גמילה ממוצץ וחפץ מעבר, ומסיבת יומולדת לבת 4אור היום

הגדולה שלנו (תכף בת ארבע) עדיין עם מוצץ וחפץ מעבר (חיתול בד). היא משתמשת בהם בעיקר כשהיא הולכת לישון. לעיתים (שהולכות ונעשות רחוקות, יחסית) גם באמצע היום.

חשבתי שלקראת גיל 4, זה זמן מתאים, לא מוקדם ולא מאוחר, לגמול אותה ממוצץ.

יש למישהו ניסיון עם גמילה בגיל הזה?

וגם לגבי החיתול בד- חשבתי שאפשר להיפרד גם ממנו. האם כדאי להמשיך איתו (לא לגמול בבת אחת גם ממנו וגם ממוצץ), או לא? או שאולי כדאי להיפרד ממנו בעוד חודש-חודשיים?

 

לגבי יום ההולדת- בעז"ה נחגוג אותו בקרוב. אשמח לרעיונות לדברים שאפשר לעשות (נהיה בעיקר מבוגרים, ושלושה ילדים כנראה).

אשמח גם לקבל רעיונות למשחק או שניים שאפשר לתת לילדים לשחק בו, שקשור קצת ליומולדת (או סתם משחק קליל). חוץ מהגדולה, תהיה גם אחותה הקטנה (בת 2.5), ואולי ילד מהגן.

 

אה, ועוד משהו- מתי עשיתם תספורת ראשונה לבת? השיער של הגדולה מתחיל להיות ארוך (יותר סירוק, יותר קשרים), ואני רוצה מתישהו לקחת אותה לתספורת אצל ספרית (כי אני רוצה שזה יהיה ישר ויפה, אז תספורת ביתית זה לא ממש אופציה). עוד עצות והכוונות בנושא יעזרו מאוד.

 

תודה רבה רבה

מוסיפה שאלה על התאמת נעלי שבת...אור היום

קנינו לגדולה נעלי שבת מידה 25, שזו המידה שלה (כבר שנה). זה היה לה צר.

החלפנו לדגם אחר, יותר רחב, וגם מידה 26. הגדולה אמרה שגם זה לוחץ, אבל קצת (בטח לוחץ קצת בצדדים).

אני מתלבטת אם להחליף למידה 25, כי ממדידה שעשיתי (רגל מול נעל, כמו ראי, כביכול), נראה שזה גדול עליה. מצד שני, אם אחליף זה אולי יהיה קטן, או ייעשה קטן תוך זמן קצר.

 

אז- עד כמה זה נורא להישאר עם נעל שהיא קצת גדולה? (עוד שיקול- זו נעל לשבת, ששמים לכל היותר יום בשבוע ).

לגבי הנעליים- לא כזה נורא+mp8
מניסיןני זה מאוד מהר נהיה טוב.
ואולי עכשיו כשמתחילים עם גרבי חורף עבות יותר זה יהיה ממש בסדר?

בדיוק מה שרציתי לשמוע . תודה!אור היום
לגבי הגמילה -מתואמת

אין לי הרבה הבנות - רק מהבת שלי: גם מצצה מוצץ והייתה מחוברת לחיתול. מהמוצץ גמלנו בסביבות גיל 4.5 (יחד עם אחיה הקטן ממנה בשנה וחצי), אבל מהחיתול לא ראיתי עניין. עכשיו (בת 6.5) היא ישנה איתו לפעמים בלילה - וזה לא נורא כל-כך, לדעתי. לגבי המוצץ - כשגמלנו היא ביקשה במקום למצוץ אצבע. הרשיתי לה, כי לא חשבתי שבגיל כזה היא תתמכר למשהו חדש. טעיתי... כרגע לצערי היא עדיין מוצצת אצבע בלילה וכשהיא עייפה/רעבה/עצבנית. וגמילה מאצבע קשה יותר ממוצץ... 

אז רק לתשומת לבכם, העניין הזה.

אנחנו גמלנו את בן ה3.9 ממוצץ (ביום!) ככה-בדילמה

בסוכות אמרנו לו שמאחרי סוכות (לומר זמן מסויים, לא "עוד מעט") הוא יקבל מוצץ רק בלילה

ולא ביום "כי אתה כבר כ"כ גדול ובוגר, רק ילדים כ"כ גדולים יכולים.."(הכנה מראש)

ובאמת אחרי סוכות קיבל רק ביום ונתנו לו הפתעה כל ערב

בזמן הזה הכנו אותו לזה ש"מאחרי שבת" הוא כבר לא יקבל הפתעה על זה שהוא בלי מוצץ

וב"ה זה עבר חלק

אם קשה לה אפשר לשבת לידה בלילה עד שתרדם (אבל אח"כ צריך לגמול אותה גם מזהקורץ)

 

והכי חשוב- להיות עקביים- החלטתם שהיא יכולה אז גם אם היא בוכה וכו' היא עדיין יכולה!

וגם - להסיח את הדעת במשהו אחר כשרוצה מוצץ.

תודה לשתיכן....אור היום

בדילמה- גמלתם אותו כבר ממוצץ בלילה או עוד לא?

 

מתואמת-איך עשיתם את הגמילה בפועל?

(וגם אני חשבתי על זה שהיא אולי תעבור למציצת אצבע. כבר קרה בעבר שהמוצץ לא היה בטווח ראיה, והיא נעזרה באצבעות להשלמת החסר . אם זה יקרה כמה פעמים, אולי נצטרך לחזור למוצץ כי אני לא רוצה שהיא תתחיל עם מציצת אצבע. באמת יותר קשה לגמול מזה).

 

ושוב תודה

למען האמת - אני כבר לא זוכרת...מתואמת

כנראה שפשוט הוצאנו את כל המוצצים שלהם מהבית... (ידענו שזה לא יעבוד לגמול רק אחד מהם, כל עוד השני עם מוצץ). או שבעצם - בדיוק אז נולדו התאומים שלנו, אז אולי אמרנו להם שהמוצצים שייכים עכשיו לתינוקות...

לדעתי הגדול בהחלט צריך ויכול להביןבדילמה

שהוא לא מקבל כי הוא גדול והקטנים כן מקבלים

(להסביר לו גם את היתרונות של היותו גדול- אתה יודע לעשות x/y/z/וכו')

זה רעיון,אור היום

למרות שמאוד חשוב לי לא לומר לגדולה "את גדולה, אז את כבר לא צריכה מוצץ". לא לנמק את אי נתינת המוצץ בזה שהיא גדולה, כי זה לא נכון (חוץ מזה, זה עלול לגרום לה לחשוב שבגלל זה לא כיף להיות גדולים, וזה לא שווה, כי לא נותנים לך מוצץ כשאתה רוצה ומוצץ זה הרי כיף ).

דיברתי איתה היום על זה שהיא גדולה ולכן היא כבר לא צריכה מוצץ כדי להירגע. מוצץ עוזר להרגיש רגוע והיא מצליחה להירגע בכוחות עצמה, בלי מוצץ (נתתי כדוגמא התנגשות כואבת שהייתה לה היום במשקוף הדלת, שהיא מאוד בכתה אחריה אבל התגברה. אמרתי לה שהיא, הנה בוגרת ומתגברת גם בלי מוצץ (ואיך היא הייתה מבסוטה מעצמה )).

 

ותודה, בכל אופן.

צודקת, תודה! זה נכון להדגיש את זה שהיא מצליחהבדילמה

להתגבר בכוחות עצמה

עוד לא גמלנו בלילה אבל נראה לי נעשה אותו דברבדילמה

ואם יהיה צורך גם נשב לידו עד שירדם

אוהו, לשם אנחנו לא חוזרים, בעז"ה...אור היום

באמצע שבוע שעבר "גמלתי" את הבנות מזה שאני יושבת לידן עד שהן נרדמות (וכך נפרדת משעה או יותר כל לילה, של זמני הפנוי). אז לא נחזור לזה. אני מקווה וחושבת שהגדולה תצליח להירדם גם בלי מוצץ. אם לא, סימן שהיא לא מוכנה, אבל לא נחזור לישיבות הליליות...

לא מבינה מה דחוף בגמילה ממוצץaima

היא לאט לאט נגמלת בעצמה. ביום היא כמעט לא צריכה. אולי אפשר לחכות כמה חודשים ולראות אם זה קורה לבד.

 

גילוי נאות, אני באופן עקרוני לא נותנת מוצצים כלל.

אני לא מרגישה דחיפות...אור היום

לא מציבה דד-ליין לגמילה, ולא מרגישה דחיפות לגמול.

אני כן חושבת שגיל 4 מתאים לגמילה, עבור הבכורה שלי, כי היא מצליחה להירגע יפה בלי המוצץ (שתפקידו לעזור להירגע). ומנגד, כשהיא בוכה ולא רגועה, היא לא מחפשת ומבקשת את המוצץ.

אני רוצה לגמול כי אני מרגישה שלפעמים היא סתם שמה אותו בפה, ש"יהיה ברקע", בלי צורך באמת (ואז קשה להבין אותה וקשה לשכנע אותה להוציא אותו מרצונה. להשתמש בכח אני לא רוצה).

אה, וכמובן, אני לא רוצה שזה יגרום לה לשיניים עקומות. אני לא בטוחה שזה יגרום, אבל אם יש סיכון שכן, כדאי לחסוך את זה.

זה בדיוק מה שאני חושבתaima

שבגיל הזה לאט לאט זה עובר לבד. מנסיון עם חפצי מעבר אחרים.

 

אפשר אולי להציע שתחזיק את המוצץ ביד כשהיא הולכת לישון.

שבוע שעבר הפסקת לשת לידן לפני השינה, אזמדי פעם פה

לדעתי תני להן חודש לפחות להסתגל לפני הגמילה הבאה.

זה כבר לפני שבועיים וחצי אור היוםאחרונה
חסרת ניסיון עם בנות, ובכ"ז: בת נוגה

1. יצא לי להיות בפארק עם אחי, גיסתי, בניי ובנותיהם,

טווח הגילים היה מ2.5 עד 7.5 , להוציא אותנו כמובן,

ושיחקנו כולם על הדשא... מה זה היה?.... אה המשחק הישן הזה "לשים מטפחת כדי לקחת"

המטפחת היתה פלאפון

כל אחד בתורו שם מאחורי אחד המשתתפים

ואז מי שאצלו הוחבא - צריך לרוץ ולנסות לתפןס את המחביא - או להיפך - הסתבכתי

בכולופן הפואנטה - זה היה כיף לא נורמלי וממש מצחיק

כולם רצו בתורם למגדול ועד קטון

והיה פשוט חמוד!!!

 

מסקנתי - עם רוח קלילה ומצב רוח טוב

משחק משותף עם הילדים, בגובה העיניים - נהיה תענוג!!

 

2. תספורת - נראה לי אחלה זמן לרענון!!

למה לא  תלכי איתה לספרית לכבוד יום ההולדת שתספר אותה ואולי אפילו תשים לה קישוט או פרח לחגיגה?

(סתם נשמע לי מהנה מאד....)

 

3. מזל טוב לך! את אמא כבר ארבע שנים!!..

תודה!אור היום

חמודה את

 

נראה לי שבאמת צריך למצוא רעיון טוב למשחק.

זכור לי המשחק של מציאת טופי בודד בתוך ערימת במבה על צלחת, אבל זה קצת משחק לא ראוי באוכל. זכור לי גם המשחק של עטיפת ילד בגליל של נייר טואלט אבל זה דורש יותר קואורדינציה וגודל, שעוד אין לה

אולי יהיה לי רעיון אחר.

 

תספורת- בינתיים היא קצת פוחדת מזה (אמרתי לה שאולי נספר אותה, אבל זה יצא לי בהיסח הדעת אז נתפס אצלה כמבהיל, ולא נשאר מספיק זמן עד יום ההולדת, אז נחכה עם זה).

בכל אופן, לאיזה אורך בכלל כדאי לספר? קארה? יותר ארוך?

 

ותודה! מי היה מאמין, נדמה שזה היה אתמול... הזמן טסססס...

אם לוקחים - לא הכל ביחד...ד.
מהניסיון שלנו ככל שאנחנו יותר בטוחים זה כך זה עובראנונימי (2)

יותר חלק...

אצלנו עד גיל שנה אין בעיה.

מגיל שנתיים מוצץ רק במיטה ובגיל 3 עושים את טקס זריקת המוצץ לפח.

מה הכוונה?

לפני כל שלב בערך חודש לפני מכינים את הילד למה יהיה, לדוג' לפני גיל שנתיים אומרים עוד מעט אפשר רק במיטה וכדו'.

ואח"כ מגיל שנתיים אם הילד חומד לו את המוצץ הוא יכול ללכת למיטה...לרוב הם מעדיפים לוותר....

ואם הוא במקרה מחוץ למיטה עם המוצץ די שנושיט יד ונשאל בטונציה הומוריסטית אני מרשווווה? והילד הוציא את המוצץ והושיט לידנו שיכנס לכיס או שהיינו מאפשרים לו לבחור לאיזה כיס זה יכנס שלו או שלנו...

לקראת יומולדת 3 אנחנו מדברם עם הילד שבגיל 3 הוא כבר גדול ויפרד מהמוצץ כמו גדול (!) וכאן באמת צריך נחישות לכן בעלי עושה את זה.

ביומולדת שלוש בערב לפני השינה הוא הולך עם הילד לפח המרכזי של השכונה והילד זורק את המוצץ.

עם הילדה הראשונה אני קצת חששתי והיא חשה בזה ולכן יומיים קצת התגעגעה וזהו.

עם כל השאר (כבר 3 ב"ה כן ירבו הלע"ה....) הלך חלק...

את הבנות שלי אני לא מספרת, לגדולה עשיתי פעם אחת תספורת בבית כי כבר השתגעתי מהכינים... ובסוף החלטנו ביחד שאנחנו מעדיפות לגדל ולטפח ולכן אני משקיעה במרכך פנטאן שהוא היחיד שמצליח להתמודד עם הקשרים (שיער מתולתל...)

אחרי כל קלחת חופפים, מסרקים והולכים לישון עם שיער אסוף, הכי טוב צמה....

לגבי יום ההולדת אפשר לעשות חבילה עוברת או איזשהוא משחק נושא- כלומר לדוג' מניחים 4 חישוקים/ דפים צבעוניים על הרצפה ומשמיעים מוזיקה, הילד מדלג בין החישוקים עד שהמוזיקה נעצרת ואז הוא פותח בלון/חלון בצבע שעליו הוא נעצר ובבלון/ חלון מסתתרת משימה- זה יכול להיות ברכה/ משחק/ סיפור וכך הילד מקבל תשומת לב ראויה וגם המבוגרים נהנים...

אצלנו נהוג שכל אחד שמקבל עוגה מברך את ילד יום ההולדת.

וגם כשיש לי כוח אני מנפחת בלונים ובתוך הבלונים משימות  וילד יום ההולדת מפוצץ את הבלונים ועוקב אחר המשימות כמצויין למעלה...

ב"הצלחה!

 

תודה רבה רבה על התגובה הארוכה והמפורטת!אור היום

לקחתי לתשומת ליבי

אמנם לא אמאמרב.
אבל לאמא שלי יש כלל-
גמילה ממוצץ ומחפצים- כשהילד רוצה.
אחותי עכשיו בת 4.5, מתקרבת ל5 בצעדי ענק, עדיין עם מוצץ ו"שמיכי"- מטפחת ישנה.
היא איתם מהרגע שהיא חוזרת מהגן ועד שהיא הולכת אליו ("כי בגן לא צריך מוצץ, כי אנחנו גדולים כבר. ושמיכי תאבד בגן כי משחקים משחקים אחרים")
וזה לא מפריע.
היא הרי לא תשאר כל החיים עם מוצץ וחתיכת בד ישן, נכון? וזה לא משהו שצריך *ללמד* לעשות כמו גמילה מטיטולים שזה ממש עניין של לשים לב ולרוץ לשירותים ומה בדיוק לעשות...
זה תהליך טבעי יותר של התבגרות נפשית וחברתית, והיא בעצמה תעזוב את זה.
"ביום הולדת חמש שלי אני אקח את כל המוצצים ואשים בפח כי אני כבר אהיה גדולה וכמעט בגן חובה, אבל את שמיכי נראה לי שאני אשמור שתחכה לי במיטה בלילה..."
(ועם זה אני, וההורים שלי, לא רואים בעיה.. אני ישנה עד היום מחבקת דובי וכרית קטנה חוץ מהכרית והשמיכה שלי... ככה נוח לי לישון, מה הבעיה?)
איןנתנאל ואודיה

בעיה בעצם הקשר לחפצים, הבעיה היא עם מבנה הלסת כמו שנכתב למעלה..

אני גם במצב דומה- האמצעית שלי בת 3 וקצת לא נרדמת בלי בקבוק.

אצלי מגיל קטן מאד(חצי שנה בערך) אני מתחילה להרגיל לשתות מכוס ולכן מראש הבקבוק הוא רק בלילה, ורק עם מים.

ומוצץ- לא נתתי להם לדבר כשהוא בפה.. כשהם דיברו אמרתי שאני לא מבינה מה הם אומרים והם פשוט התרגלו שרב היום המוצץ לא בפה. הוא בעיקר לשינה.

עכשיו אני לא מצליחה לגמול מהבקבוק בלילה למרות שהצלחתי להפחית 6-7 בקבוקי מים ל1-2 לפני השינה.

ובגלל הבקבוק אני לא מצליחה לגמול גם מטיטול בלילה, וזו ילדה שקמה בוקר אחד והחליטה שהיא מורידה טיטול, ומאז היא יבשה! ביום..

 

תודה על התגובה (:אור היום
לגבי החיתול- תני לה תחליף דובי או בובהortal1

בתי בת ה-3 מגיל 4 חודשים נקשרה "לשמיכי" שלה מאוד. היה הכי מצחיק לראות תינוקת כה קטנה רואה את השמיכה שלה מרחוק וישר מוצצת אצבע...

בקיצור עד היום ה"שמיכי" והאצבע זה דבר לא נפרד ורק זה מרגיע אותה.

לפני כמה שבועות הגעתי למסקנה שכדי לגמול אותה מהאצבע היא חייבת להגמל מהשמיכה (ואולי אולי זה יעזור לגמילה מהטיטול ותלך לשירותים כמו שצריך...(הלוואי!))

כדי לגמול אותה מהשמיכה, שעשויה מקטיפה, הבאתי לה כתחליף דובי שגם הוא עשוי מקטיפה והחלטנו ביחד שהשמיכה היא רק לתינוקות קטנים שצריך לעטוף והיא כבר גדולה, לכן ניתן אותה לתינוקת שלנו (בנתיים אין לנו אחת כזו ואחיה הקטן כבר בן שנתיים אוטוטו אז ניתן אותה לבת הדודה שלה שנולדה לא מזמן והיא "התינוקת שלנו" לצורך כך...)

ב"ה בנתיים זה דיי עובד, היא מתגעגעת ל"שמיכי" מידי פעם ואם היא מצאה אותה במקרה היא ישר מחבקת אותה עם אצבע בפה, אבל רוב הזמן היא גם בלי הדובי וכשהיא רוצה לחבק משהו היא מחפשת אותו במיטה (כי צריך אותו רק בלילה כשהולכים לישון).

נראה לי שלדובי או בובה פחות נקשרים כמו שמיכה או חיתול שהולך לכל מקום, אז תחשבי על משהו כזה.

 

בהצלחה.

תודה על העצה...אור היום

אני לא חושבת שזה יעבוד אצלנו כי יש לנו הרבה בובות שמסתובבות בבית, והבנות משחקות בהן, אבל אין בובה מסוימת שהגדולה "נתפסה" אליה (לקטנה כן יש אחת שהיא מאוד אוהבת).

הגדולה לא מסתובבת עם החיתול שלה כל הזמן. היא כן לוקחת אותו לגן, אבל בתוך התיק, ומוציאה אותו רק בלילה לפני שהיא הולכת לישון. נראה לי שאניח לזה לעת-עתה ואתמקד בגמילה מהמוצץ.

 

תודה

השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

אמהות לבנים עם אטופיק- יש תקווה לשרוול קצר בקיץ?שיח סוד

עד היום לבש ארוך בקיץ,

מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.

אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…

עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה

מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)

לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך


בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…

משהו אחד- במזגנים בקיץ לא כזה חם....יעל מהדרום
לק"י

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.


ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

ואפשר לקפל לו את השרוולים ולבדוק איך זהיעל מהדרוםאחרונה
לק"י

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

משפחה תורנית מחפשת יישוב קטן, קהילתיbula

עם קליטה פתוחה ודירות להשכרה

אשמח לרעיונות

באיזה אזור?פתית שלגאחרונה
מעון/משפחתון תורני מומלץ בהדר גניםאושי 9
בננו הבכור יהיה בספטמבר הקרוב בין שנה ותשעה חודשים. אנחנו אמורים לעבור להדר גנים, פ"ת. יש למישהו המלצות על מעון/משפחתון תורני ואיכותי?   הרף המינימלי, שתהיה למקום כשרות בשרית למהדרין. 
יש ברחוב בגין מעון חסידימתיכון ועד מעוןאחרונה
שנראה לי די מוצלח, המינוס העיקרי זה שיש בו המון ילדים, מנהלת ממש משקיענית ואכפתית
איך נותנים לילדים הרגשת יציבות בתקופה כזאת?מתוך סקרנות

אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.

לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...

,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?

אפשר לשתף את הגננתמענין

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

רעיון, תודהמתוך סקרנותאחרונה
סיר בישול איטיטרכיאדה

בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי. 

שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)

לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.

בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו 

שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.

אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)

בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!

אולי תשאלי בפורום מתכוניםיעל מהדרום
נראה שהיה חסר רוטבחילזון 123אחרונה

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

כשהאיש בעבודה בזמן המלחמהעקרת הבית

בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.

מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?

הוא יודענהג ותיק

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

אם יורשה לי (בתור מי שבעבודה, אמנם מהבית)משה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

משתפים מהלבתהילה 3>אחרונה

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה


אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

שלום מחפשת פסיכיאטר לילדים באיזור מרכזממתקית

או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי

בדרך כלל גם לפסיכיאטרים פרטיים יש מזכירהמתואמת

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

לא נכוןאריק מהדרום
יש לי פסיכיאטר שאני מתכתב איתו בווצאפ ובמייל וזמין בטלפון, הןא מקבל גם באזור המרכז ובזום אבל הוא לא לילדים.
תודה אבל צריכה לילדים.ממתקית

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

זה יפה! ומעניין כמה זה נפוץ...מתואמת
בכל אופן, זה רק אחרי הפגישה הראשונה איתו, לא?
אז זה באמת יפה...מתואמתאחרונה
יש את ד''ר מרים פאסקיןמתיכון ועד מעון

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות

אבל מה הטלפונים? אפשר בפרטי? בבקשה...ממתקית
אין לי בשלוףמתיכון ועד מעון
אבל יש בגוגל, בטוחה שיעלה לך שתכתבי את השמות

אולי יעניין אותך