יש לי ילדים ואני רוצה להתגרש.
אנחנו לא רבים בקול אבל אני לא אוהבת את בעלי מהמון סיבות שלא אספיק לתאר כאן.
היועצים אמרו לי שאם המצב לא משתפר עדיף להתגרש כי לילדים זה סבל לראות הורים רבים ולא אוהבים. ניסיתי המון שנים לתקן את מערכת היחסים והמצב אבוד.
השאלה שלי: במצב בו אנחנו לא ממש רבים לפניהם אבל הם קולטים את החוסר אהבה בינינו, וגם את החילוקי דעות לדוגמא שאני פשרנית ובעלי ממש חזק בדת.
הם רואים את הכאב שלי הם רואים שאני מפרנסת ובעלי לא עובד ולא עושה מאמץ לעבוד וכל עול הבית עלי הוא בחיים לא שטף או גיהץ גם אם זה אחרי לידה.
אני משתדלת לא להתפוצץ עליו ולא לצרוח שהוא יושב וגולש ואני מבקשת שיעזור בייום שישי והוא לא עוזר ממש מסרב.
אבל רק לפעמים אני כועסת עליו ואומרת בטון כועס: אתה לא בסדר כל העול עלי אתה לא מתחשב נמאס לי
ואז הוא עונה : אה יופי נמאס לך? מענין! וממשיך לגלוש או ללמוד. האמץ היא שהוא נוראי כי אפילו שהוא בחיים לא העליב אותי והוא אפילו מחמיא לי וגם נותן לי חופשיות אני בעצם עושה כמעט כל מה שבא לי. הגשמתי את כל החלומות הגדולים והקטנים שלי. אני קונה מה בא לי( כי אני מפרנסת יחידה)
לכן אני עושה לשבון פשוט:
אם אני אתגרש מה אני מרויחה?
להפטר ממגורים וחובות לאדם שלא אוהבים.
ואם לא אתגרש
ארויח את נפש הילדים ואחסוך מהם את הטראומה!
השאלה אם להשאר במצב הז ה זה בריא בשביל הילדים?
אני חיה עם אדם שאני נגעלת ממנו ובשבילי זה מסירות למען הילדים אבל האם זה באמת למענם?
השאלה מתעצמת כשאני באה מבית דומה שבו אימי נשארה למעננו אבל היא היתה כל כך עצבנית מאבא שלי שהיא הוציאה את העצבים שלה עלי בצורה איומה.
אני בתור ילדה הייתי מעדיפה שתתגרש.
אבל היא מאוד מסכנה כי אבא שלי מתאכזר אליה ממש הוא פשוט לא מרשה לה לצאת מהבית ממש כולא אותה. אם אמא היתה מתגרשת היא היתה מרגישה שחרור מבית סוהר וזה רווח גדול
אבל אני לעומתה אמשיך לחיות את חיי כרגיל עובדת וחולשת על כל השטחים , רק בהבדל קטן: נריב עלה משמרות ועל כסף ומי יודע מה עוד
הרווח היחיד שלי יהיה להתפטר מהפרזיט המגעיל הזה.
שאלתי לכם:
האם כדאי להשאר בשביל הילדים?
אנחנו לא רבים בקול אבל אני לא אוהבת את בעלי מהמון סיבות שלא אספיק לתאר כאן.
היועצים אמרו לי שאם המצב לא משתפר עדיף להתגרש כי לילדים זה סבל לראות הורים רבים ולא אוהבים. ניסיתי המון שנים לתקן את מערכת היחסים והמצב אבוד.
השאלה שלי: במצב בו אנחנו לא ממש רבים לפניהם אבל הם קולטים את החוסר אהבה בינינו, וגם את החילוקי דעות לדוגמא שאני פשרנית ובעלי ממש חזק בדת.
הם רואים את הכאב שלי הם רואים שאני מפרנסת ובעלי לא עובד ולא עושה מאמץ לעבוד וכל עול הבית עלי הוא בחיים לא שטף או גיהץ גם אם זה אחרי לידה.
אני משתדלת לא להתפוצץ עליו ולא לצרוח שהוא יושב וגולש ואני מבקשת שיעזור בייום שישי והוא לא עוזר ממש מסרב.
אבל רק לפעמים אני כועסת עליו ואומרת בטון כועס: אתה לא בסדר כל העול עלי אתה לא מתחשב נמאס לי
ואז הוא עונה : אה יופי נמאס לך? מענין! וממשיך לגלוש או ללמוד. האמץ היא שהוא נוראי כי אפילו שהוא בחיים לא העליב אותי והוא אפילו מחמיא לי וגם נותן לי חופשיות אני בעצם עושה כמעט כל מה שבא לי. הגשמתי את כל החלומות הגדולים והקטנים שלי. אני קונה מה בא לי( כי אני מפרנסת יחידה)
לכן אני עושה לשבון פשוט:
אם אני אתגרש מה אני מרויחה?
להפטר ממגורים וחובות לאדם שלא אוהבים.
ואם לא אתגרש
ארויח את נפש הילדים ואחסוך מהם את הטראומה!
השאלה אם להשאר במצב הז ה זה בריא בשביל הילדים?
אני חיה עם אדם שאני נגעלת ממנו ובשבילי זה מסירות למען הילדים אבל האם זה באמת למענם?
השאלה מתעצמת כשאני באה מבית דומה שבו אימי נשארה למעננו אבל היא היתה כל כך עצבנית מאבא שלי שהיא הוציאה את העצבים שלה עלי בצורה איומה.
אני בתור ילדה הייתי מעדיפה שתתגרש.
אבל היא מאוד מסכנה כי אבא שלי מתאכזר אליה ממש הוא פשוט לא מרשה לה לצאת מהבית ממש כולא אותה. אם אמא היתה מתגרשת היא היתה מרגישה שחרור מבית סוהר וזה רווח גדול
אבל אני לעומתה אמשיך לחיות את חיי כרגיל עובדת וחולשת על כל השטחים , רק בהבדל קטן: נריב עלה משמרות ועל כסף ומי יודע מה עוד
הרווח היחיד שלי יהיה להתפטר מהפרזיט המגעיל הזה.
שאלתי לכם:
האם כדאי להשאר בשביל הילדים?
