האמת שאין לי חוקיות בסדר הדברים...

אבל מצחיק לראות שאת עושה חלק מהדברים בלי להיות מודעת אליהם..

אבל בחיים לא הייתי חושבת על זה נראלי...

יש דברים שאני עושה בלי לחשוב

שלא נדע מצרות, אם השיחה לא זורמת וצריך להפעיל טקטיקות נראה לי שזה לא כ"כ טוב לנסות בכח.

בכל מקרה, רשמת - "פה פשוט מחכים לטלפון שיגאל אותנו מבזבוז זמן וכוחות נוספים.." למה שלא תגידי לו בסוף הדייט - יאללה ביי, זה לא זורם? נראה לי יכבד את שניכם...

וכמובן שזה מעורב בשאלה איך עדיף לחתוך - טלפון או פנים אל פנים...

אני לא אגרור אדם לפגישה רק כדי לומר לו "להתראות" אחרי פעם אחת. אגב, שכחתי לציין, שדווקא בלהיפרד הם יוזמים מאוד ואפילו מתקשרים מוקדם בבוקר לפעמים כדי שלא תהיה אשליה. רק במקרים נדירים הוא משחק איתך ב"אז מה את אומרת? -מה אתה אומר? -לא יודע ממש, מה את אומרת?" ואז שוב שוברים את המידות ואומרים-"לא נראה לי -וואלה, גם אני חשבתי ככה -שיהיה לך בהצלחה.."

גם אם חותכים בטלפון זה אחרי פעם אחת (ואולי התכוונת שאע"פ שהיה גרוע, אם הוא לא חתך, תמשיכי לפגישה שניה. תמוה...). זה לגיטימי (ובמקרים מסויימים אפילו ראוי) לסיים אחרי פגישה אחת.     

בכ"א, מסכים לא לעשות את זה פנים אל פנים, זה מביך ולא נעים (לפחות לי).

ולא תמיד זה משחק, יש אנשים שבאמת לא נעים להם לחתוך (גם אם ברור שזה לא זה והיה נורא, וזו היתה רק פגישה אחת). זו סיטואציה מביכה (אני מקווה שזה לא מפליא שיש גברים עם רגשות והתחשבות במי שעומד מולם).

א. אם את מעוניינת לחתוך, אז למה את מחכה שהבחור יתקשר? פשוט תתקשרי את!

    לדעתי, זה מעשה מאד לא יפה לחכות לבחור שיתקשר כדי לחתוך אותו.

ב. חשבת אולי שהסיבה שבגללה הוא שותק או מראה חוסר רצון, נובעת מהדרך שאת פועלת על פיה?

בהתחלה ומנסים לזרום-הבנאדם לא זורם! ומצד שני לא יוזם. אני תיארתי שמתחילים נחמד, וכשהבנאדם מתייחס לשיחה כאילו את הר"מ שלו בישיבה תיכונית שהוציא אותו מהשיעור, השתיקה גוררת את השיחה למקומות לא נעימים כי הבחורה נפגעת. בכל זאת, שנינו כבר פה, אז למה לא להכיר לפחות? זה מבייש מאוד.. לפעמים לא נעים לחתוך כי מדובר לפעמים באדם עדין ולא נעים לבייש אותו. לפעמים חושבים "קרימינלי" שאולי הוא פשוט מחכה שאת תגידי לא כדי להוציא עלייך שם אצל המקשרת שהוא היה מוכן "אבל היא לא רצתה". זה לא שמחכים כי רוצים "להתנקם" (למרות שאני אבין היטב בחורה שנפגעה ומבחינתה רוצה שהוא לפחות יראה יוזמה בהכרה שזה לא זה ונמאס לה לדבר בשבילו), אלא כי יוצאים בדר"כ בהרגשה לא נעימה מהשיחה.

זה לא נקרא "לזרום", זה נקרא "לדובב".

חלק מהעניין של זרימה זה שאין בה חוקים..

ב. אני לא מבין את המחשבות שלך לגבי הדרך שבה את חותכת..

   אני חושב שזה לא הוגן כלפי הבחור, ככה למרוח ולמתוח אותו!

נ.ב.

זה יקל מאד לקרוא את מה שאת כותבת, אם תלחצי מדי פעם על אנטר כדי לעבור שורה..

ועל עצמי. אם בנאדם שומר על שתיקה, אתה עובר מראש לנסיון דיבוב. אחת הסיבות שהרבה לא הולכים לכיוון של פסיכולוגיה, ייעוץ וחינוך זה בגלל שלא כולנו בנויים לפצח אנשים ושיחה לא נועדה לזה. אם אדם החליט מראש שהוא אגוז קשה לפיצוח, ולא מדבר, אז חבל על הזמן, לא? אפשר לומר שלא מעוניינים. זה אפילו חסד במובן מסויים.

ב. אני לא מורחת אדם, כי כמו שכתבתי, ברוב המוחלט של המקרים (אצלי היה רק מקרה אחד)-הפה שלהם נפתח והם יוזמים את הפרידה. ברור שאם זה לא נראה לי, אבל נפגעתי מהזלזול בי-אולי אשקול בכלל להתקשר לזה שקישר (אם יש כזה) ולהודיע לו דרכו שזה לא שייך.

ג. אקח זאת לתשומת ליבי

נראלי לא מכובד להיפרד ע"י השדכן...

היה לכם אומץ לקבוע דייט ולשבת בו יחד?

שיהיה תאומץ לסיים את זה יפה מולו.

יש משהו קצת מזלזל בלמסור תשובה שלילית דרך השדכן ולא לאדם עצמו.

כי במציאות, השתקנים פותחים את הפה יפה ויוזמים את שיחת "זה לא זה" מוקדם בבוקר. שלא נחיה באשליות.. מה שלפעמים מעלה את התהייה אם אין אפשרות סבירה שהם פשוט לא היו מרוצים מ"הנוף"ולכן זה היה בבחינת "לא נראה לי, תגידי מה שאת רוצה ויאללה ביי".

לי היה בחור שתקן שאני יזמתי את השיחה,

ובכלל לא בבוקר....

הרעיון פשוט לא רעיון נכון,

מאחלת לך שתפגשי בקרוב עם בעלך-

אבל אם תתקלי ביצור כזה לפני, שתדעי שזה עלול לפגוע דבר כזה.

ובעצם, כל תגובה בפורום נקראת ע"י עוד אנשים-

אז אם זה עלה אני רואה לנכון לומר את דעתי,

ולא מבינה מאיפה הרעיון הזה מגיע בכלל...

ומאז אני פשוט מבהירה למי שרוצה להציע, שכל הבחורים העדינים/הרגישים/השקטים מתבקשים לפחות לצורך השיחה להיות שותפים פעילים בשיחה. אני אינני פסיכולוגית שצריכה לפתוח תיבה נעולה בכוח או לפרוץ דלת סגורה, ובוודאי שאיני מרצה או מראיינת בשאלות "כן/לא/לא יודע/אין לי מה לומר". בקיצור, יידע כל בייניש: בחורה איננה סטנדר! צריך לדבר, זה חלק מרכזי במערכת יחסים שנבנית. גם אם אתה לא רגיל לדבר, תעשה מאמץ. אחרת, פשוט חבל על זמן לימוד תורה שאבד.. לא?

הביטול תורה.

מילא שתצטרכי לעמול כדי להוציא מפיו הבהרה וכולי,

אבל ביטול תורה...

אף בן לא ממש כזה, אבל בהחלט מצאתי את עצמי מדברת ומקבלת תשובות בסגנון "כן, לא, שחור, לבן". זה בפשטות מתאר את התשובה לאלו שטוענים שהבחורה "חקרה" אותם או שהם הרגישו אצלה בראיון עבודה, ולא מבינים שהם עצמם בחוסר שיתוף פעולה גוררים את השיחה לכיוון הזה.

אם הוא מעוניין (ופשוט מדובר באדם שתקן / ביישן / יו ניים איט), אז כנראה שהוא יצטרף מתי שהוא והמונולוג יהפוך לדיאלוג.

אם הוא לא ישתף פעולה - שוין. חסכת שעה על ספת הפסיכולוג (זה מתוך הנחה שאת אוהבת לדבר על עצמך ).

חוץ מזה - יכול להיות שההתנהגות שלו היא פועל יוצא של שיטות ה"חקירה" שלך. זה עלול להרתיע.

ב. *שחנ"ש.

ג. אם את לא מעוניינת להמשיך, לענ"ד עדיף שתתקשרי את ולא תחכי שהוא יתקשר. למרות שהיו שאמרו לי שזה מעליב (????),

אז לשיקולך.

הוא נעלב בעיקר מעצם זה שחתכת אותו, והרבה פחות מעצם זה שאת מתקשרת..

ומה לעשות, אם צריך לחתוך אז חותכים!

מצד אחד אין שום עניין לפגוע בו, מצד שני אין שום עניין להתבחבש ולנסות להפיל את האחריות על הצד השני.

אתקשר והיית חייבת לגמור עם זה, לפני הערב?

בערך.

ואני מסכימה +- עם מה שכתבת, אבל הוא לא היחיד ששמעתי ממנו את זה (לא רק מבחורים שיצאתי איתם, באופן כללי).

קראתי את התגובות ברפרוף וכולי תקוה שהתשובה קשורה לשאלה..

בכל מקרה, אני חושבת שבמקרה כזה את לא צריכה לצאת מגדרך כדי שהשיחה תזרום. הוא הבחור, האחריות עליו.

הייתי מצפה שידע לנהל פגישה אם יש לו נסיון בזה, או שלפחות יכין כמה נושאים מראש. (אם אין לו נסיון הייתי נוהגת יותר בסלחנות)

ואם קורה מצב כמו זה שתיארת, שאין לו על מה לדבר? תרפי. תתרווחי אחורה בכורסה. תהני מהקפה (אישית אני ממליצה על שוקו משוקולד אמיתי וחלב חם עם קצפת למעלה). תשתקי בנחת. עכשיו תורו להתאמץ. אם הוא בחור שקט ונהנה מהשקט - מצוין. אם הוא ביישן זו הזדמנות בשבילך לראות איך הוא מתמודד עם סיטואציה מורכבת זו  ואם הוא מייבש אותך - זו תגובה הולמת מאד. 

בהצלחה!

לא סתם קיבלתן תשעה קבין...

גם לכן מותר לעזור קצת בנושא. אחרי הכל תזכרו שגם אתם חלק מאותו הקשר...

לי למשל בפעמים הראשונות לקח קצת זמן עד שלמדתי לזרום חלק.

וגם אם הוא לא יודע לדבר, אז מה? תאמללי אותו???

לא הסברתי נכון עד הסוף, וסליחה.

חלילה לי מלאמלל בחור שבאמת מתקשה לנהל שיחה.

כשהייתי נפגשת עם בחורים שפרפרו לי מפחד עשיתי הכל כדי לתת להם הרגשה טובה, בלי התחשבות בשום כלל וציפיה, וגם כשהיה ברור שלא יצא מזה כלום.

(ואני חשבת שהצלחתי )

אני מדברת על בחורים סנובים ו/או יבשנים שלא נראה להם, או סתם אין להם כח להתאמץ, ומשאירים את הבחורה להזיע כשהם אדישים למאמציה.

האמת שעשיתי את זה רק לבחור אחד די מרגיז שענה מילים ספורות לשאלותי באדישות. 

כמו שהמלצתי בחום, נשענתי אחורה, והורדתי הילוך. הפסקתי לפתח שיחה ורק המשכתי עם מה שהוא התחיל. וראה זה פלא: פתאום המילים חזרו אליו והוא התחיל לפתח שיחה כהלכה.

הכי לא נעים אבל קורה שאנשים סגורים או ביישנים או חסרי ביטחון

מאחל לכולנו בהצלחה בהמשך הדרך

בס"ד

ממה שאני נתקלתי הבעייה. הפוכה. אני מנסה ליזום נושאים. והבנות מייבשות את החיים. יכול להיות שזה בעיה אישית אצלי. אבל ממש לא רואה איפה התשעה קבין שלכם.

אז מנהסתם!! ש"הבעיה" אצלך!!!

תשתדל לשאול אותן שאלות פתוחות לדיון...

ופחות של "כן ולא" - ושאר שאלות סגורות למינהן. (אני לא יודעת, אבל אולי זה העניין)

תנסה לכבד באמת כל מה שהיא אומרת (ולדאוג שלא ישתדר הפוך)

כך אולי היא תרגיש יותר בנוח להתדיין איתך ואולי אפילו לספר על עצמה יותר.

אם אתה פותח בדיון תורני למשל, נסה להקשיב לשפה שלה- אמנם שפה חדשה בשבילך (אבל מרתקת מאוד לא פחות משלך)

לא לשלול את הדעה שלה. (יש כאלה שגם אם הם לא באמת שוללים, וכן מעריכים, לפעמים הם משדרים סוג של "אני יותר חכם ממך"

אם יש משהו שהיא לא מכירה, לא לשאול אותה "את לא מכירה???" (יש בנים כאלה, זה מלחיץ)

אפשר לשאול- "את מכירה?", אומרת שלא- פשוט להסביר. פשוט מאוד.

לא לפתוח בדייט ראשון ב"דיון תורני"!

גם עלול לעורר חילוקי דעות שמוקדמים מדי בשלב זה, וגם ממש מבאס. למה? לא יודעת.

פעם היה לי בחור שבדייט שני ביקש לסיים בדבר תורה, הוציא ספר מתיקו (!) והקריא וורט. זה היה נורא.

אין ספק שיש מרחק בין דיון תורני לבין לימוד משותף מספר, אבל עדיין, כדאי לחשוב על זה טוב טוב בהתחלה.

לא דיברתי בהכרח על דייט ראשון.

(בעיקרון נראה לי שזה סובייקטיבי... אותי יותר מעניין מישהו שמתדיין גם על זה ובדייט ראשון. יותר מאתגר יותר מושך)

שבמצבים מביכים פשוט לא היה מסוגל להוציא הגה מפיו

אז גם במקרים פחות קיצוניים, אני משוכנע שבור לא שותק כי הוא רוצה לייבש אותך, אלא כי לא מצליח לו

אז ממש אין מה להיעלב, והוא סובל מזה הרבה יותר ממך

ושווה לתת לו צ'אנס, כי עם הזמן הוא יפתח יותר ויצליח לדבר

וסתם דרך אגב

חשבת על רעיון די פשוט - פשוט תשתקי!

למה את צריכה לקחת אחריות על השיחה? ממתי זה התפקיד שלך? תני לו לנסות להסתדר

ואם הוא לא מסתדר, ועברו כבר 5 דקות של שתיקה מביכה - אני אבין שתנסי להציל את המצב, (במקרה כזה זה עוד יות ברור שזה נובע ממבוכה) אבל למה לקחת אחריות מהתחלה?

על קביעת מקום לדייט, שאני אעשה לו ראיון, שאני אדבר והוא יקשיב, יהנהן ויבחן אותי תוך כדי. וכן-שתקתי הרבה פעמים, ונוכחתי לדעת שישנם עקשנים שאין להם בעיה לשתוק 10 דקות רצופות. זה לא שאני לוקחת אחריות, הבחור מפיל אותה עליי.

אישית את הבעיה שלך, אבל יכול תיאורטית להזדהות איתה ממחשבה הפוכה מהצד שלי (למרות ש- ותקנו אותי אם אני טועה - בקטע של דייטים נראה לי שיש הרבה פחות בנות שתקניות רצח, מאשר בנים שתקנים רצח, רק שהבנות לרוב אכן יחכו שקודם הבן ידבר ורק אז ידברו, ואז אולי זה יכול לתת הרגשה שהן קצת שתקניות...).

בסופו של דבר הרי כימיה טובה זה לב ליבו של הקשר, ועם כל הכבוד לכימיה שבשתיקה - קצת קשה לבסס על זה קשר, בטח בפגישות ראשונות בהחלט (בפגישות מתקדמות יחסית דווקא שמעתי אפילו הצעות לעשות שתיקות יזומות או בכלל לא לפחד משתיקות ארוכות יחסית גם ספונטניות, כי הן בונות את הקשר ברבדים נוספים). הדיבור הוא הכוח הפועל של האדם, ולכן הוא נקרא:  "מדבר". ולהשתמש בו לצורך דייטים לדעתי חשוב כמו ללמוד תורה - שהרי כתוב "וחי בהם". ככה שרק ללמוד אבל לא לקיים, זה עצוב מאוד... וכדי לקיים נישואין, מה לעשות - ריך אינטראקציה. אפילו הביישנים ביותר יצטרכו לגרד את עצמם וללמוד לדבר בדייטים.

ב"הצלחה לך במציאת בחורים דברנים יותר

להתעסק בצורה אובסיסיבית עם האוכל והכפית, או לחילופין להוציא ספר ולקרוא. זה מה שאני הייתי עושה. ואם היה לי פחות נעים, הייתי מקריא.

תראה אמנם התמונה שכולם אוהבים לצייר (או בימינו לצלם) היא של פרחים ופרפרים וזיקוקים אבל מתחת לזה ברור שהחלטה כל־כך רצינית וגורלית כרוכה גם בכל־מיני ספקות / בלבולים / מחשבות / עייפות. יכול להיות זה למה משתדלים לעשות חתונה שמחה ושבע ברכות והורים מלווים כו' כדי לתת מעין תמיכה למשהו שמצד אחד הוא גדול ומשמח ומצד שני גם מלחיץ.

זה מאוד נורמלי לא לעכל סיטואציות רגשיות במהירות, אל תתן לזה לבאס אותך מעבר למה שזה. אמנם קצת קלישאתי אבל פשוט תנסה לזרום ולהיות נוכח בהווה, זה מה שאני חושב. אתה לא "חייב" להרגיש ככה או אחרת בסוף זאת החתונה שלך לא של מישהו אחר.

כך או כך אל תיעלם לנו מפרוזה וכתיבה חופשית

תן לגוף שלך לחוות את הכל. מותר הכל.

זאת סיטואציה שלא הייתה בה והגיוני שהיא תראה אחרת ממה שדמיינת אותה או הסתכלת עליה מבחוץ על אחרים (ויש מצב שגם לא ראית לתוך נבכי נפשם)

בטוח שכל חתן מרגיש ומעכל את זה שונה.

איך להתרגש ולשמוח? אמממ אולי תגיד תודה לכל מי שאפשרי, כמובן לקב"ה

שמחה באה בהבנה שמה שקורה הוא לא מובן מאליו, אמירת תודה מחזקת את ההכרה הזאת

אני גם הייתי ככה לפני החתונה

הרבה פעמים אתה פשוט טובע בהכנות ומרגיש שאין מספיק מקום להתרגשות

או שאולי במקביל לשמחה יש גם קשיים פוחדים

פשוט תנסה להיות קשוב לעצמך

יכול להיות שפשוט זה יגיע היום של החתונה או שאתה צריך לתת לפני מקום גם לדברים שיושבים עליך

בכל מקרה מזל טוב גדול

לוגיסטיות רבות לקראת החתונה ובעיקר בארגון הבית בו נגור אחרי החתונה - צריך להכשיר דירה למגורים, עם כל התכולות שיש בבית, יש הרבה הוצאות וכאב ראש בדרך בכל האחריות הנלוות לדברים האלו)

הלב שלנו גדול מורכב

ולא תמיד הוא יודע להתמלא בדברים שאנחנו רוצים או חושבים שצריך

השמחה ברור שנמצאת

אבל השאלה כמה מקום היא מצליחה לתפוס

עצה פרקטית פשוטה, שכרגע עשויה להצטייר הזויה…

כנראה כמעט ולא יהיה לכם זמן לאכול כמו שצריך… מקווה שיחכה לכם כיבוד קל בחדר הייחוד, ואחרי זה לא תשבו בנחת וברוגע לאורך כל החתונה ותהיו כל הזמן בתנועה…

תכינו דברים טעימים בדירה / חדר במלון אליו תגיעו בלילה הראשון כזוג טרי 🙂 

קראתי אתמול מישהי שכתבה שתמיד יש ספיקות לפני אירושין, נישואין, וזה נורמלי וטבעי לחלוטין.

יש מן הסתם גם חששות - להקים בית, לא להיות לבד יותר (לטוב ולמוטב) - כל זה כנראה פוגם

קצת בשמחה שצריכה להיות (כך אנחנו מצפים). ולא לשכוח את אדון יצר הרע שלעולם לעולם

לא ישן ורק ממתין למשהו טוב ושווה כדי "להתלבש" עליו.

זהו. אגב, ספיקות יכולים להיות מדי פעם גם אחר כך....וגם זה טבעי. לא להתרגש מזה.

המון מזל טוב. היו מאושרים!

"

ולא התרגשתי בלידות של אף אחד מחמשת ילדיי.

לא יודע, כנראה שאפשר בלי.

אבל השאלה מה האדם רוצה

והפותח רוצה שתהיה לו את ההתרגשות 

טבעיות ממש יפות, בניגוד לחומות שיער.

מבחינת פרצופים.

שבאופן בלתי מודע זה נתפס כמוסכמה כזו

ששיער בלונדיני זה יפה, ולכן מצופה מבלונדיניות להיות יפות, ואם הן לא כאלו זה מאכזב

וחום זה קלאס, אז אם הן יפות זה אחלה ואם לא זה גם בסדר...

כי לא רואה סיבה ריאלית שדווקא הבנות עם השיער החום תהינה יפות יותר מהבלונדיניות, לדעתי זה אמור להיות ברמה שווה.

שבערך מעולם לא ראיתי בחורה בלונדינית שהיא ממש "וואו". מבחינת חן.

אבל כן ראיתי כמה וכמה חומות שיער כאלה.

אולי זה כי בלונדיניות נדירות יותר לכן הסקר מוטה או משהו כזה.

ואולי זה גם עניין פסיכולוגי, אני חושב ששיער חום משדר יותר "ביתיות" או משהו כזה, כמו עיניים חומות

שם יש הרבה בהירות שיער, ועדיין אין שינוי בדעתי.

אבל כל אחד והטעם שלו

יש לי חברות שפוסלות בחורים בלונדינים כי זה נראה להן אפרוחי מידי...

מכירה בחורות שמחפשות רק בחורים עם עיניים כחולות...

הילדים הקטנים עם השיער הבהיר שם נראים באמת כמו אפרוחים חחח

הבחורים נאים למדי, אני אוהב שגם אצל הבלונדינים, הגבות כמעט תמיד כהות

בהולנד ראיתי בחורים ממש יפים

זה לא אמור להיות באותה הרמה? או שיש יותר ציפיות מבחורות?...

הבחורים הבלונדיניים יותר נאים מהבחורות הבלונדיניות.

הבחורות לרוב היו יותר יפות מהבחורים (רק חלקן בלונדיניות).

איכשהו מרגיש שם שהבחורים נאים באופן "גנרי", כמו דוגמנים מצויים כאלה.

סורי על הנצלו"ש

אני מצפה ממי שיהיה בעלי לדמוע בחופה🤭

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

ויצא לך להיות במיזם שלא נולד איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי? איך התרשמת ממנו?

שאני בורחת מהם

אני עדיין חושבת שלא עלו על השיטה ..

שבתות איכותיות בלי חפירות . בלי יותר מידי מאמץ

במינימום עלות וסבסוד .. לא צריך חפירות הקסם יקרה לבד ..

סדנאות / בתי קפה או אפילו פשוט להשכיר מקום יפה כזה כמו איפה שסטונטים לומדים אז לרווקים רווקות או לדייטים אבל ליום יום

די עם הכנסים האלה אותם בנים נו.. אותם מרצים..

צריך פשוט להגיע ליותר קהל יעד ולא רק נואשים נואשות

את חושבת שלמיזמים האחרים יגיע קהל מגוון יותר? (תכלס אולי זה שהכל באזור ירושלים משמר את אותו הקהל)

נראה לי שיש הרבה רווקים-רווקות טובים שפשוט המיזמים האלה לא מדברים אליהם..

להסתובב גם בחינם

או לרכוש המון בירות ולשתות לשכרה

לא הייתי מגדיר את עצמי כדוס במיוחד נכון לעכשיו אבל מעולם לא חשבתי ששיעורים משותפים זה מופרך

ספידייטים ודברים יותר מבולגנים / שוק בשר כן, לא יודע אם מבחינה דתית או שמרנית אבל זה נשמע מוזר ולא מתאים קצת קלות ראש כזה

להגיע לשיעורים כשהמטרה היא לא השיעור עצמו

יכול להיות שסתם אני מרגיש דוס מידי בשביל להסתכל על בחורה זרה ולפתוח איתה בשיחה

מעניין אם להיות רווק אחרי גיל השידוכים בין חברים בהכרח דורש להיות פחות דוס או לפחות לפעול בצורה פחות שמרנית.

(באמת קצת נמאס משידוכים-בירורים-כרטיסים)

תראה, זה כמו לשאול בחורה אם יש לה תפילין - בעצם דוגמה לא טובה, אם יש לה זה כבר מתחיל להחשיד...

זה כמו שנתקעת בליל פסח בלי מצות. והדרך היחידה שלך לקיים את מצוות החג היא לבקש מבחורות צעירות ונחמדות שתחלוקנה איתך מצה.

אז אפשר לומר שזה לא ממש שמרני.

אבל ברמה הדתית נטו, כל יום שעובר לא חוזר.

וחוץ מזה, לדבר על ליבה זה לא כמו לדבר איתה על שיר חדש של נועם בתן

זה מרגיש לי לא ראוי

מישהו מבין אותי

שבמקום כזה יהיה מישהו בסגנון התורני שאני מחפשת

אין עוד חתולים יהודיים חוץ ממני.

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

גם שלך, בדרכים שונות אמנם.

כבר עבר, אבל תודה על הרגישות, חתול זמני נאמן.

וכחתול זמני, זה היה מקסים. אבל גם קצת עצוב, בשביל הדגים. אבל גם טעים.

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

אולי גם זה  יסורים...

בע"ה שלא נבוא לידי נסיון..

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

עוד לפני פגישה מקצועית?

יכול להיות גם שאתה מאוד מוצלח .. וזה מרתיע אנשים

זה במידה ובאמת אתה מראה רצינות ובשלות רגשית בדייטים

אם מדובר במשהו עקבי שווה לנסות לבחון את זה בצורה מקצועית

לא מנסיון😬

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הגמרא אומרת שגוץ לא יישא גוצה וגבוה לא יישא גבוהה

לגבר יפה להיות גבוהה

לעומת זאת אם היית אישה 1.9 סביר להניח שלא רק לא היית מקבל מחמאות היית מרגיש חוסר ביטחון על הגובה הזה

בוא נגיד שאני לא מאחלת לבנות שלך להיות 1.9

ההגובה הממוצע לאישה הוא 1.6

אני 1.60 וסבא שלי כמעט 2 מטר וגם השני ויש לנו מלא גבוהים במשפחה

די עם הבולשיט .

דבר שני תגיד תודה רבה ,בחורה גבוהה מאוד מעל 1.80 זה לא הדבר הכי נשי שקיים אלא אם כן היא מיוחדת 

ולא הייתי חושבת שאגב 1.90 זה יפה לגבר

לא ראיתי בחורה אחת שרוצה 1.90

תגיד תודה שהיא רוצה אותך..

סורי אבל אתה חי בסרט רע

ועוד חושב שהיא הבעיה נו

אתה צריך השתלת מוח

אין תגובה

לא מרגישים צורך להקים בית.

סליחה. במחשבה שניה, הייתי צריכה להגיב אז, כשאחת המגיבות אמר שאין לה

רצון מיוחד להינשא. זוכרים?

אז תחת הכותרת הזו שהבאתי, מביאה יועצת נישואין מקרה מסויים דומה

עם ניתוח המקרה והסבר. 

בודאי שמעודדת הקמת בית.