נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

(לא שיצא לי פעם אבל הילדים שלי ממש קטנים)

אם גישות חינוכיות עכשוויות  ימשיכו להיות באופנה אז

כנראה נצטרך עוד מעט לפתח מקלטים להורים ומורים מוכים

אבל בכללי אין ענין. בימינו ביחוד. מלבד מקרי "חירום".

ולא כדאי לכם בכלל לחשוב על כיוון כזה.

במקום לבנות, אתם עלולים להיסחף.

שלא לדבר על להרים את הקול....אני מודה שבתקופה האחרונה מרוב מצוקה הייתי טופחת לבת שלי על הראש והטוסיק אבל הפסקתי עם זה מהר מאוד כי זה לא באופי שלי בכלל.....עדין עדין אני סובלת מהרגשת חולשה ושיתוק כשהילדים לידי.

לדעת להציב גבולות ברוגע

הרבה הורים או לא מציבים גבולות בכלל או מציבים אותם מתוך תחושות שליליות. 

וזה מאוד קשה ללמוד וליישם 

ברחמים, באהבה..

תתפסי כאילו איזה טיפה "מרחק" לרגע; תגידי לעצמך בנחת - כאילו היית רואה ילד קטן ברחוב שלא בדיוק יודע לאן ללכת - הם קטנים, אני האמא, אני אעזור להם לנווט את עצמם. גם בלאגן שהם עושים, כי אין להם בדיוק נסיון חיים מה לעשות עם כחותיהם. תעזרי להם, בסבלנות, בהתמדה. את תראי שאת מצליחה להשפיע, וזה יתן לך עוד כח ועוד סבלנות.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

את תחליטי שיש לך אנרגיה וסבלנות - אז יהיה לך.

לא מעט אימהות מטפלות "כמעט לבד" (בעל בצבא, עבודה וכד')..

הגדולה מן הסתם הרגישה "מצב" בבית, אז הגיבה בדרכה. כך גם האמצעי.

זה היתרון שאתם עושים כעת "טיפול כולל". לא רק בנקודה אחת.

את צריכה להאמין, שככל שהמצב האישי והמשפחתי יהיה יותר רגוע, הילדים יחושו ויהיו גם כן.

אל תחשבי  על עצמך כ"נפעלת" מהמצב אלא כבעלת יכולת השפעה עליו.

לא "להתרגש" מידי. הכל בנחת. גם אמירות לילדים. אפשר לעמוד על דברים ולהסביר ולהגיע להבנה, גם בנחת.ירגיוש את יודעת מה את רוצה, ויעשו מה שצריך.

תקדישי זמן לעצמך כשהילדים לא בבית.  תכבדו אחד את השני - ויהיו לך מספיק אנרגיות גם להם..

הסתכלתי על תמונות שצילמנו לפני זמן ורואים על הפנים של כולנו שאנחנו סובלים,אני מקווה שהתרופות והטיפול,עם ההדרכה יעזרו,גם נקבל הדרכה בבית

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

רק שאין לי אפשרות כרגע להשיג את הספר.

אולי תוכלי לכתוב לי בפרטי נקודות עיקריות מתוכו

לחפש את הספר וליצור קשר.

אבל ממש ממליצה לך להתאמץ להשיג אותו. אם אתם מחוברים לקהילה, אולי למישהו יש אותו. המחברת היא אמריקאית במקור ואני מניחה שהספר יצא גם באנגלית.

אני מקווה שנוכל לקנות את הספר בעתיד הקרוב,פשוט כרגע אנחנו קצת קצרים בכסף ושומרים יותר לאוכל ולחשבונות.

אני רק לא זוכרת עם השאלתי אותו או איפה הוא בכלל.

אם אני זוכרת נכון זה היה בהוצאת פלדהיים. כך שאפשר לשאול בחנויות ספרים תורניים.

אם השכנים שומעים בכי חריג של ילד, הם מזעיקים משטרה. בין אם זה בגלל דלקת אוזניים ובין אם בגלל שהפלקת לו.

השוטרים פורצים לבית, מצמידים את האבא לקיר, ממששים לראות אם אין לו נשק, מאיימים בירייה על כל תנועה חשודה... כל זה לעיני הילדים המבועתים. אחר כך יתפנו לבדוק מה בדיוק קרה ומה החוק אומר...

שמעתי פעם את רחל ארבוס, מנחת חוגי הורים בעלת ניסיון אומרת שעדיף לתת מכה (קטנה) מאשר לצעוק.

צעקות מראות על איבוד שליטה.

(אין כאן משום המלצה לעונש גופני)

יש ילדים עדינים שהרתעה של אמירה במעט רוגז מספיקה להם, ואם חלילה תתני מכה קלה, הם יעלבו.

מה שחשוב זה לא לאבד עשתונות. לא לתת עונש כלשהו רק בגלל שעכשיו להורה אין מצב רוח, אלא כתגובה על מעשה,

בין אם ההורה בחר לתת מכה קלה לילד קטן או עונש הרחקה וכד'.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

בסדנת שפר לימדו אותנו -

כשהילד מכעיס אותנו, מפגין כח בצורה שחוזרת על עצמה, צריך להתנטרל - פשוט להסתכל על זה כהצגה.

הילד עכשיו בתחפושת. זה לא הוא באמת. באמת הוא טוב וטהור ביסודו. נשמה אלוקית.

עכשיו הוא עושה שטויות. אולי כי כך הוא חושב לקבל תחושת שייכות (שזה צורך בסיסי וקיומי, שהילד מסוגל לעשות הכל כדי לקבלו. )

הכוונה - אמא תצעק / תעניש וכדומה מתוך עצבים - זה יגרום לי לחוש שאני שייך אליה. אני מפעיל אצלה את הרגש כלפיי. אפילו שזה רגש שלילי זה טוב לי. זה קיומי עבורי.

ואנחנו אמורים באמת לתת לילד תחושת שייכות רק על ידי אהבה, מילים חמות, מגע אוהב... דאגה לצרכים הבסיסיים, לתת תחושה שלא משנה מה תעשה, תמיד אני אוהבת אותך. (אחרי שאני כועסת על ילד אני משתדלת לומר לו - כשכבר נרגעתי. גם כשאני כועסת עלייך אני אוהבת אותך. זה נורא חשוב להם לשמוע את זה. זה מפייס ומרגיע.)

וכשהילד מתחפש בהתנהגות מתריסה נגדנו, וחוזר על זה כדפוס התנהגות, מה שיפסיק את ההתנהגות הזו זה אם נצליח להתנטרל - להסתכל על זה כהצגה רחוקה. זה לא נגדנו. זה לא משפיע על הסמכות שלי מאומה. לבוא ממקום רגוע , לא כועס. כמעט מחייך מתחת לשפם... מין הרגשה שאת אומרת לעצמך - תראי כמה הילד שלך מוכן ללכת רחוק ולהתרחק מאישיותו האמיתית, כדי לקבל ממני תחושת שייכות. אם את אומרת את זה לעצמך, התגובה תהיה ממקום רגוע. ואז לא משנה מה תגיבי - לפי מה שיצא לך לומר או לעשות, זה ירגיע אותו מלהמשיך להתנהג בצורה כזו. כי הוא ירגיש שזה לא הפעיל אותך. שזה לא גרם לתחושת השייכות.

בהצלחה רבה

מעריכה מאוד

אני אובר רגישה והייתי מתחילה לבכות מהמעשים שלה,היא בטח קלטה את זה.

היא ילדה שמילים כאלה תמיד עוברות מעליה כאילו היא לא רוצה לשמוע

גם אני בכיתי בגלל מעשים של הבכור שלי. גם לרבות רבות כמוך אין תמיד תחושת ביטחון שיודעים מה לעשות. ולפעמים מתפרקים. אל תרגישי בודדה במערכה. כולנו מתמודדות וכולנו לפעמים מתוסכלות ולפעמים מיואשות ולפעמים חסרות כח לחנך בנועם.

ומתוך הבעיות יוצאים דברים טובים- מתקיימים הפתגמים והפסוקים - 

שבע יפול צדיק וקם.

כי אשב בחושך - ה' אור לי.

קווה אל ה', חזק ויאמץ לבך וקווה אל ה'.

דווקא מתוך רגעים של חושך, משבר- מתגברים, מתבגרים וזוכים לאור. גם אם לא תמיד רואים את זה.

דווקא מריקבון - הזרע שנרקב באדמה - צומח הצמח החדש!

וכדאי להתפעל מהצמח שצומח, לראות כמה הוא חמוד וטוב. גם אם לפעמים יש לו קוצים. לאט לאט, בעדינות, הוא יסיר אותם, או שנעזור לו להסיר אותם.

ויש תקופות קשות ובהם צריך לזכור שהתקופות האלו עוברות. ולא לחשוב יותר מדי שאולי זה ישפיע על העתיד הרחוק. אם אין מעשי התעללות חריגים, חוסר טיפול בסיסי וחוסר תשומת לב קיצונית, זה כנראה לא ישפיע לטווח ארוך בצורה שלילית.

וכשמרגישים שהמצפון עובד יותר מדי, צריך קצת לדחוק אותו הצידה. ולהתמקד בעשיייה הטובה, ברגעים הקטנים של חסד. להגדיל ולעשות עניין מכל מעשה טוב של הילד.  ומכל מעשה טוב של האמא...

ולהתעלם לפעמים ממעשי הילדים. לאמא מותר גם רגע להיות עסוקה במשהו אחר. 

לא הבנתי על איזה מילים התכוונת שהן עוברות מעליה. בכל אופן, בסדנת שפר התייחסו גם לזה שהילד לפעמים מסנן דברים וזה לטובת נפשו הרכה. כשהורים מתעצבנים וכועסים, זה לא בריא לנפש הילד להיפגע מזה ולכן יש מנגנון בריא ששומר על הילד מפני הפגיעות - במידה מסוימת - וזה חוסר הקשבה. הילד מחכה שההורה ירגע ואז גם הוא נרגע. רק אז, כשכולם רגועים, הילד פנוי להקשבה ואפשר לדבר איתו. וכמו שהרב אבינר כותב בספרו "חינוך באהבה" - לגיל הרך (מומלץ) - החינוך נעשה לא בשעת ההתנהגות הבעייתית. החינוך נעשה ברגעי הרוגע. בשיחות עם הילד, בהקשבה, בדוגמא אישית, בסיפורי צדיקים וכדו'.

שמעתי אמא אחת שאני מאוד מעריכה, שסיפרה שכשהיא מרגישה שהיא כעוסה על אחד הילדים, היא פשוט הולכת להתקלח. בינתיים המתח קצת מתפוגג. כמובן שאם ילד הורס את הבית לא נכנסים להתקלח. אלא בעדינות תופסים אותו ומנסים לחפש לו תעסוקה אחרת. ככל שיותר גדלים יותר קל למצוא להם תעסוקה נורמלית. זה עובר!!!

אז אולי כדאי אם מרגישים חוסר אונים ורגישות יתר, באמת פשוט להיכנס להתקלח וכדומה, או להדליק לילדים משהו במחשב . או לחלק ממתק. (אני משתדלת למעט כמה שאפשר בצפיה במחשב וממתקים, אבל כשהאפשרות השניה זה מתח שגורם להתנפחות הבעיה, זה נראה לי שווה לכמה דקות של החזרת הרוגע. לא צריך שעה במחשב, אבל 20נ דקות של פרפר נחמד בשעת הדחק, זה נראה לי פיתרון טוב) זה טוב לדחות את רגע התגובה. הביטוי "להכות בברזל בעודו חם" לא נכון בחינוך. שם דווקא ההתאפקות, התגובה שבאה רק אחרי שנרגעים ממקום של חשיבה חינוכית, היא התגובה שעוזרת. ולא תגובה מתוך עצבים. אבל גם כשיש תגובה מתוך עצבים, זה לא סוף העולם , פשוט מסינים שזה יכול לחזק את ההתנהגות השלילית לפעם הבאה. וכל פעם שמצליחים לרסן תגובה כעוסה, זה מחזק את ההעלמות המעשים המעצבנים של הילדים.

ולסיום המלצה על ספר: "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו" (והבנתי שיש גם פורום שקשור לספר, אם את מעוניינת אני יכולה לנסות לברר)

סליחה שיצא ארוך מדי

בהצלחה!

היא לאה אוהבת לשמוע שעשתה משהו לא בסדר ובאמת אני משתדלת להסביר בצורה נעימה והרמת הקול כאופציה אחרונה

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...