אמנם בת 30 ואני מניח שיש לך נסיון אך כדאי לדעת שזוג טרי אחרי החתונה לא תמיד יודע מה טוב באמת. הוא כן יודע להרגיש מה טוב. ההבדל בין להרגיש ללדעת הוא הבדל גדול. ע"פ רוב ראוי לגדול ולהתחיל את בניין הבית רחוק מ"הסינר של אמא". לעבור את כל הבירורים העמוקים יותר בסביבה רחוקה מהמשפחה המורחבת.

מה שטוב לזוג אחד לא טוב לזוג שני.

ואין שום סיבה לדעתי שזוג לא ידע באמת מה טוב לו.

גם יש הבדל בין להיות מאוד רחוקה לבין להיות באותה עיר, נניח, ולא באותה שכונה.

כי האישה רגישה פיזית ונפשית, ומתקשה להיפרד ממשפחתה.

הגברים בטבעם הרבה יותר בנויים, למרחק הפיזי מהמשפחה.

זאת אומרת אחרי החתונה הולך אחרי אשתו לאן שטוב לה ללכת.

זה לא אומר שאסור להתחשב, אבל חשוב לטובת הבית שלאישה שהיא עיקר הבית יהיה טוב במקום המגורים.

ולא רק זה -

כתוב על כן יעזוב איש את אביו ואמו -

דווקא האיש צריך לעזוב

אגב,

שמעתי פעם שיעור על כך שהאיש צריך "לחתוך" את הרגש, במידה מסויימת, בינו לבין אמו, כדי להיות מסוגל להכיל את אשתו. ושאם הא נשאר מדי קשור לאמו זה מתכון בדוק לבעיות בשלום בית (רואים במוחש מצבים כאלה שהאשה נדחקת הצידה כי הגבר נשאר "ילד של אמא")

לעומת זאת האשה לא צריכה לחתוך (ולכן התורה לא מצווה על כך) כי היא מסוגלת להכיל מעגלי קרבה רבים בלי לפגוע בזוגיות.

למה החלטה כזו צריכה סימוכין לכאן או לכאן מהתורה?

מה הקשר?

ואם התורה אומרת שחייבים לגור ליד הישיבה שלו ואת ממש סובלת מזה?

הבסיס של כל קשר- לקבל החלטות משותפות בענינים משותפים. וגם כשצד אחד מוותר, הוא לא מוותר וסובל, אלא מוותר ושמח.

זה הבסיס לקשר.

זה לא קובע שצריך לנהוג רק לפי מה שאת רוצה (וכמובן יש גם אמירות בכיוון השני, על חובת האישה לכבד את בעלה, ו"ואהבת לרעך כמוך" חל על שניהם).

אבל זה כן קובע שהבחירה איפה לגור לא צריכה להתבסס על 'סימוכין', אלא על הקשבה וכבוד הדדי.

תחשבי טוב טוב איפה יהיה הכי טוב לך לגור...אם את קשורה למשפחה ולהורים אז תגורי קרוב...מנסיון

החיים היום שונים מאוד מהעבר. גם בעולם היהודי היום מתחשבים באישה יותר מבעבר.

למשל פעם היה מאוד לגיטימי שגבר יישא כמה נשים. היום הכול אחרת!

היום בעל חייב לשתף את אשתו בהחלטות משפחתיות. הוא לא הקובע הבלעדי!

אולי יש אפשרות לפנות ליועץ נישואין ירא שמיים?

ליבי איתך!

מקוה שתכתבי לנו בשורות טובות!

בהצלחה!

יש כאלה שרוצות (או שקשה להן רחוק מההורים ) לגור ליד ההורים .

תחשבו ביחד מה מתאים לכם.

מה זה לגור ליד רבה הישבה , מזמן זה השתנה היום שי דברים וצרכים אחרים מפעם .....

אפשר למצוא פשרה , ולגור באמצע גם קרוב להורים וגם קרוב לישיבה /רב .....

לאישה לגור ליד ההורים, אתם יכולות (כל מי שענתה כאן היא אישה נכון?) לומר

שבאמת חשוב לבעל לגור ליד הרב

אז אני לא באה להצדיק דווקא אותו אבל גם לא דווקא אותה

וכמו בכל דבר צריך לדבר, להבין אחד את השני, וצד אחד חייב לוותר, אין אפשרות אחרת

ולי המדריכת כלות אמרה לפני החתונה שבמקרים כאלה- ששנינו מתעקשים והוא לא מוכן להשתכנע

אז לוותר בעצמי כי "אישה כשרה עושה רצון בעלה"

ולדעתי זה לא רק בגלל זה אלא כי בנישואים צריך להיות חכמים ולא צודקים ומישהו חייב כאן לוותר,

אם לא- זה יהיה גרוע מאוד

אם הוא היה מתייעץ כאן- גם לו הייתי ממליצה לוותר

אולי לגור ליד ההורים היה מתסכל יותר....

לקבוע ביחד את פרק הזמן הבא שבו הנושא ייבדק שנית.

למשל - סוף זמן חורף = פסח, כמחשבה לקראת מעבר אפשרי בקיץ.

תוכלי לראות זאת גם כתקופה לבנות ביחד קן רחוק מההורים, ואולי זה יילך דווקא טוב...

אבל מראש קובעים שההחלטה תישקל מחדש אז.

לכל מטבע יש 2 צדדים, אז אם את ממליצה לה לא לוותר ולא לבלוע את הגלולה

אז את בעצם ממליצה לצד השני כן לוותר ולבלוע את הגלולה (ואם מוותרים כי אוהבים ולא כי נכנעים, ושלמים עם זה

ומקבלים תמיכה מבן הזוג שלא מתעלם ואדיש אלא תומך-אז אפשר להיות מאושרים וזאת לא גלולה מרה ובטח לא סבל)

היא לא מקבלת את ההחלטה לבד, הם ביחד מקבלים החלטה מי יוותר, אבל מישהו חייב להסכים 

לעשות את זה, והגישה הזאת לייעץ לאנשים להתעקש ("תלמדי אותו לעזור לך", "שיבין שהוא חייב להשתנות"-גישה

רווחת פה בפורום) היא לא נכונה, כי התפקיד שלנו בנישואים הוא לתת, ובגלל שזה תפקיד הדדי אז אנחנו גם מקבלים (אם השני לא נותן גם- זאת בעיה) 

בדיוק באותה מידה את יכולה לומר שהיא מתעלמת,אין הבדל

אז ברור שמראש היא יכולה לנסות לשכנע אותו אבל אם זה לא הולך אז לוותר, אחרת זה לא ייגמר

אם הוא היה מתייעץ פה היית מציעה לו לוותר? כנראה שכן, אז זה שאני מציעה לה לוותר זה בדיוק אותו דבר..

היא לא אמורה לקחת אלא לקבל, או לוותר

ברור שמי שויתרו לו אמור לתמוך ולעודד וכתבתי את זה

הם יכולים להחליט ביחד מי יוותר ולתמוך

לבעל יש חברים, משפחה, אולי גם הוא חבר בפורום אינטרנטי,

והם מייעצים לו מן הסתם עצות דומות, רק בכיוון השני.

גם הם לא ממש טורחים להבין מה המניעים של האשה העקשנית הזו שחייבת לגור דווקא ליד ההורים שלה, ומזהירים אותו מפני הסכנות שבצעד הזה והיתרונות להשאר ליד מקום של תורה ובטח גם מצטטים המון חז"לים בנושא, אפילו יותר מהצרור שקבלנו כאן..

כתוצאה מכך הוא מתחזק ומתבצר בדעתו, עמדתה מצטמצמת בעיניו והוא אל רואה את עצמו עובר דירה.

כאשר שאלה ממן הנושא הנדון עולה אצלינו אני משתדל לדמיין לעצמי בקצרה את הסיטואציה המקבילה שתיארתי,

זה עוזר לצאת לרגע מהמחשבה שהפונה אלינו הוא בעל הטענות ובן/בת זוגו "סתם מתעקש", ועוזר להכניס אותנו לפרופרוציות.

ושל עוד כמה פורומים כאן?

סליחה,

בסיטואציה הנוכחית אתה לא רואה את הצד השני.

אתה רואה את הצד שלך.

המתייעצת היא אישה, רב התגובות פה הן של נשים.

אתה רואה את הצד של הבעל!

תגיד שזה לא משנה גבר או אישה.

לא נכון!

לנו הנשים מאוד מפריע לשמוע שלגבי החלטות מהותיות בחיים, אישה אומרת "בעלי לא מוכן" כי משפט כזה מראה על השתלטות של הגבר על האישה. אם היינו שומעים: "לבעלי קשה לחשוב על הרעיון" או "בעלי נרתע מהמרחק מהרב שלו", היינו רואים פה דילמה זוגית. אבל "בעלי לא מוכן", זה מראה שהאישה חושבת שהוא הבוס.

כל אדם יכול להתבטא בצורה רגשית, זה נכון יותר אצל נשים.

מאוד יתכן שהוא בכלל רואה את זה בצורה אחרת לגמרי, לגמרי.

ראיתי בכל מני מקומות, אישית ווירטואלית דוגמאות לכך.

יתכן שהבעל לא מתכוון להשתלט על אישתו, אבל האישה חושבת שהיא חייבת ללכת על פי דרכו.

בדברים רבים כדאי באמת לוותר. אבל בעיה של מקום מגורים עלולה להתפתח בצורה בלתי הפיכה (בעיות קשות בשלום בית, דיכאון ועוד) כפי שהעידה על עצמה  mshlomo. כולם יודעים שבעיות קשות לא צצות מאליהן, יש תמיד בעיות "קטנות" מקדימות.

התשובה לכך היא לא מלחמה .

אם האישה תצליח להכריח את הבעל לעבור דירה, הוא גם עלול להיות ממורמר , וגם פה יווצר פתח לבעיות.

התשובה היא ייעוץ מקצועי טוב.

יועץ טוב יודע ליצור תקשורת בריאה בין בני הזוג ולהבין זה את זה.

אני מכירה גם מצב הפוך לא רק לגבי מקום מגורים, אלא שבכל דבר הבעל חושב שאשתו היא המחליטה הבלעדית, וזה גם גרוע ביותר. הוא אומר "אישתי אמרה" אישתי לא מסכימה" ואת זה הוא אומר לגבי כל נושא!

הנקודה היא, שגם אם לא שמעתי את הצד של הבעל, לאישה יש בעיה שהיא חושבת שעליה להיות כנועה. היא מנסה לשכנע, אבל בסופו של דבר הוא המחליט. היא צריכה לדעת שבזוגיות בריאה, חייבת להיות הדדיות.

הקשר להורים הרבה יותר חזק מהקשר אל הרב. היום אתה לומד אצל רב זה, ומחר אצל רב אחר. שלא לדבר על מה שכתוב מפורש בתורה -- וכבר הוזכר ע"י אחרים לפני -- "על כן יעזב איש את אביו ואמו ודבק באישתו".

גם ידוע, שבעלים מתעללים נוהגים להפריד את האישה מקבוצת התמיכה שלה: ההורים שלה, אחיותיה, החברות שלה [כל אחד לחוד או כולם יחד]. הבעל הזה מצא תרוץ: הוא חייב להיות ליד הרב שלו.

מה הפתרון? יתכן שעל האישה לפנות אל הרב ולבקש ממנו להורות לבעלה לעבור לגור ליד הורי אישתו. אם לא נוח לה לעשות זאת בעצמה שתלך בליווי אביה או הוריה.

צריך להסביר לרב ש:

א. המצב הקיים מאמלל את האישה.

ב.היא כבר השתדלה במשך שלוש שנים תמימות. עכשיו תורו לעשות מאמץ לשמח אותה.

הוא מוכן להשקיע מאמץ כדי להקל עלייך?

אם כן- אז אולי תשקלי, אם זה אפשרי, ביקור שלך אצל ההורים פעם בשבוע או שבועיים. ביקור של חצי יום אפילו.

אם ההחלטה היא שגרים רחוק- אז מן הראוי לפצות על זה- גם בשבילך וגם בשבילם.

אז אני במקומך הייתי פונה ישירות לרב שלו,

ומוציא ממנו "פסק דין" שהוא חייב כעת לעבור לייד הורייך

דבר ראשון אני ממליצה לדבר עם הבעל / החתן ולפרוק הכל . זה מאוד משחרר כשמדברים על כל ההרגשות, חששות, (ואולי גם על תחושת זלזול ברצון להיות ליד האמא - אם אקטואלי ) וכו'. בדרך כלל בעיה מתנפחת אם רק חושבים עליה ולא מדברים עליה - אני מתכוונת דווקא לדיבור עם הבעל ופחות כדאי עם ההורים.

ואם ההחלטה כבר סופית וקשה לעיכול -

אני למדתי מניסיון, שאם משהו הוא כבר מוחלט וסופי, כדאי לשנות את ההסתכלות עליו.

במקום משהו מתסכל כדאי להסתכל עליו כמשהו מאתגר. לשנות כיוון חשיבה ולא להתקבע בעמדת המסכנות.

אם זה כבר לא אקטואלי לדון על העניין הזה , זה הזמן להתחיל עבודת מידות רצינית שבה את מקבלת על עצמך את העניין באהבה, מתוך רצון להיטיב לבעל, ולעשות רצון ה' בכך שאת מקבלת את זה עלייך בשמחה. כי אם הוא ירגיש שוויתרת אבל נשארת עם מרירות, אז הוא לא יוכל לשמוח שויתרת לו, ויצא ששניכם הפסדתם. 

אני מתכוונת לזה שאם מישהו וויתר לי בשמחה, אז זה נורא משמח אותי ומעמיק את הקשר בינינו. זה מראה כמה אהבה ואכפתיות והקרבה השני עושה למעני. אך אם הויתור נעשה מתוך חוסר רצון מוחלט, לפעמים אני כבר מאבדת את כל החשק לעניין שויתרו לי עליו.

הרי בחיים יש הרבה מחלוקות בזוגיות, ותמיד מישהו יצטרך גם לוותר. וזה קשה. לפעמים יותר קשה ולפעמים פחות קשה. וזה בונה אותנו, בונה את הקשר , בונה אישיות בוגרת יותר.

תנסי לומר לעצמך - בעזרת ה' זה יצא לטובה. זה יבנה אותי, את האישיות שלי העצמאית, הנפרדת מההורים שלי.  את הקשר העמוק בינינו. את האהבה. כי הרי ידוע שהנתינה מולידה אהבה. וזו נתינה שלך. רק מה, שלא תהיה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה. ואם קשה לשמוח בזה, זה אומר יותר עבודה פנימית להסתכל על זה בצורה חיובית.

סליחה אם כתבתי דברים שלא קשורים אלייך או לסיטואציה שלך. שכל אחד יקח מה שמתאים לו.

קל לכתוב, יהי רצון שנזכה ליישם.

אשמח לתגובות

מאיזו בחינה קשה לך?

פיזית- זקוקה לעזרה?

קשורה לאמא?

מקום חדש?

חברה חדשה?

נסי לחשוב מה מעורר אצלך חשש, ולמצוא לזה פתרונות נקודתיים.

בהצלחה ואשרייך!

אצלנו הסיפור הזה נסחב ונסחב עד שהוא כמעט התפוצץ (אותו סיפור, בהתחלה הייתי סבבה עם המגורים שם ואח"כ כמעט ברחתי מרוב סבל) בעיות כאלו לא מורחים. צריך לטפל בזה מיד ובעלך צריך לדעת מה הן ההשלכות של הסחבת הזו.

היום בעלי כ"כ מצטער על התקופה הזו כי יש דברים שממש השתנו באופי שלי בגלל המצב המעצבן והמתמשך הזה וכעת הוא כבר לא יכול לשנות כלום.

הזוג קובע את מקום מגוריו לפי הצרכים והיכולות שלו.

בדרך כךך בשנים הראשונות השיקול העיקרי הוא קרבה למקום לימודים ובהמשך קרבה למקום עבודה.

בהמשך השיקול העיקרי הוא הילדים, מציאת מוסדות חינוך מתאימים, אוירה כללית מתאימה וכדומה.

לשני השיקולים הללו נמצטרף מהתחלה השיקול הכלכלי שמגביל מראש את מבחר האפשרויות ברוב המשפחות.

ובמשך השנים נוסף שיקול חדש והוא הקשר החברתי, כלומר, כאשר משתלבים בקהילה מסוימת נוצרות חברויות עם משפחות שכנות, לילדים יש את החברים שלהם וקשה לעשות את הצעד של מעבר לאזור מגורים אחר.

בדרך כלל שלב הלימודים בישיבה המגזר הדתי לאומי הוא שלב קצר שנשך לרוב עד חמש שנים, בשלב הזה לרוב אין ברירה והבעל צריך לגור ליד הישיבה. אם זה לא מסתדר, למשל האשה באמצע לימודים במוסד מסוים, ורחוק, אז יתכן שהבעל יצטרך להחליף לישיבה הקרובה יותר למוסד הלימודים.

הקרבה להורים חשובה במיוחד, כאשר שני בני הזוג עובדים ולומדים  יותר מאשר 8 -9 שעות ביום, זקוקים לעזרה שוטפת של ההורים ואלו מסוגלים לתת את העזרה הזו . אחרת , השיקול של הקרבה להורים הופך משני.

מבחינת ההלכה, בחתונה מביא הבעל את אשתו לביתו, (למעשה המושג חופה במקור התייחס בדיוק לפעולה הזו של הכנסת האשה לבית הבעל). לאחר מכן, כל שינוי צריך להיות בהסכמה, למעט אם אחד מבני הזוג רוצה לעלות לארץ ישראל או לעבור לירושלים ואז ניתן לכפות את דעתו על בן הזוג.

את בעית התסכול צריך לנסות לפתור בדרכים חלופיות - למשל ביקורים דחופית של האשה אצל הוריה, אם המרחק גדול , אז לפעמים (רצוי בימים האסורים) משאירים את הבעל  לבד בבית יומיים שלושה ונשארים אצל ההורים. אם ההורים לא עובדים אז אפשר להזמין גם אותם לביקורים של מספר ימים, ואם הם כן עובדים אך לא מטופלים בילדים קטנים, אפשר להזמינם לשבתות. למזלנו יש לכמעט כל אחד טלפון ומחירי השיחות כיום זולים ואפשר לדבר שעות רבות עם האמא בטלפון. למי שחשוב גם לראות את בן שיחו, יש לכך היום פתרונות פשוטים במחשב.

יתכן שהיתה תקופה שבה האישה הובאה לבית בעלה אבל ברוב התקופות [במאות האחרונות במיוחד] אבי הנערה היה פונה אל ראש הישיבה ומבקש שימליץ לו על אחד העילויים. אז ההורים היו מחתנים את ילדיהם והבעל הצעיר היה סמוך על שולחן חותנו. תקראי את הספרות הרלבנטית.

הם כבר נשואים שלוש שנים. היא כבר הלכה לקראתו שלוש שנים. היא אומללה מהמצב. הוא בלאו הכי רוב היום לא בבית [הוא בישיבה ליד הרב האהוב עליו]. עם מי הוא התחתן, עם אישתו או עם הרב?  היא בוודאי כבר מטופלת בשניים שלושה תינוקות והיא זקוקה לקרבתם של הוריה. אלה שיעצו לה להכיל את המצב, לא מבינים מה קורה שם. על האישה לפנות אל הרב ולבקש את עזרתו. אולי כדאי שתפנה אליו בלווית הוריה.

חשוב לשים לב שיש גם הרבה יתרונות לגור ליד הישיבה. אנחנו למשל מטעמים כלכליים שלא יכולנו להרשות לעצמנו שכירות ליד הישיבה, גרים ליד ההורים שלי. יש לזה יתרונות אבל גם הרבה חסרונות- הקהילה של הישיבה מאוד חסרה לנו, בעלי מאוד שקוע בישיבה וזה שאנחנו רחוקים (גם מרחק של 20 דקות נסיעה) זה מאוד משנה, בנוסף יש את עניין העצמאות והשלכת קרבת ההורים על הזוגיות שלכם ולכן לדעתי צריך להסתכל על כל המכלול ולא לצאת מנקודת הנחה שליד הישיבה זה לא טוב וליד ההורים זה כן טוב. לכל דבר יש יתרונות וחסרונות ובהצלחה

את צודקת כשמדובר באישה צעירה שמנסה להשתחרר מהורים שמכתיבים לה איך ומה לעשות. אבל האישה הזאת כנראה זכתה שהיחסים שלה עם הוריה, ובמיוחד עם אימה, הם כשל אחיות או חברות טובות מאוד והיא רוצה בקרבתם עד כדי כך שהיא אומללה מזה שהיא רחוקה מהם..זה לא מצב כמו זה שלך [את כותבת ש"הקהילה של הישיבה מאוד חסרה לנו. כלומר, גם לך, לא רק לבעלך. בניגוד אליך, מה שחסר לאישה הזאת, אלה ההורים שלה, והתמיכה שלהם.

הרי גברת היא הרע הגדול ביותר לאדם ועליה חיובו יותר מכל

נהוג זה מנהג אותיות גהנם!!!

צריך להפעיל את הקודקוד בשביל זה ה נתן לנו אותו לא לנהוג סתם

הדבר הבסיסי בחתונה הוא ללכת אחד לקראת השני

אתם תלמדו את זה עם הזמן - הוא וגם את 

כרגע אתם בשלב ההתחלה שכל אחד מנסה לשכנע את השני בצדקתו

בגלל שאני כותבת לך ולא לו , אני כותבת לך - היי הראשונה ללכת לקראתו

ללכת לקראתו אין פירושו להכנע ולומר מתוף מסכנות טוב זה מה יש

אלא למשל לומר- שמע! אני רואה שזה באמת חשוב לך ורוצה שתשמח ויהיה לך כיף ,

אבל חוששת שיהיה לי קשה מידי הפרידה מההורים והמרחק וכו'

אז אולי נגור חצי שנה לייד ההורים שלי ואחר כך נעבור

או לחילופין - נגור לייד הישיבה חצי שנה ואז נראה איך אני מרגישה עם זה 

כאשר האחד הולך לכוון השני בקטע של הבנה ונתינה עם הזמן זה אמור להיות סגנון השיח בבית

ואת זה כדאי שתתחילו לתרגל כבר מעכשיו

צריך להדביק על המקרר..

וברצינות - חיזקת אותי. תודה רבה

לגבי לדבר עם הרב שלו, אין סיכוי שהרב שלו יתן לו הוראה לעזוב למקום שאני רוצה אבל אני לא רוצה לדבר עם רבנים.

חיזקתם אותי עם הנקודות לגבי זה שכל אחד צריך לבוא לקראת השני... (הבעיה היא שאני עכשיו מסבירה לו שהוא צריך לבוא לקראתי, אבל הקטע בזוגיות זה שכל אחד בא לקראת השני, ולא מבקש מהשני לבוא לקראתו, כמו שבכביש, זכות קדימה מקבלים ולא לוקחים)

ודרך אגב, הוא ממש לא מרחיק אותי ממשפחה, מבחינתו אנחנו נוסעים לבקר כמה שאני רוצה. זה לא המצב ח"ו.

אני יודעת כי יש לי מודעות עצמית.

בכל אופן, כשאמרתי: "בעלי לא מוכן" זה לא בגלל שהוא קובע.

באותה מידה אנחנו לא נעבור לגור בשכנות עם ההורים שלו כי "אני לא מוכנה".

נראה לי שלכל אחד יש זכות "וטו" על דברים...

הוא לא שולל מעבר דירה בעתיד, הוא רק לא מוכן שנעבור דווקא ליד ההורים שלי.

לגבי עזרה מההורים, לא נראה לי שיהיה להם זמן לבייביסיטר על הנכדים, הם עסוקים והם תמיד אומרים את זה,

ובאמת שיש להם הרבה עבודה ב"ה, וילדים קטנים משל עצמם..(קטנים זה יחסי כמובן...)

אני גם יודעת בוודאות שהוא לא יהיה שמח אם הוא לא יגור ליד הרב שלו.

והוא ממש לא לוקח את זה בתור תירוץ, הוא באמת חושב שצריך לגור ליד הרב כי זה טוב לחינוך של הילדם ולטובת כל המשפחה..

התלונה שלי הייתה שזה מתסכל, כי אני מבינה שצריך לגור ליד הרב של הבעל, אבל בכ"ז זה רחוק מההורים..

מעניין לעשות סקר, כמה מתחתנים וגרים ליד הרב של הבעל וכמה עוברים לגור איפה שהאשה רוצה,

אני חושבת שרובם הולכות לגור ליד הישבה של הבעל גם אם זה באילת...

אני מנסה לשכנע אותו שצריך לפתוח גרעין תורני בעיר (באזור שההורים שלי גרים)

הוא אומר לי שלגור ליד ההורים זה לא ערך, אז אני מנסה לשכנע אותו עם ערכים, לפתוח גרעין תורני, זה ערך!!!

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות