ידוע ומפורסם הוא כי חטא לשון הרע הוא מהחטאים הקשים ביותר, ובספר החפץ חיים, מאריך הרב בעבירות הרבות עליהם עלול המדבר לשון הרע לעבור, וגם השומע לשון הרע (כולל הוצאת שם רע, רכילות ועוד).
ואף בגמרא, מאריכים התנאים והאמוראים בגודל החטא, ונביא כעת רק מימרא אחת המבארת את גודל החטא הנ"ל:
במערבא אמרי: לשון קטיל תליתאי, הורג למספרו ולמקבלו ולאומרו.
כלומר, חטא לשון הרע, יכול להרוג שלושה - את המספר, את המקבל (השומע, שמקשיב ללשון הרע ומאמין לו) ואת מי שסופר עליו. עד כדי כך.
ואף כאשר מנסים לכפר על חטא זה, ידוע כי "תקנה" על חטא לשון הרע והוצאת שם רע היא מאוד קשה, כמו שידוע הסיפור על מספר לשון הרע שרצה לחזור בו, והורה לו הרב לפזר כרית של נוצות מהארובה, על פני כל העיר, עם הרוח, ולאחר מכן ביקש ממנו הרב לאסוף כל הנוצות, והשיב לו האיש שזה הרי בלתי אפשרי, והוכיחו הרב על כך שגם להשיב את דברי לשון הרע שנאמרו והזיקו, זה כמעט בלתי אפשרי, בגלל תפוצתם הרחבה, מפה לאוזן, וחקיקתם בליבותים של אנשים, עד אשר כבר יתקשו להתעלם מדברי לשון הרע הזה, או, כאשר מדובר בהוצאת שם רע, להאמין שאכן אלו דברי שקר - אך אין זה פוטר את אומר לשון הרע, מלנסות לכפר על חטאו, ולחזר על פתחי אותם אלו ששמעו דבריו, ולפרסם בפניהם שזהו לשון הרע ואין להאמין לו ולהתחשב בו כלל, וכן על זאת הדרך.
ונשאלה השאלה, כאשר יש לעיתים תחושה שיש תועלת בסיפור דבר לשון הרע כזה או אחר, מה יעשה אותו אדם המעוניין לספר? האם זה מותר?
והשיב החפץ חיים בספרו, שאכן, לעיתים מותר לספר לשון הרע אך עליו לעמוד בכל הכללים לאמירת לשון הרע לתועלת, וכללים אלו נוקשים מאוד ואל לו לאדם להקל בהם ראש או "לרפרף" עליהם ולשכנע עצמו שהוא עומד בהן בכל פעם, אלא עליו לעיין בהם היטב לפני שהוא פונה לאמירת דבר לשון הרע כזה או אחר, וכלל טוב נקוט בידך - כאשר ישנו ספק, ואפילו קל שבקלים, בדיני נפשות אלו - שאל את רבך, פרוס בפניו את כל הסיפור, והוא יפסוק לך באותו מקרה.
ולתועלת הציבור, נצרף כאן את קטע החפץ חיים העוסק באמירת לשון הרע לתועלת, כולל הכללים לאמירת לשון הרע הזה, וכל אדם, לעצמו, בעת אשר הוא בא להגיד דבר כזה או אחר על זולתו - יעיין בעצמו לראות האם הוא עומד בכללים כדלקמן:
(הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף א')
(הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ב')
ב. שייזהר מאוד שלא יחליט מייד בדעתו לגזל ועושק. ויתבונן היטב אם זה בכלל גזל או עושק.
ג. שיוכיח מתחילה את החוטא בלשון רכה.
ד. שלא יגדיל את העוולה יותר ממה שהיא.
ה. שיכווין לתועלת, ולא כדי להנות מהפגם שנותן בחבירו, ולא מפני שנאה שיש לו עליו מפעם.
ו. אם הוא יכול לסבב את התועלת בעצה אחרת בלי לספר עליו לשון הרע, אסור לספר.
ז. שלא יסובב על המזיק יותר היזק ממה שהיה נגרם אילו הועד על המעשה שעשה בבית דין.
