מצד אחד לא "לחמם" את האווירה, ומצד שני להמשיך כרגיל..

אל תנסי להראות לו שזה לא שייך, כי הרבה פעמים המסר לא עובר בדיוק בצורה שאת התכוונת שיעבור, וזה ממש יכול לפגוע..

אם את לא מחממת את האווירה, הוא גם ככה לא יפתח יותר מדי את הציפיות, ותוכלי להגיד לו בטלפון שזה לא מתאים.

רק אם החלטת לחתוך, אל תחכי שהוא יתקשר, אלא תתקשרי את אליו.

אם זה ממש ברור לך שזה לא מתאים, את יכולה להתקשר גם שעות ספורות לאחר הפגישה ולחתוך.

לחמם-להראות התלהבות יתר,לשדר לו שאת מעוניינת וכו

הרבה פעמים הבחור או הבחורה השקיעו כסף וזמן יקר כדי להגיע לפגישה,

וזה נראה לי ממש פוגע ומזלזל ככה לחתוך תוך זמן קצר.

אם שניהם מגיעים ביחד למסקנה שהם לא מתאימים - אז סבבה, אפשר גם לסיים את הפגישה תוך שתי דקות.

אבל אם מדובר שרק לצד אחד זה ברור שזה לא מתאים - אז זה נראה לי התנהגות חסרת דרך-ארץ בעליל!

לא מדובר כאן על "שוּק בשר" מדובר כאן על בני-אדם, וגם אם זה לא מתאים לדעתך, חייבים להתנהג בדרך-ארץ ולכבד את הצד השני.

אני לא אומר שצריך להתנהג כאילו טוב לך בפגישה, אבל חייבים להתנהג כמו בני-אדם.

התקופה הזאת היא מספיק קשה בפני עצמה, והתייחסות מזלזלת כזאת מחמירה את המצב מאד.

חחחח ברורררר אני ערכתי תהודעה מיד אחרי זה...

מוזר שזה לא השתנה....

כן ברור היינו הך 

זה לא עובד בצורה הזאת,

כמעט אף-אחת לא תגיד לך בפגישה שזה לא מתאים, אא"כ נוצר מצב שלשניכם זה ברור.

ואז כמו שאמרתי לעיל אין בעיה לסיים את הסיפור גם תוך 2 דקות.

ולרוב, גם אי-התאמה שהיא לא הדדית תהיה מסיבה חיצונית, כי בד"כ אם נפגשים זה אומר שלפחות יש התאמה מינימלית בסגנון חיים.

אם למשל אתה דתי, אין כמעט סיכוי שהיא תגיע לך עם מכנסיים, גופיה וכד' כך שתוכל לפסול באופן מהותי מיד.

ולכן "לזרוק" את הבחור ובייחוד בחורה (שאצלה המראה החיצוני יותר מהותי) לאחר זמן כ"כ קצר,

זה נראה לי מגעיל וחסר דרך ארץ.

וגם לה ברור שאתה אדם כזה, אז הייתי אולי אולי מסכים איתך..

מכיוון שאני כנראה לא ממש מנצל עד תום את הזמן שלי,

אז מבחינתי, להתייחס לזאת שאני פוגש כאל בזבוז זמן, וזה לא משנה כמה היא לא מוצאת-חן בעיניי, זאת לא דרך ארץ..

אם הצלחת למנוע את הפגישה מראש - אז מצויין!

אבל אם כבר הגעת ונפגשת והקצית לזה זמן, אז למה להתייחס אליה כאל בזבוז זמן??

זה נראה לי מאד פוגע ומעליב..

מעניין.. יצא לך לפגוש פעם בחורה שהייתה נראית לך בכיוון, והיא זרקה אותך תוך פחות משעה וחצי?

ניסית פעם לדמיין את התחושה?

ותחשוב גם שבנות הן הרבה יותר רגישות מאיתנו..

אני בא בגישה שאני מתייחס אליה כאל בן-אדם ולא כאל זמן קצוב..

וזה ישמח אותי אם גם היא תתייחס אלי כך.

אנשים יכולים להיפגע ולהיעלב.

אם תחתוך ישר- אפשר לפרש את זה שאפילו שעה וחצי הבנ"א לא שווה בשבילך.

