קנינו לגדולה נעלי שבת מידה 25, שזו המידה שלה (כבר שנה). זה היה לה צר.

החלפנו לדגם אחר, יותר רחב, וגם מידה 26. הגדולה אמרה שגם זה לוחץ, אבל קצת (בטח לוחץ קצת בצדדים).

אני מתלבטת אם להחליף למידה 25, כי ממדידה שעשיתי (רגל מול נעל, כמו ראי, כביכול), נראה שזה גדול עליה. מצד שני, אם אחליף זה אולי יהיה קטן, או ייעשה קטן תוך זמן קצר.

אז- עד כמה זה נורא להישאר עם נעל שהיא קצת גדולה? (עוד שיקול- זו נעל לשבת, ששמים לכל היותר יום בשבוע ).

אין לי הרבה הבנות - רק מהבת שלי: גם מצצה מוצץ והייתה מחוברת לחיתול. מהמוצץ גמלנו בסביבות גיל 4.5 (יחד עם אחיה הקטן ממנה בשנה וחצי), אבל מהחיתול לא ראיתי עניין. עכשיו (בת 6.5) היא ישנה איתו לפעמים בלילה - וזה לא נורא כל-כך, לדעתי. לגבי המוצץ - כשגמלנו היא ביקשה במקום למצוץ אצבע. הרשיתי לה, כי לא חשבתי שבגיל כזה היא תתמכר למשהו חדש. טעיתי... כרגע לצערי היא עדיין מוצצת אצבע בלילה וכשהיא עייפה/רעבה/עצבנית. וגמילה מאצבע קשה יותר ממוצץ... 

אז רק לתשומת לבכם, העניין הזה.

בסוכות אמרנו לו שמאחרי סוכות (לומר זמן מסויים, לא "עוד מעט") הוא יקבל מוצץ רק בלילה

ולא ביום "כי אתה כבר כ"כ גדול ובוגר, רק ילדים כ"כ גדולים יכולים.."(הכנה מראש)

ובאמת אחרי סוכות קיבל רק ביום ונתנו לו הפתעה כל ערב

בזמן הזה הכנו אותו לזה ש"מאחרי שבת" הוא כבר לא יקבל הפתעה על זה שהוא בלי מוצץ

וב"ה זה עבר חלק

אם קשה לה אפשר לשבת לידה בלילה עד שתרדם (אבל אח"כ צריך לגמול אותה גם מזה)

והכי חשוב- להיות עקביים- החלטתם שהיא יכולה אז גם אם היא בוכה וכו' היא עדיין יכולה!

וגם - להסיח את הדעת במשהו אחר כשרוצה מוצץ.

בדילמה- גמלתם אותו כבר ממוצץ בלילה או עוד לא?

מתואמת-איך עשיתם את הגמילה בפועל?

(וגם אני חשבתי על זה שהיא אולי תעבור למציצת אצבע. כבר קרה בעבר שהמוצץ לא היה בטווח ראיה, והיא נעזרה באצבעות להשלמת החסר . אם זה יקרה כמה פעמים, אולי נצטרך לחזור למוצץ כי אני לא רוצה שהיא תתחיל עם מציצת אצבע. באמת יותר קשה לגמול מזה).

ושוב תודה

כנראה שפשוט הוצאנו את כל המוצצים שלהם מהבית... (ידענו שזה לא יעבוד לגמול רק אחד מהם, כל עוד השני עם מוצץ). או שבעצם - בדיוק אז נולדו התאומים שלנו, אז אולי אמרנו להם שהמוצצים שייכים עכשיו לתינוקות...

שהוא לא מקבל כי הוא גדול והקטנים כן מקבלים

(להסביר לו גם את היתרונות של היותו גדול- אתה יודע לעשות x/y/z/וכו')

למרות שמאוד חשוב לי לא לומר לגדולה "את גדולה, אז את כבר לא צריכה מוצץ". לא לנמק את אי נתינת המוצץ בזה שהיא גדולה, כי זה לא נכון (חוץ מזה, זה עלול לגרום לה לחשוב שבגלל זה לא כיף להיות גדולים, וזה לא שווה, כי לא נותנים לך מוצץ כשאתה רוצה ומוצץ זה הרי כיף ).

דיברתי איתה היום על זה שהיא גדולה ולכן היא כבר לא צריכה מוצץ כדי להירגע. מוצץ עוזר להרגיש רגוע והיא מצליחה להירגע בכוחות עצמה, בלי מוצץ (נתתי כדוגמא התנגשות כואבת שהייתה לה היום במשקוף הדלת, שהיא מאוד בכתה אחריה אבל התגברה. אמרתי לה שהיא, הנה בוגרת ומתגברת גם בלי מוצץ (ואיך היא הייתה מבסוטה מעצמה )).

ותודה, בכל אופן.

להתגבר בכוחות עצמה

ואם יהיה צורך גם נשב לידו עד שירדם

באמצע שבוע שעבר "גמלתי" את הבנות מזה שאני יושבת לידן עד שהן נרדמות (וכך נפרדת משעה או יותר כל לילה, של זמני הפנוי). אז לא נחזור לזה. אני מקווה וחושבת שהגדולה תצליח להירדם גם בלי מוצץ. אם לא, סימן שהיא לא מוכנה, אבל לא נחזור לישיבות הליליות...

היא לאט לאט נגמלת בעצמה. ביום היא כמעט לא צריכה. אולי אפשר לחכות כמה חודשים ולראות אם זה קורה לבד.

גילוי נאות, אני באופן עקרוני לא נותנת מוצצים כלל.

לא מציבה דד-ליין לגמילה, ולא מרגישה דחיפות לגמול.

אני כן חושבת שגיל 4 מתאים לגמילה, עבור הבכורה שלי, כי היא מצליחה להירגע יפה בלי המוצץ (שתפקידו לעזור להירגע). ומנגד, כשהיא בוכה ולא רגועה, היא לא מחפשת ומבקשת את המוצץ.

אני רוצה לגמול כי אני מרגישה שלפעמים היא סתם שמה אותו בפה, ש"יהיה ברקע", בלי צורך באמת (ואז קשה להבין אותה וקשה לשכנע אותה להוציא אותו מרצונה. להשתמש בכח אני לא רוצה).

אה, וכמובן, אני לא רוצה שזה יגרום לה לשיניים עקומות. אני לא בטוחה שזה יגרום, אבל אם יש סיכון שכן, כדאי לחסוך את זה.

שבגיל הזה לאט לאט זה עובר לבד. מנסיון עם חפצי מעבר אחרים.

אפשר אולי להציע שתחזיק את המוצץ ביד כשהיא הולכת לישון.

לדעתי תני להן חודש לפחות להסתגל לפני הגמילה הבאה.

1. יצא לי להיות בפארק עם אחי, גיסתי, בניי ובנותיהם,

טווח הגילים היה מ2.5 עד 7.5 , להוציא אותנו כמובן,

ושיחקנו כולם על הדשא... מה זה היה?.... אה המשחק הישן הזה "לשים מטפחת כדי לקחת"

המטפחת היתה פלאפון

כל אחד בתורו שם מאחורי אחד המשתתפים

ואז מי שאצלו הוחבא - צריך לרוץ ולנסות לתפןס את המחביא - או להיפך - הסתבכתי

בכולופן הפואנטה - זה היה כיף לא נורמלי וממש מצחיק

כולם רצו בתורם למגדול ועד קטון

והיה פשוט חמוד!!!

מסקנתי - עם רוח קלילה ומצב רוח טוב

משחק משותף עם הילדים, בגובה העיניים - נהיה תענוג!!

2. תספורת - נראה לי אחלה זמן לרענון!!

למה לא  תלכי איתה לספרית לכבוד יום ההולדת שתספר אותה ואולי אפילו תשים לה קישוט או פרח לחגיגה?

(סתם נשמע לי מהנה מאד....)

3. מזל טוב לך! את אמא כבר ארבע שנים!!..

חמודה את

נראה לי שבאמת צריך למצוא רעיון טוב למשחק.

זכור לי המשחק של מציאת טופי בודד בתוך ערימת במבה על צלחת, אבל זה קצת משחק לא ראוי באוכל. זכור לי גם המשחק של עטיפת ילד בגליל של נייר טואלט אבל זה דורש יותר קואורדינציה וגודל, שעוד אין לה

אולי יהיה לי רעיון אחר.

תספורת- בינתיים היא קצת פוחדת מזה (אמרתי לה שאולי נספר אותה, אבל זה יצא לי בהיסח הדעת אז נתפס אצלה כמבהיל, ולא נשאר מספיק זמן עד יום ההולדת, אז נחכה עם זה).

בכל אופן, לאיזה אורך בכלל כדאי לספר? קארה? יותר ארוך?

ותודה! מי היה מאמין, נדמה שזה היה אתמול... הזמן טסססס...

יותר חלק...

אצלנו עד גיל שנה אין בעיה.

מגיל שנתיים מוצץ רק במיטה ובגיל 3 עושים את טקס זריקת המוצץ לפח.

מה הכוונה?

לפני כל שלב בערך חודש לפני מכינים את הילד למה יהיה, לדוג' לפני גיל שנתיים אומרים עוד מעט אפשר רק במיטה וכדו'.

ואח"כ מגיל שנתיים אם הילד חומד לו את המוצץ הוא יכול ללכת למיטה...לרוב הם מעדיפים לוותר....

ואם הוא במקרה מחוץ למיטה עם המוצץ די שנושיט יד ונשאל בטונציה הומוריסטית אני מרשווווה? והילד הוציא את המוצץ והושיט לידנו שיכנס לכיס או שהיינו מאפשרים לו לבחור לאיזה כיס זה יכנס שלו או שלנו...

לקראת יומולדת 3 אנחנו מדברם עם הילד שבגיל 3 הוא כבר גדול ויפרד מהמוצץ כמו גדול (!) וכאן באמת צריך נחישות לכן בעלי עושה את זה.

ביומולדת שלוש בערב לפני השינה הוא הולך עם הילד לפח המרכזי של השכונה והילד זורק את המוצץ.

עם הילדה הראשונה אני קצת חששתי והיא חשה בזה ולכן יומיים קצת התגעגעה וזהו.

עם כל השאר (כבר 3 ב"ה כן ירבו הלע"ה....) הלך חלק...

את הבנות שלי אני לא מספרת, לגדולה עשיתי פעם אחת תספורת בבית כי כבר השתגעתי מהכינים... ובסוף החלטנו ביחד שאנחנו מעדיפות לגדל ולטפח ולכן אני משקיעה במרכך פנטאן שהוא היחיד שמצליח להתמודד עם הקשרים (שיער מתולתל...)

אחרי כל קלחת חופפים, מסרקים והולכים לישון עם שיער אסוף, הכי טוב צמה....

לגבי יום ההולדת אפשר לעשות חבילה עוברת או איזשהוא משחק נושא- כלומר לדוג' מניחים 4 חישוקים/ דפים צבעוניים על הרצפה ומשמיעים מוזיקה, הילד מדלג בין החישוקים עד שהמוזיקה נעצרת ואז הוא פותח בלון/חלון בצבע שעליו הוא נעצר ובבלון/ חלון מסתתרת משימה- זה יכול להיות ברכה/ משחק/ סיפור וכך הילד מקבל תשומת לב ראויה וגם המבוגרים נהנים...

אצלנו נהוג שכל אחד שמקבל עוגה מברך את ילד יום ההולדת.

וגם כשיש לי כוח אני מנפחת בלונים ובתוך הבלונים משימות  וילד יום ההולדת מפוצץ את הבלונים ועוקב אחר המשימות כמצויין למעלה...

ב"הצלחה!

לקחתי לתשומת ליבי

בעיה בעצם הקשר לחפצים, הבעיה היא עם מבנה הלסת כמו שנכתב למעלה..

אני גם במצב דומה- האמצעית שלי בת 3 וקצת לא נרדמת בלי בקבוק.

אצלי מגיל קטן מאד(חצי שנה בערך) אני מתחילה להרגיל לשתות מכוס ולכן מראש הבקבוק הוא רק בלילה, ורק עם מים.

ומוצץ- לא נתתי להם לדבר כשהוא בפה.. כשהם דיברו אמרתי שאני לא מבינה מה הם אומרים והם פשוט התרגלו שרב היום המוצץ לא בפה. הוא בעיקר לשינה.

עכשיו אני לא מצליחה לגמול מהבקבוק בלילה למרות שהצלחתי להפחית 6-7 בקבוקי מים ל1-2 לפני השינה.

ובגלל הבקבוק אני לא מצליחה לגמול גם מטיטול בלילה, וזו ילדה שקמה בוקר אחד והחליטה שהיא מורידה טיטול, ומאז היא יבשה! ביום..

בתי בת ה-3 מגיל 4 חודשים נקשרה "לשמיכי" שלה מאוד. היה הכי מצחיק לראות תינוקת כה קטנה רואה את השמיכה שלה מרחוק וישר מוצצת אצבע...

בקיצור עד היום ה"שמיכי" והאצבע זה דבר לא נפרד ורק זה מרגיע אותה.

לפני כמה שבועות הגעתי למסקנה שכדי לגמול אותה מהאצבע היא חייבת להגמל מהשמיכה (ואולי אולי זה יעזור לגמילה מהטיטול ותלך לשירותים כמו שצריך...(הלוואי!))

כדי לגמול אותה מהשמיכה, שעשויה מקטיפה, הבאתי לה כתחליף דובי שגם הוא עשוי מקטיפה והחלטנו ביחד שהשמיכה היא רק לתינוקות קטנים שצריך לעטוף והיא כבר גדולה, לכן ניתן אותה לתינוקת שלנו (בנתיים אין לנו אחת כזו ואחיה הקטן כבר בן שנתיים אוטוטו אז ניתן אותה לבת הדודה שלה שנולדה לא מזמן והיא "התינוקת שלנו" לצורך כך...)

ב"ה בנתיים זה דיי עובד, היא מתגעגעת ל"שמיכי" מידי פעם ואם היא מצאה אותה במקרה היא ישר מחבקת אותה עם אצבע בפה, אבל רוב הזמן היא גם בלי הדובי וכשהיא רוצה לחבק משהו היא מחפשת אותו במיטה (כי צריך אותו רק בלילה כשהולכים לישון).

נראה לי שלדובי או בובה פחות נקשרים כמו שמיכה או חיתול שהולך לכל מקום, אז תחשבי על משהו כזה.

בהצלחה.

אני לא חושבת שזה יעבוד אצלנו כי יש לנו הרבה בובות שמסתובבות בבית, והבנות משחקות בהן, אבל אין בובה מסוימת שהגדולה "נתפסה" אליה (לקטנה כן יש אחת שהיא מאוד אוהבת).

הגדולה לא מסתובבת עם החיתול שלה כל הזמן. היא כן לוקחת אותו לגן, אבל בתוך התיק, ומוציאה אותו רק בלילה לפני שהיא הולכת לישון. נראה לי שאניח לזה לעת-עתה ואתמקד בגמילה מהמוצץ.

תודה

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.