ברוב חדרי הלידה אין שירותים-מקלחת.

לא אשכח כמה מבאס זה כשבשלב מתקדם של הלידה צריך להתארגן בצניעות כדי לצאת לשירותים-מקלחת שבמסדרון הראשי.

וזה בהחלט מבאס ממש להתארגן כדי ללכת לשירותים

מלא בני דודים מסתובבים חופשי. חדר לידינו היו בנות דודות. התינוקיה היתה קטנה מידי ועמוסה.

האחיות במחלקת יולדות היו נחמדות . אבל בתינוקיה קצת פחות.

בנוסף הפגיה שם ברמה מאוד גבוה (לצערי התנסינו בה לחודשיים).

החדרים נחמדים (אנחנו היינו שתיים בחדר), אחיות מקסימות ואין לי מושג לגבי התינוקיה.

אני ממש הרגשתי שנתנו לי VIP ופינקו אותי בגלל הפגיה. (היו מביאים לי את המשאבה של המחלקה לחדר כל כמה שעות אפילו אם לא הייתי צריכה, הביאו אליי את האוכל כי הניחו שאין לי כוח אחרי ההתרוצצות לפגיה ועוד)

נכון, אין שירותים- מקלחת חדר לידה וגם לא בחדרים במחלקה (הייתי בחדר מול ה"חדר אוכל"- יוצאת מהחדר, רואה אנשים יושבים ומדברים  ונכנסת לשרותים/מקלחת.)

ושבת בבי"ח לא דתי, זה יותר מסובך (אני אמורה להתנגד לבדיקת דם בשבת?)

ואפילו החלוק הפריע לי (בשע"צ הם יותר צנועים! )

אבל היחס- מקסים!! והתינוקיה רגועה ושקטה למדי.. המיילדות נפלאות, ולא היה לחץ של מליון נשים בקבלה שמחכות שמישהו יתייחס אליהן.

[הגעתי לשם בשבוע 41.6, בלי שום סימנים ללידה.  והגעתי היישר משע"צ העמוס מידי]

מכירים את דירה להשכיר? אני ממש מרגישה כמו היונה, שהתלהבה מהמקום בגלל השכנים והיחס והתעלמה מהדברים הפיזיים..

בלידה הבאה (מי חושב על זה בכלל???) הגיוני שאנסה שוב לחזור לכור מחצבתי- שע"צ, או לפחות אברר עד כמה עמוס שם. במיוחד אם אגיע קרוב לשבת (החל מיום רביעי בערב) אבל בהחלט לא אפסול את הר הצופים!! היה מספיק טוב בשביל לחזור שוב.

וסבלתי בכל מחזור ובחיי האישות, עד הלידה השניה שהמצב תוקן בצורה מעולה!! (במעייני הישועה ע"י רופאה אלופה שלא הרגשתי את התפרים בכלל אח"כ!)

והיה ממש בסדר. ילדתי בניתוח והבנות נשארו מאושפזות כשאני כבר שוחררתי ונתנו לי להשאר עוד לילה..

וגם- האחראית בחדר אוכל נתנה לבעלי ארוחת צהריים (ואולי עוד אני  כבר לא זוכרת) אבל נראה לי שזה היה רק לנו..

הייתי בחדר עם עוד מישי ושירותים ומקלחת בתוך החדר והיה ממש בסדר! הביאו לי אוכל לחדר ביום הראשון וגם עברה שם אחות יועצת הנקה או משו כזה..

ביות מלא ממש, מרגע הלידה ועד השחרור כל הבדיקות והטיפולים נעשו לידי. חדרי הביות גדולים ומאובזרים, כוללים כל מה שצריך לטיפול בתינוק. הפרדה מלאה בין מבייתות ללא-מבייתות.

גם בלידה זכיתי שם לשליחים טובים, ב"ה.

ונראה לי שעכשיו כל מי שיולדת שם מקבלת לילה חינם במלונית.

הייתי מאושפזת בתור לזירוז כמה ימים לפני הלידה, וחוץ מזה שישנתי במסדרון היה בסדר- הייתי ביולדות ג, שזה ביות מלא והריון בסיכון. החדרים מרווחים, הצוות מדהים. נראה שיש שם הכל בשביל מי שמעוניינת בביות מלא.

הלידה- לא ממש התחברתי למיילדת. לא חייכה אפילו פעם אחת, לא רצתה לנסות תנוחות שונות. 

הרגשתי שלא ממש מסבירים לי כלום, ומדברים מעל הראש שלי. אבל היא הייתה בסדר-לא סבלתי.

לא שאלו אותי מה אני רוצה- ישר לביות חלקי, שאין מה להשוות אותו לביות מלא. יותר צפוף, צוות פחות נחמד. חלק מהאחיות פשוט סתומות, חלק ממש מלאכיות. לא מסבירים לך כלום אם את לא שואלת. ואני- אמא רק לכמה שעות, אפילו לא יודעת מה לשאול.

רופא הילדים עובר בחדרים ובודק את התינוק ליד האמא, וזה מצוין בעיני. ביום השחרור יש הדרכה לטיפול בתינוק, לי אישית היה מאד אינפורמטיבי.

שואלים את כולן אם הן רוצות לילה במלונית.

לסיכום- הייתי יולדת שם שוב. פעם שניה אהיה מנוסה ואדע מה אני רוצה ומה ואיך לבקש.

הייתי ממש מרוצה!

הגעתי לחדר לידה ואחרי כמה שעות שהתינוק לא יצא הלכתי לניתוח חירום, הצוות בחדר לידה היה ממש טוב וגם בחדר ניתוח. 

שמו אותי בחדר עם מישי שגם עברה ניתוח באותו יום, אז היינו אמורות להשתחרר באותו יום- אבל העבירו אותי למלונית אז אני לא יודעת מה נסגר איתה.. 

האחיות בתינוקיה היו נחמדות ועזרו לי להניק..

מילדת מדהימה, יחס מעולה במחלקה, אנושי כל כך!!!

התינוקיה שם פרימיטיבית ולא נעימה...

המילדת היתה זווווווועה(מילדת אחת ספציפית, אני מאמינה שיש שם טובות יותר)

את התינוקיה לא אהבתי.

האוכל היה מצוין .

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

היה פשוט מעולה!!

יחס טוב, נוח.

בפעם החמישית ברוך השם. ו.... למרות שהגעתי כשהיה מ- מ-ש   ע-מ-ו-ס ברמה שאין דברים כאלה!!! התפעלתי מאוד מהתפקוד של המיילדות וגם אמרתי לעצמי שהעומס הזה רק מוכיח כמה שהם טובים וכולם רוצים ללדת שם.

לא מבינה למה הרבה נשים פה כותבות דברים שליליים על המחלקות. אני לא ממש נתקלתי בזה. הם בסך הכל בסדר. מתעניינוות בשלומך ושואלות אם צריך משהו... לדעתי צריך גם לא להתבייש לבקש ולשאול. כמובן שיש את האחיות היותר נחמדות ויש פחות... אבל זה נראה לי אותו דבר בכל מקום. 

הייתי שם בשבת, (ילדתי ביום שישי), האווירה היא ממש שבתית ומיוחדת, שקט ורגוע וזה ממש נעים. מי שיולדת בסוף שבוע לדעתי כדאי לה לקחת גם את זה בחשבון....

כשהייתי בלידה ראשונה עם תינוקת שדרשה התיחסות מיוחדת- קיבלתי יחס וי אי פי במחלקה,

אולי אפילו חפרו קצת יותר מידי

גם מהמיילדות באופן כללי, גם משאר הצוות הרפואי. (גילוי נאות: שתיים מתוך ארבע לידות ילדתי שם בפרטי, אז יכול להיות שהיחס מושפע מכך).

האשפוז במחלקה: נעים למדי. בדרך כלל שלוש יולדות בחדר, ובדרך כלל לא שמים ערביות ויהודיות ביחד. ההקפדה על שעות הביקור נשמרת.

התינוקייה - טובה למדי. גם אם אין ביות מלא, אפשר להשאיר את התינוק איתי רוב היום. בלילה משעה מסוימת אי-אפשר. מביאים את התינוק להנקה, או קוראים לי להניק (לפחות במחלקה ג').

האוכל - טוב. אני נהניתי מהמגוון. אין אפשרות להוציא אוכל מחדר האוכל.

העיקר מבחינתי: אווירה דתית בבית החולים. גם בקשר לשבת, וגם באופן כללי (דואגים לצניעות היולדת, למשל).

לא זוכרת אם זו ג או ד, ונראה לי שלא היו שם ערביות בכלל...

לגבי האוכל- כאחת שנמנעת מחלב ומוצריו במיוחד אחרי לידה היה קשה למצוא מה לאכול בבוקר ובערב.

וגם להם נתנו לקחת בשבילי, וגם לקחת מנה נוספת של דברים שאהבתי וכו'.

בפעם החמישית, (לפני 4 חודשים) הגעתי בלי סימנים של לידה (רק בשבוע 41.6 ) והיה עמוס בצורה מטורפת.

כולל הלחץ שמלווה בעומס יתר (כולל 3 נסיונות להוציא לי דם, למרות שהוורידים שלי תמיד זכו למחמאות שרואים אותם מצויין.. שבוע אח"כ עדיין כאב לי מהבדיקות דם!!) 

והעומס המטורף הזה לא היה רק כשאני הגעתי. גם שבוע לפני ובכלליות, יש לי חברה שעובדת שם ויודעת..

מעולם לא זכיתי שם ליחס וי אי פי, אבל תמיד היה מוצלח וטוב! כשאני הייתי שם, אפשר היה לקבל/לקחת מגש עם אוכל לחדר. 

שבת בשע"צ זאת שבת. תענוג (לעומת בי"ח לא דתיים)

ובכלליות, בי"ח דתי (נט"י אחרי הלידה, וילון בחדר לידה, חלוקים צנועים ) תחושה טובה..  

רק העומס.. תקראו לנו כשיגדילו את כוח האדם בחדרי הקבלה והלידה

[אהה והתינוקיה צרחנית למדי.. כשהגעתי להר הצופים התענגתי מהשקט.. לא ידעתי שיש דבר כזה- תינוקיה רגועה ]

היחס אליי בלידה היה מזעזע (אבל כנראה שפשוט נפלתי על מיילדת כזו..)

ולעיניין עצמו-

הלחץ שיש שם מאד מרתיע, הזמן שצריך לחכות ובינתיים לסבול. אז אולי המיילדות באופן כללי מקסימות אבל הלחץ שיש שם היה ממש בעייתי מבחינתי.

גם במחלקה המצב היה אותו דבר- מרוב לחץ לקח לאחיות שעות להגיע, רופאים לא היו כי לקחו אותם לתגבור בחדרי הלידה, בקיצור לא היה ממש עם מי לדבר שם...

הייתה לי חוויה טובה ונעימה.

החיסרון: עומס בחדרי לידה, חיכיתי זמן רב עד שהכניסו אותי.

אבל, המיילדות היו מקסימות, אנושיות ואכפתיות. אני מניחה שהדבר תלוי במשמרות, אך בכל אופן אצלי בלידה כמעט כל הצוות היו נשים (אפילו המרדימה של האפידורל). רגע לפני הלידה נכנס רופא, הסתכל ויצא. (ב"ה לידה רגילה)

באשפוז הייתי במחלקה החדשה, התנאים נוחים ונעימים.היינו שתיים בחדר.

צוות האחיות במיילדות ובתינוקיה מקסים. עוזרות בשמחה ועם הרבה סבלנות. מסכימה שהן עסוקות ולפעמים צריך לבקש שוב...

זו הייתה לידה ראשונה ומשום מה לא קיבלתי הדרכה מסודרת בהנקה אלא רק אחרי שהיה לי קושי (אולי צריך לבקש). היה לי קושי בהנקה (תפיסה לא טובה) וכל אחות אמרה לי משהו אחר. ביקשתי יועצת הנקה והגיעה אליי סטאז'רית.  אולי אם הייתה מגיעה אליי יועצת ההנקה המוסמכת הייתי פותרת את הבעיה בבי"ח ולא בבית עם יועצת הנקה אחרי 3 שבועות.

בקיצור - הקשיים שחוויתי היו  בגלל העומס שיש שם. (זה היה בתקופת המלחמה ולכן היו נשים גם מהמרכז שבאו ללדת בירושלים...)

למרות זאת אני ממליצה בחום על בית החולים כי הצוות חם ומקצועי!

והאווירה דתית.

הקפידו על שעות ביקור, אך לפי התרשמותי לא בשבת...

מיילדות מקסימות. כמעט כולן דתיות. חדרי לידה מקסימים. אוכל מעולה.

צפוף בחדרים אבל אם אין בעיה מיוחדת זה לא נורא. מאוד נקי ומטופח. אוירה נעימה כמעט כל היולדות דתיות .

התינוק יכול להיות איתי כל היום פרט לזמני הטיפול.

בלילה אפשר לקום להניק ואפשר שהאחיות יאכילו אותו- מאוד נוח.

נהניתי מהמחלקה מהאוירה מאוד כיף שכמעט כולן דתיות וצנועות  וגם אלו שלא מתאימות לסגנון...

אני בלידה האחרונה  הרגשתי במחנה קיץ

פינת משבית השמחה : האוכל במשך השבוע מעולה בשבת הוא ככה ככה.. אבל יש אוריה של שבת שאין במקום לא דתי

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

ב"ה אין לי תלונות. אחת הפעמים הייתי שם שלושה ימי חג והיה מפוצץ ממש וקצת לא נעים אבל בהחלט סביר.

ילדתי שם פעמיים, פעם אחת המיילדת היתה חסרת סבלנות והשאירה אותי עם טעם מאוד לא טוב!! ופעם השניה כפיצוי קיבלתי מיילדת מ ד ה י מ ה!!!

לגבי המחלקה- בפעם הראשונה נדחפתי רביעית בחדר של 3 היה מאוד!!! לא נעים... ובפעם השניה היה לי חדר מצוין ומאוד נוח!

התינוקיה- סביר.

הבעיה האמיתית שלהם- עומס!!

היו לי מיילדות מדהימות, גם בלידה עצמה וגם בקבלה. יחס ממש טוב והמון תמיכה במהלך הלידה.

באשפוז- הייתי בביות מלא שהיה מעולה, עזרו לי בכל שעה עם ההנקה בהמון סבלנות וגם עם הטיפול בתינוק, והיה יחס מאוד טוב מהצוות. וחוץ מזה- יש את האווירה הדתית. אני הייתי שם ביוה"כ, ולמרות שזה בית חולים היה משהו מהאווירה, סעודה מפסקת לפני, מקום להדלקת נרות, שבירת צום אחרי למלווים ולאלו שצמו וכו'.

בשערי צדק קיבלתי אוכל הרבה יותר טוב!

ובעין כרם התינוק שלי קיבל אוכל הרבה יותר טוב. בשערי צדק נתנו לו בקבוק בניגוד לבקשתי

על האוכל שלי אני מוכנה להתפשר ליומיים אבל על האוכל של התינוק לא! ואני לא אחזור לשערי צדק.

ילדתי שם לפני שלושה חודשים ממליצה בחום..

אבל היתה לי משם חוויה נוספת -

באתי בשבוע 30 עם צירים מוקדמים נתנו לי נוזלים והצירים הפסיקו, אבל אז חיכינו בערך לילה שלם לרופא שישחרר אותנו - זה היה סיוט!! (אבל אולי תמיד זה ככה שצריך לחכות לשחרור) וגם ראינו שם את כל העומס והלחץ בקבלה - כמעט יילדו שם בקבלה בגלל מחסור בחדרי לידה.. כמעט ולא חזרתי לשם.

בלידה עצמה -

לקח הרבה זמן עד שנכנסתי לחדר לידה, אבל לא ביקשתי משככי כאבים, ככה שזה לא היה משנה..

היו לי מיילדות מדהימות, וזו שקיבלה אותי אפילו באה אלי אח"כ למחלקה לראות מה שלומי!!

הייתי במחלקה ד' - יפה, משופץ ונעים. שלוש בחדר. לא ראיתי ערביות בכלל..

האחיות במחלקה היו  די עמוסות אבל קיבלתי תשובה סבלנית על כל שאלה. (כדאי לשאול, כדי לקבל מידע)

האוכל סבבה ואפשר לקחת לחדר.

אחזור לשם בעז"ה..

לפני 12 שנה, עשו לי פשלות מזעזעות בלידה והיחס במחלקה היה מחפיר וזוועתי ברמה של אחיות רבות על ידך בארבע בבקר כשמחזירים אותך גמורה מתפרים פתאומיים, אחיות ששולחות אותך על כל דבר לדלפק בכניסה, מנקה שמעיפה אותך כמה שעות לפני השחרור ועוד ועוד...

לפני ארבע שנים הייתה חויה מתקנת, גם בחדרי לידה וגם במחלקה היה נעים ונח...

החדר לידה, והמיילדת היו עשר.

המחלקה והתינוקיה, ממש לא הייתי מרוצה!

לידה ראשונה, יחס מדהים, זרמו איתי בכל הקשור ללידה טבעית, לא חלחיצו בשום שלב,

ביות מלא גמיש, יכולתי להשאיר את הילדונת בתינוקייה מתי שרציתי -להתקלח לנוח , לא שואלים על מה ולמה

אחיות בתינוקיה מאירות פנים, עונות על השאלות ועוזרות (לא תמיד יש להן זמן, אבל כאשר יש - עוזרות בכיף)

לגבי יועצות הנקה, היו לי בעיות והן לא עלו על כך , אבל!!! נפלתי על חגים והן היו עמוסות מאוד, יכול להיות שבזמן רגיל זה היה אחרת.

ועוד פלוס גדול, אם יש צורך , קוראים לרופא מומחה מ"דנה" שיראה את התינוק, במקום לשחרר עם הפניה לרופאים ולכי עכשיו תקבעי לך תור ותסחבי עם תינוק בן יומו למרפאות חוץ ורופאי מומחים.

אני בהחלט חוזרת לשם ב"ה.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

יחס אישי וחם. שירות מכל הנשמה.

אפילו גישה טבעית יחסית למרות שכולם חושבים שלא. המיילדות ממש משקיעות שהלידה תהיה בדיוק כמו שהיולדת רוצה.

יש אוכל כשר למהדרין למי שמבקשת - אבל האווירה חילונית מאד .

האחיות בתינוקיה ובכל מקום מסורות מאד מאוד התינוקיה גמישה מאד - ממש כרצונך. מביאים את הילד לחדר. מעודדים הנקה ועוזרים לה מכל הנשמה.

מקום מדהים.

בלידה שרציתי ללא אפידורל, והייתי חייבת לעמוד, לא הסכימו כי צריך לנטר בשכיבה (כנראה אין להם מוניטור נייד או משהו).

סך הכל מיילדות מדהימות מדהימות (ויש שם מיילדת אחת ערבייה).

הבעל יכול להיות כל הזמן והאורחים בשעות מיוחדות

האוכל סבבה, מי שרוצה מנת מהדרין צריכה לבקש מראש.

התינוקיה- אפשר להוציא את התינוק כל היום (עד שעה מסויימת בלילה) ואפשר להשאיר בתינוקיה.

חדרים- 2  או 3 יולדות בחדר, החדרים לא הכי נקיים וכך גם השירותים והמקלחות.

החדר לידה מרווח אבל יש לכל 2 חדרים מקלחת ושירותים משותפים.

כשראו שאני דתייה העבירו אותי לחדר עם דתייה אחרת (בלי שביקשתי) זה היה נחמד מאד, במיוחד כשזה היה בשבת

אני מכירה סיפור מאוד קשה על בלינסון.

אבל הוא קרה לפני 9 שנים, אולי מאז דברים השתנו.

ידידה שלי שבד"כ יולדת לאחר התאריך המשוער. הגיעה למיון בתחילת תשיעי, ללא שום סימני לידה.

אבל כיון שהייתה במצב מאוד קשה, הוחלט לנתח אותה ניתוח חירום בהרדמה מלאה.

התינוק נולד בריא ושלם, אבל כיון שלפני הלידה, האימא טופלה באנטיביוטיקה, גם התינוק היה צריך להמשיך לקבל את האנטיביוטיקה.

ישנם בתי חולים בהם מקובל שאנטיביוטיקה, היא סיבה לאשפז את התינוק בפגיה.

עד כאן הכל טוב ויפה.

הבעיה היא שבבלינסון הפגייה נמצאת בשניידר, מרחק הליכה שהיולדות לא עושות.

בלינסון דואגים לאימהות להסעה ממחלקת יולדות ועד לפגיה.

אבל האישה המדוברת, לא יכלה ליסוע לפגיה, היא הייתה מרותקת למיטה.

בעלה היה עסוק עם הילדים שבבית (הבית לא היה מוכן ללידה, כי הלידה בתחילת תשיעי הייתה ממש הפתעה)

אבל אחותה נסעה לשניידר להיות עם התינוקת ולא נתנו לה להיכנס. סיבכו את האחות של היולדת, ודחו אותה הרבה בלך ושוב, ורק לאחר 24 שעות מהלידה, קיבלה האחות רשות להיכנס אל התינוק. 

כזכור, הלידה הייתה בהרדמה מלאה. לכן האימא לא ראתה את התינוק בלידה.

האימא ראתה את התינוק רק כעבור שלושה ימים, כאשר השתחרר מהפגייה.

אחרי שבוע מהלידה האימא השתחררה לביתה. ההחלמה הפיזית שלה הייתה מצויינת.

אבל נפשית.... היא לקתה בדיכאון קשה במיוחד, ולא נרפאה ממנו.

יתכן שמאז השתנו הרבה דברים, אבל אולי לא. לדעתי חשוב לב לשים לכמה נקודות:

-ישנם בתי חולים  שבהם תינוקות שמקבלים אנטיביוטיקה (או שיש להם בעיה קלה אחרת) נמצאים בחדר נספח לתינוקיה הרגילה ולא עוברים לפגיה. כך הם מקבלים את הטיפול שצריכים, אבל ממשיכים להיות סמוכים לאימא.

--עם אכפתיות והבנה לנפש האדם, וודאי היה אפשר להפגיש בין תינוק שזקוק לאנטיביוטיקה לבין יולדת המרותקת למיטה.

-וודאי שאין להכניס לפגיה כל אדם. אבל במקרי חירום, חשוב שהצוות ייתן הדרכה למשפחה, איך להשיג אישור לדודה להיכנס אל התינוק!

ילדתי שם בערב ראש השנה, בעיצומם של הצילומים לתוכנית בייבי בום.

הגעתי לשם עם הפנייה דחופה מטכנאית אולטרסאונד בכירה בעין כרם לזירוז בגלל מיעוט מים ועובר קטן מאוד

(ילדתי שבוע 38 במשקל 2.100 כי הוא לא התפתח שבועיים בבטן), בבלינסון החליטו לעשות לי בדיקות מחדש ולחכות עד היום למחרת לרופא שיחליט אם לתת לי זירוז.

לא התייחסו אלי כמעט בכלל מהרגע שהגעתי לבית חולים עד שילדתי, החליפו לי מיילדת באמצע הלידה בגלל שהמיילדת השניה הלכה להצטלם לתוכנית.

והשיא היה אחרי הלידה כשהגעתי למחלקה- בהתחלה לא נתנו לי לגעת בתינוק (7 שעות אחרי הלידה) כי אמרו לי שהוא נולד קטן ועדיין רופא לא ראה אותו (איך זה יכול להיות למען ה'? יודעים שהוא יכול להיות בסכנה וצריכים לבדוק ישר כשהוא מגיע לתינוקיה), עד שאבא שלי הגיע לשם והרים קצת צעקות (אני ובעלי היינו מותשים מאוד מהלידה הארוכה).

בהמשך הגעתי לחדר, ומה אני מגלה? בחדר של 2 נשים דחסו 3 (!) מיטות של יולדות כשלאחת מהן יש ביות מלא והתינוק שלה היה לי על הראש וכל הזמן בכה. לבעלי לא היה איפה לשבת שם וגם במחלקה האחיות לא שמו עליי, אף אחד לא הסביר לי כלום מה אני אמורה לעשות עם התינוק (לידה ראשונה). מזל שאמא שלי וגיסתי היו שם.

אחרי שהשתחררתי, (הייתי שם שבוע בגלל שהחג היה מחובר לשבת) התינוק עדיין נשאר שם עם משקל נמוך וצהבת, הגעתי לביי"ח 3 פעמים ביום להביא לו חלב שאוב ומהרגע שהשתחררתי, כאילו אף אחד לא הכיר אותי שם יותר ואף אחד לא אמר לי כלום מה המצב שלו.

זה הטראומה שלי ותודה לתחיה שנתת לי להוציא אותה פה (אני כבר שנה+ אחרי הלידה ועדיין לא כתבתי את מה שעברתי כי הייתי בהדחקה.).

ושל חברה שלי- היא הגיע לשם בלידה ראשונה עם ירידת מים ירוקים(!) שזה בוודאות מראה על מצוקה אצל העובר.

במיון שלחו אותה בחזרה הביתה ואמרו שהיא לא בלידה. אחרי חצי שעה היא חזרה שוב עם צירים דחופים, חיברו אותה למוניטור וגילו שהעובר במצוקה נוראית. בגלל שלא הספיקו לשים לה אפידורל, עשו לה הרדמה מלאה והטיסו אותה לחדר ניתוח. אחרי שהיא התעוררה, היא לא ידעה אם הילד חי בכלל וגם לא אמרו לה כלום עליו עד שהוא יעבור את כל הבדיקות.

כשהיא ראתה אותו, היה לו תפרים ב2 מקומות בפנים שבגלל הלחץ שהיו צריכים אותו, כשפתחו לה את הבטן, הם פצעו גם אותו.

וזה מצב שאם הם היו שמים עליה כשהיא הגיעה כבר עם הירידת מים ומיילדים אותה במקום, לא היה קורה.

תודה על המידע חשוב מאד!

הקושי העיקרי שלי שם היה שלבעל יש שעות ביקור והוא לא יכול להיות איתך שם כל היום.

הייתי צריכה לצאת אליו אחרי לידה עם תפרים.

פשוט היה סיוט!!

ילדתי פעמיים באיכילוב וזה היה פשוט סיוט, כל הזמן הבעלים של הנשים האחרות ישבו איתם שם ודיברו והתלחששו, היה לי ממש קשה לישון!

לידה שלישית הלכתי למעייני הישועה והיה תענוג מהבחינה הזו- שקט דממה כל היום מלבד שעות ביקור קצרות.

מי שממש רוצה להיות עם בעלה יכולה לצאת איתו החוצה, אפשר לשבת בקפיטריה ולא להפריע ליולדות אחרות לנוח.

ללידות בסיכון=לידה ראשונה\אחרי ניתוח, הם לא משו..בלידות רגילות הבנתי שהם מעולים..

עברתי שם חוויות מזעזעות בלידה ראשונה- תפירה בלי הרדמה של קרע מדרגה שניה, יחס מגעיל מהאחיות שהכריחו אותי לקום לשירותים במקום להביא סיר (התעלפתי בפנים ובנס אמי שהיא אחות היתה איתי) , לא עלו על דלקת שתן חריפה מאד עד שאמי צרחה עליהם שיעשו לי בדיקת סטיק, צעקו עלי בתינוקיה למה אני לא יודעת דברים ועוד...

בקיצור- לא מקצועיים בעליל.

יחס מגעיל את האחיות אמרה לי שאני לא יודעת להניק..(זה היה ממש מעליב במיוחד במצב הרגיש שנמצאים אחרי לידה..) הבעל לא יכול להיות כל הזמן ובתינוקיה הכריחו אותי לתת לה מטרנה על הלילה הראשון!!

סיוט וטראומה ממש!!עדין לא השתחררתי מזה..5 חודשים אחרי לידה..

לידה שלישית, בלי אפידורל.

מיילדת מקסימה ותומכת שעודדה אותי ללדת בתנוחת כריעה ולא לשכב על הגב.

חדרים חדשים, נקיים ומשופצים.

מקבלים 3 לילות ולא 2 כמו בתי חולים האחרים.

מניסיון של פעמיים

ברגע שיש משהו לא בסדר הכי קטן/סיבוך

אין להם מושג איך להתמודד

אני כמעט איבדתי שם את עצמי ואת התינוק שלי

וזה גם מה שגיסתי עברה שם

היא הגיעה למצב של ניתוח בכזו רמה שתפרו אותה בצורה שהיא לא יכולה לנסות רגיל שוב אחרי הלידה הראשונה שלה

ילדתי שם לידה ראשונה

ואפשר לומר שהייתי ממש לבד כל הלידה

כולל צירי לחץ

המחלקה היתה נחמדה

הייתי שמחה אם היו נותנים להכניס אורחים לחדרים

(אולי זה השתנה מאז שהייתי שם - 8 שנים)

הייתי שם שבוע שעבר כדי לבדוק ואני פשוט לא מבינה על מה אתן מדברות... וזה די מפחיד לשמוע דברים כאלה

ילדתי שם 3 פעמים, ובכל הלידות ברוך ה' היו לי מיילדות מדהימות מדהימות פלוס פלוס פלוס.

ובשתיים מתוך 3 הלידות היתה לידה קשה ומסובכת והם תפקדו נהדר.

המרדים - פעמיים היה אלוף, בפעם האחרונה על הפנים.

האחיות במחלקת נשים פשוט סוף הדרך, וגם אלו שבמיון.

במחלקת יולדות - חצי חצי... יש נחמדות ויש מכשפות. ככה זה.

התינוקיה של קומה 5 מקסימה, פשוט שקט שם!

אני אף פעם לא מסכימה לעלות לקומה 7. 

אמנם התנאים שם ממש בית מלון, אבל בתינוקיה - צרחניה.

גם בקומה 5 התנאים ממש טובים, אבל יותר 'בית חולים' בקטע החיצוני, למעלה זה ממש מפואר... 

אבל לא חסר לי! 

יש כותנות של הבי"ח בכל המידות - דבר שהבנתי אין בכל מקום, בתל השומר נניח הכותנות הן לברביות, והכל קצרצר וצר..

ופה יש לך תמיד נקי ובכיף וצנוע, במקום ללכלך את הבגדים שלך ולשלוח לאמא לכביסה,

את יכולה ללבוש את ה-ספק כותונת ספק חלוק שלהם בכיף ולהחליף מתי שרק בא לך.

גם מגבות, מצעים, כריות, הכל זמין ונקי בארון צמוד לחדר. נותנים לך (במקרה של תפרים/ורידים) פדים של קרח ומגנזיום כמה שאת צריכה, וכמובן משככי כאבים.

האוכל ממש ממש מפנק, סוג של בית החלמה. 

(דוגמא לארוחת בוקר: לחם לבן, לחם מלא, לחמניות, גרנולה, קורנפלקס, סוגי גבינות, דייסת סולת, דייסת קוואקר, 2 סוגים של סלטי ירקות ענקיים, ירקות חתוכים, זיתים, ממרחים - ממש בשפע, ביצים קשות, פשטידה חמה.)

השעות של האוכל קצת דפוקות, זה תמיד יוצא ביחד עם השעה שהתינוקות אוכלים... 

לא מבינה את הראש הזה.

בשבת - אין יותר מזה... פשוט מהמם.

הנקה - יועצות מתוקות מתוקות שזמינות ממש חלק נכבד מהיום, נעזרתי בהן הרבה מאד!

חדר הנקה נוח ונעים, אוכלוסיה - זה הכי כיף, שאין ערבים ולא יודעת מה...

על השעות ביקור - למתלוננות - זה פשוט דבר מדהים!!!

שאפשר לנוח!

נכון שקשה לוותר על הבעל...

אבל ביננו, אם זו לא לידה ראשונה, הוא הרי צריך לרוץ לילדים האחרים ולסדר לך אלף דברים מחוץ לבית חולים.

הוא לא יכול לשבת לידך כל הזמן.

ובסך הכל 'הגנבתי' אותו כמה וכמה פעמים כשרצינו, אף אחד לא מחה.

אבל מה הכיף הגדול? 

שאין רעש~! שאפשר לנוח! אין ביקורים וילדים ובעלים של נשים אחרות, אין! המחלקה כולה רק נשים שרוצות להתאושש...

זה מקסים. לא יודעת איך אפשר אחרת.

פעם אחת בעל של מישהי נשאר אתה מעבר לשעות הביקור בערב והשומר לא עלה עליו משום מה (בד"כ הוא ממש לא מרפה) וזה היה קריזה! רציתי לישון, ללכת לשירותים ככה עם הכותונת איך שבא לי, והוא כל הזמן הסתובב!

אז כמובן לא עשיתי כלום בענין, אבל כל כך שמחתי שלרוב יש את השעות האלו של הרעש וההמולה והמבקרים - ואחר כך - שקטטטטטטטטטטטטטטט

מה גם שזה נורא יעיל, נניח כשכל משפחת בעלך באה והראש שלך קרוסלה,

פתאום בא השומר ומנפנף את כולם.

את נשארת טובה, והם הלכו, ושלום על ישראל.

עכשיו אנחנו הולכים לעבור לירושלים, ואחד הקשיים הנפשיים שלי זה המחשבה על לא ללדת במעיני הישועה...

מקום מקסים ומבורך.

תחיה, איך אני בלפרט?

ב"ה נפלתי על מיילדות מעולות בשלושת הלידות! בפעמיים בראשונות קרה שבאשפוז היתה אחות לא נחמדה (בפעם הראשונה אחות נשים לא נחמדה ובלידה השניה אחות בתינוקיה, כל השאר היו בסדר)

בפעם האחרונה (לפני חודש וחצי) היה מעולה ממש! לא היתה מישהי שלא התייחסה יפה. הבנתי שעשו שם שינויים בצוות עפ"י הביקורות של היולדות שם, וזה מורגש.

הדבר היחיד שמפריע לי שאין הרבה שעות ביקור אפילו לבעל! וזה קשה לתזמן את הגעתו כשיש עוד צרכים במיוחד לא בלידה ראשונה... שאז יש את הילדים בבית וככה מפספסים את שעות הביקור.

בחדר לידה אפשר לבקש מיילדת טבעית אם זה הכיוון,

ובסך הכל, חוץ מהלידה הראשונה, שאז לא ידעתי מה אני רוצה, ילדתי כמו שרציתי. 

עכשיו יש שם מסדרון לגברים בצד השני של החדרים, וזה נחמד.

בשבת ממש נעים להיות במקום כזה. (כולל הבדלה בזמן רבינו תם) יצא לי גם לשמוע שם מגילת אסתר...

לגבי מקצועיות- איין לי מושג, אני לא אשת מקצוע...

מה שלא אהבתי זה את הצורך לעבור בין המחלקות, בעיקר כשהמעבר הוא לקראת סוף האישפוז.

אורך האישפוז מצויין למי שיש ילדים בבית...

שעות הביקור- מעולה!! נהניתי מהשקט היחסי.

רק בשבת לא היו שעות ביקור מוסדרות, אז בעלי בא והלך כשהתאים לו (את הרוב ילדתי בשבת, והוא תמיד מצא מי שיארח אותו).

כשליוויתי את אחותי ללידה שם, בלידה ראשונה, עם קצת אסרטיביות היא קיבלה מה שרצתה (בניגוד לנהלים של חדר הלידה...)

מומלץ בלידות מתקדמות ללא סיבוכים.

האווירה דתית ונעימה. 8 שעות מהלידה אפשר לעבור למחלקה מפוארת ושקטה ממש כמו מלונית. אוכל בשפע והמון שקט.

התינוקיה קצת יותר בעייתית למרות שהן השתפרו בענק והן כיום מבינות שהתינוק שייך לאמא ולא להן - מה שלא היה שם מובן נניח לפני 5 שנים שהתינוקיה היתה נעולה מלבד שעות שהחליטו שהם שעות האכלה.

יש שעות לביקור - שבלידות מתקדמות השקט הוא בדרך כלל פלוס ענק.

החדרי לידה מתפנים יותר במהירות שם - ולכן בדרך כלל יש חדר לידה ומרדים במספיק מהירות.

לא משאירים את היולדת להמתין במיון הרבה זמן ומתייחסים ממש במהירות לכל פונה.

המון פתיחות להכנסת דולה ולגישות טבעיות ממש - הרבה יותר מבכל מקום אחר.

ממעטים בהתערבויות ומתחשבים ברצון היולדת. ממתינים בסבלנות בהריון עודף.

בלידה ראשונה ממש לא מומלץ - הן להם סבלנות לאורך הזמן שלהם. והם רצים מהר לניתוח. ומלחיצים כל הזמן. קצת אדישים ומתנשאים.

אין מספיק מומחיות ללידות בסיכון.

אין מספיק עזרה להנקה.

ולמרות שהם מעודדים הנקה - אז הם מלחיצים מכל בכי קטן - "התינוק רעב ואין לך מספיק חלב" - למרות שאין שום אישה שיש לה חלב ביומיים אחרי הלידה וכנראה שתינוקות זקוקים רק למציצה ולחום בימים הראשונים ולא לחלב.

ראיתי שם אמהות צעירות מתות מבלבול מהלחץ שהם יצרו להם מכל בכי של התינוק.

היחס לא מספיק אישי בשביל ילד ראשון ויותר מדי תעשייתי.

 ילדתי שם 3 פעמים.

חדרי לידה נעימים, מיילדות בסדר גמור! והמחלקה מאוד נוחה ונעימה.  מה שכן בלידה הראשונה חתכו אותי בצורה די אגרסיבית לדעתי בלי פרופורציה לצורך האמיתי וסבלתי אח"כ הרבה זמן! אבל בלידות אח"כ לא חתכו בכלל, יכול להיות שזה נוהל ללידה ראשונה אצלם...

הייתה אוירה ממש טובה! המיילדת נתנה לי בחירה איך ללדת, הציעה לי מראה כדי שאראה את התינוק יוצא, הרגשתי שם ממש טוב, אפשרו מוניטור בתנועה או על כדור פיזיו, איפשרו לי ללדת איך שרציתי והיחס היה מדהים! 

נתנו מקום לדולה ולכל מה שביקשתי, פשוט מדהימים שם!

גם בחדר לידה גם במיון יולדות גם המחלקת יולדות וגם התינוקיה והיועצות הנקה מעולות!

ממש ממליצה!

החיסרון היחיד זה הביות, אין מחלקה מסודרת של ביות, יש אפשרות לביות מלא אבל זה לא כמו בבתי חולים אחרים שרופא בא אליך לחדר ובודק אותו, את צריכה להביא את אותו לתינוקיה ולא באים אליך והנשים של הביות ביחד בחדר עם נשים לא בביות

יתרונות:

א. מאז שילדתי שם לפני חמש שנים, הבי"ח הזה התפתח הרבה, אבל עדיין יש הרבה מקום לשיפור. 

ב. הצוות בחדר הלידה ידוע כבר שנים כמקצועי וטוב. 

ג. הצוות במחלקות האשפוז רוענן ויש שם אחיות מתוקות ואמפתיות מאוד. ממש הרגשתי שאכפת להן ממני. 

ד. רופאים מקסימים אחד אחד, מקצועיים מאוד. 

ה. בתינוקיה הצוות לא ממש השתנה, אבל כנראה עשו להן כמה סדנאות ביוגה צחוק כי הן נרגעו ושינו גישה. בניגוד לעבר הן גם ממש מעודדות הנקה, ולא אגזים אם אומר שזיהיתי שם סימנים ממשיים של "טרור הנקה". ביות שבעבר רק הבטיחו בפרוטקול שקיים אבל לא ממש אפשרו, קיים עכשיו הרבה וגם מעודדים את היולדות לקחת את התינוק במהלך היום גם אם את לא בביות. 

ו. הם התקדמו מאוד מבחינה טכנולוגית. כל הבדיקות נכנסות מיידית למחשב שמובל ע"י הרופא/אחות לכל יולדת. בעקבות זה, כבר לא צריך לחכות בממוצע שלוש שעות מרגע הביקור עד קבלץ מכתב שחרור. הם ממש התייעלו בנושא. 

חסרונות:

א. העומס!! זה בי"ח קטן מאוד שמשרת רדיוס רחב מידי, וכל זה בגלל פוליטיקות קטנות שמונעות כבר שנים הקמת בית חולים באשדוד. 

ב. מחסור בכוח אדם ובמיטות. האחיות של המחלקה נלחמות על כל מיטה ומתעצבנות כל פעם ששולחים אליהן מאושפזות. 

ג. העומס גרם לכך שבחדר לידה לא קיבלתי יחס נורמלי כל עוד לא הראיתי התקדמות בלידה. לקח להם שעות, אבל שעות!! עד שעשו כל פרוצדורה. עד שבכלל התייחסו אלי. רק כשאמרתי להם שאני דורשת לחתום על ויתור אשפוז, התחילו להתייחס אלי קצת יותר ברצינות ולקדם עניינים סביבי. 

ד. המחלקות באמת לא בנויות לביות. החדרים גם ככה קטנים, אז להכניס עוד עריסה... ואכן, אין הפרדה בין יולדות עם ביות ליולדות בלי ביות, וזה קשה לישון בלילה כשהתינוק של השכנה לחדר צורח כל הלילה... 

ואין  בני דודים קימת בכלל   יש חדרים פרטים וגם לא יש אופציות מצוינות בתינוקיה ביות מלא חצי ביות בכל לא וכו הבעיה ילדתי בחג  שבת ולא היה עבירה של שבת כול כך כן היה מקום להדליק נרות אבל יש חילול שבת בפומבי וחוץ מיזה הבית חולים בשיפוצים אז יש קצת בלגן אבל בטור מישהי שלא תחננה ללדת שם וילדה בלי בררה  היה מצוין .

היועצת הנקה לא נמצאת 24 שעות, אבל האחיות פשוט מדהימות.

הבת שלי לא הצליחה לינוק, וכמעט בכל פעם שהתינוקת הייתה רעבה, באה אלי אחות לעזור לי, לחבר אותה אלי.

התינוקת הייתה ממש קשה ביניקה, ושמעתי מנשים רבות, שאחרי ניסיון עם תינוק כזה, התייאשו ועברו מיד לתמ"ל.

אבל בזכות האחיות של מאיר - הצלחתי!

ב"ה, ינקה יפה עד גיל שנה!

היו לי הריונות ולידות מסובכות לגמרי

היה שם את כל הצוות המקצועי שהיתי זקוקה לו כדי לקבל החלטות קשות וגורליות

המיילדות מקסימות

והכי חשוב, שהם הצילו לי את החיים כאשר ניסיתי ללדת לידה טבעית אחרי קיסרי

הם פשוט היו עם יד על הדופק בכל שלב הלחיצות וברגע שהם הבחינו שיש בעיה הם פשוט הטיסו אותי לחדר ניתוח

והוציאו אותי משם בריאה עם תינוק בריא, לאחר שהתגלה קרע ברחם והרגליים של התינוק היו בחלל הבטן

אושפזתי שם לפני הלידה וילדתי בקיסרי חירום ולאחר מכן הייתי מאושפזת גם במחלקת נשים והתינוק היה בפגיה.  אז אני לא יכולה לספר על מחלקת יולדות הרגילה ולא על התינוקיה אבל כן על כל יתר המחלקות שמסביב.

יתרונות:

א. צוות מקסים, אכפתי ומקצועי.  כולל אחיות, מיילדות, רופאים (מהסטאג'רים ועד הבכירים), כוח עזר.  בכל תקופת השהות  הארוכה שלי נתקלתי רק בשני אנשי צוות מעט פחות אמפטיים, וגם הם לא היו נוראיים.  כל השאר ממש יצאו מגדרם בשבילי.

ב. פגיה ברמה בינלאומית.  אם מישהי חוששת שעלולה להזדקק לפגיה אני ממליצה לה לבדוק ברצינות את מאיר.  ביקרתי גם בפגיות אחרות אבל הפגיה הזאת באמת מיוחדת במינה.

ג. מקצועיות. הרגשתי שאני בידיים טובות ואני יכולה לסמוך על שיקול הדעת של הרופאים.

ד. אוריינטציה טבעית תוך לקיחת סיכונים מחושבים אך לא מוגזמים.  כלומר, בניגוד למקומות אחרים שהכרתי, לא יריצו אותך לניתוח על כל סיבוך קטן אבל גם לא ימשכו לטבעי בכל מחיר.  כנ"ל לגבי חשיבות ההנקה והביות (לא היה רלוונטי אצלי אבל ראיתי אצל יולדות אחרות).  לדעתי יש שם חדר לידה טבעי עם ג'קוזי וכו' אבל כמובן שבמצבי הוא היה מחוץ לתחום אז לא בדקתי את העניין לעומק.

חסרונות:

א. זה לא בית מלון.  מי שמחפשת תנאים פיזיים משופרים, אוכל טוב ושאר פינוקים, לא בטוח שזה המקום בשבילה.

ב.  מי שמחפשת יידישקייט זה גם לא המקום בשבילה.  יש שם לא מעט ערביות.  אני אישית הרגשתי שמאוד מכבדים שם את השונות ולכן גם מאוד השתדלו לכבד את הצרכים שלי לגבי שבת וצניעות למשל אבל אי אפשר להגיד שהיתה שם אוירת שבת.

יתרונות:

• צוות(רופאים, מילדות , אחיות וכו') מדהים עם מקצועיות ברמה גבוהה
• תינוקיה/פגיה- מעולים!!!
• אפשרות לביות מלא, אך מי שלא רוצה לא חייבת, יש את התינוקיה לעזרה תמיד.
• עוזרים מאוד ומייעצים בכל מה שצריך, מהנקה ועד תפרים.

חסרונות:

• יש חדרים עם 3 נשים בחדר
• יש הרבה ערביות
• אין אווירה דתית, אבל מתחשבים.

מאוד נהניתי מהלידות שם. ילדתי בחדר הלידה הטבעית (ללא תוספת תשלום), וזה מרגיש כמו בית מלון- יפה, מרווח, אמבטיה גדולה (אולי יש שם ג'קוזי, זה לא מדבר אליי), כדור פיזיו, מקרר קטן... ממש נעים

המיילדות היו מקסימות, רגישות, מתוקות. התחשבו ברצונות שלי, וגם דאגו לי שלא אתעייף לפני שהלידה מתחילה. יש (או הייתה) גם רופאה ערביה מתוקה.

באשפוז עצמו היה לי הרבה פחות נעים הרגשתי חוסר רגישות אליי כיולדת (לא נכנסת לפרטים. מי שרוצה לשמוע יותר יכולה לפנות באישי).

מה שכן- דאגו מאוד יפה בתינוקיה לקטנה שלי, שבכתה הרבה בהתחלה.

ויש הרבה אחיות שהן גם יועצות הנקה, ויש הדרכות הנקה פעם ביומיים (צריך לשים לב כדי לא לפספס), והדרכה איך לטפל בתינוק חדש וכו'. מהבחינה הזו, האישפוז היה די טוב.

שזה אומר שהתינוק נמצא בלילה בהשגחת האחיות.
אבל לא תמיד יש מקום בביות החלקי מן הסתם.

המיילדות מקסימות, חדרי הקבלה פרטיים!!!, מרווחים חדישים ויפים.

היחס מהמם, המקצוענות, בלידה שלי המיילדת יילדה עוד חמש נשים והיא הייתה מקסימה.

במחלקה פחות נחמד, כשיש עומס כן שמים אותך עם בדואיות והקטע הזה שנותנים לך להסתדר לבד ולמצוא שכנה לחדר שתשמור על התינוק מתי שאת נכנסת לשירותים וכו', לא כ"כ נעים.

בסה"כ היתרונות רבות על החסרונות כראות עיני.

אומנם לפני חמש שנים. אבל רק מילים טובות יש לי לומר : מהקבלה, דרך חדר הלידה ועד המחלקה.

צוות חם ומקצועי. מקום קטן סה"כ.

מבחינת לידה - המיילדת אמרה שהיא לא יודעת ליילד בתנוחה אחרת מאשר על המיטה כרגיל, אבל זו היתה לידה מהירה מאוד ככה שזה לא הטריד מדי.

זו לידה שביעית וחוויתי לידות בשני בתי חולים אחרים נוספים, ומה שמצא חן בעיני במיוחד זה ההתחשבות בזמן של היולדת. כלומר - למשל בבוקר, הם מרכזים את כל המשימות - החלפת משמרות רופאים ואחיות, בדיקה של רופא נשים שעובר במחלקה, בדיקה של רופא ילדים - הכל מרוכז לזמן קצר ולא צריך להיטרטר ולעמוד בלוחות זמנים שונים של חדר האוכל, וביקור רופא והתינוקיה.

משערי צדק למשל, חזרתי ממוטטת בכל פעם שילדתי שם רק מלרדוף אחרי כל מה שצריך להספיק. הרגשתי שאין תיאום בין הפונקציות השונות ואין התחשבות ביולדת מהבחינה הזו.

ברזילי הוא אולי בית החולים היחיד בארץ שאין בו לא ערבים ולא בדואים.

ביות מלא. לא ניסיתי להיעזר במחלקת תינוקות אבל ראיתי שיש חדר גדול עם אנשי צוות וראיתי אמהות משאירות שם תינוקות.

ויש הקפדה על שעות ביקור.

גם בסורוקה יש המון בדואיות, באיזור המרכז יש המון סודנים ואריתראים. ובירושלים המון ערביות.
ככה זה..

את יכולה להשאיר אצלך ולשים בתינוקיה לפי רצונך את לא צריכה לבחור מראש ביות או לא 

בלידה, במחלקה ובגמישות הביות

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

את הלידה השניה ילדתי בלניאדו, כי עברתי דירה,

בית חולים מקסים.

אמנם הקבלה בוילונות, אבל הן מקסימות וכ"כ מבינות, מתחשבות,

מטפלות בך מעבר בכזו עדינות, גם האחיות המחלקה,

שפכו לי שמן מעצמן כדי שלא אקרע ובאמת בלידה שניה לא היו לי בכלל תפרים, אחרי שלידה ראשונה היו לי 5!

גם כשיש ביות מלא, הם מנחות שאם את צריכה עזרה או הולכת להתקלח לשירותים וכו'  תביאי להם את התינוק.

וגם אם כבר השתחררת ועדיין לא יצאת משם, הם מתייחסות אליי כאילו את עדיין יולדת שם ומתחשבות מעצמן נורא.

את האוכל בכלל לא אהבתי, אבל זה כבר חיסרון פעוט לעומת הכל.

צוות מתחשב ועדין

די בקטע טבעי (לא שאני בקטע)

מצד שני לא נותנים מהר זירוז בגלל התל"מ 

מה שאומר שאם את סובלת מצירים אבל כל המדדים תקינים 

(מוניטור, כמות מים, תנועות עובר)

ואין לך פתיחה תשלחי הביתה גם בשבוע 41 +

מיילדות מדהימות אחת אחת

רופאים קצת מאכזבים

מחלקת יולדות- הייתי רק בישנה, מאד נהניתי

מדריכת הנקה מומחית ומבינה

אחיות בתינוקיה נחמדות 

יש ביות מלא וחלקי (לא ניסיתי)

משתדלים מאד לסדר בחדרים ציבור תואם

למשל בלידה האחרונה הייתי שם בחג הסוכות עם שתי רוסיות שלא שומרות מצוות

והעבירו אותי חדר ליד מישהי דתיה שהיה הרבה יותר נחמד לבלות את החג במחיצתה

אז אולי חוות הדעת שלי לא רלוונטית, 
אושפזתי במחלקת נשים (ולא יולדות), היה עומס מאוד גדול, לא התחשבו במצבי, ביום הראשון כמעט לא ראיתי את התינוק,
יכולתי להניק רק בחדר הנקה (והייתי במצב קשה פיזית). 

אחרי יום וחצי הכניסו אותי לחדר רגיל ומשופץ,התנאים היו טובים וסה"כ היה שם בסדר, לא התעמקתי שם יותר מידי, הייתי עסוקה בהתאוששות. 

בקבלה- צוות מדהים וגם בחדרי הלידה, נעימות ומתחשבות..

חסרון גדול שאין מקלחת בחדרי לידה.. רק במיון, אז לא תמיד אפשר 'להתנחל' שם על כדור לעבור את הצירים..

הרופאים רגישים ונעימים..

האחיות בתינוקיה מתוקות- קצת היה לי קשה שיש המון תינוקות ולא מספיק צוות- כלומר מלא צרחות של תינוקות (גרם לי להסיק שבע"ה בלידה הבאה ארצה ביות מלא..)..

היועצות הנקה- מעולות! בבכור השתמשתי כל ההנקה בפיטמות סיליקון ובשני עזרו לי שם מאוד וב"ה מניקה רגיל..

במחלקה (גם א' וגם ב') האחיות מקסימות והאוכל מעולה!!

שבתות וחגים שם מרוממים-ממש התרגשתי בקידוש הראשון שהקטן שלי שמע..

אצלי זה גם קרוב להורים אבל ממליצה לכל אחת בחום!

במיוחד למי שרוצה לידה טבעית.

חשוב לציין שגם האווירה מאד דתית ומכבדת.

אין ערבים בכלל.

ניסיון של 2 לידות. בשנים האחרונות. 

בגדול זה כיף שה בי"ח דתי, ובגישה טבעית יחסית!

לפרט קצת יותר? יאללה..

התנאים החיצוניים במרכז לידה הם ליגה אחרת לגמרי. 

(צריך לקחת בחשבון שלידה במרכז בתשלום 1050 ומחייב הרשמה וקבלה מראש)

מבחינת שקט ופרטיות.   ממוקם באגף נפרד. בלי  כל אוירת והמולת בי"ח. רק את, (ומי שבחרת שיתלווה) והמיילדת.

מבחינת עיצוב ויופי.        ממש מושקעים ומטופחים, כמו צימר.. וחלונות פונים לים.. חשבתי בזמנו בסיור שבכאבי הלידה לא יעניין אותי יופי של חד, אבל מסתבר שזה דוקא כן השפיע ומשמעותי גם ברגעים האלו!!

מבחינת אבזור ללידה טבעית. מיטה רחבה ונמוכה. כריות, וכל השאר..וגם תאורה שאפשר להחליש ולעמעם לאווירת נחת.. מוניטור אלחוטי - עיגול כזה שמניחים לכמה דק על הבטן וזהו

מבחינת המיילדות- חוויה אחת לא טובה בכלל לצערי. לא התייחסה כלפי יפה. אמרה לי משפטים ממש מחלישים ומזלזלים באימהות העתידית שלי, הלחיצה באיומי התערבות רפואית גם כשממש לא היה מוצדק (כנ"ל חושבת תוכת לידה שהייתה איתי) והסכימה לקבל לידה רק על הגב/מקס' צד. מה למען ה' טבעי בזה? התאכזבתי..

                          חוויה אחרת- מהממת. מיילדת שבזכותה היתה לי לידת חלומותי!! מחזקת מעודדת יודעת בדיוק מה ומתי ואיך להגיד. השקיעה הרבה מעצמה בכל מיני עיסויים, טיפות ושמנים שהצטיידה בהם שטובים להריח, הציעה לי כדורים הומאופטיים של לידה קלה, ממש הצטיידה בכל מה שאני כיולדת חשבתי שתפקידי להביא. היתה חדורת אמונה בהצלחת התהליך הטבעי, בנחת, באהבה, בקבלה ששפעה ממנה. באה לקראתי בטירוף בתנוחת לידה לא שגרתית בכלל שדרשה ממנה מאמץ לא קל בכלל, מעצמה עמעמה אורות והשתמשה בתאורה רומנטית ומרגיעה בכל רגע שהיה אפשר, דאגה גם לתחושה נוחה של מי שהיו איתי, מה לא? שליחה מהממת משמים.

במחלקה עצמה - יצא לי להיות גם בא', גם בב', ואפילו גם לילה במסדרון. מהאשפוז אני פחות זוכרת אבל האמת שזה גם מה שאותי אישית פחות מעניין, כי אחרי הלידה כבר כל הראש תפוס באורות ובהודאה לה' על הפלא בידיים, וכל השאר בקטנה מבחינתי. בסה"כ זכורה לי חוויה טובה, כיף שדתיים מסביבך. בעיקר בשבת שזה יום מנוחה באמת סופסוף!! על התינוקיה אני לא כ"כ יודעת להגיד כי רציתי ביות.. האחיות במחלה גם לא זכור לי אז נראה לי שבסדר, חוץ מזה שאני לא סובלת שיושבים על הראש אם כבר היית בשירותים אחרי הלידה ומאיימים בקטטר אם לא.

אישית אני אשמח ומתכננת לחזור לשם. למרכז לידה הכוונה. 

הם מאפשרים 'קיסרי פעיל', שבו היולדת מאוד שותפה בתהליך, ובעיקר - אין ניתוק מהיר מהתינוק אחרי הלידה.

(תשקלי אם מתאים לך לצפות בתמונות של אישה מנותחת... אפשר בהחלט לוותר על הצפייה ולהסתפק בפס הקול.)

(מזהירה את מי שלא קראה למעלה - זה קצת חושפני. אפשר להסתפק בפס הקול.)

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

לא ידעו מה לעשות עם אישה שבעלה יוצא בלידה,

ועוד כמה בעיות הלכתיות בסיסיות.

הדלתות לתינוקיה חשמליות ומיקרופונים בחדרים.

בלידה- אפידורל בכלל לא זמין.

חוץ מזה הם היו מקצועיות ונעימות.

1. כמו שכתבו- אוכל מהדרין בחמגשיות

2. שבת- ממש לא פשוט (וגם- משחררים בשבת את כל מי שמוכנה)

3. ביות מלא בלבד

4.לא תמיד הפרדה יהודיות- ערביות

5. אם את באה בלידה שלישית ומעלה את כנראה יודעת הכל לבד ו"מה את צריכה אפדורל????"

6. הצוות מקצועי מאוד (אבל גם מאוד צמוד לנהלים) מעט מאוד גמישות בחדר לידה.

חדרים סבבה, לא מרווחים אבל בהחלט אפשר להסתדר.. החסרון הוא שיש שם די הרבה יולדות ערביות וזה מבאס

לשמוע מסביב כל כך הרבה ערבית..

האוכל מעולה! וסליחה על השטחיות אבל באמת שהיה טוב, שעות ביקור נורמליות אבל באסה שיש מאבטחת שאשכרה עוברת בחדרים ומוציאה את הבעל..

בחדר הלידה המיילדות היו מהממות והקשיבו והסבירו על כל דבר שעשו..האחיות שאני פגשתי היו ממש לבביות ואמהיות כאלו..

השאירו טעם טוב ובע"ה גם בלידה הבעל"ט נגיע לשם..

הצוות מדהים!!

אבל ממש!

סבלניים, מסבירים כל דבר שהם עושים, אנושיים בצורה בלתי רגילה.

הקבלה וחדרי הלידה - אכן יש מרחב ופינוקים (אמבטיה...)

היחס - הרגשתי הרבה מקובעות וצמידות לפרוטוקול (אם כי נכון שהפרוטוקול עצמו יחסית 'מאפשר' - ביחס לבתי חולים אחרים).

הביות היה מאוד לא נוח. חדרים קטנים, בקושי יש מקום לעריסה. אין הפרדה בין מבייתות ללא-מבייתות. כל הבדיקות והטיפולים בתינוקייה, וכל הזמן צריך גם ללכת לקבץ נדבות בתינוקייה (מגבונים, צמר גפן... כאלה). היחס בתינוקייה היה לי מאוד לא נעים. לא אהבו שאני עומדת ליד התינוק בבדיקות. לחצו עליי בלי סוף לתת מוצצים ובקבוקים...

גם חדר האוכל לא מותאם למבייתות, אין מקום לעריסה בין השולחנות.

חדרי לידה מפנקים ויפים מאד, מרווחים עם אמבטיה גדולה

מיילדות מהסוג המשובח, בעניין של לידה טבעית

הצוות מקסים

תחושה ביתית- יש חדר עם מלא מגבות וחלוקים, קחי כמה שאת רוצה

מעודדים ביות. החדרים במחלקה יפים וחדשים אם כי לא מאד גדולים.

הרצאה על שיקום רצפת האגן

משתדלים מאד לשים דתיות עם דתיות (לא תמיד מצליח...)

יועצת הנקה  מ ד ה י מ ה! הצילה אותי.

חסרונות-

אני הלכתי כל פעם עד לתינוקיה, קצת התקמצנו לי על טיטולים וכו'- לא הביאו לי בשפע

משהו שלי מאד הציק- התחבושות שמביאים שם בלי דבק.אם את מתכננת ללדת שם תביאי מהבית.

כשאני הייתי שם לא היה כל יום רישום למשרד הפנים, כדאי להביא תעודת זהות כדי שלא תפספסי.

לא היה הסבר על הטיפול בתינוק 

ערבים לרוב

ילדתי שם 2 לידות.

הראשונה היתה בזרוז, היו ממש נינוחים,בקבלה קצת ארוך כי חייבים לחכות לרופא שיקבל אותך ולא המיילדות, נתנו לי לשהות בחדר לידה כל הזמן, (25 שעות) דאגו לנו לשתיה ואוכל כולל לבעלי.

סה"כ היתה הקשבה לצרכים שלי.

השניה היתה מהירה מאוד, שוב בקבלה זה היה ארוך מידי, בסוף לא היתה להם ברירה והטיסו אותי לחדר לידה בלי שהרופאה בדקה אותי בכלל. בלידה עצמה זרמו איתי (לא לגמרי- המיילדת היתה ערביה נוצריה ללא אופציה להחליף כי זה היה בחג וזה היה הצוות)

המחלקה- חוץ מהחיסרון הידוע של האזור שהוא ערבים... בלידה הראשונה ישבה לי חמולה על הכניסה כי בחדר הסמוך היו ערביות והשתמשו לנו בשירותים ולא יכולתי לצאת מהחדר, ובלידה השניה בגלל החג אז האחיות היו ערביות ולכן הן לא טרחו להפריד ונתקעתי במיטה שלישית באמצע ללא חלון כשבצד אחד ערביה- וחמולתה, ובצד השני (סליחה על ההשוואה, אבל זה מה שהיה) חרדייה וחמולתה, ואני בסה"כ רציתי שקט וכל הזמן אמרו לי שהערביה אמורה להשתחרר ובסוף אני השתחררתי לפניה...

הרוב בביות מלא, אפשר להכניס מידי פעם לתינוקיה אם צריך. (בלידה הראושנה לא נתנו לי כמעט, ובלידה השניה היו שם אחיות אחרות ונתנו לי בכייף, ללכת לאכול, להתקלח וכו' כשהייתי צריכה)

והיה לי ממש ממש טוב. לידה ראשונה באתי עם ירידת מים חודש לפני הזמן ובלי צירים. והם זרמו איתי לגמרי. אמרו לי לבוא כל יום לאנטיביוטיקה ומעקב ולא ובגלל שהכל היה תקין לא ניסו להתערב יותר מידי. רק שבאתי אחרי חודש עם צירים נכנסתי ללידה. לידה שנייה באתי עם צירים ולא התפתח. אז אמרתי להם שאני הולכת לעשות זירוז טבעי. הם נתנו לי אישור הלכתי, עשיתי, חזרתי, ילדתי. לידה שלישית רצו לילד אותי בשבוע 34 התייעצתי עם הרב עזרא.ואח"כ אמרתי לרופא אז הוא הסכים איתי, הוא אמר מה שהרב עזרא אמר, אנחנו עושים.

באמת השעות ביקור במחלקה קצת לו נוחות ואם נפלת על חדר עם חרדיה או ערביה אז אכלת אותה. כי הם באים בחמולות ועושים המון רעש. והאוכל באמת דוחה אכלתי רק את האוכל של אמא שלי.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

ילדתי שם את שלושת ילדי, לא לחצו עלי לזרז גם כשסיימתי שבוע 41.

חדרי הלידה בסדר גמור מבחינת הציוד, בלידה הראשונה המיילדת הצילה אותי מתפרים וקיסרי,

בלידה השניה המיילדות התייחסו מאוד בחום, בלידה האחרונה המיילדת היתה קצת קרירה. (ילדתי בסוף המשמרת שלה...)

מחלקת יולדות מאוד מאוד מיושנת,לא כל כך נעים מבחינת האסתטיקה, אבל משתדלים להקפיד על ניקיון.

הצוות במחלקת יולדות מקסים ודואג מאוד לבריאות ורווחת היולדות.

משתדלים להפריד בין יולדות יהודיות וערביות, ובפרט להתחשב בדתיות (ילדתי פעמיים בשבת והיה בסדר גמור לטעמי)

מקפידים על שעות ביקור כדי שלא יהיה רעש ובלאגן במחלקה, ומלווה אחד יכול להישאר עד עשר בלילה.

אפשר ביות מלא, ואפשר גם חלקי שזה מאוד נוח כשאפשר להחזיר את התינוק לתינוקיה בזמני ארוחות, במנוחת צהריים ובלילה. 

תודה לרחלקה

http://www.wgh.org.il/

היד שלהם ממש קלה על ההדק בעניין זרוז, קיסרי והתערבויות.

הייתי שם עם צירים מוקדמים(לא ילדתי) והיתה איתי עוד מישהי בתחילת תשיעי שאמרו לה "הכל בסדר, את לא בלידה אבל אם את כבר כאן אז בואי נעשה זרוז!"

צריך ממש להתעקש איתם על דברים.

אני לא הייתי מרוצה בכלל, אבל יש לי חברות שהיו ממש מרוצות.

ילדתי שם שתי לידות רגילות לפני כמה שנים טובות ולפני שנה ילדתי שם קיסרי.

המילדות תמיד היו מדהימות.

התנאים במחלקה היו גרועים פיזית וגם היחס בתינוקיה אבל לפני שנתיים סיימו שיפוץ שהשפיע כנראה גם על הצוות בתינוקיה,

קודם כל מאז השיפוץ, חדרי הלידה מהממים, גם בקבלה יש פרטיות והבעל יכול להכנס והצוות חבל"ז.

גם במחלקה חדרים משודרגים, 2 בחדר אחרי לידה רגילה, וחדר לבד אחרי ניתוח, תאומים וכדו

אפשר לבחור בלי ביות בכלל, חלקי או מלא.

יש יועצות הנקה וכו

בקיצור, אני מבינה שאין פה נשים מהאזור, אז אם אתם בטיול באיזור ויוצא לכם ללדת שם, תהיו רגועות, הרווחתן...

בשרשור...

לא רק ממליצה/ לא ממליצה,
אלא לספר מה אהבתן או לא אהבתן, מה היווה יתרון ומה חיסרון.

זכרו שמה שבשביל אחת הוא הסיבה ללדת בבית חולים הזה דווקא יכול להיות הסיבה של השניה לברוח משם, אנחנו שונות, כל אחת ורצונותיה

אפשר לראות פסים אדומים שמסבירים לאיזה הודעה ההודעה הנוכחית מקושרת.
כמו בתמונה הבאה-

תפתח את השרשור כדי לקרוא את כל התגובות על אותו בית חולים, לא?

אז תשקיעו

ותודה למי שכבר ענתה!

מתי בערך היתה הלידה? ב-5 שנים האחרונות? או יותר?

לפני השיפוץ או אחרי השיפוץ וכו'

יישר כוח על היוזמה!

ילדתי בשערי צדק לפני 5 שבועות בפעם השניה 

היה מדהים!!! הייתי במחלקה החדשה.(ד)

חדרים- סוויטות, היינו 2 בחדר.

היחס היה מדהים!!!!!

תיכנסי להודעה ששמה "שערי צדק" (זה די למעלה)

ולהודעה הזאת תגיבי כדי שההודעה שלך תהיה ביחד עם כל ההודעות שרלוונטיות לשערי צדק

לפי הרופאה שלי אם ההפרשות הם רק אחרי שינה אז אין בעיה לשלוח למסגרות.

תרגישי טוב!

ולא דלקת.

יש שני דברים שיכולים לעזור:

1. מגבונים לניקוי העיניים של ד"ר פישר

2. קומפרסים עם תה קמומיל או לכל הפחות לנקות לו בעדינות עם צמר גפן טבול בתה קמומיל- מאד מרגיע, מנקה ומרפא

עם ידיים לא נקיות. שלט יזדהם בסוף. 🙄

לק"י

המטפלת צודקת שהיא לא רוצה שילדים יגיעו עם ספק דלקת עיניים. מצד שני, אני לא אלך לרופא על כל קשקוש...

ולפעמים אני מתחילה בשמונה, ואז להודיע רק בבוקר שלא אגיע זה בעייתי. למרות שלפעמים אין ברירה.

(הפעם הודעתי מראש שיש סיכוי שלא אגיע גם היום. אבל בבוקר לפני שהוא קם הוא היה נראה בסדר. הודעתי בעבודה שלא אגיע בגלל שלשולים של ילדה אחרת, ואז הוא התעורר וראיתי ששוב יש הפרשות. מזל שהם הסתנכרנו ביחד😅).

טוב שמחר שישי ואני בבית, ואז שבת. ומאמינה שעד יום ראשון יהיה בסדר (נשאר להתפלל שגם הילדה השניה תהיה בסדר. כי היא כמה ימים עם שלשולים פעמיים ביום בערך. ואין לי כח לעשות בדיקת צואה, שכנראה נקבל תוצאות אחרי שזה יעבור).

שההפרשות היו בעיקר בבוקר.

העיניים האדומות זה כן מחשיד בכיוון...

נראה לי שכדאי ללכת לרופא לבדוק🤭

לק"י

לכן אתמול באמת היה לי חשוד יותר.

אבל מעניין אם זה מדביק בלי הפרשות.

האמת שאני אף פעם לא ראיתי שזה מדבק בתוך המשפחה, מלבד אצל התאומים, שתמיד נדבקו זה מזה. ולכן תמיד מוזר לי שאומרים לא להגיע למסגרת כשיש דלקת עיניים...

אבל אולי באמת ילדים קטנים יותר נוטים להדבקי זה את זה🤷‍♀️

לק"י

אני חושבת שבעיקר בגילאים הקטנים יש דלקות עיניים (לפחות עם הפרשות).

אבל לכאורה כן הייתי מצפה שאם יש שתי אחיות בבית אחד, ושתיהן קטנות ונוגעות בכל דבר (כמו שקורה בגן) - הן יידבקו זו מזו...

התאומים ממש ישנו ביחד באותה מיטה ולכן נדבקו. להרגשתי אם בגן לא משכיבים את הילדים לישון באותה מיטה ולא נותנים להם לאכול מאותה כפית - אז אין סיבה שיידבקו.

אבל טוב, לא אני קבעתי את הכללים...

שילדה אחת נדבקה מאחיה.

היו לכם עוד פעמים דלקות עיניים?

לכן הסקתי מה שהסקתי. וזה לא שהבית שלנו יודע לשמור על היגיינה מיטבית...

תסבירו לי אחת ולתמיד למה מותר לשלוח ילד עם נזלת ואסור לשלוח עם דלקת עיניים.

מעולם לא הבנתי את ההבדל.

לק"י

שאלה טובה...

אם כי, אולי דלקת עיניים חמורה יותר מנזלת.

בעיקרון דלקת עיניים היא השלב שאחרי הנזלת (לפחות לפי רופא הילדים שלנו, שאומר לקנח היטב את האף כשאנחנו מגיעים עם דלקת עיניים), ועיניים הן כבר איבר רגיש, לכן נזהרים...

ז"א הסיכוי שנזלת תסתבך לאיזה משהו נמוך

הסיכוי שדלקת עיניים תסתבך יותר גבוה.

ואם היה אסור לשלוח ילד עם נזלת אז הילד שלי היה בבית 365 ימים בשנה

אבל אולי קל יותר ביניהן לבין דלקת עיניים מאשר בין נזלת אלרגית לנזלת חיידקית?

אבל היו לו הרבה הפרשות כל בוקר, אני רואה עכשיו שכתבת ששתי העיניים עם הפרשות, לבן שלי היה רק מעין אחת ל3 שבועות.

לק"י

אצל הבן שלך היו לו גם במשך היום?

אבל במהלך היום לא היה משהו חריג. לפעמים הוא שפשף את העין יותר אבל לא קבוע.

לא התנסיתי אבל כנראה כשתפגשי אותו תוכלו לשאול על זה אני מניחה.. כדאי כי זה יעשה לך סדר בתהליך

עוד חיבוק אמא אלופה שאת!

למה ללכת בכלל? סתם יעשה לי שחור שיוסיף עוד יותר על הקושי וההתמודדות ביומיום

הרך זה אומר שהוא גם נותן טיפול כלשהו אחרת למה הוא שם? זה תחום התמחות ספציפי

אני לא מכירה מקרוב כאמור כן? אבל לכי בראש פתוח תשאלי אותו מה הטיפול המוצע במקרה שלכם במידה והיא מאובחנת עם חרדות

לדעתי זו השתדלות ראויה ונצרכת אם טיםול רגשי לא הניב תוצאות. בשבילך ובשבילה. שתיכן סובלות.

שנותנים רק אבחנה.

אבל עם האבחנה כנראה אפשר לקבל טיפול במרפאות בקהילה / בהתפתחות הילד.

בכללי לבעיות כאלה של קטנים יש איך לטפל חוץ מהדרכת הורים?

מה אתם עושים בהדרכת הורים?

כי נשמע שהקטנטונת שלך באמת סובלת ואתם איתה, וממש מפתיע שאין שום התקדמות.

חרדה היא בסה"כ סימפטום ולא הבעיה עצמה. אם הנושא הזה לא התברר עדיין בהדרכה הייתי מחליפה מדריכה...

מוזמנת לפרט כאן או באישי אם תרצי

כי באופן כללי חרדה היא לא רק סימפטום היא הרבה פעמים הפרעה בפני עצמה

אני יודעת שיש בDSM הגדרה להפרעת חרדה (ועוד שלל הפרעות נפשיות שונות) אבל הDSM מתאר סימפטומים ולא עוסק בסיבה שגרמה להם.

מה שאני יודעת ומבינה היא שחרדה היא דרך של המח "לכבות" בהלה גבוהה מידי. ולכן אין טעם להתעסק בטריגר שעליו התיישבה החרדה אלא לטפל בשורש שזה בהלה והיכולת להרגיש אותה.

בהדרכה פרטנית אפשר למפות ולהבין את גורמי הבהלה בחיים של הילד ולהפחית אותם, ובמקביל להכניס עיבוד של הרגש כדי להעלות את הסיבולת לבהלה.

אני אשמח לשמוע ממך באיזו דרך אחרת אפשר לעזור לילדה כל כך צעירה שסובלת מחרדה, הרי CBT לא רלוונטי בגיל הזה (בפרט שהיא סובלת מאילמות סלקטיבית), וטיפול תרופתי הייתי מנסה כקו שאחרי האחרון גם אצל ילדים גדולים ממנה...

מעניין אותי מה נעשה בהדרכה שלא עזרה עד כה.

מטפלת 1 שהיינו אמרה תפחיתו לה גירויים וזה יצמצם את הפחדים וההסתגרויות בבית. סבבה ומה הלאה? איך אני עוזרת לה בחיים? מאופנוע שעובר ויש רעש חזק היא ממש נבהלת ונסגררת לכמה זמן אחכ- על זה אין לי שליטה כמובן שלא יעבור אופנוע , לא לשים לה בגדים קצרים/ארוכים בעןנה? לא שייך עכשיו במעבר לארוך זה םשוט סיוט סיוט - אז אי אפשר לא לעשות, אצל סבא סבתא לא ללכת? שם היא עוד יותר נהיית קפואה וננעלת

בקיצור עזבתי אותה. מטפלת שניה ונוכחית מנזה להסביר איך לעזור לה ולתווך לה מצבים מסוימים כדי להקל אבל זה לא עוזר, בגן נניח המטפלת קיבלה הדרכה קצרה ואולי זה עזר מעט אבל גם המטפלת עצמה מדהימה אז לא דוגמא, אבל בכל הסיטואציות בבית ובמרחב הציבורי זה לא עזר, שיש רעש פתאומי חזק אופנוע/מטוס אמרה לי לחבק אותה חזק כי המגע ירגיע אבל היא לא מוכנה למגע חזק בכלל, בריכה וים בקיץ אמרה לחשוף בהדרגה ממש אז רק הסכימה לשבת על החוף עם כף ודלי, אבל היןם היא אומרת כל הזמן" נכון בים אני בוכה? אני מפחדת " זה לא עזר לה

בבית בשבת שסבתא באה (קבוע) היא לא עוזבת אותי לשנייה, אמרה לנו המטפלת שהיא תדובב אותה /סיפור/תיקח לגינה או סיבוב הילדה לא מוכנה וזה יוצר מצב שעוד יותר היא ננעלת

להזמין חבר לבית זה סבבה כשזה 1 על 1 אבל כשזה מתרחב ויוצאים מעט לגינה אז זהו איבדתי אותה שוב

כאילו לא מצליחה, נתתי פה כמה דוגמאות אבל זה סביב כל היום

ךלנונקשה עוד בסדר מסכנה מה היא, אבל לפעמים היא הילדה הכי פורחת , הכי רוקדת ושרה אז לא יודעת מה הטריגר שגורם להינעל ככה פתאום

אולי תקופות?

מבינה ממש את המצוקה..

קודם כל חיבוק גדול על ההתמודדות. את עושה כל כך הרבה בשבילה ולאורך זמן המצב לא משתפר.

ברור שזה לא מקרה לעצות על גבי הפורום, כן?

אני רק אגיד שבעיני צריך קודם כל להבין לאן חותרים.

כלומר יכול להיות שהילדה שלך היא לדוגמא עם רגישות גבוהה מאד, והעולם באופן קבוע הוא "יותר מידי" בשבילה. הדרכה טובה לא תוכל לשנות אותה, והיא תישאר עם רגישות גבוהה - אבל אתם תוכלו להתאים עבורה את הסביבה כך שבחלקים משמעותיים מהזמן היא תרגיש בטוחה, החרדה תרד והא תוכל להתפתח ולהבשיל.

או למשל אם את ו/או בעלך לא מאד פנויים כרגע מסיבות פנימיות א חיצוניות, אז בהדרכה טובה כמובן תהיה עבודה משמעותית על יכולות הויסות שלכם והביטחון שאתם יכולים לתת לה כי חרדה כמעט תמיד יושבת בעומק על פחד מפרידה. אבל גם בזה למרבה הצער אין קיצורי דרך ועבודה פנימית לוקחת זמן ככה שצריך לראות למה אתם מסוגלים כרגע בהורות שלכם, ולהתאים את הציפיות.

ויכול להיות שהמסרת שבה היא נמצאת גדולה עליה ועם כל הרצון הטוב שהיא תסתגל זה פשוט לא תואם את המצב שלה וכדי לראות שיפור צריך להוציא אותה משם.

אני יודעת שחרדה זה דבר מאד מבהיל וכמעט תמיד זה גם פוגש אותנו בכל מיני אזורים בנפש שהרבה יותר נח לא לפגוש... וטכנית זה מגביל ומעיק ומקשה מאד על החיים. וממש רוצים למצוא את הפתרון המושלם בשביל להיפטר ממנה. אבל רק הבנה מעמיקה של האירוע הזה תאפשר לך לבחור בדרך המתאימה לעזור לה ולכם.

שוב חיבוק ענק

אם תרצי עוד חומר בנושא אשלח לך בשמחה.

אם היא קטנטונת אולי הייתי חוששת להכניס לגוף חומרים שאולי לא מותאמים לגיל במינון וכזה.

אבל בגיל גדול יותר למה לא בעצם?

הייתי חושבת שהתרופה תוכל להוריד במידה מסויימת את החרדה ותאפשר לעבוד עם הילד. לטפל מעבר.

אולי גולשת משאלת הפותחת, אבל מעניין אותי להבין.

כי ממה שאני ראיתי טיפול תרופתי יכול להיות משמעותי ולתת פניות לטיפול נוסף...

להכניס למערכת חומרים שמשפיעים על מערכת העצבים, בעיני זה מוצא אחרון.

אם אין ברירה ומוצו כל האפשרויות האחרות אז אפשר בצער לשקול את זה אבל זה כאמור קו אחרון.

הסיבה העיקרית היא שתרופות פסיכיאטריות לרוב מעמעמות רגש, ורגש שלא מורגש כמו שצריך הוא הסיבה העיקרית לבעיות נפשיות. אז לא רואה פה איזו תועלת מיוחדת חוץ מהנוחות שבניהול ההתנהגות של הילד, רק שהנוחות הזו למרבה הצער לא משרתת את ההתפתחות שלו.

סיבות נוספות - שלל תופעות לוואי

תלות לאורך זמן

חסר עוד?

ולא ספר שנותן בד''כ פרוגנוזה.

אבל אני לא חושבת שכל חרדה היא רק סימפטום לקושי, הרבה פעמים החרדה עצמה היא בעיה.

CBT מאוד רלוונטי, לא עבורה אבל בהחלט עבור ההורים, ועבדתי ועדיין עובדת עם הורים בהדרכה על CBT בגיל הרך.

לגבי טיפול תרופתי, זה בעיני מאוד תלוי במידת הסבל, לעיתים הטיפול התרופתי הוא מצא שמאפשר על גביו לעשות תהליך טיפולי שיאפשר עם הזמן הפחתה של הטיפול התרופתי, אני ממש חושבת שכל מקרה ומקרה לגופו

בוודאי אצל ילדים...

כשהמוח מעבד את המידע החושי סביבה בצורה מועצמת למשל, הרעשים יותר חזקים, המגע יותר חודרני, הריחות יותר מציפים וכו'-הילד חווה את העולם כמפחיד יותר .

במקרה כזה גם רק אבחנה יכולה לסייע כי היא תעזור למצוא דרכים טובות יותר להתמודד עם העולם ולהתאים עבורה את העולם, למשל מסגרת מותאמת, קטנה ועוטפת-כמו מעון שיקומי.

כל מיני עזרים, תלוי בדיוק מה הקושי בוויסות ואיך זה בא לידי ביטוי-אבל עבור זה את צריכה הדרכה מאיש מקצוע טוב ורלוונטי, וגם זה פסיכיאטר מקצועי מאוד יכול לכוון, למשל למרפאה בעיסוק שמתמחה בתחום. (למשל אוזניות שמפחיתות רעשים, שמיכת כובד בלילה, אפילו איך לגעת בה ולהבין איזה מגע נעים לה...)

בהצלחה וחיבוק, נשמע מאתגר מאוד!

זה חלילה יכול להעיד על הפרעה אחרת כמו אוטיזם וכאלה?

אוטיזם מגיע עם קשיים בוויסות החושי, גם הפרעות קשב, ויש גם סתם אנשים שיש להם קשיים בוויסות החושי בלי קשר למשהו נוסף.

אני גם אגיד שהיא נולדה לתוך המלחמה, כל הילדים שאני מכירה שנולדו למלחמה-יש להם קשיים בוויסות (חושי או רגשי) הם נולדו למציאות מטורפת.

הגיוני שזה יתאזן עם הגיל, והיא גם יכולה ללמוד טכניקות שונות לוויסות , בגיל הזה היא עוד צריכה לזה המון תיווך מכם, אבל עם הגיל וככל שהיא תלמד לווסת את עצמה בכל מיני דרכים בתיווך שלכם-היא גם תוכל ללמוד לעשות את זה בעצמה.

ובעיניי מסגרת מותאמת זה הכי חשוב, כי במסגרת היא נמצאת המון שעות במהלך היום, ואם תייצרו לה גם שם סביבה בטוחה זה ישפיע עליהם לאורך כל היום, והגיוני שגם בבית היא פחות תיצמד אלייך, נשמע שכרגע את מהווה עבורה את המקום הבטוח, ויכול להיות, שוב, צריך להכיר יותר כדי לדעת, כשהיא נצמדת אלייך היא מווסתת את עצמה בדרכים שהיא יכולה להעתיק גם לאמצעים חיצוניים, לדוגמא-אם היא תופסת אותך חזק, יכול להיות שגם לתפוס כדור קוצים יכול לעזור לה כי הוא נותן פידבק חזק... או לחילופין-את תעזרי לה לווסת את עצמה בדרכים יותר מותאמות, למשל עיסויים חזקים לפרקי זמן מוגדרים כשאת יודעת שיש משהו שמלחיץ אותה....

והיה ממש בסדר!!

העקירה עצמה לא הרגשתי החלק המעצבן זה ההרדמה אבל זה לא הרבה זמן

ואחכ היה רק קצת כואב עבר מהר

בהצלחה!!

הצלחת לאכול אחרי זה? בכל זאת מחר יום שישי 😂

מבינה אותך, באמת מלחיץ.

את יודעת אם השן בחוץ או כלואה? אם היא בחוץ זה אמור להיות יותר קל.

אצלי העקירה הראשונה הייתה כירורגית קשה, חששתי מאוד, אבל הנוספות היו ממש קלילות יחסית אם זה מעודד אותך

פשוט יש בה כבר חור אז לא מטפלים רק עוקרים

תעדכני

גם לי יש עוד שבועיים ואני דוחה ודוחה

הפחד שלי זה לא מההרדמה או מאחכ אלה מההרגשה של השן שמתנתקת, זה נוראיי (היה לי בעבר) לא כאב אבל הרגשה מזעזעת

תעדכני איך היה שאני ירגע אחרייך...

בהצלחה 🙏

סתם משהו מעניין..

כי אחכ בלידות גז צחוק עשה לי ממש רע

וכן, יש לי חברה שגם מספרת שהגז ציוק בלידה היה לה קשה ממש

אני עקרתי שן עם חור שהיתה בחוץ

יצאתי מהעבודה, עקרתי, חזרתי לעבודה...

בריאות טובה ובקלות בעז"ה 🙏

אחת עם תפרים אחת בלי

זכור לי רק בלילה הראשון אי נעימות שנאלצתי לקחת משכך

אבל עבר ממש בסדר גמור

בהצלחה!

של צוותים פרא רפואיים בגני החינוך המיוחד..

אולי להפעיל לחץ כועד הורים אם לא קלינאית שתבוא בשוטף אז לפחות שתבוא קלינאית פעם בשבוע להדרכת הצוות

אם הם בגן כזה, לא?

הדרכה יותר מכוונת של קלינאית תקשורת, בדגש איך להכניס יותר שפה בגן

המהות של הגן הזה עיכוב שפתי אז לא מבינה איך אין שם, ולמה הקופה ככ מהר מבטלת טיפול?

1. ברגע שהילד משובץ לגן חינוך מיוחד אז הקופה יוצאת מנקודת הנחה שהילד יקבל את הטיפולים במסגרת ולכן לא תממן בנוסף גם טיפולים שלה. במידה והילג לא מקבל במסגרת אז ההורים צריכים להביא אישורים ולהגיש בקשה לקופה. אבל אכן אלה רשימות המתנה מטורפות.

2. הצוות כאמור אמור להיות מוכשר וכל הלמידה היא יותר איטית ומותאמת אבל עדיין זה לא סותר שיש צורך בנקודת מבט וזוית של קלינאית תקשורת.

3. היום הגנים האלה מוגדרים גני עיכוב התפתחותי ולא גני שפה כי הם יכולים לכלול ילדים עם קשיים אחרים שהמוקד שלהם לא בהכרח שפתי (התנהגותי, רגשי)

חוץ מלטפל היא גם מדריכה ועושה מודלינג לצוות

אבל כשאין אותה אז אין להם הדרכה

אם הם צוות ותיק ומנוסה אז כנראה שיש הרבה עקרונות שהם יודעים... אבל בסוף הם לא קלינאיות

בטח אם הם גם לא כאלו ותיקות אז זה לגמרי חסר.

קודם כל - זה באמת מצב כל כך מתסכל שעד שהוא נכנס לגן שמתאים לו, הוא לא יכול לקבל שם את המענה שמגיע לו.

וזה שהוא לא יכול לקבל מענה גם דרך הקופה זה באמת ממש מתסכל ובעייתי.

אני אכתוב פה בתור קלינאית תקשורת במשרד החינוך -

באמת יש מצוקה גדולה ומחסור גדול של קלינאיות במסגרות משרד החינוך (ובכלל בשירות הציבורי). כרגע לצערי אף אחד לא באמת מנסה לתת מענה ולראות איך משפרים את המצב, וזה באמת עוול לילדים ולהורים.

אבל בתוך המציאות הזו של המחסור, עדיין יש הבדל בין לקבל מענה חלקי כלשהו, לבין לא לקבל שום דבר.

אז קודם כל - זה שהוא בגן שפה זה בהחלט יתרון כי אני בטוחה שגם אם הצוות לא מורכב מקלינאיות תקשורת, הם כן מנוסות עם ילדים עם עיכוב שפתי, וכן למדו ברמה כזו או אחרת איך לתת דגש על למידת שפה וכו'. זה בטוח יותר טוב ויותר מותאם מאשר גן רגיל, גם אם אין קלינאית תקשורת בגן.

אבל ידע כללי איך לעבוד ולחזק שפה, שונה מאשר הדרכה קבועה שמתייחסת לילדים הספציפיים שיש בגן.

אולי הן כבר מקבלות הדרכה כזו. אבל בכל מקרה כדאי לשאול ולהתעניין. לא בקטע כועס או מאשים, אלא באמת בתור שאלה ודאגה לבן שלך - מה המענה שהוא מקבל בתחום השפתי?

(בכלל אני חושבת שעצם זה שתשאלי יעלה את זה יותר למודעות שלהן. אם יש להם הדרכה שבועית - לא תמיד מצליחים לדבר על כל הילדים כל פעם. אבל אם את שואלת, אולי יש יותר סיכוי שישימו לב לדבר ולחשוב עליו באופן אישי).

הוא לא זכאי לטיפולים בקופה, צריך לבקש אישור בשביל זה (תבדקי עם התפתחות הילד אצלכם איך מבקשים אישור. אם אין קלינאית בגן אמורים לאשר.) ולהסביר את המצב לקופה ולבקש שיקפיצו אותו לראש הרשימה, כי הילד באמת צריך וכרגע לא מקבל...

גם אם יקח לכם חצי שנה לקבל בקופה עדיין זה אומר שעוד חצי שנה תקבלו וזה יותר טוב מכלום.

אפשר היום לעבור קופות חולים מאוד בקלות.

תבדקו מול קופות אחרות אולי שם כן יתנו בגלל שהילד לא מקבל במסגרת.

פוגשת ילדים מכל הקופות שלא מקבלים

במיוחד אם יש אישור מהגן שאין קלינאית בגן, יהיו קופות שיהיה יותר קל למצוא תור, וגם מאוד תלוי איזור, אז כדאי להתייעץ עם אנשים מסביב

מכירה את ההרגשה,

גם לי היה ילד אחד שנולד בהפתעה עם מניעה של גלולות וזה יצר יחסית הרבה ילדים צפופים יותר מהמתוכנן.

את לא צריכה להצטדק מול אנשים ולנסות להתעלם מתגובות או הבעות פנים של אנשים. אני נוטה להאמין שרוב האנשים עם טקט ויאחלו מזל טוב בלי לנבור ולתקוע משפטים.

ב"ה שתרווי מהילדים רק נחת, נכון ההתחלה קשה, אבל ממה שאני רואה כשהם צפופים הם גדלים להיות חברים ממש קרובים אחד של השני!

בגלל שציינת שאת מובכת, אפשר, בחיוך, להגיד "את האמת" בהומור ובצורה מעודנת:

"יצא בטעות אבל שמחים מאד בטעות הזו!"

כאלה...

כי בסוף הילד יגדל וזה יגיע כם לאזניו

אבל כאן בכל מקרה זה כמה ילדים אז שומדבר לא מכוון לאחד ספציפי אלא לכל המצב.

עקרוני יותר זה שיש בתים שבהם זה נושא פתוח שלא מסתירים גם אם לא עושים מזה עניין - מתנה שנתנו לנו בלי שרצינו. זה יכול לפגוש בעוד הקשרים כמו ילד עם צרכים מיוחדים.

מודה לה' עליו כל יום

הוא כבר גדול בגיל ביהס

אבל אם היה שומע את זה שלא התכוונו שיוולד, זה נראב לי מטלטל ומסעיר מאד. ומידע שיכול רק לתסבך ילד ולא להצמיח

ואני סבבה לגמרי

יודעת שההורים שלי אוהבים אותי ושמחים בי כמו בשאר האחים ואין תופעות לואי

לק"י

אם מעודד אותך, אז סביר להניח שרוב האנשים לא יודעים שזה היה "בטעות". אולי הם בכלל חושבים שרציתם או שלא מעסיקים את עצמם בזה....

לק"י

בכמה הפרש יש, ולמה יש צפופים או לא...

כל מיני דברים שיקלו עליך, ועל השפיות שלך.

כמו מישהי שמקפלת לך כביסה

קניות עם משלוחים עד הבית

ארוחות מבושלות לתקופה

לצאת לבית הבראה לנשום לעצמך, לעכל

ממש ממש ממליצה להיות עם יד על הדופק,

לשים לב שאת לא נכנסת לדיכאון מזה.

לראות מה עושה לך טוב, ולהקפיד על זה פעם בשבוע.

בכל מחיר. (משפחתי, כלכלי וכו')

לא ממש עכשיו, קצת תתאוששי, אבל בכללי.

חוג, בית קפה פעם בשבוע

חברה טובה, סרט/ספר טוב

חיבוק גדול

ובע''ה שתרגישי מהר שהיה מדויק לכם ❤️

ברור שהכל מרגיש לך מבהיל וגדול ומפחיד

אבל יש לך עזרה כרגע מבעלך והגדולים והם יגדלו יחד קרובים בגיל ויגיע שלב שהם מעסיקים אחד את השני ואני כן אציע לך אחרי שתרימי קצת את הראש - קחי עזרה. ובינתיים עם העזרה הקיימת תנוחי ככל יכולתך. זו המשימה שלך כרגע.

בסוף בסוף לא משנה הנסיבות - זה מצב קיים וכך השם סיבב ורצה.

ומזל טוב! תראי שבסוף הקושי יתגמד עם הזמן ככל שיגדלו ויהיה בסדר♥️ הרבה נחת!!

וזה מה שחשוב :-*

ברור ששומעים את ההלם מההפתעות החוזרות, אבל העיקר הוא שאת שמחה במתנות שקיבלת.

שבועיים אחרי לידה זה לגמרי זמן שאפשר לקבל פיק ברכיים מהתמודדות עם המציאות גם בלידה עם פער גדול יותר.

כמובן שכדאי למצוא דרך לקבל עזרה.

ולשנן לעצמך כל מה שעוזר לך לסנן תגובות של אנשים

תחשבי על השלישיה המתוקה הזאת עוד 5 שנים. עוד 10 שנים. עוד 15. לאף אחד לא יהיה אכפת כמה זמן עבר בין לידה ללידה.

תחשבי על עצמך של אז, מה את אומרת לעצמך של היום על זה שאומרים לך על הילדים הגדולים והמהממים שלך, "מה לא מנעת?" או איזה משפט טיפשי ומחטט אחר.

אה ועוד דבר חשוב!!

מדיח כלים

שואב שוטף

מייבש כביסה

כל אלה מכשירי חשמל שיכולים לאפשר לך להוריד ממך עבודה ולדעת שהיא נעשית עדיין בצורה טובה. גם למישהי בתנאים רגילים לגמרי הם מאד מקלים

מקפלת כביסה פעם בשבוע. בסוף זה חוסך!

תחשבי מה המקומות שאת יכולה להיעזר בהם

עשיתן לי ממש טוב עם כל התגובות!

תודה על העצות והמילים הטובות והחכמות! על הנרמול של ההרגשה שלי, והתזכורת לכך שזה מה שה' רצה, והתזכורת לדאוג לעצמי ולחשוב מה יעשה טוב. תודה!

@ירושלמית במקור נכון, זה מה שהביך אותי. מצד שני את בעלי מביך שאנשים ידעו שזה לא בכוונה..

@רקלתשוהנ מדיח ומייבש יש לי, הם העוזרים הצמודים שלי. שואב שוטף לא כי אין לי מקום בבית וגם לא סגורה על זה שזה דבר שיעזור לי, נראה.. בכל אופן את ממש צודקת בכל מה שכתבת,

וכולכן צודקות וחכמות!

תודה רבה!

זה עיקר היתרון שיש לי מהעניין. אחכ צריכה לבקש מהילד לשטוף חלקים .

לפני בדרכ אני מטאטא

הרבה נחת מכולם!

תקבעי לרופאת נשים. אולטרסאונד לבדיקת דופק סביב שבוע 7-8. תנסי בהקדם להגיע לקבל הפניות לשקיפות וסקירה כדי שתספיקי תורים. או שתנסי לקבוע כבר בלי הפניה ולהביא אח''כ. תראי אם עובד לך.

אני באתי לרופא פריון עוד פעם אחת לסיכום ולהנחיה מתי ואיך להפסיק תמיכה. אבל תראי מה הם עונים לך.

המשכתי תמיכה בשבועות הראשונים, אבל זו היתה תמיכה נרתיקית אז לא יודעת לגבי דופסטון...

המנעות מדברים כמו כל הריון רגיל! שיהיה בקלות

את רופאת הפריון חפשתי את התור היה הכי זמין והייתה אישה (בדיעבד זה לא היה כזה משנה כי היא רק עשתה איתנו שיחות ולא בדיקות או טיפולים בעצמה)

זו הרופאה שתלווה לכל ההריון? זה בעייתי להחליף מרופאת פריון (היא גם רופאת נשים)?

היא עושה בעצמה את אולטאסאונד?

יש המלצה למישהי במכבי בירושלים?

רופאי פריון לא מקבלים גם למעקב הריון. אבל אם היא כן אז ברור שאפשר.

לגבי אולטרסאונד בחדר זה ממש תלוי קופה וסניף אז אין לי מושג, לפעמים עושות לפעמים הולכים לטכנאית. ואני לא במכבי ירושלים חח. בהצלחה!

הן אמרו להמשיך עם הדופסטון כרגיל, ולחזור על בדיקת בטא ביום ראשון.

שאלתי לגבי תור לרופאת נשים והן אמרו שזה מוקדם לקבוע תור לרופאת נשים לפני שעוקבים אחרי העלייה בבטא.

הכוונה שצריך תור לעוד שבועיים- שלוש, נכון? באמת רוב הרופאים לא זמינים לזמן הזה ממה שבדקתי.

מקסימום מבטלת אם חלילה אין צורך.

אח''כ אין תורים.

לזכרוני הוא לא כדור שתלוי בשעה אם לוקחים רק אחד ביום וגם אם לוקחת 2 לא אמור לשנות הפרש של שעתיים.

בכל מקרה אותי הנחו להמשיך דופסטון (בגלל דימומים בעבר) עד שבוע 12, כשהשליה מתחילה לתפקד טוב, אז מניחה שלפחות עד שיראו דופק ירצו שתמשיכי...

ככה ששתי האפשרויות - לקחת ב-2 או לחכות ל-4 - הגיוניות.

בשעה טובה ובידיים מלאות!

הבנתי שצריך לרווח את המנות שלא יהיה צפוף מידי.

הכי הגיוני בעיני להמשיך לקחת כרגיל בשתיים כי אין בזה שום נזק, גם במקרה הלא סביר שיגידו לך לעצור.

ואם את לא רוצה אז אפשר גם לקחת ב-4 ואז את הבא בתור שעה אחת אחרי הזמן הרגיל ואת זה שאחריו - כבר כרגיל...

שבוע להוריד ל-2 ואז אחרי שבוע להוריד לאחד ביום... מבינה למה הגיוני להמשיך?

בשעה טובה!!!!

שיהיה בקלות בבריאות וידיים מלאות

שיהיה בקלות בבריאות בידיים מלאות!

אין לי מושג מעבר לזה לגבי הריון לאחר טיפולים

ממש לא להפסיק

תתיעצי עם הרופא שלך

דופסטון ממשיכים עד להיווצרות של השליה, סביבות שבוע 12. ומורידים בהדרגה, זה האחיות פוריות אמורות להנחות אותך.

המרפאת פוריות מלווה אותך עד שרואים עובר עם דופק. נותנים הפניה לאולטרסאונד בשבוע 6. (אצלי כשקיבלתי תמיכה של פרוגסטרון הפנו לפעמים גם לאולטרסאונד בשבוע 5, כדי לוודא שההריון ברחם).

אחרי זה את עוברת למעקב הריון אצל רופאת נשים רגילה, והיא זו שלווה אותך במשך ההריון. לרוב רופאי פוריות לא מקבלים למעקב הריון, אז כנראה תצטרכי למצוא רופאה אחרת.

אני קובעת תור לרופאת נשים כבר ברגע שיש בטא חיובית, כי גם ככה התורים לא מאוד זמינים, אז חבל לחכות סתם. בד"כ זה יוצא בסביבות שבוע 9-10 תור ראשון. ומנסיוני, עדיף להתקשר ישירות למרפאה לקבוע תור, כי הם נותנים תורים יותר קרובים מאשר מה שיש באפליקציה.

בכל מקרה, גם הרופאת פוריות או רופא משפחה יכולים לתת לך הפניות לדברים של תחילת הריון אם תצטרכי.

מבחינת מה להימנע - כל הזמן צצים דברים חדשים😅

הבסיס זה לא ביצים חיות ולא בשר נא או דגים נאים.

שיהיה בשמחה ובקלות❤️