ביחד עם הילד השאר זורקים כמובן אחרי שעברנו עליהם ביחד. אין דרך אחרת להיפתר מהם.

הילד עבד והשקיעה המון זמן

כל שבוע

תולה את כל היצירות בדלת

ואז אני בוחרת כמה יצירות יפות ושומרת לו

וכל השאר לפח .... (מוחבא בפח)

בדר"כ עושים את זה ביחד.אמא שלי. שהיינו קטנים שמה לנו לוח עם שטיח קיר והייתה תולה לנו את הציורים על השטיח וכל שבוע זה היה מתחלף...

וכל שבוע זורקים את הישנים ושמים חדשים

אם לא- מה אפשר לעשות...

לעתיד- שיזכרו איך הם היו, ולסוכות אם יש משהו טוב

ואז את יכולה לשלוח מדגמים לסבא וסבתא ואת כל השאר לזרוק- בלי שהם רואים (הם ממילא לא זוכרים לרוב מה הם הכינו לפני שבוע, ואם הם כן זוכרים כדאי לשמור עד שהם ישכחו)

לכל אחת מהבנות.

אם זה ציור שאין בו משהו ייחודי, לדעתי, אז אני שמה אותו בשקית למיחזור. רוב הציורים כן נשמרים, ובסוף השנה, בוחרים 5-6 ציורים מיוחדים ויפים במיוחד, ונפרדים מכל השאר (לא בפני הילדים).

לגבי יצירות בעלות נפח- נפרדים מהן עם הזמן (שבוע-שבועיים, ולפח).

ואחרי כמה שנים זורקת - ברשותו.

מדפדפים בו מדי שבוע- כיף מדהים לכל המשפחה.

בסוף השנה מורידים למחסן ואחרי תקופה בוררים את המוצלחים והשאר לבחירתך...

וכשמגיעות יצירות חדשות- זורקים את הישנות ותולים את החדשות

אצלי הקטנים מתעניינים יותר בנעצים הצבעוניים מאשר ביצירות שהביאו מהגן.

הם לא הפסיקו להסיר את הנעצים ולהנדס שוב ושוב את התצוגה. ולנסות את הנעצים על כל מיני משטחים אחרים בבית .כל הנעצים התפזרו והלוח נשאר יתום.

חזרתי אל שיטת המגנטים על הדלת. לפחות לא דוקר.

כשיהיו גדולים יתגייסו כנראה ל-669.

גובה לא מהווה עבורם מכשול. ילדים שמחים ושובבים ב"ה.

וחוץ מזה - כל הענין זה שהם יהנו מהיצירות שלהם.

מה יתן לך לשמור?

נגיד שהיית מקבלת מאמא שלך עכשיו שקית גדולה ומכובדת עם אלף יצירות שלך מהגן- מה בדיוק היית עושה עם זה??

כמה נבחרים שהילד השקיע בהם במיוחד (הילד, לא הגננת!) אני מבינה שזה מגניב לשמור, אבל שקית זבל עם אלף יצירות? ועוד תלת מימדיות שתופסות מקום?..

על תעמיסי על היצירות אלה רגש יותר ממה שהילדים שלך מעמיסים עליהן...

מה שאני עושה

(גם אצלי היתה תקופה של לתלות ציורים כל שבוע, נגמר לי הכח לזה )

אני מניחה את כל הציורים במקום שידוע אצל הילדים כמקום של הציורים והיצירות.

משאירה את זה שם כשבוע- לא זורקת מיד,

ואז אם במהלך השבוע ילד פתאום נזכר באיזה משהו שהוא הכין ושואל איפה זה אני מיד אומרת לו- הנה! שמרתי לך את זה פה!

וכל מה שלא נזכרו בו ולא חסר לאף אחד במהלך השבוע האחרון- 

אני זורקת, אבל בלי שהילדים רואים!!!!!!

אם הם תופסים אותי בטעות אוספת משהו לפח זה אסון..

אמא! למה לקחת את זה??

אוי! בטעות נכנס לי לשקית גם! סליחה! הנה, אני מיד מחזירה...

(ודברים שהם מתלהבים מהם במיוחד אני שומרת לפעמים יותר משבוע, ליתר ביטחון..)

קודם כל (כמורה לאמנות..) אני חובבת ביותר ציורי ויצירות ילדים ומעריכה אותם ונהינת מהם מאוד ועל כן:

אחרי שרואים יחד מתפאלים וכו... אני ממיינת ל- חלשים, יפים ומהממים. את החלשים מפנה למחזור נייר כשהילד כמובן לא יודע ושוכח מהם.. המהממים (יחסית מעט) אני שומרת בקופסא מיוחדת ואת היפים- אני מציעה- לצלם ולשמור בתיקיה במחשב להכין מצגת אולי... יכולה להיות מזכרת יפה. (טרם הכנתי רק מצלמת בנתיים)

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

הבן שלי בן 3.5. אני מתכוונת לזרוק את כל היצירות שלו חוץ מהאחרונות שהוא לא יראה (כרגע הם במגירה שבשביל להגיע אליה צריך להזיז כורסא).

אני תולה את הציורים על הלוח ולאחר מכן שמה את הציורים במגירה.

שהוא לא יראה אני ארוקן את המגירה.

כשיגדל אולי אני אתן לו "לבחור" ציורים. כרגע הוא קטן מידי.

כשהילד מביא את היצירות שלו מהגן חשוב לתת להן מקום וכבוד.

לדבר על מה הילד יצר,צבעים צורות חדשות שהוא למד לצייר וכו'

בוחרים עם הילד יצירה אחת שתפאר את המקרר/לוח שעם בחדר וכו'

אחרי שבוע מחליפים את התערוכה.

פעם בשבועיים הייתי זורקת את כל היצירות,ביום חופשי שלי כשהם לא היו בבית.

הם ידעו שאני מארגנת את החדר וזוקרת ,אבל בגלל שנתתי את המקום ליצירות שלהם הם קיבלו את זה

לילדים שלי יש מגירות, שם הם שומרים את הדברים שלהם עד שאין מקום והם זורקים מעצמם.

מה שלא נכנס למגירה מחוסר מקום או עניין, מגיע למחלקת המיחזור ומשם לפח המיחזור.

יש לציין שלרוב היצירות ה'מיוחדות' וה'מושקעות', הן בעיקר תוצאה של השקעת הגננת, ולא של הילדים, ולנו כמובן אין עניין להנציח את היצירתיות של הגננת...

אני שומרת ציורים בודדים, ומאפשרת להם לשמור מה שנכנס להם במגירה/על המדף.

אני זוכרת שאמא שלי זרקה לי יצירות.

אני כבר לא זוכרת מה הן היו. (בזמני הילדים היו יוצרים ולא הגננות של היום.)

אבל אני זוכרת עלבון ותיסכול וחוסר אונים מול האמא שהחליטה עלי...

וזה חזר על עצמו.

היא כן שמרה יצירות מופת של האחים שלי בתיקיה מיוחדת ועד שהתחתנו נהגה להציג לראווה איך מוישלה צייר כ"כ מקסים ומשמעותי כשהיה ינוקא...

וגם אני אהבתי להסתכל ולהראות לאורחים, לחברות את היצירות שלו.

אבל איתי סחבתי עלבון ותיסכול.

והיא נתנה לי לשמור יצירות בעצמי ועשיתי לעצמי לוח תצוגה בחדר שלי.

והיא התגאתה ביצירות שלי ועודדה אותי ליצור וללמוד בתחום ולייצר .

אבל לא משנה שום דבר.

תמיד ברקע היחסים בינינו עמד משבר האמון.

יכול להיות בגלל שיום אחד גיליתי שהיא זורקת ולא ידעתי קודם.

ובגיל בוגר יותר-עצם זה שנכנסה בהעדרי לחדרי ואירגנה לי וזרקה לי- (בלי רשותי)-

יצר אצלי מצוקה...

ולמה אני כותבת את זה?

כדי לראות את הצד השני של המטבע .

כי מבנה אישיות שונה לכל ילד.

לילדה שלי בכלל לא אכפת.

היא הורסת את היצירות שלה ולא מעריכה כלום.

אז קל לי יותר לזרוק.

אבל יש מי שנפגע ממש. וצריך יותר זהירות ורגישות

אני לעצמי למדתי מזה.

א. לשחרר ולא ליצור מצב כזה אצלי בבית.

ב. לראות מה חשוב למי שאני עוזרת לו.

תודה למי שקראה.

ואם אפשר לאתגר אותך (גם אני בת לאמא זרקנית כפייתית):

היום, כאם שכבר מכירה גם את הצד השני של המטבע ומבינה את מצוקת האחסון, איך היית נוהגת?

אשמח מאד לשמוע את דעתך.

אמא שלי שומרת ה-כל!

אני עדיין יכולה למצוא אצלה את הציור הראשון שלי..

ואת הבית שלי אני לא מוכנה להפוך למחסן. למדתי אמנות. אני מעריכה את ההשקעה.

יש קיר בבית שעליו אני תולה יצירות של הילדים. אבל הם יודעים שמה שלא נכנס למגירה הולך לפח.

ופעם בכמה זמן עושים מיון, ביחד!! ובוחרים 5 ציורים שנשארים ואת השאר זורקים כדי שיהיה מקום לציורים חדשים..

כך אני מלמדת אותם לא לאגור יותר ממה שצריך, ולא לזרוק בלי להעריך.

ביום שישי משתדלים לא לתת להם לפזר, כי לילדים יש נטיה להוציא הכל ברגע שחוזרים מהגן,

כשאין זמן פנוי להתייחס כמו שצריך (שנינו עובדים בשישי...).

עם הזמן הם למדו שכדי לקבל את ההתייחסות הראויה שלנו ליצירות שלהם הם צריכים לשמור עליהם בתוך התיקיה.

בשבת יושבים כולם מתפעלים מכל ציור- גם הפחות טובים וגם המושקעים.

יצירות מושקעות- שומרים עד שמתקלקלים/ נקרעים.

הציורים הפשוטים, שומרים עוד כמה ימים, אלא אם הספיקו להתגלגל ברצפה ולהתלכלך- ואז נזרקים מיידית.

לרוב אני מראה להם שאני זורקת ומקבלת את הסכמתם, אם לא מסכימים משאירה עוד כמה ימים.

משתדלת לשים בשקית נפרדת משאר הזבל וכשהדפים ישרים ולא מקומטים, כדי להראות להם שאני לא מזלזלת ביצירות שלהם, אלא שאין לנו צורך בהם עוד ואין לנו איפה לשים כי תמיד הם מגיעים בסוף לרצפה ונהרסים.

בעיני ילד צריך לדעת שאין מקום לאוסף ניירות שאח"כ מצטברות לבלגן שאין בו צורך ומצד שני לא רוצה לשבור אמון שאני עושה מעשים "מאחורי הגב" שלהם.

לכן זורקים לאחר זמן כשכולם התפעלו, עם אישור של הילד, בצורה מוכבדת.

בהתחלה היה להם קשה ואת הרוב הם ביקשו לשמור, מה שכמובן נעשה, עם הזמן הם למדו מעצמם לשחרר וכבר ביום ראשון- שני אפשר לזרוק את הרוב.

היום לא ממש מקפידה כל פעם לבקש מהם אישור, כי הם התרגלו לכך וגם לרוב הם מסכימים ומעצמם זורקים כשאני מבקשת מהם.

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.