מגיעה למצב הזה וגם אם כן היו רופאים שהיו מטפלים ישר בה ובתינוק ורוב הסיכויים שהנזק היה מופחת משמעותית.

מהכתבה אי אפשר לדעת מה בדיוק היתה הסיבה לסוף המצער. אין שם באמת פרטים.

רק אולי אולי אפשר ללמוד מזה ש- לידת עכוז היא דבר מורכב ובלי מיילדת מנוסה או רופא, שמנוסה בלידה כזאת, היא עלולה להסתבך יותר בקלות.

אין פה שום קשר ללידות בית באופן כללי.

וגם בבי"ח קורים לצערינו מקרים עצובים וסיבוכים קשים. רק שלא עושים עליהם כתבות.

ובבית לא 

מילא האימא הושפעה כנראה מכל הטרנד הזה של לידות טבעיות, ובחרה לסכן את עוברה,

אבל הדולה לעומתה הינה אשת מקצועה!

יש כמ הנושאים שיש להם אג'נדה לגביהם, חרדים, מתנחלים ולידות בית בין השאר.
הנה תגובה רשמית של ארגון המניפה על מה באמת קרה בלידה בניגוד למה שכתבו בכתבה.

ארגון המניפה מוחה על קשירת הקשר בין נוכחותה של דולה בלידת בית לבין הסתבכות הלידה כפי שפורסם ב ynet בדבר לידת בית שהסתבכה בנוכחותה של דולה.
בכתבה מופיעים עוד פרטים רבים לא נכונים..
הרינו ליידע את ציבור הקוראים כי לידת הבית היתה לידה מתוכננת בסיכון נמוך ע"פ הוראות משרד הבריאות ובהתאם לכל ההנחיות המחמירות.
העובר באולטראסאונד האחרון היה במצג ראש.
הלידה תוכננה מראש והיתה באחריות גורם רפואי מוסמך. 
הדולה שהיתה אמורה ללוות את הלידה היוותה תוספת לגורם הרפואי ולא תחליף.
הלידה מתחילת הצירים ארכה כשעתיים דבר שלא היה יכול להיות צפוי מראש.
הדולה הגיעה לבית היולדת כדי לתת תמיכה במקביל לגורם הרפואי למרבה הצער היא נאלצה להתמודד עם מצב בו הלידה התחילה בפתאומיות והתגלה כי העובר במנח עכוז. נסיונה ותושייתה הרבה בזמן אמת הצילו חיים.
עם תחילת הלידה הוזמן מד"א עד להגעת הצוות הרפואי ביצעה הדולה החייאה בתינוקת כדי להצילה. עם הגעת מד"א הטיפול הרפואי נמסר להם.
אנו מגנות את הקלות והזילות בהן מילים חורצות גורלו של אדם מצב או מקצוע.
תפקודה של תומכת הלידה היה מעל ומעבר למצופה באחריות מקצועיות ומסירות רבה.
רגעי האימה שעברו עליה אינם ראויים לגינוי. הם ראויים לגילוי האמת.
אנו מחזקות את ידיה. מאחלות רפואה שלמה למשפחה ולתינוקת. רגעים מסוג אלו הם המגלים את גודל השעה וחשיבות הנסיון המקצועי.
אין זו השעה לדון בהסדרה מקצועית וחובות ביטוחיות. ראשית על הדברים המובאים להיות אמיתיים ומדויקים ולא גיבוב מידע שרובו סילוף האמת.
שנדע שעות ברוכות ולידות בידיים מלאות
כנרת דרור - יו"ר
בשם ועד וחברות הארגון

אויל הוכחנו שהצוות היה בסדר אבל

זה מוכיח שאפילו על פי הכללים זה מסוכן ...

זה הכול

וטוב אני מודה אני נגועה מאוד

יש לי בנדוד בן שנתים שבקושי יודע להתפך מצד לצד בעקבות לידת בית

מתוארת לידה מהירה מאד (שעתיים מציר ראשון) אולי דווקא זה שהיתה מראש דולה עם תושיה (לא מקנאה בה) הציל את המצב.

כמו שאת אומרת שצריך להיות

והלידה שלה היתה מתפתחת תוך שעתיים מציר ראשון כמו שקרה

גם אז יש סיכוי שהיא לא היתה מספיקה להגיע לבי"ח (בד"כ מחכים קצת שהצירים יצטופפו ואז נוסעים נכון?)

ואז מצבה היה עלול להיות מלחיץ יותר כי יכלה גם לא להיות הדולה הנ"ל.

יש מצבים לא צפויים. וגם כשמאד ניזהרים יכולים להיות מצבים שאי אפשר לצפות.

קורים גם בבית חולים רק שאז אף לא מאשים את היולדת או הצוות הרפואי בעצם קיומם.

וזה הדבר העיקרי שחסר בלידות בית

שפותחים את הבטן? בד"כ מינימום חצי שעה

ולפי זה נקבע הכלל שלידת בבית לא תתרחש במרחק של מעל חצי שעה נסיעה מבית היולדת.
כשיש מיילדת צמודה היא יכולה לראות כבר תחילתו של סיבוך, היא מתקשרת למד"א ולחדר לידה כדי להודיע מראש על פינוי וחדר ניתוח מתכונן לבואה של היולדת.

מצבים בהם מלידה שלווה ללר כל סימן למצוקה בשניות יש צורך לחתוך את הבטן הם מאד מאד מאד נדירים. בד"כ כלל יש סימנים מקדימים, התעכבות, ירידת דופק, דימום חריד, מים מקוניילים, הרגשה לא טובה של האישה. בבית חולים אין מיילדת אישית ליולדת ולפעמים דווקא בבית בגלל הליווי הצמוד של 1:1 עולים מהר יותר שיש בעיה ולפעמים מגיעים לבית חולים רק בשביל ללדת בהשגחה רפואית ובלי צורך בעוד התערבות.

תראי בסטטיסטיקות של לידות בית איזה אחוז נמוך נגמר בקיסרי- בין השנים 2003 ל2010 רק 2.28% מלידות הבית נגמרו בקיסרי, כשהממוצע הארצי לניתוחים קיסרים הוא כ20%, כמובן שפה נמצאות גם מי שמראש הייתה מיועדת לקיסרי או שמראש הוגדרה כהריון בסיכון. זו שעה מאוחרת ולא הצלחתי למצוא את הנתון מה אחוז היולדות שלכאורה היו יכולות ללדת בבית, כלומר בהריון בסיכון נמוך והגיעו לקיסרי, אני מקווה שתאמיני לי שהאחוז גדול בהרבה ממה שבלידות בית.

בניתוח חירום- רצים לחדר ניתוח

ולגבי הסטטיסטיקות- הנתונים שכתבת לא מראים כלום

כי אלו שנגמרים בניתוח זה בדרך כלל מסיבות שמונעות לידת בית

זתומרת- מי שיולדת בבית זה רק כי הנתונים שלה מראים שהיא לא אמורה להגיע לניתוח

מי שמראש יש לה עובר גדול\עבר בעייתי\.. כל הדברים שגורמים לניתוח- יולדת בבית חולים

כמו שכבר כתבתי שרוב המקרים הלידה לא "מתהפכת" מלידה רגילה לניתוח שצריך לקרות עכשיו 
בגלל שבלידת בית יש ליווי צמוד מיילדת מזהה את תחילת ההסתבכות ויכולה לפנות הרבה לפני שזה חירומי.
 

יש מחקר של קוקראין שזה מחקר מאד רציני בינלאומי שמשווה בין לידות בסיכון נמוך בבית לבית חולים ומראה איך שלידת בבית היא לפחות בטוח כמו בבית חולים אם לא יותר.
המחקר באנגלית, אם זה מעניין אותך אחפש לך את הקישור.

(רק אבהיר: אני כלל לא נגד לידות בית, הלוואי והיה מתאפשר לי אי פעם לידה כזאת - אך עכשיו, אחרי קיסרי, זה כנראה לא אפשרי...)

בניתוח קיסרי החירום שהיה לי, אני זוכרת שהיו ירידות בדופק של אחד העוברים, ואז הרופאה אמרה משהו כמו: "תוך שתי דקות הם בחוץ" - ובאמת הריצו אותי מיד לחדר ניתוח.

השאלה שלי - "שתי דקות" זה רק ביטוי, או שבאמת תוך שתי דקות הצליחו להוציא את העוברים?

בלידת תאומים יתכן שחדר ניתוח היה מוכן בידיעה שיש מישהי עם תאומים בחדרי לידה. שתי דקות זה די מהיר ואני מניחה שלקח יותר זמן כי המנתח צריך להכין את עצמו מבחינת סטירליות, צריך לארגן אותך, לחטא וארגן. אז אולי תוך 2 דקות היית בחדר ניתוח אבל לפני שפותחים את הבטן חייבים לדאוג שכל אנשי הצוות סטרילים עם חלוקים והכל וגם הניתוח עצמו לוקח כמה דקות עד שמוציאים את התינוקות.

