הוא אז אין בעייה שז"ל.

(נראה לי,לא מבין בזה בכלל)

בס"ד

אבל אין לי את הספרים שלי לחפש כרגע מאיפה זה זכור לי.

בס"ד

שו"ת דבר חברון, חלק א', אבן העזר, סימן ד' (עמוד 19)

שם הרב ליאור עוסק בדיוק בשאלה הזאת על זוג שהיה מאורס אבל החתן מת לפני שהם הספיקו להגיע לחופה והם עשו בדיוק את אותו הדבר. ומסתבר שזה לא שאלה פשוטה בכלל אלא זה משהו מאוד מורכב ויש הרבה בחינות שצריך לדון בהם ולא רק אם זה אסור או מותר. ולכן בסוף התשובה כותב הרב בתור מסקנה שלדעתו זה לא נכון ולא כשר לעשות דבר כזה וצריך להוציא את הרעיון הזה מהראש של ההורים.

השאלה נשאלה על ידי מכון פוע"ה שעוסק בנושאים האלה והם גם העלו כבר בשאלתם את הבעיות והמורכבות שיש בדבר.

(וכמה טוב שיש ספריה בבית הכנסת )

מסכן הילד.

לגדול בחלל ריק בלי תא משפחתי נורמלי..

למעשה הפסיקות שמתירות הפרית חוץ לעקרים הן ברורות למדי כך שלהלכה אין בעיה כנראה (לפחות זהה שאני יודע)

אבל הסיפור פשוט מזעזע 

הילד יגדל בלי אבא וזו אכזריות לשמה 

אם לילד היו בעיות פוריות האמא לא היתה עושה את זה כך שזה מזוייף היא רוצה תחליף לבן שלה ובעיני זה דוחה (הצורה לא הרצון)

ומסכימה עם כל מילה - זה מראש לגדל ילד כיתום. למה?!?!?

יש פוסקים רציניים מאד שאוסרים הפריה אפילו מבעל לאשתו!

(ר"ח קנייבסקי ור"מ שטרנבוך)

גדול

למעשה גיסי בדק את זה (חיכה 6 שנים לילד) והוא אמר לי שמה שיצא לו - רוב הפוסקים סוברים שלא קיים את המצוה בצורה כזאת

אבל עזבי את המצוה, אם זה מותר זה עוול גדול למנוע מזוג פרי בטן, הרי מי שאין לו בנים חשוב כמת, ואם אפשר לעזור להם, אני משוכנע שיתירו להם כמה שאפשר. זה נחשב שעת הדחק גדול

למה הם אסרו? לא יודע!

יש על זה תשובה של הרב שטרנבוך, ולא התיישב על ליבי, אז אני לא זוכר בדיוק מה הוא כתב

אבל זה לא משנה כלום. אם הרב אומר שאסור - זה לא בגלל שאני לא מבין שזה ישנה משהו

אין לי הקטן שום משקל במחלוקות כאלה

בס"ד

אם אני זוכר נכון (ותתקנו אותי אם אני טועה)

ישנו דין שאם זוג נשוי 10 שנים ללא פרי בטן הם צריכים להתגרש ולמצוא בן זוג אחר.

גירושין זה דבר נורא שאפיול המזבח מזיל על כך דמעה, שזה לא סתם תיאור, אלא זה דבר מזעזע עד כמה גירושין זה חמור ולא רצוי, אבל בכל זאת אנחנו מוצאים שלפעמים צריך להתגרש גם אם החיים ביחד עולים יפה. מוצאים את זה כאן וגם במקרה שהבעל רוצה לעלות לארץ ישראל ואישתו לא מסכימה (ניתן גם לראות מכאן מהי מעלתה של המגורים בארץ ישראל והעליה אליה).

ז"א -

שלכאורה אולי עדיף להתגרש ולהתחתן מחדש עם בן/בת זוג אחר מאשר לעשות את זה.

אבל זאת סברה שלי שאני צריך לראות אם בכלל יש לה בסיס בהלכה או לא.

אבל נקודת ההנחה הקבועה אצלך שההגיון מעל הכל לא ממש משפיעה עלי כיהודי בן אנוש בעל שכל מצומצם לאין ערוך ביחס לרבש"ע

אולי יהיה לך קל יותר להבין (גם אם לא לקבל) תגובות מנוגדות לשלך אם תביני את זה..

סתם כהערה.

ואכן יש המקלים בנדון דידן

אם יש אפשרות וזה מותר - יעזרו לו

אם הרב הגיע למסקנה שאסור - אז אין אפשרות, זה הכל!

אז מה אם טכנית זה אפשרי, אם הקב"ה לא מרשה- לא תרויחי מאי הקשבה להקב"ה, תהיי בטוחה שהוא יסתדר שזה לא ישתלם לך

ואם יש מתירים, אז מה? 

כשיש מתירים זה לא הופך להיות מותר, זה הופך למחלוקת, במחלוקות לא עושים "מה שרוצים", צריך לדעת להכריע מחלוקות

ולפעמים גם בשעת הדחק גדול לא מקילים במחלוקות

ואם הרב הגיע למסקנה שאין לו אפשרות להתיר - הוא לא יתיר, עם כל הכאב והצער, ואפילו שזה מחלוקת

רב יאמר את דעתו, כמו שהוא צריך לעשות.

אנשים לא יבואו אליו? שלא יבואו! הוא לא צריך לקוחות. הוא לא מקבל כסף לפי פונה...

כמו שיש רופא שחושב שצריך לנתח בצורה מסוימת, וזה דרך כואבת, אז אף אד לא יבוא אליו, אז בגלל זה הוא יכשיל את הפונים אליו ויאמר להם שיטה שלדעתו הרפואית היא טעות?

בס"ד

כיום ניתן למצוא הקלות להרבה מאוד דברים, ואם נקפוץ על כל הקלה כמוצא שלל רב, אז אנחנו לא נעבוד את ה'. 

אם נקח מרב אחד את ההיתר שלו בהלכות שבת, ומרב אחר את ההיתר שלו בכשרות ומרב שלישי את ההיתרים שלו, אז כך לא עובדים את ה', כך אנחנו עובדים על עצמנו. ובדיוק בגלל זה אמרו חז"ל באבות "עשה לך רב" - צריך שתהיה לך סמכות תורנית אחת בכל הנושאים או כמה רבנים לכמה נושאים שונים, אבל שאתה הולך על פיהם ולא מחפש את הרב שמתיר.

ובכלל- לא ככה פוסקים הלכה . גם אם יש שיטה מקלה זה לא אומר שזה מה שעושים אחר כך

ודווקא בגלל שהיא חשובה כל כך חשוב שזה יעשה על פי ההלכה 

אנשים יר"ש הולכים לרב רציני ומה שיאמר יאמר

וחוץ מזה לי יש כבר ילדים ב"ה כך שזה לא רלונטי

וכן הייתי בסרט הזה מכירה קצת חומר ...

מה שאין כן כמעט בשום טיפול רפואי

ולכן כל זוג שומר מצוות שעובר ואכן עובר טיפולים חדשנים - צריכים יעוץ הלכתי צמוד. זה הכול

ובשביל זה קיימים מכון פועה, בוני עולם, ורב הפוסקים החשובים מתעסקים בדברים האלו

בס"ד

אבל זה ממש לא מה שאת אומרת על הליכה על פי המקלים בלבד,

כי גם מכון פוע"ה לא קופץ על כל 'קולה' שיש אלא בוחן היטב את כל הצדדים של ההלכה.

רק שתמיד זה חייב להיות בלווי רבני

וגם מכון פועה בדוקים את ההלכה לגופה ולא מתירים כל דבר. בשביל להתיר הכול- לא צריך אותם

בס"ד

לדוגמה ח"ו אדם נוטה למות ויודעים שאין שום סיכוי שהוא יחזור לחיים וזה רק עניין של כמה ימים - אסור יהיה לנתק אותו מהמכשירים שימות לפני, למרות שמבחינה רפואית זה יותר טוב לאדם - פחות סבל.

והערת אגב- היה כבר מי שהתגלה לאלו שניתקו אותו מהמכשירים ואמר שבגללם הוא לא השלים את התיקון שלו

הוא נורא כעס. זהירות מלהתחיל עם המתים

אבל להביא ילדים בניגוד להלכה - זה בוודאי לעשות עוול רציני לנשמות שלהם

ילד צריך להגיע לעולם בקדושה

וזה לא ש"אין קו מנחה" יש המון רבנים חשובים ומכונים שעוסקים בזה שתהיי בטוחה

גם אני זוכר שראיתי שיש דיעה שמתירה, אבל עד כמה שהתרשמתי - עיקר ההלכה לאסור

אם האימוץ נעשה כאשר המאומץ היה בן שנתיים.

ורבים פוסקים כמותו הלכה למעשה

בס"ד

אבל גם אז אם אני לא טועה ממליצים שלא.

בס"ד

שאלה:
זרע של חייל שנהרג בעזה לפני ארבע שנים, נשאב מגופו שעתיים לאחר מותו, זאת על פי בקשתו להשאיר לו צאצא בעולם במידה וימות. פורסם כי הוריו של החייל המת מצאו אישה שתתאים לגדל את נכדם. האישה שנבחרה נבחנה על פי מצב כלכלי, רגשי ורמת השכלה, ועל פי פסיקת בית משפט תופרה בזרעו של הבן המת. שאלות לכבוד הרב:

1. האם מותר לעשות כן מבחינה הלכתית, האם הדבר עשוי לפתור את מצוות יבום, ומה עם אדם שמת מבלי להינשא?

2. האם יתכן שהוולד יהיה פסול חיתון?

3. מבחינת השקפה יהודית, האם ראוי לעשות כן? הרי את הילד שיוולד תגדל אישה רווקה, שאין לה כל קשר עם הנפטר, זרה ממש, ובנוסף הילד יגדל יתום ומנותק למרות שיש לו סבא וסבתא? זה גם מאיים על מוסד המשפחה היהודית?

תשובה:
המקרה שהבאת מוכיח את הצורך בשיקול דעת עמוק יותר בנושא כה רגיש, אם היה מדובר באשתו ניחא. אם כי גם אז יש להתיר זאת רק אחרי כמה שנים כדי שלאישה יהיה זמן לשקול בכובד ראש אם היא באמת מעונינת בילד. אך אישה זרה שאין לה כל קשר שתגדל ילד ללא כל זיקה לאביו זהו מעשה חסר אחריות. 

ילד כזה לא פוטר מיבום.

מקור

השאלה נשאלה בי' שבט תשס"ז (לפני 7 שנים + הארבע שנים עליהם כותב הרב, ביחד זה יוצא 11 שנים, אז אני חושב שמדובר באותו המקרה)

הנושא יותר מורכב יקרה אם זאת תהיה אישה נשואה שתחליט לעשות את זה שאז יש חוששים לממזרות, אך גם מי שאינו חושש לממזרות יש בתרומת זרע חשש שאח ישא את אחותו, לכן יש איסור גורף להימנע בכלל מתרומת זרע מיהודי, וגם מגוי הדבר מותר רק במקרים חרגים הטעונים פסיקה. (מקור)

וסיכוי גדול שלא היה  ניתן בתנאים הללו.

אחרי מעשה אפשר לראות מה הדין, לכאורה לא אמורה להיות בעיה כי יודעים מי האם ואין עוד אחים, אבל המעשה עצמו פסול 

זה לגמרי לא ברור 

בס"ד

צר לי. אבל אני ממש לא אוהב את סגנון התגובות האלה.

העניין זה לא הגידול לבד, אלא האם הוא נקרא ילד של אביו או לא.

כל עוד הוא לא נקרא ילד של אביו, אז לאביו אין ילדים ואחיו חייב לשאת אותה או חליצה.

יכולים להשתמש באותו דרך להוליד 4 ילדים אבל הוא האבא עדיין לא יחשב מבחינה הלכתית אבא והיא תצטרך לשאת את אחיו או חליצה. 

ז"א - השיטה המקובלת שהוא לא נקרא האבא?!

בס"ד
 

תורה היא, וללמוד אני צריך )

סתם מהרהורי ליבי ההגיוניים 

ואם הוא עולה לתורה בשם אביו למה הוא לא נחשב לנחלה?

אם הוא אביו למה צריך גם ייבום? יש לו צאצא משלו..

בס"ד

א. "אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא בכור שנולד לאחר מיתת אביו אינו נוטל פי שניים מאי טעמא יכיר בעינן והא ליכא והלכתא ככל הני לישני דמר בריה דרב יוסף משמיה דרבא:" (נדה מ"ד ע"ב) 

רש"י מפרש איך המציאות הזאת הגיונית ואומר שזה במצב שיש תאומים אז הראשון אינו נחשב בחור לענייני נחלה והוא יורש בדיוק כמו אחיו. וכך נפסק גם להלכה.

יוצא מכך שגם אם האישה הייתה נכנסת להריון רגיל ובמהלך ההריון האבא היה נפטר, הילד אינו נחשב בכור לענייני נחלה כי יש דין של יכיר - שהבן צריך להכיר את אביו, כל שכן וק"ו במציאות שההפריה הייתה לאחר מות הבעל.

ב. בזמן שהאבא מת לא היו לא צאצאים ולכן אישתו מתחייבת באותו הרגע בייבום, גם אם בעוד שנה-שנתיים-שלוש, יהיו להם ילדים, זה הולך ע"פ שעת פטירת הבעל שאז כאמור לא היה להם ילדים.

לא ידעו לצפות מה יהיה בדור הזה.

אז למי שלא יודע:  במשך דורות גדולי ישראל לא תמיד הצליחו להבין למה התכוונו חכמים בהרבה

סוגיות, ולמדו בבחינת דרוש וקבל שכר.

היום! אנחנו מבינים הרבה דברים וזוכים לחוש את גודל מעלתם של חכמים שידעו לכוון ולצפות כל

התפתחות וחידוש.

אין דבר שחז"ל השאירו פתוח לכל דבר יש התייחסות .  במקרה הזה תשאלו את מכון פועה. פלא גדול.

החיוב והפטור ביבום בפשטות נקבעים ברגע המוות

הרי אשה עלולה להתייבם ואז ארי שנים מישהו יפרה את הזרע של בעלה, ונמצא שהיא פטורה מהיבום ותצטרך להתגרש מהיבם (שהרי כשפטורים מיבום אסור ליבם, ויש עליה איסור אשת אח) ודרכיה דרכי נועם כתיב

ומאותה סיבה אם היה לה ילד ומת לאחר מיתת אביו היא פטורה מהיבום, כי לאחר שהותרה לכל האנשים היא לא יכולה לחזור ולהיאסר

יש מציאות נורמלית שאשה נכנסה להריון מבעלה לאחר מיתת בעלה, במקרה שהם היו יחד לפני המוות והביוץ היה אחרי המוות, אבל כיון שזה נורמלי אשה באמת צריכה לחכות לפני שהיא מתיבמת שלושה ימים לאחר המוות כדי לראות אולי היא בהריון, (וגם צריך לחכות 3 חודשים כדי שאם יש הריון הוא יהיה ניכר) וממילא אין כאן בעיה שהותר ליבם וחזרה ונאסרה

ומה שקרה אחר כך לא מועיל ?!

(בינישית לרגע בכל אופן יבמות עכשיו בפוקוס)

אם הקב"ה גזר וקרה אסון, בסדר, אבל לייצר בעיות בכוונה?

זה מעשה די אגואיסטי, במחילה.

ההורים ראו רק את עצמם, את הרצון שלהם לשמר את הזכרון שלו בדמות אדם חי.

אבל בלי קשר לעניין ההלכתי של הסיפור-

הם לא חשבו על הילד!!

ילד אמור לגדול במשפחה, לדעת שיש לו זוג הורים.

לא לגדול אצל אישה שלא התחתנה מעולם,

ושאבא שלו מת לפי שהוא נוצר.

מסכן הילד, ומסכנים האנשים שצערם כל כך גדול עד כדי כך שהם לא יכולים לראות את האדם שעומד 

לשאת את ההשלכות של המעשה הזה.

סיפור לא אנושי בכלל.

והטענה שיש ילדים לשני הורים שסובלים לא קשורה,

ילד כזה שלא גדל למציאות נורמלית בוודאי יסבול,

אז מה שייכת כאן ההשוואה?

היא פשוט לא נכונה. כי כמו שכתבת הוא נולד למציאות כזו ולא מכיר שום דבר אחר יכול להיות שהוא ירגיש במהלך חיו סבל ועצבות ואי שייכות ויכול להיות שיחייה חיים מלאים ומאושרים וטובים . לא נוכל לדעת .

אנחנו רוצים לתת לילדינו את נקודת הפתיחה הכי טובה שיכולה להיות אבל לא תמיד אפשר . הדרך גם חשובה.

סבא וסבתא מזדקנים שיתלו בו את כל תקוותיהם/ אכזבותיהם/ צער האובדן??

מציאות חיים לא נורמלית (להזכירך: נורמה הוא בית שיש בו שני הורים, זכר ונקבה, שיש ביניהם קשר של אהבה ונישואין.) היא דבר שמאוד לא הוגן להביא לתוכה  ילד, מתוך מודעות וכוונה תחילה.

החיים לא קלים גם ככה.

אז גם מי שגדל במשפחה שכולה חי במציאות לא נורמלית

או מי שהוריו  גרושים או חולים וכו'

הרי החיים הם לא נורמליים הם כ"כ דינמיים ומטלטלים וכמו שכתבת לא קלים....

אני מסכימה שכל המהלך הזה שנוי במחלוקת מאד גדולה אבל אני בטוחה שכל מה שהמשפחה הזו רוצה בשביל התינוקת הזו זה שיהיו לה את החיים הכי טובים ונורמליים שיכולים להיות . החסד הוא שיש אשה שזכתה להיות אמא ויש ילדה שזכתה להיוולד למשפחה שאוהבת אותה ויש נשמה שירדה לעולם.

זה קורה מתישהו במהלך החיים בכורח המציאות.

נשמע לי כמו עוול.

למה להכנס מראש למהלך כזה?!?

יתמות ומסכנות.

אבל לעצם השאלה, 

אם מציבים את הברירה כבין חיים כיתום להעדר חיים,

לא כ"כ פשוט להעדיף את הצד השני.

בסופו של דבר, גם יתום יכול לחיות חיים מאושרים ומלאים.

(בלי להכנס לשאלות ולדיונים ההלכתיים בעניין)

לא שייך לדון באופן פרסונלי על חייו שילד שעוד לא נוצר. אם אתה מדבר על נשמה -אל תדאג לה, היא תגיע בדרך אחרת.

ועם זאת - זה פשוט לא קשור לסוגיא הזאת. זה מספיק רחוק כדי שזה לא יהווה שיקול כלל.

הוא לא נכנס לשיח המוסרי, ק"ו לא ההלכתי, כשיש משהו כנגדו.

משתי סיבות:

1. מטה-הלכתית. לתת לרווקה להרות זה פריצת גדר חמורה.

2. חינוכית-מוסרית. זהו מבנה משפחה לא תקין, וזה עוול להביא לעולם ילד למציאות כזו.

שנבנה מתוך זוגיות עם כל המעלות והחסרונןת(כולל אם האבא ר"ל לא נמצא באזור מסיבות טרגית)

להביא ילד לא מתוך תא משפחתי תקין אלא בשביל להגשים חלום אישי בכל דרך  - על זה בדיוק המלחמה של החברותות החד מיניות(או כפי שהם קורים לעצמם "זוגות וזוגים")

ואל תגידו שזה לא מטריד אותם!!!!

אבל כנראה גם הנשמות הנפולות הללו צריכות לרדת איכשהו לעולם

ובגלל זה אנחנו רואים את הדברים הנוראים האלה

עצם זה שאסור זה הבעיה העיקרית.

בכ"א תא משפחתי תקין הוא תא שהתפתח עם אבא ואמא מתוך כיון בריא.

ברגע שקרה משהו לא בסדר ואבא/אמא לו בתמונה, עצם זה שזה הגע מתוך מקום נורמלי זה כבר מגדל את הילד בצורה נכונה ולא בצורה עקומה של אגואיזם

לבין ילד תיאורטי. אין סימטריה בין ילד שגדל בלי אבא מכורח הנסיבות לבין תכנון לכתחילי להביא ילד כזה.

למשל: אנשים גדלים עם הורים שלא יודעים איך לחנך, ולא יודעים איך לשדר אהבה.

אנשים מתחשלים, גדלים, שורדים. מצויין.

זה לא אומן שזה משהו שניצור מלכתחילה. אדרבה - נעשה כל שניתן כדי למנוע את זה.

אם יש בפני הילד שתי ברירות - או להיוולד בצורה בעייתית, או לא להיוולד בכלל - הוא היה מעדיף לא להיוולד?

התשובה (למי שבריא בנפשו) היא שהוא מעדיף לחיות

מי שיענה שהוא היה מעדיף לא להיוולד - יכול פשוט להתאבד, ואדם בריא בנפשו לא יעשה את זה, גם בלי האיסור שבזה. זה פשוט לא מה שהוא רוצה. הוא מעדיף לחיות!

אם הבחירה היתה בין "להיוולד במשפחה נורמלית" לבין "להיוולד בצורה בעייתית" - ברור שהוא היה בוחר את המשפחה הנורמלית, וזה עוול להכניס אותו לבעיה

אבל זה לא הבחירה. הבחירה היא בין לא להיוולד בכלל

קשה לי עם הניתוח הזה, כי הוא נכנס לחשבונו שמים, למה הקב"ה מוריד נשמות לכאלה ילדים? מה התפקיד שלהם בעולם? למה יש ילדם שנולדים עם פגמים מולדים?

זה חשבונות שאני לא יכול לדעת את התשובה עליהם, אבל אני גם לא צריך! זה האחריות של הקב"ה לא שלי. 

לגבי האחריות שלי שייך מה שאמרתי קודם - אני עושה לילד טובה שאני בוחר להביא אותו לעולם - מהסיבה הפשוטה שכמעט כל המצבים בחיים עדיפים על לא להיות

זה שיש אנשים שהיו מעדיפים לא להיוולד - הם טועים!

אתה צודק שיש סיבות טכניות שמקשות על האדם להתאבד, אבל זה לא הסיבה שאדם בריא בנפשו לא מתאבד - אלא שהחיים שווים את זה!

זה לא מצב של ברירת מחדל - מה אעשה, אני כאן ואין לי אומץ לצאת מכאן, זה מצב שבאמת משתלם

יש מצבים רגשיים שאדם יכול לחשוב שהחיים לא שווים את זה, אבל זה טעות, זה רגש מתעתע, זה לא האמת!

