מה בעצם מפריע לך?

שהוא לא מסודר מספיק?

שאת עקרת בית?

שזה מזכיר לך את בית הורייך?

מה איכפת לך?...

אדם שעובד קשה, בעל מקסים, אבא מעולה - אז מה שייך לומר "לא עושה כלום בבית"... את עקרת בית - הוא עובד בחוץ. זו חלוקת עבודה מאד יפה. אין בעיה.

"לא כ"כ מסודר", זה לא קשור ספציפית לכך. אופי. לא אסון.

את צריכה לעבוד על עצמך. את הזמן של ה"מריבות" על הענין הזה, תקדישי לעבודה עצמית בנושא.

אכן, את בכלל מגזימה, כלשונך...

שהסדר חשוב לך - זה בסדר. קבלי שבעלך כך - ובחיוך.  תגידי לעצמך, אין אדם מושלם; מוטב אבא ובעל טוב ולא מסודר - מאשר ההיפך.  הרי ראינו פה גם שאלות על כאלה "מסודרים" שמשגעים את נשותיהם בגלל זה. תשמחי שזה לא כך.

את תתמקדי רק בטוב שבו, את זה קבלי כחלק מה"מהלך" שלו; אפשר ממש לחייך מזה. כנראה הרקע מהבית משפיע - אז תחליטי שאצלך יהיה ההיפך. אפס מריבות על השטות הזאת.

אחרי זה, ניתן יהיה בעז"ה גם לבקש אותו בנחת - אם לא איכפת לך, רק תכניס את הארגז אחרי שאתה מוציא את השמיכות, שלא ניתקל בו.

אחרי כמה זמן - אפשר עוד משהו.

ולגבי הדוגמה לילדים - אל תדאגי להם על זה.  הם תופסים שאבא פחות מסודר ואמא יותר - ובדברים אחרים ההיפך.

הרבה-הרבה יותר את צריכה לחשוש מה"דוגמה" שההורים רבים על דבר כזה.  הרי מעצמך את אומרת שהיתה לך דוגמה. נו, אז לא שווה להתאמץ קצת כדי שהיא לא תחזור. להירגע לגמרי מהנושא הזה.

תצליחו.

שינוי בהרגל יבוא מתוך אוירה טובה, מתוך שזה לא "עיקרי". ובכלל - פרופורציות..

האמת שבכלל לרגע לא חשבתי שאני מוציאה מפרופורציות .

אני ממש שמחה שכתבתי לכם. אחרת לעולם לא הייתי מכירה בכך שהבעיה היא בי.

בגדים,מסמכים וכו כי באמת אני לא מבקשת יותר מזה

אני מאוד מסודר ממש תימני - יקי 

והיא מאוד מבולגנת אשכנזיה - ספרדית 

כשאני תופס קריזה 

לוקח שקית 

שם את כל הבלאגן שלה מכל הבית בפנים 

ושם לה את השקית מתחת לכרית 

זה עוזר עד שהיא שוב שוכחת 

ואני מזכיר לה שוב 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t679354#7519305

איזה משפט חמוד

אז אני אוספת אחריו את הכוסות\ספרים\מכתבים\חשבונות\מחזירה פיג'מה למקום\טלית

אולי בגלל שאני לא עקרת בית אלא עובדת יום ארוך ארוך ארוך זה פחות מפריע לי 

אגב סליחה, את הכוסות הוא משאיר על הספה \השולחן\מיטה

אם זה מנחם אותך בעלך נשמע פחות גרוע מבעלי שיכול ממש להשאיר בלגן וליכלוך ולא לנקות כי הוא התרגל שאמא שלו מנקה אחריו ורק עכשו בגיל ארבעים פלוס הוא מתחיל ללמוד לסדר(אולי יש תקווה?)

אומנם לא ברמה שאת מתארת..

אבל גם לבעלי יש מנהג להחזיר דברים לא למקום.. (בניגוד אליי, שאני עובדת ממש מסודר. מבשלת מסודר ובכללי- מסודרת)

אבל אני לקחתי את זה יותר לכיוון המצחיק..

זה נהיה כמו משחק בשבילינו.. "איפה הוא ישים את ה-_____ הפעם?"

זה ממש יכול לגלגל אותי מצחוק כשאני מגלה את המקומות היצירתיים שהוא שם דברים.. (כן, בעלי יצירתי)

(אם כי, יש לציין שאנחנו ממש שותפים באחזקת הבית, כביסות, קיפולים, שטיפת כלים ורצפה, גיהוץ. הכל!! אז אולי בגלל זה יותר קל לי יותר לקחת את זה ברוח טובה..)

בסוגי ההשתתפות המגוונים.. לא לכל אחד זה מתאים (כותב, כדי שאם למישהי אין בעל "מגהץ", היא תחשוב שהוא לא בסנדרט...).

ב.יש לכם עוד על מה לעבוד יחד 

שיהיה בהצלחה.

תקני פתקים עם צורות מענינות ותשאירי אותם במקומות שהוא לא סידר

אדם מסודר באופן טבעי בד"כ לא יבין מה הבעיה לשים דברים במקום. הרי אתה מניח את זה איפשהו, אז מה אכפת לך להניח במקום המתאים? 

אז זהו, שלא. לאדם שזה לא טבעי אצלו (ונראה לי שזה אופי, לא חינוך), לשים דברים במקום זו מודעות בלתי פוסקת. לחשוב בכל פעם איפה צריך לשים כל דבר. נסי לדמיין שלא היית הולכת אוטומטית, אלא היית צריכה להתרכז כדי להצליח לכוון את הרגליים בצורה הנכונה בשביל ללכת. מתיש, נכון? מאוד יכול להיות שבעלך מרגיש אותו דבר לגבי סידור הבית. 

זה לא ממעיט מהקושי שלך, שהוא מובן מאוד, אבל אולי הבנה שיכול להיות שזה קושי אמיתי ולא סתם עצלות יכולה לעזור לך. 

אגב, נכון שמקובל שסדר הוא תכונה חיובית ובלגן הוא שלילי, אבל למה בעצם?  מי אמר שזה כל כך נורא אם לילדים שלך תהיה דוגמה אישית של בלגן? אני מניחה שברור לך שדוגמה אישית של הורים שרבים זה הרבה פחות מוצלח... 

יש לי תחושה שברור לך שאת צודקת והוא טועה. יש מצב שתשני הסתכלות? אפשר להסתכל על זה כשתי צורות חיים לגיטימיות, שהמפגש ביניהן לא כ"כ מוצלח. זה לא שהוא לא בסדר. לו יש קושי להיות מסודר, לך יש קושי עם הבלגן שלו. אם מנטרלים את המטענים הרגשיים, נשארים עם פער ברצונות, שהוא דבר טבעי לגמרי במערכת זוגית. מה אתם עושים כשהוא רוצה להיות שבת במקום אחד ואת במקום אחר? כשהוא רוצה לאכול משהו אחד ואת משהו אחר? אני בטוחה שנתקלתם בזה המון פעמים. אולי אפשר באותן שיטות שעובדות תמיד לפתור גם את זה?

הרעיון הוא לנסות להוציא את זה מהמקום של "אתה לא מתחשב", "את סתם מגזימה" - מקום שבו כל אחד מנסה להוכיח שהוא צודק, ולהעביר את זה למקום שבו שניכם רוצים שלשניכם יהיה טוב, ולכן כל אחד מתאר מה קשה לו ומנסים למצוא דרכים להתחשב אחד בקשיים של השני. 

הרבה אנשים(לא כולם!)שלא חינכו אותם לזה אז כבוגרים אין להם את ההרגלים האלה

וכמובן, גם התיאור של "מה קשה" לא צריך להיות על כל דבר שונה קטן..

ואני יכולה להעיד שזה ממש נכון

אני לא מסודרת באופי שלי, מאוד לא

עשיתי שינוי גדול מאוד אבל לשמור על זה זאת מלחמה יומיומית, זה לא שהפכתי להיות מסודרת וזה כבר לא קשה לי

ויש לי עוד דרך..

אנחנו כל חודש קונים כוסות זכוכית חדשות כי הוא השאיר את כולן (חוץ מאלה שנשברו) בכל מיני מקומות בשדות, בדרכים, במעיינות....

אם יש משהו מסוים שמאוד מפריע לי- אני אומרת לו נקודתית. לפעמים עוזר לפעמים צריך עוד כמה תזכורות...

אגב, שמתי לב שכולכם אומרים פחות או יותר אותו הדבר.

אז אני מקבלת על עצמי באמת לראות בבלגן הקטן שהוא יוצר חלק מהאופי שלו (הרי אי אפשר להיות מושלם ), ולהעביר ברוגע, מקווה שיצליח לי.

אשתדל לעדכן אם יהיו תוצאות טובות.

או לקבל אותו כמו שהוא- ולהחליט שלהרים פה ושם דברים ולהחזיר למקום זה לא נורא, ועדיף לא לריב על זה. ככה זה וזהו זה. 

עדיף בית רגוע מבית מסודר..

או לדבר על זה- אבל לשנות גישה.

קודם כל- לדבר לא בהאשמה אלא בגוף ראשון- לא "אתה מבולגן" אלא "מפריע לי שיש בלאגן, מציק לי לראות את הגרביים שלך בסלון"

לבוא במקום של שיח ולא של ריב- בא נחשוב ביחד איך לשפר את המצב הקיים כי לי קשה איתו.

ולתת לזה זמן וסבלנות- אנשים לא משתנים ביום אחד. תציעי לו שכל חודש הוא מתמקד בדבר אחד שמפריע לך- חודש אחד רק בלהחזיר את הסידור למקום, חודש אח"כ רק בלהחזיר את הכוס קפה (בעז"ה הסידור כבר יהיה אצלו הרגל בשלב הזה) ורק על זה מותר לך להעיר לו ולבקש ממנו.

ככה לאט לאט המצב ישתפר. 

תזכרי- יש לכם בעז"ה עוד הרבה שנים ביחד. סבלנות. תני לו את הזמן לעבוד על זה ולהשתפר. 

להעיר ולבקש- מתוך הבנה שזה לא יכול להשתנות בבת אחת- פוף מאדם מבולגן לאדם מסודר.

זכית תחליקי זה ממש חפיף

פעם בעלי שכח את הכיפה שלו בקופסה של תה 

אם לא ישנים מספיק אז שוכחים את הכל

לדעתי אפשר לבקש יפה נקודתית פעם בתקופה משהו אחד

זה לא בכוונה אבל באמת שלא! .

גם אם קבלתי החלטה מאה פעמים להיות בסדר, זה עדיין לא עוזר...

אצלי עוד יש תוספת באג, שאני מחזיר את הדברים למקום הלא נכון ואז לך תחפש! 

כמו סוכר במקרר, קפה במקפיא ואפילו ניסיתי לדחוף פעם את בקבוק שמן הזית למקרו גל 

זה רחפנות כזה שאשתי נשפכת ממנו ואני מתוסכל...

אם יש לך משהו ספציפי שמוציא אותך מדעתך תנסי לבקש ממנו להשתדל רק בזה.

רוב העובדה על המידות תהיה שלך להתעלם ולהבליג על הבלאגן אבל לפחות משהו נקודתי אחד שתראי שהוא משתדל יעזור לך להסתכל עליו בעין טובה...

סתם לדוגמה, לי יש ג'וק כזה עם תאים של תיקים פתוחים. זה מוציא אותי מדעתי!

מצידי לפספס אוטובוס אחרון ושכל התאים (גם הריקים) יהיו סגורים.

בהתחלה זה גרם להרבה עצבים כי מבחינתי הוא היה עושה דווקא כשלא עצר לכמה שניות לסגור את התיק ומבחינתו הייתי סתם משוגעת.

אח"כ כשדיברנו על זה והסברתי לו שיש המון דברים שאני משתדלת להעלים מהם עין רק זה זה משהו שאני לא מצליחה אז הוא מבין והיום אנחנו צוחקים על זה (וכמובן סוגרים את כל התאים של כל התיקים לפני נסיעה)

ואגב, מי אמר שמקומם של הכלים המלוכלכים הוא בכיור?  איזה מוזרה את!

סתם, אני אומרת כי גם לי בהתחלה היה מאוד קשה להתרגל שהכלים על השיש אבל יש לנו כיור אחד אז אנחנו לא מניחים בו כלים בכלל. כ"כ התרגלתי לזה שכשאנחנו מתארחים אצל ההורים שלי ואני רואה כלים בכיור אוטומטית אני מוציאה אותם לשיש ואמא שלי לא מבינה מה עובר עלי עד שאני קולטת מה עשיתי...

בכל מיני מקומות...

שנים שזה עשה לי מרירות גדולה וכעס בלב..

עד שיום אחד הלכתי לשיעור שהיפך לי את כל ההסתכלות בשני כיוונים...

אחד : לדעת שכל מה שאתה פוגש אצל בן הזוג שלך קיים אצלך... בן הזוג הוא המראה שלך. לפעמים זה נראה  לא הגיוני והרי אני ההפך הגמור מזה(כמו מה שאת מתארת..) אבל בפנימיות יש איזו תכונה שצריכה תיקון גם אצלך וזה בא מאותו שורש של החיסרון שלו...

לדוגמא אצלי הבנתי שהשורש שאני פוגשת אצלי הוא שאני לא מספיק מתחשבת בו ומפרגנת לצרכים שלו , והוא לא מתחשב מספיק בצרכים שלי... זה אותו שורש גם אם הביטויים שלו שונים לחלוטין..- וזו רק דוגמא. כל אחד צריך להביט פנימה לעצמו ...

והדבר השני שזה המשך של ההסתכלות הראשונה : להביט במבט של רחמים (ולא של דין) שהרי גם אני לא מושלמת והייתי רוצה שיביטו על החסרונות שלי ברחמים ולא בדין... ומתוך כך גם להגיע למקום של תפילה על זה ועליו ועלי ועל שנינו...

ברכה והצלחה

נ.ב. יש לציין שנחנו נשואים כבר 22 שנה והיום ב"ה זה אפילו לא עושה לי טיפת מרירות...

יש תקווה!!!

מבינה אותך מאד,

קשה להתנהל עם אנשים לא מאורגנים ברמות שאת מתארת. 

התיאור שלך נשמע כמו קושי משמעותי בהתארגנות. שמעת על זה פעם?

יש קושי בהתארגנות להבעה, קושי בהתארגנות לתנועה, קושי בהתארגנות עם זמן וקושי בהתארגנות במרחב.

קשיי ההתארגנות האלו מצטרפים הרבה פעמים לקשיי קשב וריכוז, לקויות למידה וכדומה. בעלך סובל מאחת מאלה?

בכל מקרה, קושי כזה הוא לקות (ברמה כזו אחרת) אמיתית, ופחות משהו שנוגע לבחירה. כמו שילד עם לקות למידה לא יכול לבחור לקלוט מהר חומר חדש, אנשים לא מאורגנים לא יכולים לבחור להיות מסודרים ממחר, למרות שלנו זה נראה נורא פשוט.

מה שיכול מאד לעזור זה טיפול אצל מרפאה בעיסוק שעובדת עם מבוגרים על התארגנות. בעלך לא יהפוך להיות המסודר באדם אך בהחלט יקבל כלים להתמודדות עם הקושי.

השאלה היא אם כגבר מצוי הוא יהיה מוכן לטפל בקושי הזה, ועוד אצל אשה... (לא מכירה מרפאים בעיסוק גברים). הקושי מפריע גם לו? הוא מודע אליו מספיק?

אם תרצי טלפון של מישהי מצוינת מוזמנת לפנות אלי.

ועד אז.. הרבה כח! זה באמת לא קל. בהצלחה!

אבל המצב שלו לא נשמע חמור עד כדי כך... יש קושי בהתארגנות, אבל נראה לי שפה מדובר ב"סתם" אדם לא מסודר.

(לא הגבתי למשיח עכשיו, כי כתבו לה הרבה תגובות חכמות, אבל התיאור שלה מזכיר לי גם את בעלי - ואפילו קצת צחקתי כשקראתי את זה - ונכון, לפעמים זה מעצבן אותי, אבל אולי בגלל שגם אני לא שיא המסודרת, ואולי באמת בגלל שיש לו תכונות טובות ומיוחדות מאוד, אז בדרך-כלל אני מצליחה להרפות מזה).

לבעלי אין בעיות קשב וריכוז וכו'

אני חושבת שעיין החוסר בסדר שלו זב פשוט החינוך מהבית שלו. אמא שלו היא האישה הכי לא מסודרת בעולם, ואני מוכנה להתחייב על זה...

בואו נגיד שהבית של ההורים שלו נראה כמו מחסן ואני לא מגזימה!

אני יודעת שמאד קשה לעבוד על הרגלים מהבית, ואני בעצמי עובדת על שלי מאד קשה, אני מקווה שאם באמת אפסיק לעשות מזה עניין, כי סך הכל הוא אדם ממש ממש טוב, יהיה לנו הרבה יותר כיף בחיים

תהני מהחיים הכל בסדר לא לחפש צרות.

עד עכשיו הייתי סטודנטית לתואר ראשון מאד קשה ואינטנסיבי והתחלקנו בעבודות הבית. השנה אני לומדת רק פעמיים בשבוע אז אני קוראת לעצמי "בערך עקרת בית".

ומאז ומתמיד עיצבן אותי החוסר סדר שלו, אבל עכשיו זה מטריף כי  אני עושה את כל עבודות הבית (ושמחה לעשות) ומה שבעצם נשאר לו זה רק לארגן את הבלגן שהוא יוצר.

אבל אני עובדת על עצמי

שגורם מספר אחת לבעיות בשלום בית הוא עייפות.

גורם מספר 2 - מריבות על סדר ונקיון... קחי זאת לתשומת ליבך...

אני אישית, בפגישה ה-8 עם בעלי (אם אני לא טועה) אמרתי לו, בוא נדבר על החסרונות שלנו.

ואז אמרתי "תדע לך שאני שאני מבולגנת ולא מסודרת, אני יודעת שזה חסרון שלי, אני יכולה אולי להשתדל, אבל להיות ממש מסודרת אני אף פעם לא אהיה, אז תקח את זה בחשבון, שלא יהיה מקח טעות, אל תצפה לבית מסודר ומבריק, ואל תבוא אלי בטענות אחרי הנישואים..."

אני מזכירה לו את זה מדי פעם. אבל יחסית הוא התרגל. הוא בא מבית ממש מצוחצח, ואצלנו בבית הדברים זורמים אחרת. אבל יש יותר נחת (אני מקוה).

בעלי יודעת שאם הבית ממש מבולגן - התפקיד שלו זה לסדר, כי אני לא יודעת איך להתמודד עם זה.

ושוב, זה לא שאני לא מסדרת ומנקה, מבשלת ומגהצת, אבל לא ברמה שהוא היה רגיל בבית, וגם הוא עושה הרבה.

אם קשה לו להיות מסודר, זה בסדר (לדעתי), אבל אולי תתני לו תפקיד אחר כדי שכן תרגישי שהוא שותף ולהוריד מהעומס שלך (נגיד אני אישית, יעדיף לשטוף כלים/לבשל/לגהץ ושבעלי יסדר/יטאטא/יקפל כביסה) את יכולה לתת לו נגיד לשטוף כלים, שזה דבר יותר ברור ובזמן הזה לסדר את הדברים שהוא בלגן...

רק למחקרים אימפיריים שהוכחו מדעית/ סטטיסטית!!!

מציע לפנות לארגונים שמתמחים בזה כמו פעמונים/מקימי ולהעזר בהם גם להתארגנות לטווח הקצר - בעיקר בדיקה יסודית של האפשרות לצמצום הוצאות ובעיקר לטווח הארוך - הגדלת הכנסות והתנהלות כללית נכונה.

חוץ מזה ובמקביל - להתפלל מכל הלב.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.