אחיין שלי, בן 7, נגמל לאחרונה בזכות הזמזם. וכמובן שזה בא אחרי כל מיני ניסיונות אחרים. 

http://www.kushnir.co.il/questions.php

תשאלי את עצמך איך היא מפעילה אותך דרך זה. גם לה זה לא כייף אלא אם כן היא מרוויחה משהו דרך זה

אני הרטבתי עד גיל גדול יחסית (יותר מ-10), וכל כך רציתי לצאת מזה שהייתי מתפללת על זה בבכי.. לא הרווחתי מזה כלום! פשוט לא ידעתי איך להפסיק..

קודם כל- אני בסופו של דבר נגמלתי בלי שום דבר, פשוט בשלב כלשהו ה' כנראה ריחם עלי וגרם לזה לעבור.. אולי מה שכן עזר היה תרגילי חיזוק שרירי רצפת אגן (כמו שעושים אחרי לידה) שאמא שלי אמרה לי לעשות, אבל זה היה הרבה יותר מאוחר מה שהייתי רוצה..

אני לא ממש הסכמתי בתור ילדה להשתמש בזמזם, כי התביישתי שאחים שלי הקטנים שישמעו אותו מצלצל, ובעיקר כי חשבתי שזה יותר יעיל לעצור את הסימפטום (זה מזכיר לקום כשצריכים) אבל לא מלמד אותי להתעורר מעצמי. היום אני יודעת שזה עוזר לגוף ללמוד את ההתניה שצריך להתעורר כשצריכים ללכת לשירותים, ולכן זה באמת אמור לגמול. אולי אם הייתי ודעת אז הייתי נגמלת הרבה יותר מוקדם.

לא הרווחתי כלום מההרטבות רק הפסדתי.

הזמזמם אצלי עבד מצוין!

אחרי הטיפול יכולתי לישון אצל קרובים וחברות!

אני יודעת שלא אצל כולם הזמזמם מצליח, אבל אצלי זה היה נהדר!

גם הבת שלי הרטיבה עד גיל 7. רציתי להתחיל את טיפול הזמזמם, אלא שבד בבד היא היתה צריכה להתחיל ליטול ריטלין, ולא רציתי להתחיל את שני הטיפולים יחד. החלטתי שנתחיל עם הריטלין, נראה איך משפיע, ורק לאחר תקופה נתחיל לטפל בהרטבה. אבל דווקא תוך כדי הטיפול בריטלין היא הפסיקה להרטיב.

הרבה שואלים: מה הקשר? התשובה שאנו משערים היא, שההרטבה כנראה הייתה על רקע רגשי. הריטלין גרם לילדה לתפקד טוב יותר, ולקבל יותר חיזוקים מהצוות החינוכי, וכך נפתרה הבעיה הרגשית.

תחפשי בפייסבוק good-car- תחבושות בריאותיות המכילות יונים שליליים ומחזקות את שלפוחית השתן.

 זה מיועד לנשים אבל זה עוזר מאוד לילדים!!!!!!!! שווה לנסות!

ועד שלא עלו על זה 

ועבדו איתי על להתאפק כל פעם יותר זמן

שום דבר לא עזר

ניסינו לשתות מעט מאוד שעתיים לפני שהולכת לישון

כשרואים שהיא מתהפכת במיטה מעירים ואומרים לה ללכת לשרותים. לפעמים היא מתעוררת אבל עד שמתאפסת יושבת במיטה ועושה

ניסינו "להעניש"-לתת לה לכבס את הפיגמה הרטובה וככה אולי תראה שמשתלם לקום..

תודה לכולכם

כשהיא תבין שאין לה ברירה ותהיה לה עבודה אח"כ...

ובאמת זה גם הוסיף הרבה לכביסה...כמה אפשר?

וניסינו בעוד דרכים כמו שראית, לא כ"כ עזר. גם עם הכביסה לא,אבל מחפשים.

בעזרת ה' נבדוק מה שהוצע פה...

פיספסת בלילה? לא נורא , קורה. אינך חסרת אונים,את יכולה לטפל בעצמך, להכניס את המצעים והבגדים הרטובים למכונה ולעשות מקחת נעימה. ועכשיו את רעננה ונקיה ומוכנה ליום חדש

אם הם מסתכלים על זה כעונש - זה להבנתי לא טוב.

אם הם מסתכלים על זה כקבלת אחריות, ואמון בילד וביכולות שלו - זה כבר משהו אחר (אמנם שנוי במחלוקת. אצלנו זה עבד)

בכל אחת מהאפשרויות הרגש של ההורה הוא שונה, ומתוך כך המסר שהוא מעביר לילד - אשמה או אמון - שונה.

של שפריסטים, 

חושבים שגם ילד עוור לא רואה כי יש לו רווח מכך או כדי למשוך תשומת לב.

שיהיו בריאים

6 ומעלה +++ (זה גנטי).

זה לא נעים לאף אחד.

אף אחד לא רוצה את זה.

בטח שלא מרוויחים מזה שום דבר.

באמת יש כדורים שלוקחים לפני השינה והם בעיקרון מונעים אתזה.זה אמנם לא פותר את הבעיה,אבל לפחות בינתיים-לתחושה טובה,או ללילות מחוץ לבית- זה מעולה. אולי שווה לקנות רק כאופציה לארועים מיוחדים..זה מאד מחזק את הביטחון,מנסיון...

אני גם הרטבתי עד כיתה ג', כי למדתי במקום שלא היה לי טוב חברתית. כשעברתי בית-ספר, גם בעיית ההרטבה נפתרה.

אמא יקרה,

"רק על עצמי לספר ידעתי"...

בתי החמישית, בת 13. רק בחודשים האחרונים הפסיקה להרטיב. מכיתה א' או ב' ניסינו כל מיני דברים. זמזם (דר' קושניר), טיפול תרופתי דרך אורולוג ילדים, ובשנתיים האחרונות טיפול תרופתי דרך "מרפאת הרטבה".

הזמזם התחיל להשפיע והפסיק, ניסינו שוב אחרי הפסקה ולא עזר. כנ"ל הטיפול של האורולוג. הטיפול התרופתי ממרפאת ההרטבה (נפרולוג ילדים) הוכיח את עצמו. קיבלה מינרין בשילוב כדור אחר (אנחנו בשלבי סיום הטיפול, כרגע רק מינרין).

עצתי לך:

קודם כל, האם חזרה להרטיב או שמעולם לא נגמלה מהרטבת לילה? אם פשוט מעולם לא נגמלה, תפני ל"מרפאת הרטבה" באזור מגורייך. תוכלי למצוא באתרים של קופות החולים, אמנם הם מתייחסים אך ורק להרטבה ולא שואלים כלום לגבי רקע אפשרי וכו', לכן את צריכה להיות בטוחה שאין רקע רגשי כלשהו.

מכירה גם ילדים שנגמלו מעצמם בסוף. 

לדעתי אין מקום ל"הענשה", אין לה שליטה על זה ובטוח שגם היא רוצה כבר להפסיק. תתייחסי עניינית, שהיא תהיה אחראית להוריד את המצעים ולפרוש נקיים בלילה (כמובן לעזור לה אם צריך), לא לכעוס, לא לעשות עניין.

בהצלחה!!

אלא משהו כמו "יש יותר מידי כביסה גם ככה אז את הפיג'מה שלך את תשטפי"

ועוד דבר ששכחתי להגיד- ממש משתדלים לא לצחוק עליה ולא להוריד את הביטחון והדימוי העצמי.ממש לא.

אבל כמו שאמרתי, לפעמים "עונש" כן יכול לעזור במידה מסויימת,כי לא בטוח שהיא פשוט לא יכולה,יכול להיות שהיא מתעצלת לקום...

אז ניסינו...תודה

אני הרטבתי עד גיל 15 ויותר. ניסינו כל מיני שיטות וחלקן עזרו לתקופה מסוימת. בסוף זה עבר מעצמו כשיצאתי לפנימיה. שם למרות שהכנתי את חברי החדר הראשון לא הרטבתי מעולם. (בבית זה המשיך עוד קצת...)

יש לי בן שהרטיב עד גיל 11 ועוד אחד בן 8 שזה קורה לו לפעמים השיטה שמצאתי שבאמת הכי עוזרת זה רוגע ושידור ביטחון לילד. "לא קרה שום דבר, תנקה אני אעזור לך ונעבור הלאה..." "זה בקרוב יעבור לך , אין מה לדאוג...".

אני שנים רבות נמנעתי מערבי פיגמות וכד'... הבן שלי בלי להתבלבל הלך בכיף לקח שקית אשפתון קם לפני כולם ו"העלים ממצאים..." כנראהה בגלל ששדירנו לו שזה תקין, בסוף הוא גם נגמל לגמרי מעצמו.

לכן אני מאוד מסכימה עם אמא יהודיה.

מצד שני חשוב גם לעבוד על עצמנו שבאמת נקח את זה בשלווה ולא נעשה מזה עניין אפילו בלב(האמת יש צרות הרבה יותר גדולות...) ואז גם אם בתת מודע הילד מנסה להפעיל אותנו ולשגע אותנו זזה יפסק מעצמו.

בכל אופן דבר אחד שאני כן עושה בעיקר בעונה הזו. לבדוק שהחדר מספיק חם. על הילד שלי משפיע האם התריס סגור מאחורי החלון או לא... אני קונה מצעים מפלנל (מפרגנת לילד חדש מתוך אמונה שאותם הוא לא ירטיב וגם אם כן...) ושמיכה חמה. מנסיון זה הוכיח את עצמו בהבדל.

בהצלחה וברגיעה

--גם אם מנקים את המצעים בשקט יש את הריח..

בס"ד

שתגיד לעצמה לפני השינה: "הלילה, אם אני אצטרך לשירותים, אני אקום ואלך לשירותים!", בנימה החלטית. זה עוזר.

בתור מי שהרטיב עד גיל מאוד מאוחר (אחרי גיל 18) ובתור מי שקצת חקר את הנושא. אין פתרון קסם אחד לכולם!

יש כאלה שאצלם זה נובע ממשהו רגשי ואז טיפול רגשי או שינוי סביבתי- גורם להפסקת ההרטבה ויש כאלה שאצלם זה משהו פיזיולוגי לגמרי -ואז כדורים יכולים לעזור, זמזם, תרגילים לפני השינה או שזה סתם יום בהיר אחד מפסיק... ויש כאלה שאצלם החלטה אמיתית להפסיק- עובדת!

מה שבטוח שלהורים אסור לבוא בהאשמה לילד!!!

הילד מת להיפטר מהבעיה הזאת שמבאסת אותו כל יום מחדש... מי שלא קם רטוב- מעולם לא יבין איזה תחושה נוראית זו! אז אנא- תעזרו לילד ,תזכירו לו ללכת לשירותים לפני השינה, תעזרו לו להחליף בגדים בבוקר (אם הוא צעיר מידי לעשות את זה בעצמו) תתיחסו בכובד ראש לבעיה הזאת כי היא מציקה גם פיזית וגם נפשית.

ואל תשכחו להתפלל על זה...  

עד גיל מאוחר בערך עד גיל 12,  הסדין לא עזר, הייתה מתוסכלת מעצמה -עד כדי בכי... הצעתי לה לדבר עם הקב"ה ולבקש

ממנו שיעזור לה, בנוסף שתברך "אשר יצר"  והקב"ה עזר...ישתבח שמו...

שיהיה בהצלחה

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

חזרה לשגרה- ניתוח בעיות למידה לפי שיטת ’מוח אחד’

 

יוסי גולד
 

בעיות למידה הן נושא מוכר ולא כל כך חביב. אנו מכירים בעיות למידה מסוגים שונים כגון דיסלקציה- חוסר יכולת לקרוא. דיסגרפיה- חוסר יכולת לכתוב. דיסקלקולציה- חוסר יכולת חשבונאית. בעיות קשב וריכוז- קושי בריכוז במשימה מסוימת (או כמה). היפראקטיביות- עודף פעילות מוחית-גופנית שגורם לתזזיות יתר ועוד.

כיום יש ביכולתנו לאתר בכל כתה קשיים שונים ולהצביע בנקל על  הילדים שלא מסתדרים ולא משתלבים ב"מערכת החינוכית" ילדים שלא אחת קמים אומללים בבוקר ומגיעים לעוד יום של קושי ותסכול עמוק. תסכול הנובע מעוד יום עוד שעה ואפילו עוד רגע של התמודדות מול עוד אי הצלחה, עוד כשלון עוד נפילה, עוד מתח, עוד צעקות ומריבות (וגם... עוד תסכול של המורה וההורה)
בכל כתה ישנם כמה וכמה ילדים שהם "מאתגרים" כלומר דורשים מהמורה מההורים ומהסביבה מאמץ יתר למציאת פתרונות ודרכים שונות וחדשות על מנת לקדמם ולהביא אותם למיצוי טוב יותר של יכולתם.
במערכת החינוכית הקונבנציונאלית ישנה מערכת מסועפת של שיעורי עזר, תגבורים, אבחונים, עצות והצעות, חומרים ותרופות, ובמקרים מיוחדים אף לשלבם בכיתה מקדמת/ משלבת או בית ספר לחינוך מיוחד. (אני לא בא לשפוט אלא לתאר מצב).

 

מוח אחד היא שיטה שעובדת דרך הגוף, כלומר, דרך מנגנון משוב מהגוף אנו מאתרים את החסימה הרגשית שמונעת ממוח האדם לעבוד היטב. משחררים חסימה זו דרך עבודה עם הגוף ועל ידי כך נותנים למוח לעבוד נכון ולהצליח בלימודים ובכל נושא אחר. המטרה במוח אחד להגיע להפעלת המוח הקדמי- המוח החושב, המוח שהוא "מותר האדם מן הבהמה" זה שדרכו אנו חושבים, מבינים, מסיקים מסקנות, מפעילים כלים, ממציאים מכונות, מדברים, קוראים, לומדים ובוחרים באמת. המוח הקדמי הוא האיבר היחיד והמיוחד ושאיפתנו היא להפעילו לאורך זמן ובכל הזמן. במצב זה הגוף רגוע ושלו לחץ הדם מאוזן ההורמונים מאוזנים והגוף והמוח מתפקדים במיטבם. לעומת זאת יש להבין כי בשעת מתח אנו מפעילים את המערכת ההישרדות, את מנגנון ה"הילחם וברח" שנמצא במוח האחורי. מערכת זו מכינה את האדם למלחמה או לבריחה. מערכת זו מופעלת מהמוח האחורי, מפעילה מערכות שונות בתוך הגוף על מנת שנהייה מוכנים למלחמה מרוכזים בה בכל חושינו ובכל האמצעים בגוף ולהגיע למטרה החשובה ביותר- לשרוד. הדופק עולה, לחץ הדם עולה הנשימה מואצת מופרש הרבה אדרנלין וסוכר לדם על מנת שנוכל להלחם או לברוח הכי טוב.

 
ישנן במצב זה מערכות בגוף שחדלות לתפקד כמו מערכת העיכול מערכת ההפרשות ובעיקר, לעניינינו, המוח הקדמי. זרימת הדם אליו קטנה בהרבה ופעולות מחשבתיות שמתבצעות במוח הקדמי מופסקות.
המוח האחורי לא "חושב" או "מרגיש" דרך הפעולה שלו היא השוואת דפוסי העבר ופעולה על פי אותו דפוס. אין זמן לחשוב או להרגיש יש לפעול עכשיו ומיד אחרת מי יודע מה יקרה. (אולי פשוט לא נהייה לא נתקיים...)
זהו מנגנון ההישרדות, כלומר המוח האחורי מופעל על ידי בורר מצבים משוכלל שבו כל תמונה, מראה, ריח, צבע, פינת רחוב, צליל, תווי פנים, טמפרטורה או שילוב של כמה גורמים שמזכירים למוח האחורי טראומה. במצב זה המוח האחורי יופעל מידית על מנת לשרוד עכשיו.
כל זיכרון של טראומה מפעיל אצל האדם את מערכת ההישרדות ובאותו הרגע אין שהות למוח לחשוב, ללמוד או להגיב לאירועים מבחירה אלא מדפוסי התנהגות על פי העבר.

גם אם התוצאה לא נעימה במיוחד כמו כישלון במבחנים, אלימות, מכות, קללות, השתוללות, בריחה, מצב משותק, הסתגרות, שיבוש במערכות יחסים ועוד כל זה מכוון על ידי המוח האחורי מנגנון ההישרדות של האדם שהוא מעל הכל בסדרי עדיפויות.
אביא דוגמה אחת פשוטה. כל אחד חווה אירוע לא נעים שבו הוא הגיב לא כראוי (יש רעיונות בפסקה מעל) כשהאדם רגוע ומדברים איתו על מה שקרה הוא תמיד יצטער יבקש סליחה ויבטיח לעצמו ולסביבה שבפעם הבאה זה לא יקרה. הבטחה זו מגיעה מהמוח הקדמי בזמן שאין סכנה והכל רגוע. אבל בפעם הבאה שסיטואציה זו חוזרת שוב נפעיל את המוח האחורי נשווה דפוסי העבר ונגיב שוב על פי דפוסי העבר. פעולה המגיעה מהמוח האחורי (זכרו יש למוח האחורי עדיפות על פני המוח הקדמי).

עבר לה לבד

לארח. הם יקרים, לכן קשה להשתמש בהם ביום-יום, אבל בנסיעות, ערבי כיתה, או כשרוצים לארח חבר כדאי להשתמש בהם ולמנוע הרבה עגמת נפש לילד. בסופר פארם אפשר לקנות אותם לכל מידה וגיל.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אחד מילדינו הרטיב בלילה מעבר לגיל המקובל

נעזרנו במרפאה של ד"ר קושניר (חפשו באינטרנט)

הטיפול היה בעזרת זמזם אבל חשוב מאוד ההדרכה והליווי והעידוד של אנשי המכון לאורך התהליך.

זה דרש ממני כאבא לקום עם הזמזם ולקחת את הילד החצי ישן לשרותים גם אם באיחור - כדי לייצר את ההרגל הנכון.

גרנו אז בישוב מרוחק ונסענו למרפאה באחת הערים אני וזוגתי והילד יותר מפעם אחת.

זה לקח מספר שבועות (אני לא זוכר כמה כי עברו כמה שנים...) אבל הילד חדל מלהרטיב.

כמובן זה על כסף ונדמה לי שהייתה השתתפות של קופת חולים אבל הצורך שווה את המחיר.

בקיצור מומלץ בחום, לחסוך את אי הנעימות וכל התחושות הנלוות של הילדה ואת התיסכול שבטיפול במצעים הרטובים מידי בוקר....

אבא אחד.

הבן שלנו בן שלוש וחצי, היה גמול לחצי שנה ועכשיו (כמעט שנה) מרטיב קבוע כל לילה ואנחנו מתלבטים אם להתחיל לנסות לטפל כבר עכשיו או לחכות עוד. 

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...