באותו אופן אתה יכול לומר כך: האם נכון ללדת 20 ילדים רצוף, בלי להתחשב במצב הנפשי והגופני של האשה? ברור שכן. הרי בוא ניקח מציאות שכזו קיימת. האם כבר מזמן נראית ומתנהלת כמו סמרטוט. היא לא עומדת בעומס והגוף שלה כבר קרס. אבל הרי יש כאן ילד (ה-20)! האם הוא היה מעדיף לא להיוולד? לא. מכאן שהיה נכון להרות ולהוליד אותו.

אני מקווה שהנקודה הובנה.

באמת הילד היה מעדיף להיוולד לאמא מסמורטטת מאשר לא להיוולד בכלל

אני לא אעשה את זה כי האמא לא יכולה, לא כי זה לא טובת הילד

אין כאן טובתו, ואין כאן רעתו. יש כאן לכל היותר תרומה כללית לקירוב הגאולה, בכילוי הנשמות מן הגוף. ותו לא.

אז אני אומר שאני לא חושב שאתה עושה לו עוול, כי זה משתלם לו

עצם העובדה שהתינוק בא לעולם - זה סימן שיש לו משמעות ויש לו תפקיד. אחרת הקב"ה לא היה מביא אותו. בשיקולי ההשתדלות שלך אם להביא אותו - השיקול הזה לא רלוונטי.

מעין זה, יכולים להיות הרבה מציאויות שזוג שיוצא ובאים להתייעץ - יגידו להם שזה לא מתאים וכדאי להם להיפרד. אבל אם הם באים אחרי החתונה - התמונה שונה לחלוטין. כבר קרה כאן משהו מאוד משמעותי באמצע, והשיקולים משתנים, למרות שמדובר באותם אנשים ואותם בעיות.

אנחנו מתווכחים על מה הדיון?

במה שכתבת כאן ניסית לטעון בטענה השניה שלא מוסרי להביא ילד כזה לעולם - כי לא יהיה לו אבא והוא יחיה במבנה משפחתי לא תקין והוא יהיה אומלל

עכשיו אתה פתאום טוען שלא שייך בזה בכלל דילמה מוסרית - כי הקב"ה הוא זה ששלח אותו

לא מבין מה קורה כאן!

זה עוול להביא כזה ילד לעולם. גם למציאות כולה, וגם, בראש ובראשונה לילד עצמו. אחרי שהוא כבר בא - כמובן שעדיף לו להמשיך לחיות. אבל לפני שהוא בא - כשבאים לשקול האם טוב לו לבוא או לא - התשובה היא לא.

לעומת זאת, אי אפשר לומר שעצם המניעה מלהביא אותו היא עוול בשבילו - כי הוא עוד לא קיים וזה נתון לא רלוונטי, כפי שהדגשתי. אין שום עוול עצמי בלא להיות.

אגב, כשאדם מביא ילד לעולם - הוא זורק לפח עוד 300,000 תאי זרע שגם הם ילדים פוטנציאליים. ואין פוצה פה ומצפצף.

יש כאן בעצם כמה סוגיות ולכן נוצר בלבול. תוך כדי הדיון חידדתי את הדברים.

מי היא המציאות הזאת, ומה זה מפריע לה?

ולגבי הילד אתה מיסד יסודות מסובכים כשלא ברור לי בשביל מה

זה הרי כל כך פשוט - לגבי הילד עצמו זה משתלם לו - אז זה לא עוול בשבילו

מאי נפ"מ בין לכתחילה לבדיעבד?

לא אמרתי שזה עוול לא להביא אותו, אבל אם הבחירה היא בין לא להיות ללהיות בצורה עקומה הוא מעדיף להיות - גם לפני שהוא בא. כי זה משתלם לא להתחיל מעכשיו להיות. יהיה לו כיף לחיות!

כלומר: דברים שצריכים להיות גדורים כדי שהמציאות כולה לא תתקלקל.

לגבי ה"סיבוך", שפוך שיחתך בפני חז"ל שסיכמו שנוח לאדם שלא נברא, אך טוב לו שנברא.

אבל ברור שיש מציאויות שכן. זו כמובן צריכה להיות מציאות קיצונית יחסית.

צריך לזכור את הקב"ה במשוואה, והוא הבטיח לכל יצור שמגיע לעולם לפרנס אותו עד סוף ימיו (כמפורש בחובות הלבבות, והוא פשוט)

 אז זה שילד יגיע למשפחה עניה לא גורע כלום ממזונותיה, פשוט יקבלו עוד כסף בשבילו

ולסמוך על כך שהוצאות שבת חוזרות?

לא נראה לי שזו כוונת חז"ל.*

כך גם כאן. מה שאתה אומר זה נכון, אבל אין פירושו הסרת אחריות מוחלטת. ננסח זאת כך: אם הקב"ה לא בתמונה - אז באמת יש הרבה מה לדאוג, ש"איך אסיים את התזה כשאני מטופלת בעוד תינוק", ו"הקריירה שלי תלך", ו"איך נוכל לחסוך לדירה" וכו'. אבל כשבאמת נמצאים במציאות כלכלית קשה - כדאי לצאת ממנה לפני שמכניסים אליה עוד תינוק.

זו לא רק השתדלות נורמלית, אלא גם שיקולים של חילול השם.

*ידוע הסיפור על היהודי שהלך ועשה קניות לשבת ב-4000 ש"ח, ובאמת הצ'ק חזר!

עי' ביצה טו: ותוס' שם, הגהות הגר"א שם, הג"א שם סי' ה', ב"ח סי' רמ"ב, מ"ב שם סק"ג, שעה"צ סקי"ב

ואני ביארתי את זה שאולי כבר קיבל את הכסף מראש, ועכשיו לא יהיה לו איך לפרוע

אבל כאן לא מצינו שום שיור כזה

ואני לא רואה בזה הגיון, אם הקב"ה הבטיח - הוא הבטיח, מה זה משנה אם הסכנה גדולה או לא, זה לא שיש לנו ספק בהבטחה שאנחנו לא מוכנים לקחת סיכון גדול מדי

האמת היא שלחץ כלכלי גורם בד"כ גם לקושי נפשי וכללי, כך שבד"כ השאלה גם ככה חורגת מהתחום הכלכלי.

אני שב וטוען שבתכנון ארוך טווח - בהחלט צריך לסמוך לגמרי על הקב"ה, ולא יתכן שהשיקול הזה ההשתדלות הנכונה תהיה להימנע ממושכות מהבאת ילדים. אבל בשיקול לטווח קצר, קרי: מצוקה כלכלית קיימת - זוהי בהחלט השתדלות שעשויה להיות נכונה.

משפה תקינה לא יהיה לו

זה עובדה שלא ניתנת לשינוי, ואין שום הבטחה עליה

כסף זה דבר שיש עליו הבטחה מהקב"ה

שאני כותב בערך כמוך בשירשור הזה?

רק כתבתי שבנושא של הכסף יש כאן עוד טענה

מאוד לא מקובלת, וגם אין לה סימוכין במציאות.

זה שיש הרבה ילדים שגדלים טוב ללא אבא - שכוייח. זה עוד לא משנה את התמונה הכללית.

אם האשה רוצה ילד - שתתחתן. ואם היא לא מצליחה למצוא את אהבת חייה, והשעון הביולוגי דופק - שתוותר על אהבת חייה ותתחתן סתם עם מישהו נחמד שהיא תצליח להסתדר איתו. עם קצת (או הרבה) עבודה - היא תאהב גם אותו.

