בעה"י

 

לדעתי השאלות הראשונות לא רלוונטיות והתשובה שלהן לא תועיל לך אלא רק השאלות בסוף.

 

אסביר לך את עניין המשמורת אצל האמא מבחינתי לפחות - לרוב הגבר נמצא מחוץ לבית יותר זמן לעומת האישה שבד"כ אוספת את הילדים מהגן. האבא חוזר לקראת ארוחת הערב.

בנוסף, לאשה יש ראייה יותר כוללת במובן הביתי. לא דומה ילד שיוצא לטיול עם תיק שאמא הכינה(מים, אוכל, כובע, טישו, שקית, ממתקים) לאחד שיוצא לטיול עם תיק שאבא הכין(מים וממתקים)

נשים לרוב יותר רגשניות, חמות ומכילות לעומת הגברים שהם שכלתניים. לילד חשוב יותר החום והאהבה ופחות הציונים בביה"ס.

 

כמובן שמה שכתבתי זו הכללה גורפת ולכן החוק לא מטיל וטו על הנושא אלא מאפשר לאבא להציג את המצב מבחינתו ולקבל משמורת גם הוא אם אכן יוכח שהוא יותר יועיל לילדים.

 

 

 

 

שנמצאים עמוק בסיפור כדי להבין מה המצב במציאות, ולא רק מה אומרים אומרים אומרים..

 

ולכן נראה לי שהשאלות הראשונות כן חשובות, אבל כל אחד/ת יחליטו בעצמם על מה לענות ואם לענות...

 

ותודה על התשובה

 

כמובן שהכל תלוי בנסיבות החיים וכו', אולם נראה ונשמע שבתי המשפט נוטים בתחום באופן אוטומטי לצד אחד ולכן "Eשה" יותר להזיז אותם לכיוון השני - במקום שיבואו ממקום ניטראלי שבוחן מצב בפני עצמו במנותק מ"תפיסות עולם" בנוגע למה אישה יכולה או גבר יכול...

 

השאלה היא למה גבר יצטרך להוכיח דבר יותר ממה שאישה תצטרך להוכיח? נניח - אם שני הצדדים מעוניינים לגדל את הילדים - למה אוטומטית חובת ההוכחה תצטרך לפי מה שהבנתי, להיות על האבא שיצטרך להסביר למה יהיה לידלים יותר טוב אצלו? למה שחובת ההוכחה לא תהיה יותר על האם דווקא שתצטרך להוכיח למה לילדים יהיה טוב יותר אצלה?

 

בנוסף, קשה להכחיש שחזקת הגיל הרך עדיין קיימת..האם את חושבת שהיא הגונה או לא?

 

אפשר הסבר, מה זה אומר ניסה להשיג? כלומר - הוא ניסה בצורה משפטית להשפיע בחוזקה שהמשמורת תעבור אליו בצורה מלאה/חלקית? היו הסברים מסויימים בעניין?

 

(בימים האחרונים, גם בפייסבוק של ציפי לבני, נחשפתי המון לנושאים האלו - קואליציות של מתנגדים לחזקת גיל הרך, כולל קואליצית נשים בעד אבהות שמגבה את האבות הגרושים, ועוד...קראתי חומר רב על זה וזה עניין אותי - כבר שנים שזה מעניין אותי לאור המון מקרים מסביבי, אבל כעת זה החליט לצאת...)

לא ניסה. ולא ינסה גם.

מבחינתו זה מעולה שנהיה עם אמא שלי. אין לו טיפת רצון למשמורת עלי ואני שמחה בזה ב"ה.

 

אני בטוחה שאבא שלי מודע לזה שהוא לא יכול לגדל אותי בצורה טובה כמו שאמא שלי כן. וחוץ מזה,פשוט לא רוצה. החופשיות הזו מהילדים שלו טובה לו מבחינתו.

ואני לחלוטיין מאמינה שאמא יכולה לגדל את הילדים הרבה יותר טוב מהאבא. יש מקרים חריגים, אני יודעת. אבל הרוב הגורףף יגדלו טוב יותר עם האמא מאשר עם האבא. כמו הדוגמא שפעימה הביאה נגיד.

 

כל עוד אין לאמא בעיות נפשיות או משהו שמונע ממנה , אני לחלוטין חושבת שזה שיוויוני חזקת גיל הרך. אין מה לעשות. האמא ילדה את הילד הזה ומכירה את הצרכים שלו הכי טוב מכולם. לאמהות יש את הקסם הזה לגלות לבד מה כואב לתינוק, מה הוא צריך. למרות שהבכי שלו הוא בדיוק אותו בכי כל הפעמים. ובנוסף, לה יש את הכלים יותר לדעתי. כל החיים הרבה יותר מכינים את הבנות לחיי האמהות מאשר את הגברים לדעתי.

 

שממנו באמת נשמע דומה לחזקת הגיל הרך, אבל מצד שני גם אומר דבר שונה לגבי גיל גדול מ6, אצל בנים, ועל הזכות של האבא שהבן יגדל אצלו מעל גיל 6:

 

רמב"ם הלכות אישות כ"א

הלכה י"ז:

הגרושה אין לה מזונות אע"פ שהיא מניקה את בנה אבל נותן לה יותר על שכרה דברים שהקטן צריך להן מכסות ומאכל ומשקה וסיכה וכיוצא בזה. אבל המעוברת אין לה כלום. שלמו חדשיו וגמלתו אם רצתה המגורשת שיהיה בנה אצלה אין מפרישין אותו ממנה עד שיהיה בן שש שנים גמורות. אלא כופין את אביו ונותן לו מזונות והוא אצל אמו. ואחר שש שנים יש לאב לומר אם הוא אצלי אתן לו מזונות ואם הוא אצל אמו לא אתן לו מזונות. והבת אצל אמה לעולם ואפילו לאחר שש.

אולי כי האבא הוא היותר מעביר תורה בבית?

 

ומנהלות,
אני לא חושבת שזה ישפיע או ישנה משו אבל אני חייבת להגיד את זה-
אני ממש מבקשת שהפורום יהיה סגור או שלא גרושיים לא יוכלו לשאול שאלות מעצבנות.
ובלי לנצל''ש או משו, פליז תנסו שניה להבין.
כי אני ממש מתוסכלת ממלא דברים קטנים בפורום שמפריעים לי שכל פעם שאני פותחת אנשים קופצים עליי ובלית ברירה אני נשארת במצב שאין לי מה לעשות.
אני בחוסר ברירה צריכה להשאר לבד עם הכל כי אני פשוט לא מרגישה נוח ומסתבר שאני היחידה.
לא מתלוננת. לא מאיימת שאם לא תעשו בדיוק מה שאני רוצה אני אעזוב.
פשוט מתוסכלת ממש וכותבת מכאב.
אין לי מקום אחר חוץ מהפורום המדהים הזה.
וותן טל,
קשה לי להגיד שזה לא אישי.
כי עד היום הערכתי אותך וקראתי בשקיקה את התגובות שלך כי אני חושבת שיש בך משהו.
אבל היום,
לא יודעת ילד, עשית לי רע
מצטערת...
באמת.

שהייתי רוצהה שהפורום יהיה סגור. עושה יותר כיף.. אבל- לא יכולתי להגיע אליו אם הוא היה סגור. אז ב"ה שהוא פתוח ויכול לתת מענה ליותר אנשים..

ולגבי ותן טל- משום מה גם לי עבאה תחודה כמו שלך. לא יודעת למה השאלה הזו נקראה מבחינתי כתמוהה וחסרת מטרה..
חלילה לא מתכוונת לפגןע! סתם תוהה לעצמי על פשר השאלה אחרי כל התגובות עומק שלך..

וטוב לי בימים שאני אצלו וגם אצלה ב"ה... זה קצת טרטור אבל אפשר לחיות עם זה בכיף

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')