מה בעצם מפריע לך?

שהוא לא מסודר מספיק?

שאת עקרת בית?

שזה מזכיר לך את בית הורייך?

מה איכפת לך?...

אדם שעובד קשה, בעל מקסים, אבא מעולה - אז מה שייך לומר "לא עושה כלום בבית"... את עקרת בית - הוא עובד בחוץ. זו חלוקת עבודה מאד יפה. אין בעיה.

"לא כ"כ מסודר", זה לא קשור ספציפית לכך. אופי. לא אסון.

את צריכה לעבוד על עצמך. את הזמן של ה"מריבות" על הענין הזה, תקדישי לעבודה עצמית בנושא.

אכן, את בכלל מגזימה, כלשונך...

שהסדר חשוב לך - זה בסדר. קבלי שבעלך כך - ובחיוך.  תגידי לעצמך, אין אדם מושלם; מוטב אבא ובעל טוב ולא מסודר - מאשר ההיפך.  הרי ראינו פה גם שאלות על כאלה "מסודרים" שמשגעים את נשותיהם בגלל זה. תשמחי שזה לא כך.

את תתמקדי רק בטוב שבו, את זה קבלי כחלק מה"מהלך" שלו; אפשר ממש לחייך מזה. כנראה הרקע מהבית משפיע - אז תחליטי שאצלך יהיה ההיפך. אפס מריבות על השטות הזאת.

אחרי זה, ניתן יהיה בעז"ה גם לבקש אותו בנחת - אם לא איכפת לך, רק תכניס את הארגז אחרי שאתה מוציא את השמיכות, שלא ניתקל בו.

אחרי כמה זמן - אפשר עוד משהו.

ולגבי הדוגמה לילדים - אל תדאגי להם על זה.  הם תופסים שאבא פחות מסודר ואמא יותר - ובדברים אחרים ההיפך.

הרבה-הרבה יותר את צריכה לחשוש מה"דוגמה" שההורים רבים על דבר כזה.  הרי מעצמך את אומרת שהיתה לך דוגמה. נו, אז לא שווה להתאמץ קצת כדי שהיא לא תחזור. להירגע לגמרי מהנושא הזה.

תצליחו.

שינוי בהרגל יבוא מתוך אוירה טובה, מתוך שזה לא "עיקרי". ובכלל - פרופורציות..

האמת שבכלל לרגע לא חשבתי שאני מוציאה מפרופורציות .

אני ממש שמחה שכתבתי לכם. אחרת לעולם לא הייתי מכירה בכך שהבעיה היא בי.

בגדים,מסמכים וכו כי באמת אני לא מבקשת יותר מזה

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t679354#7519305

איזה משפט חמוד

אז אני אוספת אחריו את הכוסות\ספרים\מכתבים\חשבונות\מחזירה פיג'מה למקום\טלית

אולי בגלל שאני לא עקרת בית אלא עובדת יום ארוך ארוך ארוך זה פחות מפריע לי 

אגב סליחה, את הכוסות הוא משאיר על הספה \השולחן\מיטה

אם זה מנחם אותך בעלך נשמע פחות גרוע מבעלי שיכול ממש להשאיר בלגן וליכלוך ולא לנקות כי הוא התרגל שאמא שלו מנקה אחריו ורק עכשו בגיל ארבעים פלוס הוא מתחיל ללמוד לסדר(אולי יש תקווה?)

אומנם לא ברמה שאת מתארת..

אבל גם לבעלי יש מנהג להחזיר דברים לא למקום.. (בניגוד אליי, שאני עובדת ממש מסודר. מבשלת מסודר ובכללי- מסודרת)

אבל אני לקחתי את זה יותר לכיוון המצחיק..

זה נהיה כמו משחק בשבילינו.. "איפה הוא ישים את ה-_____ הפעם?"

זה ממש יכול לגלגל אותי מצחוק כשאני מגלה את המקומות היצירתיים שהוא שם דברים.. (כן, בעלי יצירתי)

(אם כי, יש לציין שאנחנו ממש שותפים באחזקת הבית, כביסות, קיפולים, שטיפת כלים ורצפה, גיהוץ. הכל!! אז אולי בגלל זה יותר קל לי יותר לקחת את זה ברוח טובה..)

בסוגי ההשתתפות המגוונים.. לא לכל אחד זה מתאים (כותב, כדי שאם למישהי אין בעל "מגהץ", היא תחשוב שהוא לא בסנדרט...).

ב.יש לכם עוד על מה לעבוד יחד 

שיהיה בהצלחה.

תקני פתקים עם צורות מענינות ותשאירי אותם במקומות שהוא לא סידר

אדם מסודר באופן טבעי בד"כ לא יבין מה הבעיה לשים דברים במקום. הרי אתה מניח את זה איפשהו, אז מה אכפת לך להניח במקום המתאים? 

אז זהו, שלא. לאדם שזה לא טבעי אצלו (ונראה לי שזה אופי, לא חינוך), לשים דברים במקום זו מודעות בלתי פוסקת. לחשוב בכל פעם איפה צריך לשים כל דבר. נסי לדמיין שלא היית הולכת אוטומטית, אלא היית צריכה להתרכז כדי להצליח לכוון את הרגליים בצורה הנכונה בשביל ללכת. מתיש, נכון? מאוד יכול להיות שבעלך מרגיש אותו דבר לגבי סידור הבית. 

זה לא ממעיט מהקושי שלך, שהוא מובן מאוד, אבל אולי הבנה שיכול להיות שזה קושי אמיתי ולא סתם עצלות יכולה לעזור לך. 

אגב, נכון שמקובל שסדר הוא תכונה חיובית ובלגן הוא שלילי, אבל למה בעצם?  מי אמר שזה כל כך נורא אם לילדים שלך תהיה דוגמה אישית של בלגן? אני מניחה שברור לך שדוגמה אישית של הורים שרבים זה הרבה פחות מוצלח... 

יש לי תחושה שברור לך שאת צודקת והוא טועה. יש מצב שתשני הסתכלות? אפשר להסתכל על זה כשתי צורות חיים לגיטימיות, שהמפגש ביניהן לא כ"כ מוצלח. זה לא שהוא לא בסדר. לו יש קושי להיות מסודר, לך יש קושי עם הבלגן שלו. אם מנטרלים את המטענים הרגשיים, נשארים עם פער ברצונות, שהוא דבר טבעי לגמרי במערכת זוגית. מה אתם עושים כשהוא רוצה להיות שבת במקום אחד ואת במקום אחר? כשהוא רוצה לאכול משהו אחד ואת משהו אחר? אני בטוחה שנתקלתם בזה המון פעמים. אולי אפשר באותן שיטות שעובדות תמיד לפתור גם את זה?

הרעיון הוא לנסות להוציא את זה מהמקום של "אתה לא מתחשב", "את סתם מגזימה" - מקום שבו כל אחד מנסה להוכיח שהוא צודק, ולהעביר את זה למקום שבו שניכם רוצים שלשניכם יהיה טוב, ולכן כל אחד מתאר מה קשה לו ומנסים למצוא דרכים להתחשב אחד בקשיים של השני. 

הרבה אנשים(לא כולם!)שלא חינכו אותם לזה אז כבוגרים אין להם את ההרגלים האלה

וכמובן, גם התיאור של "מה קשה" לא צריך להיות על כל דבר שונה קטן..

ואני יכולה להעיד שזה ממש נכון

אני לא מסודרת באופי שלי, מאוד לא

עשיתי שינוי גדול מאוד אבל לשמור על זה זאת מלחמה יומיומית, זה לא שהפכתי להיות מסודרת וזה כבר לא קשה לי

ויש לי עוד דרך..

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אגב, שמתי לב שכולכם אומרים פחות או יותר אותו הדבר.

אז אני מקבלת על עצמי באמת לראות בבלגן הקטן שהוא יוצר חלק מהאופי שלו (הרי אי אפשר להיות מושלם ), ולהעביר ברוגע, מקווה שיצליח לי.

אשתדל לעדכן אם יהיו תוצאות טובות.

או לקבל אותו כמו שהוא- ולהחליט שלהרים פה ושם דברים ולהחזיר למקום זה לא נורא, ועדיף לא לריב על זה. ככה זה וזהו זה. 

עדיף בית רגוע מבית מסודר..

או לדבר על זה- אבל לשנות גישה.

קודם כל- לדבר לא בהאשמה אלא בגוף ראשון- לא "אתה מבולגן" אלא "מפריע לי שיש בלאגן, מציק לי לראות את הגרביים שלך בסלון"

לבוא במקום של שיח ולא של ריב- בא נחשוב ביחד איך לשפר את המצב הקיים כי לי קשה איתו.

ולתת לזה זמן וסבלנות- אנשים לא משתנים ביום אחד. תציעי לו שכל חודש הוא מתמקד בדבר אחד שמפריע לך- חודש אחד רק בלהחזיר את הסידור למקום, חודש אח"כ רק בלהחזיר את הכוס קפה (בעז"ה הסידור כבר יהיה אצלו הרגל בשלב הזה) ורק על זה מותר לך להעיר לו ולבקש ממנו.

ככה לאט לאט המצב ישתפר. 

תזכרי- יש לכם בעז"ה עוד הרבה שנים ביחד. סבלנות. תני לו את הזמן לעבוד על זה ולהשתפר. 

להעיר ולבקש- מתוך הבנה שזה לא יכול להשתנות בבת אחת- פוף מאדם מבולגן לאדם מסודר.

זכית תחליקי זה ממש חפיף

פעם בעלי שכח את הכיפה שלו בקופסה של תה 

אם לא ישנים מספיק אז שוכחים את הכל

לדעתי אפשר לבקש יפה נקודתית פעם בתקופה משהו אחד

זה לא בכוונה אבל באמת שלא! .

גם אם קבלתי החלטה מאה פעמים להיות בסדר, זה עדיין לא עוזר...

אצלי עוד יש תוספת באג, שאני מחזיר את הדברים למקום הלא נכון ואז לך תחפש! 

כמו סוכר במקרר, קפה במקפיא ואפילו ניסיתי לדחוף פעם את בקבוק שמן הזית למקרו גל 

זה רחפנות כזה שאשתי נשפכת ממנו ואני מתוסכל...

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

בכל מיני מקומות...

שנים שזה עשה לי מרירות גדולה וכעס בלב..

עד שיום אחד הלכתי לשיעור שהיפך לי את כל ההסתכלות בשני כיוונים...

אחד : לדעת שכל מה שאתה פוגש אצל בן הזוג שלך קיים אצלך... בן הזוג הוא המראה שלך. לפעמים זה נראה  לא הגיוני והרי אני ההפך הגמור מזה(כמו מה שאת מתארת..) אבל בפנימיות יש איזו תכונה שצריכה תיקון גם אצלך וזה בא מאותו שורש של החיסרון שלו...

לדוגמא אצלי הבנתי שהשורש שאני פוגשת אצלי הוא שאני לא מספיק מתחשבת בו ומפרגנת לצרכים שלו , והוא לא מתחשב מספיק בצרכים שלי... זה אותו שורש גם אם הביטויים שלו שונים לחלוטין..- וזו רק דוגמא. כל אחד צריך להביט פנימה לעצמו ...

והדבר השני שזה המשך של ההסתכלות הראשונה : להביט במבט של רחמים (ולא של דין) שהרי גם אני לא מושלמת והייתי רוצה שיביטו על החסרונות שלי ברחמים ולא בדין... ומתוך כך גם להגיע למקום של תפילה על זה ועליו ועלי ועל שנינו...

ברכה והצלחה

נ.ב. יש לציין שנחנו נשואים כבר 22 שנה והיום ב"ה זה אפילו לא עושה לי טיפת מרירות...

יש תקווה!!!

מבינה אותך מאד,

קשה להתנהל עם אנשים לא מאורגנים ברמות שאת מתארת. 

התיאור שלך נשמע כמו קושי משמעותי בהתארגנות. שמעת על זה פעם?

יש קושי בהתארגנות להבעה, קושי בהתארגנות לתנועה, קושי בהתארגנות עם זמן וקושי בהתארגנות במרחב.

קשיי ההתארגנות האלו מצטרפים הרבה פעמים לקשיי קשב וריכוז, לקויות למידה וכדומה. בעלך סובל מאחת מאלה?

בכל מקרה, קושי כזה הוא לקות (ברמה כזו אחרת) אמיתית, ופחות משהו שנוגע לבחירה. כמו שילד עם לקות למידה לא יכול לבחור לקלוט מהר חומר חדש, אנשים לא מאורגנים לא יכולים לבחור להיות מסודרים ממחר, למרות שלנו זה נראה נורא פשוט.

מה שיכול מאד לעזור זה טיפול אצל מרפאה בעיסוק שעובדת עם מבוגרים על התארגנות. בעלך לא יהפוך להיות המסודר באדם אך בהחלט יקבל כלים להתמודדות עם הקושי.

השאלה היא אם כגבר מצוי הוא יהיה מוכן לטפל בקושי הזה, ועוד אצל אשה... (לא מכירה מרפאים בעיסוק גברים). הקושי מפריע גם לו? הוא מודע אליו מספיק?

אם תרצי טלפון של מישהי מצוינת מוזמנת לפנות אלי.

ועד אז.. הרבה כח! זה באמת לא קל. בהצלחה!

אבל המצב שלו לא נשמע חמור עד כדי כך... יש קושי בהתארגנות, אבל נראה לי שפה מדובר ב"סתם" אדם לא מסודר.

(לא הגבתי למשיח עכשיו, כי כתבו לה הרבה תגובות חכמות, אבל התיאור שלה מזכיר לי גם את בעלי - ואפילו קצת צחקתי כשקראתי את זה - ונכון, לפעמים זה מעצבן אותי, אבל אולי בגלל שגם אני לא שיא המסודרת, ואולי באמת בגלל שיש לו תכונות טובות ומיוחדות מאוד, אז בדרך-כלל אני מצליחה להרפות מזה).

לבעלי אין בעיות קשב וריכוז וכו'

אני חושבת שעיין החוסר בסדר שלו זב פשוט החינוך מהבית שלו. אמא שלו היא האישה הכי לא מסודרת בעולם, ואני מוכנה להתחייב על זה...

בואו נגיד שהבית של ההורים שלו נראה כמו מחסן ואני לא מגזימה!

אני יודעת שמאד קשה לעבוד על הרגלים מהבית, ואני בעצמי עובדת על שלי מאד קשה, אני מקווה שאם באמת אפסיק לעשות מזה עניין, כי סך הכל הוא אדם ממש ממש טוב, יהיה לנו הרבה יותר כיף בחיים

תהני מהחיים הכל בסדר לא לחפש צרות.

עד עכשיו הייתי סטודנטית לתואר ראשון מאד קשה ואינטנסיבי והתחלקנו בעבודות הבית. השנה אני לומדת רק פעמיים בשבוע אז אני קוראת לעצמי "בערך עקרת בית".

ומאז ומתמיד עיצבן אותי החוסר סדר שלו, אבל עכשיו זה מטריף כי  אני עושה את כל עבודות הבית (ושמחה לעשות) ומה שבעצם נשאר לו זה רק לארגן את הבלגן שהוא יוצר.

אבל אני עובדת על עצמי

שגורם מספר אחת לבעיות בשלום בית הוא עייפות.

גורם מספר 2 - מריבות על סדר ונקיון... קחי זאת לתשומת ליבך...

אני אישית, בפגישה ה-8 עם בעלי (אם אני לא טועה) אמרתי לו, בוא נדבר על החסרונות שלנו.

ואז אמרתי "תדע לך שאני שאני מבולגנת ולא מסודרת, אני יודעת שזה חסרון שלי, אני יכולה אולי להשתדל, אבל להיות ממש מסודרת אני אף פעם לא אהיה, אז תקח את זה בחשבון, שלא יהיה מקח טעות, אל תצפה לבית מסודר ומבריק, ואל תבוא אלי בטענות אחרי הנישואים..."

אני מזכירה לו את זה מדי פעם. אבל יחסית הוא התרגל. הוא בא מבית ממש מצוחצח, ואצלנו בבית הדברים זורמים אחרת. אבל יש יותר נחת (אני מקוה).

בעלי יודעת שאם הבית ממש מבולגן - התפקיד שלו זה לסדר, כי אני לא יודעת איך להתמודד עם זה.

ושוב, זה לא שאני לא מסדרת ומנקה, מבשלת ומגהצת, אבל לא ברמה שהוא היה רגיל בבית, וגם הוא עושה הרבה.

אם קשה לו להיות מסודר, זה בסדר (לדעתי), אבל אולי תתני לו תפקיד אחר כדי שכן תרגישי שהוא שותף ולהוריד מהעומס שלך (נגיד אני אישית, יעדיף לשטוף כלים/לבשל/לגהץ ושבעלי יסדר/יטאטא/יקפל כביסה) את יכולה לתת לו נגיד לשטוף כלים, שזה דבר יותר ברור ובזמן הזה לסדר את הדברים שהוא בלגן...

רק למחקרים אימפיריים שהוכחו מדעית/ סטטיסטית!!!

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם