רוצים קשר זוגי,

והדרך למסד אותו עוברת בחופה

(כל אידיאלי הלבנות בית, להקים משפחה נראים לי קצת תלושים. כשיהיה לי קשר טוב וקרוב, באופן טבעי אני ארצה להקים איתו משפחה, אבל סתם ככה? לרצות להקים בית? למה?)

וואלק צודקת לא חשבתי על זה

תכלס למי אכפת מבית ? אה בעצם אתה רוצה ילדים שיהיה לך המשך

אבל בראש ובראשונה אתה רוצה ! מישהי ! זה התכלס ..

חוק.

בד"כ החוק הזה גורם לתנועה פנימית של רצון, ובאמת כשמנסים למצוא הסברים

שיניחו את הדעת ולא רק את הלב, הם נשמעים די חיוורים לעומת טיעונים נגדיים

שניתן להעלות.

ולכן אם חסרים את אותו רצון פנימי וסבורים להיות מונעים רק משיכנוע שמתנהל

בשפה שיכלית, זאת בעייה בפני עצמה.

הרצון להתחתן הוא חוק טבע שטבע הקב"ה בבריאה

בד"כ החוק הזה גורם לאדם לרצות להתחתן, בלי סיבה הגינוית. זה פשוט נובע ממנו

וכשהוא מנסה להסביר את זה בצורה שכלית, הטיעונים נשמעים חלשים ואפשר להתווכח איתם בקלות

ולכן אם מישהו משום מה לא רוצה להתחתן - והוא מנסה שישכנעו אותו שכלית - זה יהיה בעיה

עד כאן דברי שום

ולנסות להדביק את האדם ברגשות

אתה לא רוצה שיהיה לך שותף?

כיף לך להיות בודד?

לא פעם נשמעות טענות מהרבה אנשים נשואים כי הם כמהים ומתגעגעים

לחופש של תקופת הרווקות. דימוי מוסד הנישואים כבית כלא הוא חזון נפרץ

(לצערינו).

אז נכון שהבדידות חונקת ומעיקה, וכשזה קורה הרצון לשותף הוא כ"כ טבעי וקיומי,

אך משום מה שכשבא אותו השותף שכ"כ רצו בחברתו, פתאום אותה חברה נראית

כובלת וסוגרת.

אך למזלינו הקב"ה דואג להציג לרווקים רק את הצד שאתה הזכרת. רק את זהרו הם ירגישו. 

והוא אשר אמרתי.

לא מרגיש בבית כלא

ובמפורש מעדיף להסתדר עם גחמותיה של אישה מלהישאר לבד

הרווקים האלה עשו חיים משוגעים? לא היה להם עבודה? הם לא היו צריכים ללמוד תורה בכל זמן פנוי?

אדם שומר מצוות לעולם לא "חופשי" שעושה מה שבא לו, תמיד יש הגבלות, אדם לעמל יולד, וצריך להתקדם לקראת מטרת החיים

גם אם אתה רווק אתה עבד ה', אתה לא עושה מה שאתה רוצה

הטבע שברא הקב"ה הוא הדוחף להתחתן, והוא הכי חזק.

ואותו, הרבה יותר נדיר שאנשים מאבדים. ליתר דיוק, הדחף והרצון הטבעי הוא לקשר,

ומתוך הקשר בעיקר להתחתן. אני חושב שהשאלה הייתה באמת על חתונה ולא על קשר,

כי הרבה פעמים הצורך בקשר קיים והכרחי, 

אבל למה לעשות את זה לעצמי ולהתחתן? ולהיכבל?...

זה פשוט אסור, כך שאין כל כך ברירה...

למה זה אסור לא עניננו עכשיו, למעשה הקב"ה אסר את זה, מהסיבות שלו, ואנחנו לא הולכים לא להקשיב לו, אז בוא ניקח את זה כעובדה, ולא נדון באפשרות תיאורטית שאי אפשר ליישם

חס ושלום! לא באתי להגיד הוראה מעשית...

אמרתי לְמה הנפש דוחפת.

חוצמזה, זה בעסה להתחתן רק כדי להתיר את הקשר... (יצא שנון בלי כוונה..)

זה בשביל שיהיה קשר

כי קשר אסור זה לא אופציה

(זה לא ויכוח, אלא צורת הסתכלות שונה)

וסתם כדי לנחם אותך - קשר אסור הוא קשר לא בריא שעושה המון בעיות רגשיות, אתה לא יודע?

ומסכים. נכון מאוד.

כל הזמן אני אומר לחברים שלי, או סתם בתאוריה את דבריך. 

אבל דווקא מה ששום כתב על אחרי החתונה הוא מה שגורם לי לא להתחיל קשר.

אני יודע שאם אתחיל קשר, אצטרך להתחתן. ואם אתחתן, אחר כך הרצון הקודם יעלם.

וכולי. אז עדיף לחכות.

לעולם לא יהיה לך קשר עם אף אדם כמו עם אשתך

אבל יש לנו, אז לא משנה מה היה קורה "אילו"

אני חוזר ואומר - זאת טענה רגשית שמנסה לעורר את האינסטינקט הזה, לא טענה שכלית, כך שאין מה להתווכח, או שאתה מרגיש או שלא

כמו ״למה להתחתן עכשיו?״  ...

אני מבין למה אבל אני לא מבין מה דחוף וזה ממש לא בוער לי. מצד אחד. 

מצד שני- אם בעוד 3-4 שנים כן, אז למה עכשיו לא? מה יהיה שונה?! 

אני כבר זמן מה מגלגל את הרעיון במוחי, אולי אני אתחיל אותו ואתן לאנשים לעזור להמשיך, ככה שנצבור ארכיון מרשים, ומסודר, ואולי אף ינעצו אותו בהמשך.

(סורי שאני לא עונה על השאלה בכותרת...זה, כמובן, אינדיבידואלי כמו רוב השאלות פה, אבל אפשר לענות בפשטות, שאדם כשירגי באמת שהוא רוצה להתחתן, אזי לא יצטרך יותר לשאול את עצמו "למה להתחתן" - הוא פשוט ירגיש את זה בכל עצמותיו - כמו שאתה לא שואל את עצמך כל יום " למה לנשום" ו"למה לאכול"...)

ובגלל זה כתור נשואים אפשר להתמודד עם אתגרים לא פשוטים

לא תודי שצריך לחפש?

זנות?!...

את לא מרגישה בושה בשאלה הזו?!

"לא נראה שזה משנה הרבה"?!....

רחמנא לצלן.

יש הרבה מה להגיד על דברים כאלה - 

אבל כש"אומרים" אחרי ניסוח כזה - אז סימן שמשהו בתחושה הנורמלית הטבעית השתבש. אז מי שרוצה, שיאמר..  

אם זה לא מפריע לך "סתם" לגור ביחד עם איזה בן.. וחושבת שנישואין זה "אקט"... ה' ירחם.  

[יתכן שהניסוח היה בתום-לב, דווקא כי זה הכל אכן "תיאורטי" בעינייך. אני מדבר על מה שנכתב בסופו-של-דבר]

"למה אי אפשר"..

מה שמדובר זה זנות. סתם עם איזה בחור בלי להתחתן, זו זנות. גם אם קוראים לזה "חיים ביחד". זה באמת בושה, גם אם יש כאלה שלצערנו איבדו אותה. יש גם כאלה שאין להם בושה ללכת ברחוב בצורה שאדם תרבותי מתבייש בה. ומה איכפת כ"כ מה היא "תשנה להם" (אעפ"י שתשנה) - אחרי שכבר איבדו את העיקר מראש.

ציינתי בסוף שאכן יתכן שאת אישית אכן שואלת בתור "פלפול תיאורטי", כי לא עולה על דעתך.

אבל ההתייחסות היא אל השאלה כמו שנכתבה.

ואם אנחנו נאבד את התגובה הנורמלית בגלל ש"יש שלא מאמינים" (שזה לא מתחיל מ"לא מאמינים" אלא מבעיות שורשיות הרבה יותר, שקיבלו לצערנו תאוצה כמו עוד דברים שה"הרגל" מקהה את התחושה הנורמלית כלפיהם. היום יש ש"לא מבינים" עוד דברים מאד בסיסיים שעד לפני תקופה קצרה מאד היו נחשבים לבהמיות גמורה אצל כל אדם נורמלי, דתי או לא.. ) - ונדון כל דבר רק ב"שכלתנות", זה לא יהיה טוב.

אחרי זה - אפשר להתחיל להסביר את התחושה היהודית-אנושית הבסיסית הזו. וגם מה בונות ההלכות שסביבה.

יש דברים שקודם כל, מזדעזעים.  אם נאבד את זה בגלל "אחרים", גם ה"הסברים" כבר יהיו פחות נוגעים..

זו לא זנות, לפחות לא במובן הפשוט של המילה (אולי אנחנו מגדירים זנות אחרת).

השאלה היא לא על קשר מיני נטו, זה איסור, ועל זה הזדעזעת, ובצדק.

השאלה מה תענה על זוג שרוצה להקים בית, משפחה, חיים שלמים של זוגיות, מתוך אהבה עמוקה - אבל בלי תהליך הנישואים??

התהליך הזה הוא לא טבעי בשום אופן(כמו שכתבו למעלה), הוא גם לא מאוד הגיוני (במובן הזה שהיית מקבע אותו בעצמי בחוק בלי שאלוקים היה חושף בפני את החכמה שבו).

הרי יש סיכוי שאדם ח"ו טעה בבחירת אישתו, אז למה "לכבול" את עצמך, על סמך היכרות כ"כ חלקית (יעידו הנשואים על פערי החיים שלפני  והחיים שאחרי.{שמושפעים הן מהיכרות חזקה יותר, והן מעצם ההתחייבות}) למה שאדם יתחייב לתנאים עצומים בנישואים עצמם, למה שיקשה עליו את תהליך הפירוק של הקשר בתנאים עוד יותר עצומים? זה דורש אמון רב בהשגחה.

ברור שיש בזה היגיון, מיסוד הקשר גורם לנו להבין שגם אם ביום מן הימים הרגש שעולה ויורד יערער לנו את הוודאות בהחלטה - לא רק הוא יקטע את הקשר(בירושלמי מייחסים גישה זאת ל"בני נח"), רק לאחר מחשבה עמוקה, התייעצות, יוכל איש להרוס את מה שבנה - מתוך הבנה שזה מה שצריך לעשות עכשיו.

התחייבות היא לא דבר פשוט, לא מובן, לא יודע אם הייתי מסכים להתחייב לנצח למשהו, חוץ מקב"ה, אם לא היה לי פתח מילוט. ואולי זו הסיבה שדיני קידושין נלמדים מתוך הפסוקים שעוסקים בגרושין. ושוב לא פזיזות תבצע את התהליך, ע"מ לגרש אני צריך לכתוב גט, למצוא עדים, לכתוב את הגט דווקא לאישתי ולא לקנות אחד שכבר נכתב, ועוד המון הרחקות שהופכות את התהליך לקשה על מנת שיברר באמת את הרצון של הבעל בתהליך...

אבל התחייבות שלימה? את זה אין, לפחות לא בתורה (נישואים קתולים קיימים בעולם. לא אצלנו.).

אז יש אמת עמוקה מאוד בדרישה לבניית בית בלי מיסוד, בלי לקבע. כי באמת אולי האדם טעה! (גם ההשגחה לא פותרת את החשש עד הסוף, כמו שכל בת שיצאנו איתה בנתה בנו משהו, פיתחה אותנו לקראת בניית הקשר האמיתי - כך גם אפשר לראות קשר של נישואים שהתפרק. כשלב בתהליך האישי של האדם. {זה החילוק בחז"ל בין אישה ראשונה לאישה שנייה}.)אבל מקומה בצד, כפתרון אחרון. אם ניתן לדרישה זו יותר מדי מקום היא רק תגרום לנו לגרש בפזיזות.

זה הגיוני, זה חכם מאוד. אבל זה לא מוכרח,  לא הייתי מנחש את זה לבד בלי התורה. ק"ו שלא הייתי אומר שזה טבעי לי. 

[ולא קראתי כל מה שכתבו "למעלה" אלא את מה שהגבתי עליו]

והיא אכן דיברה על כאלה שחיים בצורה מופקרת. בלי נישואין - זו זנות. סתם "חיים" כך, אפשר לאבד את הבושה מכל מיני דברים...

וזה גם "טבעי" [בכל המין האנושי התרבותי מקובל מקדמת דנא באיזה אופן של "נישואין" שיהיה. וגם אצל גויים ההפקרות בזה היא בעשרות שנים אחרונות. כבר "התלוננו" על המוסר הזה איזה מחברי ספר פסיכולוגיה אנגליים לפני כמה עשרות שנים..] 

ו"הגיוני" לגמרי, למי שלא איבד את הרגש הבסיסי של המוסר והצניעות והייחוד של איש ואשה.

ובוודאי שבעם ישראל, אחרי אלפי שנים - השתרש ביותר בתור מינימום של נורמליות מוסרית. 

ועצם ה"נימוק" של "שמא טעה" - הוא עצמו מעיד על הענין...  כלומר: למה להתחייב אם לא בטוח..  אבל להתנהג ככה עם אשה, בחורה, שהוא כלל לא בטוח ולא מוכן להתחייב לה - זה "בסדר" ו"מוסרי"... כל פלפול נוסף רק יגרע.

וכל המחשבה שנישואין זה ה"תנאים" בלבד - במקום להבין שזה עצם יצירת הקשר, מתוך מחוייבות פנימית עמוקה, מתוך קשר נשמתי, מתוך יצירת משפחה - זה עצמו כבר הפספוס העיקרי. ה"תנאים" זה ביטוי של הענין. קלאסי לעולם המופקר דהאידנא - תן ליהנות, בלי מחוייבות, בלי מוסר, בניצול תמימות הזולת.

כל חפץ שאדם רוצה לקנות, שייהפך לשלו במקום שזה יהיה גזל - יש תהליך, גם בלי בעיית צניעות.. אבל אשה - בלי להתחייב. בלי הליך של "קנין" שהופכה לאשתו... להשאיר זול, כי "איזה פחד" להינשא לה ממש.... רחמנא ליצלן.

קידושין זו מציאות. ואפשרות הפירוק, היא נותנת את הצד של הבחירה החופשית המתחדשת מתוך המסגרת וההקישור הנשמתי הזה. לא כ"סיוגו"..

"אמת עמוקה" בדרישה לבניית בית בלי מיסוד?!  פריצות "עמוקה" והפקרות "עמוקה" במסוה של "עומק". ולתלות את זה ב"דברי  תורה" - פשוט מזעזע.

טעות בסיסית בכל הבנת מושג הנישואין. במקום תפיסה שכך נבנית משפחה. רק כך. בלי זה - שני אנשים זרים. חוסר בושה, ונכות-איבוד דבר יקר ובסיסי -  לאבד את אי האפשרות לנהוג בין אנשים לא נשואים, כנשואים.

במקום זה, איזו תפיסה כאילו "תהליך הנישואין" זה "תנאים שיקשו עליו את הפירוק"....

"תהליך הנישואין", זה עצם הקמת המשפחה. זה הקישור הפנימי, והנשמתי, שהוא בא רק ע"י קישור האישיות באישיות,  הפיכה משני אנשים זרים למשפחה. וזה בא רק ע"י ההתחייבות הזו, וקשירת הקשר הפנימי הזה, המקודש אצלנו במסורת אלפי שנות עם ישראל, במושג המשפחה שנטבע בהם, על כל פרטי התבטאות הקמתו; ובלי להישאר כל הזמן גם קצת "זרים" שמא טעו.. שזה יסוד הגסות והפריצות.

ולומר "בית, משפחה, חיים שלמים, אהבה עמוקה" - בלי תהליך של נישואין, זה משחק מילים בעלמא. הם לא יהיו "משפחה" לעולם בלי נישואין.  היום זה מאד באופנה להמציא "משפחות" מכל מיני סוגים.. אבל זה לא יוצר מציאות..

החילוק בינינו היא בהנחת יסוד שלך. אבל לפני זה - הירושלמי בתחילת קידושין מביא את בני נח כדוג' לתרבות שאין בה קידושין וגירושין. שזה בפשטות מוסד הנישואים. בני נח זה העולם שלפני התפשטות הנצרות והאיסלאם, שמהם נובע מוסד הנישואים הנפוץ בימינו, כך שזה שמוסד הנישואים נפוץ היום לא הופך אותו לטבעי. 

אבל לא זה עיקר החילוק בינינו. לדעתי קיימת אהבה יפה מאוד, חזקה מאוד - גם אם אין התחייבות. חיים ביחד ללא התחייבות זה לא נובע מתוך זלזול, וזה ממש לא ניצול!! שני הצדדים מודעים לכך שברגע שצד אחד רוצה לבטל - יש לו את היכולת. זו אהבה אמיתית, עמוקה, שבאה לבנות בית ביחד. רק ביחד. אך מכירה בזה שאפשר לטעות ואם טעינו - אז מפרקים. זה כ"כ פשוט, לשום דבר בחיים אתה לא מתחייב ברמה של נישואים (משפחה).

עיקר מה שדיברתי עליו הוא לא תהליך הנישואים. זה ברור שהוא צריך להיות אחרי חקירה עמוקה. ולכן אני לא מתייחס לזה בזלזול - הבחירה היא אחרי מחשבה ובירור עמוק ויסודי. וחיבור נשמתי עמוק. והתחייבות שכשאני איתה - אני רק איתה.(גם בזה יש תוספות של התורה, מזונות לדוג' שההיגיון הפשוט לא אומר שהם מוכרחים, אבל לא זה העיקר, את החיבור הפשוט לא מוסד הנישואים היהודי חידש, זה תבוע בנו מעצם זה שאנו בני אדם.) אני כתבתי את מה שכתבתי בעיקר על תהליך הפירוק. שזה עיקר ההבדל בין מוסד הנישואים לבין אלו ש"חיים ביחד"(מתוך אהבה, ולא מתוך "זנות" שזה מה שעליו אנחנו חולקים.). הוא "חידוש", הוא חסר כל הגיון מחייב. חכם מאוד, ובפועל מראה על משהו יסודי בבניית הבית. אבל אך ורק בבניית הבית היהודי. בו הבית עולה על הפרט. העם מורכב מבתים ולא מאנשים, זו אמירה יהודית דווקא, בעולם זה לא קיים - ואין צורך שזה יהיה קיים. בפועל הוא מחייב את האדם לברר עמוק עמוק אם היצר הרגעי אומר לא לפרק את הקשר - או שבאמת הם לא מתאימים לחיים ביחד.

וזה השוני בין מה שהיא כתבה (אם הבנתי נכון.) לזנות. אין פירוש הדבר שכשאנו חיים יחד מותר לי להיות עם אישה אחרת. זה לא מוסרי ולא טבעי. אבל כשאני מחליט לפרק - בלי "גט" בלי "כתובה", עדים, "לשמה".

אפשר להמשיך לדון בזה, אבל אני לא רואה מה זה יועיל (לא מזלזול ח"ו.) ההבדל בינינו הוא נקודת מבט. האם יש בעולם אהבה עמוקה, שבונה בית ללא מוסד הנישואים, מההבדל הזה נובע כל מה שכתבת. הבנתי מה הנקודת מבט שלך, אני פשוט לא רואה ככה את המציאות. אולי ביום מן הימים דעתי תשתנה בעקבות התגובה שלך, אבל כרגע נישאר חלוקים.

ובגלל זה אתה רואה שזוגות כלו נפרדים הרבה יותר ואחוז הגרושין עולה בכמויות מטורפות

אנחנו מדברים על קשר נצחי של קיימא ,

ובהנחה שכל בנאדם יש לו בעיות ולכל בנאדם צריך להתרגל

אזי בלי מחוייבות אמיתית !! ללכת על כל הקופה ולהקיע בכל החזיתות ולמצוא פתרונות גם לבעיות קשות

בלי זה אתה מדבר על אחוזי גירושין והפרדות גבוהים בצורה מטורפת

ברגע שיש מחוייבות אז משקיעים את המקסימום. והתוצאות- טובות פי אלף 

ההבדל בין לחיות יחד לבין נישואין זה המחוייבות

המחוייבות הזאת שלכאורה מגבילה בנישואין , היא זו שגורמת להן להצליח ולהגיע למקום המדהים הזה

כשאתה מחויב לקשר ברמה כל כך גבוהה ואתה יודע שבן הזוג שלך הוא שלך לנצח נצחים

ואתם שניכם לא פוזלים לשום מקום רק משקיעים את כל האנרגיות בקשר הזוגי

מגיעים לרמת קשר גבוהה מאוד ועמוקה מאוד

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

חשוב לי לומר שמה שאכתוב זה ממה שעבר דרכי ולא מהפירוש שקראתי, וכמובן מתוך נקודת המבט הנוגעת לענייני לנ''ו.

נתחיל מהתחלה, צריך הקשר כדי להבין את הציטוט כראוי, ההקשר:

"...וְנִתְקַשְּׁרוּ שְׁנֵיהֶם בְּאִם שֶׁיָּבוֹאוּ לְבֵיתָם וְיוֹלִידוּ נְשׁוֹתֵיהֶם זָכָר וּנְקֵבָה בְּאפֶן שֶׁיִּהְיוּ יְכוֹלִים לְהִתְחַתֵּן אֲזַי יִתְחַתְּנוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וְנָסַע הַקֵּיסָר לְבֵיתוֹ וְהוֹלִיד בַּת וְהַמֶּלֶךְ נָסַע לְבֵיתוֹ וְהוֹלִיד בֵּן וְהַהִתְקַשְּׁרוּת הַנַּ"ל נִשְׁכַּח מֵהֶם וְשָׁלַח הַקֵּיסָר אֶת בִּתּוֹ לִלְמד גַּם הַמֶּלֶךְ שָׁלַח אֶת בְּנוֹ לִלְמד וְנִזְדַּמְּנוּ שְׁנֵיהֶם אֵצֶל מְלַמֵּד אֶחָד וְהָיוּ אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה מְאד, וְנִתְקַשְּׁרוּ בֵּינֵיהֶם, שֶׁיִשְּׂאוּ זֶה לָזֶה וְנָטַל הַבֶּן מֶלֶךְ טַבַּעַת וְנָתַן עַל יָדָהּ, וְנִתְחַתְּנוּ יַחַד."

בן המלך ובת הקיסר, זוג שהיה מיועד עוד מלפני הורתם זה לזו, התחתנו.

מסיבות כאלו ואחרות, אבי הכלה לא הסכים לשידוך והזוג החליט לברוח והמסע מתואר באריכות שם.

באחד המסעות אחרי שנפרדו דרכיהם, משלא מצאה זו את זה, הגיעה בת הקיסר לאותו מלך המצוטט בהודעתך.

''וַיְהִי הַיּוֹם, וְהָיָה מֶלֶךְ אֶחָד, וְהָיָה בּוֹנֶה לוֹ ארמון עַל הַיָּם כִּי שָׁם הוּטַב בְּעֵינָיו לִבְנוֹת ארמון מֵחֲמַת אֲוִיר הַיָּם וְהַסְּפִינוֹת הוֹלְכוֹת שָׁם וְהִיא [הַיְנוּ הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל] הָיְתָה הוֹלֶכֶת עַל הַיָּם וּבָאתָה סָמוּךְ לַארמון שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל ...''

הוא בונה ארמון על הים, מחמת האוויר, והספינות ההולכות...

מה אני רואה כאן? לצד הפסטורליה והאווירה המדהימה שיש במגורים על חוף הים, יש גם מימד עמוק יותר שמתגלה מתוך המשך מהלך העניינים, בבחירה הזו שלו דווקא במקום הזה.

הים, האוויר והספינות ההולכות מבטאים בחינה מסויימת של חוסר ממשות, חוסר קרקוע, חוסר יציבות.

כל הזמן יש תנועה, ממנו הלאה... ומשהו שלא מגיע לידי התגשמות. (בהמשך הסיפור רואים שגם מה שבנה ועמל עליו, אבד לו כולל מלכותו שהעבירו אותו ממנה, לאחר שנעלמו ה''מלכה העתידית'' ושרותיה).

אם יש מישהו שיתגלה אצלו עניין ה'רוצה-לא רוצה', 'לא רוצה-רוצה', זה אותו אחד שיש אצלו את אותה בחינה שלא מצליחה להתחבר לקרקע ונשארת ברובד האוורירי, התנודתי, וזה שכל הזמן בא והולך... מי שפה היום, לא בהכרח יהיה מחר...

ויש פה צד של לבחור מקום שהוא לא באמת מונח בו על מקומו ... כי כל הזמן יש פער בין הרצונות המתגלים משני הצדדים ושום דבר לא מתחבר לקרקע (ומגיע לגמר נישואין), ומציאת מלכה לממלכה... וזה לא נגמר שם.

הסיפור ממשיך -

''וְהִתְחִילָה לַחֲזר (הכוונה ללב ים הרחק מהחוף) וְשָׁלַח הַמֶּלֶךְ וְהֶחֱזִירָהּ וְהֱבִיאָהּ לְבֵיתוֹ וְהַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל לא הָיָה לוֹ אִשָּׁה כִּי לא הָיָה יָכוֹל לִבְרר לוֹ כִּי מִי שֶׁהָיָה רוֹצֶה לא רָצְתָה הִיא, וְכֵן לְהֵפֶךְ ''.

המלך הזה שרגיל באותם חיבורים של בלתי מושג ובלתי אפשרי, מוצא את עצמו בוחר במי שהגיעה פתאום מלב הים. ומשהו בפנים רוצה לצעוק - עוד לא למדת את השיעור שעם יותר מדי 'אווריריות' (בהתחלה חשב שהספינה נוסעת מעצמה ואין אנשים כי היתה שם לבד...) וחיים על גלי רגש וחשק שאין לו קרקע יציבה ובסיס איתן (רוצה? לא רוצה...), זה משהו שחסר בו העיקר וזה לא יעבוד?

הוא לא יודע, אבל הדפוס שלא התרפא, עודנו שם -

הוא שוב בוחר בבלתי אפשרי.

''וְהַמֶּלֶךְ כָּתַב לְכָל הַמְּדִינוֹת, שֶׁיִּתְקַבְּצוּ וְיָבוֹאוּ עַל הַחֲתֻנָּה שֶׁלּוֹ וּבָנָה ארמון בִּשְׁבִילָהּ...''

אבל כאמור, בת הקיסר בכלל לא פנויה, היא נשואה ומחפשת אחר בן המלך שאבד עימו הקשר.

היא בכלל לא מעוניינת בארמון וחתונה.

היא מחפשת את הבית שלה שכבר קיים בעולם.

היא מאוד מכוונת מטרה ולא מתפעלת מכל דבר שקורה מסביבה, ומשתמשת בתבונתה כדי להפוך את כל המכשולים והאתגרים, להכנה לאיחוד העתידי, שפשוט לה שיקרה .

איך? אין לה מושג, והיא גם לא מנסה לשלוט בזה, היא רואה מה נקרה בדרכה, ובוחרת ללכת את הדרך עם מטרה ממוקדת וברורה.

ועברו מה שעברו, והתגלגלו לאן שהתגלגלו עד שבסוף כל אחד הוחזר על כנו ולמקומו, ולא זו בלבד אלא חזר עם תיקון לעניינו, ובת הקיסר פנתה לבן המלך שהביאו אותו אליה ואמרה לו:

"וְאַתָּה בֶּן מֶלֶךְ [הַיְנוּ הֶחָתָן שֶׁלָּהּ בֶּאֱמֶת] נֵלְכָה וְנִסְּעָה וְשָׁבוּ לְבֵיתָם בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן."

מה עולה מכאן?

אי אפשר להכליל את כולם כל אחד ועניינו.

יש מי שמתעכב מצד שצריך לרפא דפוסים פנימיים.

יש מי שמתעכב מצד נאמנות, שיש להם בהירות גדולה בעניין השייכות והחיבור השורשי והם לא יכולים להתחבר עם מישהו אחר. ורק מצד אריכות הדרך, והאבידה שאבדה והמסעות שעוברים, הם מתעכבים. וזה ניכר מכך שברגע שנפגשים מזהים ויודעים, כמו שמתואר בסיפור, שעוד אצל המלמד נקשרו זה בזו.

ויכולות להיות עוד סיבות, ולא נרחיב בזה עכשיו.

בשורה התחתונה,

שייכות וחיבור אפשר לזהות ברגע כשנמצאים על מקומנו. כשממוקדים ומכוונים למטרה, ולא מתפעלים מהדרך אלא לומדים לתעל כל משוכה, לצעד הבא. לאסוף את האוצורת שמתגלים ברגע הזה, להילחם ב'לא טוב' שמנסה לייאש לחלוטין, ולתקוע באמצע הדרך במקום שבכלל לא שייכים אליו. כשמה שצריך לריפוי, עובר את התהליכים האלו המרפאים באמת.

ואין לאף אחד ידיעה מה סיבת העיכוב של האחר, ועיכובים שהם חלק מהמסע הזה, הם לא לגנות אף אחד.

גם לא לגנות זה שהיה נדמה ש'לא למד את השיעור שלו...'.

למה?

כי גם כדי ללמוד שיעור ברמה שיניע לפעולה שתוציא מהמקום שצריך להוציא, צריך בשלות, וצריך פתיחות, וצריך להשקיע. ויכול להיות שהיא היתה הראשונה שרצה בה כל כך שאמר ''אני מוכן לקבל כל תנאי שתגידי (שלא יגע בה עד אחרי החתונה, ושיניח לה לשהות על הים ולא יכריח אותה לרדת לחוף), ובלבד שאזכה שתהיה לי למלכה.''

והמלך השקיע. הוא היה מוכן להמתין כל כך הרבה זמן, ובתנאיה מתוך אמונה שזה קורה, ובנה ארמונות לכל אחת מהשרות שהביא לה, ובנה ארמון גם עבורה...

זו השקעה של הון, ויותר מזה זו השקעה של רצון...

הוא עבר שם תהליך עמוק.

ולכן נהיה לו צער מזה.

ואכן, בסוף התגלה שכל מי שחווה עיכוב מסויים,

תקלה מסויימת ונצטער מזה,

זכה לקבל פי כמה וכמה ממה שהיה לו אם לא היה עובר מה שעובר.

הסוחר, קיבל ספינה מלאה זהב ואבנים טובות ששוות יותר מהסחורה שמילאה אותה מלכתחילה.

המלך הנ''ל, הגם שלא זכה בה כמלכה, קיבל את מלכותו חזרה עם כלים מתוקנים להמשך המסע.

ובן המלך...

קיבל את ביתו (היא אשתו) חזרה, לא רק כבת קיסר, אלא עם אוצרות של מי שהגיעה לכס מלוכה.

אם אני לומדת מכאן שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

אני יכולה להמשיך לדלות עוד ועוד, אבל עד כאן שיעורנו להיום.

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב