הדבר התפרסם בגללך או בגללה (את ספרת למישהי?)?

אם זה לא בגללך אני באמת לא חושבת שאת צריכה לעשות משהו.

הדבר היחידי שבעייתי הוא הפרסום.

כל השאר בסדר גמור ואין מה להתנצל עליו.

אם הפרסום בגללך אז הייתי כותבת לה מכתב שאת מצטערת על הפרסום וכותבת את האמת למשל לא חשבתי שהפרסום יהיה כ"כ גדול וכד'....)

היחיד שמעורב בהכל הוא בעלי כמובן,

ואף אחד מאיתנו לא דיבר על כך עם אף אחד!

(טוב, גם אמא שלי, אבל אין לה שום קשר לאף אחד בסביבתנו)

אפילו הילדים שלי (גדולים) לא מודעים לפרטי הסיפור.

אני סולדת מאוד מלדבר על אנשים, לפחות כמו שאני שונאת שמדברים עלי...

נראה לי שאם היה לתועלת אין איתו בעיה.

ממה שהפותחת סיפרה הייתי מספרת לתועלת אם היו שואלים אותי על המטפלת.

אפילו שהיא הבינה שטעתה וחזרה בה וכו' לא הייתי סומכת עליה שוב. יש כאן בעיה בהפעלת שיקול דעת.

להתנצל ודאי שלא.

לגשת עם מתנה קטנה או במכתב - תלוי איך לדעתך היא תקבל את זה. לפעמים זה רק נהיה יותר גרוע.

אולי בשיחת טלפון? ולהבהיר גם את הצד שלך - אני מתייחסת אל מה שהוספת כאן למטה על כך שהיא דיברה עליך לשון הרע.

זה לחלוטין לשון הרע לתועלת.

אבוי אם הייתי מגלה דבר כזה על המטפלת של הילד שלי

את כן יכולה להשתתף בצערה שהיא עברה תקופה קשה (בסופו של דבר, זה לא אשמתך שהיא נכנסה לדיכאון ולא תיפקדה חודשיים, גם אם זה קרה בעקבות משהו שאת עשית).

את לא צריכה להתנצל, לדעתי, כי דאגת לבת שלך ולא עשית זאת בצורה פוגעת, בעיניי (ממה שכתבת נשמע שהייתה רק שיחה עם המטפלת והוצאת הילדה מהמשפחתון מוקדם מהמתוכנן).

כן אפשר להודות למטפלת על כך שהיא טיפלה יפה בבתך בחצי הראשון של השנה (הרי ההיעלמויות וההיעדרויות החלו בפסח, כמו שנשמע מדברייך). אפשר להרחיב בנושא הזה, כמובן.

אפשר גם לכתוב לה שאת מבינה שהיא לא ידעה. חשוב להפריד- באמת הייתה כאן התנהגות חסרת אחריות של המטפלת, אבל נשמע שהיא פעלה בתום לב (וכן הפקידה את הילדים בידיים אחרות כשנעדרה, ולא הפקירה אותם). אז אפשר לדון אותה לכף זכות, אפילו חלקית, על אי הידיעה.

אני דווקא לא הייתי מתנצלת. חשוב לי לא לבקש סליחה ולהתנצל כשאני יודעת שלא הייתי לא בסדר, כשאני כן מקבלת את ההתנהגות של עצמי.

אז הייתי הולכת לביקור קצר-קצרצר, נותנת, אומרת שלום (אולי רק בדלת, בלי להיכנס פנימה), וזהו.

ואני לא חושבת שזה בגלל משהו שאני עשיתי

אלא שהיא אישה לא יציבה

(עוד לפני שהוצאתי את הבת שלי היו סימנים של חוסר יציבות, שהיא נמצאת במיטה בצהרים, לא מקבלת את הילדים בבוקר וכו')

הבת שלי טופלה היטב במשך חודש וחצי בלבד - חודש אדר ב', שאז נכנסה למשפחתון, והחצי הראשון של ניסן.

לגבי היציאה לבריכה - מדבריה הבנתי שזו יציאה קבועה שלה (!)

היא פעלה בתום לב, זה בדיוק החלק המפחיד.

אני משתתפת בצערה.

מרחמת על הסבל שעברה וכנראה עוד עוברת.

מפחיד אותי לחשוב שהיא ממשיכה לטפל בילדים.

וגם מאוד לא נעים לי לדעת שהיא דיברה עלי ממש לשון הרע מאחורי גבי.

היא לא כיבדה אותך ואת הילדים. היא לא כיבדה את מקום העבודה שלה!

אל תרגישי לא נעים בכלל , עשית את הדבר ההגיוני והנכון ביותר ובסופו של דבר אנחנו מפקידים מידי יום את הדבר החשוב והיקר לנו מכל ומצפים שיהיו בידיים נאמנות , היא מעלה באמון שלכם ובתחושת הביטחון ולזה אין מחיר!

הדבר היחיד שחשבתי שאולי יש עניין להתנצל עליו זה שככל הנראה נגרמה לה עוגמת נפש מסויימת, שגרמה לה ללכלך עלי.

לא על כך שהוצאתי את הבת שלי, הייתי עושה לילדה עוול אם הייתי משאירה אותה שם שניה נוספת.

בתחילה, חשבתי שמדובר במטפלת שחסרות לה קצת תובנות, ולא יודעת כללי אתיקה מקצועית.

כי לאישה שעובדת מישרה מלאה, מותר ללכת פעם בשבוע לבריכה, אם היא מודיעה מראש להורים, שהיא לוקחת יום חופשי אחד בשבוע, ובמקומה יש מטפלת אחרת שמגיעה בקביעות ביום זה... (זה שבעלה שומר במקומה על ילדים שלא שלו, זה מראה על בורות במוסכמות חברתיות, וכך גם כל שאר ההעדרויות שלה)

אבל דווקא בגלל התגובות של המטפלת לאחר שהוצאת את הילדה, אני מבינה שיש כאן בעיה עמוקה הרבה מעבר לאתיקה ומוסכמות.

אם בגלל שהוצאת את ביתך , המטפלת חודשיים לא מתפקדת, או שהיא רק מספרת כך כדי ליצור דעת קהל לטובתה, אז כנראה שבאמת יש לה חוסר יציבות נפשית.

אם את חושבת שדיברת אתה בנימוס ובכבוד לאורך כל הדרך, אז אל תתנצלי.

את יכולה רק לכתוב לה שכואב לך, שהיא פגועה (אל תכתבי שפגעת!) ואת רוצה להביע את הערכתך על טיפול שהיה מלא בחום ואהבה!

זו האמת. לא?

ותדעי שאת  נוהגת כלפיה לפנים משורת הדין! כל הכבוד לך!

ולא ההתנהגות לפני

גם אני לא ידעתי עד לא מזמן  שצריך ליידע הורים אם אני יוצאת במשך היום,

אני מפקידה אותם בידים טובות ,

ואני אישית מקפידה לעשות זאת בזמן השינה שלהם, כך הם לא מרגישים

את יציאתי בכלל..

זה לא פייר להגיד על מטפלת חסר לה אתיקה מקצועית בגלל דבר כזה!

וגננת שנעדרת לפתע מודיעה מראש לכל ההורים?לא!

אני לא יוצאת לכייף על חשבון עובדתי

רק לרופא למשל, כשאין תורים אחה"צ,

אבל לא מרגיש לי כייף לדווח לכל ההורים שיצאתי לרופא,זה אישי...

ואם היא לקחה3 ימי חופש???אנחנו לא יודעים מה עובר על בנאדם,

מטפלת זו עבודה קשששה, אין לה אפשרות כ"כ לקחת חופש בכלל

כמו עובדת שכירה,

אז אולי היא הייתה ממש חייבת להתאורר לחדש כוחות??(אל דאגה את זה מעולם לא עשיתי ואם אעשה אדאג

למחליפה)..

קצת לדון לכף זכות אנשים. וזה לא אומר שהיא לא יציבה נפשית..אולי העניין כ"כ בייש אותה, והיא עוד התנצלה,

ועשתה מתמימות, וניסתה לתקן, ולא נתת לה הרגשה של תיקון,אז זה ממש השפיעה עליה לרעה...

גם אני הייתי מטפלת בעברי וגם אני לא דיווחתי על כל יציאה

(אם כי אם זה משהו קבוע לדעתי כן צריך לומר)

וגם אני לפעמים השארתי עם בעלי לזמן קצר

ובכלל הורים תמיד חושבים ש"הילד צרח והיא לא התייחסה",

אבל רגע- לא הייתם שם לפני זה, אולי היא ניסתה הרבה להרגיע

ולא הלך, אולי היא ממש לא יכלה באותו זמן- הרי יש לה עוד ילדים

וממש לא בטוח שאם הייתם במקומה הייתם מתייחסים יותר, וגם לכם לפעמים אין

סבלנות, אפילו לילדים שלכם אז בטח שלאחרים

מטפלת גם לא חייבת להיות נון סטופ עם הילדים- אז אחרי שהיתה איתם כל היום לא קורה כלום 

אם מישהו אחר קצת איתם

ההסתכלות שונה מכל צד.. 

גם אני חושבת, שמטפלת צריכה יום חופשי. אך לא לידע את ההורים מי מטפל בילדים, זה לא אתי!

גננת בגן עיריה חייבת לדווח למפקחת.

רופא מדווח להנהלת הקופה.

מטפלת במשפחתון של המתנ"ס מדווחת למנהלת המשפחתונים,

במשפחתון פרטי, ההורים הם המשלמים והם הבוסים!

במשפחתון אליו אני שולחת את ילדי, המטפלת משאירה לפעמים את הילדים עם אחת מבנותיה (בנות 17 ו-19) לשעות בודדות. היא אמרה את זה מראש, והיא לא מדווחת לנו על כל פעם באופן ספציפי. פעם קרה שלקחה חופשה למספר ימים, ואז היא השאירה את שתי בנותיה ביחד. על זה היא הודיעה לנו כשבועיים לפני. זה יצא לפני ששילמנו את תקופת החופשה, וכששילמנו, ידענו על מה אנו משלמים.

בכלל צריך לדעת, שאם לא בונים אימון טוב עם ההורים, המטפלת עלולה להסתבך בכל מיני חוקים שהיא אפילו לא יודעת עליהם.

אתן 2 דוגמאות:

א. אסור להעסיק גבר בטיפול בילדים בכל גיל, אלא אם כן יש לו אישור חתום מהמשטרה, על כך שאין לו עבר פלילי... 

ב. אסור לגננת לצלם את הילדים בלי לקבל חתימה מההורים.

אז בד"כ, הדברים עוברים חלק, אבל אם אין אימון בסיסי, עלולים להיכנס לבעיות.

מטפלת זו עבודה קשה את צודקת לגמרי!

אני למשל חשבתי פעם לפתוח משפחתון, והגעתי למסקנה שאין לי את כוחות הנפש לטפל ב-5 תינוקות, ואח"כ לקבל את הילדים שלי בחיוך בצהריים. אז אני עוסקת בתחום שיותר מתאים לאישיות שלי.

יום חופשי - בכיף.

אבל כמובן ליידע, ושזה יהיה בצורה הוגנת.

(הבת שלי היתה חוזרת הפוכה בימים שהמטפלת נעדרה, כך ידעתי)

להשאיר את הילדים עם בעלה בלי להבין שזה ממש בעיתי - זה מדליק לי נורה אדומה

כשאני מגיעה בצהריים והבת שלה בת 10 אחראית על הילדים כי אמא שלה שוכבת במיטה - כנ"ל

היו עוד כמה נקודות שלא כתבתי כדי לא להלאות את הציבור

לדעתי האישית, אם קראתי נכון את המפה, היא עברה סוג של התמוטטות עצבים (קלה?) ובמקום למצוא מחליפה המשיכה "לתפקד" - רק כלפי חוץ.

לגבי לדון לכף זכות - זה לקח קצת זמן עד שהוצאתי את הבת שלי, בהחלט נתתי לה צ'אנס.

לא ביישתי אותה מול אנשים, אלא רק בשיחה אישית בטלפון. היה לי חשוב לומר לה כדי שתוכל לתקן להבא.

הרי יכולתי "להיעלם" בלי להסביר יותר מדי, ולמצוא איזה תירוץ...

בכל אופן תודה שנתת נקודת מבט של מטפלת.

שאפשר להבין שלפעמים היא צריכה קצת מנוחה

ושזה בסדר להשאיר עם מישהו (לא קבוע!) וכו'

במקרה הספציפי הזה זה באמת יותר קיצוני כי זאת היתה יציאה קבועה וגם 

ילדה בת 10 היא קטנה מדי בשביל לשמור

(בדילמה, זה משורשר אלייך אבל עניתי באופן כללי לכל מי שכתבה על הצד של המטפלת אז אל תקחי את זה אישית כי ממש לא כתבתי אישית למישהי...)

לא צריך כללי אתיקה בשביל זה.

צריך שכל ישר.

זה שאת סומכת על בעלך או כל מחליף אחר זה עניין שלך,

ההורים שלחו את הילד שלהם במחשבה שאת, ורק את, ולא אף אחד אחר ישמור עליהם!!

אני מזועזעת רק מהמחשבה.

וזה לא משנה כמה הבעל נחמד ויודע לשמור על תינוקות, זה לא פונקציה בכלל.

למה אני כבייביסיטר אם קבעתי עם משפחה מעולם לא עלה בדעתי שמישהו יחליף אותי בלי לשאול את ההורים אם זה בסדר?

מעולם לא לקחתי דין וחשבון לעצמי גם אם מדובר במחליפה שגם עושה אצלם, אני לא נכנסת לשיקולים שלהם בכלל.

המטפלת של הבן שלי גם כשהיתה צריכה לצאת דחוף לבי"ח ללוות את אמא שלה, ובעלה היה בבית הוא דאג דבר ראשון ליידע את ההורים מיידית.

בעיני זה בסיסי, ממש לא לפנים משורת הדין. שכל הורה יעשה את שיקוליו אם להשאיר את הילד עד סוף היום או לצאת מוקדם. ק"ו אם מדובר במשהו שהיה ידוע יום קודם שאז צריך לבקש מראש את הסכמת ההורים. (היו פעמים שהסכמנו, היו פעמים שהחלטנו להשאיר את הילד אצל בייביסיטר כי לא אהבנו את המחליפה והיו פעמים שלא הסכמנו, זכותנו המלאה להתנגד)

לצאת לבריכה זה הזוי ומטופש- באופן קבוע וללא ידיעת ההורים, ממש הפקרות. לא ראוי בעיני לא לספר להורים האחרים.

מדובר פה בנפשות של ילדים רכים.

האם יעלה בדעתך, לא עלינו, לקבוע תור לניתוח אצל רופא פרטי מומחה, לברר טוב טוב מיהו ולשמוע המלצות, לשלם ממיטב כספך, ואז, ללא ידיעתך, מסיבה שאינה מוצדקת, יחליפו לך את הרופא המנתח ואת תדעי על כך רק לאחר הניתוח???

הזוי ומחוצף.

המטפלת במעון מודיעה על כל יציאה שלה?? לא!

ולפעמים גם במעון יביאו במקומה מישהי שלא תאהבו

(ואם הילד יבכה כי לא מכיר אותה לא יטרחו להתקשר, מה שהגיוני 

הרבה יותר שהמטפלת המחליפה כן תעשה)

וכמובן אני לא מדברת על יציאה קבועה

ולבקש את הסכמת ההורים?? מילא להודיע אבל לבקש??

לא להורים אלא להנהלה, כי הם הגורם המשלם. במשפחתון, כשההורים הם המשלמים - חייבים לדווח להם!

זו חלק מהסיבה שהורים בוחרים במשפחתון, כי הם רוצים להיות המעסיקים, ושתהיה להם מילה בעניינים כאלה. בוודאי שצריך לשאול את רשותם אם לא מי שהם בחרו בה מטפלת בתינוקות שלהם אלא גורם אחר!

ומה שקורה זה בדיוק כמו אצל המטפלת

זה לא משנה שההנהלה כן יודעת

הרבה הורים יעדיפו לשלם פרטי כדי לבחור בדיוק את המטפלת של הילד שלהם!

גיסתי למשל בדקה 25 מטפלות.

במעון אני אבדוק קודם את המנהלת- אם אני סומכת עליה אני לא מצפה שדווח לי על החלפות.

ובטח שאין להשוות בין מקום הפעילות והעובדה שיש מטפלות נוספות באותו חדר לבין מטפלת פרטית בביתה.

(אבל כאמור, לך כמטפלת אין שום זכות להיכנס לשיקולי ההורים ולומר להם במעון זה בדיוק אותו דבר...)

בוודאי שיש לשאול את הסכמת ההורים! אז מול מי בדיוק את חותמת חוזה?! 

ואז את לא מצפה שתדווח אז על המטפלת את לא יכולה לסמוך?

וכשחותמי ם חוזה מסכמים שיהיו כאלה פעמים אבל לא מסכמים שמדווחים על כל פעם 

באופן ספציפי, ומסכמים שהמטפלת מוצאת מחליפה לפי ראות עיניה

כי יש אימהות שמעדיפות מטפלת פרטית - כדי לדעת בדיוק מי מטפל בילד.

לעומתן יש אימהות רבות שלא סומכות על עצמן, בבחירת מטפלת. הן מעדיפות שתהיה מנהלת שתפקח באופן תמידי. המטפלת במעון לא נמצאת לבד, היא כל הזמן חשופה לצוות שעובד אתה.

ואם החוק לא מספק פה, אז תנסי לשאול רב מורה הוראה, האם למטפלת במשפחתון פרטי, מותר להכניס במקומה עובד  אחר, ללא ידיעת ההורים.  

 ישנם חוקים ארוכים מאוד בקשר להעסקת עובדים בכלל, וכן בקשר להעסקת עובדים המטפלים בקטינים.

המנהלת חייבת לדעת את כל החוקים, וחייבת לנהל יומן שוטף, שבו נכתב, מי עובד במעון, כולל דיווח על כל מילויי המקום.

גם למנהלת יש מפקחת שמותר לה לעין ביומן הזה.

אף אחד אינו בוס לעצמו!

אם בחוזה נכתב במפורש שמדי פעם המטפלת תיעדר, ללא צורך בדיווח, ותמצא לה מחליף/ה לפי ראות עיניה - וההורים מוּדעים לזה וחותמים, אז בעיניי זה תקין.

כלומר, כהורה לא הייתי חותמת על חוזה כזה, אבל אם יש הורים שזה בסדר מבחינתם, אני לא רואה בזה בעיה.

נניח שמוצהר בו שההיעדרויות האלה לא יהיו יותר מפעם בשבוע למשך שעה, ושכתוב בו במפורט מי יהיו המחליפים במקרה כזה (נגיד כתובים שלושה אנשים, ואני יודעת שזה תמיד יהיה אחד משלושתם ולא מישהו שאני לא מכירה, ואלו אנשים שמקובלים עלי כמטפלים לתינוקת שלי) - אז בהחלט ייתכן שהייתי חותמת ומקבלת. אבל ממש לא כשהכול מעורפל, והיא תיעדר מתי שתרצה ותמנה את מי שיוצא לה להחליף... זה לא לעניין מבחינתי ובחיים לא הייתי מסכימה. אם יש הורים שמסכימים לזה - לבריאות.

אני בחיים לא הייתי מסכימה אבל נניח שיש כאלה שיסכימו שיבושם להם.

מצב של גניבת דעת, שההורים חושבים שיש אדם מסוים שרק הוא מטפל ובפועל זה מישהו אחר- מזעזע.

אם אני צירכה להצהיר מראש ולחתום איזה אנשים אני מסכימה שיוציאו את הילד שלי ואותם אנשים צריכים להזדהות בפני המטפלת והכל רשום ומתועד- על אחת כמה וכמה שהמטפלת צריכה להיות גלויה בעניין.

הציפיה שלי ממנהלת מעון והציפיה שלי ממטפלת הן שונות בתכלית. ממנהלת אצפה להיות קשוחה וקפדנית, עושה ביקורות פתע וכד' וממטפלת אצפה להיות טיפוס יותר נעים, חם, אוהב וכד'.

וזכותי כהורה לסמוך על מטפלת שתשמור על ילדי אבל לא אסמוך עליה בבחירת מחליפה למשל אם מדובר בבחורה מצוינת אך תמימה מדי. בכל אופן, עצם זה שאת כמטפלת נכנסת לנעלי ההורים זה כשלעצמו לא תקין.

עובד לא עושה כראות עיניו. עובד ממלא אחר הוראות הבוס.

כעושים הזמנה טלפונית/ באינטרנט של מוצרים, ואת בוחרת מוצר ספציפי מסוים, ראוי בעיניך שתקבלי מוצר חלופי בלי שהסכמת מראש לכך? גם אם מדובר במוצר שהוא יותר איכותי, יותר זול וכו' מבחינת כל הפרמטרים עדיף על המוצר שבחרת- עצם זה שהחנות המוכרת נכנסת לשיקולי הקונה בבחירת הקניה- זה לא ראוי. (ולכן במצבים כאלו הסופרים שואלים מראש האם הלקוח מוכן למוצרים חלופיים)

ולקוח לא יכול לדרוש ולקבל כל מה שהוא רוצה!

אני כן חושבת שגם למטפלת יש מילה

וזה לא כמו לקבל מוצר אחר משהזמנת גם כי מסכמים את זה מראש

וגם כי זה מצב שכ"כ ברור שקורה- כל אחד צריך לפעמים לקחת חופש מהעבודה

ואם אתם לא רוצים מחליפות מסויימות אז בבקשה- תמצאו מחליפה בעצמיכם

ואל תטילו את זה על המטפלת

אגב- כמה את משלמת למטפלת? ככל שדורשים יותר צריך לשלם יותר

הבעיה של הפותחת, הייתה מעילה באימון, והכנסת מ"מ לא שגרתיים: ילדה בת 10 ובעל.

ברור שקורה שמטפלת לא מרגישה טוב.

אבל ברור שילדה בת 10 שומרת על קבוצת ילדים, כי המטפלת נחה?

האם זה ברור שכל אימא מוכנה שגבר יטפל בילד שלה?

האם זה ברור שמטפלת יוצאת מהבית בקביעות (לא במקרה פתאומי), מבלי לידע את ההורים?

בשכונה שלנו יש משפחתון ידוע שההרשמה אליו נסגרת כבר בחורף.

המטפלת היא לא סופרמן. היא בן אדם והיא צריכה יום חופשי.

בתקופת החורף היא עוד לא יכולה להבטיח להורים מי בדיוק תהיה המטפלת ביום החופשי של השנה הבאה.

אבל ההורים סומכים עליה, כי היא עובדת מול ההורים בהגינות.

הורים לא צריכים למצוא מחליפה למטפלת. בדיוק כמו שהמטפלת לא צריכה למצוא גמ"ח להורים שהחודש נתקעו, ואין להם כסף לשלם.

ובקשר לגובה התשלום, זה לא משנה כמה משלמים. אם יש התחייבות צריך לעמוד בה. העבודה קשה מידי? אל תתחייבי!

אם הפותחת הייתה רוצה לעשות רע לאותה מטפלת, יכלה לתבוע אותה לדין תורה או למשפט, והמטפלת צריכה לשמוח, שהטעויות שלה יצאו לה בזול!

זה באת לא בסדר להשאיר עם בת 10 ולצאת קבוע בלי סיכום

רק אמרתי שלדעתי ההורים לא יכולים לדרוש מחליפה מסויימת

(ומה המטפלת תעשה אם המחליפה לא יכולה?)

והדוגמא שלך למשפחתון זה בדיוק מה שצריך להיות- ההורים סומכים על המטפלת

במציאת המחליפה כי היא עובדת בהגינות

כל חודש אוגוסט היא מקבלת משכורת בלי לעבוד שזה כבר 30 יום כשהמינימום בחוק הוא 10 ימים.

חוץ מזה יש ערבי חגים, חוה"מ ועוד שזה על חשבון ימי החופשה של העובד ואצל המטפלת זה לא,

חוץ מזה יש לה בין 3-10 ימי חופש בחירה (תלוי בכל הימקוח של המטפלת) שהם מוצהרים בחוזה!

חוץ מכל זה,יש מצבים שאנחנו נהיה מוכנים לבוא לקראת ולא להערים בעיות אבל זה בתנאי שאכן יש אמון והמטפלת מדווחת על כל יציאה שלה. (מה פתאום לצאת לרופא כשאת אמורה להיות עם הילדים בלי לבקש את הסכמת ההורים?!)

אכן מי שמשלם חאפר מקבל חאפר- אפשר להניח שאצלך אין ביטוח לילדים?

אצלנו משלמים 2000 ויותר- 5 ימים (בלי יום חופש למטפלת! היא עובדת 5 ימים בשבוע כמו כל עובד במשק!) 8:00-16:00.

משלמים יפה, יש אמון, באים המון לקראת המטפלת גם בתנאים שאינם מעוגנים בחוזה, ומצפים לעבודה מקצועית.

בתשלום לפי שעות שלמנו בין 12-15 לשעה.

אבל כל זה לא קשור לזעזוע העמוק שלי מהמעילה באמון ועוד בנושא כ"כ רגיש כמו מטפל בתינוק. כל עוד מדובר על משא ומתן לחתימה על חוזה (את חותמת חוזה בכלל?) תכניסי מה שבא לך. חתמת- תהיי הוגנת.

כזה שנותן למטפלת את האפשרות לצאת לרופא (כמובן אם לא הצליחה לקבוע תור לאחה"צ)

בל לדווח ספציפית על אותה פעם, אבל כמובן שהם מודעים מראש לכך שיהיו פעמים כאלה

וברור שצריך לעמוד במה שחתמנו- אבל זה מה שחותמים

ד"א הבן שלי היה שנה שעברה בגן פרטי רשום ומוכר והגננת לא עבדה 5 ימים- הם היו 2 גננות שאחת 

עבדה יומיים ואחת עבדה 4 ימים

והיו מחליפות (שלא הכרנו)בלי להודיע על כל פעם והיו גם ימים (בודדים אמנם)

שגם הגננת וגם הסייעת לא הגיעו והילדים היו עם 2 מחליפות באותו יום

ולא העליתי בדעתי להתלונן ובטח לא לדרוש שזה יהיה אחרת!

לאמאשוני -

אני עדיין לא מצדיקה את מעשיה של המטפלת שעליה נכתב שירשור זה. אבל עדיין אני חושבת שלנהל בבית משפחתון זו עבודה קשה מאוד מאוד מאוד.

למה? כי הבית צריך לתפקד מעל ומעבר לכל בית רגיל. המטפלת חייבת לקבל את הילדים של המשפחתון לבית נקי, גם אם הילד שלה בבוקר שפך שוקו, והילדה שיחקה בנייר ובסבון בחדר הרחצה. מצד שני גם לילדים של המטפלת לא קל כשהם מגלים שילדי המשפחתון הורסים דברים ומלכלכים את הבית.

בקיצור, אני קוראת לזה: לנהל 2 בתים בבית אחד!

חוץ מזה לא לשכוח את הקניות וההכנות הרבות, שאותן עושים כשהילדים לא בשטח. 

לבדילמה -

מסכימה שהכי טוב הוא שהמטפלת יוצרת מלכתחילה יחסי אימון, ולא צריכה לדווח על כל שינוי קל.

ועלתה לי שאלה (למקרה שאחליט יום אחד שוב לפתוח משפחתון)-

מה המטפלת אמורה לעשות במקרה שהיא צריכה ללדת?

מצד אחד זה אולי זה לא בסדר שלא ידעו מראש כי בכ"ז זה לקחת מחליפה ל3 חודשים

ומצד שני מהה?? היא תפרסם ברבים את זה שהיא בהריון כשעדיין לא רואים??

כי אתן חוזרות על העובדה שזו עבודה קשה ואין לי שום ספק בכך. מה שאני מבקשת זאת שקיפות מלאה, אם ישאותה אני מוכנה לבוא הרבה לקראת המטפלת. (שלא לדבר על כך שתקופה של כמה חודשים היא ביקשה שנשלח את הילדים חצי שעה מאוחר יותר כדי להספיק לפזר את הילדים שלה- בלי לתת לנו פיצוי כספי על כך)

אז לי לא יצא לשלוח למטפלת שיוצאת לחופשת לידה אבל מישהי שהיינו אצלה להתרשמות הייתה בחודש שמיני (אז לא היה את ההתלבטות אם לספר) אבל היה מעוגן בחוזה שהיא לוקחת חופש של 10 ימים בלבד אחרי הלידה. (אגב גם התינוק נספר מראש במס' הילדים במשפחתון)

גיסתי ששלחה אליה את הילד אמרה שהיה מצוין, אמנם לא אנרגטית אבל תפקדה טוב.

מקרה נוסף שאני מכירה אמנם לא חופשת לידה אבל גם היעדרות לזמן ממושך- המטפלת וההורים עמלו למצוא מישהי אחרת שלקחה על עצמה את התפקיד וכל ילדי המשפחתון עברו למחליפה.

אגב, אם יהיה רלוונטי לך מקרה כזה, מציעה לך להתייעץ עם עו"ד על נוסח החוזה כי כשההורים יגלו, אם היחסים טובים יפתרו את זה ביניכם אבל אם הם לא יהיו מרוצים זאת תהיה עילה לתביעה.

שבא לך. מצידי שתהיה כל יום גננת אחרת.

זכותך כמטפלת להכניס לחוזה כל דבר שנראה לך. מצידי תעבדי כקבלנית משנה שבפועל לא מטפלת בככל אלא דואגת למטפלת במקומך.

כל זה לא מפריע לי כי יש פה הגינות ויושר. תנאי המו"מ לא רלוונטיים לדיון פה.

אני לא הייתי שולחת למשפחתון כזה אבל אין לי בעיה עקרונית עם קיומו.

אני לא הייתי שולחת לגן שיש בו 2 גננות מתחלפות לא כולל גננות רוטציה. לך לא מפריע? לבריאות. אבל זאת לא הוכחה שכך ראוי לנהוג.

לא יודעת על איזה סוג חוזה את חותמת (אולי זה עניין של מה מקובל באיזור) אבל כל החוזים שאני קראתי (והיו לא מעט כי בדקתי כמה וכמה מטפלות) לא הוזכר בהם שום "יציאה לכמה זמן" מוצדקת ושאינה.

בחוזה כתוב שגברת *** מטפלת בילדים 5 ימים בשבוע בשעות (שנקבעו מראש) בכפוף ללוח החופשות למעט ימי חופש עפ"י החוזה.

זה שחור על גב לבן התחייבות לעבוד נון סטופ- בלי רגע הפוגה ובלי תור לרופא ובלי כל דבר אחר שצץ פתאום, דחוף ושאינו.

מעבר לחוזה, אפשר, ניתן ורצוי לבוא לקראת המטפלת ועשינו זאת לא מעט- בתנאי שמודיעים ומבקשים מראש.

למשל פעם המטפלת התקשרה לומר שלמחרת יש טיול לאחד הילדים שלה בגן חיות וגם ככה יש ילדים חולים וילד אחד שיצא עם ההורים לחופשה ככה שהיא עם 2 תינוקות ואם אנחנו מוותרים על היום הזה והסכמנו למרות שיכלנו לבקש בתמורה שתשלים לנו את היום הזה בסוף שנה כמו שמקובל אבל באמת שפירגנתי לה כי היא הייתה מטפלת מעולה ובסיסי בעיני ובעיניה ליידע אותנו על כל יציאה מהבית.

וסתם מסקרן אותי למה לא ענית על השאלות האם את חותמת חוזה עם ההורים והאם יש ביטוח לילדים כי זה קצת נותן תמונה מלאה יותר על סגנון המשפחתון...

לא ברור איך היא עשתה את זה.. טוב,עניין שלה

והמקרה של המטפלת שילדה ומצאו מחליפה תומך בדעתי- ההורים לא ידעו מראש, וזה כשהיה מדובר בתקופה ארוכה (למרות שלא ברור שזה בסדר ואם אני אעשה משפחתון אני אצטרך לברר מה לעשות במקרה כזה..)

בכל מקרה אני לא מטפלת כרגע, עשיתי את זה רק שנה אחת ובאמת בלי חוזה וביטוח

אחרי השנה הזאת היה לי ברור שפעם הבאה אני הולכת לחתום חוזה אבל לגבי רישום וביטוח 

זה תלוי בסגנון ובדרישות של ההורים (תלוי אם אמצא הורים שלו דורשים את זה)

ותכל'ס אין בינינו שום ויכוח רק אי הבנה, כי אנחנו מסכימות על זה שצריך לעמוד בחוזה רק לא

מסכימות על סגנון החוזה

ונראה לי שכדאי לגמור את הדיוון פה

בת דודה שלי מחזיקה משפחתון תמ"ת באחת הערים החרדיות. 

בעלה עבר הכשרה חלקית כך שבשעת הפסקת הצהריים שלו מהכולל היא נחה מנוחת צהריים והוא שומר על הילדים. וכל זה רשמי וידוע. 

לא יודעת הרבה מעבר לזה אבל יכול להיות שזה גם ככה. 

ולמרות זה - נראה לי מוגזם ללכת לבריכה על חשבון שעות עבודה. 

אישורים:

4.1 . 4 ביתה של המנהלת ייחשב כמוסד המכוון למתן שירות לקטינים, בהתאם לחוק

למניעת העסקה של עברייני מין במוסד המכוון למתן שירות לקטינים, התשס"א

2001 . מנהלת המשפחתון תצרף אישור ממשטרת ישראל ביחס לכל אחד מן הבגירים

המתגוררים בבית בו יתנהל המשפחתון, כי אין מניעה להעסקתם בהתאם לחוק

הנ"ל. יובהר כי לעניין חוק זה בלבד ייחשבו בגירים אלו כמועסקים במשפחתון. אין

באמור להפוך בגירים אלו למועסקים במסגרת המשפחתון לעניין כל חוק אחר.

1. בבקשה, שימו לב למשפט האחרון בציטוט זה.

2. ברור שיש הרבה גננות ומטפלות בתמ"ת שנעדרות בלי להודיע. אבל הן יודעות שהן לוקחות סיכון. חסר להן להיתפס!

ציטוט מתוך

החוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים, התשס"א 1002 )להלן :החוק( ותיקוניו.

החוק קובע איסור על מעסיק לקבל בגיר לעבודה במוסד בטרם קיבל אישור ממשטרת ישראל לפיו

אין מניעה להעסקתו לפי החוק. איסור זה אינו חל בשלב זה על נשים.

יש לציין כי איסור ההעסקה החל על המעסיק וכן האיסור לעסוק החל על בגיר מועמד להעסקה,

חלים גם על אדם המתנדב במוסד, גם במתן שירותים, וגם אם האדם מועסק באמצעות חברת כוח

אדם.

הגדרות

*"מוסד" –

)1( בית ספר שלומדים בו קטינים, מוסד חינוכי ששוהים בו קטינים, מעונות לקטינים,

מעונות יום ומשפחתונים לקטינים,

ובדיוק בגלל מקרים כאלה ברחתי על טיל ממשפחתונים פרטיים.. רק של התמ"ת = עם פיקוח!

את צריכה להתנצל?...

עשית לה "עוול" שלא הסכמת להשאיר את הילדה בבייביסיטר של בעלה בלי רשותך?....

אם את רוצה, את יכולה לשלוח את המתנה ולכתוב שבהיות שבכל זאת כשהיא היתה, התייחסה אל הילדים בחום, את רואה לנכון להכיר לה טובה על כך, למרות שאינך יכולה לקבל שמישהי מביאה בחשבון אפשרות של "מילוי מקום" ע"י בעל/ילדה ללא רשות ההורים.  

זו לגמרי "מידת חסידות".

רק תשקלי לפי היכרותך, אם זה לא יצית מחדש..

לתת לה מתנה.

יכול להיות שיצית מחדש, זה בכלל לא מופרך.

תודה לכל המגיבים, עזרתם לי מאוד לראות את התמונה בצורה יותר בהירה.

כשרופא שיניים עובד עם ביטוח מסויים, אין את הטרחה הבירוקרטית של מילוי טפסים וקבלת אישורים לטיפולים יקרים.  

לפי הניסיון שלנו במשפחה, ביטוחי השיניים תומכים בטיפולים אצל כל רופא, פרטי או דרך קופ"ח.  מגישים ומקבלים את מה שהביטוח מכסה.  

אבל רוב הרופאים לא אוהבים את הטרחה הכרוכה בעבודה ישירה מול הביטוח.  זה מוסיף להם המון בלבול מוח, התעסקות רבה, שמתורגמת בסופו של דבר בהוצאות להעסקת עובדת שזה התפקיד שלה.  

במשרה מלאה, עם כל העלויות של העסקת עובד.  

בכל אופן, לטעמי, האם הרופא כן/לא בהסדר עם ביטוח, לא צריך להוות שיקול האם ללכת אליו לטיפול.

השיקול צריך להיות רק המוניטין המקצועי שלו.   

לקבוע שעה שבה היא צריכה ללכת לישון.

ושתנהל את המשימות שלה עד אז.

כדאי לבדוק מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת.

זה יכול להיות קושי בהתארגנות, קשב וריכוז וכו'.

לפעמים זה משתפר עם הזמן, כשגדלים שצריכים לקחת יותר אחריות.

ב"ה זה לא נראה קשב וריכוז או קושי בהתארגנות, נטו דחיינות. היא ידעת לסדר מאד יפה רק לא בא לה לעשות את זה ברגע הראשון.

מקווה שיתאזן קצת...

תודה!

לעיתים קרובות דחיינות היא תוצאה של קושי אמיתי בניהול זמן, בתיעדוף משימות באופן יעיל ובעוד מיומנויות הקשורות לתפקודים ניהוליים- שזו היכולת שלנו לנהל את עצמנו וקשורה בהחלט לקשב

אגב, גם הדמות המבוגרת שתארת יש לה דפוסים שדומים לאנשים עם הפרעת קשב.

ויש מה לעשות באופן חלקי, אפשר לעזור לה ללמוד לנהל את הזמן, לתעדף מטלות ועוד...

וגם, כאמא לילדה עם דפוס דומה אפשר גם להבין שהיא שונה ויש לה את הקצב והדפוס שלה עם הרווחים וההפסדים שלה

למה? כי כשהיא רוצה היא מארגנת מעולה.

יצא שבדיוק היום היא אירגנה (מיוזמתה האישית, אני עוד ישנתי...) את 3 האחיות שלה. כולל תסרוקת, דאגה שיתלבשו ושיצחצחו שיניים.

לכן זה נראה לי משהו אחר.

זה שיש למישהו יכולת שיש מוטיבציה לא סותר את קיומו של קושי במצב בו אין מוטיבציה.

מתחברת להצעות המעולות של @נעמי28

כי אם כן - היא לא עושה את זה בכוונה...

ומצד שני - אפשר ללמד אותה דרכי התנהלות מותאמים לקשיי קשב, ואז היא תוכל לצמוח לתפארת.

לא להשליך עליה חיים של מישהו אחר.

תכונות דומות לא מביאות לחיים דומים.

היא לא הוא, יש לה בוודאות עוד שלל תכונות, יתרונות ויכולות, שיכולות להביא אותה לכל מקום שהיא תבחר.

הדרך הכי טובה לבן אדם לקחת אחריות היא שלא לוקחים בשבילו את האחריות.

כשהוא מתמודד עם התוצאה של המעשים והבחירות שלו.

ועכשיו זה בדיוק הזמן לתת לה לטעות וללמוד לקחים בעצמה - כשטעויות שתעשה הן מינוריות ולא משמעותיות.

תנו לה לאחר, לפספס, אל תנסו להעיר לה כל הזמן או להזכיר לה שוב ושוב.
 

והכי חשוב לא להתנהל מתוך חרדה שאולי היא תהיה אותו אדם שאתם מפחדים שהיא תהיה.

כי היא כנראה לא, אבל אם תקחו את האחריות במקומה אולי היא באמת לא תלמד לקחת אחריות ותהיה כזאת.

היא עייפה? כשזה מפריע לה, היא תלמד לקחת אחריות, כשזה רק מפריע לך - היא לעולם לא תלמד, במקרה הטוב תציית עד שתתבגר.

נשמע שאיך שאתם מתנהלים בבוקר זה כיוון מעולה.

אם זה מפריע *לה* ומקשה *עליה* והיא זאת שלא מצליחה להתמודד עם זה למרות שמנסה, אולי כדאי לחשוב על דרכים שיעזרו לה.

חיפשתי כיוון מחשבה חינוכי עבורי, איך להתנהל מולה. 

שאני לא אשת מקצוע, וגם אין לי ניסיון במקרים כאלה בגיל כזה.

(עם מבוגרים יש לי, כששחררתי, לקחו אחריות).

יכול להיות שהיא עדיין קטנה וכן צריכה הכוונה, אבל לדעתי הכוונה כזאת שלא לוקחת בשבילה את האחריות.

אולי למשל "אני רואה שקשה לך להתארגן מוקדם בלילות ולכן בבקרים ואת עייפה, אם תרצי נוכל לשבת על תוכנית ביחד"

אולי משהו כזה, שהאחריות תישאר בידיים שלה ולא את זו שמתזכרת אותה 10 פעמים.

בהצלחה🤍

א. נשמע שיש כאן מטענים רגשיים שהם יותר שלך וכדאי לעבד אותם בינך לבין עצמך.

זה לגיטימי שאת דואגת לבת שלך, רוצה שהיא תצליח בחיים, חוששת שלא תדע להתנהל ולבטא את הפוטנציאל שלה ושיהרסו לה החיים הבוגרים.

יחד עם זה כשאת בסוג של חרדה סביב כל המטענים האלה, זה מעמיס עליה ופחות מאפשר לך להיות פנויה אליה ולראות את הצורך שלה ולהגיב בצורה נקיה בלי כל הקולות מאחורה של היא תהיה כמו הדוד ומה יהיה איתה.

הקולות האלה הם טבעיים, יש לנו כהורים חששות שונים על הילדים שלנו, שנובעים מהרצון העמוק שלנו שיהיה להם טוב.

אבל הדרך להתנהל איתם נכון זה עיבוד רגשי שלנו עצמנו, ולא השלכה שלהם על הילד.

ב. יש לא מעט אנשים דחיינים שסך הכל מסתדרים.

לרוב ההמנעות נובעת או מפחד מסויים, או מתעדוף אחר. יש אנשים שהאדרנלין של הדד ליין עוזר להם להיות יעילים ולכן קל להם יותר לעבוד ברגע האחרון.

נראה שסך הכל אם היא כן מצליחה בסוף לתעדף ולהגיע בזמן המצב יחסית בשליטה. כן כדאי בהזדמנות לנסות לעזור לה לראות איך להתנהל בלי שתצטרך לותר על דברים שהייתה מעדיפה להספיק.

ג. לילדה בת 8 יש צורך בלא מעט שעות שינה, ובדרך כלל גם בסמכות הורים שתעזור ותכוון אותה לשינה והתארגנות, ולא תשאיר את ההתנהלות מול זה רק לה.

בנוסף, נשמע שזה מפריע גם ללוז שלך ולפניות שלך בערב, שגם זה ערך בפני עצמו, כך שצריך פה פשוט דד ליינים וסיוע להתארגנות מצידך.

מציעה לשבת איתה יחד ולנסות לתכנן את הערב בצורה משותפת, כשאת מציבה כעובדה באיזה שעה

היא צריכה להיות במיטה מאורגנת (באופן שיהיו לה מספיק שעות שינה ותוכל לקום בקלות), ומה מבחינתך צריך להיעשות קודם; נניח להתקלח, להתלבש, לאכול ולארגן מערכת.

אפשר לשאול אותה אם יש עוד דברים שרוצה להספיק בלילה (נניח לקרוא או לשחק)

ולנסות לחשוב יחד כמה זמן היא צריכה להתארגנות, מתי יתאפשר לה לעשות דברים נוספים (לדוגמא אם היא רוצה לקרוא וצריכה לישון ב20:30, אז היא יכולה לקרוא החל ממתי שתסיים את כל ההתארגנות ועד אז).

פשוט לחשוב יחד איך לתכנן, לשאול אם יש משהו שהיא צריכה עזרה, ולעזור לה להתרגל, למשל להזכיר לה מה השעה בשבע וחצי, ושראיתן שזו השעה שצריך להתחיל להתארגן בה, להזכיר בשמונה שעוד חצי שעה וכן הלאה.

אפשר להכין יחד לוז חמוד ומקושט, יש גם כאלה שאפשר לסמן בהם וי על מה שבוצע.

ככל שתראי שהיא מצליחה לקחת אחריות ולנהל את הזמן, תוכלי להרפות מהדברים ולהשאיר לה לעשות את זה לבד.

בהצלחה. 

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.

יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.

אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.

גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

אני לא מבין גדול מדי, אבל שווה לבדוק (ולו כדי לשלול) את האופציה הזו.

תראה, אני לא מאלו שאהבו ללכת וגם אצלי זה היה מאבק יום יומי בתור ילד (והיום בתור מבוגר יש לי אתגר דומה - קצת אחר עם הבכור שלי).

היא עושה בבית משהו? או שהיא כל היום מסתגרת?

הבן שלי עשה לנו את אותו הדבר. בתחילה נתנו לו להשאר כדי לוודא שהכל בסדר במוסד. אחרי כמה ימים שניסינו לקחת אותו ולא הסכים לרדת מהרכב או ברח מהחיידר, שיתפתי את אמא שלי יום אחד שההיתי חייבת לצאת לעבודה והילד לא הסכים לזוז שתבוא אלי לבית שלא יהיה לבד.

היא הגיעה, לא היה צריך הרבה, הציבה עובדה שהוא יוצא איתה תוך חמש דקות.

הוא התלבש מיד ויצא איתה. ליד התלמוד תורה היא פגשה את אחד מחברי הצוות שהיא מכירה מהשכונה. והוא לקח אתו איתו. ליד החבר צוות הנ''ל הילד התפדח לברוח .

ומאז שקט. הילד הולך ומפסוט וכל כך משוחרר.

לפעמים הילדים קולטים אותנו שאנחנו נוותר להם. וצריך מישהו חיצוני וחזק מספיק שהילד מבין שאין ברירה, הוא הולך 

כדי להתמודד עם זה. 

כנראה היא פיתחה חרדה מ'נטישה', שלא יחזירו אותה הביתה בסוף היום, אגב זו חרדה שיש להרבה ילדים, אבל רובם מצליחים להתגבר עליה עם התערבות קצרה.

במקרה של הבת שלכם, נשמע שזה התפתח למשהו גדול, וכדאי לכם לקבל הדרכה מתאימה.

אני ממליצה מאד ללכת להדרכת הורים בגישת 'הסמכות החדשה'. גישה קצת אחרת מהדרכות הורים רגילות וצריך מטפל שהתמחה בשיטה.

היא מיועדת בדיוק למקרים כאלה, ואני מכירה כמה מקרים דומים שזה ממש עזר ופתר את הבעיה. (אפילו אצל ילד ששנתיים לא הלך לבית ספר והם ניסו המון דרכים להחזיר אותו, וכשעשו תהליך של הסמכות החדשה זה פתר את הבעיה).

מצרפת קצת מידע על הגישה ואיך לפנות אליהם הדרכת הורים בגישת הסמכות החדשה - מרכז הסמכות החדשה

בהצלחה!!

שהעיקר זה לדבר איתה.

ילד לא סתם מסרב להגיע לבית הספר. כנראה משהו מאד רע לו שם. האם היה מקרה שאחיה לא הוציא אותה? כן כדאי להקשיב למה שהיא עברה ולנסות להבין מה קרה שם, מה היא הרגישה, ועם זאת זה נשמע יחסית קיצוני בשביל להתמיד בלא ללכת לבית הספר בגלל זה לאורך זמן.

איך לה בלימודים?

איך לה מבחינה חברתית?

יש לה חברות? היא מצליחה? היא שמחה?

מה היה עד עכשיו, היא לא התלהבה ופתאום לא רצתה או שתמיד היה טוב ובבת אחת היא לא רוצה?

האם היא כבר נשארה בבית כמה ימים? לפעמים אחרי שילג נשאר בבית כמה ימים הוא מעצמו רוצה לחזור.

בכל מקרה נשמע שהמפתח הוא שיח עם הילדה, הבנה עמוקה של מה שקורה איתה (לפעמים יש ל"ע מקרים של פגיעה, או של חרם, וילד לא סתם מתנגד)

לנסית לתת לה כמה ימים להיות בבית ולראות אם זה משתנה, כמובן לדבר על החוייה שהייתה כשאחיה לא בא.

אם זה לא מספיק, אז הדרכת הורים, ובמידת הצורך גם טיפול רגשי עבורה.

ומוסיפה:

איך היא בבית? שמחה? שותפה לפעילויות ביתיות?

ואיך היא מחוץ לבית שלא במסגרת בית הספר - כמו למשל אצל סבא וסבתא?

האם בעבר היא כן הלכה ללימודים בשמחה?

בכל אופן, אם בבית הספר לא יודעים איך לעזור, אז כדאי לפנות לטיפול מחוץ לבית הספר - במרפאת בריאות הנפש בקופה או אצל פסיכולוג פרטי. (אם יש באפשרותכם אז עדיף ללכת בפרטי כדי לטפל כמה שיותר מהר)

בהצלחה.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

טעימים ורק אז להתחיל שירים ודברי תורה

אצלנו זה מושך את הגדולים ומימלא כל האווירה משתנה.

עשינו איתם גם שיחה מקדימה "מה כל אחד מביא איתו לשולחן שבת?". והם משתדלים יותר שתהיה אווירה נעימה

מי שאומר דבר תורה אנחנו עפים עליו ממש

גם יצרנו מחרוזת שירים קבועה, כל אחד בחר שיר ואנחנו שרים לפי הסדר- את השיר של אבא, אח''כ את של אמא את של הבכור וכו'

אגב לא חייבים את כל אורך השיר..

בשבתות הראשונות קיצרנו כמה שאפשר העיקר שתהיה חוויה טובה ושישאר טעם טוב

אח''כ לאט לאט הילדים כבר נשארים ונמרחים יותר בשולחן.. ואני משתדלת גם להעלות דיונים מה קורה באותו שבוע

למשל "מה אתם חושבים על מה שקרה בהפגנה השבוע" וכו' זה מחבר אותם

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב