כשאתה כבר שם, אז שם אתה נמצא. ומשם תתקדם הלאה. מה שקרה עד אז - קרה באופן מסוים כמו שקרה, (ובעצם כפי שהקב"ה כיוון שיקרה, אבל זה לא תלוי בכך שתאמר את זה).

שאותה אתה אוהב, את המישהי האחרת אתה עדיין לא אוהב.

אם יש מישהי שאתה כבר אוהב, למה צריך לחשוב על אחרות?

מהותי זה הפאנץ' הלא נעים...

אתה אוהב את אשתך?

אז מה לא נעים כאן?

"ברגע שתבחר בה אין אף אחת אחרת"

למה שהוא יבחר בה? כי היא בילו וצחקו ועכשיו הם סחבקים?

איפה החיבור לנשמה? אין

רוב הפורום פה דוגל בגישה של "תזרום ככה יצא" "ככה ה' רוצה"

למה שהוא ירצה עוד מישהי ? את יודעת כמה בנות אני יכול לחבב? מיליון

זה מזוייף בלי טיפה של אמת , בבת זוג לחיים צריך חיבור בנשמה משהו שמגיע ממקום אמיתי

מה שמביא אותי לחשוב ככה הוא שרוב הדתיים מתחתנים דרך שידוכים , זו מערכת בעייתית למרות ההיתרונות שלה

לרוב אין ולא יכולה להיות אהבה אמיתית בין זוג שהכיר דרך שידוך , ברוב המקרים מקסימום יש חיבת יתר

איך אמרה מישהי חרדית שהתחתנה "אהבנו לפני החתונה? לא באמת אהבנו" .

אם זה לא היה עצוב. זה היה מצחיק

לא ענית לי תשובה ברורה כי את יודעת שאין לך שום אלטרנטיבה למצב הזה

את משלימה איתו בלית ברירה

ואל תעשי עצמך תמימה

את יודעת בידיוק איך זה עובד , איך אמרת ..

"ברגע שהיא מוצאת חן בעינייך אין אף אחת אחרת"

בדיחה

אין פה שום מנטרה

אתם מביעים צד בוויכוח זה לא שאין לכם דעה בנושא ,

גם לי יש דעה ואני חוזר עליה כשצריך .

לגבי העניין עצמו של השידוכים אני מסכים

שידוכים חייבים להיות אחרת אף אחד פה לא יתחתן ,

אבל לא על כל אחת ש"מוצאת חן " (כמו שממליצה נועם ה') תשים לה טבעת , זה לא הגיוני ולא נורמלי

אין לי בעיה עם שידוך , יש לי בעיה עם האנשים שהופכים את זה לעניין של התאמה בסיסית ותו לא

קחו את השידוך כהזדמנות ופוטנציאל להכיר אהבה אמיתית .

גם לא מעט (ואולי אפילו רובם) חילונים מכירים דרך צד שלישי.

אם כבר אז הבעיה היא לא בדרך שבה הזוג הכיר,

אלא באופן שבו הזוג בונה את הקשר ביניהם.

תבנה את הקשר באופן שהכי טוב לך, ואל תדאג יהיה בסדר..

אין כמעט שום יכולת לבנות אהבה אמיתית בתקופה של שנה לפני הנישואים.

זה עבודה של שנים.

מי שמתחתן מתוך התאבהות בלבד הוא באמת מסכן.

כמה אכלו קש מהתנהלות כזו..

צריך את שניהם!

יצא לי להרהר בזה דווקא בתור נשואה.

אם תיאורטית יש עוד אנשים שמתאימים לי או שרק בעלי מתאים לי וזהו.

ז"א שתיאורטית לא משנה כמה הייתי יוצאת ועם מי הייתי מתחתנת רק איתו.

אין לי תשובה על זה ממש אבל.....

חשבתי על זה שבפועל יש אנשים היתה להם זוגיות טובה מיותר מאדם אחד בגלל התאלמנות.

בפועל, חשבתי על זה, כל ההלכות בין נשים לגברים אולי הם דווקא בגלל שיש סיכוי לזוגיות וקשר זוגי עם כמה גברים.

ז"א שפונטציאל קשר זוגי יכול להיות עם יותר מגבר אחד. אחרת, לא היה כ"כ טעם להרחיק.

אלה סתאם מחשבות שעלו לי בראש אבל אין לי תשובה......

נ.ב

ב"ה יש לי זוגיות טובה אלה היו הרהורים שהגיעו אחרי שיחה עם חברה רווקה.

לצערנו הרבה רחוקים ממנו..

לא קל לאהוב את כולם. זמן ההכרות אינו מדד לרמת האהבה..

כך ש-אל דאגה.

מעבר לזה- גם אם כן תוכל להרגיש חיבור לכל אחת, יש רק אחת שאיתה יש חיבור נשמתי, או חיבור חזק

העניין הוא , שבאמת שלכל בחורה אפשר להתחבר ..במיוחד אם אתה מתחבר למראה שלה

הפתרון הוא להתחתן רק מתוך אהבה , זה לעומת השאר משהו אמיתי וטהור

וזה התשובה לכל מי שטוען שאהבה זה משהו שלא צריך לייחס לו חשיבות

ההרגשה הזאת שכל אחת יכולה למצוא חן בעינייך רק מדגישה את זה

האם אתה מצאת משהו אמיתי טהור? חיבור לנשמה? משהו שמגיע ממקום אמיתי?

מילים יפות. אבל ככה זה לא במציאות.

מוצאים מישהי/משהו שמרגישם נח ביחד, דברים משותפים, חיבה

בפועל יכול להיות שעוד אנשים מתאימים. השאלה מה עושים עם זה אחר-כך.

למצוא את האחד/אחת זה לא תמיד קל אבל גם אחרי שמוצאים א נגמרת העבודה

לא יודע מה איתך אבל אני חוויתי אהבה בחיים שלי

והכרתי לא מעט בנות ..

זה נכון זה נדיר ולא כל יום מוצאים אהבה

אז אנשים מסתפקים בחיבה כמו שכתבת , בסדר כל אחד יעשה מה שנראה לו

לדעתי צריך לעשות את המינימום השתדלות ובשידוכים זה לא עובד ככה לצערי

ודי להתייפיף ולהגיד שזה רק מילים יפות והמציאות שונה

זה מילים יפות ואמיתיות אבל אתם חיים בתוך בועה שאומרת שצריך ללכת עם הזרם

אהבה *). צריך גם התאמה.

*) ויש להעיר מדברי המדרש: "all we need is love".

פעם ראשונה שאני יכולה לתקן מקור שאתה מביא בביטחון...

ועיין עוד בחתימת המשיח.

יוווּ וִוויי! איזו טעות!

זה מכיוון שלא עשיתי חזרות

אפילו החיפושיות מסמיקות.

ותילה- אם כבר החיפושיות מוריקות מזעזוע

בסוף השיר הם שרים ביחד all you need is love

וקול שני, שימו לב- love is all you need

אז אין פה טעות!

ובעניין העניין עצמו-

לא לשכוח שיש השגחה פרטית ו 40 יום לפני יצירת הוולד וכו''

הגישה האידאלית שהרב שלי אוהב להציג זה שכל אחד יכול להסתדר עם כל אחת.

"ואהבת לרעך כמוך" - אפשר לאהוב כל  אחד, השאלה מה הקשיים בדרך.

מלעשות.? אחנו לא חיים באידאל הזה.

אבל עכשיו יוצא לפי מה שאתה אומר שזה זול.

יש לנו בחירה חופשית, ואחרי שבחרנו אנחנו מוציאים לפועל את האמת (שלנו)

אז אני מסתכל על זה מהכיון של - אחרי שבחרת. אין יותר טוב מזה.

"מוצא אני מא ממות את האשה" - אדם שכל הזמן מוצא אישה חדשה זה מר.

אבל "מצא אישה מצא טוב" כאשר אדם מוצא, והוא מפסיק לחפש, אז זה טוב!

אתה תבחר דווקא בחצי שלך!

גם אם לעיתים יש ספקות לפני וגם אחרי...

אבל כמו ששמעתי מרבנית חשובה , 

מרגע שברור לי שעצם זה שעמדנו יחד תחת החופה אז " מה' אישה לאיש",

יש לבטל את הספקות והשאלות(אם יש....) ולהשקיע בטיפוח הזוגיות.

הרי אנחנו רואים גם זווג שני שמסתדרים . לא מחייב שאם זה לא החצי שלך לא תסתדרו

ועוד, "זה שאתה יודע שאשתך לא קשורה אליך באופן מהותי",

אז כשמאמינים ש"מה' אישה לאיש"

אני מבין שהקשר הוא הרבה יותר ממהותי!

מומלץ לך לקרוא את הספר "אהבה " של הרב גינזבורג,

בהצלחה! 

אתה מצפה שמישהו אחר יחליט בשבילך.

שזה יהיה כתוב באיזה ספר שמימי איפשהו ותהיה לך דרך למצוא את זה.

נייט, אין דבר כזה.

הבחירה שלך וזה הדבר החשוב ביותר.

כיוון שאתה בחרת אתה גם נושא באחריות שזה יצליח, ולכן יש לזה את מירב הסיכויים להצליח.

סמוך עליו!

מבטיחה לך שאחרי החתונה תגלה מה היחודיות באשתך..

בשום נושא ובטח לא בנושא הנישואין. הקב"ה מזווג זיווגים ורצוי מאוד, שכאשר תמצא את המתאימה. תאמץ את הקו הזה. בנושא הנישואין ובחיים בכלל. במילים אחרות תתאפס על עצמך...

מה אתה מסתפק תחטוף בטח תמצא בה את העומק והיופי וכו 

האמת יש עוד יהודיות בשוק אז תבדוק אם היא נראית לך 

ככתוב בגמרא צריך שיראנה (וירצנה - הוספה שלי)

השקפתי בנושא - באותה נקודת זמן שהאשה הזו לידך ושיא שלך אתה צריך לראות כאילו היא יחידה בעולמך ולעשות כל מאמץ לחגוג יחד ......... אלא א"כ נמצאת סיבה לא עלינו שצריך לפרק אבל אין לחשוש זה עדיין נדיר במחוזותינו.

נכון, גם אני יכולתי להתחתן עם כמה אחרות איתן נפגשתי, אך רק עם אשתי התחתנתי. כיצד זה קרה? מדוע רק את אשתי אני אוהב, ומפתח את האהבה? כי הקב"ה שם אותנו יחד. קרא בשם אביה 40 יום קודם שנוצרתי. "מה' אשה לאיש".

תבוא לפגישה מתוך אמונה ובטחון בקב"ה, שגם אם תפגוש בחורה מאד נחמדה, והקשר שלכן יזרום, אם היא לא האחת והיחידה, הקב"ה לא יתן לכם להתחתן.

וההיפך - אם הקב"ה נותן לכם להתחתן, סימן שהיא האחת והיחידה! תפגוש אותה (לפני החתונה, וגם לאחריה...) ותלמד לאהוב אותה!

ההרגשה שאתה יכול לאהוב כל אחת היא טיפה נאיבית, אך לדעתי בריאה. תאמין ביכולת הזו, ותפגוש את מי שהקב"ה מפגיש איתך.

'הדיעבד שלנו הוא הלכתחילה של הקב"ה' (שמעתי בשם הרצי"ה)

בכל אופן, אני נשואה ב"ה... ויום אחד מצאתי את עצמי חושבת: "וואלה.. בת'כלס כל אחד ממנו היה יכול להתחתן בכלל עם מישהו אחר"

וככל שהתרכזתי במחשבה על כך זה הפחיד אותי יותר..

למה הפחיד?!

כי אתה מתחתן עם בנ"א, שהוא כל עולמך, שהוא זיווגך מימי עולם..

ואתה אומר לעצמך: וואלה, אם הדברים היו מתגלגלים אחרת, אולי היית מתחתן עפ פלונית אחרת בכלל?!

באמת מסכימה עם השאלה שלך, שהיא במקום לגמרי.

אז אתה שואל את עצמך איך התקדמתי מהשאלה הזו?!

פשוט מאוד, דיברתי על זה עם בעלי, והוא אמר לי: "מה את רוצה? מה את חושבת על זה?!

כאילו, זה לא מקדם אותנו לשום מקום!

התחתנו, וזה מה שה' כיוון. ולכן זה מה שהיה צריך להיות וזהו.

ניתנה לנו ההזדמנות לבנות ביחד, בית, להקים משפחה וכו'... אז נשמח בהזדמנות הזו, וננצל אותה.

בכל אופן, אני בטוחה שכאשר תפגוש את אשתך, תרגיש משהו מיוחד, שאי אפשר להסביר, שאתה פשוט תרגיש ש"זה זה"..

כך לפחות אני מקווה..

אני מרגיש זילות כלפי המשפחה שלי - נולדתי לתוכם בלא בחירה.

הייתי אוהב ומרגיש מחובר לכל משפחה שהייתי נולד אליה,

אז מה הערך המוסף של המשפחה שלי דווקא?

בחיים יש בחירות מצד הטבע ובחירות מצד הרצון, ולכל צד יתרונותיו וחסרונותיו.

זאת כל סוגיית הנסירה - במקור אדם וחוה היו "אחור באחור" ומחוברים בקשר טבעי והדבר התבטא בזרות מסויימת ששרתה ביניהם.

לאחר הניסור אדם וחוה קמים ורואים "פנים בפנים" אחד את השני, אך הקשר כבר אינו טבעי וניתן לפירוד.

צריך להיות מודע לחסרונות ולבנות את הקשר במטרה להשלים דרך השכל את הטבע (כמו הבגרות שהורסת את טבעיות הילדות אך נותנת הזדמנות לבנות אותה בצורה מחודשת ושלמה יותר)

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.