ברוב חדרי הלידה אין שירותים-מקלחת.

לא אשכח כמה מבאס זה כשבשלב מתקדם של הלידה צריך להתארגן בצניעות כדי לצאת לשירותים-מקלחת שבמסדרון הראשי.

וזה בהחלט מבאס ממש להתארגן כדי ללכת לשירותים

מלא בני דודים מסתובבים חופשי. חדר לידינו היו בנות דודות. התינוקיה היתה קטנה מידי ועמוסה.

האחיות במחלקת יולדות היו נחמדות . אבל בתינוקיה קצת פחות.

בנוסף הפגיה שם ברמה מאוד גבוה (לצערי התנסינו בה לחודשיים).

החדרים נחמדים (אנחנו היינו שתיים בחדר), אחיות מקסימות ואין לי מושג לגבי התינוקיה.

אני ממש הרגשתי שנתנו לי VIP ופינקו אותי בגלל הפגיה. (היו מביאים לי את המשאבה של המחלקה לחדר כל כמה שעות אפילו אם לא הייתי צריכה, הביאו אליי את האוכל כי הניחו שאין לי כוח אחרי ההתרוצצות לפגיה ועוד)

נכון, אין שירותים- מקלחת חדר לידה וגם לא בחדרים במחלקה (הייתי בחדר מול ה"חדר אוכל"- יוצאת מהחדר, רואה אנשים יושבים ומדברים  ונכנסת לשרותים/מקלחת.)

ושבת בבי"ח לא דתי, זה יותר מסובך (אני אמורה להתנגד לבדיקת דם בשבת?)

ואפילו החלוק הפריע לי (בשע"צ הם יותר צנועים! )

אבל היחס- מקסים!! והתינוקיה רגועה ושקטה למדי.. המיילדות נפלאות, ולא היה לחץ של מליון נשים בקבלה שמחכות שמישהו יתייחס אליהן.

[הגעתי לשם בשבוע 41.6, בלי שום סימנים ללידה.  והגעתי היישר משע"צ העמוס מידי]

מכירים את דירה להשכיר? אני ממש מרגישה כמו היונה, שהתלהבה מהמקום בגלל השכנים והיחס והתעלמה מהדברים הפיזיים..

בלידה הבאה (מי חושב על זה בכלל???) הגיוני שאנסה שוב לחזור לכור מחצבתי- שע"צ, או לפחות אברר עד כמה עמוס שם. במיוחד אם אגיע קרוב לשבת (החל מיום רביעי בערב) אבל בהחלט לא אפסול את הר הצופים!! היה מספיק טוב בשביל לחזור שוב.

וסבלתי בכל מחזור ובחיי האישות, עד הלידה השניה שהמצב תוקן בצורה מעולה!! (במעייני הישועה ע"י רופאה אלופה שלא הרגשתי את התפרים בכלל אח"כ!)

והיה ממש בסדר. ילדתי בניתוח והבנות נשארו מאושפזות כשאני כבר שוחררתי ונתנו לי להשאר עוד לילה..

וגם- האחראית בחדר אוכל נתנה לבעלי ארוחת צהריים (ואולי עוד אני  כבר לא זוכרת) אבל נראה לי שזה היה רק לנו..

הייתי בחדר עם עוד מישי ושירותים ומקלחת בתוך החדר והיה ממש בסדר! הביאו לי אוכל לחדר ביום הראשון וגם עברה שם אחות יועצת הנקה או משו כזה..

ביות מלא ממש, מרגע הלידה ועד השחרור כל הבדיקות והטיפולים נעשו לידי. חדרי הביות גדולים ומאובזרים, כוללים כל מה שצריך לטיפול בתינוק. הפרדה מלאה בין מבייתות ללא-מבייתות.

גם בלידה זכיתי שם לשליחים טובים, ב"ה.

ונראה לי שעכשיו כל מי שיולדת שם מקבלת לילה חינם במלונית.

הייתי מאושפזת בתור לזירוז כמה ימים לפני הלידה, וחוץ מזה שישנתי במסדרון היה בסדר- הייתי ביולדות ג, שזה ביות מלא והריון בסיכון. החדרים מרווחים, הצוות מדהים. נראה שיש שם הכל בשביל מי שמעוניינת בביות מלא.

הלידה- לא ממש התחברתי למיילדת. לא חייכה אפילו פעם אחת, לא רצתה לנסות תנוחות שונות. 

הרגשתי שלא ממש מסבירים לי כלום, ומדברים מעל הראש שלי. אבל היא הייתה בסדר-לא סבלתי.

לא שאלו אותי מה אני רוצה- ישר לביות חלקי, שאין מה להשוות אותו לביות מלא. יותר צפוף, צוות פחות נחמד. חלק מהאחיות פשוט סתומות, חלק ממש מלאכיות. לא מסבירים לך כלום אם את לא שואלת. ואני- אמא רק לכמה שעות, אפילו לא יודעת מה לשאול.

רופא הילדים עובר בחדרים ובודק את התינוק ליד האמא, וזה מצוין בעיני. ביום השחרור יש הדרכה לטיפול בתינוק, לי אישית היה מאד אינפורמטיבי.

שואלים את כולן אם הן רוצות לילה במלונית.

לסיכום- הייתי יולדת שם שוב. פעם שניה אהיה מנוסה ואדע מה אני רוצה ומה ואיך לבקש.

הייתי ממש מרוצה!

הגעתי לחדר לידה ואחרי כמה שעות שהתינוק לא יצא הלכתי לניתוח חירום, הצוות בחדר לידה היה ממש טוב וגם בחדר ניתוח. 

שמו אותי בחדר עם מישי שגם עברה ניתוח באותו יום, אז היינו אמורות להשתחרר באותו יום- אבל העבירו אותי למלונית אז אני לא יודעת מה נסגר איתה.. 

האחיות בתינוקיה היו נחמדות ועזרו לי להניק..

מילדת מדהימה, יחס מעולה במחלקה, אנושי כל כך!!!

התינוקיה שם פרימיטיבית ולא נעימה...

המילדת היתה זווווווועה(מילדת אחת ספציפית, אני מאמינה שיש שם טובות יותר)

את התינוקיה לא אהבתי.

האוכל היה מצוין .

עברתי 2 לידות שם ונהנתי מהצוות האוכל והכל

מהתינוקיה פחות נהנתי

אבל יש לקחת בחשבון שהצוות של התינוקיה שם בד"כ עובד יום ולילה רצוף ולכן

השרות עייף ולא כ"כ מסביר פנים!!כך שלפנים משורת הדין הם בסדר !

היה פשוט מעולה!!

יחס טוב, נוח.

בפעם החמישית ברוך השם. ו.... למרות שהגעתי כשהיה מ- מ-ש   ע-מ-ו-ס ברמה שאין דברים כאלה!!! התפעלתי מאוד מהתפקוד של המיילדות וגם אמרתי לעצמי שהעומס הזה רק מוכיח כמה שהם טובים וכולם רוצים ללדת שם.

לא מבינה למה הרבה נשים פה כותבות דברים שליליים על המחלקות. אני לא ממש נתקלתי בזה. הם בסך הכל בסדר. מתעניינוות בשלומך ושואלות אם צריך משהו... לדעתי צריך גם לא להתבייש לבקש ולשאול. כמובן שיש את האחיות היותר נחמדות ויש פחות... אבל זה נראה לי אותו דבר בכל מקום. 

הייתי שם בשבת, (ילדתי ביום שישי), האווירה היא ממש שבתית ומיוחדת, שקט ורגוע וזה ממש נעים. מי שיולדת בסוף שבוע לדעתי כדאי לה לקחת גם את זה בחשבון....

כשהייתי בלידה ראשונה עם תינוקת שדרשה התיחסות מיוחדת- קיבלתי יחס וי אי פי במחלקה,

אולי אפילו חפרו קצת יותר מידי

גם מהמיילדות באופן כללי, גם משאר הצוות הרפואי. (גילוי נאות: שתיים מתוך ארבע לידות ילדתי שם בפרטי, אז יכול להיות שהיחס מושפע מכך).

האשפוז במחלקה: נעים למדי. בדרך כלל שלוש יולדות בחדר, ובדרך כלל לא שמים ערביות ויהודיות ביחד. ההקפדה על שעות הביקור נשמרת.

התינוקייה - טובה למדי. גם אם אין ביות מלא, אפשר להשאיר את התינוק איתי רוב היום. בלילה משעה מסוימת אי-אפשר. מביאים את התינוק להנקה, או קוראים לי להניק (לפחות במחלקה ג').

האוכל - טוב. אני נהניתי מהמגוון. אין אפשרות להוציא אוכל מחדר האוכל.

העיקר מבחינתי: אווירה דתית בבית החולים. גם בקשר לשבת, וגם באופן כללי (דואגים לצניעות היולדת, למשל).

לא זוכרת אם זו ג או ד, ונראה לי שלא היו שם ערביות בכלל...

לגבי האוכל- כאחת שנמנעת מחלב ומוצריו במיוחד אחרי לידה היה קשה למצוא מה לאכול בבוקר ובערב.

וגם להם נתנו לקחת בשבילי, וגם לקחת מנה נוספת של דברים שאהבתי וכו'.

בפעם החמישית, (לפני 4 חודשים) הגעתי בלי סימנים של לידה (רק בשבוע 41.6 ) והיה עמוס בצורה מטורפת.

כולל הלחץ שמלווה בעומס יתר (כולל 3 נסיונות להוציא לי דם, למרות שהוורידים שלי תמיד זכו למחמאות שרואים אותם מצויין.. שבוע אח"כ עדיין כאב לי מהבדיקות דם!!) 

והעומס המטורף הזה לא היה רק כשאני הגעתי. גם שבוע לפני ובכלליות, יש לי חברה שעובדת שם ויודעת..

מעולם לא זכיתי שם ליחס וי אי פי, אבל תמיד היה מוצלח וטוב! כשאני הייתי שם, אפשר היה לקבל/לקחת מגש עם אוכל לחדר. 

שבת בשע"צ זאת שבת. תענוג (לעומת בי"ח לא דתיים)

ובכלליות, בי"ח דתי (נט"י אחרי הלידה, וילון בחדר לידה, חלוקים צנועים ) תחושה טובה..  

רק העומס.. תקראו לנו כשיגדילו את כוח האדם בחדרי הקבלה והלידה

[אהה והתינוקיה צרחנית למדי.. כשהגעתי להר הצופים התענגתי מהשקט.. לא ידעתי שיש דבר כזה- תינוקיה רגועה ]

היחס אליי בלידה היה מזעזע (אבל כנראה שפשוט נפלתי על מיילדת כזו..)

ולעיניין עצמו-

הלחץ שיש שם מאד מרתיע, הזמן שצריך לחכות ובינתיים לסבול. אז אולי המיילדות באופן כללי מקסימות אבל הלחץ שיש שם היה ממש בעייתי מבחינתי.

גם במחלקה המצב היה אותו דבר- מרוב לחץ לקח לאחיות שעות להגיע, רופאים לא היו כי לקחו אותם לתגבור בחדרי הלידה, בקיצור לא היה ממש עם מי לדבר שם...

הייתה לי חוויה טובה ונעימה.

החיסרון: עומס בחדרי לידה, חיכיתי זמן רב עד שהכניסו אותי.

אבל, המיילדות היו מקסימות, אנושיות ואכפתיות. אני מניחה שהדבר תלוי במשמרות, אך בכל אופן אצלי בלידה כמעט כל הצוות היו נשים (אפילו המרדימה של האפידורל). רגע לפני הלידה נכנס רופא, הסתכל ויצא. (ב"ה לידה רגילה)

באשפוז הייתי במחלקה החדשה, התנאים נוחים ונעימים.היינו שתיים בחדר.

צוות האחיות במיילדות ובתינוקיה מקסים. עוזרות בשמחה ועם הרבה סבלנות. מסכימה שהן עסוקות ולפעמים צריך לבקש שוב...

זו הייתה לידה ראשונה ומשום מה לא קיבלתי הדרכה מסודרת בהנקה אלא רק אחרי שהיה לי קושי (אולי צריך לבקש). היה לי קושי בהנקה (תפיסה לא טובה) וכל אחות אמרה לי משהו אחר. ביקשתי יועצת הנקה והגיעה אליי סטאז'רית.  אולי אם הייתה מגיעה אליי יועצת ההנקה המוסמכת הייתי פותרת את הבעיה בבי"ח ולא בבית עם יועצת הנקה אחרי 3 שבועות.

בקיצור - הקשיים שחוויתי היו  בגלל העומס שיש שם. (זה היה בתקופת המלחמה ולכן היו נשים גם מהמרכז שבאו ללדת בירושלים...)

למרות זאת אני ממליצה בחום על בית החולים כי הצוות חם ומקצועי!

והאווירה דתית.

הקפידו על שעות ביקור, אך לפי התרשמותי לא בשבת...

מיילדות מקסימות. כמעט כולן דתיות. חדרי לידה מקסימים. אוכל מעולה.

צפוף בחדרים אבל אם אין בעיה מיוחדת זה לא נורא. מאוד נקי ומטופח. אוירה נעימה כמעט כל היולדות דתיות .

התינוק יכול להיות איתי כל היום פרט לזמני הטיפול.

בלילה אפשר לקום להניק ואפשר שהאחיות יאכילו אותו- מאוד נוח.

נהניתי מהמחלקה מהאוירה מאוד כיף שכמעט כולן דתיות וצנועות  וגם אלו שלא מתאימות לסגנון...

אני בלידה האחרונה  הרגשתי במחנה קיץ

פינת משבית השמחה : האוכל במשך השבוע מעולה בשבת הוא ככה ככה.. אבל יש אוריה של שבת שאין במקום לא דתי

ילדתי שם פעמיים ואחזור בע"ה לשם שוב.

הצוות מדהים, עדין ומתחשב גם בחדר לידה וגם במחלקה, האוכל די טוב יחסית לבי"ח (בררנית למדי...) אווירה של שבת כמו שצריך. מאד נהניתי.

המינוסים שמצאתי-

העומס בקבלה. 

התינוקיה  אין שם מספיק כוח אדם ובד"כ מאד עמוס אבל אפשר להשאיר את התינוק לידך כמעט כל הזמן אז לא כזה נורא.

ב"ה אין לי תלונות. אחת הפעמים הייתי שם שלושה ימי חג והיה מפוצץ ממש וקצת לא נעים אבל בהחלט סביר.

ילדתי שם פעמיים, פעם אחת המיילדת היתה חסרת סבלנות והשאירה אותי עם טעם מאוד לא טוב!! ופעם השניה כפיצוי קיבלתי מיילדת מ ד ה י מ ה!!!

לגבי המחלקה- בפעם הראשונה נדחפתי רביעית בחדר של 3 היה מאוד!!! לא נעים... ובפעם השניה היה לי חדר מצוין ומאוד נוח!

התינוקיה- סביר.

הבעיה האמיתית שלהם- עומס!!

היו לי מיילדות מדהימות, גם בלידה עצמה וגם בקבלה. יחס ממש טוב והמון תמיכה במהלך הלידה.

באשפוז- הייתי בביות מלא שהיה מעולה, עזרו לי בכל שעה עם ההנקה בהמון סבלנות וגם עם הטיפול בתינוק, והיה יחס מאוד טוב מהצוות. וחוץ מזה- יש את האווירה הדתית. אני הייתי שם ביוה"כ, ולמרות שזה בית חולים היה משהו מהאווירה, סעודה מפסקת לפני, מקום להדלקת נרות, שבירת צום אחרי למלווים ולאלו שצמו וכו'.

בשערי צדק קיבלתי אוכל הרבה יותר טוב!

ובעין כרם התינוק שלי קיבל אוכל הרבה יותר טוב. בשערי צדק נתנו לו בקבוק בניגוד לבקשתי

על האוכל שלי אני מוכנה להתפשר ליומיים אבל על האוכל של התינוק לא! ואני לא אחזור לשערי צדק.

ילדתי שם לפני שלושה חודשים ממליצה בחום..

אבל היתה לי משם חוויה נוספת -

באתי בשבוע 30 עם צירים מוקדמים נתנו לי נוזלים והצירים הפסיקו, אבל אז חיכינו בערך לילה שלם לרופא שישחרר אותנו - זה היה סיוט!! (אבל אולי תמיד זה ככה שצריך לחכות לשחרור) וגם ראינו שם את כל העומס והלחץ בקבלה - כמעט יילדו שם בקבלה בגלל מחסור בחדרי לידה.. כמעט ולא חזרתי לשם.

בלידה עצמה -

לקח הרבה זמן עד שנכנסתי לחדר לידה, אבל לא ביקשתי משככי כאבים, ככה שזה לא היה משנה..

היו לי מיילדות מדהימות, וזו שקיבלה אותי אפילו באה אלי אח"כ למחלקה לראות מה שלומי!!

הייתי במחלקה ד' - יפה, משופץ ונעים. שלוש בחדר. לא ראיתי ערביות בכלל..

האחיות במחלקה היו  די עמוסות אבל קיבלתי תשובה סבלנית על כל שאלה. (כדאי לשאול, כדי לקבל מידע)

האוכל סבבה ואפשר לקחת לחדר.

אחזור לשם בעז"ה..

לפני 12 שנה, עשו לי פשלות מזעזעות בלידה והיחס במחלקה היה מחפיר וזוועתי ברמה של אחיות רבות על ידך בארבע בבקר כשמחזירים אותך גמורה מתפרים פתאומיים, אחיות ששולחות אותך על כל דבר לדלפק בכניסה, מנקה שמעיפה אותך כמה שעות לפני השחרור ועוד ועוד...

לפני ארבע שנים הייתה חויה מתקנת, גם בחדרי לידה וגם במחלקה היה נעים ונח...

החדר לידה, והמיילדת היו עשר.

המחלקה והתינוקיה, ממש לא הייתי מרוצה!

לידה ראשונה, יחס מדהים, זרמו איתי בכל הקשור ללידה טבעית, לא חלחיצו בשום שלב,

ביות מלא גמיש, יכולתי להשאיר את הילדונת בתינוקייה מתי שרציתי -להתקלח לנוח , לא שואלים על מה ולמה

אחיות בתינוקיה מאירות פנים, עונות על השאלות ועוזרות (לא תמיד יש להן זמן, אבל כאשר יש - עוזרות בכיף)

לגבי יועצות הנקה, היו לי בעיות והן לא עלו על כך , אבל!!! נפלתי על חגים והן היו עמוסות מאוד, יכול להיות שבזמן רגיל זה היה אחרת.

ועוד פלוס גדול, אם יש צורך , קוראים לרופא מומחה מ"דנה" שיראה את התינוק, במקום לשחרר עם הפניה לרופאים ולכי עכשיו תקבעי לך תור ותסחבי עם תינוק בן יומו למרפאות חוץ ורופאי מומחים.

אני בהחלט חוזרת לשם ב"ה.

הייתי עם ירידת מים במחלקה, כאשר הצירים התגברו אחות נחמדה בעצמה הציעה לי להיכנס למקלחת שעזה לי מאוד

בחדר לידה הייתה מקלחת צמודה שבה העברתי את רוב הצירים, מה שכן ביקשו לעשות מוניטור בשכיבה על המיטה, אבל אחרי שחיברו אותי אני התיישבתי והן לא מחו.

ילדתי ללא אפידורל ואף אחד לא ניסה "לשכנעה" אותי אחרת או להלחיץ שבלידה ראשונה זה קשה וכו', 

במחלקה  2-3 יולדות  בחדר עם מקלחת צמודה, הכול די נקי, בטח יותר נקי ממעייני הישועה.

אפשר לבקש אוכל מהדרין.

שעות ביקור לטעמי  אפילו יותר מדי, הרגשתי שרוב היום המולה של אורחים, אם למישהי חסר - אפשר להיות עם המשפחה מחוץ למחלקה, ב"ה יש מלא מקום ולא חסר מקומות ישיבה.

יחס אישי וחם. שירות מכל הנשמה.

אפילו גישה טבעית יחסית למרות שכולם חושבים שלא. המיילדות ממש משקיעות שהלידה תהיה בדיוק כמו שהיולדת רוצה.

יש אוכל כשר למהדרין למי שמבקשת - אבל האווירה חילונית מאד .

האחיות בתינוקיה ובכל מקום מסורות מאד מאוד התינוקיה גמישה מאד - ממש כרצונך. מביאים את הילד לחדר. מעודדים הנקה ועוזרים לה מכל הנשמה.

מקום מדהים.

בלידה שרציתי ללא אפידורל, והייתי חייבת לעמוד, לא הסכימו כי צריך לנטר בשכיבה (כנראה אין להם מוניטור נייד או משהו).

סך הכל מיילדות מדהימות מדהימות (ויש שם מיילדת אחת ערבייה).

הבעל יכול להיות כל הזמן והאורחים בשעות מיוחדות

האוכל סבבה, מי שרוצה מנת מהדרין צריכה לבקש מראש.

התינוקיה- אפשר להוציא את התינוק כל היום (עד שעה מסויימת בלילה) ואפשר להשאיר בתינוקיה.

חדרים- 2  או 3 יולדות בחדר, החדרים לא הכי נקיים וכך גם השירותים והמקלחות.

החדר לידה מרווח אבל יש לכל 2 חדרים מקלחת ושירותים משותפים.

כשראו שאני דתייה העבירו אותי לחדר עם דתייה אחרת (בלי שביקשתי) זה היה נחמד מאד, במיוחד כשזה היה בשבת

אני מכירה סיפור מאוד קשה על בלינסון.

אבל הוא קרה לפני 9 שנים, אולי מאז דברים השתנו.

ידידה שלי שבד"כ יולדת לאחר התאריך המשוער. הגיעה למיון בתחילת תשיעי, ללא שום סימני לידה.

אבל כיון שהייתה במצב מאוד קשה, הוחלט לנתח אותה ניתוח חירום בהרדמה מלאה.

התינוק נולד בריא ושלם, אבל כיון שלפני הלידה, האימא טופלה באנטיביוטיקה, גם התינוק היה צריך להמשיך לקבל את האנטיביוטיקה.

ישנם בתי חולים בהם מקובל שאנטיביוטיקה, היא סיבה לאשפז את התינוק בפגיה.

עד כאן הכל טוב ויפה.

הבעיה היא שבבלינסון הפגייה נמצאת בשניידר, מרחק הליכה שהיולדות לא עושות.

בלינסון דואגים לאימהות להסעה ממחלקת יולדות ועד לפגיה.

אבל האישה המדוברת, לא יכלה ליסוע לפגיה, היא הייתה מרותקת למיטה.

בעלה היה עסוק עם הילדים שבבית (הבית לא היה מוכן ללידה, כי הלידה בתחילת תשיעי הייתה ממש הפתעה)

אבל אחותה נסעה לשניידר להיות עם התינוקת ולא נתנו לה להיכנס. סיבכו את האחות של היולדת, ודחו אותה הרבה בלך ושוב, ורק לאחר 24 שעות מהלידה, קיבלה האחות רשות להיכנס אל התינוק. 

כזכור, הלידה הייתה בהרדמה מלאה. לכן האימא לא ראתה את התינוק בלידה.

האימא ראתה את התינוק רק כעבור שלושה ימים, כאשר השתחרר מהפגייה.

אחרי שבוע מהלידה האימא השתחררה לביתה. ההחלמה הפיזית שלה הייתה מצויינת.

אבל נפשית.... היא לקתה בדיכאון קשה במיוחד, ולא נרפאה ממנו.

יתכן שמאז השתנו הרבה דברים, אבל אולי לא. לדעתי חשוב לב לשים לכמה נקודות:

-ישנם בתי חולים  שבהם תינוקות שמקבלים אנטיביוטיקה (או שיש להם בעיה קלה אחרת) נמצאים בחדר נספח לתינוקיה הרגילה ולא עוברים לפגיה. כך הם מקבלים את הטיפול שצריכים, אבל ממשיכים להיות סמוכים לאימא.

--עם אכפתיות והבנה לנפש האדם, וודאי היה אפשר להפגיש בין תינוק שזקוק לאנטיביוטיקה לבין יולדת המרותקת למיטה.

-וודאי שאין להכניס לפגיה כל אדם. אבל במקרי חירום, חשוב שהצוות ייתן הדרכה למשפחה, איך להשיג אישור לדודה להיכנס אל התינוק!

ילדתי שם בערב ראש השנה, בעיצומם של הצילומים לתוכנית בייבי בום.

הגעתי לשם עם הפנייה דחופה מטכנאית אולטרסאונד בכירה בעין כרם לזירוז בגלל מיעוט מים ועובר קטן מאוד

(ילדתי שבוע 38 במשקל 2.100 כי הוא לא התפתח שבועיים בבטן), בבלינסון החליטו לעשות לי בדיקות מחדש ולחכות עד היום למחרת לרופא שיחליט אם לתת לי זירוז.

לא התייחסו אלי כמעט בכלל מהרגע שהגעתי לבית חולים עד שילדתי, החליפו לי מיילדת באמצע הלידה בגלל שהמיילדת השניה הלכה להצטלם לתוכנית.

והשיא היה אחרי הלידה כשהגעתי למחלקה- בהתחלה לא נתנו לי לגעת בתינוק (7 שעות אחרי הלידה) כי אמרו לי שהוא נולד קטן ועדיין רופא לא ראה אותו (איך זה יכול להיות למען ה'? יודעים שהוא יכול להיות בסכנה וצריכים לבדוק ישר כשהוא מגיע לתינוקיה), עד שאבא שלי הגיע לשם והרים קצת צעקות (אני ובעלי היינו מותשים מאוד מהלידה הארוכה).

בהמשך הגעתי לחדר, ומה אני מגלה? בחדר של 2 נשים דחסו 3 (!) מיטות של יולדות כשלאחת מהן יש ביות מלא והתינוק שלה היה לי על הראש וכל הזמן בכה. לבעלי לא היה איפה לשבת שם וגם במחלקה האחיות לא שמו עליי, אף אחד לא הסביר לי כלום מה אני אמורה לעשות עם התינוק (לידה ראשונה). מזל שאמא שלי וגיסתי היו שם.

אחרי שהשתחררתי, (הייתי שם שבוע בגלל שהחג היה מחובר לשבת) התינוק עדיין נשאר שם עם משקל נמוך וצהבת, הגעתי לביי"ח 3 פעמים ביום להביא לו חלב שאוב ומהרגע שהשתחררתי, כאילו אף אחד לא הכיר אותי שם יותר ואף אחד לא אמר לי כלום מה המצב שלו.

זה הטראומה שלי ותודה לתחיה שנתת לי להוציא אותה פה (אני כבר שנה+ אחרי הלידה ועדיין לא כתבתי את מה שעברתי כי הייתי בהדחקה.).

ושל חברה שלי- היא הגיע לשם בלידה ראשונה עם ירידת מים ירוקים(!) שזה בוודאות מראה על מצוקה אצל העובר.

במיון שלחו אותה בחזרה הביתה ואמרו שהיא לא בלידה. אחרי חצי שעה היא חזרה שוב עם צירים דחופים, חיברו אותה למוניטור וגילו שהעובר במצוקה נוראית. בגלל שלא הספיקו לשים לה אפידורל, עשו לה הרדמה מלאה והטיסו אותה לחדר ניתוח. אחרי שהיא התעוררה, היא לא ידעה אם הילד חי בכלל וגם לא אמרו לה כלום עליו עד שהוא יעבור את כל הבדיקות.

כשהיא ראתה אותו, היה לו תפרים ב2 מקומות בפנים שבגלל הלחץ שהיו צריכים אותו, כשפתחו לה את הבטן, הם פצעו גם אותו.

וזה מצב שאם הם היו שמים עליה כשהיא הגיעה כבר עם הירידת מים ומיילדים אותה במקום, לא היה קורה.

תודה על המידע חשוב מאד!

הקושי העיקרי שלי שם היה שלבעל יש שעות ביקור והוא לא יכול להיות איתך שם כל היום.

הייתי צריכה לצאת אליו אחרי לידה עם תפרים.

פשוט היה סיוט!!

ילדתי פעמיים באיכילוב וזה היה פשוט סיוט, כל הזמן הבעלים של הנשים האחרות ישבו איתם שם ודיברו והתלחששו, היה לי ממש קשה לישון!

לידה שלישית הלכתי למעייני הישועה והיה תענוג מהבחינה הזו- שקט דממה כל היום מלבד שעות ביקור קצרות.

מי שממש רוצה להיות עם בעלה יכולה לצאת איתו החוצה, אפשר לשבת בקפיטריה ולא להפריע ליולדות אחרות לנוח.

ללידות בסיכון=לידה ראשונה\אחרי ניתוח, הם לא משו..בלידות רגילות הבנתי שהם מעולים..

עברתי שם חוויות מזעזעות בלידה ראשונה- תפירה בלי הרדמה של קרע מדרגה שניה, יחס מגעיל מהאחיות שהכריחו אותי לקום לשירותים במקום להביא סיר (התעלפתי בפנים ובנס אמי שהיא אחות היתה איתי) , לא עלו על דלקת שתן חריפה מאד עד שאמי צרחה עליהם שיעשו לי בדיקת סטיק, צעקו עלי בתינוקיה למה אני לא יודעת דברים ועוד...

בקיצור- לא מקצועיים בעליל.

יחס מגעיל את האחיות אמרה לי שאני לא יודעת להניק..(זה היה ממש מעליב במיוחד במצב הרגיש שנמצאים אחרי לידה..) הבעל לא יכול להיות כל הזמן ובתינוקיה הכריחו אותי לתת לה מטרנה על הלילה הראשון!!

סיוט וטראומה ממש!!עדין לא השתחררתי מזה..5 חודשים אחרי לידה..

לידה שלישית, בלי אפידורל.

מיילדת מקסימה ותומכת שעודדה אותי ללדת בתנוחת כריעה ולא לשכב על הגב.

חדרים חדשים, נקיים ומשופצים.

מקבלים 3 לילות ולא 2 כמו בתי חולים האחרים.

מניסיון של פעמיים

ברגע שיש משהו לא בסדר הכי קטן/סיבוך

אין להם מושג איך להתמודד

אני כמעט איבדתי שם את עצמי ואת התינוק שלי

וזה גם מה שגיסתי עברה שם

היא הגיעה למצב של ניתוח בכזו רמה שתפרו אותה בצורה שהיא לא יכולה לנסות רגיל שוב אחרי הלידה הראשונה שלה

ילדתי שם לידה ראשונה

ואפשר לומר שהייתי ממש לבד כל הלידה

כולל צירי לחץ

המחלקה היתה נחמדה

הייתי שמחה אם היו נותנים להכניס אורחים לחדרים

(אולי זה השתנה מאז שהייתי שם - 8 שנים)

הייתי שם שבוע שעבר כדי לבדוק ואני פשוט לא מבינה על מה אתן מדברות... וזה די מפחיד לשמוע דברים כאלה

ילדתי שם 3 פעמים, ובכל הלידות ברוך ה' היו לי מיילדות מדהימות מדהימות פלוס פלוס פלוס.

ובשתיים מתוך 3 הלידות היתה לידה קשה ומסובכת והם תפקדו נהדר.

המרדים - פעמיים היה אלוף, בפעם האחרונה על הפנים.

האחיות במחלקת נשים פשוט סוף הדרך, וגם אלו שבמיון.

במחלקת יולדות - חצי חצי... יש נחמדות ויש מכשפות. ככה זה.

התינוקיה של קומה 5 מקסימה, פשוט שקט שם!

אני אף פעם לא מסכימה לעלות לקומה 7. 

אמנם התנאים שם ממש בית מלון, אבל בתינוקיה - צרחניה.

גם בקומה 5 התנאים ממש טובים, אבל יותר 'בית חולים' בקטע החיצוני, למעלה זה ממש מפואר... 

אבל לא חסר לי! 

יש כותנות של הבי"ח בכל המידות - דבר שהבנתי אין בכל מקום, בתל השומר נניח הכותנות הן לברביות, והכל קצרצר וצר..

ופה יש לך תמיד נקי ובכיף וצנוע, במקום ללכלך את הבגדים שלך ולשלוח לאמא לכביסה,

את יכולה ללבוש את ה-ספק כותונת ספק חלוק שלהם בכיף ולהחליף מתי שרק בא לך.

גם מגבות, מצעים, כריות, הכל זמין ונקי בארון צמוד לחדר. נותנים לך (במקרה של תפרים/ורידים) פדים של קרח ומגנזיום כמה שאת צריכה, וכמובן משככי כאבים.

האוכל ממש ממש מפנק, סוג של בית החלמה. 

(דוגמא לארוחת בוקר: לחם לבן, לחם מלא, לחמניות, גרנולה, קורנפלקס, סוגי גבינות, דייסת סולת, דייסת קוואקר, 2 סוגים של סלטי ירקות ענקיים, ירקות חתוכים, זיתים, ממרחים - ממש בשפע, ביצים קשות, פשטידה חמה.)

השעות של האוכל קצת דפוקות, זה תמיד יוצא ביחד עם השעה שהתינוקות אוכלים... 

לא מבינה את הראש הזה.

בשבת - אין יותר מזה... פשוט מהמם.

הנקה - יועצות מתוקות מתוקות שזמינות ממש חלק נכבד מהיום, נעזרתי בהן הרבה מאד!

חדר הנקה נוח ונעים, אוכלוסיה - זה הכי כיף, שאין ערבים ולא יודעת מה...

על השעות ביקור - למתלוננות - זה פשוט דבר מדהים!!!

שאפשר לנוח!

נכון שקשה לוותר על הבעל...

אבל ביננו, אם זו לא לידה ראשונה, הוא הרי צריך לרוץ לילדים האחרים ולסדר לך אלף דברים מחוץ לבית חולים.

הוא לא יכול לשבת לידך כל הזמן.

ובסך הכל 'הגנבתי' אותו כמה וכמה פעמים כשרצינו, אף אחד לא מחה.

אבל מה הכיף הגדול? 

שאין רעש~! שאפשר לנוח! אין ביקורים וילדים ובעלים של נשים אחרות, אין! המחלקה כולה רק נשים שרוצות להתאושש...

זה מקסים. לא יודעת איך אפשר אחרת.

פעם אחת בעל של מישהי נשאר אתה מעבר לשעות הביקור בערב והשומר לא עלה עליו משום מה (בד"כ הוא ממש לא מרפה) וזה היה קריזה! רציתי לישון, ללכת לשירותים ככה עם הכותונת איך שבא לי, והוא כל הזמן הסתובב!

אז כמובן לא עשיתי כלום בענין, אבל כל כך שמחתי שלרוב יש את השעות האלו של הרעש וההמולה והמבקרים - ואחר כך - שקטטטטטטטטטטטטטטט

מה גם שזה נורא יעיל, נניח כשכל משפחת בעלך באה והראש שלך קרוסלה,

פתאום בא השומר ומנפנף את כולם.

את נשארת טובה, והם הלכו, ושלום על ישראל.

עכשיו אנחנו הולכים לעבור לירושלים, ואחד הקשיים הנפשיים שלי זה המחשבה על לא ללדת במעיני הישועה...

מקום מקסים ומבורך.

תחיה, איך אני בלפרט?

ב"ה נפלתי על מיילדות מעולות בשלושת הלידות! בפעמיים בראשונות קרה שבאשפוז היתה אחות לא נחמדה (בפעם הראשונה אחות נשים לא נחמדה ובלידה השניה אחות בתינוקיה, כל השאר היו בסדר)

בפעם האחרונה (לפני חודש וחצי) היה מעולה ממש! לא היתה מישהי שלא התייחסה יפה. הבנתי שעשו שם שינויים בצוות עפ"י הביקורות של היולדות שם, וזה מורגש.

הדבר היחיד שמפריע לי שאין הרבה שעות ביקור אפילו לבעל! וזה קשה לתזמן את הגעתו כשיש עוד צרכים במיוחד לא בלידה ראשונה... שאז יש את הילדים בבית וככה מפספסים את שעות הביקור.

בחדר לידה אפשר לבקש מיילדת טבעית אם זה הכיוון,

ובסך הכל, חוץ מהלידה הראשונה, שאז לא ידעתי מה אני רוצה, ילדתי כמו שרציתי. 

עכשיו יש שם מסדרון לגברים בצד השני של החדרים, וזה נחמד.

בשבת ממש נעים להיות במקום כזה. (כולל הבדלה בזמן רבינו תם) יצא לי גם לשמוע שם מגילת אסתר...

לגבי מקצועיות- איין לי מושג, אני לא אשת מקצוע...

מה שלא אהבתי זה את הצורך לעבור בין המחלקות, בעיקר כשהמעבר הוא לקראת סוף האישפוז.

אורך האישפוז מצויין למי שיש ילדים בבית...

שעות הביקור- מעולה!! נהניתי מהשקט היחסי.

רק בשבת לא היו שעות ביקור מוסדרות, אז בעלי בא והלך כשהתאים לו (את הרוב ילדתי בשבת, והוא תמיד מצא מי שיארח אותו).

כשליוויתי את אחותי ללידה שם, בלידה ראשונה, עם קצת אסרטיביות היא קיבלה מה שרצתה (בניגוד לנהלים של חדר הלידה...)

מומלץ בלידות מתקדמות ללא סיבוכים.

האווירה דתית ונעימה. 8 שעות מהלידה אפשר לעבור למחלקה מפוארת ושקטה ממש כמו מלונית. אוכל בשפע והמון שקט.

התינוקיה קצת יותר בעייתית למרות שהן השתפרו בענק והן כיום מבינות שהתינוק שייך לאמא ולא להן - מה שלא היה שם מובן נניח לפני 5 שנים שהתינוקיה היתה נעולה מלבד שעות שהחליטו שהם שעות האכלה.

יש שעות לביקור - שבלידות מתקדמות השקט הוא בדרך כלל פלוס ענק.

החדרי לידה מתפנים יותר במהירות שם - ולכן בדרך כלל יש חדר לידה ומרדים במספיק מהירות.

לא משאירים את היולדת להמתין במיון הרבה זמן ומתייחסים ממש במהירות לכל פונה.

המון פתיחות להכנסת דולה ולגישות טבעיות ממש - הרבה יותר מבכל מקום אחר.

ממעטים בהתערבויות ומתחשבים ברצון היולדת. ממתינים בסבלנות בהריון עודף.

בלידה ראשונה ממש לא מומלץ - הן להם סבלנות לאורך הזמן שלהם. והם רצים מהר לניתוח. ומלחיצים כל הזמן. קצת אדישים ומתנשאים.

אין מספיק מומחיות ללידות בסיכון.

אין מספיק עזרה להנקה.

ולמרות שהם מעודדים הנקה - אז הם מלחיצים מכל בכי קטן - "התינוק רעב ואין לך מספיק חלב" - למרות שאין שום אישה שיש לה חלב ביומיים אחרי הלידה וכנראה שתינוקות זקוקים רק למציצה ולחום בימים הראשונים ולא לחלב.

ראיתי שם אמהות צעירות מתות מבלבול מהלחץ שהם יצרו להם מכל בכי של התינוק.

היחס לא מספיק אישי בשביל ילד ראשון ויותר מדי תעשייתי.

 ילדתי שם 3 פעמים.

חדרי לידה נעימים, מיילדות בסדר גמור! והמחלקה מאוד נוחה ונעימה.  מה שכן בלידה הראשונה חתכו אותי בצורה די אגרסיבית לדעתי בלי פרופורציה לצורך האמיתי וסבלתי אח"כ הרבה זמן! אבל בלידות אח"כ לא חתכו בכלל, יכול להיות שזה נוהל ללידה ראשונה אצלם...

הייתה אוירה ממש טובה! המיילדת נתנה לי בחירה איך ללדת, הציעה לי מראה כדי שאראה את התינוק יוצא, הרגשתי שם ממש טוב, אפשרו מוניטור בתנועה או על כדור פיזיו, איפשרו לי ללדת איך שרציתי והיחס היה מדהים! 

נתנו מקום לדולה ולכל מה שביקשתי, פשוט מדהימים שם!

גם בחדר לידה גם במיון יולדות גם המחלקת יולדות וגם התינוקיה והיועצות הנקה מעולות!

ממש ממליצה!

החיסרון היחיד זה הביות, אין מחלקה מסודרת של ביות, יש אפשרות לביות מלא אבל זה לא כמו בבתי חולים אחרים שרופא בא אליך לחדר ובודק אותו, את צריכה להביא את אותו לתינוקיה ולא באים אליך והנשים של הביות ביחד בחדר עם נשים לא בביות

יתרונות:

א. מאז שילדתי שם לפני חמש שנים, הבי"ח הזה התפתח הרבה, אבל עדיין יש הרבה מקום לשיפור. 

ב. הצוות בחדר הלידה ידוע כבר שנים כמקצועי וטוב. 

ג. הצוות במחלקות האשפוז רוענן ויש שם אחיות מתוקות ואמפתיות מאוד. ממש הרגשתי שאכפת להן ממני. 

ד. רופאים מקסימים אחד אחד, מקצועיים מאוד. 

ה. בתינוקיה הצוות לא ממש השתנה, אבל כנראה עשו להן כמה סדנאות ביוגה צחוק כי הן נרגעו ושינו גישה. בניגוד לעבר הן גם ממש מעודדות הנקה, ולא אגזים אם אומר שזיהיתי שם סימנים ממשיים של "טרור הנקה". ביות שבעבר רק הבטיחו בפרוטקול שקיים אבל לא ממש אפשרו, קיים עכשיו הרבה וגם מעודדים את היולדות לקחת את התינוק במהלך היום גם אם את לא בביות. 

ו. הם התקדמו מאוד מבחינה טכנולוגית. כל הבדיקות נכנסות מיידית למחשב שמובל ע"י הרופא/אחות לכל יולדת. בעקבות זה, כבר לא צריך לחכות בממוצע שלוש שעות מרגע הביקור עד קבלץ מכתב שחרור. הם ממש התייעלו בנושא. 

חסרונות:

א. העומס!! זה בי"ח קטן מאוד שמשרת רדיוס רחב מידי, וכל זה בגלל פוליטיקות קטנות שמונעות כבר שנים הקמת בית חולים באשדוד. 

ב. מחסור בכוח אדם ובמיטות. האחיות של המחלקה נלחמות על כל מיטה ומתעצבנות כל פעם ששולחים אליהן מאושפזות. 

ג. העומס גרם לכך שבחדר לידה לא קיבלתי יחס נורמלי כל עוד לא הראיתי התקדמות בלידה. לקח להם שעות, אבל שעות!! עד שעשו כל פרוצדורה. עד שבכלל התייחסו אלי. רק כשאמרתי להם שאני דורשת לחתום על ויתור אשפוז, התחילו להתייחס אלי קצת יותר ברצינות ולקדם עניינים סביבי. 

ד. המחלקות באמת לא בנויות לביות. החדרים גם ככה קטנים, אז להכניס עוד עריסה... ואכן, אין הפרדה בין יולדות עם ביות ליולדות בלי ביות, וזה קשה לישון בלילה כשהתינוק של השכנה לחדר צורח כל הלילה... 

ואין  בני דודים קימת בכלל   יש חדרים פרטים וגם לא יש אופציות מצוינות בתינוקיה ביות מלא חצי ביות בכל לא וכו הבעיה ילדתי בחג  שבת ולא היה עבירה של שבת כול כך כן היה מקום להדליק נרות אבל יש חילול שבת בפומבי וחוץ מיזה הבית חולים בשיפוצים אז יש קצת בלגן אבל בטור מישהי שלא תחננה ללדת שם וילדה בלי בררה  היה מצוין .

היועצת הנקה לא נמצאת 24 שעות, אבל האחיות פשוט מדהימות.

הבת שלי לא הצליחה לינוק, וכמעט בכל פעם שהתינוקת הייתה רעבה, באה אלי אחות לעזור לי, לחבר אותה אלי.

התינוקת הייתה ממש קשה ביניקה, ושמעתי מנשים רבות, שאחרי ניסיון עם תינוק כזה, התייאשו ועברו מיד לתמ"ל.

אבל בזכות האחיות של מאיר - הצלחתי!

ב"ה, ינקה יפה עד גיל שנה!

היו לי הריונות ולידות מסובכות לגמרי

היה שם את כל הצוות המקצועי שהיתי זקוקה לו כדי לקבל החלטות קשות וגורליות

המיילדות מקסימות

והכי חשוב, שהם הצילו לי את החיים כאשר ניסיתי ללדת לידה טבעית אחרי קיסרי

הם פשוט היו עם יד על הדופק בכל שלב הלחיצות וברגע שהם הבחינו שיש בעיה הם פשוט הטיסו אותי לחדר ניתוח

והוציאו אותי משם בריאה עם תינוק בריא, לאחר שהתגלה קרע ברחם והרגליים של התינוק היו בחלל הבטן

אושפזתי שם לפני הלידה וילדתי בקיסרי חירום ולאחר מכן הייתי מאושפזת גם במחלקת נשים והתינוק היה בפגיה.  אז אני לא יכולה לספר על מחלקת יולדות הרגילה ולא על התינוקיה אבל כן על כל יתר המחלקות שמסביב.

יתרונות:

א. צוות מקסים, אכפתי ומקצועי.  כולל אחיות, מיילדות, רופאים (מהסטאג'רים ועד הבכירים), כוח עזר.  בכל תקופת השהות  הארוכה שלי נתקלתי רק בשני אנשי צוות מעט פחות אמפטיים, וגם הם לא היו נוראיים.  כל השאר ממש יצאו מגדרם בשבילי.

ב. פגיה ברמה בינלאומית.  אם מישהי חוששת שעלולה להזדקק לפגיה אני ממליצה לה לבדוק ברצינות את מאיר.  ביקרתי גם בפגיות אחרות אבל הפגיה הזאת באמת מיוחדת במינה.

ג. מקצועיות. הרגשתי שאני בידיים טובות ואני יכולה לסמוך על שיקול הדעת של הרופאים.

ד. אוריינטציה טבעית תוך לקיחת סיכונים מחושבים אך לא מוגזמים.  כלומר, בניגוד למקומות אחרים שהכרתי, לא יריצו אותך לניתוח על כל סיבוך קטן אבל גם לא ימשכו לטבעי בכל מחיר.  כנ"ל לגבי חשיבות ההנקה והביות (לא היה רלוונטי אצלי אבל ראיתי אצל יולדות אחרות).  לדעתי יש שם חדר לידה טבעי עם ג'קוזי וכו' אבל כמובן שבמצבי הוא היה מחוץ לתחום אז לא בדקתי את העניין לעומק.

חסרונות:

א. זה לא בית מלון.  מי שמחפשת תנאים פיזיים משופרים, אוכל טוב ושאר פינוקים, לא בטוח שזה המקום בשבילה.

ב.  מי שמחפשת יידישקייט זה גם לא המקום בשבילה.  יש שם לא מעט ערביות.  אני אישית הרגשתי שמאוד מכבדים שם את השונות ולכן גם מאוד השתדלו לכבד את הצרכים שלי לגבי שבת וצניעות למשל אבל אי אפשר להגיד שהיתה שם אוירת שבת.

יתרונות:

• צוות(רופאים, מילדות , אחיות וכו') מדהים עם מקצועיות ברמה גבוהה
• תינוקיה/פגיה- מעולים!!!
• אפשרות לביות מלא, אך מי שלא רוצה לא חייבת, יש את התינוקיה לעזרה תמיד.
• עוזרים מאוד ומייעצים בכל מה שצריך, מהנקה ועד תפרים.

חסרונות:

• יש חדרים עם 3 נשים בחדר
• יש הרבה ערביות
• אין אווירה דתית, אבל מתחשבים.

מאוד נהניתי מהלידות שם. ילדתי בחדר הלידה הטבעית (ללא תוספת תשלום), וזה מרגיש כמו בית מלון- יפה, מרווח, אמבטיה גדולה (אולי יש שם ג'קוזי, זה לא מדבר אליי), כדור פיזיו, מקרר קטן... ממש נעים

המיילדות היו מקסימות, רגישות, מתוקות. התחשבו ברצונות שלי, וגם דאגו לי שלא אתעייף לפני שהלידה מתחילה. יש (או הייתה) גם רופאה ערביה מתוקה.

באשפוז עצמו היה לי הרבה פחות נעים הרגשתי חוסר רגישות אליי כיולדת (לא נכנסת לפרטים. מי שרוצה לשמוע יותר יכולה לפנות באישי).

מה שכן- דאגו מאוד יפה בתינוקיה לקטנה שלי, שבכתה הרבה בהתחלה.

ויש הרבה אחיות שהן גם יועצות הנקה, ויש הדרכות הנקה פעם ביומיים (צריך לשים לב כדי לא לפספס), והדרכה איך לטפל בתינוק חדש וכו'. מהבחינה הזו, האישפוז היה די טוב.

שזה אומר שהתינוק נמצא בלילה בהשגחת האחיות.
אבל לא תמיד יש מקום בביות החלקי מן הסתם.

המיילדות מקסימות, חדרי הקבלה פרטיים!!!, מרווחים חדישים ויפים.

היחס מהמם, המקצוענות, בלידה שלי המיילדת יילדה עוד חמש נשים והיא הייתה מקסימה.

במחלקה פחות נחמד, כשיש עומס כן שמים אותך עם בדואיות והקטע הזה שנותנים לך להסתדר לבד ולמצוא שכנה לחדר שתשמור על התינוק מתי שאת נכנסת לשירותים וכו', לא כ"כ נעים.

בסה"כ היתרונות רבות על החסרונות כראות עיני.

אומנם לפני חמש שנים. אבל רק מילים טובות יש לי לומר : מהקבלה, דרך חדר הלידה ועד המחלקה.

צוות חם ומקצועי. מקום קטן סה"כ.

מבחינת לידה - המיילדת אמרה שהיא לא יודעת ליילד בתנוחה אחרת מאשר על המיטה כרגיל, אבל זו היתה לידה מהירה מאוד ככה שזה לא הטריד מדי.

זו לידה שביעית וחוויתי לידות בשני בתי חולים אחרים נוספים, ומה שמצא חן בעיני במיוחד זה ההתחשבות בזמן של היולדת. כלומר - למשל בבוקר, הם מרכזים את כל המשימות - החלפת משמרות רופאים ואחיות, בדיקה של רופא נשים שעובר במחלקה, בדיקה של רופא ילדים - הכל מרוכז לזמן קצר ולא צריך להיטרטר ולעמוד בלוחות זמנים שונים של חדר האוכל, וביקור רופא והתינוקיה.

משערי צדק למשל, חזרתי ממוטטת בכל פעם שילדתי שם רק מלרדוף אחרי כל מה שצריך להספיק. הרגשתי שאין תיאום בין הפונקציות השונות ואין התחשבות ביולדת מהבחינה הזו.

ברזילי הוא אולי בית החולים היחיד בארץ שאין בו לא ערבים ולא בדואים.

ביות מלא. לא ניסיתי להיעזר במחלקת תינוקות אבל ראיתי שיש חדר גדול עם אנשי צוות וראיתי אמהות משאירות שם תינוקות.

ויש הקפדה על שעות ביקור.

גם בסורוקה יש המון בדואיות, באיזור המרכז יש המון סודנים ואריתראים. ובירושלים המון ערביות.
ככה זה..

את יכולה להשאיר אצלך ולשים בתינוקיה לפי רצונך את לא צריכה לבחור מראש ביות או לא 

בלידה, במחלקה ובגמישות הביות

6 מתוך 8 לידות.

בי"ח נהדר, צוות מקסים - ממש מלאכים. יש אוויר של שליחות באוויר...

חדרי לידה נקיים ומרווחים ומשרים אווירה של רוגע.

בלניאדו אני מרגישה שאני מביאה ברכה בכך שאני יולדת ילד יהודי ולא עוד סתם יולדת...

מחלקת א' משופצת כחדשה ומחלקת יולדות ב' חדשה ונעימה. צוות מחלקות יולדות ג"כ נעים וסבלני.

והאוכל--- משובח בעייני .

תחושה של בית מלון ליולדת. 

שהקב"ה ייברך אותם!!!

את הלידה השניה ילדתי בלניאדו, כי עברתי דירה,

בית חולים מקסים.

אמנם הקבלה בוילונות, אבל הן מקסימות וכ"כ מבינות, מתחשבות,

מטפלות בך מעבר בכזו עדינות, גם האחיות המחלקה,

שפכו לי שמן מעצמן כדי שלא אקרע ובאמת בלידה שניה לא היו לי בכלל תפרים, אחרי שלידה ראשונה היו לי 5!

גם כשיש ביות מלא, הם מנחות שאם את צריכה עזרה או הולכת להתקלח לשירותים וכו'  תביאי להם את התינוק.

וגם אם כבר השתחררת ועדיין לא יצאת משם, הם מתייחסות אליי כאילו את עדיין יולדת שם ומתחשבות מעצמן נורא.

את האוכל בכלל לא אהבתי, אבל זה כבר חיסרון פעוט לעומת הכל.

צוות מתחשב ועדין

די בקטע טבעי (לא שאני בקטע)

מצד שני לא נותנים מהר זירוז בגלל התל"מ 

מה שאומר שאם את סובלת מצירים אבל כל המדדים תקינים 

(מוניטור, כמות מים, תנועות עובר)

ואין לך פתיחה תשלחי הביתה גם בשבוע 41 +

מיילדות מדהימות אחת אחת

רופאים קצת מאכזבים

מחלקת יולדות- הייתי רק בישנה, מאד נהניתי

מדריכת הנקה מומחית ומבינה

אחיות בתינוקיה נחמדות 

יש ביות מלא וחלקי (לא ניסיתי)

משתדלים מאד לסדר בחדרים ציבור תואם

למשל בלידה האחרונה הייתי שם בחג הסוכות עם שתי רוסיות שלא שומרות מצוות

והעבירו אותי חדר ליד מישהי דתיה שהיה הרבה יותר נחמד לבלות את החג במחיצתה

אז אולי חוות הדעת שלי לא רלוונטית, 
אושפזתי במחלקת נשים (ולא יולדות), היה עומס מאוד גדול, לא התחשבו במצבי, ביום הראשון כמעט לא ראיתי את התינוק,
יכולתי להניק רק בחדר הנקה (והייתי במצב קשה פיזית). 

אחרי יום וחצי הכניסו אותי לחדר רגיל ומשופץ,התנאים היו טובים וסה"כ היה שם בסדר, לא התעמקתי שם יותר מידי, הייתי עסוקה בהתאוששות. 

בקבלה- צוות מדהים וגם בחדרי הלידה, נעימות ומתחשבות..

חסרון גדול שאין מקלחת בחדרי לידה.. רק במיון, אז לא תמיד אפשר 'להתנחל' שם על כדור לעבור את הצירים..

הרופאים רגישים ונעימים..

האחיות בתינוקיה מתוקות- קצת היה לי קשה שיש המון תינוקות ולא מספיק צוות- כלומר מלא צרחות של תינוקות (גרם לי להסיק שבע"ה בלידה הבאה ארצה ביות מלא..)..

היועצות הנקה- מעולות! בבכור השתמשתי כל ההנקה בפיטמות סיליקון ובשני עזרו לי שם מאוד וב"ה מניקה רגיל..

במחלקה (גם א' וגם ב') האחיות מקסימות והאוכל מעולה!!

שבתות וחגים שם מרוממים-ממש התרגשתי בקידוש הראשון שהקטן שלי שמע..

אצלי זה גם קרוב להורים אבל ממליצה לכל אחת בחום!

במיוחד למי שרוצה לידה טבעית.

חשוב לציין שגם האווירה מאד דתית ומכבדת.

אין ערבים בכלל.

ניסיון של 2 לידות. בשנים האחרונות. 

בגדול זה כיף שה בי"ח דתי, ובגישה טבעית יחסית!

לפרט קצת יותר? יאללה..

התנאים החיצוניים במרכז לידה הם ליגה אחרת לגמרי. 

(צריך לקחת בחשבון שלידה במרכז בתשלום 1050 ומחייב הרשמה וקבלה מראש)

מבחינת שקט ופרטיות.   ממוקם באגף נפרד. בלי  כל אוירת והמולת בי"ח. רק את, (ומי שבחרת שיתלווה) והמיילדת.

מבחינת עיצוב ויופי.        ממש מושקעים ומטופחים, כמו צימר.. וחלונות פונים לים.. חשבתי בזמנו בסיור שבכאבי הלידה לא יעניין אותי יופי של חד, אבל מסתבר שזה דוקא כן השפיע ומשמעותי גם ברגעים האלו!!

מבחינת אבזור ללידה טבעית. מיטה רחבה ונמוכה. כריות, וכל השאר..וגם תאורה שאפשר להחליש ולעמעם לאווירת נחת.. מוניטור אלחוטי - עיגול כזה שמניחים לכמה דק על הבטן וזהו

מבחינת המיילדות- חוויה אחת לא טובה בכלל לצערי. לא התייחסה כלפי יפה. אמרה לי משפטים ממש מחלישים ומזלזלים באימהות העתידית שלי, הלחיצה באיומי התערבות רפואית גם כשממש לא היה מוצדק (כנ"ל חושבת תוכת לידה שהייתה איתי) והסכימה לקבל לידה רק על הגב/מקס' צד. מה למען ה' טבעי בזה? התאכזבתי..

                          חוויה אחרת- מהממת. מיילדת שבזכותה היתה לי לידת חלומותי!! מחזקת מעודדת יודעת בדיוק מה ומתי ואיך להגיד. השקיעה הרבה מעצמה בכל מיני עיסויים, טיפות ושמנים שהצטיידה בהם שטובים להריח, הציעה לי כדורים הומאופטיים של לידה קלה, ממש הצטיידה בכל מה שאני כיולדת חשבתי שתפקידי להביא. היתה חדורת אמונה בהצלחת התהליך הטבעי, בנחת, באהבה, בקבלה ששפעה ממנה. באה לקראתי בטירוף בתנוחת לידה לא שגרתית בכלל שדרשה ממנה מאמץ לא קל בכלל, מעצמה עמעמה אורות והשתמשה בתאורה רומנטית ומרגיעה בכל רגע שהיה אפשר, דאגה גם לתחושה נוחה של מי שהיו איתי, מה לא? שליחה מהממת משמים.

במחלקה עצמה - יצא לי להיות גם בא', גם בב', ואפילו גם לילה במסדרון. מהאשפוז אני פחות זוכרת אבל האמת שזה גם מה שאותי אישית פחות מעניין, כי אחרי הלידה כבר כל הראש תפוס באורות ובהודאה לה' על הפלא בידיים, וכל השאר בקטנה מבחינתי. בסה"כ זכורה לי חוויה טובה, כיף שדתיים מסביבך. בעיקר בשבת שזה יום מנוחה באמת סופסוף!! על התינוקיה אני לא כ"כ יודעת להגיד כי רציתי ביות.. האחיות במחלה גם לא זכור לי אז נראה לי שבסדר, חוץ מזה שאני לא סובלת שיושבים על הראש אם כבר היית בשירותים אחרי הלידה ומאיימים בקטטר אם לא.

אישית אני אשמח ומתכננת לחזור לשם. למרכז לידה הכוונה. 

הם מאפשרים 'קיסרי פעיל', שבו היולדת מאוד שותפה בתהליך, ובעיקר - אין ניתוק מהיר מהתינוק אחרי הלידה.

(תשקלי אם מתאים לך לצפות בתמונות של אישה מנותחת... אפשר בהחלט לוותר על הצפייה ולהסתפק בפס הקול.)

(מזהירה את מי שלא קראה למעלה - זה קצת חושפני. אפשר להסתפק בפס הקול.)

מה יש, אשקיע קצת מהדרום לצפון

לא ידעו מה לעשות עם אישה שבעלה יוצא בלידה,

ועוד כמה בעיות הלכתיות בסיסיות.

הדלתות לתינוקיה חשמליות ומיקרופונים בחדרים.

בלידה- אפידורל בכלל לא זמין.

חוץ מזה הם היו מקצועיות ונעימות.

1. כמו שכתבו- אוכל מהדרין בחמגשיות

2. שבת- ממש לא פשוט (וגם- משחררים בשבת את כל מי שמוכנה)

3. ביות מלא בלבד

4.לא תמיד הפרדה יהודיות- ערביות

5. אם את באה בלידה שלישית ומעלה את כנראה יודעת הכל לבד ו"מה את צריכה אפדורל????"

6. הצוות מקצועי מאוד (אבל גם מאוד צמוד לנהלים) מעט מאוד גמישות בחדר לידה.

חדרים סבבה, לא מרווחים אבל בהחלט אפשר להסתדר.. החסרון הוא שיש שם די הרבה יולדות ערביות וזה מבאס

לשמוע מסביב כל כך הרבה ערבית..

האוכל מעולה! וסליחה על השטחיות אבל באמת שהיה טוב, שעות ביקור נורמליות אבל באסה שיש מאבטחת שאשכרה עוברת בחדרים ומוציאה את הבעל..

בחדר הלידה המיילדות היו מהממות והקשיבו והסבירו על כל דבר שעשו..האחיות שאני פגשתי היו ממש לבביות ואמהיות כאלו..

השאירו טעם טוב ובע"ה גם בלידה הבעל"ט נגיע לשם..

הצוות מדהים!!

אבל ממש!

סבלניים, מסבירים כל דבר שהם עושים, אנושיים בצורה בלתי רגילה.

הקבלה וחדרי הלידה - אכן יש מרחב ופינוקים (אמבטיה...)

היחס - הרגשתי הרבה מקובעות וצמידות לפרוטוקול (אם כי נכון שהפרוטוקול עצמו יחסית 'מאפשר' - ביחס לבתי חולים אחרים).

הביות היה מאוד לא נוח. חדרים קטנים, בקושי יש מקום לעריסה. אין הפרדה בין מבייתות ללא-מבייתות. כל הבדיקות והטיפולים בתינוקייה, וכל הזמן צריך גם ללכת לקבץ נדבות בתינוקייה (מגבונים, צמר גפן... כאלה). היחס בתינוקייה היה לי מאוד לא נעים. לא אהבו שאני עומדת ליד התינוק בבדיקות. לחצו עליי בלי סוף לתת מוצצים ובקבוקים...

גם חדר האוכל לא מותאם למבייתות, אין מקום לעריסה בין השולחנות.

חדרי לידה מפנקים ויפים מאד, מרווחים עם אמבטיה גדולה

מיילדות מהסוג המשובח, בעניין של לידה טבעית

הצוות מקסים

תחושה ביתית- יש חדר עם מלא מגבות וחלוקים, קחי כמה שאת רוצה

מעודדים ביות. החדרים במחלקה יפים וחדשים אם כי לא מאד גדולים.

הרצאה על שיקום רצפת האגן

משתדלים מאד לשים דתיות עם דתיות (לא תמיד מצליח...)

יועצת הנקה  מ ד ה י מ ה! הצילה אותי.

חסרונות-

אני הלכתי כל פעם עד לתינוקיה, קצת התקמצנו לי על טיטולים וכו'- לא הביאו לי בשפע

משהו שלי מאד הציק- התחבושות שמביאים שם בלי דבק.אם את מתכננת ללדת שם תביאי מהבית.

כשאני הייתי שם לא היה כל יום רישום למשרד הפנים, כדאי להביא תעודת זהות כדי שלא תפספסי.

לא היה הסבר על הטיפול בתינוק 

ערבים לרוב

ילדתי שם 2 לידות.

הראשונה היתה בזרוז, היו ממש נינוחים,בקבלה קצת ארוך כי חייבים לחכות לרופא שיקבל אותך ולא המיילדות, נתנו לי לשהות בחדר לידה כל הזמן, (25 שעות) דאגו לנו לשתיה ואוכל כולל לבעלי.

סה"כ היתה הקשבה לצרכים שלי.

השניה היתה מהירה מאוד, שוב בקבלה זה היה ארוך מידי, בסוף לא היתה להם ברירה והטיסו אותי לחדר לידה בלי שהרופאה בדקה אותי בכלל. בלידה עצמה זרמו איתי (לא לגמרי- המיילדת היתה ערביה נוצריה ללא אופציה להחליף כי זה היה בחג וזה היה הצוות)

המחלקה- חוץ מהחיסרון הידוע של האזור שהוא ערבים... בלידה הראשונה ישבה לי חמולה על הכניסה כי בחדר הסמוך היו ערביות והשתמשו לנו בשירותים ולא יכולתי לצאת מהחדר, ובלידה השניה בגלל החג אז האחיות היו ערביות ולכן הן לא טרחו להפריד ונתקעתי במיטה שלישית באמצע ללא חלון כשבצד אחד ערביה- וחמולתה, ובצד השני (סליחה על ההשוואה, אבל זה מה שהיה) חרדייה וחמולתה, ואני בסה"כ רציתי שקט וכל הזמן אמרו לי שהערביה אמורה להשתחרר ובסוף אני השתחררתי לפניה...

הרוב בביות מלא, אפשר להכניס מידי פעם לתינוקיה אם צריך. (בלידה הראושנה לא נתנו לי כמעט, ובלידה השניה היו שם אחיות אחרות ונתנו לי בכייף, ללכת לאכול, להתקלח וכו' כשהייתי צריכה)

והיה לי ממש ממש טוב. לידה ראשונה באתי עם ירידת מים חודש לפני הזמן ובלי צירים. והם זרמו איתי לגמרי. אמרו לי לבוא כל יום לאנטיביוטיקה ומעקב ולא ובגלל שהכל היה תקין לא ניסו להתערב יותר מידי. רק שבאתי אחרי חודש עם צירים נכנסתי ללידה. לידה שנייה באתי עם צירים ולא התפתח. אז אמרתי להם שאני הולכת לעשות זירוז טבעי. הם נתנו לי אישור הלכתי, עשיתי, חזרתי, ילדתי. לידה שלישית רצו לילד אותי בשבוע 34 התייעצתי עם הרב עזרא.ואח"כ אמרתי לרופא אז הוא הסכים איתי, הוא אמר מה שהרב עזרא אמר, אנחנו עושים.

באמת השעות ביקור במחלקה קצת לו נוחות ואם נפלת על חדר עם חרדיה או ערביה אז אכלת אותה. כי הם באים בחמולות ועושים המון רעש. והאוכל באמת דוחה אכלתי רק את האוכל של אמא שלי.

ילדתי שם את שלושת ילדי, לא לחצו עלי לזרז גם כשסיימתי שבוע 41.

חדרי הלידה בסדר גמור מבחינת הציוד, בלידה הראשונה המיילדת הצילה אותי מתפרים וקיסרי,

בלידה השניה המיילדות התייחסו מאוד בחום, בלידה האחרונה המיילדת היתה קצת קרירה. (ילדתי בסוף המשמרת שלה...)

מחלקת יולדות מאוד מאוד מיושנת,לא כל כך נעים מבחינת האסתטיקה, אבל משתדלים להקפיד על ניקיון.

הצוות במחלקת יולדות מקסים ודואג מאוד לבריאות ורווחת היולדות.

משתדלים להפריד בין יולדות יהודיות וערביות, ובפרט להתחשב בדתיות (ילדתי פעמיים בשבת והיה בסדר גמור לטעמי)

מקפידים על שעות ביקור כדי שלא יהיה רעש ובלאגן במחלקה, ומלווה אחד יכול להישאר עד עשר בלילה.

אפשר ביות מלא, ואפשר גם חלקי שזה מאוד נוח כשאפשר להחזיר את התינוק לתינוקיה בזמני ארוחות, במנוחת צהריים ובלילה. 

תודה לרחלקה

http://www.wgh.org.il/

היד שלהם ממש קלה על ההדק בעניין זרוז, קיסרי והתערבויות.

הייתי שם עם צירים מוקדמים(לא ילדתי) והיתה איתי עוד מישהי בתחילת תשיעי שאמרו לה "הכל בסדר, את לא בלידה אבל אם את כבר כאן אז בואי נעשה זרוז!"

צריך ממש להתעקש איתם על דברים.

אני לא הייתי מרוצה בכלל, אבל יש לי חברות שהיו ממש מרוצות.

ילדתי שם שתי לידות רגילות לפני כמה שנים טובות ולפני שנה ילדתי שם קיסרי.

המילדות תמיד היו מדהימות.

התנאים במחלקה היו גרועים פיזית וגם היחס בתינוקיה אבל לפני שנתיים סיימו שיפוץ שהשפיע כנראה גם על הצוות בתינוקיה,

קודם כל מאז השיפוץ, חדרי הלידה מהממים, גם בקבלה יש פרטיות והבעל יכול להכנס והצוות חבל"ז.

גם במחלקה חדרים משודרגים, 2 בחדר אחרי לידה רגילה, וחדר לבד אחרי ניתוח, תאומים וכדו

אפשר לבחור בלי ביות בכלל, חלקי או מלא.

יש יועצות הנקה וכו

בקיצור, אני מבינה שאין פה נשים מהאזור, אז אם אתם בטיול באיזור ויוצא לכם ללדת שם, תהיו רגועות, הרווחתן...

בשרשור...

לא רק ממליצה/ לא ממליצה,
אלא לספר מה אהבתן או לא אהבתן, מה היווה יתרון ומה חיסרון.

זכרו שמה שבשביל אחת הוא הסיבה ללדת בבית חולים הזה דווקא יכול להיות הסיבה של השניה לברוח משם, אנחנו שונות, כל אחת ורצונותיה

אפשר לראות פסים אדומים שמסבירים לאיזה הודעה ההודעה הנוכחית מקושרת.
כמו בתמונה הבאה-

תפתח את השרשור כדי לקרוא את כל התגובות על אותו בית חולים, לא?

אז תשקיעו

ותודה למי שכבר ענתה!

מתי בערך היתה הלידה? ב-5 שנים האחרונות? או יותר?

לפני השיפוץ או אחרי השיפוץ וכו'

יישר כוח על היוזמה!

ילדתי בשערי צדק לפני 5 שבועות בפעם השניה 

היה מדהים!!! הייתי במחלקה החדשה.(ד)

חדרים- סוויטות, היינו 2 בחדר.

היחס היה מדהים!!!!!

תיכנסי להודעה ששמה "שערי צדק" (זה די למעלה)

ולהודעה הזאת תגיבי כדי שההודעה שלך תהיה ביחד עם כל ההודעות שרלוונטיות לשערי צדק

לתינוקות שלא עולה 100 ש''ח, אלא פחות..

תודה 

זה עולה 40 שח. ל-4 חלקים

נראה לי שאקנה עוד 4 חלקים, הילדים שלי ממש נהנים מזה

ב50 ש"ח

לא יודעת אם עדיין קיים

שמיכה מקופלת על הרצפה, עדיף מסוג צמר קשיח יותר ולא רך ככה שלא יתקפל כל דקה

יש לי משטח של איקאה

היה לי משטח פאזל

בסוף היה לי הכי נוח לפתוח שמיכה.

גופיות בשיין.... ואני קונה שם הכללללל

דווקא גופיות צריך 100% כותנה מבית טוב..... זה צמוד לגוף... זו דעתי כמובן

אם הכוונה לבגדי גוף.

מתקשה בכביסה יחסית, וגם הקטע בכתפיים /צוואר מתקפל כזה אחורה.

יש לי אחרות של פוקס ונשמרות טוב יותר לדעתי. (יש מצב שעברו קצת פחות כביסות ..)

אולי כי הן בשימוש בינתיים "רק" אצל ילד שני

אמשיך לעקוב  

ממש יפות.

והיה גם ב16.5 שח יפות יותר (כמו חולצת בסיס עם תיתקים)

כי הארוך יש לו באמת קטע שלא כולם אוהבים, בצוואר יש מאין מכפלת ולא טיקטקים.

הגופיות קיץ לעומת זאת מעולות!

זה עם כתפיית גופיה רגילה 

קנו לבן - בגדי גוף גופיה לתינוקות from Next Israel

וזה מתאים למי ששמה בגדים עם כפתיה יותר דקה, ככה שכמעט לא יראו את הגופיה 

https://www.next.co.il/he/style/su015936/n33588

הכתפיות הדקות לא מחליקות כזה על הזרוע?

אני צריכה ללדת בסיוון

כמה זמן מלבישים ארוך לניו בורן בקיץ?

ואוברול ארוך דק. עד אחרי סוכות, אפילו עד חשוון.

דווקא בניו בורן העדפתי את הסוג הזה:

Buy White Essential - בגדי גוף עם שרוול קצר from Next Israel

ככה אפשר להפשיט את הגופיה גם מהבטן ולא דרך הראש (במקרה של פליטה רצינית, קאקי גב וכאלה)

הוא שם בגד קצר לראשונה רק בקיץ שלאחר מכן

תודה! באמת נראה סוג טוב

מאמינה שבאב כבר כן נלביש קצר

עם החום של אב אני ארחם עליו חחח

אבל באמת גופיה קצרה ומעל ארוך דק נשמע הגיוני

את לא מבינה, אחרי כמה חודשי שימוש האוברול היה פשוט נראה חדש!!! 

מסוג הבגדים שעושים כאב ראש כי מצד אחד לא וזרקת כי הוא בצב מעולה

מצד שני אין לי כח לארוז כל שנה בגדים.. ולמסור לא תמיד רוצה כי הם במצב כ"כ טוב וחבל לי עליהם

בקיצור, צריכה לחזור לקנות בלידר  

לגבי מידות, תלוי מה המשקל לידה

קשה לדעת מעכשיו

את יודעת כמה בגדים שמרתי כי היו במצב טוב

והם של בת

ועכשיו יש בן בדרךךך

חחחח אני נראלי אעביר הכל לאחותי/ גיסתי

לא רוצה להכליל.

אבל מגיעים לשם הרבה פעמים נערים שלא הצליחו להשתלב במקומות אחרים.

יכולה להגיד לך למשל- שמותר לעשן שם

20260217231014.pdf

זאת ישיבה שמקימים, נראה לי אין לה שם, יודעת שמי שמקים הוא מנוף הגליל מהגרעין שם

הישיבה אמורה להיות דוסית ממש פשוט לחברה שקשה להם ללמוד

ישיבת אהבת חיים, כוכב השחר - אתר הישיבות התיכוניות

לא מכירה מקרוב, רק שמעתי על קיומה... לא יודעת לספר יותר מזה.

מכירה שם מישהו שמתקשה מאוד לשבת ונהנה מאוד ומרגיש חלק ממש. בעיני זה מעיד

יותר נותנים לילד לקחת את האחריות אם הוא רוצה.

שמעתי שנחשב מקום טוב.

לא יודעת מעבר לזה

אני יודעת שיש בתו"מ מסלול דומה, אולי זה רלוונטי.

ובכללי יש כל מיני רגבים ברחבי הארץ שלחלקן יותר קל להתקבל, אולי זה יתאים.

שיש שם גם מסלול של חקלאות.

אבל הגיוני שגם שם קמים מוקדם.

את נחלים בדקתם?

אני מכירה מישהו שלומד שם ונשמע בסגנון שאתם מחפשים.

(אני חושבת שיש שם יותר מישיבה אחת ולא סגורה על איזו ישיבה זו בדיוק)

דבר נוסף , אם אתם צריכים עזרה רגשית או לימודית אז אתם צריכים ישיבה תיכונית סטנדרטית עם יועץ נורמלי, הרבה כיתות ומבחר מגמות.

באשר לשאלתך: אני יודעת שרק בשנים האחרונות מפנים אוטומטית כל תינוק לא"ס פרקי ירכיים. עד לא מזמן היו מפנים רק בגלל סיבה (כמו היסטוריה משפחתית או לידה קיסרית). אז אם אין סיבה מהותית, נראה לי שאת לא צריכה לדאוג...

לפי הגישה של הרופא ילדים שלנו לא עושים לכולם.

אצל השני כן עשיתי כי הלכתי לרופא ילדים אחר והוא כן בגישה של לעשות לכולם.

ואם כבר - דווקא הילד שכן עשיתי והכל היה תקין הוא עוד לא הולך בגיל שנה וחצי

ובגדול שלא עשיתי - הוא התחיל ללכת בגיל שנה וחודשיים חח

את אמא אלופה!!! את הלכת לטיפת חלב

הלכת לבדיקה אחרי לידה

בדיקה אחרי ברית אם היית רואה משהו חריג אני בטוחה שהיית הולכת

אם את חוששת לגבי הפרקי ירכיים תשלחי הודעה מקוונת שאת שמה לב שלא עשית והאם זה קריטי ואם ניתן להשלים עכשיו

לפי הגודל אפשר חופשי לעשות עד גיל ארבעה חודשים, וגם אם עבר - בנחת.

כשהייתי במצבך תיפקדתי פחות.

לגבי פרקי ירכיים אני חושבת שאפשר גם אחרי תקופה, כדאי לבדוק עם רופא הילדים אם הגיל עוד רלוונטי.

אם לא, לא נורא. פעם לא היו בודקים את כולם, זה יותר משמעותי אצל בנות, אז אם יש לך בן ואין הסטוריה משפחתית נשמע לי בסדר גמור

כי זו בדיקת סקר חשובה, אם הכל תקין זה בקטנה, אם לא, יש טיפול שחבל לפספס.

וכל הכבוד שטיפלת בעצמך!

אז הבדיקה בגדול נועדה לזהות מקרים שבהם ראש עצם הירך נמצאת מחוץ למפרק שלה בעצם האגן שנקרא אצטבולום.

במקרה כזה עצם הירך מתמקמת בשרירים של הישבן ושם נוצרת רקמה צלקתית כדי להחזיק אותה, למה זה משנה? אז בדרכ חיים עם זה בלי כאבים אבל זה עלול לגרום לצליעה קשה, גובה שנמוך בכ-10 סנטימטרים מהגובה המקורי. אם תופסים את זה בזמן הטיפול הוא רצועות שממש מכניסות את המפרק למקום, אם מגלים את זה מאוחר מידי הטיפול הרבה יותר מורכב והרבה פחות יעיל.

הזמן האופטימלי לביצוע הבדיקה הוא עד גיל 6-8 שבועות.

לא מייעצת כמובן רפואית...

ילדתי ממש בתחילת המלחמה וכמובן שלא עשיתי כי רק חשבתי איך לשרוד את היום לבד עם הילדים.

כבר שנתיים וחצי כמעט, יש טעם לעשות?

לא סביר שיש בעיה

תמיד אפשר לשאול את הרופא שלכם

עשיתי אולטרסאונד פרקי ירכיים בסביבות גיל 7-8 חודשים.

התעכבתי כי עד שנתנו לי הפניה, והיו כמה בידודים של קורונה.

התייעצתי עם אורתופד, והוא אמר שכדאי לעשות גם בשלב הזה.

עשיתי כמו שעושים בדרך כלל. אני חושבת שקצת עשו לי בעיות כשקבעתי את התור, אבל זה הסתדר.

אבל עם פיסוק תקין , כנראה לא צריך.

אם כבר אי-אפשר לעשות אולטרסאונד, אז אפשר להתייעץ עם אורטופד ילדים. רב הסיכויים שהכל תקין

פרקי ירכיים היו ילדים שלי שלקחתי בגיל שנתיים, לא הייתי מודעת לזה בכלל...

קיצר פשוט לעשות בקרוב ככל האפשר.. ובע"ה הכל יהיה בסדר..

ואיזה כיף שאת יוצאת מזה.. חיבוקקקק

לק"י

ואול' פרקי ירכיים לא בכל מקום שולחים את כולם.

אל תהיי קשה עם עצמך. יש נשים שהן לא בדיכאון, ולא מצליחות לעשות הכל.

אז אשמח.

אני ראיתי שיפור אצל מטופלים 

אצל פסיכולוגית התפתחותית ולשקול בהמשך טיפול דיאדי

נטו מהסיבה שהתורים ארוכים גם ככה,

ושהם יכולים לסבסד טיפולים.

בגילאים האלו לדעתי הטיפולים הם גם די ללא הגבלת מפגשים (המטפלת יכולה להחליט מתי לסיים עפ ההתפתחות).

וזה לא רק למחלות קשות. ממש לא.

הרעיון הוא לתת מענה, ולמנוע בעיות אח"כ.

(ילדים הם בכללי הרבה יותר גמישים, גם ככל שהם יותר צעירים וכו, עם הסתייגות שיש גילאים שאולי הם עוד לא עם מספיק הבנה).

בכל אופן, חושבת גם שבגיל הזה, ייתכן מאוד שההתערבות גם יעילה יותר (הדברים השליליים פחות מקובעים, וגם יש יותר מרחב השפעה לדברים החיוביים).

אבל לא התפתחותית.

מוזמנת לפנות אנסה לסייע 

יש טיפולים שונים שעושים אותם בצורה כזאת. אני עשיתי עם הבן שלי טיפול פסיכולוגי דיאדי. דרך משחק, את משחקת עם הילד והמטפלת/הפסיכולוגית מתערבת בעת הצורך.

הטיפול היה ממש מהנה - שווה לנסות. להגיד שזה פתר את הקושי? לא יודעת להגיד לך. זה בסוף תלוי בהמון גורמים. ב"ה היום הוא במקום אחר לגמרי אז לא יודעת לומר מה עזר

בע"ה שיהיה בבריאות ובשמחה.

בשלב הזה אין הרבה משמעות לבדיקה.

תקראי לו לחדר ותגידי לו שם...

בינתיים הלכתי לעבודה.

מתכננת אחר הצהריים ללכת למוקד נשים.

הצלחתי לתפוס את בעלי במטבח, בלי שהילדים ישמעו.

הדימום ממשיך.

מקווה להצליח לעבור את היום.

ונראה מה יהיה הלאה.

ועוד שאלה:

יש סיכוי שיעשו א"ס ביטני?

ואם לא, איך מתארגנים על א"ס וגינלי תוך כדי דימום?

להחליף פד ממש לפני?

איך לשמור לא להתלכלך?

אף פעם לא הייתי בסיטואציה כזאת.

אם אני אצא באמצע, אני אצטרך לתרץ למה.

קרה לי פעם. 

אצלי זאת הייתה הפלה טבעית. לא עשו אולטרסאונד, הרופאה בדקה אותי לראות שאין דימום יותר מידי חריג (לא ממש היה אכפת לה מה מצב הפד שלי).

עשו לי בדיקת דם לבדוק את הבטא, ואחרי כמה ימים עוד אחת בשביל לבדוק אם הוא ירד או עלה.

בעזרת השם שיהיו בשורות טובות!

אני יודעת שהרופאים לא מתרגשים.

רק רוצה לדעת איך אני יכולה להתנהל עם זה הכי טוב.

בבדיקה של רופא, לא נראה לי שיש בעיה. זה כמו בבדיקות שעושים אחרי הלידה.

יותר מסובך נראה לי אם עושים א"ס וצריך להוריד לגמרי את התחתונים.

קרה לפני כמה זמן.

בשלב קצת יותר מוקדם.

הריון בבדיקה ביתית, ואחרי כמה זמן ימים התחיל דימום עם כאבי מחזור.

בדרך כלל אין טעם לעשות אולטרסאונד בשלב הזה, כי לא רואים כלום.

סביר שהרופא ישלח למעקב בטא, לראות לאיזה כיוון זה הולך.

לי הרופא אמר שכל עוד זה דימום קל, או הכתמות, זה קורה גם בהריונות תקינים וסיכוי שההריון ימשיך.

אם זה כן מתגבר ומתחזק, ומלווה בכאב משמעותי, זה כבר כן יותר מחשיד לכיוון שההריון לא מתפתח.

באמת לא חושבת שיש דחיפות

אני הלכתי למיון ולא כל כך הבינו למה באתי.

הרופא בקופה אמר לעשות פשוט מעקב בטא, לא להתאמץ יותר מידי ולא לעשות ספורט.

אז יש טעם לנסוע למוקד, או שאני אנסה להשיג הפניה לבטא דרך האפליקציה?

לא יודעת אם אני אקבל הפניה למחר, כי הרופא משפחה לא נמצא היום. ואני לא יודעת עד כמה הרופא נשים זמין.

יש דימום רגיל, כמו של מחזור.

לא ברמה של הכתמות, אבל לא מאוד חזק.

והן תוכלנה להשיג לך הפניה או למצוא תור טלפוני לרופא שייתן הפניה.

בשורות טובות!

אמרו שהם לא יכולים להוציא לי הפניה.

לא ניסיתי לבקש תור טלפוני.

אני אלך למוקד ויתנו לי שם.

אז כן חשוב להיבדק, לא דחוף דחוף אבל אל תדחי יותר מדי...

בשורות טובות! וחיבוק!

הלכתי להיבדק במוקד.

לא ראו שום דבר בא"ס.

הרופא נתן לי הפניות לבטא למחר וראשון.

הוא אמר שאם הבטא בירידה, זה כנראה הפלה.

אם הבטא גבוהה, ללכת להיבדק שוב כי יש חשש להריון חוץ רחמי.

ויש סיכוי שגם יש הריון תקין, אבל מוקדם בשביל לראות משהו.

צריכה לבדוק אצל אמא שלי אם יש לה ציפית ירוקה כהה...

ויש לי כרית עגולה

וכתפיות חשבתי לעשות מגומי רחב.

מהמם!!

הלוואי שיש לה!

הלבשתי אוברול ירוק בהיר (זה מה שהיה לי).

מאחורה חיברתי עיגול מאלבד ירוק (שגזרתי מסינר שמוכרים בהכל בשקל).

על העיגול הדבקתי משושים חומים שהכנתי מסלול דביק.

מקדימה הכנתי צב קטן מסול דביק.

מה זאת אומרת מקדימה?

תודה!

היא מהממת

אם את רוצה פירוט בפרטי אז בשמחה

@רוני_רון 

חושבת שיכולות להתאים:

תרצה צקול

יעל ברמן

מוריה אייכל

אביה רייכנר

יש עוד אחת שקוראים לה יוכי, ואני לא זוכרת את שם המשפחה, גם שמעתי שהיא ממש טובה 

נשמע לי שעונה היטב לציפיות שלך
 

ובכלל, ממליצה לעשות תיאום ציפיות לפני 

היא בדיוק מה שאת מחפשת, אחת לא מידי מחבקת / מלטפת. יותר נכון לא חיבקה בכלל. כן נגעה בשביל לעשות תרגילים, כמובן בהסכמה.

עשתה גם רפלקסולוגיה בכף רגל - אולי את לא מתחברת, תחשבי על זה. אני בטוחה שאת יכולה לסרב אבל עבורי זה היה ממש נעים התבאסתי שלא היה זמן ליותר.

מצד אחד עזרה מצד שני לא הרגשתי אותה בקטע חופר.

אז את דורשת ועומדת על שלך.

ואם אחרכך הוא הציע ואין לי בעיה אז אני זורמת

ואם לא אז ממשיכה לעמוד על שלי.

עכשיו מקבלים רק עוגיה אחת אכלת מספיק היום

"נו אמא אחת ודיי"

ואז אני חושבת לעצמי שהעוגיה ממש קטנה אז למה לא בעצם ואני מאפשרת אחת ודיי

וגם אם היא רוצה עוד אני פשוט אומרת "לא" ענייני וממשיכה הלאה

מקווה שהבנתי אותך

כך אני עושה בכל אופן

לק"י

זה נראה לי גם טוב להבין שיש גמישות בעולם.

אני כן מסכימה עם ההחלטיות בדברים עקרוניים. שאז באמת אני מרגישה שכשאני בטוחה בעצמי- זה הרבה פעמים עובר טוב יותר. אבל לא תמיד כמובן...

אולי זה גורם לנו פחות להיות יותר בנחת. ולא בהכרח משפיע כל הילד. לא יודעת.

אם האופציה השניה רלוונטית אפשר להגיד חשבתי על זה וזה גם נראה לי אפשרות טובה.

לא צריך להיות ראש בקיר.

יחד עם זה, אפשר גם להדגים מה זו גמישות ומה הם כישורי משא ומתן,

אם את אמרת מה סדר המקלחות, ומישהו מהילדים הציע סדר אחר שגם יכול לעבוד, את יכולה להקשיב ולשנות את דעתך. אם זה גורם למרמור ולמריבות ויללות - זו בדיוק הסיבה שצריך דווקא את תחליטי ולא הם... אז במקרה כזה בהחלט כדאי כן לעמוד על דעתך.

והערת אגב, בתקשורת שלנו מול הילדים יש מלא מלא 'לא' ו'אסור', כדאי להשתמש בזה רק במקרים שבאמת נצרכים, ומלכתחילה לא לאכוף כללים שלא באמת משנים לך. 

הוא לא רק סמכותיות

אלא מינון השימוש בה

וגם הפניות של ההורה לנהל דיאלוג עם הילד (נפשית וטכנית)

אני לא אתעקש עם ילד על עוגיה/ שתיים

וגם לא על 3

אבל אבקש ממנו לא לאכול הרבה מדי סוכר

ואתן לו לקבל את ההחלטה כמה עוגיות

נעשה דיון נעים וזורם כמה עוגיות מתאים

התוצאה של הדיון הזה תהיה גם תקשורת טובה

גם הבנה מה סוכר עושה לגוף

וגם ילמד אותו לקחת החלטות טובות

כנ"ל מקלחת

ועוד דברים שאני יכולה לתת לילד מרחב החלטה/ פעולה

אני אתן דוגמא איפה אני כן משתמשת בסמכותיות

אתמול הילד חזר עם בעלי מקניות למשלוחי מנות שלו לפורים

ורצה להכין אותם

אז אמרתי לו 'לא' חד משמעי

הוא התבאס והתחיל לעשות קריזה

לא התייחסתי

התעסקתי בעיסוקים אחרים

אחרי כרבע שעה הוא בא להגיד לי שהוא מצא מקום לשמור את המצרכים

זה היה כנראה חלופה רגשית להכנת המשלוחים

שהוא בחר בכוחות עצמו

זו כנראה תוצאה של התנהלות תמידית שלי איתו בתקשורת טובה שמאפשרת למידה והתנסות פרקטית ורגשית 

ואני התלבטתי מאד באותו נושא.

בסוף המסקנה היתה שיש כל מיני סוגים של כללים.

יש חוקים קבועים וברורים,  בדיוק כמו שכתבת על השוקולד.

יש הגבלות שאני יכולה להגביל עקב זה שאני "ספקית" השירותים. בגלל שאני צריכה בסוף לעשות את הכביסה אז אני לא מרשה להחליף סתם. בגלל שאני צריכה לנקות בסוף אני לא מרשה x,y,z ואני לוקחת בחשבון שכאשר הם יגדלו ויוכלו לדאוג בעצמם לתוצאות- אני אשחרר יותר.

ויש גם סתם דברים שאמרתי - סדר המקלחת, שאז אני יכולה להיות גמישה ולהדגים לילדים איך מתפשרים, איך מנהלים משא ומתן ואיך אפשר לוותר ולהתחרט. "יודע מה, בעצם אני כן מרשה 2 עוגיות", כל עוד יודעים לחלק את הדברים לקטגוריות הנכונות, הביטחון יגיע. כי 4 עוגיות - יגרמו לכאב בטן, ואני אצטרך להתמודד עם זה, לכן אני לא מרשה.

ואני גם מסתכלת על הדרישות שלהם בהתפעלות ושמחה, כי אני יודעת שזה יקדם אותם בחיים ומי שמבקש יקבל יותר ממי שלא

והיא אמרה את מה שאת אומרת, שכמו שאני בטוחה שאסור לאכול חלבי בצלחת הבשרית ולא אאפשר לילד שלי לעשות זאת, מתוך ביטחון מלא, כך אפשר לשדר את אותו ביטחון גם בנושאים אחרים.

אבל האמת שאני לא לגמרי חושבת שזה מוחלט כך...

קודם כול - אי אפשר לאסור הכול באותה מידה, זה לא בריא לחוויה של הילד, שיגדל בתחושה של הכול אסור.

ושנית - מהניסיון שלי יש ילדים שגם ההתעקשות ההלכתית לא תעזור מולם, כמו ילדים על הרצף... (אני עדיין זוכרת סיפור עם הבן שלי כשהיה קטן: הדלקתי נרות שבת, ותמיד אני נותנת לילדים לכבות את הגפרור. הילד לא הספיק להגיע בזמן כדי לכבות הוא, והתחרפן מזה לגמרי. הוא התעקש *שאני* אדליק שוב את הגפרור כדי שיוכל לכבות, ואני כמובן לא יכולתי כי כבר קיבלתי שבת. לא עזר כל הביטחון העצמי-הלכתי שלי... הוא היה בטנטרום - והוא כבר לא היה בן שנתיים - עד אמצע סעודת ליל שבת...)

בקיצור, הגישה הזו יפה בתיאוריה. בירידה למציאות - אני לא בטוחה שזה תמיד נכון ותמיד עובד...

שאת צריכה להיות במאה אחוז בטוחה על הכל.

מבחינתי הדברים שאני צריכה להיות בטוחה עליהם זה שהילד לא מזיק לעצמו, לא מזיק לאחרים ולא לסביבה.

כל השאר זה נתון לגמישות והרבה פעמים גם לבחירה מראש- אני שואלת אותם איזה בגדים הם רוצים ללבוש, אם הם רוצים 2 עוגיות או עוגיה אחת ושוקו, וגם אם אני מציעה משהו לא אכפת לי לשנות אותו.

ואני גם באמת חושבת שזה בסדר שהילדים ידעו שיש פעמים שאם הם יבקשו הם יקבלו עוד, עוגיות כמעט תמיד אני מרשה עוד אחת, ואני משתדלת לא להגיד לא נחרץ מההתחלה, כי זה לא נראה לי נכון שקבוע אני יגיד לא ןבסוף זה יהיה כן. אבל אם אמרתי אחת ובסוף אני מרשה 2 זה נראה לי בסדר גמור. הגבולות הנחרצים והבטוחים לדעתי צריכים להיות ספורים וברורים מאוד כדי שבאמת נוכל להיות בטוחים בהם ולעבוד עליהם.

אבל על מה שחשוב לך לענות בבטחון שלא.

איך יודעים מה חשוב לך

תעצרי את האוטומט שעונה לא..או עונה לא רק מ-מה אני צריכה את זה עכשיו -אין לי כח-מה זה חשוב-למה הוא מבקש כזאת שטות וכו..

ותביני שכשילד רוצה משהו זה באמת חשוב לו מאודדד באותו הרגע

האם הכל הוא צריך לקבל?

לא

האם נכון גם ללמד אותו שלא הכל מקבלים וכלים איך להתמודד כשלא?

כן

אבל איך היית מרגישה אם היו אומרים לך לא על דבר חשוב לך שוב ושוב ושוב...?

כמה אפשר לדרוש מילד להתמודד כשכל פעם זה מסעיר את כל כולו?

וגם איזה שדר הוא מקבל מזה -אם זה תף מדי?

הנקודת הנחה שלי שאני שמחה לתת להם מה שחשוב להם כי אני מאמינה שזה מחזק את הבטחון והתחושה שהם אהובים ושרואים אותם.

וגם ככה מבטיחה שישארו מספיק בקשות שאגיד לא..

פשוט אז- כשאגיד לא-אגיד בבטחון

כי אני יודעת למה בחרתי לומר לא

ויודעת שלא הגזמתי בכמות הסרובים.

הסיבות לדעתי לומר לא-

היא חייבת להיות

לטובת הילד

לטובת עקרון חינוכי שחשוב לך

או לטובת עצמך- לא על כל דבר.מותר לצאת מאזור הנוחות.

מה הכוונה -

אם ילד מבקש ללכת לחבר והיום לא מסתדר לי להסיע מסיבה מוחלטת-אני אגיד בבטחון שלא

אם זה רק כי התעצלתי- אני כן אעצור לחשוב על זה...אולי כן נכון להתאמץ ? זה אפשרי לי או ממש לא?

יש פעמים שמחליטה שלא כי היה לי יום עמוס לדוגמא. הגיוני.

אבל אדאג שזה כן יקרה בקרוב .

כי חשוב לי לראות גם אותו.

הילד אכל עוגיה אחת..הוא מבקש עוד עוגיה

אני עוצרת רגע- לפני שאומרת לא.

הוא אכל רק אחת..גם אני לפעמים אוכלת 2 עוגיות ..זה לא מוגזם.. טבעי שמשהו טעים עושה חשק לעוד.

אז אגיד כן

אבל מתי אגיד לא-

-כשזה דקה לפני הארוחה ויודעת שהילד הזה נסתם ברגע ולא יאכל.

-כשאכל לפני זה כבר כל מיני שטויות אחרות

-כשחשוב לי לשמור למחר בבוקר את שארית העוגיות

סתם כדוגמא...

אז למה לא בעצם?

אני לא חושבת שהדינמיקה צריכה להיות שהורים אומרים/ מחליטים וזהו

אין שום מקום למשא ומתן או לפשרות או לשינויים.

אם ככה בטח גם הילדים שלנו יגדלו כאלו עקשנים ומרובעים.

כשאני מביאה לילד שלי בגדים בבוקר אני לוקחת בחשבון שהוא ירצה בגד אחר.

כל עוד זה לא בגד שבת או בגד מלוכלך אז למה לא להחליף?

זה בגד שהוא לובש, הוא צריך להרגיש בנח בו.

אפשר מראש להוציא שני בגדים ולהגיד לו להחליט (אצלי הוא ירצה בגד שלישי מהארון אז לא יעיל)

כשאני מתחילה לארגן שגרת ערב אני שואלת אותם מה הם מעדיפים

קודם מקלחת או קודם ארוחת ערב.

למה שהם לא יחליטו?

אבל כשיש משהו שהוא ממש חשוב לי, כמו לאסוף משחקים או ללבוש פיג'מה ולא להסתובב עירומים

אז אני מחליטה!

ואני קובעת בבית ואני לא אוותר עד שהם יעשו את מה שאמרתי.

אבל בכללי הגבולות בבית גמישים ובעיקר קשובים לילדים.

למה לא בעצם?

אני דווקא אוהבת לשנות דעה אם זה אחרי דיון מכובד כלשהו, ואם זה לא אחד מהגבולות האדומים.

אם אני מהססת והבן שלי יפתח בצרחות זה כמובן לא צורה שאני אסכים.

אבל יכול להיות שלי היתה תכנית מסויימת או החלטה מסויימת בראש, והילדים יעלו טיעון הגיוני, או יבקשו, ואני אשנה את דעתי.

שלפעמים צרחות של ילד מעידות על קושי בוויסות והמטרה תהיה לעזור לו לחזור לוויסות ולא שידע להתמודד למרות מה שגרם לו לחוסר ויסות.

למשל אם ילד רעב ואת חושבת שהוא יכול לחכות חצי שעה לארוחה עם כולם,

ועשר דקות הוא מחזיק את זה, אבל אחרי רבע שעה כבר נכנס לטנטרום, יכול להיות שתשני את דעתך גם אם לא הציג את זה כטיעון הגיוני אלא כהתפרצות.

כלומר לא כל צרחה היא מניפולטיבית, לפעמים היא דרך התבטאות שגם לה צריך להיות קשובים.

(מדברת ממחשבה בלבד, לא מניסיון גדול)

צריך לבחור את המלחמות. אני לא מגבילה מראש אלא אם כן זה משהו שאני יודעת שזה משהו חשוב ואני יעמוד עליו. כשאני יודעת שיש סיבה טובה להגבלה גם יהיה לי יותר קל להגיד לא. 

ואז כשילד רוצה משהו אני שואלת את עצמי: למה לא?

אם יש סיבה טובה למה לא אז לא נקודה סוף פסוק. ואם אני יודעת שזה לא כזה איאיאי אז הכל בסדר. 

ובא נגיד שאין מלא דברים שהם לא נקודה סוף פסוק.

ביטחון מגיעה מהאמונה שלנו במטרה. יש דברים שהם חד משמעיים ויש דברים שהם דינמיים ולא צריך לעשות סלט.

בנוגע להתנהלות היומיומית, אם ההסתכלות היא על ההתנהגות, אז יש מלא מלא דברים מתסכלים.

אם ההסתכלות היא עמוקה יותר, אז כל המלא דברים הם נגזרות של אותו דבר.

למשל כמות עוגיות היא נגזרת של המתח של בין דאגה לטווח ארוך (בריאות) לבין סיפוק מיידי.

אם הולכים לקצוות- אף פעם לא עוגיה, או עשר עוגיות ביום,

ההחלטה יותר ברורה לך? אם כן את במצב טוב.

כי באמת מצד הבריאות אין הרבה הבדל בין עוגיה אחת או שתיים. וגם מצד יכולת הסיפוקים.

סביר להניח שיש סיטואציות שיותר נכון להדק את יכולת דחיית הסיפוקים, ויהיו סיטואציות שיותר נכון לשחרר.

אין אמת אחת ואין בלתה.

הצד היותר מסוכן של השאלה שלך, זה הניתוק מהקול הפנימי שלך וקריאת המציאות.

כשהמחיר של זה- תקשורת וביטחון של הילד.

אם את לומדת גישת שפר או גישות דומות לה, ממש חשוב לאזן את המסר עם גישות ששמות דגש על הקשר עם הילד כמו תקשורת מקרבת.

כלומר אם מתוך הקשבה עמוקה למציאות- לעצמך ולילד הגעת למסקנה שתהליך מסויים חייב לקרות, אז החיזוק של האמונה בילד והבשר חלב וכו' בהחלט יכול לעזור.

אבל אם הרצון לתהליך מסויים לא נובע ממקום עמוק של התבוננות אסור לאבד את הבלמים.

אנחנו בני אדם וחייבים כל הזמן לבדוק את עצמנו אם אנחנו פועלים נכון.

לצורך הדוגמה, תשאלי את עצמך מה יקרה אם תוותרי לילד על מקלחת?

אם יש לו פצעים מזוהמים שחייבים לרחוץ אחרת יהיה לו נכות רפואית, את תדעי מתוך עצמך איך לגרום לו להתקלח כל יום.

אותו דבר אם היה לו אלרגיה לעוגיה- לא משנה מה המחיר של ההתעקשות, לא היית נותנת לו את העוגיה.

אבל אם אין לו אלרגיה, זה שווה את המחיר? לא בטוח.

מבחינתי עוגיות ומקלחת הם לא מטרות, לעומת קשר שרואה את הילד והצרכים שלו, והביטחון של הילד שרואים ומבינים אותו שווה לי פי אלף,

גם אם זה אומר שלפעמים יקבל שתי עוגיות או שיום אחד לא יתקלח.

לפני חודש בערך הייתה לי דילמה- הבת שלי הייתה צריכה חולצה מבויימת להופעה מיוחדת, ובמקרה לא היה לנו.

נסעתי איתה לקניון לחפש אולי במקרה יהיה שם למרות שזו לא העונה המתאימה.

חרשנו את הקניון ולא מצאנו למעט שתי חולצות-

אחת עלתה 50 שח עם כיתוב קטן (בצבע של החולצה!)

והשניה עלתה 100 שח.

הילדה מאוד לא רצתה להתפשר על החולצה של ה50.

עכשיו בשביל הרקע מדובר בילדה בת 8 מאוד רגישה (תחושתית ורגשית)

שעמדה לפני הופעה שחשובה לה מאוד.

שכבר שבוע סוחבת את החוסר וודאות של התלבושת להופעה, זו הייתה ההזדמנות האחרונה שלי לקנות כי למחרת היו לי סידורים אחרים ואח"כ ההופעה.

והתלבטתי מה לעשות.

עברה לי מחשבה בראש, שאם היה לנו קשה כלכלית כנראה שלא הייתה לי דילמה.

אז אולי אני צריכה לומר לה בביטחון שזה או החולצה שיש לה בבית (הצעתי לה לגזור את השרוולים כדי שיהיה מתאים להופעה)

או לקנות את החולצה של ה50 (שזו כבר התפשרות)

כי החולצה של ה100 מחוץ לתחום.

היא בוודאי הייתה מצטערת, ואני הייתי יכולה להציע רק אמפטיה.

אבל אז כשדמיינתי את עצמי "מנחמת" אותה, מחבקת, הבנתי שיש בזה מן הצביעות.

כי באמת שאין לי בעיה כלכלית לשלם עבור החולצה של ה100, אז למה לעשות כאילו שכן יש בעיה?

כשההגבלה היא אמיתית, גם האמפטיה וההכלה, והחוסן שנבנה לילדה מהתחושה שאני איתה- הכל אמיתי.

אבל אם שניה אחרי שסירבתי לקנות חולצה יקרה קניתי קשקוש אחר באותו המחיר, אז זו לא הובלה הורית, זו צביעות.

וילדים מרגישים את זה מאוד. וזה גורם לריחוק.

אפשר לא לקנות חולמה יקרה גם אם אין בעיה כלכלית, אבל זה צריך חשבת על מניע טהור ואמיתי ולא כי בשיעור למדנו שאם אומרים בביטחון אז הילד מקבל את זה כסוף פסוק ואני רוצה שילמד שאמא קובעת פה מה קונים ומה לא.

כמו שאם תנסי להגיד לילד שאסור לאכול מאכל פרווה בצלחת בשרית, רק כי לא בא לך לשטוף את הצלחת הזו, בסוף התרמית תתגלה והאמון של הילד בך ייסדק,

ככה לא צריך להגיד באותו ביטחון עוגיה אחת ולא שתיים, כי אולי בסיטואציה הזו כן נכון לתת שתיים?

יש מספיק קשיים אמיתיים בחיים שהילדים נדרשים לפתח חוסן ויכולת התמודדות, לא צריך להוסיף על זה עוד כשזה לא אמיתי.

אז איך נדע מה אמיתי ומה לא? נדרשת הקשבה והתבוננות פנימית ולא קיצורי דרך של היקש ממקרה למקרה כשזה לא אותו מקרה.

כשיש חיבור עם הילד, חיבור לעצמנו, חיבור למטרות שלנו בחיים, ההתמודדויות היומיומיות פוחתות באופן דרמטי.

בקיצור, תמשיכי להיות קשובה לאמת הפנימית שלך, את נשמעת מחוברת ומונחת במקום הנכון, שלא יבלבלו אותך עם עצות לא רלוונטיות.

מה שעקרוני לך, את יודעת להיות בביטחון מול זה.

מה שלא עקרוני, תהיי בהקשבה.

תזכרי שזה לא את מול הילד, את רוצה בטובת הילד ולכן את בודקת כל הזמן מה נכון לכם.

תשאלי את עצמך האם המטרה שלך להפוך את הילד לחייל ממושמע או למבוגר שקשוב לעצמו וסולל את דרכו בעולם מתוך חיבור אמיתי לכוחות החיים שלו?

קראתי בעיון גדול

חייבת להראות לבעלי גם

סידרתן לי את הראש בטירוף, כל אחת מנקודת המבט שלה.

מרוב קורסים של חינוך ילדים שעברתי כבר בולבלתי לגמרי וקיבלתי בשרשור המון סדר

המון עומק מתחת לסיטואציה הבסיסית מול הילדים.

שומרת לי את התשובות שלכן!

תבורכו ממש!! 

שלפעמים ילדים בוכים הרבה זמן גם על דברים שבאמת ברור לנו שאין פה שום אפשרות אחרת, כי היא באמת לא קיימת במציאות (ילד שבוכה על משהו שקרה לא לפי רצונו והדרך היחידה לתקן את זה היא לחזור בזמן...)

לא הכל תלוי רק ב'סמכות' ובזה שברור לי שזה לא אפשרי.

לפעמים בכי הוא גם דרך להתפרק על דברים פנימיים שמפריעים לי, לפעמים הבכי יצא על משהו כביכול שולי אבל בעצם יש שם משהו אחר שיושב בפנים שמצא דרך לצאת החוצה בתירוץ אחר (וטוב שזה יוצא...).

זה אמנם לא לגמרי מתייחס לשאלה שלך.

אבל אני מרגישה שעומדת מתחתיה איזושהי עמדת מוצא שאם אנחנו מספיק בטוחים בעמדה שלנו, אז הילדים יקבלו את זה יותר בקלות, וזה יחסוך בכיות מיותרות. ובעיני זה לא ממש עובד ככה...

(אולי לא הבנתי נכון את עמדת המוצא. כותבת מתוך ההבנה שלי).

וזה באמת לא עובד מול חלק מהילדים

תודה

ואו נתת לי ממש חשיבה אחרת לגבי אחד מהילדים שמאוד קשה מולו

אני כל הזמן שומעת שפר, ילד מצטרף לאמא, ילד רוצה קשר והתקשרות מוטעית. אמא שלי זאת ה-שיטה מבחינתה ותכלס לא עובד לא מולו. בכללל!! סיוט ממש.

לימדת אותי משהו חדש. הלוואי שיעבוד

מרגיש לי שיש בזה כיוון חזק מאוד

על הדברים החכמים

שדוקא הדרישה מעוררת רצון נגדי

לעימת בקשה.

(תחשבי איך את צגיבה כשמישהו דורש ממך משהו או מבקש)

אבל העניין האמיתי נמצא באמת ביכולת שלנו להוביל את הילד תהליכי הסתגלות, מהקטנים (אין עוד עוגיה)

ועד הגדולים (מעבר דירה/צסגרת, אובדנים שונים).

יש המון מה ללמוד.

זה לא מדוייק,

אולי גם אני לא מדייקת אבל זה מה שאני הבנתי מההדרכה שהייתי בה:

נקודת המוצא היא לא שהילד יקבל את זה יותר בקלות, אלא שהוא יקבל את זה.

שלא יפנה משאבים לנסות לשנות את ההחלטה, אלא להתמודד עם ההחלטה.

למשל אם יש הסעה והוא פספס אותה, לא יעזור לו עכשיו להתקשר לנהג ולעורר את רחמיו, אז הוא יצטרך להתמודד בדרך פרקטית יותר ולהבא להתאמץ יותר להגיע להסעה בזמן.

לעומת זאת אם אבא מסיע את הילד, והילד מתקשר לעורר את רחמיו, ואבא מרחם וחוזר לקחת את הילד,

הילד לומד שיש פה דרך פעולה שמשיגה תוצאות ולכן הוא לא ימנע מלנסות לעורר את רחמיו ואולי בעקבות זה פחות יתאמץ לקום בזמן. (לא בהכרח, אבל זה הגיוני שאם יש דרך שעובדת לך, פחות תתאמץ על דרך שדורשת ממך יותר מאמץ גם אם אתה מבין בהגיון שהיא דרך נכונה יותר)

מנקודת המוצא הזו לאבא יש בחירה האם להענות ולחזור לאסוף את הילד, או לתת לו להתמודד עם התוצאה של האיחור שלו.

מה שעוזר לי זה להגיד "אני לא אחזור על עצמי שוב, קום שים נעלים או שתלך לבי"ס בלי נעלים..."

פעם כשהילד לא הסכים להתלבש בשבת והיינו צריכים לצאת להורים שלי

אמרתי לו שיתלבש ואם לא אז שילך לסבתא עם פיג'מה

והוא באמת יצא ככה מהבית.

אבל כשהגענו לרחוב הבנתי שמי שקיבלה את העונש זאת אני ולא הוא.

העניין פה זה לא איום.

אלא העברת אחריות.

אם מבחינתך זה אחריות שלו-אז זה אחריות שלו ואת מסירה ידיים מהתוצאה

ואם לא- אז אל תאיימי. כי את לא מתכוונת לשחרר.  אלא פשוט ברגע שלא מתאים לך- את עושה במקומו.

(בגיל צעיר הלבוש שלהם הוא אחריות שלך. אם תהיה התנגדות בסוף את תחליטי שלובשים עכשיו בגדי שבת וזהו. בגיל מבוגר ברור שזו אחריות שלהם כי את לא תלבישי נערה בת 15, ואז אין לך ברירה אלא לשחרר. כל הטווח באמצע- זה לגמרי סוביקטיבי...)

לפותחת - אני חושבת שזה בסדר שיש דברים שלא קריטיים לך. ושם זה הזדמנות לתת להם בחירה.  אם אין לך בעיה אם זה עוגיה אחת או שתיים- מראש אל תקבעי. תציעי ותזרמי איתם.

אם יבקשו 10? כנראה כבר יש לך תשובה ברורה

ברור שרוב הזמן זה נכון שיהיה לך תשובות,  כי ילדים באמת צריכים יציבות. אבל זה לגמרי בסדר אם לפעמים לא