אחיין שלי, בן 7, נגמל לאחרונה בזכות הזמזם. וכמובן שזה בא אחרי כל מיני ניסיונות אחרים. 

http://www.kushnir.co.il/questions.php

תשאלי את עצמך איך היא מפעילה אותך דרך זה. גם לה זה לא כייף אלא אם כן היא מרוויחה משהו דרך זה

אני הרטבתי עד גיל גדול יחסית (יותר מ-10), וכל כך רציתי לצאת מזה שהייתי מתפללת על זה בבכי.. לא הרווחתי מזה כלום! פשוט לא ידעתי איך להפסיק..

קודם כל- אני בסופו של דבר נגמלתי בלי שום דבר, פשוט בשלב כלשהו ה' כנראה ריחם עלי וגרם לזה לעבור.. אולי מה שכן עזר היה תרגילי חיזוק שרירי רצפת אגן (כמו שעושים אחרי לידה) שאמא שלי אמרה לי לעשות, אבל זה היה הרבה יותר מאוחר מה שהייתי רוצה..

אני לא ממש הסכמתי בתור ילדה להשתמש בזמזם, כי התביישתי שאחים שלי הקטנים שישמעו אותו מצלצל, ובעיקר כי חשבתי שזה יותר יעיל לעצור את הסימפטום (זה מזכיר לקום כשצריכים) אבל לא מלמד אותי להתעורר מעצמי. היום אני יודעת שזה עוזר לגוף ללמוד את ההתניה שצריך להתעורר כשצריכים ללכת לשירותים, ולכן זה באמת אמור לגמול. אולי אם הייתי ודעת אז הייתי נגמלת הרבה יותר מוקדם.

לא הרווחתי כלום מההרטבות רק הפסדתי.

הזמזמם אצלי עבד מצוין!

אחרי הטיפול יכולתי לישון אצל קרובים וחברות!

אני יודעת שלא אצל כולם הזמזמם מצליח, אבל אצלי זה היה נהדר!

גם הבת שלי הרטיבה עד גיל 7. רציתי להתחיל את טיפול הזמזמם, אלא שבד בבד היא היתה צריכה להתחיל ליטול ריטלין, ולא רציתי להתחיל את שני הטיפולים יחד. החלטתי שנתחיל עם הריטלין, נראה איך משפיע, ורק לאחר תקופה נתחיל לטפל בהרטבה. אבל דווקא תוך כדי הטיפול בריטלין היא הפסיקה להרטיב.

הרבה שואלים: מה הקשר? התשובה שאנו משערים היא, שההרטבה כנראה הייתה על רקע רגשי. הריטלין גרם לילדה לתפקד טוב יותר, ולקבל יותר חיזוקים מהצוות החינוכי, וכך נפתרה הבעיה הרגשית.

תחפשי בפייסבוק good-car- תחבושות בריאותיות המכילות יונים שליליים ומחזקות את שלפוחית השתן.

 זה מיועד לנשים אבל זה עוזר מאוד לילדים!!!!!!!! שווה לנסות!

ועד שלא עלו על זה 

ועבדו איתי על להתאפק כל פעם יותר זמן

שום דבר לא עזר

ניסינו לשתות מעט מאוד שעתיים לפני שהולכת לישון

כשרואים שהיא מתהפכת במיטה מעירים ואומרים לה ללכת לשרותים. לפעמים היא מתעוררת אבל עד שמתאפסת יושבת במיטה ועושה

ניסינו "להעניש"-לתת לה לכבס את הפיגמה הרטובה וככה אולי תראה שמשתלם לקום..

תודה לכולכם

כשהיא תבין שאין לה ברירה ותהיה לה עבודה אח"כ...

ובאמת זה גם הוסיף הרבה לכביסה...כמה אפשר?

וניסינו בעוד דרכים כמו שראית, לא כ"כ עזר. גם עם הכביסה לא,אבל מחפשים.

בעזרת ה' נבדוק מה שהוצע פה...

פיספסת בלילה? לא נורא , קורה. אינך חסרת אונים,את יכולה לטפל בעצמך, להכניס את המצעים והבגדים הרטובים למכונה ולעשות מקחת נעימה. ועכשיו את רעננה ונקיה ומוכנה ליום חדש

אם הם מסתכלים על זה כעונש - זה להבנתי לא טוב.

אם הם מסתכלים על זה כקבלת אחריות, ואמון בילד וביכולות שלו - זה כבר משהו אחר (אמנם שנוי במחלוקת. אצלנו זה עבד)

בכל אחת מהאפשרויות הרגש של ההורה הוא שונה, ומתוך כך המסר שהוא מעביר לילד - אשמה או אמון - שונה.

של שפריסטים, 

חושבים שגם ילד עוור לא רואה כי יש לו רווח מכך או כדי למשוך תשומת לב.

שיהיו בריאים

6 ומעלה +++ (זה גנטי).

זה לא נעים לאף אחד.

אף אחד לא רוצה את זה.

בטח שלא מרוויחים מזה שום דבר.

באמת יש כדורים שלוקחים לפני השינה והם בעיקרון מונעים אתזה.זה אמנם לא פותר את הבעיה,אבל לפחות בינתיים-לתחושה טובה,או ללילות מחוץ לבית- זה מעולה. אולי שווה לקנות רק כאופציה לארועים מיוחדים..זה מאד מחזק את הביטחון,מנסיון...

אני גם הרטבתי עד כיתה ג', כי למדתי במקום שלא היה לי טוב חברתית. כשעברתי בית-ספר, גם בעיית ההרטבה נפתרה.

אמא יקרה,

"רק על עצמי לספר ידעתי"...

בתי החמישית, בת 13. רק בחודשים האחרונים הפסיקה להרטיב. מכיתה א' או ב' ניסינו כל מיני דברים. זמזם (דר' קושניר), טיפול תרופתי דרך אורולוג ילדים, ובשנתיים האחרונות טיפול תרופתי דרך "מרפאת הרטבה".

הזמזם התחיל להשפיע והפסיק, ניסינו שוב אחרי הפסקה ולא עזר. כנ"ל הטיפול של האורולוג. הטיפול התרופתי ממרפאת ההרטבה (נפרולוג ילדים) הוכיח את עצמו. קיבלה מינרין בשילוב כדור אחר (אנחנו בשלבי סיום הטיפול, כרגע רק מינרין).

עצתי לך:

קודם כל, האם חזרה להרטיב או שמעולם לא נגמלה מהרטבת לילה? אם פשוט מעולם לא נגמלה, תפני ל"מרפאת הרטבה" באזור מגורייך. תוכלי למצוא באתרים של קופות החולים, אמנם הם מתייחסים אך ורק להרטבה ולא שואלים כלום לגבי רקע אפשרי וכו', לכן את צריכה להיות בטוחה שאין רקע רגשי כלשהו.

מכירה גם ילדים שנגמלו מעצמם בסוף. 

לדעתי אין מקום ל"הענשה", אין לה שליטה על זה ובטוח שגם היא רוצה כבר להפסיק. תתייחסי עניינית, שהיא תהיה אחראית להוריד את המצעים ולפרוש נקיים בלילה (כמובן לעזור לה אם צריך), לא לכעוס, לא לעשות עניין.

בהצלחה!!

אלא משהו כמו "יש יותר מידי כביסה גם ככה אז את הפיג'מה שלך את תשטפי"

ועוד דבר ששכחתי להגיד- ממש משתדלים לא לצחוק עליה ולא להוריד את הביטחון והדימוי העצמי.ממש לא.

אבל כמו שאמרתי, לפעמים "עונש" כן יכול לעזור במידה מסויימת,כי לא בטוח שהיא פשוט לא יכולה,יכול להיות שהיא מתעצלת לקום...

אז ניסינו...תודה

אני הרטבתי עד גיל 15 ויותר. ניסינו כל מיני שיטות וחלקן עזרו לתקופה מסוימת. בסוף זה עבר מעצמו כשיצאתי לפנימיה. שם למרות שהכנתי את חברי החדר הראשון לא הרטבתי מעולם. (בבית זה המשיך עוד קצת...)

יש לי בן שהרטיב עד גיל 11 ועוד אחד בן 8 שזה קורה לו לפעמים השיטה שמצאתי שבאמת הכי עוזרת זה רוגע ושידור ביטחון לילד. "לא קרה שום דבר, תנקה אני אעזור לך ונעבור הלאה..." "זה בקרוב יעבור לך , אין מה לדאוג...".

אני שנים רבות נמנעתי מערבי פיגמות וכד'... הבן שלי בלי להתבלבל הלך בכיף לקח שקית אשפתון קם לפני כולם ו"העלים ממצאים..." כנראהה בגלל ששדירנו לו שזה תקין, בסוף הוא גם נגמל לגמרי מעצמו.

לכן אני מאוד מסכימה עם אמא יהודיה.

מצד שני חשוב גם לעבוד על עצמנו שבאמת נקח את זה בשלווה ולא נעשה מזה עניין אפילו בלב(האמת יש צרות הרבה יותר גדולות...) ואז גם אם בתת מודע הילד מנסה להפעיל אותנו ולשגע אותנו זזה יפסק מעצמו.

בכל אופן דבר אחד שאני כן עושה בעיקר בעונה הזו. לבדוק שהחדר מספיק חם. על הילד שלי משפיע האם התריס סגור מאחורי החלון או לא... אני קונה מצעים מפלנל (מפרגנת לילד חדש מתוך אמונה שאותם הוא לא ירטיב וגם אם כן...) ושמיכה חמה. מנסיון זה הוכיח את עצמו בהבדל.

בהצלחה וברגיעה

--גם אם מנקים את המצעים בשקט יש את הריח..

בס"ד

שתגיד לעצמה לפני השינה: "הלילה, אם אני אצטרך לשירותים, אני אקום ואלך לשירותים!", בנימה החלטית. זה עוזר.

בתור מי שהרטיב עד גיל מאוד מאוחר (אחרי גיל 18) ובתור מי שקצת חקר את הנושא. אין פתרון קסם אחד לכולם!

יש כאלה שאצלם זה נובע ממשהו רגשי ואז טיפול רגשי או שינוי סביבתי- גורם להפסקת ההרטבה ויש כאלה שאצלם זה משהו פיזיולוגי לגמרי -ואז כדורים יכולים לעזור, זמזם, תרגילים לפני השינה או שזה סתם יום בהיר אחד מפסיק... ויש כאלה שאצלם החלטה אמיתית להפסיק- עובדת!

מה שבטוח שלהורים אסור לבוא בהאשמה לילד!!!

הילד מת להיפטר מהבעיה הזאת שמבאסת אותו כל יום מחדש... מי שלא קם רטוב- מעולם לא יבין איזה תחושה נוראית זו! אז אנא- תעזרו לילד ,תזכירו לו ללכת לשירותים לפני השינה, תעזרו לו להחליף בגדים בבוקר (אם הוא צעיר מידי לעשות את זה בעצמו) תתיחסו בכובד ראש לבעיה הזאת כי היא מציקה גם פיזית וגם נפשית.

ואל תשכחו להתפלל על זה...  

עד גיל מאוחר בערך עד גיל 12,  הסדין לא עזר, הייתה מתוסכלת מעצמה -עד כדי בכי... הצעתי לה לדבר עם הקב"ה ולבקש

ממנו שיעזור לה, בנוסף שתברך "אשר יצר"  והקב"ה עזר...ישתבח שמו...

שיהיה בהצלחה

זה מדהים לשמוע על ככ הרבה אנשים שמכירים את הבעיה,אחרי שנים של בושה. אני תלמידת אולפנא כרגע,אבל עד אחרי גיל 12 הייתי מרטיבה. היו המון נסיונות: זמזם, לא לשתות מאוחר, כדורים, ועוד כמה רעיונות מוזרים... זה היה מאד קשה, מתסכל ומביך. כמובן שגם תפילה-שלא לומר זעקה-לקב"ה היתה שם תמיד. ממש לא חשבתי שזה מטראומה או משו דומה, אבל בשלב מסויים הלכתי למטפלת כלשהי(אגב,דתיה זה יתרון גדול מאד!!) שעבדה איתי בשיטת 'מח אחד'-שזה אומר שבמקום לשאול אותי שאלות שלא בטוח שאדע לענות עליהם,היא פשוט שואלת את המח(שיודע הכל,מסתבר..) ומקבלת תשובות דרך מעין 'זרמים'\פעימות כאלה בידיים.שיטה מדהימה!

עכשיו,לי אישית,היא הסבירה שאני תחרותית והישגית,ככה שכל היום אני ב'לחץ' להשיג מטרות ויעדים(לאו דווקא במודע!) ואז בלילה הגוף פשוט מרשה לעצמו להשתחרר.....

לא יודעת אם זה קשור,כי כל מקרה לגופו,אבל שני דברים ממש חשוב לי לומר..:

1)ממש תודה לכל מי ששיתף!!זה מעודד ממש וכיף לדעת שאת\ה לא לבד!

2)באמת להתייחס בהבנה-לא רחמים!!הבנה-לילדה ולבעיה. להסביר לה שהיא לא לבד בזה ויש הרבה אנשים שחווים אתזה, כי אחד הדברים שהכי הקשו עלי זו התחושה שאפחד לא מבין.אז מסתבר שלא. וגם באמת לנסות למצוא פתרונות ולא להתייאש. אגב,הכביסה נראית לי כמו לקיחת אחריות,לא עונש.גמאני הייתי עושה אתזה.זה לא נעים בכלל,אבל זה מה שנכון לעשות..

ובכלל-זה נסיון לא ככ פשוט ואשריכם שאתם מתמודדים!

בהערכה רבה, וב"הצלחה!!

חזרה לשגרה- ניתוח בעיות למידה לפי שיטת ’מוח אחד’

 

יוסי גולד
 

בעיות למידה הן נושא מוכר ולא כל כך חביב. אנו מכירים בעיות למידה מסוגים שונים כגון דיסלקציה- חוסר יכולת לקרוא. דיסגרפיה- חוסר יכולת לכתוב. דיסקלקולציה- חוסר יכולת חשבונאית. בעיות קשב וריכוז- קושי בריכוז במשימה מסוימת (או כמה). היפראקטיביות- עודף פעילות מוחית-גופנית שגורם לתזזיות יתר ועוד.

כיום יש ביכולתנו לאתר בכל כתה קשיים שונים ולהצביע בנקל על  הילדים שלא מסתדרים ולא משתלבים ב"מערכת החינוכית" ילדים שלא אחת קמים אומללים בבוקר ומגיעים לעוד יום של קושי ותסכול עמוק. תסכול הנובע מעוד יום עוד שעה ואפילו עוד רגע של התמודדות מול עוד אי הצלחה, עוד כשלון עוד נפילה, עוד מתח, עוד צעקות ומריבות (וגם... עוד תסכול של המורה וההורה)
בכל כתה ישנם כמה וכמה ילדים שהם "מאתגרים" כלומר דורשים מהמורה מההורים ומהסביבה מאמץ יתר למציאת פתרונות ודרכים שונות וחדשות על מנת לקדמם ולהביא אותם למיצוי טוב יותר של יכולתם.
במערכת החינוכית הקונבנציונאלית ישנה מערכת מסועפת של שיעורי עזר, תגבורים, אבחונים, עצות והצעות, חומרים ותרופות, ובמקרים מיוחדים אף לשלבם בכיתה מקדמת/ משלבת או בית ספר לחינוך מיוחד. (אני לא בא לשפוט אלא לתאר מצב).

 

מוח אחד היא שיטה שעובדת דרך הגוף, כלומר, דרך מנגנון משוב מהגוף אנו מאתרים את החסימה הרגשית שמונעת ממוח האדם לעבוד היטב. משחררים חסימה זו דרך עבודה עם הגוף ועל ידי כך נותנים למוח לעבוד נכון ולהצליח בלימודים ובכל נושא אחר. המטרה במוח אחד להגיע להפעלת המוח הקדמי- המוח החושב, המוח שהוא "מותר האדם מן הבהמה" זה שדרכו אנו חושבים, מבינים, מסיקים מסקנות, מפעילים כלים, ממציאים מכונות, מדברים, קוראים, לומדים ובוחרים באמת. המוח הקדמי הוא האיבר היחיד והמיוחד ושאיפתנו היא להפעילו לאורך זמן ובכל הזמן. במצב זה הגוף רגוע ושלו לחץ הדם מאוזן ההורמונים מאוזנים והגוף והמוח מתפקדים במיטבם. לעומת זאת יש להבין כי בשעת מתח אנו מפעילים את המערכת ההישרדות, את מנגנון ה"הילחם וברח" שנמצא במוח האחורי. מערכת זו מכינה את האדם למלחמה או לבריחה. מערכת זו מופעלת מהמוח האחורי, מפעילה מערכות שונות בתוך הגוף על מנת שנהייה מוכנים למלחמה מרוכזים בה בכל חושינו ובכל האמצעים בגוף ולהגיע למטרה החשובה ביותר- לשרוד. הדופק עולה, לחץ הדם עולה הנשימה מואצת מופרש הרבה אדרנלין וסוכר לדם על מנת שנוכל להלחם או לברוח הכי טוב.

 
ישנן במצב זה מערכות בגוף שחדלות לתפקד כמו מערכת העיכול מערכת ההפרשות ובעיקר, לעניינינו, המוח הקדמי. זרימת הדם אליו קטנה בהרבה ופעולות מחשבתיות שמתבצעות במוח הקדמי מופסקות.
המוח האחורי לא "חושב" או "מרגיש" דרך הפעולה שלו היא השוואת דפוסי העבר ופעולה על פי אותו דפוס. אין זמן לחשוב או להרגיש יש לפעול עכשיו ומיד אחרת מי יודע מה יקרה. (אולי פשוט לא נהייה לא נתקיים...)
זהו מנגנון ההישרדות, כלומר המוח האחורי מופעל על ידי בורר מצבים משוכלל שבו כל תמונה, מראה, ריח, צבע, פינת רחוב, צליל, תווי פנים, טמפרטורה או שילוב של כמה גורמים שמזכירים למוח האחורי טראומה. במצב זה המוח האחורי יופעל מידית על מנת לשרוד עכשיו.
כל זיכרון של טראומה מפעיל אצל האדם את מערכת ההישרדות ובאותו הרגע אין שהות למוח לחשוב, ללמוד או להגיב לאירועים מבחירה אלא מדפוסי התנהגות על פי העבר.

גם אם התוצאה לא נעימה במיוחד כמו כישלון במבחנים, אלימות, מכות, קללות, השתוללות, בריחה, מצב משותק, הסתגרות, שיבוש במערכות יחסים ועוד כל זה מכוון על ידי המוח האחורי מנגנון ההישרדות של האדם שהוא מעל הכל בסדרי עדיפויות.
אביא דוגמה אחת פשוטה. כל אחד חווה אירוע לא נעים שבו הוא הגיב לא כראוי (יש רעיונות בפסקה מעל) כשהאדם רגוע ומדברים איתו על מה שקרה הוא תמיד יצטער יבקש סליחה ויבטיח לעצמו ולסביבה שבפעם הבאה זה לא יקרה. הבטחה זו מגיעה מהמוח הקדמי בזמן שאין סכנה והכל רגוע. אבל בפעם הבאה שסיטואציה זו חוזרת שוב נפעיל את המוח האחורי נשווה דפוסי העבר ונגיב שוב על פי דפוסי העבר. פעולה המגיעה מהמוח האחורי (זכרו יש למוח האחורי עדיפות על פני המוח הקדמי).

עבר לה לבד

לארח. הם יקרים, לכן קשה להשתמש בהם ביום-יום, אבל בנסיעות, ערבי כיתה, או כשרוצים לארח חבר כדאי להשתמש בהם ולמנוע הרבה עגמת נפש לילד. בסופר פארם אפשר לקנות אותם לכל מידה וגיל.

לילד שלי בגיל 9 זה לא קורה אף פעם בקיץ, עכישו התחיל הסתיו וזה קרה כבר פעמיים

תחממו אם צריך ותדאגי לשמיכה/פיגמה מחממות יותר...

אחד מילדינו הרטיב בלילה מעבר לגיל המקובל

נעזרנו במרפאה של ד"ר קושניר (חפשו באינטרנט)

הטיפול היה בעזרת זמזם אבל חשוב מאוד ההדרכה והליווי והעידוד של אנשי המכון לאורך התהליך.

זה דרש ממני כאבא לקום עם הזמזם ולקחת את הילד החצי ישן לשרותים גם אם באיחור - כדי לייצר את ההרגל הנכון.

גרנו אז בישוב מרוחק ונסענו למרפאה באחת הערים אני וזוגתי והילד יותר מפעם אחת.

זה לקח מספר שבועות (אני לא זוכר כמה כי עברו כמה שנים...) אבל הילד חדל מלהרטיב.

כמובן זה על כסף ונדמה לי שהייתה השתתפות של קופת חולים אבל הצורך שווה את המחיר.

בקיצור מומלץ בחום, לחסוך את אי הנעימות וכל התחושות הנלוות של הילדה ואת התיסכול שבטיפול במצעים הרטובים מידי בוקר....

אבא אחד.

הבן שלנו בן שלוש וחצי, היה גמול לחצי שנה ועכשיו (כמעט שנה) מרטיב קבוע כל לילה ואנחנו מתלבטים אם להתחיל לנסות לטפל כבר עכשיו או לחכות עוד. 

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות