כעת לא כ"כ הזמן. אבל בינתיים, תשתדל מאד לשמור על שלוה. לא להתפעל מידי. לעשות את שלך, כמיטב יכולתך, להיות טוב וחביב. וזהו..  ומן הסתם יתברר תוך זמן קצר מה קורה פה.

מי שבולם עצמו בשעת מריבה.  "תולה ארץ על בלימה".

אחי, כתוב את אשר יאהב ה' יוכיח. צריך באמת להמשיך לנסות להוציא ממנה את כל הדברים להגיד לה שתגיד גם דברים שהיא מתביישת בהם, שלא תפחד מכלום, עדיף שהדברים יצאו החוצה, אני מרגיש שעדיין היא לא אמרה הכל. ולשים את הדברים על השולחן, זה יכול להיות שמשהו בך לא מוצא חן בעיניה, ואז היא צריכה לעשות עבודה של השלמה עם המציאות, להבין שזה מה שנכון לה, לקבל את המציאות שה' הביא לה ובסוף לשמוח בזה, ולזה באמת כדאי לפנות ליעוץ, ואני רוצה להציע לך את המטפלים של בית הספר לפסיכולוגיה על פי תורה (תורת החיים), שלמטפלים (ומטפלות) שם יש הצלחות מדהימות (מס' 086422198) לספר לה על הרגשות שלך, להגיד לה שקשה לך במצב הזה, ושהמצב לא יכול להמשיך ככה, ושאתם חייבים לעשות עבודה כדי להתקדם. 

ולגביך, הסטייפלער כותב שזוג שעמד תחת החופה יש חזקה שהם נשמה אחת גם אם זה לא נראה, וכשיש בעיות שלא שמו אליהם לב לפני הנישואין זה מחזק את העובדה שזה קרה בהשגחה פרטית מדויקת. הקשיים והייסורים זה מתנה של ה' שבא לקרב אותנו אליו, אין דבר יותר מקרב אל ה', מאשר קושי, בפרט קושי מתמשך שמחייב אותנו לזעוק לה' ולהתפלל לישועה הקרובה, כמובן שאנחנו לא מחפשים ייסורים, אבל כשהם מגיעים, לדעת שזה מושגח, זה מה שנכון לי עכשיו לעבור, וזה ייסורים של אהבה שבאו לרומם אותי, ובסופו של דבר זה שווה לי כי אני  מרוויח מזה את התכלית שלי בעולם וזה להתקרב לה'. 

בהתחלה הייתי רבה איתו כמעט על כל דבר,וממש הייתי "מרשעת" אליו לא בכוונה ח"ו אבל ככה זה אישה כשהיא נכנסת כבר לאטרףף של כעס.

יכול להיות שאם קצת תוריד פרופיל ותתעלם-בנחמדות כמובן.משהו כמו-"כשתרצי לדבר מתוקה אני כאן"יעזור.בהתחלה היא תתעצבן יותר אבל אחרי איזה שעה שעתיים לדעתי היא תבוא ותפתח ואפילו תודה שהיא לא הייתה הכי בסדר.

שאלה נוספת,יכול להיות שאתה עובד ולומד והיא נשארת בבית רב הימים?לפעמים זה גורם לתסכול גדול מאד אצל נשואות טריות("פעם הייתי חופשית ועשיתי מה שרציתי מאז שהתחתנתי הוא נשאר לגור ליד הישיבה/החברים שלו ועושה מה שעשה תמיד ואני כלואה באיזה חור מעאפן בגללו!!!!)תנסה אולי לצאת איתה לאיזה מקום שונה.

תאמר לה שאתה לוקח אותה לאנשהו ושזו הפתעה נשים אוהבות הפתעות מאד!!!(נשים מהסוג של אשתך)

זה יעבור בסוף אל תדאג!!

אבל אתה ממש בעל מיוחד מאיך שאתה כותב שאתה מגיב.

קצה החבל..

עשה כעצתי לעיל.

שמור על איפוק.

אתה לא דואג רק לעצמך - אחרת לא היית נוהג כמו שאתה נוהג.

כל אדם יכול לומר "נימוקים" כאלה (עושה רק כדי שלא יהיה פתחון פה וכו') על כל אחד. אין לדבר סוף..

בינתיים רק תוסיף טוב.  אל תתרשם מכלום. תהיה בטוח שכל הוספת טוב מצידך, עושה את שלה. בשמיים ובארץ.

אחרי שבת - יש מקום לשבת לשיחה רצינית, בנחת.

לומר לה באופן ברור ונינוח:

תראי, אני לא עושה רק "בשביל שלא יהיה פתחון פה". אני עושה כי אני רוצה שיהיה לך טוב. הכל מאהבה.

אם לא רצית להתחתן - חבל שעשית מה שלא רצית. כעת אנחנו אחרי הנישואין - וצריך לראות מה הלאה.

אם אינך אוהבת את המשפחה, זה חבל. אני אמשיך לאהוב אותם, לא אחייבך בכח, גם לא מתחתנים עם "משפחה", העיקר שיהיה יחס מכבד.

קשה לך - אני מבין. אני לגמרי לא לוקח עלי אשמה.  אני עושה כמיטב יכולתי שיהיה לך טוב, ורוצה שגם לי יהיה טוב, ולשנינו ביחד.  אם יש הערות ובקשות - מוכן לקבל בשמחה. בתנאי שזה הדדי, ובתנאי שכאשר נענים לבקשות - שמחים בכך ולוקחים את זה בעין טובה.

זה מצידי.  וכעת תגידי, מצידך - מה את רוצה הלאה?...

תגיד הכל בשלוה גמורה, ללא התרגשות יתרה, בנחת. אתה הגבר. תוביל בשלוה. ותראה מה רצונה.

הצלחה רבה.

[כמובן, כל הנ"ל - במגבלות ה"נתונים" שאפשר לקבל ממישהו שכותב בפורום..]

קודם כל היא לא רצתה להתחתן, אז כל הנישואין קשים לה,

אבל תגיד לה שאחרי שזה המצב (כבר נשואים) לא יהיה לה יותר טוב אם זה תיהיה ההתנהלות, שאתה עושה הכל מכל הלב. וגם אם היא שונאת את המשפחה שלך, היא התחתנה איתך ולא איתם...

תשאל אותה מה היא אוהבת לעשות ביחד, ותעשו את זה בהרגשה חמה, תנסה לראות ממה היא באמת נהנת ולהעצים את הרגעים האלו, תספר לה ממה אתה כן מאושר (בכל השחור הזה) מאז שהתחתנת...

והדבר שהכי תדע: שכל ההתחלות קשות!!!!!!!!!!! אצל הזוגות הכי מחויכים!!!!!!!!!!!!! ותגיד לה שאתה אוהב מאוד שהיא מנשקת אותך! וזה משמח אותך! ושאחרי הפעולות נשמשכים הלבבות! ואם התחתנתם אז זה משמיים! ושככל שהיא תשתדל עכשיו זה יהיה קופת החסכון לזוגיות טובה בע"ה.

מקווה שיקח לה קצת זמן להכנס להריון כי אז המצב הרבה יותר קשה... ואם זה מהריון אז זה יעבור.... קבל בהבנה...

בהצלחה רבה!

ותפילה תמיד עוזרת!

אם היא באמת לא רצתה להתחתן לפני החתונה, אז למה היא התחתנה?!  עושה רושם שיש כאן משהו מאוד קשה בעברה של הבחורה הזאת. אולי הבעיה קשורה בחיים האינטימיים שלכם. אולי היה לה נסיון מר הרבה לפני שהיא הכירה אותך, דבר שגורם לה לסבל נפשי וגופני עכשיו. מי שיעץ לך ללכת ליעוץ, צדק. אם היא לא רוצה ללכת, לך לבד ליעוץ. מוזר, שלא הבנת עוד לפני הנישואין שהיא לא מעוניינת. אם הבעיה שלה קשורה ביחסים האינטימיים ביניכם , מובן למה היא נרתעת/מתביישת לדבר על זה. אולי אתה לא מתחשב בה בעת קיום יחסים אינטימיים?  אולי במקום לגרום לה הנאה אתה גורם לה סבל? [לא, חלילה, שאתה מתכוון לזה, אלא שזאת התוצאה.]

כשתדע מה הבעיה, תוכל להחליט אם להתגרש או לא. שמעתי שבניו יורק ישנם רבנים אורתודוקסים שקוראים למצבים מסויימים "מקח טעות" ואז, הנישואין הללו מבוטלים מלכתחילה ואין סטיגמה של "גרוש" או "גרושה" [אילו היית יודע מראש שכך ייראו הנישואין שלך, לא היית נכנס לנישואין הללו, לכן זה "מקח טעות". בניגוד למצב של התרחקות בני הזוג זה מזו בגלל נסיבות בלתי צפויות מראש שמצריכות גירושין.]

אם יש אהבה, ויש רצון לתקן דברים ולהתקרב זה לזו, אז מצווה לעשות הכל כדי לשמר את הנישואין.

מאידך, אם אף פעם לא היתה שם אהבה, והנישואין רק מאמללים את שניכם, אין שום מצווה לסבול כל החיים. להיפך. עדיף להיפרד עכשיו כל עוד שאין ילדים שגם הם יסבלו ממערכת יחסים שכזאת. להיפך, חסד עשה הקב"ה עמכם שהעלה את העניין אל פני השטח מיד בהתחלה -- לפני שתאמללו עוד נפשות. אגב, יש לומר ולכתוב "מה אני אעשה?" ולא "מה אני יעשה?" כפי שכתבת. [הוא יעשה אבל אני אעשה.].

אני נשואה יותר משנה ויש לי יציאות דומות לאלה של אשתו של אנונימי. ואז בעלי מפייס אותי ומראה לי את אהבתו , מחזיק לי את היד ונותן לי להרגיש שוב רצויה. ומשכנע אותי שוב כמה האהבה שלו לא תלויה בדבר. וזה באמת בגלל שאני רגשית ומתעצבנת משטויות ושוכחת לפעמים לראות את התמונה הכללית. אני פתאום נרגעת. הדבר הכי גרוע זה להרגיש שהוא כועס/מסכן/סובל. אני צריכה אותו חזק ומבין. וכזאת אני בשבילו לפעמים. יש ימים כאלה ולפעמים אפילו תקופות כאלה. וסיפר לי רב גדול שפעם שאלתי שגם הוא הרגיש לפעמים שבא לו לברוח מהזוגיות שלו. זה טבעי. זה לא סיבה לגירושין. אלא רק לתשומת לב. לפייס ולהרגיע ולתפוס את החיים בפורפורציה. וצריך ללמוד את אומנות הפיוס. זה כמו מים קרים על נפש עייפה לאישה שהעומס לפעמים קשה . בהצלחה אנונימי. צפויות לכם הרבה התמודדויות ! אני מקוה שתצאו מחוזקים מזה. 

אתה ללא ספק הסובל הראשי כתוצאה מכך, צריך המון סבלנות וכוחות נפש במצב כזה.

אני לא חושבת שהיא יכולה לצאת מזה בלי עזרה חיצונית, 

יכול להיות מאד שהיא עברה איזו תקיפה או מערכת יחסים שלא מרצונה או לא טובה מבחינה פסיכולוגית - 

וכעת זה מתנקם בה.

יש לכם תקווה, ואפשר לצאת מזה ולהיות הזוג הכי מאושר בעולם - אבל חייבים חייבים טיפול מקצועי!

בס"ד

תפנה לבד לייעוץ זוגי.

צריך לתת לה זמן לעצמה ואז לומר שאתה אוהב את חברתה

ואם זה לא קיים אז כל העסק לא שווה שום דבר.

לפי הסיפור שלך הנשואין שלכם התחילו גרוע בשביל שניכם.

היא ממורמרת ודוחה אותך במילים ובמעשים ואתה עומד מבולבל, מדוכא ומסכן.

אם אין ביניכם אהבה אולי מוטב לפרק את החבילה עוד לפני שיהיו לכם ילדים.

חבל שתסבלו כל כך הרבה, ילך כל אחד לדרכו וימצא את האושר במקום אחר.

אף אחד לא ערב להם על הזיווג הבא חס ושלום...

לכן לדעתי פשוט לנסות להשקיע כרגע במה שיש לנסות להתיעץ וכן למצוא את הזיק שאפשר להצית

והתשובה שמובאת כאן

אולי נשמעת מאוד מתקבלת אבל...

בגלל שאני מאמינה שהאדם ששאל הוא אדם דתי וחי עם אמונה

אז לפי התורה ...

בני זוג שעמדו יחד מתחת לחופה הם נשמה אחת . נקודה.

נכון יש תיקונים וגם התורה מאפשרת מסכת גיטין אבל זה אמור להיות נדיר...

הקב"ה מזווג את הזיווג הנכון...

לדעתי פה עדין לא ניסו את כל האפשרויות...

לא הצליחו עדין להיפתח ...

ונראה שחסרים לזוג ובמיוחד לאישה כמה מושגים בסיסים שיחיבים לנישואים (כמו שיתוף, הענקה וכו'...) שהיא בעז"ה יכולה ע"י למידה לרכוש...

כך שלפרק את החבילה

בזמן שהם נשואים 3 חודשים...

והם עדין לא מבינים מה עובר עליהם

והם לא הלכו ליעוץ

זה מעשה פזיז חסר תועלת וגם קצת חסר אמונה!

יגעת ומצאת תאמין!

לכולם יש בעיות בהתחלה.

כי עם כל הכבוד לפני החתונה לא באמת מכירים. ולוקח זמן להתרגל אחד לשני.

ובכלל לשינוי...

ולא ישר "מפרקים את החבילה" בגלל שקצת קשה.

ואחרי שנתים /חמש/עשר יש שנאה ענקית .

אז בגלל זה לרוץ להתגרש? את יודעת כמה אנשים היו צריכים להתגרש במצב הזה?

אני רואה את זה כחוסר הבנה לא כחוסר אהבה וזה בהחלט ניתן לפעמים לתיקון. בכל אופן שווה לנסות

כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן.

נכון שדברים יכולים להשתנות אבל למה לא לפתוח בטוב?

למה הוא צריך להשקיע ולהתאמץ בשביל אשה שלא רוצה אותו?

הם עדיין צעירים, עדיין אין ילדים, אין שום דבר שמחייב אותם לסבול יחד.

ביותר מידי שרשורים את/ה זה שממליץ לפרק את החבילה,

ואני תוהה לעיצמי אם את/ה באמת מודע למחיר ולקושי הכרוך בכך.

לו כולם היו מקשיבים לך הצער והאיבה היו עולים פלאים.

גירושין זה כמו ניתוח, כואבים פעם אחת ונרפאים. (ובעיקר  כשהזוג בקושי התחיל את דרכו) 

נשואין גרועים זה דבר שהורס לך את כל החיים.

אילו כל בני האדם היו נשמעים לעצתי להתחתן רק מתוך שמחה ואהבה לא היתה שום סיבה לכך שהצער והאיבה יגברו.

וכמה אנשים שזווגם השני עלה יפה אמרו שאם הם היו עם מספיק שכל\יעוץ טוב הם היו מצליחים גם עם הראשון

למה אתה קורא נישואים גרועים...

הגדרה שנמשמעת מדבריך בענין היא:

כל מי שקצת קשה לו ודורש ממנו קצת עבודה

קח רגלים וברח

כיוון שנישואיך הם נישואים גרועים =  אתה צריך להתגרש....

אני חושבת שקביעה כזו היא פשוט עוול

להרבה הרבה משפחות שבהתחלה היה להם קשה!

ולעוד הרבה משפחות שתהתחתנו והיה להם אהבה ושמחה ואח"כ היה להם קשה!

אבל מה שמשותף לכולם זה שהם הצליחו התמודדו וזכו במשפחות מדהימות ובזוגיות שמחה ומלאה באהבה אמיתית

שהיה קשה עד בלתי אפשרי להשיג...

אבל עם עבודה ואנרגיות טובות שמופנות לזוגיות למרות הקושי יש תוצאות...

אבל אם הם יברחו מהנישואים מהר לפני שניסו לעבוד כי שמא הם נמצאים בהגדרת נישואים גרועים לשיטתך  הרי אין להם סיכוי... (והם לא יודעים שאם הם ימשיכו עוד קצת כבר הם ימצאו את הפתח של האור בנישואים - לא חבל!!!!!!!)

טול קורה מבין עיניך,

ונסה לענות לגופה של טענה שנכתבה בכל הכבוד הראוי.

אני גרוש לשעבר, וליוויתי זוגות רבים לפני ובמהלך ואחרי גירושין,

ומציע מכל הלב להמנע מלזרוק עצות בלתי אחראיות כאלה לחלל הפורום אלא במקרי קיצון מובהקים.

הן עשויות לגרום בסופו של דבר לנזק בלתי ישוער ובמקום לחזק זוגיות בעזרת מאמץ לקעקע אותה באמצעות בריחה.

אתה יודע היטב שאני אשה לא גבר ולמרות זאת אתה מעז לפנות אלי כאל גבר. אתה עושה את זאת כדי לרמוז על כך שאני שקרנית ו/או מתחזה עם כוונות זדון.

אני סבורה שהעצות שלי הן נכונות וטובות ואילו עצות אחרות שנתנות כאן הן הן העצות הגרועות והמזיקות שעלולות לאמלל אנשים לכל חייהם.

אני מציעה לך לא לפנות לפסים אישיים בתגובותיך אלי ואף למשתתפים אחרים!

ולא. דווקא לא זכרתי שאתה בעצם אשה.

ולגבי ההערה השניה שלך,

שים לב לתגובות שנכתבו בעקבות הודעתך שממליצה על גירושין.

אינה הופכת את דברי לנכונים יותר או נכונים פחות.

אין לי שום בעיה עם זה שאני לפעמים במיעוט בדעותי ואין לי שום קושי לצאת נגד דעת הרבים אם אני מאמינה בצדקתי.

הכל טוב ויפה.

פשוט תזהרי בלשונך ממסקנות מרחיקות לכת ועצות קיצוניות.

את לא מכירה את התמונה המלאה, בסה"כ קוראת שאלה בפורום..

אנחנו ודים לך על השתתפות בדיון ועל דעתך החשוהב, רק קצת יותר רגישות. זה הכל.

על גרושים מסתכלים רק כעל חוסר בררה כאופציה אחרונה לא כאופציה ראשונה.

ממש לא בטוח שהוא ימצא אהבה חדשה יותר טובה, בדר"כ נשואים שניים יותר קשים מראשונים (יש כמובן יוצאי דופן)

מה שבטוח שלפעמים, אם היו משקיעים בנשואים ראשונים, כמו שמשקיעים בנשואים שניים, לא היו מגיעים לגרושים.

יש כמובן אופצית גרושים אבל אחרי ברור הפרטים לא ככה לזרוק.

הוא עדין צעיר הוא חושב שהוא מקרה יוצא דופן, חשוב שהוא ידע שיש המון המון זוגות שקשה להם בהתחלה, לפעמים גם בהמשך... אבל מקושי שנגזר משמים אי אפשר להתחמק.

התקופה שאחרי הנישואין באמת לא פשוטה.

קורה לפעמים שהאישה נסגרת בתוך עצמה, לא מוכנה לדבר ולשתף ומתחרטת על המהלך שעשתה. זה קורה.

אתה באמת עובר תקופה לא קלה ומתסכלת במידה לא מעטה..

אשתך משדרת מצוקה, היא צריכה עזרה, את עזרך בעיקר.

תמשיך לשדר לה שאתה מאמין בה, ספר לה כמה אתה אוהב אותה וכמה היא חשובה לך, איך מצער אותך וכואב לך לראות אותה ככה, שקשה לה. כל הזמן, לא משנה איך היא מגיבה, אני בטוחה שזה עושה לה טוב.

אל תתייאש! זאת תקופה זמנית שחולפת. היא לא סתם בחרה בך לצעוד איתה את הדרך, גם היא מאמינה שאתה זה שתצליח לקלף ממנה את הקליפות. עוד קצת מאמץ והשתדלות..

היכ חשוב עכשיו זה לחזק את האמון שלה בך. כשהיא תבטח בך יהיה לה יותר קל להפתח.

מעריכה מאד את אורך הרוח והסבלנות שלך אליה, אתה בעל טוב וראוי ועוד תצליח להגיע אליה!

קודם כל תירגע. נישואים שהולכים חלק יש רק בסרטים. יכול להיות שקשה לה עם השינוי שקרה לה בחיים.

השינוי הוא מאוד משמעותי ומקיף. לא תמיד גברים מודעים לכל ההביטים כמו שנשים חוות את זה.

כל מציאות החיים השתנתה. לפעמים אפילו השינוי של סידור הבגדים בארון הבגדים יכול לערער את הביטחון ק"ו שהרבה היבטים אחרים משמעותיים יותר.

היא מעדיפה לצאת עם חברות? מצוין. היא מנסה להיאחז בקצת שעוד נותר לה מוכר מהחיים הקודמים.

בהדרגה היא תתרגל לבלות בחברתך כאופציה ראשונה.

לגבי המשפחה שלך- כולם חדשים לה! זה קשה מאוד מאוד!!!

ועוד כזוג צעיר נחתתם לתקופת חגים שהיא אף פעם לא פשוטה בטח לא לכלה טרייה.

לדעתי, אם ניסית להבין אם יש משהו ספציפי שמפריע לה ואין, הניח לה לנפשה. לנסות בכוח למצוא תירוצים לקשוי שלה יכול 'לקבע' בעיות. 

תפרגן לה כשהיא יוצאת עם חברות. תקבע איתה מתי אתם יוצאים ביחד. תצאו למקומות שביליתם בהם בדייטים. זה יכול לשחרר מהמתח שאולי היא מרגישה בבית החדש והלא "ביתי" שלה.

אפשר גם להציע לה לקשט את הבית בצורה שתנעם לה. אפשר לעשות את זה כערב בילוי זוגי.

אפשר לכתוב פתקים נחמדים אחד לשני ולהחביא במקומות מקוריים.

גם מאי מגע לא צריך להילחץ. הכל בהדרגה ובמתינות. הלחץ רק ידחק אותה עוד יותר למצוקה שלה. לאט לאט היא תפתח.

נסה לתת לה תשומת לב חיובית ולא לרדוף אחריה כשהיא מסתגרת. תמיד אפשר לומר לה בחיוך אני כאן אם תרצי לדבר, ולצאת מהחדר שהיא תחליט אם בא לה או לא. 

אבל כשהיא מחייכת- תפרגן לה, תספר לה כמה טוב להיות איתה כשהיא שמחה. תפרגן לה על ניקיון/ בישולים/ מה שהיא עושה בבית או למענך.

ואחרון והכי חשוב- לתת לגיטימציה לקושי שהיא חווה. ייתכן שהיא בעצמה מבוהלת מהבהלה שלה ולא מבינה מה עובר עליה ולכן גם נרתעת מהתייעצות זוגית. זה בסדר וטבעי שקשה ושלא הולך חלק המעבר לחיי הנישואין.

כשיצאתם היה לכם נחמד?

הנה מחשבה שקפצה לי.

נסו לקחת צעד אחורה, דמיינו שאתם שוב רק חברים, בלי הלחץ של הנישואין.

היא תצא עם חברות, תשתחרר (אתה אל תשתחרר יותר מדי, ראבק אתה לא אישה )

תחזרו קצת לרומנטיקה.

עד כאן המחשבה הזו.

בסופו של דבר הדבר הזה יכול אצל נשים (גם אצל גברים, אבל בהחלט יותר אצל נשים) להסתחרר מדבר קטן לסיפור ענק.

גם אצלי היו קשיים לא פשוטים, הנה המסקנות שלי:

כמו שכתבה כאן מישהי, העיקר שאתה תהיה תומך וחזק בשבילה, אל תיפגע ממנה - רק תתן.

אם תתמיד, בסופו של דבר היא תצא מהסחרור שנקלעה אליו.

תנסה לחשוב על זה כסוג של מחלה שלא נמצאת בשליטתה (כי התסבוכת הרגשית הזו היא אכן כזו) בכדי לתמוך באשתך במחלה היית מוכן להרבה, נכון?

יאמרו שאני מסיר את האחריות מהאישה, נכון.

למרות שיש לה בחירה, בשלב הזה של הסחרור הבחירה שלה קשה מאוד ואין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים.

תשובה שמובילה למקומות טובים,

בתקווה שהסיפור ייגמר באהבה גדולה ובזוגיות בנויה היטב.

לפעמים קשרים שמתחילים בקושי ממשיכים בבנייה חזקה יותר מכאלה שהתחילו בהמון התלהבות.

המצב שאתה מתאר הוא קשה מעיק ומכאיב ממש. 

אני לא מתיימר לתת עצות, אבל אני יכול לתאר לך מה אני הייתי עושה, ואח"כ גם את ההגיון. 

הייתי אומר לה: 

"אשתי היקרה - את באה ואומרת לי עכשיו שלא רצית להתחתן, הבנתי.

אני אוהב אותך ומאמין בך, אין לי ספק שנוכל להתגבר על הכל אבל ביחד, אעשה את כל המאמצים ויותר מכך.

 אם את רוצה להתגרש בבקשה. אבל אם לא המצב מבחינתי לא יכול להימשך ! 

יש לי תנאי אחד-  שנלך למישהו מוסכם על שנינו על מנת להתגבר על הבעיה. "

כמובן שאפשר וגם צריך לומר את זה בצורה הכי עדינה ומתוך האווירה הכי טובה שאפשר. 

עכשיו אני אסביר את ההגיון: 

אחת מן השתיים או שהיא רוצה להמשיך אתך או שלא, במקרה שבאמת לא - לא יעזור שום דבר בסוף זה יקרה ורק ביסורים גדולים יותר. 

אם לא - וזה נראה לי המקרה כאן (עובדה שעם כל הכעס והמרמור והרוע שהיא מתלוננת עליו, היא לא מבקשת להתגרש, בכל אופן לא הזכרת את זה) אז מה שקורה שנח לה להיות במצב שאתה מחזר אחריה, לא לפתור את הבעיה כשהיא יודעת שבכל מקרה תרצה בה. 

ולכן במהלך הזה - תוציא אותה מאיזור הנוחות הזה (כמובן שאני לא בא לזלזל, יכול להיות שהיא סובלת ממשהו, יכול להיות שהיא במלכוד  - אבל איך שלא יהיה היא לא מוכנה לצאת ...) 

שוב ככה אני הייתי עושה, אני חושב שזה המהלך הכי אמיץ הגיוני וחכם לעשות. 

המון הצלחה וברכה ידידי. 

תנסה להיזכר בתקופת הדייטים, מה היה מוצלח.

מה אהבתם שניכם.

תשאל גם אותה מה היא אהבה, ותנסו לשחזר.

כמו מדוייטים אמיתיים, כולל שמירת נגיעה...

כנראה שמשהו בך לא מוצא חן בעיניה ומרגישה שעשתה את טעות חייה כשהתחתנתם

כנראה שנכנסה לחופה ממקום לא נכון.

המלצה שלי זרוק לה את הפצצה הזו וראה את תגובתה אתם נשואים כולה 3 חודש אל תתן לזמן לעשות את שלו

ברר את האמת עכשיו וטפל בעצמך 

ללכסיקון. 

ברגע שמכניסים את המילה הזו היא הופכת לאופציה, ואז הרבה יותר קשה להתמודד עם המצב (כי תמיד יש את הפחד שאולי זה יקרה, אז למה להשקיע בכלל)

כותבת מנסיון מר מאד

ואם יש משהו אצור בתוכה?

ואם ההורים שלה לחצו עליה והוא בכלל לא בקטע שלה?

ואם היא התחתנה מלחץ חתונה ולא מהבנה וסתם מענה אותו?

למה המילה הזו כ"כ קשה?

האם עדיף למשווך כך ואחרי 10 שנים ו4 ילדים להפגש אצל עו"ד וברבנות?

או שעכשיו כל אחד יקח את הבגדים שלו ויחזרו להורים?

שתקועים כבר עם ילדים ומשכנתא וכעסים אחד על השני מפה להודעה חדשה ומחכים בכליון עיניים לגיל בו הילדים יגדלו בשביל להשתחרר מהעול הזה?

וכמה ילדים אומללים גדלים בבתים הללו?

וכמה דמעות נשפכות בגלל שלא חתכו את זה אחרי 3 חודשים ?

בחייאת 3 חודש זה כלום אחרי שנה שנתיים לא זוכרים מזה מאומה ואם נפגשים עם נפש מתאימה

הכל נתבער מן העולם הגיע הזמן שגם במגזר שלנו יבינו שאם רע צריך לחתוך לפחות בשלב כה מוקדם

עם ילדים וכו המצב מסובך לאללא 

כי הרבה זוגות יש להם קשיי הסתגלות

ויועץ טוב יכול לעלות על דרך המלך או לחילופין להציע מניעה בינתים

שהתגרש תוך 3 חודשים?התחתן עם מישהיא אחרת וחייו דבש ושכח מיזה לחלוטין??קשה לי להאמין שאפשר למחוק כזה דבר מהחיים.

אני דוקא כן מכירה גרושה שהתגרשה תוך כמה חודשים ואפילו שהתחתנה בשנית ויש לה ילדים והיא אפילו סבתא, היא אומרת שכל המחלות של היום הגיעו מאז... ז"א סבל נפשי וגופני

לפעמים אפילו בתור זוג צעיר זה יותר קשה, כי 3 חודשים אתה לא מרגיש שמיצתה מספיק , זה נשאר לפעמים כמו איזה חלום רע,

לדעתי גרושים אחרי 20 שנה מצד אחד זה פחות נורא, כי ההרגשה שדי מיצתה מכל הכיוונים ובאמת לא היה סיכוי.

סתם לא הבנתי את ענין המשכנתא. מי שרוצה להתגרש עושה חשבון לא להתגרש בגלל משכנתא???

התשובה שלך היא פשוט לברוח מיד שיש איזה משברון...

אבל אם כך זה היה כבר לא היו משפחות היום

כי כמעט כולם חוו רגעים ותקופה של התמודדות זוגית ....

שילכו להתיעץ. אסור לפרק זוגיות ונישואין רק בגלל הפחד להתמודד ולצמוח! שינסו קודם...

תפסיק לחרוץ גורלות מרחוק!

אם תשאלו אותי איך אני יודעת כי הוא סיפר לי :/ ודיברנו על זה והחלטתי להגיב אם כבר דברים הופכים נחלת הכלל שיעשו כמו שצריך!!

יש לי מה להגיד בנושא מעיין תגובת נגד.... אני לא מתייחסת אליך בתקופה האחרונה אני לא מכחישה! אבל זאת קרה רק לאחר שכשביקשתי ממך לחזור הביתה מהר מהעבודה כי אתה עובד פעמיים בשבוע משמרת כפולה וחוזר בשמונה הביתה ובימיים שלא אני רוצה לנצל איתך כל רגע וביקשתי שתחזור מוקדם הלכת להורים שלך והשארת אותי עד חמש וחצי לבד מחכה ופגועה שהבקשות שלך שבסך הכול אמורות להיות לטובותינו שוות ל....

על הפעם הזאת שביקשתי ממך שוב ושוב בוא נראה סרט ביחד בוא נעשה משהו יחד ואתה שיחקת במחשב ופשוט התעלמת ממני אז הלכתי לחדר אחר וציירתי כדי לא להיות לבד, על כל הפעמים שרציתי לצאת עם חברות (לא זה לא קורה הרבה ) ואמרת לי את לא לוקחת את האוטו ואני אשאר לבד בבית והלכת לחברים שלך, זה בסדר נכון?

חלוקת העבודה בבית לא מתחלקת באון שווה כי כשאני מבקשת ממך לעשות משהו אתה תקוע עם העיניים בפלאפון שלך ומשחק בפלאפון ואז יוצא לבסוף שאני עושה את הדברים במקומך אז הפסקתי לחכות לך שתואיל בטובך לעשות או לבקש...

ואם תגיד להגנתך שמחקת את כל המשחקים בפלאפון אומר שוב כמו שאני אומרת לא ביקשתי שלא תשחק, ביקשתי שתעזור ותמצא את המיצוע בין הכיף האישי שלך אלינו.

יומיים לפני יום כיפור דיברתי עם בת דודה שלי בטלפון והתעצבנת אמרת לי שפעם הבאה שאני מקבלת שיחה שאני אגיד לך בדיוק מי זה וכמה זמן תמשך השיחה (סליחה אדוני הצוהר...)

התווכחנו הסברתי לך שאני לא שולטת בדברים ואנשים ובמה שהם הולכים לספר ושזו הייתה שיחה חשובה, ביום שישי ערב יום כיפור הלכת להסתגף, הרב זרק עליך אבנים שוועה רותחת הכה אותך עם רצועת עור (מכירים את הטקס..) אבל סליחה מאשתך שזה בעצם מהות יום הכיפורים לא זכיתי לקבל רק דקה לפני כניסת הצום... ממש אווירת טוהר וקדושה

זה לא בתקופה של הזמן האחרון כל הנושא הזה ופה אני רוצה להתייחס גם לתגובות שקראתי וגם למה שמר אנונימי 87 כתב...

ימים שיהיה לנו טוב ביחד אני יכולה לספור אותם על עשר אצבעותיי.. מיותר לציין שזרקתי לו 4 פעמים במהלך שלושה חודשים שלא טוב לי ואני רוצה להתגרש.

נוסף ששלוש פעמים לפני החתונה ניסיתי לבטל את העסק הבעיה שהרב שהתייעצתי איתו לא הסכים לראות אותי הוא הלך לדבר איתו וכמובן לא אמר לו הכול ובייחוד לא את מה שאני מרגישה כי הוא לא רצה לפרק. ביום פגישה של ההורים התקופה אחת הרעות של לפני החתונה אחרי הפגישה הלכנו לבר הייתי כדור של שנאה עצמית ואש למה אני עושה את זה אמרתי לו שאני רוצה לשתות עד שאני אקיא(לא מספיק מצוקה??) וזה מה שהיה שתיתי אלכוהול עד שהקאתי את נשמתי.

ביום של הטעימות לא רציתי להיות שם לא חלק מזה הייתי עצבנית כועסת כאובה ומבולבלת לא רציתי לבוא בכלל אמרתי לו שילך לבד עם ההורים שלו ושלי אך באתי בכל זאת לכבד אותו וכולם ראו את הפרצוף שלא יכול להתפרש לשתי פנים שאלו "את לא מרגישה טוב" ופה זה נגמר. שבוע לפני החתונה הייתי על סף פירוק בפעם האחרונה לפני הדבר הגודל הוא השתולל הפך כסאות התקשר לאמא שלו שהתקשרה לאמא שלי באלגן בסוף הסכמתי חרצתי את גורלי ועכשיו גם אם אני אתחנן להיות חופשי מישהו צריך לחתום על השחרור שלי והוא מחזיק אותי בביצים... אז זה לא שהוא לא ידע שאני לא רוצה ולא טוב לי הוא בחר לראות אחרת. מכאן אתם יכולים להבין שלא היתה פה אהבה גדולה סנוור וזוהר של לפני החתונה או את הכיף שאחרי...שפתאום כמו שחלק חושבים "נפלתי למציאות החיים"

בימים המותרים שלנו שהמסכן לא מקבל אפילו נשיקה הלכתי איתו יותר מפעם אחת "עד הסוף" ובכיתי כמו מטורפת אחרי זה... ולא אפרט מזה יותר.

לכל רושמי התגובות איזה מתוקים ואיזה חמודים... לא מתוקים ולא חמודים!!!! זה סבל יום יומי אתה מגיע למקום של שנאה עצמית אתה לא רוצה שום דבר רק להיות לבד ושיעזוב אותך בשקט לא רציתי את זה מלכתחילה והדבר שהכי מטריף אותי לשמוע התחתנתם אין מה לעשות.

הלו???????????????????????????

זה לא נישואין קטולים וכן יש מה לעשות אין מצווה לסבול אין דבר כזה! אם נתנו את האופציה מהתורה להתגרש זה חוקי ומותר לגמרי!!

משהו תוספת לתסכול שלי, יום אחד פשוט הרגשתי שאני צריכה לקבל ממנו מחמאה ולא פתחתי מריבה ולא כלום באתי מהמקום הכי נקי ואמרתי לו למה אתה לא מחמיאה חי אני באמת מרגישה כמו צל לפעמים כיאלו אני לא שווה כלום בעיניו ולהגנתי אומר שיש לי מעט דברים טובים.. כמו בכל אחד הוא פשוט הסתכל עלי ואמר שהוא צריך לחשוב על משהו (תודה באמת) כשחיכיתי קצת ושאלתי שוב הוא אמר אני לא יודע אני צריך לחפש מחמאות בגוגל....

זה מה שאני שווה בעינייך?? אני אפילו לא סתם "יפה?!"  משהו?

ישבתי שעות בחדר בוכה מחכה לטיפה יחס ומה הוא עושה? קורא תהילים מחכה שהישועה תבוא מן שמיא- כמובן שהיא תבוא משם אבל אדם צריך לעשות מעשה לדבר משהו?! כולם!

אני לא חושבת שזה המקום לפתוח את נושא המשפחה שלו על ההקנטות שקיבלתי לפני החתונה וגם אחרי והוא פשוט לא יודע אליהן כי אני מסתירה ממנו למען שלום בית וכי נמאס לי לריב, ועוד בעיות נוספות וקצת גדולות יותר.

כתבתי המון ואני רוצה לסיים כאן ולהגיד דבר אחרון....

קראתי את כל התגובות זה שהתחנתי זה בעיה שלי נכון אני בן אדם שקשה לו מאוד לפגוע במישהו אחר היה לחץ משפחתי ועוד המון לחצים אני מטומטמת מפגרת טיפשה וכו שעשיתי את זה אתם צודקים בכל...

רק תבינו דבר אחד ...להגיד לבחור שהוא אומלל שהוא חווה חויה קשה שאתם מחזקים את ידו על המסכנות שלו שרחמנות על מה שהוא עובר ועוד כל מיני דברים כאלה ואחרים... אל תשכחו שיש נפש בצד השני שאם "אישתו לא מתייחסת אליו" זה לא כי היא במחזור ויש לה הורמונים אם היא לא נותנת שהוא ינשק אותה זה לא כי היחסים האינטימיים שלהם דפוקים כי משהו קרה... וכנראה יש צד אומלל יותר בצד השני....

תחסכו ממני את הרחמנות והכל...

עכשיו שמעתם את שני הצדדים שניהם צודקים לשניהם יש בעיות מודה שאני המטמטמת יותר מבינינו שהסכמתי להיכנס לזה מודה מודה!

אז אולי באמת כבר על תגיבו... כי נאמר כבר די...

סליחה שזה ארוך....

הייתי בכיוון ועכשיו נשמע את המנטרה של השאר 

יעוץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץ

מה למען ה' יועיל פה כזה?

כלה צריכה להכנס לחופה עם רצון להקיא בגלל אלכוהול?

גם שעון מקולקל צודק לפעמים.

בלי הצד שלה זה נראה כמקרה אחר לגמרי.

תגיד אם הכרת את הסיפור קודם למה לא יעצת לה מהתחלה?

אה, רגע, לא הכרת.

מה שאומר שגם בעתיד תתן עצות כאלה על סמך נתונים דומים.

למעשה טעית.

לפי הנתונים שהיו לפנינו טעית.

במקרה יצא שהצד השני בסיפור שונה מאוד.

נו, שוין, באמת שזה לא העיקר.

ברור שכותבים על סמך מה שנכתב מתוך הנחה כי גם מי שקורא- קורא לפי מה שנכתב ובזה יצא רווחנו.

למרות שזה לא כך.

מה שאומר שימשיך לתת עצות כאלה.

שלושה חודשים מחתונה והם מדברים כאילו זוג בן 20-30 שנות נישואין שעלו על שרטון!

שלושה חודשים זה זמן שעדיין הפרפרים מהחתונה והדיסק של האירוע לא מש מהמחשב!

שלושה חודשים זה זמן לצאת למסע קניות מטורף בהום סנטר ולתקוע ברגים ביחד בקירות!

שלושה חודשים זה זמן לבלות במסעדה ולבזבז קצת כסף מהחתונה!

שלושה חודשים זה זמן לריצות של עבודה לימודים וחלומות משותפים

שלושה חודשים זה לא זמן למריבות של יעוץ זוגי!

ברור לי שמלכתחילה היה פה משהו לא במקום ציטוט: (כנראה שמשהו בך לא מוצא חן בעיניה ומרגישה שעשתה את טעות חייה כשהתחתנתם כנראה שנכנסה לחופה ממקום לא נכון.)וצדקתי!

הבחורה לא רצתה אותו מראש ככה בונים בית?!!!!!!!!

אני לא מאשים אותה היא קורבן של רב והורים שלא מבינים שאם לטעימות הבחורה לא רוצה להגיע זה כתובת מטורפת על הקיר שאסור להתעלם אבל.... ההזמנות נשלחו והאולם קיבל מקדמה ומה השכנים יגידו ואסור לפרק אירוסין ובלבלבלה וכל החרטא הזה.

אין להם ילדים זה נכס עכשיו שפשוט יחזרו להורים וזהו אין בקושי רכוש משותף אין משכנתא כך אני מקווה  

מה ישועה תצמח מיועץ זוגי ? יהפוך להם את הלב לאוהב ומכיל? קשקושים!

בקשר למקרים אחרים לא אעז להציע כך נחרצות אבל פה הכתובת זועקת ממש

בגילה לא עלינו ולא על אף אחד אם עוברים שעות קריטיות דימום תוך גולגולתי עלול להסתיים כרע מכל.

האם הרופא ימליץ מיד לרוץ לניתוח? לא...

למרות שכל שעה קריטית.

יש גם מחיר לפעולה כירוגית מיידית.

מסתכלים על המקרה, בוחנים יתרונות מול חסרונות, בוחנים קריטיות תגובה ולפי זה מחליטים איך לפעול.

מה יעזור? קודם כל, יש סיכוי לא מבוטל שלא יצטרכו ניתוח.

אבל גם אם כן, וזה משהו מאוד חשוב- גם אם יתברר שהטיפולים האחרים לא עזרו ומה שנשאר זאת רק אופציית ניתוח.

אסכים שהיא תנותח בלב שקט.

גם אם יהיה לניתוח מחיר לכל החיים אדע בוודאות מוחלטת שזה מה היה הכי נכון לעשות.

אם רע לי בעבודה מיד אגיש התפטרות? לא. גם אם בדיעבד יתברר לי שבחרתי את מקום העבודה הלא נכון, גם אז לא ארוץ להתפטר. אנסה במציאות הקיימת לעשות הכי טוב שאפשר. לא עוזר? בלב שלם אגיש התפטרות.

התחלתי ללמוד מקצוע ולא מדבר אלי. ביום אחד אקום ואעזוב הכל? לא. גם אם מלכתחילה היה חכם לבחור מסלול/ מוסד אחר, עכשיו אני לא במקום של לפני אלא במקום של שאמצע. שוקלים בכובד ראש השלכות לכאן או לכאן.

גם בראייה של עכשיו לא מתאים? קמים לוקחים אחריות ולא גוררים עוד לימודים חסרי תועלת.

אני לא נגד לקום ולעשות אחורה פנה. אני מאוד נגד למהר לעשות את זה. בד"כ כשנמצאים בסיטואציה קשה הברירה האחרת נראית קורצת יותר. אבל כשמגיעים אליה מבינים שאולי לא היה נכון לקפוץ כ"כ מהר.

בהקשר של ייעוץ זוגי. מה יעזור? גם אם מלכתחילה הנישואים התחילו ממקום לא בריא, עדיין יש מה לשפר. עדיין יש תקווה לעתיד הרבה יותר טוב. אם רק ירצו הכל אפשרי. ואם אחרי נכונות והרבה מאמץ מצד שניהם להשתפר עדיין לא עוזר וגם אם אחרי הכל בסוף יינתן גט- הוא ינתן ממקום הרבה יותר בשל.

לגבי כדורים, אלכוהול, זריקת כסאות- טוב פרטים פיקנטיים שמתווספים לסיפור.

הפורום שלנו יודע להכיל גם תפניות כאלו...

אז לשניהם יש קצת (הרבה) בעיה עם תגובה למשבר, עדיין פיטים. שילכו לייעוץ אישי כל אחד בנפרד ללמוד איך מתמודדים עם קשיים...

דווקא הגישה שלך שלקחת כל אחד את שלו ולחזור להורים ובסוף לשכוח ממה שקרה- לא ממש ישים בהתנהגות כזאת...

גם להתגרש צריך בבגרות אם לא רוצים צלקות...

לא לפרק חבילה - תנסו קודם לעבוד עם מה שיש

וחתונה יהודית היא לא קטולית!

אבל זה שעמדת תחת החופה עם אדם זה בדיוק, זה לא רק מחוסר ההחלטיות שלך אלא גם מזה שהקב"ה גלגל את זה !

אז קודם כל אמונה...

לדעתי לכו יחד ליועץ נטרלי משהוא שאין צד וחלק בכם - חדש שלא מכיר עדין - ולכו ביחד!

(ויש לי על מי להמליץ ! )

כי אנחנו עברנו חוויה קצת שונה אבל דומה

(ראינו פרות  משמעותים יותר רק אחרי איזה חצי שנה יעוץ)

והיעוץ הציל אותנו ועכשיו הרבה אחרי,  איך שאני מודה להקב"ה על זה

שלא שמעתי לעצות של תגמרו וזהו לפני שהילדים יגיעו

למה .....????

כי ב"ה בזכות זה שהשכלנו ללכת ליעוץ היום טוב וכיף לי עם הזוגיות הזו שדורשת עבודה אבל שכרה בצידה...

תמיד מסכת גיטין נמצאת...

אבל כן כן כן לנסות- אפשר להצליח!!!!!!

וסתם כך תדעי שנראה שאת עוברת משהוא ממש לא קל!

מאחלת לכם שהקב"ה יוביל אתכם לעצה הנכונה!

קודם כל, כל מה שתיארת עדיין לא סוף העולם. שלא תביני לא נכון, מבינה ומזדהה מאוד עם התחושות הקשות שלך!!!

גם אנחנו התמודדנו עם הרבה מהקשיים שאתם מתארים. כרגע אתם בעיצומו של המשבר והדברים נראים ענקיים ובלתי ניתנים לגישור.

אז לכן אני אומרת קודם לנשום עמוק ולהירגע.

הדברים פתירים.

קשה מאוד מאוד לא לקבל מחמאה כנה מבן הזוג. את צודקת, אני מבינה אותך. גם אני עברתי את זה.

אבל זה אנושי. גם הוא סה"כ נשוי טרי. הוא צריך ללמוד את אומנות המחמאות. כן, קשה שזה יהיה בשלוף. את יכולה לראות פה נק' חיובית שהוא אדם כנה. את באמת רוצה שהוא סתם יזרוק לך: "את יפה?".

לך בעל יקר, גם לך יש עבודה רבה. מחמאות ופרגון זה צורך של האישה כמו אוויר לנשימה. כתבתי את זה לך עוד לפני שהיא הגיבה. זאת לא רק היא. זה כולנו. כולנו זקוקים למחמאות והרגשת ביטחון בזוגיות. בהערכה בלתי מותנית של הבעל.

אבל קודם כל, כבסיס להכל-

תקשורת.

תקשורת זוגית נכונה!

אל תיבהלו, זה לא משהו שאמורים להיוולד איתו. גם אם כרווקים תקשרתם מצויין עם הסובבים אתכם, תקשורת זוגית זה עולם אחר. זה עולם שלומדים אותו אט אט.

את מתעצבנת שהוא כתב את זה פה. קודם כל אנחנו לא מכירים אתכם ואין סיכוי שנזהה כי מה שאתם מתארים יכול לקרות לעוד הרבה זוגות שאתם בכלל לא מדמיינים שהיו בסיטואציה הזאת.

הוא כתב פה וקיבל לרוב תגובות איך הוא יכול להשתפר בסיטואציה הזאת.

סה"כ ניסינו לעזור. רוב המגיבים לא בחרו פה צד כי ברור שאנחנו לא רואים את התמונה המלאה. אנו עונים באופן תיאורטי על מה שנשאל. לצורך העניין גם התגובה אלייך נכתבת באופן תיאורטי. הרי יש סיכוי מסוים שכל הסיפור או חלקים ממנו מפוברקים. אז למה אני כותבת? כי גם אם זה אמיתי וגם אם לא, הסיטואציה עצמה היא אמיתית והתגובות יכולות לעזור לאחרים שנמצאים בסיטואציה. הבנת? אין כאן שיפוטיות. 

ובחזרה למקרה- מדברייך עולה פעם ועוד פעם אופציית הגירושין. את יודעת למה זה חבל? לא כי זה אסור. אלא כי כשזה כל הזמן ברקע- יהיה קשה להצליח בזוגיות.

תנסי לחשוב חיובי- האם יש בך רצון לשינוי חיובי? האם את מוכנה לעשות צעדים לשיפור המצב? אם כן- בראש ובראשונה עוד הרבה לפני הרבנות לכו על זה. 

בבקשה תפנו לייעוץ זוגי. תלמדו איך לתקשר נכון. איך לפתוח דברים נכון, איך לנהל את השיחה שתצאו ממנה בתובנות חיוביות.

יודעת מה? גם אם תחליטו שאין יותר סיכוי לזוגיות שלכם- זה יבוא ממקום אחר לחלוטין. זה יבוא ממקום מפוקח (מלשון פיקח) יותר.

כרגע- לא משנה מה היה לפני, יש לכם סיכוי גדול מאוד לזוגיות מאושרת אם אר תרצו. אין הדבר תלוי אלא בכח הרצון שלכם. של שניכם! לשניכם יש מה ללמוד ומה להשתפר (ובעצם לכולנו), אין כאן שאלה של מי צודק.

אתם יכולים ללכת יחד לייעוץ או כל אחד בנפרד. 

הדרכת כלות והדרכת חתנים טובה יכולה לעשות את כל ההבדל.

אל תשמרו בבטן, גם אין צורך להתנגח על גבי הפורום, אין צורך לחפש מי צודק ולהצדיק למה השני טעון שיפור.

יש צורך לפתוח את הדברים ולעשות זאת נכון. קודם כל ברמה האישית של מוכנות לתת הכל ולהשתפר ואח"כ ברמה הזוגית לעבוד על הדברים יחד. 

בהצלחה!!

זה לא הולך ככה

שכל אחד מכם יש לו תיק עוד מלפני שנפגשתם..

ממה שאת מתארת- יוצא שאולי טעיתם כשהתחנתם,

כלומאר בטוח טעיתם כשהתחתנתם ממקום כ"כ לא שלם ומסוכסך,

אם זה שבכלל התחתנתם- קטונתי מלומר.

מתי הלכת לייעוץ זוגי? לכמה פגישות??

מה בכל זאת גרם לכם לרצות להתחתן בהתחלה?

מאיזה רקע משפחתי אתם מגיעים?

בני כמה אתם?

והכי חשוב- 

מה את חושבת שיקרה עכשיו??

לעניות דעתי ממה שקראתי כאן-

הבעיה הא לא רק הדינמיקה שלכם,

אלא כל מיני דברים אישיים שאתם סוחבים שמונעים ממכם לתקשר בצורה סבירה,

ובלאו הכי כל אחד מכם כדאי שיעבור טיפול אישי.

ההחלטה היא שלכם- אם לבדוק אם הטיפול עוזר, ולחכות כמה חודשים בתנאים מוסכמים שאולי יועץ אישי יכול לעזור בהם,

או להתגרש עכשיו אך לקחת בחשבון שזה חוסך מכם את ההתמודדות הזוגית לבינתיים,

אך בהחלט יגרום להתמודדויות אחרות בעתיד,

ובעיקר- הבעיות שהבאתם איתכם לא יפתרו בלי שתטפלו בהם....

בהצלחה רבה!

את זו שתחייה עם התוצאות, לכאן או לכאן.

את גם רומזת לבעיות גדולות יותר, כך שבעצם כל עצה שתינתן כאן היא חסרה מאוד, כיוון שאת הבעיות הגדולות האלו אנחנו לא יודעים.

מאחל לך את התבונה לבחור בדרך הטובה ביותר.

בהצלחה. 

בלי שמחה ובלי אהבה ואין שום סיבה להמשיך להיות תקוע במצב הזה.

רוב העצות שאתם קוראים כאן לא שוות שום דבר ורק יגזרו עליכם להמשיך ולסבול.

נשואין מסוג זה צריכים להתפרק ושכל אחד ילך לדרכו וימצא לעצמו בן ובת זוג מתוך שמחה ואהבה.

היא הלכה לייעוץ, נסגרה שהיא רוצה להתגרש. בעלה מקבל את הרושם שהיא לא מוכנה לייעוץ (או משקר במצח נחושה)

היא מסתירה הרבה מאוד מבעלה. לא מוכנה לשתף. הוא לא יודע על מה המהומה...

ברור שהזוגיות הבאה שלהם תהיה מתוך שמחה ואהבה.

לא סתם אהבה, אהבה כזו בוערת שלא יהיה להם (לכל אחד עם בן הזוג החדש שלו)

שום בעיות זוגיות!

הכל יזרום על מי מנוחות.

שום עבודה עצמית. שום עבודה זוגית. הם כאלו מושלמים!!!

איזה סרט מקסים, באה לפזר להם פרחים.

אני לא בא ממקום שיפוטי, אני לא מאחל לאף אחד להיות במצב שלך.

וברור, ממה שתיארת שיש הרבה דברים שהוא לא בסדר, ממש לא בסדר בהם

למרות שיש כאלה שאני מכיר שהיו ודוקא כן נבנו מזה, אני מניח שיש הרבה שלא מצליחים.

וגם אני בעצמי עשיתי חלק משטויות שבעלך עשה (ברוך ה' יצאתי מזה)

אם כי החלק של הפיכת כסאות ודרישה לדווח על שיחת הטלפון מדאיג.

לא יודע אם יש מה להציל אצלכם, זה כמה רמות מעלי.

יש מוטיב שחוזר הרבה במה שכתבת בהרבה מקרים את מניחה שהוא יבין למה את מתכוונת במקום להסביר בפרוש.

גברים, בדרך כלל, לא מבינים עשירית מהדברים האלה.

בדרך כלל ביחוד בהתחלה צריך לומר כל דבר בפירוש.

עצה אחת:

בין אם הדברים הולכים לכאן ובין אם לשם, צריך להתחיל לומר את אשר על ליבך.

אולי לא באותו רגע של כעס(ואולי כן, תחשבי בעצמך) אבל בהחלט לאיית כל דבר, כל תחושה וכל בעיה.

לכי לקיצוניות השניה.

אם קשה לך בדיבור, אז בכתיבה.

גם אם זה הולך לגירושין הוצאת הרגשות והמחשבות החוצה יחסכו הרבה.

מילה אחת לאנונימי87(או בעצם לכל אדם שנמצא במצב כזה):

עד שיש ביניכם שלום וקשר חיובי כלשהו וותר על הקשר הפיזי.

ביהדות קשר אינטימי הוא חובת הגבר וזכות האישה.

מצער...

אין לי כל כך מה להגיד, רק שליבי ממש איתך ואני מתפללת שהמצב יסתדר..

מלבד זאת,

חשוב לי להגיד ששמירה על הלכות טהרת המשפחה היא חשובה מאד מאד, ופגיעה בהם זה עונש כרת. כדאי לשים לב לכך, ולא "לוותר" בסופו של דבר זה פוגע בכם עוד יותר. 

זה נראה שאת מסתכלת רק על הצד השלילי שבו, ובזה את מתמקדת... ואם זה הדרך שלך אז גם עם כל אחד אחר את לא תצליחי! בסך הכל אם תדברו ותפתחו את עצמכם יפה אחד לשני לא תגיעו למצב להכניס את העיניינים האישיים שלכם לפורום!

אם תתגרשי הבעיה לא תפסק! אלה להפיך!

אם ההית מספרת לו מההתחלה בצורה שכיף לקבל אני בטוחה שהוא רוצה לטובתך, אין בעל שרוצה להרע לאשתו! אבל אם הוא חוזר הביתה לפרצוף חמוץ אז למה לחזור מוקדם? ולמה לא להתעסק בפלאפון! גברים שונאים אשה שכל הזמן לא טוב לה, ואם זה הטיפוס שלך אז אף גבר אחר לא ישנה לך את החיים!

תעשי חשבון נפש, תלכו ליעוץ, אני מסכימה איתך שאין אשן בלי אש, ואני בטוחה שאת פגועה ממנו, אבל אם לא תסבירי לו מה קרה איך הוא ידע לעזור לך ולהשתנות? אולי תתכתבו בינכם?

חבל לפרק חבילה עם בעל אוהב, תעשי מניעת הריון ותטפלי בנישואים שלך! במידה ועשית כל מה שאת יכולה אז תחשיבי לנתח לך את החייםן בניתוח מסובך... שלכי תדעי איך תצאי ממנו............ אם היה לכם רגעים טובים ביחד אז ממש חבל............ כולם רבים ולכולם יש אי הבנות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כנראה הגעתם לנישואים עם ציפיות גבוהות מידי...

המון הצלחה! ותעדכנו אותנו מה קורה!

תפילה תמיד עוזרת! רק את צריכה לרצות באמת שיהיה טוב!

שעם כל הכבוד וסימפטיה למה שהם עוברים שנשמע ממש ממש ממש לא קל

הם מפחדים להתמודד ובורחים...

הבעל ניסה להראות שהוא אביר יפה תואר ולא יצא כזה

האישה מנסה להראות שהיא פשוט קורבן לסבל שהתחילה להתעורר וזועקת לא עוד

והתשובה שלהם זה --> לא רוצים לשנות ---> לא רוצים לעבוד ---> לא רוצים לאמין בזוגיות הזו.

עצם זה שנישאו זה לזו (גם אם לכתחילה רצו לברוח הרי בסוף הם אלו שכן עמדו תחת החופה יחד)

עצם זה כבר מחייב אותם להתמסר זה לזה ....

האישה נראת שרק מנסה לברוח מהסיפור וזהו וכועסת על החלטתה שניכנסה לזה מהתחלה

האיש לא בדיוק הבין עד כמה שהשגיאות שלו הן כלי שאישתו תיתפס עליהן כמוצא שלל רב העיקר כדי להצדיק לברוח מכל המציאות הזו ...

תתפסו! תפנו זמן אחד לשני

שימו את עצמכם מקום ראשון

לא חברים לא חברות

לא משפחה

לא עבודה

ולכו דחוף ליעוץ עם כל הנשמה

לא מפרקים חבילה תוך 3 חודשים (בלי מקרי אלימות או מעשים סופר חריגים!!! בזוגיות)

לדעתי אין פה שום הצדקה לגרושין

לדעתי בדיוק בשביל זה צריך להתמסר אחד לשני להאמין אחד בשני

זהו אתה מחויב לה והיא לך...

ואם עכשיו תברחו ותתגרשו תגלו עוד קצת זמן

שלקחתם עוד החלטה שגויאה והפעם זה היה סופר מאוחר...

לפעמים להחלטות שלקחתם יש השלכות וצריך להתמודד אם זה

אתם נשואים!

אתם מחויבים להתמסר זה לזה - תפסיקו לברוח  !!!

תלמדו מהי מהות של נישואים לפי דת משה וישראל לא סתם נפגשתם והקמתם בית !

הצלחת להצביע על הנקודה המדויקת.

צל"ש!

האם אתה סבור כי כל זוג בעם ישראל שבא בברית הנישואין ואפילו בכורח מכל מיני סיבות צריכים להמשיך להיות נשואים?

אפילו שזה לא טוב להם 

אבל רק יועץ שמכיר ושמע את שניהם יכול להמליץ על על צעד שכזה.

נשמע לי לא רציני ולא אחראי לזרוק עצה פאטלית שכזו בפורום ווירטואלי

ובמה זה פחות אחראי מכל העצות שנותנים להם כאן להמשיך להרוס את חייהם בנשואין האיומים הללו?

לו היה לך מושג בגירושין ומשמעותם,

יתכן והיית מבינה.

רמז: עצה שתוביל לייעוץ ולא לגירושין יכולה להמשיך את האווירה הקשה עד היעוץ, ואולי מעט אחריו. עצה שתוביל לגירושין מובילה למהלך שבאופן כללי ניתן לומר שהוא אל-חזור בתוספת אווירה קשה שעשויה להמשך שנים ארוכות, אפילו אם אין ילדים. אבל זה באמת רק על קצה המזלג.

השאלה איננה מה אני או אתה יודעים.

השאלה היא אם העצה והרעיון נכונים או לא נכונים!

ואין לך שום הסבר לטענה המוזרה שלך כאילו ההמלצה להתגרש היא חסרת אחריות פחות או יותר מההצעות האחרות.

בסה''כ ראית שאלה בפורום, את לא מכירה את התמונה המלאה ואין לך מושג מה קורה שם באמת.

פירוק בית הוא אחד הדברים הקשים ביותר, לתת עיצה הרת גורל שכזו בקלות כזו זה חוסר אחריות מוחלט!

אין לי מושג אם את נשואה או לא, אבל בשום פנים ואופן לא מפרקים נישואין לפני שממצים את כל האפשרויות האחרות (אא''כ מדובר באלימות).

נישואין לא מוצלחים מקורם (ברוב המוחלט של המקרים) בבעית המידות של אחד/שני הצדדים, עם קצת עבודה אפשר לגעת באושר ולראות אהבה פרחים ופרפרים.

אין כמעט זוגות בלי קשיים בתחילת הדרך. נקודה.

להציע לכל אחד עם בעיה קטנה של קצר בתקשורת זה עוול של ממש, אם אוהבים ה לא אומר שלא רבים, בכלל לא.

הבעיות לא יעלמו בסבב הבא, להיפך.

לכן, העצה והרעיון לעולם לא יהיו נכונים, בעיקר בגלל שאת לא מוסמכת לתת אותם. בטח שלא על במת הפורום.

את מביאה פתרון קל שבורח מהבעיה ומסרב להתמודד איתה. זאת גישה פחדנית.

אתם צריכים לנסות לעבוד על הזוגיות שלכם ביחד ואתה צריך להפסיק לחשוב שהיא מחפשת אותך תפרגן לה וכו׳ , מעבר לזה בחיים יש מריבות גם , אתה צריך לפרגן לה שהיא יוצאת עם חברות כדאי שתציע לה לצאת איתך גם! אבל לא יותר מדי כדי שלא תרגיש כלואה שפה בעצם נכנסת עוד משוואה אתה צריך לבדוק עם היא מרגישה כלואה איתך או לא!  אם כן תתן לה ספייס ואם לא אז תציע לה לצאת איתך לבלות גם!

היא בסך הכל נשואה טריה, קשה לה לצאת מהעבר שלה. זה דבר ידוע וקרה גם לאשתי. יש הרבה אנשים שלוקח להם שנה- שנתיים עד שהם מתרגלים לחיים זוגיים. אמרת הרי שהיא מקסימה, לא? חכה ותראה שהיא פי אלף יותר מקסימה מכמה שאתה חושב!

אל תשכח להתפלל על זה כל יום זה הדבר הכי חשוב!

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!