ממש רע לי עם זה, כאילו אני אמא לא טובה. ואני יודעת שאני לא כזאת. אני גם עוסקת בחינוך וב"ה יש לי שם טוב מהמקום שאני באה. בקיצור אני לא מפסיקה לחשוב על זה....

עוד אומרת לי "תרימי אותו" אז עניתי לה (ואני ממש לא יודעת למה מגיע לה הזכות שתקבל ממני תשובה) שהוא יודע לקום לבד.

מה שאני עושה:

נותנת לצרוח מס' שניות. אח"כ אוספת אותו אלי, מתיישבת איתו במקום שקט ומסבירה שככה לא ממשיכים.

מבררת אם הוא עייף, רעב או שיש סיבה אמיתית אחרת, ואם לא, אני מזהירה.

אני לוקחת בחשבון שיש מצב שאני קוטעת את הביקור בקניון/סופר וכו'.

הילדים יודעים שאם ימשיכו כך אני חותכת, ואנחנו חוזרים הביתה.

באופן כללי יש ילדים שלא מסוגלים לעמוד בביקור בקניון. אני נמנעת מלקחת את השובבים שלי למקומות כאלו - הם מתרוצצים, הולכים לאיבוד, נתלים על כל קולב, נשכבים על כל מדף - בלתי אפשרי. ואם אין ברירה ויש צורך, אני מבקשת מאחד הילדים הגדולים להצטרף.

לגבי זה שעדיף להימנע ובאמת בדרך כלל זה מה שאני עושה. רק שפה לא הייתה ברירה. ולגבי להרים אותו, אז עם הילד שלי זה לא עובד, הוא משתולל ובועט. מניסיון צריך לתת לו את הפסק זמן שלו ורק אח"כ לגשת אליו. וזה מה שעשיתי פניתי אליו בקור רוח ואמרתי לו שאני הולכת הביתה כי מאוד לו נעים לי איך שהוא מתנהג. ואז הוא פשוט קם ובא איתי לאחר כמה רגעים הוא גם ביקש סליחה ואז נתתי לו חיבוק ואמרתי לו שאני מאוד אוהבת אותו אבל מעשים כאלו אני לא אוהבת.  וברור לי שאם אנשים לא היו מתערבים בצורה כזאת אז זה היה הולך יותר חלק. 

אני מבינה את הקושי של אנשים מבחוץ ושלא מבינים מה קורה, אבל ככה להתערב?! יש גבול! באותו רגע שהם התערבו אני הייתי בתהליך  עם הבן שלי והם ממש הפריעו ועוד לדבר בזילזול לאמא ליד הבן שלה? מה זה!!!!

אנשים בארץ נוטים נורא להתערב. את צודקת - זה לא בסדר.

קחי בחשבון שלאנשי העיר יש מנטליות אחרת .ובאמת במרבית המקרים אנשים נכנעים וזאת הסיבה שהם אף פעם לא באמצע תהליך עם הילד שלהם.

אל תקחי ללב. הדבר היחיד שיכולת אולי לעשות זה לחייך ולהגיד משהו כמו "את צודקת. אבל לילד הזה צריך לתת להירגע".

נכון שזה לא עניינם אבל כמו שאלעד כתב זו זירה ציבורית ואין ברירה אלא לקחת בחשבון את הקהל.

הוא מלחיץ, עמוס, ומלא בפרטים אורות ורעשים.

מכיל כל מה שיכול להכניס פעוט לסחרור חושים ולהתנהג בדיוק כפי שתארת.

לא כשפיטה, אלא כתהיה אישית בעלמא, הייתי שואל את עצמי מה היה קורה לו כולם היו מתעלמים.

האם החברה שלנו היתה טובה ומוסרית יותר? לא חושב.

את ההזדמנות לחנך אותו כרצונך ובשיטה שלך, בשקט ובסטריליות- הייתי מנסה בבית ולא בקניון בשעת לחץ ומול כולם.

אבל לפעמים יש מצבים בחוץ שדורשים התיחסות וטיפול ואם נחכה עד שנגיע הביתה אז נפסיד את כל העניין.

שלהם.

מאוד לא נעים

פעם בגן שעשועים אישה אחת העירה לי בסיטואציה דומה וילד שלה בינתיים כמעט נפל ממגלשה גבוהה על הראש, למזלו אישה אחרת שמה לב

צעירים שאין להם ילדים עדיין ומבוגרים שכבר שככו חיים בסרט, הם חושבים שאימא טובה היא בערך כמו מומין-אימא מסרט ילדים כלומר מרשה הכל, מטפלת בכל בעצמה ומאכילה משפחתה בעוגות

זו אי נעימות מוכרת אצל הורים לפעמים (לפעמים ילדים גם "בונים" על זה...).

אל תתרגשי, נהגת בסדר.

את אמא טובה לגמרי.

ואם היית "נבהלת" ממנו - בפעם הבאה היה עושה כפול.

חינוך ילדים זה לא יחצנות.

פעם הבאה, תגידי  לו שאת הולכת לקניון - אבל לא לוקחת אותו כי בפעם הקודמת השתולל (תזכירי לו את הפרטים), וזה יה לא נעים.  הוא יבטיח שהפעם לא.. "תהססי" קצת - ואז תשאלי: אתה רוצה עוד נסיון אחד?.. אבל אם הפעם משהו לא יפה (תפרטי: מתעקש על מה שאמא לא מסכימה. צועק אם לא קונים משהו..) -  אז יותר לא לוקחים אותך עד שתהיה ממש גדול.

וכמובן, תשבחי אותו על תהנהגותו המופתית. בסוף תקני משהו, "פרס" שתיקן את ההתנהגות..

להיות יותר רגוע.

סיפרתי בשרשורים אחרים שיש לי ילדה אוטיסטית. יש לי עבורה כרטיס מביטוח לאומי של 'פטור להמתנה בתור'. זאת אומרת שאני יכולה לקחת אותה לכל הקניות ותמיד לעקוף את כל התורות. אבל מאז שקיבלתי את הכרטיס ועד היום, השתמשתי בו רק פעם אחת כדי לקנות לילדה תרופה דחופה בבית המרקחת. ולמה? כי לקניות אני ת מ י ד הולכת בלעדיה. אם אקח אותה לקניות, ברור לי שאגיע לסרט כמו שאת עברת עם הילד שלך.

גם  את ילדי הבריאים, כשהם מתחת לגיל 5 אני כמעט ולא לוקחת לקניות, מסיבה זו. ההתערבות של האנשים מסביב, פוגעת בחינוך הטוב שאנו מתאמצים לתת לילדנו!

אני מסכימה עם מינימאוס. אנשים היום מבולבלים. הם בטוחים שאם לא קנית לילד את הצעצוע שהוא רוצה, אז את כבר אימא מתעללת. אך את תמשיכי, ולא תיכנעי ותתני לילד את הגבולות שהוא צריך. את צודקת!! טוב שפנית לפורום הזה, כי כאן בפורום יש הרבה מביני ענין, שמסכימים שצריך לחנך את הילדים. בהצלחה!!

על כך שזה מאוד לא נעים שאנשים מתערבים

אבל חלק מלהיות יהודי זה -כל ישראל ערבין זה לזה וערבין זה בזה

כולם מרגישים כמו משפחה, אז בטח שהם יקחו חלק

(ב"ה שיש בעיקר צדדים יפים לערבות הזו)

בכל מקרה אל תתני לזה לערער אותך

את יודעת מה טוב, את עושה את העבודה עם הבן שלך, מכירה אותו, יודעת מה נכון לו

כבר יומיים שאנשים ברחוב מעירים לי שאני לא נותנת לילדים שלי יד!! הם לא בני שנתיים, הקטן עוד מעט בן חמש. היום שאלתי אחד מהם אם זה יהיה ירגיע אותו אם אקשור את הילד עם קולר ורצועה. 

תני לנחש רב המעירים היו נשים מבוגרות +++ ואולי כמה צעירים בלי ילדים.

אני לרב מנטרלת ואומרת שזה בסדר אני לא צריכה עזרה אני אמא שלו ומכירה אותו והוא עוד מעט ירגע.

אני גם משתדלת לא לעשות איתם קניות אבל שאין בררה אחרת אז אני מראש אומרת שאנחנו נכנסים ל-X חנויות ואח"כ אנחנו נלך למשחקים (כל המכוניות למיניהם רק בלי לבכניס כסף)/ ג'ימבורי אם יש/ נקנה טרופית וכד'... ואז סביל יותר.

או שאני עושה את זה בהתחלה ואח"כ קניות.

בגדול זה מה שנח באזורים חרדיים. כולם רואים את זה ולרב לא מעירים אלא מסתכלים על זה כמשהו נורמלי כחלק מהחיים וכחלק מחינוך ילדים. הבעיה לרב שאזוריים אלו ממש צפופים ואין משחקים....

מזכיר לי שפעם נדחקתי לאיזו מעלית עם ביתי התינוקת. היה חנוק והורדתי לה את השמיכה. מישהי בה והעירה לי לשים את השמיכה כי קר עכשיו (טוב בחוף היה קר אבל היא לא בחוץ...) והיא אמרה לי שיש לה בעיה קר לה לראות תינוק בלי שמיכה זה ממש מפריעה לה. אמרתי לה: "את צודקת זו בהחלט בעיה....).

התכשיט שלנו זימן לי סצנות רחוב \ סופר לא מעטות,

ובאחת מהן, בה הרגשתי גיבורה ממש והוא פשוט עבר כל גבול, יצאנו מהסופר באופן שהוא מנסה לחסום את העגלה של הקטן ואני מנסה להתעלם וללכת הכי מהר קדימה לסיים כבר את המחזה הנפלא, והוא נשאר מאחור כשהוא צורח: תחזרי אל הסופר!!!! תחזרי אל הסופר!!!

ואז מרחוק אנשים החלו לנופף לי ולסמן לי

נופפתי בחזרה לשלום שיבינו שיש אמא בשטח ואני משגיחה וזה בסדר

ואז אחד לא נרגע

התקרב אלי בצעקות

אמר שזה מזעזע

דרש לדעת את שמי כדי לפנות לרווחה

וכיו"ב דיבורים איומים

ואני הרגשתי שדמי פשוט נשפך שם

עניתי לו בכעס גדול בניגוד להנהגתי בד"כ שאין טעם לוויכוחים עם זרים

אבל חזרתי הביתה גמורה

לא די שעלי להתמודד עם עקשנותו של בני מחמדי ברבים

יש עוד מי שמתערב???

שחושב שהוא יודע טוב ממני מה נכון???

שמאשים אותי בהתעללות?!!?

אהההה

לפעמים זה פשוט נורא.

אני בהחלט בגישה שלא אמורים לחנך ילדים *דווקא* בפרהסיא

אבל לא תמיד יש ברירה!!!!!

שאנשים יסתכלו לצד וזהו!!!!!!!!!!!

מה עושים עם זה? זה מעצבן ומזעזע מאוד.  

והכי נורא זה שמי שמעיר הוא בדר"כ אדם שלא נראה עליו שהוא חינך את ילדיו או שהוא בעצמו מחונך...אם אתם מבינים אותי....

אני סבלתי מזה מאוד

אנשים אוהבים להתערב ולחשוב שהם יודעים יותר טוב.

גם לי יש הורים כמו שלך וגם אני רק רציתי שיגידו להם די ועדין אני נגד התערבות....כי אנשים נורא גיבורים על הורה נורמטיבי אבל פחדנים גדולים מול הורה אלים ומקושר,שיהיו מעורבים איפוא שבאמת צריך ואחר כך שיפתחו תפה

אצלי שהבת הייתה קטן , תינוק בעגולה .

והיה אחר הצהריים אחד שיצאנו לטייל ולא היה לה כובע לראשה .

אז איזה מבוגרת (סבתא כזאת ...) אמרה לי למה אין לה כובע קר , היא תהיה חולה ....

או מקרה אחר כשלא היה לי שמיכה שהיא בעגולה , וכבר מתחיל להיות קררי ..... למה אין לה שמיכה /גרביים וכלה .

אז אמרתי להם (לחלק , לא זוכרת אם לכולם עניתי או התעלמתי ......)

תודה רבה שמעתי , בפעם אשים . (זה לא היה בהכרח נכון, כמובן .... לפעם כן ולפעמים לא ....)

נ.ב

גם אותנו אמא שלי חינכה אותנו כך . אני זוכרת (או יותר נכון מהספורים של אמא שלי )

שגם אחותי עשתה איזה ברדק בקניון או חנות נעליים .

היא רצתה איזה נעל מסוימת ואמא שלי לא הסכימה ..... היא בכתה השתוללה .

ואמא שלי אמרה הולכים , ביי אני הולכת . והיא יצא מהחנות .....עמדה יחסית רחוק (בטווח ראיה כמובן).

בסוף אחותי חזרה ובאה עלה חזרה .   

* לא התכונתי לאלימות .... לא שמתי לב שאתן מדברו על אלימות.

התכוונתי לפותחה השרשור . סליחה אם זה לא היה מובן !!

וילדים שמפחדים מהורים לא משתוללים בקניון כי הם יודעים שלא יקבלו שום דבר 

ונגיד משהו בילדות שלך היה מתערב ואולי היו שמים אותך בפנימיה, אז אולי היית סובלת מאלימות קשה מילדים אחרים שכל אחד הגיע עם תיק שלו, לא חסר גם סיפורים קשים על יחס של צוות חינוכי במקומות כאלו

הרגשתי שדווקא מי שהתערב הוא זה שמתנהג איך שאת מתארת לילדיו.

הוא זה שמרביץ, מדבר באלימות, בחוסר כבוד וזלזול לילדיו שלו. זה היה רגש מאוד חזק....

לא יעזור להעיר להם,

לעיתים הערות מחמירות את התגובה האלימה.

אנונימית יקרה,

לפני כשבוע הסתים השרשור 'אימא שלי שונאת אותי'.

בשרשור זה כתבתי את סיפור החיים שלי תחת הכותרת 'הסיפור שלי'. אם לא קראת את מוזמנת לקרוא.

אני רוצה להתייחס לתגובתך:

1. גם אצלנו בבית כשהגיעו אורחים לא הייתה אלימות.

2. למרות שהייתי בכיינית, מעולם לא העזתי לבכות, ליד זרים. על התנהגות כזו הייתי עלולה לחטוף...

3. כאשר הפסיכולוגית של בית הספר התערבה, היא רק החמירה את המצב שלי.

זה לא אומר שאני חושבת שבשום מקרה אסור להתערב. אבל אני לא רואה תועלת בהתערבויות ספונטניות. במקרה של התעללות, כל התערבות עלולה לגרום להחרפה, ועל כן יש לשקול את ההתערבות ולבצע אותה באופן מושכל.

אני חושבת שכל אדם שרואה הורה שמתעלל בילד, התעללות קשה, וההתעללות היא ברורה ויש הוכחות ודאיות, יש לפנות מידית למשטרה. ההורה יקבל צו הרחקה.

 מגיבה 666, את חוששת שיתעללו בו בפנימיה? לידיעתך, אולי יתעללו בו בפנמיה, אבל אם ההורה המתעלל לא ייתפס, הוא לא אולי ימשיך להתעלל, אלא ממש כמעט בטוח שימשיך בדרכו. התעללות בילדים לא חולפת מעצמה!  

אבל אם אתם חושדים בהתעללות, או יודעים על התעללות ואין לכם הוכחות ודאיות, תזהרו מהתערבות. ההתערבות עלולה להחריף את המצב של הילד! אתם תרגישו שניסיתם לעזור, אבל ההורה, שנחשד בהתעללות יוציא את זעמו כלפי הילד.

זה לא עניין של התערבות מרוע לב. אולי חוסר טאקט, או חוסר טאקט מוגזם.

עצוב לקרוא על הכאב שעברת, ועם זאת, אין שום ודאות שנוכחות אנשים אחרים הייתה עוזרת לך בצורה טובה ופותרת את הבעיה אחת ולתמיד.

צריך להבדיל, לדעתי, בין הכאב והקושי שחווית לבין הדרך שבה אפשר לקבל עזרה. התערבות של זרים בקניון לא הייתה מספקת לך את העזרה שהיית צריכה (לענ"ד. אולי רק משהו זמני. גם זה יכול להיות טוב, ובכל זאת).

פותחת השירשור חוותה התערבות פולשנית, ביקורתית, שהפריעה לה בניהול הסיטואציה. במצב הנתון היה לה קל יותר להתמודד עם הילד לבד (תגובת הסביבה מן הסתם גם השפיעה על התנהגות הילד). זה לא אומר שלגמרי לא שייך להתערב, אבל אפשר להציע עזרה בצורה נעימה ומעריכה, ולא כזו פולשנית.

שתדעי רק טוב.

לא לקחת ילדים לקניון 

ואם את לוקחת ילד לקניות כדאי להבטיח לו מראש שהתנהגות יפה תתוגמל במשהו 

לפעמים בא לי לתפוס את כל המעירים ולסגור אותם ביחד בחדר

אנשים מגזימים - לדוגמא פעם כשהייתי במשחקיה, הייתה שם אימא אחד עם ילד בן 6 בערך. באיזה שהוא שלב היא אמרה שבעוד חמש דקות הם הולכים ואז הוא התחיל לבכות - לא רוצה

אז אמו אמרה לו - מה אתה בוכה כמו תינוק

וישר מישהי העירה לה - מותר לו לבכות, לא רק תינוקות בוכים, את לא נותנת לו לבטא רגשות שלו!

הערות לא מעידות על אכפתיות אלא על גאווה מופרזת 

על התערבות בחינוך ילדים שאינה בצדק.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות