כתיבה היא ביטוי של הרגש, העברה שלו אל הדף.

 

כשאדם חווה דבר עצוב, הכתיבה עוזרת לפריקה של העצב, ובמקרים מסוימים לתיעוד. 

 

בד"כ עצב קשה יותר לפריקה.

לא לכולם, קל לפרוק את העצב בבכי, שהוא הדרך הטובה ביותר.

 

לכך נועדה הכתיבה.

 

לעומת זאת, 

אדם שחווה דבר שמח, יכול לבטא את הרגש שלו בכמה דרכים - צחוק, חיוך וכו'.

כתיבה שמחה, כביטוי של הרגש, לא תמיד מרגיש מספק.

במיוחד כשהצחוק והחיוך קל יותר.

 

זו דעתי, מוזמנים לחלוק עלי

דרך כתיבה, הם אנשים שחווים יותר דברים  כואבים? (בחוויה האישית, לאו דווקא באופן אוביקטיבי.)

מבחינה סטטיסטית? 

כלומר אנשים שחווים יותר כאב, הם אנשים שיבטאו אותו בכתיבה?

 

(הפכתי את השאלה, כדי לנסות להבין)

 

חוויות כואבות יכולות לעזור לאדם למצוא כוחות בתוכו, שאותו הוא יכול להפנות לכל מיני מישורים, כמו כתיבה.

לכן הגיוני שאדם שחווה הרבה דברים כואבים, יכתוב יותר מאשר אדם אחר.

 

 

ולא חושבת שהבנת אותי. אנסה להסביר: האנושות מחולקת לסוגים שונים של אישיויות, כאשר אנשים שונים שהתרחש להם אותו אירוע, עשויים לחוות אותו מבחינת החוויה האישית שלהם בצורות שונות לחלוטין. ומה שניסיתי לשאול, האם אומנים בכלל ובתוכם גם סופרים הם כאלה שחווים את החיים תמיד במבט של כאב, געגוע, חוסר שקט, חיפוש מתמיד וכדו'.

מקווה שהפעם הסברתי יותר טוב...

אפשר להתייחס לכתיבה בתור כלי שמפתח את יכולת החוויה של האדם, מכיוון שהוא מסתכל על ההיבט הרגשי של האירוע, ולכן חווה אותו בצורה יותר מלאה. 

שאדם יוצר (מכל סוג שהוא) הוא אדם שמסוגל לראות את הרגשות שלו בצורה חיצונית ואובייקטיבית בהירה יותר. זה לא עניין כמותי כי אם איכות שונה של רגשות.

שלדעתי כאב בד"כ הוא מורכב יותר משמחה.

שמחה כרגש עמוק היא הישג מדהים, אבל נדיר.

לכן קל יותר להגיע לכתיבה המבטאת רגשות מורכבים ועמוקים דווקא מתוך הכאב.

ועוד אומרים שכתבתי יפה!!

 

 

-התגובה נכתבה בהומור ואין לקחת אותה באופן אישי!-

מידי בשביל שכל האנשים פה יגיבו.

 

ותמיד מגיבים

 

ותמיד בצחוק יש טיפת אמת

 

חיחיחי

להפנות חוויות קשות לכתיבה ופחות רגילים לנצל רגעים חיוביים
גם הרבה יותר קל להגיע למקום קיומי, כנה, נוגע, מטלטל מתוך מקום שבור וקשה- "טוב לכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה" כי "החי יתן אל ליבו".
המקום המרוסק הוא אנושי, נמוך מבח' מסוימת, ונגיש לכולם.
יש גם הקלה מסוימת בפריקת המצוקה על הדף
גם זה נותן מעין ציור של הנפש ושל המצב שבעקבותיו יותר בהיר איך מתמודדים
הרבה פעמים מתוך מצבים עוצמתיים יש דחיפה פנימית לכתוב או לפחות שזה בא בטבעיות (אתה כאילו מתאר מה אתה חווה) וזה בדרך כלל יותר עוצמתי ומצוי חוויות עוצמתיות של שבירה וכאב
אולי כדאי באמת לנסות לכתוב מתוך רוממות ואורות כמו שהרב קוק היה עושה (יש לו גם הרבה קטעים קשים), יש בזה משהו בריא יותר, מעוך ומדכא פחות, ומעלה את הנפש ואת ההסתכלות של האדם על עצמו ועל העולם.
הרבה פעמים גם במקום השבור יש דברים גבוהים רק שהם מלובשים בלבוש מרוסק ונמוך מבח' מסוימת

יש ענין שבכתיבה צריך להכנס לעומק

והעומק הכי "חיצוני הוא עצב" שתחתיו "מסתתרת" שמחה. קשה להגיע לשמחה הזאת ולכן לרוב כתיבה היא עצובה ויש מתי מעט שיודעים לכתוב שמח. אבל סופרים ומשוררים לא חווים יותר דברים קשים או יותר פסימים אלא פשוט יותר מודעים להם בגלל שהם נכנסים עמוק הם לא מכסים על זה בשמחה חיצונית...

זוהי דעתי העניה...

"יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע"
בפנימיות אומרים שפעולת הבריאה גבוהה מפעולות היצירה והעשייה ולפי זה יש משהו עליון יותר בעומק החושך והרע שבעולם מאשר באור ובשלום
מהרב קוק משמע שהרע הם כוחות עוצמתיים שהקב"ה משתמש בהם כבולדוזרים כדי להכין את העולם לדברים נשגבים שבמצבו הנוכחי העולם לא יכול להכיל והוא מציין שמי שחווה את העומק הטוב של הרע הם "הצדיקים הבהירים" שאצלם מדובר בחוויה חיובית של התקדמות העולם.
יש גם סכנה מסוימת בחשיפה של העומק הטוב של הרע כי האדם עלול באיזה שהוא מקום לוותר על תפקידו בתיקון וביציאה מהמצב הרע, המקולקל והשבור ככה שאולי זה טוב שקשה לנו למצוא את השמחה שתוך העצב והשבר שדוחפים אותנו לתקן.
הקב"ה משתמש ברע ושבר כדי לקדם את העולם אבל אם האדם יהיה יותר מדי מודע לזה זה יחליש אותו מלתקן.

אנשים שמאוד מחוברים לכתביה וליצירה (אומנות ,מחול , שירה , ריקודים , ....) אלו אנשים עמוקים .

שיש בהם כוחות מיוחדים שכך הם מתבטאים , בכתיבה בשירה בהצגה -דרמה , ....

יש אנשים שטוב להם ומאושרים ויש כאלה שרע להם כמו כולם .

כל אחד לוקח את היצירה והכתיבה למקום אישי.

מי שרע לו ומר לו כותב על זה , מי שטוב לו ושמח אז כותב ממקום שמח .

מי שאוהב את המדינה /הנוף שלה / הטבע .... אז כותב על זה .

ומי שמשרת /שירת בצבא , מילואים , היה במלחמות /מבצעים ..... כותב על זה .

מי שמחפש אהבה / חברים / חברה .... אז הוא כותב על זה .

 מי שיש לו תסכול על משהו (צבא -מילואים , על המדינה - ראש הממשלה/שרים ......) מוצא את זה בכתיבה שלו .

 כל אחד כותב למה שהוא מחובר ואוהב /לא אוהב .

 

נ.ב

 

הדעה האישית שלי .

 

בס"ד

 

הם פשוט מבטאים את זה בצורה שונה.

והם מפרסמים את זה

יש הרבה אנשים שכותבים ושומרים את זה לעצמם.

 

מעבר לזה האחרים פה חכמים ממני בנושא..

בס"ד

 

הם פשוט מבטאים את זה בצורה שונה.

והם מפרסמים את זה

יש הרבה אנשים שכותבים ושומרים את זה לעצמם.

 

מעבר לזה האחרים פה חכמים ממני בנושא..