מעשה שהיה ביהודי שהיה לו בן חולה, והלך לטפל בו במקום נידח, ולא היו איתו תפילין
והגיע הבוקר והאדם בלי תפילין
מה יעשה?
הוא מנסה לחפש יהודי שישאיל לו תפילין, לא מוצא אף אחד שיסכים להשאיל לו
אז בלית ברירה הוא לא הניח תפילין
והוא גם לא קרא ק"ש כי הוא חשב שאסור לקרוא ק"ש בלי תפילין
במשך היום בנו החולה נטה למות והאבא קרא איתו ק"ש שאומרים עם מי שהולך למות, אבל לא בשביל מצות ק"ש
לקראת סוף היום עבר שם יהודי למדן, ניגש אליו אותו אבא ושאל אם יש לו תפילין בשבילו
-בשמחה. לא הנחת תפילין היום?
-לא היה לי, וגם לא קראתי ק"ש
-למה? כשאין תפילין קוראים ק"ש בלי תפילין, חבל שלא קראת
ועכשיו יש לו בעיה. כבר נשאר מעט מאד זמן עד סוף היום והוא לא יספיק גם להניח תפילין וגם לקרוא ק"ש,, והוא מוכרח לוותר על אחת מהמצוות. מהעדיף?
ואמר היהודי הלמדן שאולי מצות ק"ש עדיפה, שהיא תדירה שנוהגת בכל הימים, מה שאין כן תפילין שלא נוהג בשבת ויו"ט, ונמצא שמצות ק"ש תדירה
ונשאל המחנה חיים (ח"א סכ"ג) את השאלה הזאת, וענה שמצות תפילין עדיפה, כי מצות תפילין הוא מפסיד בטוח, אבל מצות ק"ש יתכן שהוא בר קיים, שהרי קרא ק"ש עם הבן שלו, ואמנם הוא לא התכוין למצוה, אבל זה מחלוקת אם מצוות צריכות כוונה, ואנחנו מחמירים מספק שמצוות צריכות כוונה, אבל זה רק ספק, ומצות תפילין היא ודאי והיא עדיפה
עד כאן התשובה.
ויש קושיא עצמה על דברי המחנה חיים
מי שימצא את הקושיא יקבל כוכב אחד, ומי שימצא גם תירוץ יקבל 3 כוכבים!
)