נראה לי, שאף-על-פי שלא היית שם, תיארת מה באמת יכול להיות שקרה... (וגם בעלי טוען שזה היה יותר משתי דקות...)

בכל אופן, כנראה שזה היה פחות מחצי שעה, לא? (אבל כמובן, לידת תאומים אף-פעם לא תתאפשר בבית). 

בגלל שממילא היו ערוכים לזה שיתכן שתלכי לניתוח.
אני משערת למשל שהיית עם אפידורל- חוסך את הזמן של להכניס את המחט אלא רק העלו את המינון שלו כדי להרדים טוב יותר, זה חוסך כמה דקות בטוח.
יתכן שהרופאה כבר ראתה את הנולד ובלי שידעת אמרה לחדר ניתוח להתכונן לבואך ורק חיכתה לתת צ'אנס אחרון- שוב אני לא יודעת אלא משערת תרחישים אפשריים.

וכמו שאמרת לידת תאומים לא מתרחשת בבית ולמרות שאפשר ללדת טבעי תאומים ניתוח זה לא תרחיש מפתיע במקרה הזה.
 

הגעתי בכלל עם ירידת מים (שחלקם היו מקונייאלים) ובלי צירים -רופא אחר כבר הרבה קודם היה מכניס אותי לניתוח, אך הרופאה הזאת הסכימה לקחת את האחריות, ב"ה. (ברוך ה' - כי כך אני יודעת שעשיתי את כל האפשרויות להימנע מקיסרי, גם אם הוא קרה בסוף).

אבל עדיין זה לא מצדיק לידת הבית

להפך

בדיוק בגלל סיבוכים כאלה אני מפחדת מזה

למרות שממש בא לי ללדת בבית

לידת עכוז בבית עם דולה זה כמעט גובל ברצח. בשביל לידת עכוז צריך צוות מקצועי 

בא"ס האחרון העובר היה במצג ראש.
הלידה היתה מתוכננת עם גורם מקצועי אך בגלל מהירות הלידה הוא לא הספיק להגיע והדולה היתה שם הזעיקה את מד"א והנשימה את היילוד.

כותבת את זה שוב למרות שזה כתוב ללמעלה למקרה שלמישהי לא יהיה כח לקרוא את כל הפירוט ותקבל את האמירה החריפה שלך.

יאשים את הצוות ברשלנות רפואית.

אפילו לא שאלו אותי. ובאחת הלידות הגעתי בלי מעקב הריון...והנושא בכלל לא עלה.

מה האיבר המוביל

אם אישה הייתה נוסעת לבית חולים ולא מחכה לאף אחד אז דולה לא הייתה נאלצת לטפל במצב

ובקשר לגורם מקצועי שלא הגיע, אז לדעתי מה שמעניין אותו זה הסכום הגדול שהוא יקבל על מאמץ קטן במקרה שהכל היה הולך כמתוכנן הוא היה צריך רק לתפוס את התינוק ולחתוך חבל טבור

 ממילא להגיע לבית חולים ואז זה היה רק יותר עגום.

אם אישה יודעת שאצלה זה מהר אז בשלב של ציר כל רבע שעה  או אפילו  דקות היא מזמינה אמבולנס

ככה אני עושה

לא ברור גם מתי היה אולטרסאונד אחרון? אולי גורם מקצועי לא נתן לה הפניה בסוף שליש שלישי, הרי לא אכפת לו, מה שמעניין אותו זה תשלום 

בד"כ אילו נשים עם לידות בזק, עד שקולטים שזה זה כבר מאוחר מידי.

אני רצינית!

זה בע"ה מה שאני אעשה בלידה הבאה שלי במקרה שאראה שהלידה מתקדמת מהר מדי.

להתכונן הכוונה קודם שבעלך ילמד מה צריך לעשות במידה וזה אכן קורה בבית, להכין מגבת ומצעים סטריליים, להכין שכנה אם בעלך לא יהיה בבית,

לדאוג לבייביסיטר שתבוא לקחת את הקטנה מיד כשאת קוראת לה. (ושהיא תבוא אליכם ולא אתם תביאו אליה)

להיות בקשר עם מד"א, לא לחשוב פעמיים, להתקשר כל פעם שנראה לך שיש שינוי בלידה גם אם הם קצת חסרי סבלנות.

לצאת לדרך רק בהתייעצות איתם, לא להסס להזמין אמבולנס.

שני טיפים שאני יכולה לומר בדיעבד-

1. ככל שמרגישים את הצירים יותר למטה זה אומר שהראש מתקדם והלידה מתקדמת.

2. גם אם את מרגישה צירי לחץ- ללא נוכחות של גורם רפואי שאומר לך ללחוץ, תנסי לא ללחוץ! זה מוזר, זה שונה מהצורך הטבעי אבל זה חשוב, תוציאי את הלחץ בנשיפות, בשרירי הידיים והרגליים.

שיהיה בהצלחה ובקלות ובבי"ח בע"ה בשלווה, ברוגע ובבריאות!!!

היום מילדת מגיעה לבית מצויידת היטב וזה יחסית בטוח

אבל!!!!!!!!!!!!!! בגלל האופציה של חירום ואין חדר ניתוח בצמוד, ואין בכל אופן את כל המכשור לחירום-

בגלל זה בכל אופן מסוכן ללדת בבית

ושוב אני מאוד מאוד נגד כי יש לי בנדוד עם פיגור מאוד קשה אחרי לידת בית

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אם יש ירידות דופק ומוניטור לא תקין או מחליטים ללכת על אפידורל בכל זאת - אז מתפנים לבי"ח. זה לא "חתונה קתולית"... ובגלל זה גם ההמלצה היא להיות במרחק סביר מבי"ח בלידת בית.

אבל זכותך להחליט ללדת במקום היותר בטוח בישבילך. זה לא שמכריחים מישהי ללדת בבית.

לא בצורה רציפה.

(גם בבי"ח לא תמיד בודקים רצוף. תלוי בי"ח ולידה).

ב. היה לי בעבר בלידות בבי"ח מוניטורים לא טובים וזה לא היה ריצה בהולה תוך שתי שניות לחדר ניתוח. זה גם לקח זמן.

ג. אם זה באמת דחוף ויש עם היולדת איש מקצוע כמו רופא פרטי או מיילדת מן הסתם לא יעשו את תהליך הקבלה הרגיל. ויכינו לה מקום כבר מהנסיעה וכו'.

ד. כשיש השגחה צמודה מזהים חלק מהמצוקות לפעמים מוקדם יותר ממה שמזהים בבי"ח ששם ההשגחה היא לא תמיד אישית.

ה. אם יש ח"ו בעיה ויש איתך רופא צמוד הוא מן הסתם מתחיל לעשות פעולות הצלה גם לפני הגעה לביה"ח.

מסכימה איתך לגמרי שיש פה עוד אלמנט של זמן. זה ברור לגמרי.

אבל רוב האנשים כשבוחרים משהו משסויים לא מתנהלים על פי המצב הכי קיצוני

(ומי שכן, זה זכותו).

הטענה שלי זה ש-

מכיוון שיש גם סיכונים בבחירה ההפוכה (הרי יש גם חסרונות בלידת הי"ח) אי אפשר להגיד שכל מי שבוחרת לידת בית, מכל סוג שהוא,  מעמידה את עצמה בסכנת נפשות ברורה וחמורה ומי שהולכת לבי"ח יש לה תעודת ביטוח...

צריך לראות אם החיוב הוא יותר מהשלילה ומה הסיכוי שיקרה מצב קיצון מסוכן במקום זה ובמקום האחר.

אני מכירה לא אחת כזאתי.

לודג' אחת נקרע לה וריד ראשי\עורק תוך כדי לידה, והתחילו את הניתוח בהסטריה תוך כדי ההרדמה הכללית

(שלוקחת אגב 3 שניות בדיוק. לא היה זמן לחכות אפילו לזה)

ההרדמה? עד שחדר ניתוח היה מוכן, והמנתח היה מוכן?

כי אז לא היה נשאר ממנה כלום

שבכל רגע ורגע מחכה שם חדר ניתוח סטרילי עם מנתח ערוך ומוכן לפצוח בניתוח בו ברגע?

הלוואי שהיו מספיק תקציבים ומספיק כוח אדם לאפשר דבר כזה... בפועל גם ניתוח חירום - לרוב לוקח כחצי שעה עד שמצליחים להיערך אליו. וכיוון שלידת בית אמורה להיות במרחק של לא יותר מחצי שעה מבי"ח, ומיילדות בית הן בקשר עם בי"ח במקרה של פינוי שיתכוננו, ועוד בלידת בית ההשגחה היא צמודה כך שלרוב מזהים מצבי מצוקה מוקדם יותר מבלידת בי"ח (אצלי בבי"ח המוניטור צעק חמש דקות ואף אחות לא הגיעה לבדוק...) --- אין כ"כ יתרון לבי"ח מבחינת הזמן.

כ20% מגיעות לקיסרי, על שלל הסיכונים ותופעות הלוואי שלו (כגון תסחיף מי שפיר שהזכרת בעצמך, שלידה קיסרית מגבירה את הסיכון אליו פי כמה וכמה). וזה עוד טוב, זה בארץ. בארה"ב הסטטיסטיקה קרובה יותר לשליש. ויש מדינות שעובר את החצי.

עכשיו, לא כל אלה היו מגיעות ללידת בית מראש. זה נכון. לחלק יש תאומים, עכוז, שליית פתח ועוד מצבים שבהם ברור היה מראש שצריך קיסרי או גם אם לא ברור קיסרי - בכל אופן מצבים שלא עומדים בפרוטוקולים המחמירים של לידת בית, ולכן בכל מקרה היו מגיעים לבית חולים. אבל עדיין ההפרש עצום - בלידות בית רק כשני אחוזים מגיעים בסופו של דבר לניתוח קיסרי!! ובסופו של דבר רואים בנתונים הסופיים שאחוז הלידות שמסתיימות רע לא גבוה יותר. אז מה יש בבית חולים שגורם להרבה לידות תקינות להתגלגל בסופו של דבר לחדר ניתוח? שאלה טובה...

על לידה עם רופא פרטי, בדרך כלל אחרי קיסרי

ואם אני לא טועה הוא כמעט לא היה נוכח, רק דולה הייתה

וכן אני שמעתי על לידות בזק - וברב המקרים נשים חיכו לכאבים בלתי נסבלים או לכל 5 דקות ציר ואז כמובן לא הספיקו להגיע לשום מקום כי אצלן זה כבר צירי לחץ ותינוק יוצא

גם אצלי זה ככה. אני יודעת שאם אני רוצה להספיק להגיע לבית חולים אז לא מחכה לשלב הזה.  למה זה מקובל במדינות מפותחות? כי שם לידה זו חוויה של פעם בחיים ורוצים שזה יעבור כחוויה מעניינת ועדיף עם תמונות בפייסבוק. באירופה חיים בכיף ורוצים שגם לידה תהיה בסגנון הזה. ואז באה התכחשות בסכנות הכרוכות בה, בדיוק באותה סיבה שבאירופה מעדיפים לא לראות גם סכנות אחרות שהתמודדות איתם לא כיפית

וגם אני נגד לידות בית, מאד מאד.

גם לי יש קרובת משפחה שילדה בבית ודווקא היא נפגעה, לא התינוקת, והיתה לה תקופת החלמה נוראית.

משהו שמישהו חכם אמר:

לבית חולים מגיעים כולם ובמיוחד המקרים המסובכים. כך שמה שהסתבך בבית חולים היה כנראה נגמר באסון בלידת בית, ומה שהסתבך בלידת בית היה לו סיכוי לעבור בשלום בבית חולים.

בעיני זה קיום בסיסי של "ונשמרתם". במיוחד שזו אחריות לשתי נפשות.

לא, עוד לא ילדתי, ויכול להיות שבבתי חולים לא נעים, עושים זירוזים כשלא חייבים ויש גם פאשלות. אבל בגדול הם מצילים חיים ומשפרים אותם. גם על בשרי ראיתי. הקב"ה נתן לנו את הבינה לפתח ולהתקדם וצריך להשתמש בה.

א. ללכת לבית חולים זה לא טרנד אלא השתדות רפואית גרידא למקרה שיתרחש מקרה חירום

ב. אני לא ארגיש שביטחון בלידה בבית אלא דוקא בבית חולים שאני סומכת בו על הצוות הרפואי

"הדולה הצילה חיים"

הרי לא היית יולדת בבית עם יומיים צירים וכשמזהים צורך בזירוז - את מין הסתם אדם אחראי, והיית עוברת בשלב כזה לבית חולים. אז מאיזו בחינה זה היה נגמר פחות טוב מאשר ללכת מראש לבית חולים?

כי הצירים לא הגיעו ספונטני הייתה רק ירדת מים קלה.

מים כבר היית מתייעצת עם הרופא/המיילדת מה לעשות וכו'.

לא היית נשארת בכח בבית כשהמצב של חוסר התקדמות הלידה לא מאפשר את זה.

פשוט מה שכתבת לא מוכיח כלום לגבי בטיחות\הצלחה של לידת בית. חוץ מזה שיש מקרים של לידות בית שבסוף לא מתקיימות בבית.

אחרי ירידת מים יש מס' שעות מוגבל שאפשר להישאר בבית. אף מיילדת לא היתה משאירה אותך בבית יומיים אחרי ירידת מים.

שתיכן יודעות שאין קשר בין התכנון בלידת בית לבין לידת הבזק שהתרחשה.

לאור הנתונים שתחיה הביאה לא היתה כאן רשלנות. כמו שה"גורם הרפואי" לא הספיק להגיע ליולדת כך היא לא הייתה מספיקה להגיע לבי"ח!!!!

לידה בדרך יכולה להיות מסוכנת הרבה יותר מלידת בזק בבית.

ולכל החכמות שטוענות שהיתה יכולה להגיע לבי"ח אם הייתה יוצאת בציר ראשון, נחמד מאוד לשבת בבית לא בזמן צירים ולשפוט סיטואציה שאין לכם מושג בה... 

אז לידיעתכן, ייתכן בשעה ראשונה של צירים אפקטיביים שבכלל לא ברור אם זה צירים, לא ברור מה התדירות שלהם (זה היה ציר אחרי 3 ד' או שלא היה ציר ואז ההפרש הוא 7 דק'? כשהמים החמים הזורמים מעלימים את הכאב- באמת פסקו הצירים או שהצירים ממשיכים רק ללא תחושה?)

עד שמחליטים שאכן מתרחש תהליך לידה יכול לעבור זמן מאוד קריטי. ולידה מהירה יכולה להתרחש גם אם לידה קודמת הייתה כמה שעות טובות. גם כשמחליטים לצאת לא ברור עוד כמה זמן יש והאם בכלל יקבלו ללידה...

תאמינו לי שאף אחת לא רוצה למות או שיקרה משהו לתינוק שלה ח"ו. ובכל זאת קבלת ההחלטות בדיעבד מסתברת כשגויה ומסוכנת.

ממש קל לשאול למה לא נסעת לבי"ח הקרוב? למה לא יצאת מיד? איך התלבטת אם זה צירים? למה לא הזמנת אמבולנס מראש? אז התשובה לכל השאלות- לא ניתן לצפות שהלידה תתרחש כ"כ מהר! ולידה תוך שעתיים מציר ראשון היא לידה מאוד מהירה! לצורך פרופורציה, בקורס הכנה ללידה של עין כרם אומרים לחכות שעה- שעתיים בבית לפני שיוצאים וגם אז לא בטוח שיקבלו ללידה.

חכמה גדולה של אחרי מעשה.

תאמינו לי שבתסריט הכי גרוע של חיי לא דמיינתי תחילת צירי לחץ בכביש ראשי שהיציאה הבאה שלו בעוד 15-20 ד' נסיעה...

אז הייתה לי שרשרת של ניסים. רק השגחה עליונה ועדיין אני לא מסכימה לקבל שהיתה במקרה שלי ובמקרה הנ"ל רשלנות.

לידה זה משהו שא"א לצפות- שלא נדע.

מדובר כאן בצירוף מקרים אומלל של לידת בזק בשילוב של עכוז לא צפוי.

דווקא התכנון ללידת בית- כהפוך על הפוך- בדיעבד מסתבר שדווקא הועיל. אחרת ייתכן והיולדת היתה בבית לבדה או בנוכחות ילדים קטנים או בדרך לבי"ח לא ברור באילו תנאים- כפי שקורה בלידות בזק...

לאמא ולתינוק

היו שנים שצמתי, והיתה פעם ששתיתי מרק מזין בשיעורים.

זה תלוי מאד מה מצב הסוכרת

ובסוף רב אחר פסק לי עם יותר הקלות- כלומר לאכול ולשתות לשיעורים וגם ככה בקושי שרדתי.

מאז אני מפחדת לשאול אותם בצומות כי חוששת מפסק הלכה מחמיר שלא אעמוד בו

מעניין

והם אמרו לצום כשהוא אמר חד משמעית לא לצום.. ועוד הייתי כמה ימים אחרי מי שפיר

חשוב לציין שאני לא מחפשת הקלות

אבל רוצה משהו שיש לו ידע שחלילה לא יפגע העובר

ואם זה בסדר לא לצום זה מקובל עלי

בדיקת מי שפיר לר רלוונטית כאן אם עברו כמה ימים,זה פרט לא משמעותי אלא אם כן עברו פחות מ48 שעות.

גם לי רופא אמר בשיא הנחרצות לא לצום בכלל,אפילו לא שאלתי רב כי זה היה הריון רגיל ללא סיכון.

כשהייתי בהריון בסיכון זה היה אחרת.

לעומק.בד"כ רבנים אומרים לשאול רופא ומסתמכים על חוות דעתו.

הם לא יר"ש ומעדיפים לומר לכולן לא לצום, גם אם אין סיבה מיוחדת.

לכן צריך רופא שמבין גם את חשיבות הצום וגם את המצב הרפואי

לקראת יום כיפור.

צריך להתייעץ עם רופא ירא שמים (כדי שידע את המורכבות ואת חומרת הצום ולא ישר יאמר שאסור לצום) ועם הדעה שלו להגיע לרב

הרופאה שלי אמרה לי שאני לא יכולה לצום

עוד לא דיברתי עם הרב שלנו

אבל כזה מרגיש לי שישר היא אמרה לי לא לצום ולבדוק סוכר בשבת כשאני יודעת שזה ממש בעייתי..

רופא נשים שלי באחד ההריונות אמר לי לא לצום ללא שום סיבה מיוחדת,הריון רגיל לחלוטין.

מצד שני כמעט כל ההריונות שלי הם הריונות בסיכון פלוס סכרת,ושם ממש לא לקחתי שום סיכון.

רב שמבין את המשמעות של צום במצב הזה,ידע לעשות את השיקולים נכון.

מצד שני זו פסיקה פרטנית לחלוטין כי כל אחת הגוף שלה מתנהג אחרת בסכרת,לאחת הסוכר יגיע בצום למצב מסכן חיים במיידי ולשניה לא יהיה שום בעיה במצב הזה.ויש כאלו שבצום הסוכר גבוה מידי וכ'ו

הרגיש לי שזה הנחיה גורפת כי היא אמרה שהיא לא אוהבת שצמים בהריון..

מצד שני להרגשתי גם רבנים ממהרים לומר את הלא.

של רבנים ורופאים

לא יודעת אם זה מתאים לפי כל הפסיקות אבל זה מיועד בדיוק לשאלות כאלו

אם יש לך איך להגיע אליו,

מקל מאוד בפסיקה פרטנית (זה לא כמו להתקשר למכון פועה),

ולנו זה התאים כי סומכים על הכתפיים שלו

מבחינת ידע רפואי אני לא יודעת בדיוק אבל נשמע לי הגיוני שהוא מתמצא בתחום

איך מגיעים אליו?

אני יודעת שלתלמידים שלו יש גישה בקלות (ישיבת מרכז הרב למשל),

לא יודעת אם המספר שלו מסתובב חופשי

והשדר הזה יעבור אליה...

כי להיות במקום שאת לא רגועה בטוח יקשה...

דבר שני בהרבה מרפאות יש פלזמה עם סרט על התקרה

כדאי להסביר לה בדרך המון על המטוס ברופא שיניים שעולה ויורד ומה יעשו וכוכו עדיף בדרך מצחיקה מה שאפשר

ולהסביר שרק מסתכלים היום (זה נכון.. באים לבדיקה קודם כל)

זה מה שעולה לי בהצלחה ממש!!!

כיוון שאנחנו בקופ"ח מכבי - אנחנו הולכים למכבידנט עם הילדים.

יש רופאות שיניים מיוחדות לילדים ופעוטות. ויש להן טכניקות גישה לילדים ואיך להרגיע את עצם הישיבה על כסא הטיפולים עם ההורה ביחד (בגיל כזה).

הטיפול נעשה בשילוב גז צחוק - ועוברים בשלום.

יש גם סלסלת פרסים לילדים, ומדבקות גיבור, והקליניקה מעוצבת באופן ידידותי.

להכניס אותכם לרופא שיותר ידידותי לילדים

להסביר לה מראש בצורה פשוטה וברורה מה יהיה (ולא להגיד שזה לא יכאב או יצחק, אלא להגיד שזה יכול לכאוב או להציק ואז אמא תחזיק לה את היד או משהו כזה)

לבחור ביחד איתה משהו נחמד שתקנו/ תעשו אחרי וכל פעם שקשה לה להזכיר את זה

הדביקו לה סתימה זמנית

אומר שיש לה 2 חורים ו2 טיפולי שורש איך יכול להיות???

המליץ על הרדמה כללית - אמאלה

אבל שננסה קודם עם גז צחוק

אני מאוד מקווה שזה יצליח היא בקושי נתנה שיבדוק אותה

איך נעשה סתימות וטיפול שורש ככה

אחד היה בן שנתיים וחצי ועוד אחת בת ארבע, שממש לא שיתפו פעולה. עשו להם בהרדמה מלאה טיפול בכל הפה בבת אחת.

מצד שני זה מושלם

מסיימת עם זה זריז

לנו יש בדיקה עוד שבועיים ומתלבטת אם לוותר מראש...

לק"י

בלי צילום.

אבל נצטרך לעשות טיפול בהרדמה, כי יש לו כמה טיפולים לעשות🤦‍♀️

זה מספיק להם? לפי מה שאני מבינה כדאי ללכת אבל בספק איך יצליחו לראות משהו

שאפשר לצבור כל כך הרבה חורים בגיל כזה

אם היא שותה מבקבוק תינוק משהו שהוא לא מים,

אז זה לא מופרך בכלל

בשונה מכוס שאתה שותה ומניח.

ילדי בקבוק יושבים שעות עם בקבוק בפה.

אצלנו גם כל מי שהיה עם בקבוק חטף מלא חורים.

לק"י

וגם בהנקה זה לפעמים שעות.

אצלי זה ששתה בקושי מבקבוק, ורק חלב שאוב, גם חוגג🤦‍♀️

אל"ף כי אתה לא יכול להסתובב עם ההנקה ולקחת אותה לכל מקום,

בי"ת כי גם אם אתה נרדם עם פטמה בפה, החלב לא מטפטף פנימה אלא אם אתה שואב אותו באופן פעיל (ובולע).

מוסיפה גימ"ל שבהרבה מקרים פטמת בקבוק תינוק פוגעת בתפקודי פה, בין השאר בתפקוד של הלשון שאמורה להסתובב בפה כל הזמן ולנקות את השיניים.

אבל היא ישבה על בעלי והרופא נתן לו לבדוק כביכול ואז אמר לו "אבא אתה לא עושה אוב אני ייראה לך איך עושים"

משחקים כאלה

לק"י

מה בדיוק יש.

אולי זו רק התרשמות של הרופא.

מרכזים את טיפולי השיניים ביחד ועושים בהרדמה במקומות מקצועיים שמיועדים לזה, כמו בית חולים וכדומה. (ובזול!)

ואת הבדיקה לפני, זו שקובעת מה מצב הפה+צילום-זה לא מפחיד ולא כואב ואפילו אפשר לספר על הכסא המיוחד שזז שהוא כמו לונה פארק וכו'..

לאחרונה (גם אנחנו היינו בהלם מכמות החורים😵‍💫 עד עכשיו הגיל הכי מוקדם שבו ילד שלנו עשה סתימה היה 7, ואח"כ רק 11...)

היינו בלחץ איך היא תסתדר, אבל זה הלך מדהים!

קודם כול טיפולי שיניים לילדים הם יותר מהירים - לפעמים בתוך רבע שעה מסיימים. והלכנו לרופאה שמומחית לילדים, ולכל דבר שהיא מכניסה לפה היא נותנת שם חמוד כזה מהעולם של הילדים ומפטפטת כל הטיפול עם הילדה. יש גם סרטון על התקרה למקרה חירום, שמעסיק את הילדה...

אז בע"ה יש תקווה!

לק"י

כנראה שמומחים עברו התמחות נוספת.

לא יודעת מה ההבדל.

אבל כמו שמתואמת כתבה, הן דיברו עם הילדים, נתנו שמות לדברים וכאלה.

בעבר היינו אצל רופאה בקופה (עם ילדה אחרת) שהייתה מצוינת, אבל לצערי היא עזבה...

כדאי לקבל המלצות באזור שלכם.

תודה רבה!!

היינו עם הילדונת אצל שתיים, ד"ר רות בכר וד"ר אלינור הלפרסון. הלכנו בסוף לטיפולים אצל ד"ר אלינור כי היא יותר קרובה אלינו, אבל להרגשתי ד"ר בכר יותר מוצלחת. אבל גם ד"ר אלינור טובה מאוד.

תודה רבה!!!

אני מצחצחת לבן שלי (בן כמעט שנתיים) שיניים אבל לפעמים לא זורם ובינינו, חוץ מהקניית ההרגל אני לא מרגישה שהצחצוח יוצא כזה יעיל.. מפחדת שיצטרך טיפול בגיל קטן. אז איך שומרים על השיניים בריאות גם בגיל כזה עם כל מה שאוכלים?

מכירה כאלה שמצחצחים כל יום ובכל זאת מלא חורים וגם כאלה שלא מצחצחים ואין שום חורים.

ברור שצחצוח שומר על השיניים, אבל ממש לא היתי משתגעת על זה מול הילד, כשאני יודעת שבסוף חופשי עם מסירות אין קץ וצחצוח מעמיק יהיה בכל זאת חורים. אין בזה יותר מידי כללים. בעיני.

אין סיבה שילך לתפילה כל היום כשיש אישה בהריון וילדים.

הצום הרבה יותר חשוב מתפילה ביוהכ

איך את צמה בדרך כלל, ואיך את צמה בהריון.

בגילאים של הילדים.

ועד כמה הבעל נמצא וזמין.

אני אישית צמה יחסית בסדר גם בהריון.

הילדים די מעסיקים את עצמם, אבל הם יכולים גם לריב.

אני מניחה שהגדולים יותר יהיו חלק מהזמן בתפילה.

צריך לדאוג לילדים לאוכל.

עדיף דברים פשוטים שלא צריכים הרבה התעסקות, ושהילדים יהיו כמה שיותר עצמאים בלקחת את האוכל.

כדאי שהבעל יהיה זמין אם את צריכה אותו.

שתהיה לך אפשרות לשלוח מישהו לקרוא לו מבית הכנסת, או שמידי פעם יחזור הביתה לבדוק מה המצב.

אם יש לך אפשרות להיעזר בילדה/ נערה בשמירה על הילדים.

לקחת בחשבון גם מצב שהבעל לא יוכל להיות בכל התפילות, כי הצום שלך יותר חשוב.

כדאי גם להיערך לאפשרות של שבירת הצום בהתאם לצורך.

לברר מראש עם רב מה ההנחיות ומתי נדרש לשבור את הצום.

להכין כוס עם סימון של שיעורים, שיהיה אם תצטרכי.

לראות אם יש רב זמין לשאלות במהלך היום.

נשאר... או הולך חוזר כזה לבדוק מה קורה. הלכתית הצום שלך חשוב מהתפילה שלו. מה לעשות. כמובן להתייעץ עם הרופא ועם רב לפני לבדוק מה ההנחיות לשלב שלך ואם יש משהו בהריון.

ואז חוזר יחסית מוקדם ונמצא כל היום עם הילדים.

לגבי מנחה ונעילה זה תלוי מה המצב שלי אם אני במצב סביר או לא להישאר עם הילדים. פעם שעברה הערכתי לא נכון את הכוחות שלי בסוף הצום...

פעם אחת נסעתי לאמא שלי,פעם אחת הייתי אצל חמתי. זה נהוג אצלנו ככה אצל הזוגות הצעירים

והאמת שמאז שאני עם שניהם בעלי היה יותר נוכח בימי כיפור בבית. הוא היה רגיל להתפלל במקום רחוק ועכשיו ליד הבית. זכורות לי גם כמה תפילות שהתפלל בבית לאורך השנים

אין מה לעשות, duty calls

הצום שלך יותר חשוב מהתפילה שלו אם אין אופציה לעזרה

ובא מדי פעם לבדוק מה שלומנו.

ובשנים שהילדים היו ממש קטנים הייתי נוסעת לפעמים להורים שלי (לפעמים בעלי אפילו לא בא) ואחותי הקטנה עזרה עם הילדים.

לעשות את הצום ביחד עם משפחה

אם הילדים קצת גדולים- אפשר לקנות להם משהו בסגנון של פליימוביל שווה שיעסיקו אותם מהזריחה עד השקיעה

להתארגן מראש על אוכל קל, נניח לחמניות ומעדנים שהם מוציאים מהמקרר בעצמם

ומצטרפת לזה שהבעל יכול לוותר על חלק מהתפילות במניין, או לקחת את הילדים איתו אם זה מקובל אצלכם...

לא צריך משהו מיוחד ויקר

אפשר בסטוק

קניתי כלי אוכל והחבאתי

הרבה אוכל מוכן לילדים. אצלי אוהבים פסטרמות

מטפל בילדים

ומתפלל בבית.

אם את מרגישה טוב/ הילדים רגועים, הולך לתפילה וחוזר מידי פעם לראות איך את.

הצום שלך מדאורייתא.

התפילה שלו מדרבנן.

אז מכינה בערב החג לסעודה ראשונה תבשיל (תפו"א ובשר) ומכינה מראש הרבה, ושמה פלטה, וככה בצהריים יש לילדים מבושל.

ראיתי שהילדים הרבה יותר רגועים, חוסך הרבה מריבות שלהם. אולי יעזור לך גם.

חגיגית, כמו שבת או חג (למי שלא צם כמובן...)

אני בצום אחד בהריון הרגשתי זוועה ובעלי לא הלך לחלק מהתפילות.

לא היה מצב שאני אשמור על הילד.

הצום שלך הרבה יותר חשוב. וכמובן ההריון, שלא תתפתח לידה.

במקומך הייתי עושה הכנה ממש טובה לצום, שתיה מרובה מאוד בימים לפני הצום, חלבונים בערב הצום וויטמינים.

ובעלך צריך להיות זמין, אם את לא מרגישה טוב הוא אמור להישאר בבית.

שעוזרת לי בתשלום. (יש איזה בעיה לעבוד בשבת ויום כיפור תמורת כסף אז היא מביאה לה את הכסף על ערב הצון ועל סוף הצום (משהו כזה שיהיה בהבלעה, בעלי מתעסק עם זה)

יצא לי לעשות יום כיפור עם אחותי והילדים של שתינו

בלי בעלי (הוא נסע לאיפה שהיה בית כנסת בנוסח שלו)

ובשתיים היה הרבה יותר קל.

חודש.

למה קניתי חדש? הקודם התחיל לעשות בעיות (לדעתי הבעיה נוצרה בגלל ששאבתי איתו כמויות גדולות של מים, מאותו יום הוא התחיל לגמגם).

קניתי את אותו דגם באושר עד, היה זול, הייתי מרוצה. לא ראיתי סיבה להחליף.

את שלי מסרתי, מי שלקח אותו כתב לי שהצליח לתקן. לא ברור איך..

כמה עלה באושר עד? יודעת אם עדיין יש שם אותו?

מחזיק מעמד לשנתיים פלוס מינוס

גמ'ני חושבת לקנות שוב דרימי H14

יש לי שנה וחצי

בשימוש יומיומי

מרוצה מאוד מאוד מאוד!!!!

העלה לי את רמת הניקיון בבית בכמה דרגות

מפסח, מעולה.

מנקה פצצה. נח לתחזוק.

אני ממש מרוצה

לא יודעת להשוות לאחרים

נהנת מאד אבל צריך לקחת בחשבון שכל שואב שוטף חייב תחזוק כל הזמן של ריקון המים המלוכלכים וינקיון החלקים כדי שלא יסריח.

מרוצים מאד. (בעיקר מהאופציה של הקיטור)

צריך ללמוד לתפעל אותו מבחינת הריח אבל פצצה!!

סליחה על הניצלוש

עוזר פלאים

אני שמה ג'ל אקונומיקה

לרסס ספריי מנטרל ריחות לפני - ולייבש טוב בשמש כשהיא עומדת

יש לי יחסי אהבה שנאה למכשיר בגלל הריח

ננסה את זה

ממש אשמח לעצות לגבי הריח שלו.

את שוטפת את המרשת כל פעם?

מה זה ספריי מנטרל ריחות?

ואיך עושים שיהיה ריח טוב בבית אחרי?

ולרוקן את המים. ממליצה גם להשאיר אותו מחוץ למכשיר אחרי

בנוסף, אני מנתקת את המברשת ומנקה מאחוריה. פעם בשבוע נגיד. כמעט תמיד מצטבר שם לכלוך

ספריי מנטרל ריחות זו עצה שקיבלתי מאחותי שיש לה דרימי, אני קונה את של ליאור קוקה. משתמשת בו לפני ניקוי עצמי ולפני שאני שוטפת אותה

אני הזמנתי גם מברשות ספייר וםילטרים מעליאקספרס כדי להעיף ללא רחם כשאין ברירה. מתכוונת לעשות ניסוי ולהכניס מברשת למדיח. קראתי שגם יש כאלה שמכבסים.. אמא שלי חופפת את המברשת עם סבון כלים ומעמידה לייבוש בשמש ואין לה ריח

לגבי ריח בבית - אני אוהבת את הריח הניטרלי של הנוזל שלהם אבל כשבא לי ריח נעים יש לי את הנוזל לשואבים של ליאור קוקה (המוצרים שלה מעולים. לא מדובר בפרסומת😅)

יש לי ידני וכשלעצמו הוא מעולה אבל אני מתעצלת להפעיל.

אם הבית גדול זה לוקח זמן.

וחשוב מאוד לתחזק אותו, שטיפה טובה של כל החלקים פעם בשבועיים גג, ולבדוק שלא נתקעו שיערות

אנחנו הזנחנו וזה פוגע באיכות

היום קיצוני יותר כל הבוקר היה ככה, ולא אכל נורמלי ולכן עצבני במיוחד

כבר בבית חולים ראו, טיפלנו בזה 4 ימים אחרי שנולד...

כיום בן 4 חודשים כבר, וינק יפה עד עכשיו

אני לא מספיק מבינה בזה, אבל לקטנה שלי גם הייתה לשון קשורה והתרנו בגיל שלושה שבועות. היה נראה שזה עזר אבל כמה חודשים אח"כ היא ינקה כל הזמן בחוסר מנוחה כזה... לא בדקתי אם חזרה לה הקשירה בלשון, אבל הבנתי שזה יכול לקרות...

אפשר לשחרר עם ספריי מי מלח

לפעמים כאב שיניים, אוזניים, גזים, כל מיני תרחישים עוברים על הקטנטנים... אני זוכרת פעם הצלחתי להניק רק בעמידה תוך כדי שאני מתנועעת ... קשוח.

יכול להיות שהתחלת בקבוק עם פטמה מסויימת שקצב הזרימה שלה מהיר יותר מקצב הזרימה בהנקה ולכן זה "מעצבן" אותו והוא מתנתק ומנסה להתחבר בחזרה לסירוגין.

אין לי עצות כרגע… רק חיבוק.

הם גם לא שלחו מזל טוב בוואטסאפ או הודעה?לפעמים לא מתקשרים כי זה סתם מעיק על ההורים הטריים…

אחת כתבה כמה מילים... זהו בערך.

לא התעניינו אפילו מה השם שנתנו... כלום.

אחים ואחיות של בעלך אפילו לא כתבו הודעה בווצאפ?

אם כן, זה בושה וחרפה, מכוער מאוד.

חיבוק גדול! אני אשלח לך כתר שעבר הריון ולידה, זה כל כך קשה, שובר ומאתגר, ובד בבד כל כך דבר גדול, משמח ומרגש שהבאתם נשמה לעולם ❤️

מזל טוב ענק!!

אין לי מה לומר. באמת תחושה לא נעימה בכלל ♥️

אני מוחקת מהר מאד

מה בעלך אומר על זה?

אמר שאני מכירה אותם וככה הם...

אמרתי לו שבפעמים קודמות לפחות חלק התייחסו אז זה חיפה על אלו שלא...

העיקר אנחנו מתאמצים להשתתף בשמחות של כולם.

לא בא לי עכשיו לפגוש אותם בכל החודש של החגים!

לא צריכה להגיע בסוכות למפגש משפחתי ושיעשו לי פוצי מוצי אחרי חודש התעלמות.

אני לא הייתי מגיעה.

אפילו שולחת את בעלך לבד, שיבינו שזה פוגע.

חוצמיזה שאת תהיי עם תינוק בן בקושי חודש אז בכלל...

יכול להיות שבגלל שהוא בא ממשפחה ברוכת ילדים אז לידות זה כבר משהוא שלא מתרגשים ממנו שם..(ועוד כולם נשואים אז אני מניחה שבתדירות גבוהה יש שם לידות כל פעם אח אחר ב"ה).

שולחת חיבוק והמון מזל טוב!

לסבא וסבתא שלי יש למעלה ממאה צאצאים בלי עין הרע ואין מצב שלא אקבל או אשלח הודעה-שיחה לבן/ בת דודה או דודה שנולד להם ילד. בסוף זה בעיקר התחושה המשפחתית וכמה הקשר חשוב

והמון מזל טוב!

מהצד השני אני אגיד שגם אנחנו משפחה דו ספרתית והקשר עם הגיסות לא מאוד קרוב

והלידות מאוד צפופות, פעם בשנה כמה לידות.

מבחינת חלק מהאחים/אחיות אם אמרנו מזל טוב לאח - זה נחשב גם לגיסה.

גם אם כתבו בקבוצה המשפחתית, סיכוי גדול שלא יכתבו במיוחד.

ככל שהתדירות של האחיינים עולה, ככה תשומת הלב וההתרגשות יורדים.

זה עדיין מאוד מעליב והודעה קצרה זאת ציפיה לגיטימית.

את לא חייבת לבוא למפגש בחגים אם לא מתאים לך.

לידה זה תירוץ מעולה.

והאחים עצמם לא אמרו כלום לבעלי

ממש פוגע

לא יודעת איך הייתי מגיבה

מה שבטוח גם בלי להיות הורמונלית זה מעליב ממש

איזה ילד זה שלכם?

אם ראשון- סופר פוגע (בכל מספר של ילד זה פוגע וצריך לברך, ולתת לך הרגשה טובה ולאחל, ולפנק. בילד ראשון לרוב זה בא הכי טבעי).

אם יש כבר כמה, לצערי חוויתי גם את הרגש הזה, עוד ילד לרשימה... לא מבקרים, לא מאחלים, את מי אני מעניינת? תמיד זה ביאס אותי, אבל הבנתי שכנראה זה ככה כשזה הילד ה.... שלך.

משתדלת לאחיינים שיולדים עכשיו לתת הרבה תשומת לב, להתיחס, לקנות, שלא ירגישו ששכחתי מהם וירגישו מה שאני הרגשתי.

אצלי היה ככה מצד השמפחה וגם מצד החברות והסביבה...

עד היום יש לי פינה עצובה בלב בגלל זה.

זה מה שמבאס אותי יותר.

היא ילדה מהממת, נשמה בפני עצמה.

למה א"א להתייחס לבואה לעולם וקצת להתרגש איתנו? לפחות כלפי חוץ...

אצלי כבר בלידה רביעית הרגשתי שלמי אכפת, בפרט שהיה לי רצף בנות.

פינטזתי על בן רק בשביל חגיגת ברית, שיראו אותי, שיאחלו לי.

היחס ליולדת לאחר הלידה אני חושבת שזה חלק מההתאוששות שלה, וזה לא משנה איזה מספר לידה זה.

את תהני מהנסיכה החדשה שלך- מתנה לחג!!

תתפנקי איתה, זו תקופה מושלמת ללדת בה.

מזל טוב!!!

מאוד פוגע. שולחת לך חיבוק ענק.

אם זה היה אני, הייתי כותבת משהו בקבוצה, עוקצני אבל עדין , לא עולה לי כרגע מה, אבל אני מניחה שהייתי בוערת מבפנים והיה לי קשה להמשיך הלאה, אבל אם את מסוגלת להתגבר, תנסי באמת לדון לכף זכות, ולהתרכז בחייך, בשמחה שיש לך בבית, אבל כן, זה לא יפה. בכלל .

שאני ממש פגועה...

והן הבינו אותי,

אבל לא נראה לי שעשו עם זה משהו... הם משפחה אנמית כזו.

אני נגיד הייתי מעדכנת את שאר הגיסות שמצופה מהן להתייחס...

לפעמים יש כאלו שנקודת המבט שלהם כ"כ שונה משלנו

וזה פשוט לא נפגש.

אני ממש מזדהה איתך. סיטואציות אחרות אבל דומות.

ושיהיה לך המון המון מזל טוב! התאוששות קלה ותהני מהבייבי.

זה פוגע ומעליב בכל סיטואציה, גם אם לא היית מוצפת הורמונים

זה ממש לא הגיוני להתנהג ככה ואין לזה שום הסבר או תירוץ שהוא יהיה בסדר (אפשר להגיד מסםר ילדים ומספר לידות וכו, זה עדיין לא עושה את זה בסדר)

לא ברמה הזאת, אבל גם במשפחה של בעלי לא נוטים להתרגש מידי. לכתוב מזל טוב או קצת יותר מזה בקבוצה של המשפחה אין סיכוי שלא יקרה.

לכתוב בפרטי זה כבר למיטיבי לכת אצלם, נדיר ובדכ זאת אני שכותבת ומתעניינת בפרטי גם אחרי הלידה, איך המרגש ואיך הבייבי ומבקשת תמונות

מזל טוב לך! הרבה נחת ממנה ומכולם

גם לי יש אחים ואחיות שלא יטרחו לכתוב בפרטי ולהתעניין, אבל כולם כותבים מזל טוב בקבוצה, זה ממש בוטה להתעלם מהודעה על לידה.

מחמם את הלב

וסוף סוף מישהו קצת מתרגש איתי...

מניסיון!! מאז ועד היום שכולם כבר גדלו...

מתרגשת איתך. המון מזל טוב!!!

מתוך כמה וכמה אחים, אני כמעט היחידה ששומרת שבת/ חג, אוכלת ירק ובשר מהדרין, לא נוסעת בשבת. מלבדי יש אחות קטנה יותר ששומרת שבת וחג ב"ה אבל לא מקפידה על הכל כמוני

הייתי רוצה שיזמינו אותי יותר

אז נכון הילדים שלי לא יבואו להצגה בשבת ולא אקנה איתכן כרטיס לפסטיגל/ אטוס איתכן לחול/ ארד איתכן לאילת

אבל אם יש למשל ערב אחד בסוכות שאתן מזמינות את כולם אליכן לעל האש - אשמח לקבל גם הזמנה.או לחילופין ערב ספינג' בחנוכה. קמח מנופה עולה רק כמה שקלים יותר לא משו שאחיות שלי לא יכולות להרשות לעצמן ב"ה.

כמעט ואין סופרים שלא מוכרים בשר מהדרין. ויותר מזה - אני מוכנה להביא את שלי. העיקר לשבת יחד

אפשר גם להזמין פיצה מבחינתי, לא כזה משנה

לדעתי החסם הוא לא כסף אצלנו, אבל אני לא אפתור לאנשים אחרים את התסביכים שלהם מולי.

אני כן מרגישה נטל לפעמים בקטע הזה כי לא מוזמנת באמת. וגם כשאני הזמנתי לא הגיעו

🤷

בסוף יש גבול עד כמה ארדוף אחרי זה. ב"ה המשפחה של בעלי מהווה תחליף. זה לא אותו דבר אבל ב"ה זה יותר טוב מכלום והם משפחה מדהימה

אני לא לוקחת את זה קשה. זה מציק לי לפעמים אבל מתעסקת בחיים שלי, וגם לא רואה סיבה לפתוח את זה כי אני לא מזמינה את עצמי לאף מקום

לעצמי אומרת - אני ממשיכה להזמין כדי לשמור על הדלת פתוחה ושתהיה אפשרות גם אם לא מגיעים.

לא מזמינה את מי שמבקש שאקנה רק עוף בהכשר הזה והזה או ירקות כאלה וכאלה.

מי שלא מספיק כשר לו אצלי מוזמן להגיע עם האוכל או לא להגיע...

אני מאוד רגישה לנושא הזה ומאוד נפגעת כשהם מתחילים את בלאגן ההכשרים

המטרה היא להיפגש, לא לדרוך לך על האגו (מבחינתי כאילו כן,?)

יש לי את הקווים האדומים שלי ואני לא אומרת שזה לא נחשב כשר אלא שאני אוכלת רק כשרות x ומוכנה להביא איתי אם צריך

אבל במקרה שלי גם זה לא עזר😅

עלה לי בהזמנה - אז שיעלה

כל אחד ומה שחשוב לו

לאכול בחוץ

לבקש שימצאו מסעדה בהכשר שלהם

לעשות מפגש אחר לאו דווקא סביב אוכל

לבקש מהם להיות אחראיים על האוכל

אם היית אומרת שזה מטריח ואין לך כח להתעסקות עוד הייתי מבינה, אבל להיפגע? יש בעם ישראל מיליון כשרויות ומנהגים, ואין בהקפדה על כשרות מסויימת משהו אישי נגדך או מחשבה שאת לא בסדר. זה כמו שאני כספרדייה אפגע מאשכנזי שלא ירצה לאכול אוכל שלי בפסח..

כמו שאם מישהו שרגיש לגלוטן לא יעשה עניין ויבקש בנעימות,

ככה גם מי שמבקש כשרות ספציפית צריך להבין שהוא דורש התאמה ואין פה משהו שחייבים לו וזה יהיה נחמד אם יבקש בטאקט ויוכיח שהביחד חשוב לו בדיוק כמו לצד השני ולא יעשה פוזות.

זה לא כמו פסח, כי כשמתרגלים שנותנים לך משהו באופן קבוע, הנפש שלך כבר פחות מרכישה את הנתינה, זה כבר הופך לברור מאליו.

במיוחד אם זה צעירים ודור שני.

כלומר ילדים שגדלו על זה כברור מאליו לפעמים מרגישים כבחורים שזה ממש ברור מאליו והטון די מעצבן.

לא כי זה משנה אם לקנות את החבילה האדומה או השחורה, אם למישהו יש העדפה ספציפית אז בכיף. אבל שישקף את זה שבחרו לבוא לקראתו..

האמת אצלנו במשפחה נגיד היה קטע של להסתכל/ לדבר עם בנות

ובאמת הרגשתי שזה כבר לא מכבד אותנו ולא רוצה שהבנות שלי יגדלו באקלים כזה, אז כן דיברנו ושמנו גבול.

כשנפגשים אומרים שלום נימוסי ומתייחסים בכבוד לכולם. גם הבני דודים משני המינים.

ווואלה כשאומרים לי שלום יפה זה עושה לי חשק להקפיד על הצניעות יותר ממה שאני הולכת בד"כ, בשביל לכבד אותם.

ובאירועים שלנו אני סוגרת קייטרינגים רק בכשרות שלהם, גם אם יותר יקר.

אחותי מאוד מעריכה... נשמע שאצלכם הם עושים מזה בלאגן ולא מסתפקים במינימום, ולכן את רגישה לנושא.

זה לא שלא מספיק כשר אצלך, הם פשוט אוכלים כשרויות אחרות. זה לא כלפייך. גם אצלנו במשפחה יש את הדיונים האלה, וכשזה דיון שמסקנתו שלאכול כשרות אחרת זה לא בסדר זה מעצבן גם אותי, אבל המשפחה חשובה לי יותר, ולכן כשאני מזמינה מישהו מהמשפחה הקרובה אני מתאמצת לדאוג לו לכשרות שהוא אוכל, וכשעשיתי אירועים דאגתי לקיטרינג שטוב לכולם , גםמכשזה היה יקר יותר. כי המשפחתיות חשובה לי ואין מצב שלא אזמין מישהו או שההורים שלי/ אחד האחים יגיע ולא יאכל. מבחינתי לא להזמין אח זו לא אופציה, גם כשהזמנתי וידעתי שאחד האחים כנראה לא יוכל להגיע, הזמנתי אותו שלא יפגע, ושלא יהיה מצב שמישהו לא הוזמן. אולי כי אני בכורה ורגילה לדאוג לכולם, נראה לי שגם האחים שלי נוהגים ככה .

הזמנו קייטרינג בכשרות מהודרת ואירחנו אירוע קטן באולם של בית הכנסת.

המשפחה של בעלי לא אוכלים מחוץ לבית בפסח והנחנו שיסתפקו בשתיה. בשוטף הם דתיים די רגילים, רק בפסח מקפידים יותר.

הם רצו לכבד את האירוע בברכת המזון והגיעו (מבלי לעדכן אותנו מראש) לאולם עם מצות וביצים קשות, כל משפחה עם המצות והביצים הקשות שלה 😃

לא נעלבתי בכלל, אבל המחזה הזה השאיר את המשפחה שלי (החילונית) בהלם גמור ואני זוכרת את הפתעה על פניהם כבר שנים רבות אחרי.🤣🤣

סיפרתי את זה כדי להגיד, שבאמת לכל משפחה יש המנהגים שלה, חלקם סוריאליטיים לחלוטין, אבל בסוף זו המשפחה שלנו ועדיף לוותר על ההעילבויות.

1- כן, בטח שהייתי נעלבת. בעיקר אם יש רק 3 אחים והם יחד ואני בחוץ. אבל לא כל פעם חייבים להזמין את כולם.

2. כן. משפחה זה דבר שצריך להתאמץ עליו, זה לא בא בקלות, כל אחד עם השריטות שלו. צריך הרבה קלילות, לא לקחת כל דבר ללב, לזרום, לשחרר כספים ולא להתקמצן ואם להתחשבן, אני מאמינה שבסוף הכל חוזר בחזרה. יש לנו במשפחה מישהו שמקפיד על הכשרים ברמה מאוד גבוהה וזה מאוד מעיק כי אין בסביבה שלנו בכלל סופרים כאלה , אבל זה לא מונע מלהיפגש. מוצאים דרכים יצירתיות.

וזה קצת מבאס. אני מנחמת את יצמי שכנראה יודעים שאני לרוב לא אוכל להגיע. אבל הייתי שמחה שיזמינו. אולי לפעמים כן יסתדר?

אבל אני האחות שיותר מזמינה ובעלי האח שפחות מזמינים.

לגבי הזמנה - אני משתדלת לפחות מידי פעם לידע את האח שפחות משתתף. ברוב מוחלט של המקרים הוא לא מגיע. כשהוא מארגן משהו כולנו משתדלים להגיע.

כשאחים של בעלי נפגשים - בדרך כלל אנחנו שומעים על זה בדיעבד. יש דברים שהיינו שמחים להיות מוזמנים אליהם. אבל אנחנו לא נעלבים כי אנחנו יודעים שזה נובע מהשוני באופי ובזרימה.

יש מספיק מפגשים בשני הצדדים שכולם מוזמנים אליהם

הבדלי מנטליות, גילאים, סטטוס משפחתי ולקינוח גם כשרויות.

אז המפגשים די נדירים, וקורים אצל סבא וסבתא בעיקר, וכשאני רואה כמה נחמד לילדים יחד זה חבל לי שזה נדיר, מצד שני יודעת שאחים שלי יעשו הכל בשבילי וכנל אני בשבילם למרות שאנחנו חלוקים בכמה עקרונות מרכזיים, אני מעריכה את מסירות הנפש שלהם.

חושבת על הבנות שלי

איך אני מתאמצת על היחד שלהן והן רק בתחילת חייהן

איזה דיכאון אם הן יתרחקו

אם הן לא ירצה לקנות את ההכשר המועדף (כמשל) אחת לשנייה

אין לי מושג איך ההורים שלי עשו את זה - אבל אנחנו הרבה אחים יחסית, על כל הרצף הדתי והלא דתי, ובכל זאת נפגשים די הרבה ואוהבים ומכבדים זה את זה. (יש תאקלים, כן? אבל בסך הכללי אין כאסחים גמורים)

אנחנו אגב אלה עם ההכשרים המהודרים, וגם עם הרבה ילדים, אז יוצא שאנחנו פחות מגיעים למפגשים משפחתיים ספונטניים (בעיקר בגלל כמות הילדים ב"ה). אבל זה בסדר לנו...

ברור שמזמינים, אם מגיע, נהדר!! נצטופף בשמחה בשביל שהמפגש המורחב יצא לפועל,

אם לא יגיע, באסה אבל נשארנו באותה סיטואציה כמו שלא מזמינים.

הייתי מנסה למצוא הזדמנויות ביום חול למפגשים יזומים בסגנון שמתאים לו גם אם שני האחים האחרים פחות מתחברים.

האמת לא הבנתי את הדילמה, אם מדובר באח שלא מתנהג יפה ויש התנגשויות בגלל דברים שהוא עושה או אומר נניח משפיל, אז אוקי יש כאן דילמה, אבל אם זה נתונים אובייקטיביים אין פה שאלה לדעתי.

אני עדיין אזמין את כולם.

מי שבא ברוך הבא ובאהבה.

גם אם אני פחות בקשר איתו.

יש לי אח ואחות שאני בקשר מצוין והדוק איתם.

ואח אחד שבכלל לא.

ואם אני עושה משהו בבית- אז כולם מוזמנים.

(מלבד פעם אחת שזכור לי שהזמנתי רק את ההורים שלי. הרווקים באו איתם. ועוד אח אחד נשוי אבל שגר איתם בבית. 2 האחים הנשואים האחרים- לאחד אני קשורה לשני פחות- לא הוזמנו. פשוט כי הזמנתי רק את ההורים. זה שהגיעו איתם האחרים זה משהו אחר.

זה שקשור אלי הבין. זה שפחות קשור אלי נפגע. לא זוכרת איך פתרנו את זה).

ויותר מזה. בכללי כשאנחנו יוצאים לטיולים או משהו ובאלי איתנו עוד אנשים אני תמיד מזמינה את כולם.

גם כשאחותי ואני יצאנו לאיזו הופעה הזמנתי את גיסות שלי שיבואו. זה שבסוף לא באים זה שלהם🙃 אבל אני תמיד שמחה לשותפים ושותפות. בעיני אין כמו משפחה. גם אם פחות קרובה

יש לי במשפחה אח אחד שיחסית פרום יותר מכולם.

כן לפעמים זה לא נח ולא פשוט, לפעמים מרגיש הם מתנשאים עלינו וכו'.

ועדיין אני תמיד מתעקשת שצריך להזמין אותם כמה שיותר

ולהתחשב אם צריך במה שרגיש וחשוב להם.

משפחה זה לא הולך ברגל, צריך להתאמץ על הקשרים בין אחד לשני ככל שאפשר.

אם הייתי מרגישה שמדירים אותי לא הייתי יוזמת יותר מידי.

הבריאות הנפשית שלי יותר חשובה. ואם שוב ושוב הייתי נפגעת ומרגישה שלא רוצים אותי. אז לא.

לא אענה אחת אחת כדי לא להכביד על השרשור.

מעניין שהזווית המרכזית שעלתה כאן זה הבדלי כשרויות, את זה אני מכירה מהצד שלי במשפחה ובמיוחד וזה אכן מקשה קצת, אבל באמת מתייחסים לזה כאל קושי טכני וממש לא נמנעים ממפגשים בכלל זה.

מהצד של בעלי, אנחנו המשפחה שלא מזמינים, ואף שהתרגלתי, ואף שאכן יש סיבות אובייקטיביות (הילדים שלהם ממש צמודים והם חבורה כזו, הילדים שלנו צעירים ולא משתלבים, ויש עוד), זה עדיין קצת מעליב שבעלי כותב לאחים לברר איפה אבא שלהם יהיה בחג ומי יזמין אותו, ומגלה שהם שוב חוגגים יחד. בעקרון, גם אם היו מזמינים לא היינו באים ליומיים שלמים. אבל לא יודעת מה אכפת להם להזמין. האם חוששים שנבוא או שדווקא בגלל שהרבה פעמים אנחנו לא באים אז לא מזמינים. כשאנחנו מזמינים אנחנו כן מזמינים את כולם ואומרים שיהיה צפוף... יש אח שמניחים מראש שלא יגיע והוא באמת לא מגיע... אבל מזמינים.

כל פעם נראה לי שהתרגלתי וכל פעם מגלה שנעלבתי מחדש.

במיוחד שזה משהו שחוזר על עצמו..

אבל בסוף להזמין ליומיים חג זה מאוד מאתגר, דורש, וצריך גם מספיק מקום לשינה וכו'

זה שונה לדעתי ממפגש משפחתי או סתם יציאה יחד בחופש.

אצלנו זה פחות אחים, זה יותר הורים שבוחרים להזמין הרבה אחים מסוימים ולא אותנו למשל.

אומנם הם יותר קרובים וקלים לאירוח (יש אצלנו כמה אלרגיות) עדיין זה מבאס ופוגע כשכולם נפגשים בחגים ואנחנו אולי מתישהו נפגוש אותם.

חושבת שאם זה לא היה מצד ההורים, אלא מצד האחים, הייתי פחות נפגעת, בפרט אם יש להם משהו משותף שלי אין איתם (כמו רמת דת כלשהי, גילאי ילדים זהים, נגיד אם הם היו נוסעים לבריכה מעורבת ואני כדתיה לא אגיע זה ברור, לא אפגע אם לא הזמינו אותי. או שאם הם יצאו לפעילות שווה במוזיאון ולי אין ילדים בגיל שזה מעניין אותם- לא הייתי נפגעת.

אוהבת את האחיות שלי, באמת אבל לשתיהן יש מעט ילדים באותם גילאים והן פחות עמוסות ממני...

בהחלט מבאס אותי לא פעם לראות אותן רק הן נפגשות או יותר מבאס שהן נפגשות ביחד עם ההורים שלי וכמובן כולם יוצאים ביחד לבית קפה או מפגש כיף אחר.

אני כבר לא נעלבת, עברתי את השלב יודעת שאוהבים אותי למרות שלא מזמינים ועדיין יש לי צביטה בלב

אם הוא מעצמו לא ירצה להגיע, זה משהו אחר אבל לפחות לנסות.

לדעתי גם לנסות להתגמש כדי שכן יתאים לכולם עד כמה שאפשר...