בסופו של דבר הבעיות מתחילות מתפיסות מעוותות אחת על גבי השניה. ואז שוברים את הראש איך לפתור את הבעיות של כל התולדות.

רק ריפרפתי. לא יודע איך הוא מבחינת צניעות.

כמו שחשבתי יש ויש.

יש ילדים שזה מפריע להם ויש פחות.

אבל הכתבה הזאת פחות עוסקת בזה היא עוסקת בזה שבחוק בישראל לא יודעים את זהות התורם.

כמו שכבר אמרתי אני מסכים עם חסדי שצריך שידעו מי התורם.

גם נראה שמפריע להם יותר התורם שעושה את זה בשביל כסף,ולא חושב על ההשלכות.

יש הלכה והיא מתחשבת במקרים האלו...

אבל שכל אחד יקח את נפלאות הרפואה ויחליט על דעת עצמו?

מתכון להרס העולם

גם להשאר בלי בעל זה רעיון רע מאוד

וגם להיות חולה סרטן זה רעיון רע מאוד 

וגם האמא ההיא שהתינוקת שלה נהרגה בפיגוע זה רעיון רע מאוד

וגם לחיות תחת מתקפת טילים זה רעיון רע

בעולם יש הרבה דברים רעים

אם מישהי לא התחתנה- אז שלא יהיו לה ילדים

אי אפשר להרוס את העולם בגלל שהיא רוצה ילדים

שעושים את זה אחרי רווקות ארוכה זה שונה לגמרי אם עושים את זה בגיל צעיר

נכון או לא?

אני חושבת שרווקה לא אמורה להביא ילד אפילו שיש אופציה כזאת

גם כי זה לא פיר כלפי הילד

וגם כי אנחנו הורסים את המבנה של העולם ואת שרשרת הדורות ואת היחוס ונכנסים לשאלות מסובכות ושל וואטאור

תכלס אם את אורמת שרווקה יכולה להביא ככה ילד , אז למה שלא כל זוג שלבעל יש בעיה יעשו את זה?!

אה זה לא הגיוני!!!

ברור שלכתחילה להביא ילד למערכת משפחתית נטולת אב זה עוול,

בפרט לגבי רווקה דתיה- שאם היא שוקלת לגדל את הילד במסגרת דתית-

הילד הזה יהיה אומלל כל חייו. (זהות אישית וחברתית, עלייה לתורה, יחס הסביבה, כל הפולמוסים ההלכתיים ועוד)

רק לדעתי האישית- ילד כזה לא ימחל לאימו שהביאה אותו לתוך מערכת מעוותת כזו.

מצד שני-

מי יכול להבין צער של אישה שלא זוכה להיות אם??

שלא רק לא זכתה לחוות זוגיות- גם פלא האימהות נשלל ממנה??

מזל שאני לא הרב שאמור לפסוק.

זו סיטואציה נוראית מכל כיוון.

(ולגבי המשפט הכמעט אחרון שלך- מאיפה את יודעת שכשיש בעיה כזו נשים לא משתמשות בפיתרון הזה??? את תופתעי אם תדעי...)

אבל זה מחריד בשביל הזוגיות וברור שהרבה זוגות ממש אבל ממש לא עושים את זה

עמדת פעם בנסיון הזה שזה כל כך ברור לך?

אבל מישהו הזכיר לי שאני כותבת בפורום דתי ולא חרדי , אז עם כולם הסליחה

אני באמת אבל באמת לא יודעת מה קורה בענין הזה אצל דת"ל

ו

מספיק לשבת שתי דקות עם אחד מרבני מכון פוע"ה בשביל להבין שהם ממש לא מקילים בהלכה.

והם בקשר צפוף עם הרבנים החרדים מכל הגוונים והסוגים. זו טעות לחשוב ככה. 

כתבת שזה מחריד לזוגיות ואני לא מסכימה איתך בכלל.

זוג שהולך על הליך כזה או אחר לוקח הכל בחשבון כי בדרך כלל זה קורה אחרי שנים של ייסורים.

זה לא כמו לקחת את הסוכריה המפורסמת שעושה פלאים ומביאה ילדים

אבל תגידי את איך זה לגדל ילד שהוא רק של האמא

ולהתיאש מהבעל סופית

כתובה באגרות משה, כעצה למה לא לעשות את זה, אע"פ שהוא מתיר הלכתית

הוא אומר שזה יהרוס את הזוגיות

לא מבין בזה מספיק, אבל בשבילי הוא סמכות לא רק בהלכה.

אני חושב שרב בסדר גודל כזה מבין קצת יותר ממני במערכות יחסים

ולמה שלא נאפשר לאנשים לבחור אם הם רוצים בן או בת, ואת צבע העיניים של הילד שלהם?

ולמה שלא נקים קהילות איכות של אנשים משובטים?

זהו בדיוק התחום של "אתיקה רפואית", ולשם כך יש ועדות אתיקה וכו'. כמובן שגם לדת של הקב"ה, בעלת המוסר האמיתי והמוחלט, יש אמירות בתחום.

זה באמת יפשט את המצב

אבל כל זמן שאין מקור - אנחנו מגששים באפילה בדיוק כמו הגויים

מה האתיקה הנכונה? מי אמר שכל הדוגמאות שהזכרת לא מוסריות?

שיבחרו! למה לא?

אני חושב שצריך להפריד בין דברים מזעזעים לדברים לא מוסריים

זה מזעזע לחתוך בשר של חיה להראות את המעיים שלה לכולם, אבל אין בזה בעיה מוסרית 

בוא נאמר שזה מזעזע גם לחתוך אדם לחתיכות, והבעיה המוסרית בזה היא רק ניוול המת, שזה ענין של כבוד, ולא מה שמזעזע

זה יותר מזעזע מה שדעאש עושים לערוף ראש של מישהו, יותר ממות בזריקה, אבל מבחינה מוסרית זה ממש אותו דבר (אולי דעאש יותר אכזריים, לא בטו!)

גם כאן יש משהו מזעזע בהתערבות בהויה הבסיסית של האדם, ולכן זה מרגיש לנו רע שיבחרו צבע עיניים לילד, ולבנות אנשים משובטים

אבל זה שזה מזעזע לא הופך את זה ללא מוסרי, אלא למגעיל

(למעשה כל נישואין בין איש לאשה זה דבר מזעזע, רק שהתרגלנו)

אדם ששובר גרוטאות בחמת זעם במקום לשבר כלים בחמתו - לא עובר על איסור "בל תשחית" וגם לא פוגע באף אחד, אבל הוא עדיין אוחז במידה רעה של כעס.

כנ"ל הדוגמאות שהבאת. לבתר חיה לחתיכות לשם הנאה זו השחתת הנפש.

דאעש והאיסלאם בכלל מאופיינים באכזריות. הם נהנים להרוג ולרטש כמו שאנשים רגילים נהנים מתאוות מינית. זה טבוע בנפשם. לאירופאים, לעומתם יש רשעות מסוג אחר, והם מעדיפים להרוג בצורה יותר סטרילית - כדי להשיג מטרות. הם לא נהנים מעצם ההריגה.

המוסר היהודי נגזר בראש והראשונה מההלכה, אבל ממש לא רק ממנה. חז"ל התוו לנו הרבה עקרונות מוסריים, והם מעוגנים באופן כללי ב"קדושים תהיו", וכן "וּמְצֻוִּין אָנוּ לָלֶכֶת בִּדְרָכִים אֵלּוּ הַבֵּינוֹנִים, וְהֵם הַדְּרָכִים הַטּוֹבִים וְהַיְּשָׁרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (דברים כח,ט). כָּךְ לָמְדוּ בְּפֵרוּשׁ מִצְוָה זוֹ: מַה הוּא נִקְרָא 'חַנּוּן' - אַף אַתָּה הֱיֵה חַנּוּן; מַה הוּא נִקְרָא 'רַחוּם' - אַף אַתָּה הֱיֵה רַחוּם; מַה הוּא נִקְרָא 'קָדוֹשׁ' - אַף אַתָּה הֱיֵה קָדוֹשׁ. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ קָרְאוּ הַנְּבִיאִים לָאֵל בְּכָל אוֹתָן הַכִּנּוּיִין: 'אֶרֶךְ אַפַּיִם' וְ'רַב חֶסֶד', 'צַדִּיק' וְ'יָשָׁר', 'תָּמִים', 'גִּבּוֹר', וְ'חָזָק', וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן - לְהוֹדִיעַ שֶׁאֵלּוּ דְּרָכִים טוֹבִים וִישָׁרִים הֵן, וְחַיָּב אָדָם לְהַנְהִיג עַצְמוֹ בָּהֶן וּלְהִדַּמּוֹת כְּפִי כֹּחוֹ." (משנה תורה, הלכות דעות, א, ה-ו)

ואם כן, למה הם לא רצחו בידיים באכזריות כמו הערבים? לכאורה זה הרבה יותר חוויתי.

בכל מקרה, מעבר למה שרואות עינינו במציאות, המאפיינים של עשו וישמעאל מופיעים כבר בחכמת הנסתר.

אז כתבתי בסווגריים שאולי דעאש פחות מוסריים בגלל זה, אבל אני לא בטוח שהם באמת יותר אכזריים, הם פשוט יותר מבטאים את זה בלי להתאפק

כשדיברתי על ביותר חיה לחתיכות לא אמרתי שזה לשם הנאה, דיברתי על עצם המעשה

אבל סתם נתתי דוגמא, לא באתי להתווכח עליה, 

ומה שכתבת בסוף פשוט וברור, אני משוכנע שיש הרבה מוסר בתורה, אבל בנושא הספציפי הזה אין לי מקורות

כפי שהוא בא לידי ביטוי בהרבה הרבה הלכות.

התערבויות גנטיות ושיבוט הן מדרון חלקלק מאוד, כפי שהיטיבו לתאר ספרים וסרטים רבים. זה לא מקורות תורניים, אבל זה ערכים מוסכמים, וכמובן שגם ביהדות.

קל וחומר שלא סרטים...

ובמילה "מידרון" התכוונת שבגלל זה צריך לאסור הכל גזירה אטו דברים נוראיים?

שייך גזירות במוסר טבעי?

ומענין אותי מה הדברים הנוראיים שיכולים להיווצר, אולי גם עליהם אני יאמר שזה רק מזעזע ולא "לא מוסרי", ואולי זה לא דבר לא מוסרי אלא רק אפשרויות שייפתחו בשביל רשעים לעשות עוולות נוראיות (כמו למשל פיתוח פצצת אטום)?

ולגבי המקורות - אתה מעורפל מדי, תתמקד!

http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/more/c17-2.htm

שזה טעם איסור קדשה - שידע מי אבא שלו ויהיה לו משפחה

שזה יעזור לו מאד בחיים

ואולי אפשר ללמוד מזה לכל הענין של משחתיות

אבל זה נשמע יותר משהו שציוה הקב"ה לתיקון העולם, לא בעיה "מוסרית"

אבל נכון שמשם לכאורה נראה שלא ראוי שאשה תיקח זרע מאדם שאינה יודעת מיהו, כי זה כוונת התורה כשציותה על איסור קדשה, והעושה כן עברה על רצון ה'

אבל בשביל זה צריך זמן.

ואין לי כרגע.

מכל צד פוליטי (בין אם מדובר באחים לנשק או רבנים חרדים),

רק אנשים שמעריכים את חיינו פה יותר מכך שערכיהם ישלטו הם שותפים אפשריים לדעתי.

שיש כאן דו שיח בין חרשים. מכיוון שהתשתית, היסוד, כל כך שונה מהותית,

שאי אפשר לבנות עליו דיון, מבלי לדבר על הדבר החשוב ביותר:

מה פירוש להיות יהודי

מה זו אמונה (במקום התשובה: יש דבר חשוב יותר, אמונה,

הייתי אולי משנה ל: יש דבר יותר חשוב מהחיים;  א י ך  לחיות אותם

נכון כפי שעם ישראל צריך להחיות ו ה ת ח י י ב  לחיות.)

יש כאן ניגודים חריפים מאוד בין המראיינים

החילונים מאוד (אולי זה דבר טכני, אבל לפחות להניח כיפה

כדי לכבד את הרב והמקום; האם, להבדיל אלפי הבדלות,

בכנסיה, אם היו מבקשים לעשות משהו שמנוגד לאיך

שנכנסים לכנסיה - לא היו עושים זאת?) 

לבין רב שמטיח את הדברים חד וחלק.

מבינה למה הם הלכו לרב, אבל למשל אם

היו משוחחים עם הרב נויגרשל או כל אדם

עם סבלנות רבה ויכולת להביא את הדברים

כך שיסברו את האוזן לאדם הרחוק כל כך

מהיהדות - זה היה עדיף.

זה לא בדיוק נכון, כך הבנתי ושמעתי,

שהיחידות ה"נפרדות" - באמת נפרדות כל כך.

כדי לתת ליהודי שלא היה חשוף כלל לעולם

החילוני, את צרכיו בצבא, צריך להיות כך

שהממונה יבין ויסכים  ל ע ו מ ק, עם דרך

החיים שלו. עם הזהירות שלו. על הנשמה שלו.

הם, לענ"ד, לא הלכו לרב הנכון. אי אפשר לבוא

עם אפס ידיעה והבנה להשקפה היהודית הצרופה

לרב שחכם ככל שיהיה, ל א  אמון להסביר 

עם יהודים רחוקים כל כך.

אין ספק, שהם יצאו מתוסכלים, מאוכזבים

ואנטי, יותר מאשר היו קודם לכן.

הם מביאים את השביעי באוקטובר, כמו שיהודים חילונים רואים זאת;

היתה "פשלה" של הצבא, המחבלים המפלצתיים ניצלו זאת ועשו

ככל העולה על ליבם, כישמעאלים ועמלקים "גלות ישמעאל"

הרב נויגרשל. מומלץ.)

וזו כבר מקור לדו שיח של חרשים. כי אנחנו, כדתיים,

יודעים ומבינים שיד השם היתה כאן.

אז אם מלכתחילה מביאים את הנקודה החשובה כל כך

הזו, אולי קל יותר להבין את לעומק את ההתנגדות.

יש למשל דיעה שאומרת שעצם קיום המדינה הוא נס.

מדינה קטנטונת המקופת ברבבות שונאים שכל שאיפתם

היא להשמיד אותם  - ועדיין עומדת על תילה?!!

(ברור שזה לא רק הצבא שהצליח ומצליח לשמור על קויומה).

ובשביל נס צריך...זכויות.  המון זכויות.

אם כך, הוקמה כאן מדינה המושתתת על... נס,

אבל לא מכירה בנס הזה, עובדה, כמה הרבה

יהודים שאינם שומרי מצוות, חיים בה ואפילו

מתנגדים לכל המושג נס ולכל מה שכרוך בכך?

אז מבקשים מיהודים שכן שומרי מצוות ושאינם חשופים

ולא רוצים להיות חשופים לעולם החילוני וכל מה שכרוך

בו,  להתגייס לצבא שכולו מושתת על טבע? על כוחי ועוצם

ידי עשו לי את החיל הזה?

גם כך נלחמים בציפורניים לשמור איכשהו

על טוהר יהודי בתוך כל הכאוס הזה והטומאה

הזו..... אז עוד להיזרק למקום של כל היצרים

הרעים?   זה מאוד מורכב ולא פשוט.

הם לא יכולים ל הבין מה פירוש שיש

דבר שיותר חשוב מהמוות. בקושי אני

מבינה את זה. למרות שרואים זאת

בכל ההיסטוריה היהודית; שיהודים

העדיפו להקריב את נפשם ולא להיטמא.

אני די מרחמת על שני היהודים

האלה עם הרב, הם לא אשמים;הם לחלוטין

לא הבינו אותו ואת השקפת עולמו.

זה כמו להפגיש X עם Y. לא הולך. פשוט, לא שייך.

ולא הייתה שום אפשרות חוץ מזה שהם יצאו מאוכזבים

(בסוף הרב אמר שאין *לו* אמון שיכולות להיות יחידות נפררדות. *שהוא* חושב שכולם יתחלנו אם ילכו לצבא. וגם שבעיניו אין משמעות לעם ישראל מעבר לשמירת תורה ומצוות. הוא בכלל לא דיבר על זכויות שמגינות על עם ישראל וכאלו, כי הוא באמת חד וישר.

באמת מול גישה כזאת האפשרות היחידה היא להגיד 'אוקיי אז אנחנו לא מוכנים לתת לכם תקציבים לכלום' או 'אז תרדו מהארץ'.

או להכנס לדיון עם מקורות שמראים שליהדות כן אכפת מעם ישראל, אפילו כשהוא לא שומר מצוות.

אבל אני חושב שרוב הציבור החרדי לא יכול להגיד מול עצמו שהוא מאמין בדברים שאומר הרב - שהוא *באמת* מאמין שכולם יתחלנו, שלא יכולות להיות יחידות נפרדות, ושהביטחון הזה כל כך מוחלט שהוא מוכן למות על ידי הערבים כפשוטו ולא להתגייס)

(לאיזה מעגלים את חשופה ובנו בך את ההערכה הזאת? איך היא מסתדרת עם זה שהרב פרידמן נחשב למנהיג של הקבוצה היותר קיצונית בפלג עצמו?)

את צודקת לגבי העבר, אבל היום יש את חטיבת חשמונאים שהיא חרדית למהדרין.

את לא צריכה להאמין לי, פשוט תראי עדויות של חיילים משם.

ובחרו ברטוריקה עניינית, מכבדת מההתחלה ועד הסוף, עם חתירה לדיבור ענייני ורצון להימנע מהתנגשות, עם עשרות התגמשויות, פנייה לשכל הישר הפשוט ביותר, גם מול הכפשות ושיח מאוד קיצוני מזלזל ונוקשה מצד הרב

או לרב ש:

- מזהה את מדינת ישראל כרעה מיסודה ומעדיף את הבריטים על פניה

- שמעדיף שילדיו ימותו ע"י ערבי ולא יהיו חילונים

- שאוטם את השכל שלו מלחשוב על כל היתכנות לגיוס חרדים לצבא ואומר שזה לעולם לא יעבוד בשום אפשרות

- שאדיש לגורלם של המגינים בפועל על המדינה ולא מתרגש ממשל האלונקה

- וכל זאת תוך כדי שהוא נתמך על ידי המדינה, נתרם ולא תורם, משעבד ולא משועבד?

מה אומר ומה אגיד, אמנם אחים לנזק הם מגמתיים ובעייתיים ואולי אפילו זדוניים, אבל כוונתם רצויה, גם אם הדרך שלהם בולשביקית....

הרב לעומת זאת מגלם עמדה שקשה מאוד מאוד לסנגר עליה. 

אבל הסיקריקים החילונים באו לדבר עם הסיקריקים החרדים באצטלה שלא מצליחה לכסות את הערווה של עצמה. "נשק לאחים" באו לנסות לנהל "הסכם חודייביה", הא ותו לא. הם לא רוצים חרדים, הם לא רוצים דמוקרטיה, והם לא רוצים דת או לאום. הם רוצים כלים שיאפשרו להם לשלוט ולהשליט את המחשבה הקומוניסטית מחדש על מדינת ישראל.

הדיון היה מכובד רק מצידם ולא מצד הרב... זה מורכב, גם הרב דיבר בצורה "מכובדת" אבל אטומה ואדישה (=בלתי מכבדת)

אני מודע היטב לטהרת הכוונות של מוטיבצית האחדות של המחנה הליברלי הפרו גיוס, ויודע שהם לא רוצים את החרדים בצבא אלא רוצים את החרדים בלתי חרדיים בצבא. ואני גם מכבד את החשדנות הצינית החשדנית החרדית

ויחד עם זאת אחים לנשק כשרים יותר מאשר הרב בדיבייט הנ"ל (*הוא יותר צדיק ומקיים הלכה מהם והם באים הוגנים יותר ממנו בדיון)

רק בהעמדת פנים ורק להשיג את מבוקשם, הרב הסביר את עצמו. זהו יקבלו טוב לא יקבלו גם טוב.

מה שווה כל העמדת פנים אם באמת הם לא מתכוונים לזה?

אני לא קונה את זה שבגלל שבן אדם מדבר יפה אז לא משנה מה הכוונות האמיתיות שלו.

איך הם הוגנים? אני לא מבינה. 

או אנשים שחושבים שהם היחידים שצודקים ולכן דורסים על הדרך אנשים אחרים?

ליבם מלא כוונות זדון, או שכוונתם רצויה ודעותיהם אוויליות?

ועדיין, למה הרב (שמייצג בצורה די קלאסית את התודעה של הציבור החרדי) לא מוכן לפתח דיפלומטיה פתוחה או ישרה יותר. הבונקריות הזאת לא קלה לעיכול

למה בכלל הקיצוניים של אחים לנשק באו רק לרב הקיצוני של הפלג הירושלמי? למה בדיוק הם הגיעו דווקא לפלג הזניח הזה, ואיך הם בכלל הגיעו לרב כל כך לא משמעותי מבחינה ציבורית?

זה די שקוף, שלשני הצדדים מאוד שווה לתחזק זה את זה, ולכן הם נפגשים כדי להראות שאין סיכוי לגיוס וככה כל אחד מהם יוכל להמשיך לקבל תזרים מהספטנסרים שלו.

זה עוד לפני השאלה מה נאמר בפגישה, אם זה בכלל משנה משהו.

לא מכיר אותם, אבל היו כמה פגישות של אחים לנשק עם רבנים דת"ל

איך הם יכולים לדבר על האמונה בשביל החרדים אם הם לא מבינים מה זה אומר?

שמעת מה אמר התלמיד לקראת סוף הסרטון? ה7 לאוקטובר והצורך הצבאי אינו מה שגרם להם לדרוש את החרדים בצבא, גם כשלא היה צריך חיילים עדיין הם נלחמו על זה. זה לא בגלל צורך אמיתי.

טוב אין מה לומר אני משוחדת קצת כי אני בדעה כמו הרב ויש לי סלידה מהחברה שבאו לפניו, אם הייתי במקומו הייתי מדברת יותר חמור.

בסוף הוא אמר את האמת, הוא ענה לשאלות שלהם, הם רוצים להגיע להסכמה אבל אין אפשרות כזאת, הרב לא ימציא אפשרות רק כדי להיות נחמד בעיניהם, אם אין אז אין. זאת התשובה שלו, הוא חזר על זה כמה פעמים והסביר כמו שביקשו, הם בחוצפתם אומרו שהם לא מוכנים לקבל את זה בתור תשובה, ועוד באים אליו בטענה שהוא לא אחראי שלא אומר לציבור שלו לפעול, אין מה לעשות יש כאן שתי תפיסות שונות לחלוטין, אין נקודת השקה.

לא הבנתי איפה ראית שהרב היה לא מכובד, בגלל שאמר שחילוניות זה תת רמה אצלם? הם שאלו למה חילוניות יותר גרוע ממוות והוא ענה. וזה נכון גם מה שאמר שאצל החילונים הדתיים הם מפגרים, ומרגישים התנשאות וכאילו רק הם צודקים, והאמת אצלם. 

אני לא מזוהה עם תנועת אחים לנשק אבל במהלך השיחה צודדתי בהם בעיקר בגלל ההוגנות בשיח. הרגשתי שהמוטיבציה להידברות היתה יותר כנה מהצד שלהם ושהעמדה המתגוננת של הרב שאומרת: "לא תהיה שום צורה של שיתוף פעולה ואין לכם מה לטרוח" היא עמדה מרגיזה / מתישה / מבאסת... הוא עושה הורדת ערך מטורפת לחילונים (* חצי קשור לכאן - תהיתי האם הוא עוצם עיניים/ משפיל מבט בגלל שאסור להביט בפניו של עז פנים, כלומר בפניהם).

אני מסכים עם זה שאחים לנשק בעייתיים וגם מסכים שהתקשורת בישראל עשתה דה-הומניזציה מטורף לחרדים ושיש שמחה לאיד על הצרות שלהם בקרב תומכי המדינה (ציונות דתית, חילונית) והשמאל...

אבל הסרטון הזה דווקא מתקף את הסיבה המוצדקת לקושי בציבור מול המנטליות החרדית, העקשנית, המתחפרת, הבלתי מוכנה לשיח בוגר, הבלתי מוכנה לשום צורה של חשיבה מחודשת.

אגיד יותר מזה - לדעתי אילו הרב היה מוכן להידברות על תנאים מגוחכים של צבא: "רמטכ"ל חרדי ירא שמיים, בסיסים נפרדים, הכשרות נפרדות, רובים נפרדים, הכל נפרד" - זה היה יותר טוב מאשר העקשנות: אי אפשר, לא יכול, בשום מצב, אין סיכוי. *העמדה* האדישה מרגיזה, לא הטענה...

- השאלה שהכי מציקה לי היא טענה שאמר הגרי"ז סולובייצ'יק לנטורי קרתא:

"האם ברוסיה הייתם מעיזים להפגין נגד השלטון? הלא הייתם חוששים לחייכם! מדוע אם כן כאן, בארץ ישראל, אתם מפגינים נגד הציונים?... אם כן, בסתר לבכם גם אתם נתפסתם לציונות!"

(זו טענה רדיקלית)

הכל מתחיל ונגמר בכך שנוח להיות חרדי. אמנן כועסים עליך בציבוריות ההמונית, אבל אתה יכול לחיות את חייך ויש לך הקלות כי אתה לא משתתף. להפך - אתה תפגין ותיאבק על זכויותיך כמה שצריך... אבל אתה לא צריך לעשות שום דבר, נוח לך שדברים ילכו וישתבשו, לא אכפת לך מיהודים שנהרגים בשדה הקרב, להכל יש לך תשובות, אתה משלב ידיים מסתגר ושולח נציגי ציבור להשיג קומבינות עבורך מממשלה שתתן ותתן. זו התנהגות צינית...

אני לא טוען שלא טוב להיות חרדי ולא יודע מי צודק. אולי באמת כל מי שלא חרדי הוא טועה. אבל הרגשתי בשיחה שהיתה שם עמדה לא ישרה... והרגשתי שההימנעות מהידברות היא לא מכבדת. ואני חושב שחרדי עם יושרה פנימית צריך לבקש אישור להתנתק מהמדינה ומשירותיה לגמרי, בלי שום עזרה או מימון. אם את זה הם היו צועקים יחד עם "נמות ולא נתגייס" אז ניחא, זה היה ישר...

לא היתה עמדה מתגוננת. זה פשוט שוני כל כך עצום בין שתי הגישות, שאין באמת שום נקודת השקה.

הם המראיינים מסכימים, ולו במשהו, עם ההשקפה החרדית? כלומר, היהודית? הם באמת רצו

שיקבלו את עמדתם ודעתם. הרב עמד על דעתו, ואני מסכימה לגמרי, שאם הצבא אינו כמו הצבא

בימי דוד המלך, אין ליהודי שמור מה לעשות שם. אולי באמת כמו שאמרו כאן, היחידה החרדית באמת

שמורה מאוד, לא יודעת...

הרב אמר את דעתו מבלי ללכת סחור סחור. הטיח את זה בפנים בלי התחכמות, התיפיפות וחנופה..

הוא, והלוואי כולנו היינו כך, לא פוסח על שני סעיפים. הוא לא עומד עם רגל אחת בחילוניות

ובשנייה, בחרדיות. זה לא יכול ללכת יחד. לעולם לא. איך אמר אליהו הנביא בהר תבור

(אני לא טועה, נכון?).

ובינינו, האם לא היינו מעדיפים לההרג על קידוש השם מאשר לראות את ילדינו עוברים

לצד השני, החילוני?

הוא פשוט אמר את דעתו ללא כחל ושרק.

אני לא הייתי מעזה להתבטא כך, למרות שאני די חושבת כמוהו, כי אולי לא היה נעים

לי להעליב אותם וכו', אבל הוא לא חשש.

אני לא מכירה את האידיאולוגיה (?) שלהם אבל מתארת לעצמי שהיא מאוד מאוד

אנטי יהודית ולוחמנית.

אנחנו פשוט .... התרגלנו לחילוניות; כי היא מסביבנו, בכל מקום, מאוד קרובה. אז

ההתרגלות הזו, נושאת בחובה סכנות. קצת, קצת, לחשוב כמותם.

לא כך?

צריך ללמד עליהם זכות וכן, גם להתפלל עליהם. על כל עם ישראל.

אומרים שמשיח קרוב. הלוואי. כי רק הוא יצליח לאחד את עם  וליישר את ההידורים.

שבוע טוב. 

לולאי יהודים שנלחמים בשיניים ובצפורניים על האידישייט, על עולם התורה 

המצב במדינה הזו היה הרבה יותר גרוע. הרבה יותר. מי יודע אם לא היינו

יוצאים שוב לגלות.

זו התרומה הכי גדולה. לא?

כמה מקבלים האוניבסיטאיות ושאר המוסדות (המשחקים בקוביה למשל....)

וכמה מקבל אברך עם משפחה ברוכה?

בדקתם?

או שאמצעי התקשורת מוצאים מסילות גם  ללבבכם, לבבנו...למרבה הצער.

אולי הם הנושאים בנטל? בנטל האמיתי?

למה שהחילונים לא יטו שכם וישאו גם הם, בנטל? ואיך בעצם הם יעשו

זאת כשהם כל כך מושפעים מהתקשורת?

הוא אמר שמבחינתו היה עדיף שהמנדט יישאר פה. כלומר שלא תהיה מדינה ושכן תהיה גלות

כשחיפשתי קצת היום ראיתי שהוא באמת נגד שמוסדות תורניים יקבלו כסף מהמדינה? אז הוא מציג עמדה ישרה ועקבית, שאני לא חושב שאת מזדהה איתה (למשל, ברמת האכפתיות לעם ישראל שאינו שומר תורה ומצוות)

וזה בסדר גמור, לא? להגיד "הוא רב חשוב וחכם מאוד, ובכל זאת הלב שלי לא נותן לי להזדהות עם הדברים שהוא אומר ועם הדרך שלו"

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