אני בדעה שאם כבר הגעת וכבר אתם נפגשים, תן מקום לקצת כבוד ונימוסים... 

וזהו.

מפה והלאה אתה משוחרר.

וגם כולנו אומרים שלא צריך "לחמם" את האווירה.

אבל לחתוך בן-אדם תוך פחות משעה וחצי, זה מעיד על זלזול או על חסך רגשי עמוק.

עד הטיעון הזה אפילו לא התחלת לשכנע אותי,

אבל הטיעון שהבאת עכשיו - זהו טיעון מנצח!

אז אני מודיע על כניעה ללא תנאים!

בס"ד

שלום לכולם,

אולם בזמן אמת, כשהצד השני,

נוהג בחוסר יושר, זה בוודאי מעליב

יותר.

                          בתודה ובברכה

                  שנזזכה לא לפגוע ולא להיפגע

אני מניח שזאת תהיה אחלה טענה בשמים

כשישאלו אותך איך העזת להעביר את זמנך בשיחה בטלה עם גבר שלא ראית בו קשר רציני.

כשישאלו אותך איך העזת לכלות את ממונו של בחור עם הכנסה עלובה

כשישאלו אותך איך לא רעדת על הביטול תורה שגרמת לבחור שיצא ואת מעולם לא רצית

כשישאלו אותך איך לא בכית כשהמשכת עם בחור שרצה ואת רק היית מתה שיעיף אותך

אבל כן. זה נשמע הגיוני מה שאת אומרת סך הכל.

הרגשתי צורך להוסיף - מתנצל על התוקפנות, אני פשוט שונא החפצת גברים. 

זה לא מכבד ולא יהודי בעיני, יש בנו הרבה מעבר למין הזכרי שלנו את יודעת?

בעיני המשוואה פשוטה - כל פגישה שאת בטוחה שהיא לא והוא ממשיך כי את לא סיימת

את בעצם מבזבזת לו את הזמן ומזלזלת בו.

וזאת ממש לא השפלה הוא יחיה תאמיני לי.
וגם אם כן זה עדיף - אפילו בשבילך.

מה הקשר באמצע פגישה? אם החלטת שלא מתאים לך תרימי טלפון אחרי הפגישה "תקשיב זה לא זה"

אני לא רואה סיבה למה כמעט כולם עושים את זה ורק את חושבת שזה משפיל גברים ולבזבז את זמנם זה יותר נכון.

ולמקרה שלא הבנת בהשוואה שלי - לא דיברתי על הבחור ספציפי ולא על חשבונות שמים.

דיברתי על מוסר פשוט.

כל דקה שהוא איתך זאת דקה שהוא לא במקום אחר. זאת הנקודה שלי.
ואת גורמת לו להיות איתך לעוד פגישה ועוד פגישה ולמה? כי את לא מוכנה להגיד לו שזה לא מתאים.

אני לא צריך להיות באבא כדי לדעת שזה מעשה לא מוסרי - ובשמים אני חושב (או יותר נכון מקווה ורוצה לחשוב) שבסופו של דבר לא מתגמלים יפה מעשים לא מוסריים. אבל בכללי זאת הייתה צורת התבטאות להראות את הבזבוז זמן שאת גורמת לו

את יודעת שעל פי התורה למשל לזמן שיכולת להשקיע ולהרוויח במקום אחר יש ערך ממוני?

אני לא מדבר על אמצע הפגישה לסיים אבל אחרי שהחלטת שזה לא זה הכי נכון אמיתי ולגיטימי שבעולם להרים טלפון ולסיים את זה!!!

סליחה על כך.

אני עדיין לא מסכים עם הטענה "הגבר צריך....", אני עדיין רואה את זה כהחפצת גברים.

זה נכון שיש תכונות שמיוחסות יותר לגבר ותכונות שמיוחסות יותר לאישה.

וזה נכון שיש עולם רוחני שיותר שייך לגבר ועולם רוחני שיותר שייך לאישה - 

אבל לעשות "העתק הדבק" מהסוגיה על הדף למקרים במציאות היא עוול בעיני.

או כמו שהרב טאו מציין בהקדמה לחוברת שלו "שעשני כרצונו" (שאגב מצטער שכל הביקורות שיצאו על החוברת הזאת כנראה פספסו): "מי שפוסק הלכה מהסוגיה בחוברת זו הוא בכלל אלו אשר מבלי עולם במישנתם" (ציטוט מזיכרון)

בסופו של דבר אם להתייחס למקרה - 

אני חושב שראוי לתת תחושה טובה אבל לא מבטיחה (להימנע מביטויים על עתיד או דברים בסגנון) 

להיפרד לשלום בלי למהר (בכל זאת מגיע לו כבוד - הוא השקיע בפגישה. ) 

מחר להרים צלצול ושיחת "זה לא אתה זה לא אני זה שנינו ביחד" מסורתית וכולם הולכים הביתה בשלום.

אך היא עדיין מוזרה לי כאמירה לכלל.

אם נניח שכל עמ"י יקבל את הפסק הלכה של הרב שלך -

הרי ברור שאז כל מי שפוסל בפגישה שניה זה יהיה על מראה לא?

אם כן הפסק שלו מדבר ברעיוני על מציאות שאדם צריך לפסול בלי לפגוע באגו של הצד השני וזה לא חייב להתבטא בפגישה נוספת אם הצד השני יקלוט את זה גם בה או שאם הצד השני לא מאויים מבחינת המראה למשל (מה אם זאת דוגמנית?)

ועוד יש לדון - האם לפסול על אופי זה לא יותר חמור מאשר מראה?

אני יכול להגיד שבי הרבה יותר פוגע שאדם רואה מה יש לי להציע מבחינת אישיות ומחליט לא להשקיע בי מאשר אדם שפשוט המראה שלי לא בא לו בטוב.

זה לא משהו שאמור להיות רשמי..

פשוט לאחר זמן-מה קמים ומתחילים ללכת לכיוון התחנה, האוטו וכד'.

ואם הבחורה היא זו שרוצה, אין שום מניעה שהיא זו שתציע לבחור לקום ולהתחיל ללכת..

ואם הפגישה הייתה נורמלית, אז זה גם לא דבר שחייב להעיד על ההמשך..

לקצר את הפגישה באופן בוטה זה אכן משפיל, גם בחורים וגם בחורות.

אבל אם הפגישה הייתה סה"כ סבירה ומכבדת, אין שום מניעה שהבחורה היא זו שתסיים אותה.

"לא כל שכן" - נאמר במשפט שמביע תמיהה! - 

"אם זה כך, לא כל שכן הדבר ההוא?!" 

אם רוצים לציין את הק"ו בניחותא, די לכתוב: "כל שכן".

דומני שגם באחד השירים של שולי רנד יש את אותה טעות.

עד כאן.

לא חייבים ליפול על הבן-אדם.

אישית לדעתי, יותר מכבד לתת לפגישה להסתיים ואחריה לדבר טלפונית.

שאלות דומות שכדאי לתת עליהן את הדעת:

מה אותך היה יותר מכבד?

מה משמעות של פגישה?

בתחומים אחרים, מה יותר מכבד? ובמה התחומים האלו שונים ודומים לפגישה?

לפי כל התגובות שראיתי כאן, יש לפחות כמחצית שרואה בהפסקה באמצע הפגישה מעשה פוגע.

לכן, לא כל-כך משנה מה אותי היה מכבד, ההסתברות שמעשה כזה יוביל לפגיעה בצד השני היא 50% ומעלה.

האם שווה אם כן להתנהג בצורה כזאת?

נראה לי שכל ההתפלספות והשיקולים לעיל בענין כן/לא ביטול תורה וכיו"ב, לא יכולים לבוא בְּמָקום שאדם יצא פגוע בצורה שכזו מפגישה.

(נח לו לאדם שיפיל את עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים. ונראה לי שכדאי שישב לפגישה עוד חצי שעה ואל ילבין פני חבירו גם שלא ברבים).

ממש נכון!

אני כבחור הייתי נפגע מאוד, אם בחורה הייתה חותכת אחרי חצי שעה...

אני מניח שבחורה בוודאי הייתה נפגעת(לפחות רובן)...

גם ככה זו תקופה לא קלה , אז כדאי להתחשב!

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז