גמילה ממוצץ וחפץ מעבר, ומסיבת יומולדת לבת 4אור היום

הגדולה שלנו (תכף בת ארבע) עדיין עם מוצץ וחפץ מעבר (חיתול בד). היא משתמשת בהם בעיקר כשהיא הולכת לישון. לעיתים (שהולכות ונעשות רחוקות, יחסית) גם באמצע היום.

חשבתי שלקראת גיל 4, זה זמן מתאים, לא מוקדם ולא מאוחר, לגמול אותה ממוצץ.

יש למישהו ניסיון עם גמילה בגיל הזה?

וגם לגבי החיתול בד- חשבתי שאפשר להיפרד גם ממנו. האם כדאי להמשיך איתו (לא לגמול בבת אחת גם ממנו וגם ממוצץ), או לא? או שאולי כדאי להיפרד ממנו בעוד חודש-חודשיים?

 

לגבי יום ההולדת- בעז"ה נחגוג אותו בקרוב. אשמח לרעיונות לדברים שאפשר לעשות (נהיה בעיקר מבוגרים, ושלושה ילדים כנראה).

אשמח גם לקבל רעיונות למשחק או שניים שאפשר לתת לילדים לשחק בו, שקשור קצת ליומולדת (או סתם משחק קליל). חוץ מהגדולה, תהיה גם אחותה הקטנה (בת 2.5), ואולי ילד מהגן.

 

אה, ועוד משהו- מתי עשיתם תספורת ראשונה לבת? השיער של הגדולה מתחיל להיות ארוך (יותר סירוק, יותר קשרים), ואני רוצה מתישהו לקחת אותה לתספורת אצל ספרית (כי אני רוצה שזה יהיה ישר ויפה, אז תספורת ביתית זה לא ממש אופציה). עוד עצות והכוונות בנושא יעזרו מאוד.

 

תודה רבה רבה

מוסיפה שאלה על התאמת נעלי שבת...אור היום

קנינו לגדולה נעלי שבת מידה 25, שזו המידה שלה (כבר שנה). זה היה לה צר.

החלפנו לדגם אחר, יותר רחב, וגם מידה 26. הגדולה אמרה שגם זה לוחץ, אבל קצת (בטח לוחץ קצת בצדדים).

אני מתלבטת אם להחליף למידה 25, כי ממדידה שעשיתי (רגל מול נעל, כמו ראי, כביכול), נראה שזה גדול עליה. מצד שני, אם אחליף זה אולי יהיה קטן, או ייעשה קטן תוך זמן קצר.

 

אז- עד כמה זה נורא להישאר עם נעל שהיא קצת גדולה? (עוד שיקול- זו נעל לשבת, ששמים לכל היותר יום בשבוע ).

לגבי הנעליים- לא כזה נורא+mp8
מניסיןני זה מאוד מהר נהיה טוב.
ואולי עכשיו כשמתחילים עם גרבי חורף עבות יותר זה יהיה ממש בסדר?

בדיוק מה שרציתי לשמוע . תודה!אור היום
לגבי הגמילה -מתואמת

אין לי הרבה הבנות - רק מהבת שלי: גם מצצה מוצץ והייתה מחוברת לחיתול. מהמוצץ גמלנו בסביבות גיל 4.5 (יחד עם אחיה הקטן ממנה בשנה וחצי), אבל מהחיתול לא ראיתי עניין. עכשיו (בת 6.5) היא ישנה איתו לפעמים בלילה - וזה לא נורא כל-כך, לדעתי. לגבי המוצץ - כשגמלנו היא ביקשה במקום למצוץ אצבע. הרשיתי לה, כי לא חשבתי שבגיל כזה היא תתמכר למשהו חדש. טעיתי... כרגע לצערי היא עדיין מוצצת אצבע בלילה וכשהיא עייפה/רעבה/עצבנית. וגמילה מאצבע קשה יותר ממוצץ... 

אז רק לתשומת לבכם, העניין הזה.

אנחנו גמלנו את בן ה3.9 ממוצץ (ביום!) ככה-בדילמה

בסוכות אמרנו לו שמאחרי סוכות (לומר זמן מסויים, לא "עוד מעט") הוא יקבל מוצץ רק בלילה

ולא ביום "כי אתה כבר כ"כ גדול ובוגר, רק ילדים כ"כ גדולים יכולים.."(הכנה מראש)

ובאמת אחרי סוכות קיבל רק ביום ונתנו לו הפתעה כל ערב

בזמן הזה הכנו אותו לזה ש"מאחרי שבת" הוא כבר לא יקבל הפתעה על זה שהוא בלי מוצץ

וב"ה זה עבר חלק

אם קשה לה אפשר לשבת לידה בלילה עד שתרדם (אבל אח"כ צריך לגמול אותה גם מזהקורץ)

 

והכי חשוב- להיות עקביים- החלטתם שהיא יכולה אז גם אם היא בוכה וכו' היא עדיין יכולה!

וגם - להסיח את הדעת במשהו אחר כשרוצה מוצץ.

תודה לשתיכן....אור היום

בדילמה- גמלתם אותו כבר ממוצץ בלילה או עוד לא?

 

מתואמת-איך עשיתם את הגמילה בפועל?

(וגם אני חשבתי על זה שהיא אולי תעבור למציצת אצבע. כבר קרה בעבר שהמוצץ לא היה בטווח ראיה, והיא נעזרה באצבעות להשלמת החסר . אם זה יקרה כמה פעמים, אולי נצטרך לחזור למוצץ כי אני לא רוצה שהיא תתחיל עם מציצת אצבע. באמת יותר קשה לגמול מזה).

 

ושוב תודה

למען האמת - אני כבר לא זוכרת...מתואמת

כנראה שפשוט הוצאנו את כל המוצצים שלהם מהבית... (ידענו שזה לא יעבוד לגמול רק אחד מהם, כל עוד השני עם מוצץ). או שבעצם - בדיוק אז נולדו התאומים שלנו, אז אולי אמרנו להם שהמוצצים שייכים עכשיו לתינוקות...

לדעתי הגדול בהחלט צריך ויכול להביןבדילמה

שהוא לא מקבל כי הוא גדול והקטנים כן מקבלים

(להסביר לו גם את היתרונות של היותו גדול- אתה יודע לעשות x/y/z/וכו')

זה רעיון,אור היום

למרות שמאוד חשוב לי לא לומר לגדולה "את גדולה, אז את כבר לא צריכה מוצץ". לא לנמק את אי נתינת המוצץ בזה שהיא גדולה, כי זה לא נכון (חוץ מזה, זה עלול לגרום לה לחשוב שבגלל זה לא כיף להיות גדולים, וזה לא שווה, כי לא נותנים לך מוצץ כשאתה רוצה ומוצץ זה הרי כיף ).

דיברתי איתה היום על זה שהיא גדולה ולכן היא כבר לא צריכה מוצץ כדי להירגע. מוצץ עוזר להרגיש רגוע והיא מצליחה להירגע בכוחות עצמה, בלי מוצץ (נתתי כדוגמא התנגשות כואבת שהייתה לה היום במשקוף הדלת, שהיא מאוד בכתה אחריה אבל התגברה. אמרתי לה שהיא, הנה בוגרת ומתגברת גם בלי מוצץ (ואיך היא הייתה מבסוטה מעצמה )).

 

ותודה, בכל אופן.

צודקת, תודה! זה נכון להדגיש את זה שהיא מצליחהבדילמה

להתגבר בכוחות עצמה

עוד לא גמלנו בלילה אבל נראה לי נעשה אותו דברבדילמה

ואם יהיה צורך גם נשב לידו עד שירדם

אוהו, לשם אנחנו לא חוזרים, בעז"ה...אור היום

באמצע שבוע שעבר "גמלתי" את הבנות מזה שאני יושבת לידן עד שהן נרדמות (וכך נפרדת משעה או יותר כל לילה, של זמני הפנוי). אז לא נחזור לזה. אני מקווה וחושבת שהגדולה תצליח להירדם גם בלי מוצץ. אם לא, סימן שהיא לא מוכנה, אבל לא נחזור לישיבות הליליות...

לא מבינה מה דחוף בגמילה ממוצץaima

היא לאט לאט נגמלת בעצמה. ביום היא כמעט לא צריכה. אולי אפשר לחכות כמה חודשים ולראות אם זה קורה לבד.

 

גילוי נאות, אני באופן עקרוני לא נותנת מוצצים כלל.

אני לא מרגישה דחיפות...אור היום

לא מציבה דד-ליין לגמילה, ולא מרגישה דחיפות לגמול.

אני כן חושבת שגיל 4 מתאים לגמילה, עבור הבכורה שלי, כי היא מצליחה להירגע יפה בלי המוצץ (שתפקידו לעזור להירגע). ומנגד, כשהיא בוכה ולא רגועה, היא לא מחפשת ומבקשת את המוצץ.

אני רוצה לגמול כי אני מרגישה שלפעמים היא סתם שמה אותו בפה, ש"יהיה ברקע", בלי צורך באמת (ואז קשה להבין אותה וקשה לשכנע אותה להוציא אותו מרצונה. להשתמש בכח אני לא רוצה).

אה, וכמובן, אני לא רוצה שזה יגרום לה לשיניים עקומות. אני לא בטוחה שזה יגרום, אבל אם יש סיכון שכן, כדאי לחסוך את זה.

זה בדיוק מה שאני חושבתaima

שבגיל הזה לאט לאט זה עובר לבד. מנסיון עם חפצי מעבר אחרים.

 

אפשר אולי להציע שתחזיק את המוצץ ביד כשהיא הולכת לישון.

שבוע שעבר הפסקת לשת לידן לפני השינה, אזמדי פעם פה

לדעתי תני להן חודש לפחות להסתגל לפני הגמילה הבאה.

זה כבר לפני שבועיים וחצי אור היוםאחרונה
חסרת ניסיון עם בנות, ובכ"ז: בת נוגה

1. יצא לי להיות בפארק עם אחי, גיסתי, בניי ובנותיהם,

טווח הגילים היה מ2.5 עד 7.5 , להוציא אותנו כמובן,

ושיחקנו כולם על הדשא... מה זה היה?.... אה המשחק הישן הזה "לשים מטפחת כדי לקחת"

המטפחת היתה פלאפון

כל אחד בתורו שם מאחורי אחד המשתתפים

ואז מי שאצלו הוחבא - צריך לרוץ ולנסות לתפןס את המחביא - או להיפך - הסתבכתי

בכולופן הפואנטה - זה היה כיף לא נורמלי וממש מצחיק

כולם רצו בתורם למגדול ועד קטון

והיה פשוט חמוד!!!

 

מסקנתי - עם רוח קלילה ומצב רוח טוב

משחק משותף עם הילדים, בגובה העיניים - נהיה תענוג!!

 

2. תספורת - נראה לי אחלה זמן לרענון!!

למה לא  תלכי איתה לספרית לכבוד יום ההולדת שתספר אותה ואולי אפילו תשים לה קישוט או פרח לחגיגה?

(סתם נשמע לי מהנה מאד....)

 

3. מזל טוב לך! את אמא כבר ארבע שנים!!..

תודה!אור היום

חמודה את

 

נראה לי שבאמת צריך למצוא רעיון טוב למשחק.

זכור לי המשחק של מציאת טופי בודד בתוך ערימת במבה על צלחת, אבל זה קצת משחק לא ראוי באוכל. זכור לי גם המשחק של עטיפת ילד בגליל של נייר טואלט אבל זה דורש יותר קואורדינציה וגודל, שעוד אין לה

אולי יהיה לי רעיון אחר.

 

תספורת- בינתיים היא קצת פוחדת מזה (אמרתי לה שאולי נספר אותה, אבל זה יצא לי בהיסח הדעת אז נתפס אצלה כמבהיל, ולא נשאר מספיק זמן עד יום ההולדת, אז נחכה עם זה).

בכל אופן, לאיזה אורך בכלל כדאי לספר? קארה? יותר ארוך?

 

ותודה! מי היה מאמין, נדמה שזה היה אתמול... הזמן טסססס...

אם לוקחים - לא הכל ביחד...ד.
מהניסיון שלנו ככל שאנחנו יותר בטוחים זה כך זה עובראנונימי (2)

יותר חלק...

אצלנו עד גיל שנה אין בעיה.

מגיל שנתיים מוצץ רק במיטה ובגיל 3 עושים את טקס זריקת המוצץ לפח.

מה הכוונה?

לפני כל שלב בערך חודש לפני מכינים את הילד למה יהיה, לדוג' לפני גיל שנתיים אומרים עוד מעט אפשר רק במיטה וכדו'.

ואח"כ מגיל שנתיים אם הילד חומד לו את המוצץ הוא יכול ללכת למיטה...לרוב הם מעדיפים לוותר....

ואם הוא במקרה מחוץ למיטה עם המוצץ די שנושיט יד ונשאל בטונציה הומוריסטית אני מרשווווה? והילד הוציא את המוצץ והושיט לידנו שיכנס לכיס או שהיינו מאפשרים לו לבחור לאיזה כיס זה יכנס שלו או שלנו...

לקראת יומולדת 3 אנחנו מדברם עם הילד שבגיל 3 הוא כבר גדול ויפרד מהמוצץ כמו גדול (!) וכאן באמת צריך נחישות לכן בעלי עושה את זה.

ביומולדת שלוש בערב לפני השינה הוא הולך עם הילד לפח המרכזי של השכונה והילד זורק את המוצץ.

עם הילדה הראשונה אני קצת חששתי והיא חשה בזה ולכן יומיים קצת התגעגעה וזהו.

עם כל השאר (כבר 3 ב"ה כן ירבו הלע"ה....) הלך חלק...

את הבנות שלי אני לא מספרת, לגדולה עשיתי פעם אחת תספורת בבית כי כבר השתגעתי מהכינים... ובסוף החלטנו ביחד שאנחנו מעדיפות לגדל ולטפח ולכן אני משקיעה במרכך פנטאן שהוא היחיד שמצליח להתמודד עם הקשרים (שיער מתולתל...)

אחרי כל קלחת חופפים, מסרקים והולכים לישון עם שיער אסוף, הכי טוב צמה....

לגבי יום ההולדת אפשר לעשות חבילה עוברת או איזשהוא משחק נושא- כלומר לדוג' מניחים 4 חישוקים/ דפים צבעוניים על הרצפה ומשמיעים מוזיקה, הילד מדלג בין החישוקים עד שהמוזיקה נעצרת ואז הוא פותח בלון/חלון בצבע שעליו הוא נעצר ובבלון/ חלון מסתתרת משימה- זה יכול להיות ברכה/ משחק/ סיפור וכך הילד מקבל תשומת לב ראויה וגם המבוגרים נהנים...

אצלנו נהוג שכל אחד שמקבל עוגה מברך את ילד יום ההולדת.

וגם כשיש לי כוח אני מנפחת בלונים ובתוך הבלונים משימות  וילד יום ההולדת מפוצץ את הבלונים ועוקב אחר המשימות כמצויין למעלה...

ב"הצלחה!

 

תודה רבה רבה על התגובה הארוכה והמפורטת!אור היום

לקחתי לתשומת ליבי

אמנם לא אמאמרב.
אבל לאמא שלי יש כלל-
גמילה ממוצץ ומחפצים- כשהילד רוצה.
אחותי עכשיו בת 4.5, מתקרבת ל5 בצעדי ענק, עדיין עם מוצץ ו"שמיכי"- מטפחת ישנה.
היא איתם מהרגע שהיא חוזרת מהגן ועד שהיא הולכת אליו ("כי בגן לא צריך מוצץ, כי אנחנו גדולים כבר. ושמיכי תאבד בגן כי משחקים משחקים אחרים")
וזה לא מפריע.
היא הרי לא תשאר כל החיים עם מוצץ וחתיכת בד ישן, נכון? וזה לא משהו שצריך *ללמד* לעשות כמו גמילה מטיטולים שזה ממש עניין של לשים לב ולרוץ לשירותים ומה בדיוק לעשות...
זה תהליך טבעי יותר של התבגרות נפשית וחברתית, והיא בעצמה תעזוב את זה.
"ביום הולדת חמש שלי אני אקח את כל המוצצים ואשים בפח כי אני כבר אהיה גדולה וכמעט בגן חובה, אבל את שמיכי נראה לי שאני אשמור שתחכה לי במיטה בלילה..."
(ועם זה אני, וההורים שלי, לא רואים בעיה.. אני ישנה עד היום מחבקת דובי וכרית קטנה חוץ מהכרית והשמיכה שלי... ככה נוח לי לישון, מה הבעיה?)
איןנתנאל ואודיה

בעיה בעצם הקשר לחפצים, הבעיה היא עם מבנה הלסת כמו שנכתב למעלה..

אני גם במצב דומה- האמצעית שלי בת 3 וקצת לא נרדמת בלי בקבוק.

אצלי מגיל קטן מאד(חצי שנה בערך) אני מתחילה להרגיל לשתות מכוס ולכן מראש הבקבוק הוא רק בלילה, ורק עם מים.

ומוצץ- לא נתתי להם לדבר כשהוא בפה.. כשהם דיברו אמרתי שאני לא מבינה מה הם אומרים והם פשוט התרגלו שרב היום המוצץ לא בפה. הוא בעיקר לשינה.

עכשיו אני לא מצליחה לגמול מהבקבוק בלילה למרות שהצלחתי להפחית 6-7 בקבוקי מים ל1-2 לפני השינה.

ובגלל הבקבוק אני לא מצליחה לגמול גם מטיטול בלילה, וזו ילדה שקמה בוקר אחד והחליטה שהיא מורידה טיטול, ומאז היא יבשה! ביום..

 

תודה על התגובה (:אור היום
לגבי החיתול- תני לה תחליף דובי או בובהortal1

בתי בת ה-3 מגיל 4 חודשים נקשרה "לשמיכי" שלה מאוד. היה הכי מצחיק לראות תינוקת כה קטנה רואה את השמיכה שלה מרחוק וישר מוצצת אצבע...

בקיצור עד היום ה"שמיכי" והאצבע זה דבר לא נפרד ורק זה מרגיע אותה.

לפני כמה שבועות הגעתי למסקנה שכדי לגמול אותה מהאצבע היא חייבת להגמל מהשמיכה (ואולי אולי זה יעזור לגמילה מהטיטול ותלך לשירותים כמו שצריך...(הלוואי!))

כדי לגמול אותה מהשמיכה, שעשויה מקטיפה, הבאתי לה כתחליף דובי שגם הוא עשוי מקטיפה והחלטנו ביחד שהשמיכה היא רק לתינוקות קטנים שצריך לעטוף והיא כבר גדולה, לכן ניתן אותה לתינוקת שלנו (בנתיים אין לנו אחת כזו ואחיה הקטן כבר בן שנתיים אוטוטו אז ניתן אותה לבת הדודה שלה שנולדה לא מזמן והיא "התינוקת שלנו" לצורך כך...)

ב"ה בנתיים זה דיי עובד, היא מתגעגעת ל"שמיכי" מידי פעם ואם היא מצאה אותה במקרה היא ישר מחבקת אותה עם אצבע בפה, אבל רוב הזמן היא גם בלי הדובי וכשהיא רוצה לחבק משהו היא מחפשת אותו במיטה (כי צריך אותו רק בלילה כשהולכים לישון).

נראה לי שלדובי או בובה פחות נקשרים כמו שמיכה או חיתול שהולך לכל מקום, אז תחשבי על משהו כזה.

 

בהצלחה.

תודה על העצה...אור היום

אני לא חושבת שזה יעבוד אצלנו כי יש לנו הרבה בובות שמסתובבות בבית, והבנות משחקות בהן, אבל אין בובה מסוימת שהגדולה "נתפסה" אליה (לקטנה כן יש אחת שהיא מאוד אוהבת).

הגדולה לא מסתובבת עם החיתול שלה כל הזמן. היא כן לוקחת אותו לגן, אבל בתוך התיק, ומוציאה אותו רק בלילה לפני שהיא הולכת לישון. נראה לי שאניח לזה לעת-עתה ואתמקד בגמילה מהמוצץ.

 

תודה

ד"ר רוני איצקוביץ רופא שיניים לילדיםבעלת תשובה
יודעות עם איזה ביטוח הוא עובד?
זה רק כדי לחסוך את מילוי התביעה והגשה לביטוח?זמירות

כשרופא שיניים עובד עם ביטוח מסויים, אין את הטרחה הבירוקרטית של מילוי טפסים וקבלת אישורים לטיפולים יקרים.  

 

לפי הניסיון שלנו במשפחה, ביטוחי השיניים תומכים בטיפולים אצל כל רופא, פרטי או דרך קופ"ח.  מגישים ומקבלים את מה שהביטוח מכסה.  

ממני פעם בקשו תוכנית טיפולים ועוד דבריםיעל מהדרום
זה נכון. ככה זה עובד מול הביטוחזמירות
רק כאשר הרופא בהסדר עם חברת הביטוח - כל ההתעסקות של האישורים והניירת מתבצעת ישירות בין הרופא והביטוח.


אבל רוב הרופאים לא אוהבים את הטרחה הכרוכה בעבודה ישירה מול הביטוח.  זה מוסיף להם המון בלבול מוח, התעסקות רבה, שמתורגמת בסופו של דבר בהוצאות להעסקת עובדת שזה התפקיד שלה.  

הבנתי. אז כן יש טרחה ללקוחיעל מהדרום
נכון. ללקוח זה טרחה קטנה … לרופא התעסקות של עובדתזמירות

במשרה מלאה, עם כל העלויות של העסקת עובד.  


בכל אופן, לטעמי, האם הרופא כן/לא בהסדר עם ביטוח, לא צריך להוות שיקול האם ללכת אליו לטיפול.

השיקול צריך להיות רק המוניטין המקצועי שלו.   

אז בעצם לא משנה איזה ביטוח עושיםבעלת תשובה
הם אמורים להחזיר חלק מהתשלום? הוא מעולה אבל גם ממש יקר חח
נכון. כאמור ההבדל הוא האם צריך לטרוח לטפל בניירתזמירותאחרונה
ואישורים לפני ואחרי טיפולים, או שהנטל של הטיפול מול הביטוח נופל על המרפאה, כשהרופא הוא בהסדר של הביטוח.  
ילדה מהממת ודחייניתhodayab

בתי הגדולה בת 8, ילדה מהממת מכל הבחינות- נעימה לחברות ולמשפחה, נדיבה, חכמה, באמת מותק. מצד שני, היא דוחה כל דבר לרגע האחרון. נגרר מזה שהיא מאד מבולגנת. מה רציתי לומר על זה:

1. אני מאד מבינה את היתרון של התכונה הזו- היא רוב הזמן עושה מה שהיא אוהבת ולא משימות ש*צריך* לעשות, וזה כיף גדול!

2. מצד שני, באחד מבני המשפחה הבוגרים (היותר מורחבת) יש את התכונות הללו. והן גורמות לו נזק מתמשך! אותה דמות לא מנצלת את הפוטנציאל שלה בשום תחום, מאבדת דברים על ימין ועל שמאל, מפוטרת מעבודות תוך תקופה קצרה. בקיצור- זו לא ההתנהלות המועילה בעולם הזה!

3. בבקרים עוד הצלחנו למצוא פיתרון- אני אומרת לה "את יודעת מה השעה ומה המשימות שלך, תעשי את זה בקצב שלך ואני לא מאשרת איחורים". ואז היא מתעדפת את המשימות שלה- לפעמים לא אוכלת א. בוקר אזלוקחת שקית לבי"ס, אבל סה"כ מגיעה די בזמן. 

4. אבל עד שהיא הולכת לישון היא מורחת את הזמן ואז גם אני כבר משתגעת וגם היא עייפה בבקרים והולכת לישון לא תמיד בתחושה נעימה.

5. אני לא רוצה להתעצבן עליה, מצד שני אני ממש מפחדת שהתכונות האלו יהרסו לה את החיים הבוגרים.

קיצור, למישהו יש עצות?

למה לא לעשות בערב כמו בבוקר?השם שלי

לקבוע שעה שבה היא צריכה ללכת לישון.

ושתנהל את המשימות שלה עד אז.


כדאי לבדוק מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת.

זה יכול להיות קושי בהתארגנות, קשב וריכוז וכו'.


לפעמים זה משתפר עם הזמן, כשגדלים שצריכים לקחת יותר אחריות.

כי בערב אין דד-ליין מספיק חזק...hodayab

ב"ה זה לא נראה קשב וריכוז או קושי בהתארגנות, נטו דחיינות. היא ידעת לסדר מאד יפה רק לא בא לה לעשות את זה ברגע הראשון.

מקווה שיתאזן קצת...

תודה!

אולי יעזור לה מבצע עם נקודות?השם שלי
למה את חושבת שזה לא קושי בהתארגנות?מתיכון ועד מעון

לעיתים קרובות דחיינות היא תוצאה של קושי אמיתי בניהול זמן, בתיעדוף משימות באופן יעיל ובעוד מיומנויות הקשורות לתפקודים ניהוליים- שזו היכולת שלנו לנהל את עצמנו וקשורה בהחלט לקשב

אגב, גם הדמות המבוגרת שתארת יש לה דפוסים שדומים לאנשים עם הפרעת קשב.

ויש מה לעשות באופן חלקי, אפשר לעזור לה ללמוד לנהל את הזמן, לתעדף מטלות ועוד...

וגם, כאמא לילדה עם דפוס דומה אפשר גם להבין שהיא שונה ויש לה את הקצב והדפוס שלה עם הרווחים וההפסדים שלה

תודה על התגובהhodayab

למה? כי כשהיא רוצה היא מארגנת מעולה.

יצא שבדיוק היום היא אירגנה (מיוזמתה האישית, אני עוד ישנתי...) את 3 האחיות שלה. כולל תסרוקת, דאגה שיתלבשו ושיצחצחו שיניים.

לכן זה נראה לי משהו אחר.

באופן מפתיע זה לא סותרמתיכון ועד מעוןאחרונה

זה שיש למישהו יכולת שיש מוטיבציה לא סותר את קיומו של קושי במצב בו אין מוטיבציה.

מתחברת להצעות המעולות של @נעמי28

יכול להיות שיש לה קשיי קשב וריכוז?מתואמת

כי אם כן - היא לא עושה את זה בכוונה...

ומצד שני - אפשר ללמד אותה דרכי התנהלות מותאמים לקשיי קשב, ואז היא תוכל לצמוח לתפארת.

דבר ראשוןנעמי28

לא להשליך עליה חיים של מישהו אחר.

תכונות דומות לא מביאות לחיים דומים.

היא לא הוא, יש לה בוודאות עוד שלל תכונות, יתרונות ויכולות, שיכולות להביא אותה לכל מקום שהיא תבחר.

 

הדרך הכי טובה לבן אדם לקחת אחריות היא שלא לוקחים בשבילו את האחריות.

כשהוא מתמודד עם התוצאה של המעשים והבחירות שלו.

ועכשיו זה בדיוק הזמן לתת לה לטעות וללמוד לקחים בעצמה - כשטעויות שתעשה הן מינוריות ולא משמעותיות.

תנו לה לאחר, לפספס, אל תנסו להעיר לה כל הזמן או להזכיר לה שוב ושוב.
 

והכי חשוב לא להתנהל מתוך חרדה שאולי היא תהיה אותו אדם שאתם מפחדים שהיא תהיה.

כי היא כנראה לא, אבל אם תקחו את האחריות במקומה אולי היא באמת לא תלמד לקחת אחריות ותהיה כזאת.

 

היא עייפה? כשזה מפריע לה, היא תלמד לקחת אחריות, כשזה רק מפריע לך - היא לעולם לא תלמד, במקרה הטוב תציית עד שתתבגר.

 

נשמע שאיך שאתם מתנהלים בבוקר זה כיוון מעולה.

 

אם זה מפריע *לה* ומקשה *עליה* והיא זאת שלא מצליחה להתמודד עם זה למרות שמנסה, אולי כדאי לחשוב על דרכים שיעזרו לה.

תודה, זו התגובה שחיפשתי.hodayab

חיפשתי כיוון מחשבה חינוכי עבורי, איך להתנהל מולה. 

רק מסייגתנעמי28

שאני לא אשת מקצוע, וגם אין לי ניסיון במקרים כאלה בגיל כזה.

(עם מבוגרים יש לי, כששחררתי, לקחו אחריות).


יכול להיות שהיא עדיין קטנה וכן צריכה הכוונה, אבל לדעתי הכוונה כזאת שלא לוקחת בשבילה את האחריות.

אולי למשל "אני רואה שקשה לך להתארגן מוקדם בלילות ולכן בבקרים ואת עייפה, אם תרצי נוכל לשבת על תוכנית ביחד"

אולי משהו כזה, שהאחריות תישאר בידיים שלה ולא את זו שמתזכרת אותה 10 פעמים.

בהצלחה🤍

תודה, הנסיון שצברת מחכים אותי מאד hodayab
הבת שלי לא הולכת לבית הספרnoach

בס"ד

שלום רב,

יש לנו ילדה בת 8 בכיתה ג. היא לא מוכנה אפילו לצאת מהבית לבית הספר.

דברנו עם המורה, יועצת, מנהלת ופסיכולוגית בית הספר, ושום דבר לא עזר.

מה לעשות?

למה? מה היא מסבירה? מה מפריע לה?הסטורי
,התחלה היא אמרה שמפחדת שאחיה לא יוציא אותהnadav244
אחכ היא לא אמרה סיבות נוספות. אמרנו לה שנוציא אותה ולא עזר
בגדול קשה לחשוב שהפורום עדיף על אנשי מקצועהסטורי
אבל בגדול, אם ווידאתם שאין משהו מאחורה (חרם/פגיעה וכד') והכל בסדר - צריך להציב לה עובדה, הולכים לבית הספר וזהוא.
הצבנו לה עובדה: באנו לקחת אותה לבית הספר, והיא ברחnoach

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

יש דרכים לעזור לילדים לחזור לבי"סמתיכון ועד מעון

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

בעיקרוןשלג דאשתקד

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

נשמע שהיא זועקת לעזרהנעמי28

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.


יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.


אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.


גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

ממש ממשזיויק
נשמע משהו מאד כואב וצריך לדובב אותה
מה הסיכוי שמשהו רע קרה שם?משה

אני לא מבין גדול מדי, אבל שווה לבדוק (ולו כדי לשלול) את האופציה הזו.

 

תראה, אני לא מאלו שאהבו ללכת וגם אצלי זה היה מאבק יום יומי בתור ילד (והיום בתור מבוגר יש לי אתגר דומה - קצת אחר עם הבכור שלי).

 

היא עושה בבית משהו? או שהיא כל היום מסתגרת?

משתפת מניסיוןמענין

הבן שלי עשה לנו את אותו הדבר. בתחילה נתנו לו להשאר כדי לוודא שהכל בסדר במוסד. אחרי כמה ימים שניסינו לקחת אותו ולא הסכים לרדת מהרכב או ברח מהחיידר, שיתפתי את אמא שלי יום אחד שההיתי חייבת לצאת לעבודה והילד לא הסכים לזוז שתבוא אלי לבית שלא יהיה לבד.

היא הגיעה, לא היה צריך הרבה, הציבה עובדה שהוא יוצא איתה תוך חמש דקות.

הוא התלבש מיד ויצא איתה. ליד התלמוד תורה היא פגשה את אחד מחברי הצוות שהיא מכירה מהשכונה. והוא לקח אתו איתו. ליד החבר צוות הנ''ל הילד התפדח לברוח .

ומאז שקט. הילד הולך ומפסוט וכל כך משוחרר.

לפעמים הילדים קולטים אותנו שאנחנו נוותר להם. וצריך מישהו חיצוני וחזק מספיק שהילד מבין שאין ברירה, הוא הולך 

נשמע שאתם צריכים עזרהפצלש :)

כדי להתמודד עם זה. 

כנראה היא פיתחה חרדה מ'נטישה', שלא יחזירו אותה הביתה בסוף היום, אגב זו חרדה שיש להרבה ילדים, אבל רובם מצליחים להתגבר עליה עם התערבות קצרה.

במקרה של הבת שלכם, נשמע שזה התפתח למשהו גדול, וכדאי לכם לקבל הדרכה מתאימה.

אני ממליצה מאד ללכת להדרכת הורים בגישת 'הסמכות החדשה'. גישה קצת אחרת מהדרכות הורים רגילות וצריך מטפל שהתמחה בשיטה.

היא מיועדת בדיוק למקרים כאלה, ואני מכירה כמה מקרים דומים שזה ממש עזר ופתר את הבעיה. (אפילו אצל ילד ששנתיים לא הלך לבית ספר והם ניסו המון דרכים להחזיר אותו, וכשעשו תהליך של הסמכות החדשה זה פתר את הבעיה).

מצרפת קצת מידע על הגישה ואיך לפנות אליהם הדרכת הורים בגישת הסמכות החדשה - מרכז הסמכות החדשה

בהצלחה!!

נשמע ליתהילה 3>

שהעיקר זה לדבר איתה.

ילד לא סתם מסרב להגיע לבית הספר. כנראה משהו מאד רע לו שם. האם היה מקרה שאחיה לא הוציא אותה? כן כדאי להקשיב למה שהיא עברה ולנסות להבין מה קרה שם, מה היא הרגישה, ועם זאת זה נשמע יחסית קיצוני בשביל להתמיד בלא ללכת לבית הספר בגלל זה לאורך זמן.


איך לה בלימודים?

איך לה מבחינה חברתית?

יש לה חברות? היא מצליחה? היא שמחה?

מה היה עד עכשיו, היא לא התלהבה ופתאום לא רצתה או שתמיד היה טוב ובבת אחת היא לא רוצה?

האם היא כבר נשארה בבית כמה ימים? לפעמים אחרי שילג נשאר בבית כמה ימים הוא מעצמו רוצה לחזור.


בכל מקרה נשמע שהמפתח הוא שיח עם הילדה, הבנה עמוקה של מה שקורה איתה (לפעמים יש ל"ע מקרים של פגיעה, או של חרם, וילד לא סתם מתנגד)

לנסית לתת לה כמה ימים להיות בבית ולראות אם זה משתנה, כמובן לדבר על החוייה שהייתה כשאחיה לא בא.

אם זה לא מספיק, אז הדרכת הורים, ובמידת הצורך גם טיפול רגשי עבורה.

מצטרפת לכל מה שכתבו פהמתואמתאחרונה

ומוסיפה:

איך היא בבית? שמחה? שותפה לפעילויות ביתיות?

ואיך היא מחוץ לבית שלא במסגרת בית הספר - כמו למשל אצל סבא וסבתא?

האם בעבר היא כן הלכה ללימודים בשמחה?

בכל אופן, אם בבית הספר לא יודעים איך לעזור, אז כדאי לפנות לטיפול מחוץ לבית הספר - במרפאת בריאות הנפש בקופה או אצל פסיכולוג פרטי. (אם יש באפשרותכם אז עדיף ללכת בפרטי כדי לטפל כמה שיותר מהר)

בהצלחה.

סעודות שבת - קטסטרופה אבא פגום
עבר עריכה על ידי אבא פגום בתאריך י"ח בחשוון תשפ"ו 16:30

אני סובל בשבתות, פשוט סובל, כל סעודה היא סיוט. יש לנו ב"ה 6 ילדים מגיל 3 עד 17 וכל סעודה היא בעיקר הקנטות בין הגדול לכולם. אני מכין דברי תורה, חידונים, סיפורים (כן, ניסיתי גם את "עושים עניין" של הרב יוני לביא) ופשוט לא מצליח להחזיק יותר מ 20 שניות. אני רק פותח את הפה הגדולים על הספה במקרה הטוב קוראים עלונים, או בחדר, נחים מחוסר עזרה בשישי.. אני מרגיש מועקה גדולה, תחושת כישלון, אפילו הקטנים לא מקשיבים לסיפורים.

יש למישהו עצה מלבד תפילה?

אני עובד עצות..

לצערי מוכר גם ליליפא העגלון

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''


בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

תתרכז אולי בשירים וחוויה.זיויק

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

שיטה טובה, עובדת אצלנו:חירטטתי
להתחיל לשיר שירי עונג שבת, מניסיון זה מושך את אלה שעוד נשאר בהם קצת ניחוח של שבת ואלה שלא, כבר בעיה אחרת
מטורףזיויק
שחרר אותם…רינת 24

זה נשמע מאד מעיק.


למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מבינה אותךשם פשוט

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

א כלהעני ממעש

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

אולי לא צריך ארוחה כל כך ארוכה?משה
יש דרך!!!אוצרי

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

פרסומת?זיויק
לא מתאים לכל הורה, לא מתאים לכל ילד.טויוטה
מגפה כלל יהודיתטויוטה

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

 

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

 

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

 

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

 

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

 

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

 

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

 

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

 

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

 

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

 

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

 

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

 

כמה מוכר...arlan

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

 

לא מבין..יהולב

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

כמה דברים:תהילה 3>

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

אני ממליצה אחרי האוכל, להגיש פיצוחים, שתיה, נשנושיאביגיל ##אחרונה

טעימים ורק אז להתחיל שירים ודברי תורה

אצלנו זה מושך את הגדולים ומימלא כל האווירה משתנה.

עשינו איתם גם שיחה מקדימה "מה כל אחד מביא איתו לשולחן שבת?". והם משתדלים יותר שתהיה אווירה נעימה

מי שאומר דבר תורה אנחנו עפים עליו ממש

גם יצרנו מחרוזת שירים קבועה, כל אחד בחר שיר ואנחנו שרים לפי הסדר- את השיר של אבא, אח''כ את של אמא את של הבכור וכו'

אגב לא חייבים את כל אורך השיר..

בשבתות הראשונות קיצרנו כמה שאפשר העיקר שתהיה חוויה טובה ושישאר טעם טוב

אח''כ לאט לאט הילדים כבר נשארים ונמרחים יותר בשולחן.. ואני משתדלת גם להעלות דיונים מה קורה באותו שבוע

למשל "מה אתם חושבים על מה שקרה בהפגנה השבוע" וכו' זה מחבר אותם

יוגה עם פרשת שבוע לילדי מילואיםאיתי פ

אהלן, הכנתי סרטון של יוגה להורים וילדים לפרשת השבוע.

הוא מעולה לילדי מילואים/קבע כי יש בו המון מגע, עיטוף, הענקת ביטחון. ומתאים כמובן לכל משפחה, לא רק מילואים.

תהנו

יצירתי!תהילה 3>אחרונה
בהצלחה
אולפנה או תיכון בירושליםאילת אלישיב

מחפשת בירושלים אולפנה או תיכון דתי לבת שלי, מקום טוב וחם עם רמה לימודית טובה וחינוך טוב.

כן שמאפשר טלפון חכם ולק ג'ל. 

מציעה לך לשאול גם בפורום אמהות. בהצלחה בחיפוש!יעל מהדרום
אולי אולפנת חורב?הרמוניהאחרונה
אירועי תרבות בקהילה- מה הכי אהבתם?טליולה

קיבלתי תפקיד חדש יו"ר ועדת תרבות בקהילה שלנו

התקציב דיי דל 🤧

אשמח להמלצות למפעילים באירועי קהילה שהייתם בהם!


תודה!

מקסיםזיויק
באיזו קהילה?
אני אוהבת ערבי נשים שיש זמן לפטפט ולהכיריעל מהדרום
לק"י


יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

ומציעה לך לשאול בפורומים פעילים יותריעל מהדרום
סיורים בגינות וחורשות קטנות מקומיות עם מדריכים,ירושלמית טרייהאחרונה

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

מחפשת מטפל רגשי מומלץ מנסיוןבננה צהובה

הבן שלי בן 16. מתוק, אבל  עם חרדה חברתית ודימוי עצמי נמוך.
מחפשת מטפל רגשי ממש טוב באיזור פתח תקווה והסביבה.
אשמח להמלצות!
תודה רבה!!

מציעה לך לשאול גם בפורומים נוספים ופעילים יותריעל מהדרום

לק"י


אמהות

הריון ולידה

ועוד

אפשר דרך השרות הפסיכולוגי של פתח תקווהמתיכון ועד מעון

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

עניתי לך בפרטי, אם עדיין רלוונטיחירטטתי
מה טעות?חירטטתיאחרונה

אולי יעניין אותך