שָׁם, תֹּאכְלֵךְ אֵשׁ--תַּכְרִיתֵךְ חֶרֶב, תֹּאכְלֵךְ כַּיָּלֶק; הִתְכַּבֵּד כַּיֶּלֶק, הִתְכַּבְּדִי כָּאַרְבֶּה. טז הִרְבֵּית, רֹכְלַיִךְ, מִכּוֹכְבֵי, הַשָּׁמָיִם; יֶלֶק פָּשַׁט, וַיָּעֹף. יז מִנְּזָרַיִךְ, כָּאַרְבֶּה, וְטַפְסְרַיִךְ, כְּגוֹב גֹּבָי; הַחוֹנִים בַּגְּדֵרוֹת, בְּיוֹם קָרָה--שֶׁמֶשׁ זָרְחָה וְנוֹדַד, וְלֹא-נוֹדַע מְקוֹמוֹ אַיָּם.
המשל משווה בין אשור לארבה ואומר שיחווה את מה שהם עשו לאחרים (פשיטת ארבה) בעצמם.
עד התפתחותו לבוגר הארבה מתנשל 5 פעמים . מדובר על דרגות שונות בממשל אשור שהן זהות לשלבים בהתפתחות הארבה. כאשר תגיע השמש=אש=מלחמה מספרם יהפוך לקטן ביותר בשל המיתות בלחימה. ינדוד הארבה\האשורים ויעלמו.
רוכליך- הסוחרים הגדולים שהעשירו את נינווה שמכרו לכל הארצות את שלל מלחמותיה וכיבושיה.
ילק-זחל ארבה, פשט את עורו הפך להיות עם כושר תעופה ועף.
על פי אהרוני ה"ילק" הוא דרגת ההתפתחות הראשונה הנמשכת מהבקיעה מהביצה עד לנשל הראשון. לכאורה הצעה זו קשה שהרי מקרא מפורש הוא "ילק פשט ויעוף". כלומר הילק הוא דרגה בעלת כנפיים המופיעים רק בסוף ההתפתחות. ז. עמר מביא הצעה ליישוב קושי זה בכך ש"עוף" הוא במשמעות "פרח" כלומר ניתור והינתקות מהמקום. אחת מהראיות להצעה היא המדרש (ילקוט שמעוני, כי תצא רמז תתקלח): "... עמלק עם ילק פרח כהדין זחלא וכו'". ז. עמר מציע דרך אחרת ליישוב הקושי. "ילק פשט ויעוף" מתפרש שהילק (הזחל) פשט את הנשל ולאחר מכן התעופף.
מנזריך- כמו פעם וזיר במדינות המזרח. זאת אומרת שרים.
מספר השרים שלך גדול כמו ארבה.
טפסריך- הפקידים הבכירים שלך, שרי המחוז.
גובי-ארבה מפותח ושלם. גבים-זחלים של ארבה שעפים כבר.
הרעיון- שממשל חוטא, לא משנה כמה שהוא מפותח ומוגדר, הקב"ה יכחידו.
זהירות בתגובות 
