הייתי עושה את זה, וחותכת את הקשר,
אבל אני כן מרגישה שיש בבחור הנוכחי פוטנציאל כולשהו..
ואם אחתוך כשאני מרגישה כך, זה נראה לי הרבה יותר לא מוסרי..

הפזילה שלך לבחור השני יכולה לנבוע משתי סיבות:

(I) שהבחור הראשון אמנם הוא נחמד אבל הוא "לא עושה לך את זה..".

(II) שיש לך נטיה טבעית לפזול לצדדים ולחשוב שאולי עם ההוא יהיה לך יותר טוב..

תעצרי, ותחשבי עם עצמך בכנות מהו הגורם העיקרי שגורם לך לתסבוך הזה..

בסופו של דבר, המצב הוא רק סימפטום לבעיה.

דרך אגב, זה שלבחור הראשון יש תכונות שאת מחפשת, זה ממש לא מחייב שיהיה לך טוב איתו.

חוץ מדברים עקרוניים כמו אידאולוגיות ונושאי דת, שאר התכונות הן רק סטטיסטיקות לסיכוי לכימיה.

באופן עקרוני, אם אין לך נטיה לפזול לצדדים (מה שכתבתי ב-(II)), אז כנראה שלא באמת טוב לך עם הבחור הראשון.

ואז אין שום מניעה לעזוב אותו ולעבור לבחור השני.

וכן אני יכולה לומר שמהצד החיצוני שלו  הוא לא מי שדימינתי לעצמי, אבל..

בכל קשר אחר שהיה או שיהיה, אם תהיה סיטואציה דומה אני אמשיך..כי זה כן דבר שיכול להשתנות..
אבל כאן..ממ..

לא יודעת!

פשוט לא יודעת..
וגם יש את העניין שאני לא מכירה את הבחור השני בכלל, אפילו לא ברמת הפרטים.
אם והיה, ובאמת אברר עליו, ולא ישמע לי פרט כולשהו..ולא אסכים להיפגש, זה יהיה מגוחך, כי תכלס בגללו חתכתי..

לא ככה?

כי גם ככה הראשון "לא עשה לך את זה..",

הוא כנראה רק זירז את מה שכנראה היה צריך להיות.

רק בחריפות יותר.

אחרי הרבה בכי והתלבטויות, החלטתי שהכי נכון לסגור את הפינה של הבחור שבגללו אני לא ב100% בקשר הנוכחי.

גם הסברתי את זה לבחור הנוכחי (שאגב, היום הוא בעלי הנוכחי..), והתנצלתי מאוד מכל הלב.

פשוט אמרתי לו מה המצב, אמרתי לו שאני מרגישה שזה לא הוגן כלפיו שניפגש כשזה המצב.

הוא לגמרי הבין אם כי התבאס עד מאוד.

ובסוף? יצאתי עם ההוא חודש, שבסופו היה ברור כשמש שאין בינינו טיפת קשר. ונפגשתי עם הבחור ה"מושהה" בלב שמח ונקי לגמרי. אה, וגם התחתנו בסוף. 

כי גם גבר לא אמור להיות מסוגל לדבר כזה, אלא אם כן הוא לא שפוי..

התורה אמנם לא אוסרת לשאת שתי נשים,

אבל אפשר לעשות הרבה מעשים לא נורמלים שהם מותרים מן התורה (כמו לקחת סמים).

ובמציאות של ימינו, מדובר על חוסר נורמליות.

במציאות של פעם הקשר בין איש לאישה איפשר את זה,

כיום זה לא נכון, ובין השאר בגלל זה ר' גרשום מאור-הגולה אסר לעשות זאת.

הטענה שלך ממש אבל ממש לא קשורה!

התורה מבדילה בין הגבר לאישה מבחינה הלכתית.

זה לא קשור בכלל לעניין הנפשי!

מבחינה התורה גם מותר לאדם לצרוך סמים, זה לא הופך אותו לאדם שפוי..

*בשביל למנוע אי-הבנות, מדובר רק על המציאות היום!

מבנה הנפש של הגבר והאישה בנוי אחרת.

זה מופיע גם במהר"ל נתיב האמת - באישה תכונת הנאמנות חזקה יותר מאצל הגבר.

גבר שבוגד באישתו זה לא בהכרח מעיד על חוסר אהבה מוחלט לאישתו לעומת אישה שבוגדת בבעלה זה מסמן שבעלה מחוק בעיניה.

הסוגיה המוסרית מתנהלת במישור אחר - 

החברה האנושית משתנה מתקופה לתקופה - פילגש פעם היה דבר נהוג היום לא, היחס לנשים שונה, פעם לשאת כמה נשים (בתרבויות מסוימות היום זה עדיין מקובל) היה יותר מקובל וכו.

לכן כיום גבר שישא 2 נשים ומעלה למרות שהמבנה הנפשי שלו מסוגל לזה מבחינת התודעה החברתית שהוא שרוי בה קשה לי להאמין שהוא באמת יתייחס לשתיהן בצורה הגונה או שהיחס הכללי שלו לנשים הוא נכון.

אבל היות ומדובר בסוגיה מוסרית ולא נפשית - הדבר נתון לשינוי לאור הפרט.

מה שלא כן במבנה הנפשי. (אמנם ניתן להרוס אותו אבל פה שייך המונח "הרס" ולא "שינוי")

לכן מצד הסוגיה המוסרית איש ואישה שווים לגמרי בנושא! בגידה היא בגידה היא בגידה ומבחינה מוסרית אין פה הבדל בין העוול שהאיש עולל לבין העוול שהאישה עוללה.

כמובן שכל זה טוב ויפה בסוגיה התיאורטית ובמציאות מומלץ להתנהל לפי רוב העולם ולא להחליט ש"לגבר מותר" ו"לאישה אסור" בצורה סטיגמטית, הנושא הרבה הרבה יותר רחב ומלקחת סעיף ממנו ולפסוק על פיו

גם על הגבר זה משפיע מאד מאד מבחינה נפשית.

וכמו שהרצי"ה כתב:

"כי תהיינה לאיש שתי נשים" התוצאה תהיה ש-"האחת אהובה והאחת שנואה".

אין לגבר אפשרות נפשית לאהוב את שתיהן.

ומכיוון שבאופן הזוגיות שנהוגה בימינו נחוץ שתהיה אהבה בין בני-הזוג,

אז לענ"ד הגישה של לצאת עם שתיים במקביל אינה לגיטימית.

אישה לא מסוגלת לשאת 2 גברים. 

אין את זה בעולם הרוחני שלה - כאשר אישה מקודשת לגבר נגמר הסיפור (למרות שיש סוגיה מרתקת על הנושא לגבי חצי שפחה חצי בת חורין אבל זה כי סתם בא לי להתלהב על נושא שלמדתי;) ) 

ברור שכאשר גבר נושא 2 נשים יווצרו בעיות! אבל יש לו יכולת במבנה הנפשי לשאת אותן.

מה שאתה דיברת למיטב הבנתי אותך זה מה שאני קורא לו הרובד המוסרי - מבחינת המציאות שאתה חי זה יהרוס אותך אבל במציאות אידאית כלשהי הדבר תיאורטית יכול להתאפשר.

יש סיבה הרבה הרבה הרבה יותר פשוטה למה יש את ההבדל הזה בין נשים לגברים..

וזה ממש לא קשור למבנה נפשי!

נכון שיש הבדל במבנה הנפשי, אבל זה ממש לא הופך את הגבר למסוגל לשאת שתי נשים!

האם גבר יכול לקדש 2 נשים? כן.

האם גבר יכול לקדש גבר? לא.

אישה לקדש אישה? לא.

אישה להתקדש ל2 גברים? לא.

מדובר פה בביטוי מעשי למציאות ומבנה נפש רוחני

תנסה לחשוב קצת..

על עוד סיבה שהיא הרבה יותר פשוטה ובסיסית, למה אישה לא יכולה להינשא לשני גברים?

ואז תבין למה כנראה הסיבה של המבנה הנפשי היא שולית לחלוטין!

ועדיין - המציאות החומרית מבטאת עקרון רוחני.

למה אצל אישה זה מתבטא בצורה כזאת ולא אצל גבר?

ויותר מזה - האם חוסר קידושין זאת בעיה טכנית גרידא מבחינתך? הרי אני מניח שאני לא צריך ללמד אותך שיש מקרים בגמרא של הסתבכויות על גבי הסתבכויות.

אבל אצל אישה המשוואה פשוטה - מהרגע שהיא מקודשת היא נעולה בפני כל העולם. נקודה. 

המהרל מלא בזה - אישה כנגד החומר והגבר כנגד הצורה.

חומר יכול לקבל צורה אחת אך צורה יכולה להופיע בכמה חומרים.

מה שאתה אומר זה עקרון טכני שאינו מייצג את עצם ההלכה - הרי לפי המציאות ניתן יהיה לעקוף את הבעיה לא? אם כן מדוע זה לא תופס כלל וכלל? הרי יש מצב שקידושין תופסים למרות שהן לא כשרים נכון?

אתה לא בכיוון..

זה עוד הרבה לפני ההלכה..

תנסה לחשוב על הסיבה הכי הכי בסיסית, למה אישה לא יכולה לשאת שני גברים?

רמז: יכול להיות שהבדיקות של ה-DNA היום יכולות לפתור את הבעיה.

       אם כי, מבחינה הלכתית סומכים על בדיקת DNA רק כמוצא אחרון.

כמו שכבר כתבתי - הבנתי בדיוק למה אתה מתכוון.

וזאת בדיוק הנקודה שלי - המציאות היום לכאורה לפי שיטתך מאפשרת לאישה להתקדש ל2 גברים. (מבחינה הלכתית טהורה עזוב חרם דרבינו גרשום, שלא כלכך תקף כבר, והכל)

והרי אתה יודע שזה לא אפשרי נכון?

כי ההלכה לא יכולה להתיר משהו רק כי יש כיום פיתרון למקרה שיהיה תסביך,

היא יכולה לפעמים להתיר דברים רק  כשהפיתרון מונע את התסביך מראש.

(וכאן מדובר על פיתרון לתסביך ולא על פיתרון שמונע תסביך)

וחוץ מזה מכיוון שהאיסור הוא מדאורייתא, אז גם אם הטעם בטל המצווה לא בטילה.

אבל בין אם היום זה פתיר ובין אם לאו, ברור שכשצוונו על זה הטעם שהבאת היה זניח לחלוטין!

ולגבי קידושין של אישה לשני גברים, למה/האם זה לא תופס?

אתה יכול לעיין במסכת קידושין דף נא. ובפרשנים והפוסקים שם (מחלוקת רבא ואביי).

רק בשביל האפשרות שמה אולי עם השני זה ילך.

גם מפני שאת לא באמת יודעת עליו יותר מידי וגם כי עם הנוכחי הולך לא רע.

נסי לבחון את הקשר כרגע כמו שבחנת תמיד ולהוציא את המחשבות על הבחור השני.

בד"כ הדמיון בדברים מסוג זה פועל הרבה יותר מהמציאות בשטח.

(זה שציינת שאת בקושי מכירה אותו מראה שיש סיכוי שהדמיון הוא העיקרי בסיפור)

לא פשוט..אבל בהחלטתך.

בהצלחה!

שהתגובות פה ממש עזרו לי.. אז תודה!

וממש ישבתי עם עצמי וחשבתי למה הבחור השני "מפריע לי" בקשר הנוכחי, וגם למה זה כזה חזק ובעוצמה..
קיצור,
יצאתי עם 3-4 נקודות עיקריות שהפריעו לי מאוד בקשר הנוכחי, והיו "סמויים" או שניסיתי להתעלם מהם.

והחלטתי לחתוך איתו, משום שאני בדרך כלל לא אדם שמסתכל לצדדים, במיוחד בענינים של דייטים, וכן, אני מתלבטת המון, אבל כשאני מחליטה משו, אז אני שם לגמרי.

לכן, המצב הזה לא התאים לי, וכמו שרוני אמר, כנראה הבחור פשוט"לא עשה לי את זה.." ובמוקדם או במאוחר זה היה קורה.

אז תודה לכם.

אני מרגישה שלימה עם ההחלטה.( וגם לוקחת בפרופורציות, את הבחור השני, תכלס, לא מכירה אותו, אבל הוא רק היה זה שזירז את הענינים..ואם הבחור הנוכחי היה ממש מלהיב אותי, אז גם לא הייתי מסתכלת עליו כרגע יותר מידי..)

ו..לא חשבתי שזה יעשה לי טוב לשתף אנשים שלא מכירים אותי..

אבל הינה הוכחה שזה עוזר..

מאותה סיבה שאין פה בחור נכון.

הבחור הראשון יכול להיות בעלך באותה מידה שהבחור השני יכול להיות בעלך וחשוב שתדעי את זה - את לא בוחרת את "האחד" את בוחרת במי להשקיע ולהפוך אותו לאחד שלך.

אין פה בחירה בין נכון ללא נכון אלא יש פה בחירה בין מה את רוצה למה את לא רוצה.

וזה לכן גם מפיל עליך את מלוא האחריות - את לא תוכלי ללכת לבחור השני ואז לחזור בך בטענה ש"אופס טעיתי זה לא אתה", את בחרת בזה.

הנקודה שלי שיותר מעל הבחור את צריכה לחשוב על המהלך הנפשי שאת עוברת עם עצמך -

האם מעבר מבחור לבחור לא יזיק לך מבחינה נפשית?

האם ההתמכרות לחדש ולמעניין לא תשאב אותך על פני השיגרה והנורמה? כי בסופו של דבר גם עם הבחור המעניין יותר צריך לצאת כמה זמן ותהיה שיגרה ועלול לבוא פתאום בחור חדש ומסקרן.

האם ההחלפה הזאת לא גורמת לך לחוש ששום קשר הוא לא רציני ותמיד אפשר לעשות "יו טרן" מכל סיבה שלא תהיה?

תחשבי על הנפש שלך ואיזה עולם זה יוצר אצלך בכל הנוגע לערכים כמו מחוייבות בחירה והשקעה ותראי מה את חושבת.

כמובן שבהחלט יכול להשני שהשני יותר מתאים לך מהראשון - אבל תהיי אמיתית! תבררי את זה על פי שכל קר, ועל פניו קשה לי להאמין שבחור שלא פגשת יהיה מתאים יותר מבחור שאת יוצאת איתו וטוענת שהוא טוב לך.

הבחירה היא בידיים שלך וזאת הנפש שלך ואיך את מעצבת אותה.

המון בהצלחה!

קראת את התגובה הזאת?

אמנם זה מוזר לעשות זאת, אבל כנראה שזה אפשרי לפעמים..

לא הבנתי מה אתה בא להגיד?

המקרה לא מוכיח כלום, כי באותה מידה זה יכול היה להיות שהיא תתחתן עם הבחור השני או שעם אף אחד.

הנקודה שלי היא שאין פה "בחירה נכונה" וסוגשל כרטיס שאתה מגרד ורואה מה יוצא.

יש השקעה וגם מזל כמובן אבל השאלה היא מה התהליך שאתה עובר עם עצמך - אדם שדרך על כל היקום בשביל להגיע לאחת בעיני זה לא שווה את זה.

וכדברי הראש ישיבה שלי - שכולם יהיו בחתונה שלך, אתה צריך לשאול את עצמך האם ריבונו של עולם יהיה או לא.

ואם אני אביא לך מקרה של אדם שלא שמר נגיעה,החליף בחורות כמו גרביים ואז הצליח להתחתן זה יוכיח משהו(ויש הרבה כאלו)? באמת שאני לא מבין מה אתה מנסה להגיד...

"את לא תוכלי ללכת לבחור השני ואז לחזור בך בטענה ש"אופס טעיתי זה לא אתה", את בחרת בזה."

לא התכוונתי לכך שזגזוג לא אפשרי.

אנחנו לצערי רואים דברים כאלו כדבר שבשיגרה.

אבל שאדם חי באשליה שהוא מחפש את ה"אחד", אז הוא סוגשל עובד על עצמו שהטעויות שהוא עשה הם לא באשמתו.

"זה פשוט לא אתה - אתה לא "האחד", זה לא אני שטעיתי" צורת מחשבה שכזאת קיימת בנו בהחלט במודע או שלא במודע, וזאת תודעה שלדעתי היא מאוד מזיקה.

לכן אם אדם מבין ששני הצדדים נכונים באותה מידה במובן מסוים (שוב - יש מזל ויש התאמות אני לא כופר בכך) והכל תלוי בו אין לו את מי להאשים בטעויות שלו והוא לומד לקחת אחריות על מעשיו.

אדם שרואה את הטעויות שלו כחיצוניות לו לא ילמד לקחת אחריות בקלות והדבר עלול להתבטא בהמשך חייו.

זאת דעתי לפחות...

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך