יש בפומביות הזו, העירומה,
מן שמץ ערמומי של
מוניטין;
שם שמהדהד
לקול מחיאות כפיים.
הזוועה שבקיטש מתחלפת
בנצנוץ התאהבות:
קטנונית, חיננית.
ילדיו של אדם
משחקים בנרות.
אעבור נר אחר נר
ואשרוף הפתקים,
כי הסוד הוא רק כלי
כה חסר משמעות.
כלומר, אתם רואים עכשיו
שני קצוות של חוט,
שני צידי מלכודת
ורגלו של שועל.
כלומר, עיניכן הרואות,
המוכות בסנוורים,
החושבות שהבנתן,
ולו פעם אחת.
הן הן הפיונים עכשיו.
הן, הרואות,
הנותנות לי
מוניטין.
פורום פרוזה וכתיבה חופשית
בהנהלת: אני הנני כאינני
מכתב פתיחה
נסיון. שלב ב'נפתלי הדג
יוצאת למסע. למוסיקה של פעם. מי שסקרן - מוזמן.נחלת
כשאף אחד אינו בבית
אני סוגרת חלונות
ובשקט (יחפה)
עולה אט אט במדרגות
שם בעליית הגג
בפינה אחת מונחת
מגירה אחת מוזנחת,
(די חורקת כשנפתחת)...
מתכופפת מתיישבת
מעבירה יד מלטפת...
כאן מונח אוצר אישי
כל האתמולים שלי....
אמריקה שנות החמישים:
שירים רכים מתקתקים
על אהבות של נעורים
ומטבע הדברים
שפע לבבות שבורים
אנקה פול בקול גדול
בלעדייך לא יכול
ניל סדקה כולו שבור
איך את carol אלי סו cruel
ארבעת האחים
נדהמים, לא מבינים
איך ברחת למרחקים
איך ויתרת על נחלים
על שדות כה ירוקים...
ממפיס שבטנסי
(יש לי לשם קשר רגשי)
נהג צעיר של משאית
הפך בן לילה ללהיט
כששלח לאמא הקלטה
שיר שלו
(כמתנה
לרגל יום הולדתה)
מי חלם אז וחשב
שבזה הרגע כוכב נדרך?!
עשר שנים קדימה
(איך עובר הזמן הוי אמא...)
יו אס איי ויו אס אס אר
נלחמות על ויאטנאם
תקופה קשה, כעס, איבה,
תנועה של שירי מחאה.
מוביל אותה בחור מוכשר
כותב יוצר פורט ושר
(הקול לא משהו, צורמני)
בובי דילן. יהודי.
אגב,
קראו להם ילדי פרחים
שזו לשון די נקייה
לצמחייה טיפה שונה....
שנות השבעים כבבר רגועות
המלחמה הסתיימה
מה שהיה, היה
בא נחזור כבר לשגרה
לילה זרוע כוכבים,
ציור אחד מיני רבים
שצייר צייר גדול
(מת עני בחוסר כל)
דון מקלין בקול עדין
מתרפק בגעגועים.
קרן קרפנטר
רגישה
לא נשארת
אדישה
שיר ישן במדיה
על נערה שנעזבה
(עם או או או ושל לה לה)
שובר גם את ליבה שלה.
הידעתם?
לשתיקה יש קול וצליל!
על גילוי כזה כביר
חתומים בלי להתבלבל
סיימון פול וגרפונקל
ואם את במצוקה קשה
כמעט נבלעת במצולה
הם יהיו לך לגשרים
על פני מים סוערים...
מלנכוליה זו תכונה
לחלוטין לא רצויה
אבל אם יש משהו כישרון
אפשר לעשות איתה המון
ללכת כך על חבל דק
יודע כהן ליאונרד...
אבל
יש מוסיקה אחרת
ללא שמץ של תפארת
רק כאב, זעם, מרירות
בלי טיפה של מתיקות
היא נולדה בשדות כותנה
אצל קבוצת עבדים שחורה
שהוכתה והולקתה
התענתה והושפלה...
כן. מאוד מאוד עצוב.
מכנים אותה עכשיו הBLUES.
די. מספיק עם האנגלית
נעבור לספרדית
פרו, צ'ילה, ארגנטינה
את כל כך יפה !carina
הרבה להט וגיטרה
הם ממש בתוך אקסטזה
אבל לפעמים
בין שיר לשיר
(הם חייבים לשאוף אוויר!)
מדלגים מעל הרמפה
ומעמיקים אל תוך הפמפה...
שם, רחוק מעיר, ו CASA
הקונדור חולף לו, PASA
מאנגלית וספרדית
נעבור ל......
הייתם פעם ביוון?
לא כל כך רחוק מכאן
קיריאוס מיקיס תיאודורקיס
מלחינוס מחונניס
אך (זה לא כל כך מוזר)
אנטישמוס לא קטן...
אם נצפינה לא מעט
נמצא עצמנו... בצרפת!
בוקר טוב,כלומר bonjour
למסייה שארל אזנבור
קול חמים רב הבעה
בצרפתית הוא שר נפלא
(יש רק בעיה משנית
כשהוא מתחיל לשיר אנגלית)
קר...ר....ר...ר.. דרושה פרווה!
נכון. אנחנו במוסקבה
מקהלה צבאית ע נ ק י ת
נו, ברור, רק ברוסית
עם משמעת והרמוניה
הם כמעט כמו סימפוניה!
הם שרים על קטיה, אולגה
על קוזקים אמיצים...
ועל ספני הוולגה...
סליחה,
רכשתם כרטיסים?
כי אנחנו מפליגים
נחצה את פני התעלה
לאיה של המלכה
אחרי גשמים יש פטריות
אצל אנגלים זה להקות!
הכל צועק! צורם! בוטה!
לא בדיוק מאי קאפ אוף תה.....
ברם אי אפשר להתעלם
מכמה חבר'ה ביניהם -
עם חריצות והתמדה
עשו
מ מ ש!
מ ה פ י כ ה
בכל מה שהיה עד אז!
והם שרים בקול נוגה
על יום אתמול
על yesterday
שהיה
כ ל כ ך יפה....
מזרח רחוק, אוסטרליה...
הדלת למטה נפתחה
הבן חוזר מהישיבה!
אני נרעדת, נעמדת
מתמלאת רגשי אשמה...
ובכל זאת מקווה
שאם מלאך של חבלה יטוס להגיש נגדי תלונה
יגיח מהמגירה שלי מלאך של אתמולים (אישי!)
(קצת כפוף, טיפה תשוש, ובדרך כלל קולו חלוש...)
ויזעק בקול נורא
זו גרסא ינקותא!
ובעל כורחו מלאך זקן ימלמל אמן.
וואו, מדהים!ל המשוגע היחידי
כל בית מוסיף ומוסיף את ההיסטוריה היפה של המוזיקה ושלך.
(למרות שאני בגילי לא מכיר את כולם פה
)
ומי שלא חווה את הגירסא דינקותא הזאת, לא יבין את החיבור.
תודה. חשבתי על זה והנה פירוטנחלת
פול אנקה- אמריקאי ערבי נוצרי לבנוני - שר נפלא.
ניל סדקה - אמריקאי יהודי, נחמד
ארבעת האחים - ארבעה חבר'ה שנפגשו בקולג'. שירם המפורסם: שדות ירוקים. ההרכב השתנה במשך השנים.
ממפיס שבטנסי - אלביס פרסלי כמובן. היה כוכב ענק בזמנו. והתפרסם, כך קראתי, בדיוק כפי שכתבתי. במקרה....
בוב דילן - עמד בראש שירי המחאה בשנות השישים (אם אני לא טועה). אנטי מלחמת ויאטנאם שבה נהרגו הרבה חיילים אמריקאים.
היה גם פיט סיגר, ג'ואן באז, ג'וני מיטשל.....הוא היא ה ראש.
קרן קרפנטר - אח ואחות שכתבו וביצעו (בעצם, ביצעה) את שיריהם. קראו להם carpenters. למרבה הצער היא נ פטרה צעירה מאנורקסיה. חבל.
סיימון וגרפונקל - צמד חברים יהודים . מאוד מוכשרים. השיר שהתכוונתי אליו הוא: The sound of silence והשני... שכחתי את שמו. אולי Like a bridge on a troubled water
לאונרד כהן - יהודי. מונוטוני, מנלכולי. היה אהוב מאוד. נחשב על רמה... אני לא מאוד התחברתי אליו, הוא כתב והלחין את שיריו בעצמו. חושבת שחזר בתשובה בסוף ימיו.
מוסיקה אחרת - זה הבלוז, ג'אז ומוסיקה דתית שחורה. מושפעת כנראה ממקום מוצאם של העבדים - אפריקה, ובהמשך עם ג'אנרים אחרים.
לא כל כך מכירה בשמות, אולי ריי צ'רלס ועוד. עכשיו נהנים צאצאי האדונים מהכישרון של צאצאי העבדים...איך אמר קוהלת? אין חדש תחת השמש...
דרום אמריקה, כל הLOS למינהם - גיטרות, חלילים אינדיאנים, נבל אינדיאני, סולן ומנגנים שמצטרפים לשירה. הם שרים כמעט רק על אהבה.
אני אוהבת במיוחד את LOS PARAGUYOS . הסולן שלהם היה מפורסם מאוד. יש שם שיר אחד נוצרי, אז מדלגים עליו...
יש גם את כרמלה, עמליה רודריגז - טובות.
ביוון, זה מיקיס תיאודורקיס. באמת מלחין טוב וגם אנטישמי, לפי מה שקראתי.
שארל אזנבור בצרפת, מוצא ארמני. אומרים שהוריו הצילו יהודים בתקופת השואה. אדם קטן, עם קול חמים ומבטא צרפתי איום ונורא באנגלית....
מקהלת הצבא האדום, ברוסיה. משמעת משהו...נו, צבא. הם לובשים מדים. יש בדרך כלל סולן נפלא. אני מציעה לשמוע, לא לראות...יש
להם פנים כל כך גסות....
בעצם, קרה איתם אסון. לפני שנים אחדות הם ניספו בתאונת מטוס בדרכם להופעה ב..סוריה (?) נשארו רק שניי.
באנגליה, אלה כמובן החיפושיות...
בטוחה שלא הועלתי הרבה. אבל לא יכולתי להתאפק ולכתוב שוב על כולם, ביתר פירוטי.
תודה על התגובה מחממת הלב!
ו....נחלת
הצייר שהתכוונתי אליו ב"לילה זרוע כוכבים" Stary stary night - הוא וינסנט ואן גוך. צייר שאהוב עלי.
הקונדור Condor בדרום אמריקה, זה רמז למנגינה יפה מאוד שלהם El condor pasa - הנשר עובר....
וואו תודה, פירוט ממש יפה.ל המשוגע היחידי
על אלביס פרסלי ובוב דילן שמעתי,
וכמובן צלילי השקט אני מכיר, שיר מדהים.
בלוז זה גם מוזיקה יפה מאוד,
והצבא האדום כמובן מפורסם...
על כל השאר החכמתי עכשיו
(חיפושיות שמעתי פעם את השם)
בכל מקרה זה יפה ממש,
וכמובן ששמעתי על ואן גוך ולילה זרוע כוכבים.
(הגיוני שאני מכיר כל מיני מנגינות ושירים פה רק לא יודע שזה מהם...)
על חיפושיות שמעתי פעם....נחלתאחרונה
העולם הזה - כצל עובר....אם היית יודע מה היו החיפושיות -
הם שיגעו את העולם. לא חושבת שיש היום להקה ברמה
הזו. ואם יש משהו דומה, יש כנראה השפעה שלהם....
זה כמו להגיד, על ואן גוך שמעתי פעם....
בערך...
באמת אינני מבינה בדיוק מה הם עשו
ומדוע זה היה כל כך שונה....אולי מפני
שעד שהם הופיעו בשמי המוסיקה
הקלה, היו שירי קיטש כאלה..
הם כתבו אחרת, יצרו אחרת...
בזמנו היינו בליברפול, עיר
מולדתם באנגליה, והלכנו
לראות היכן הם התחילו
להתאמן, ליצור....
חדר קטן, מאובק ודל
בבניין ציבורי משעמם
איזה שהוא.
לא יאומן כמה התמדה
ואמביציה היתה להם..
הם היו ארבעה; אחד מהם
נפטר מהמחלה, אחד נרצח
על ידי מטורף , איני יודעת
מה עם השלישי (המתופף
שנקרא רינגו סטאר) ופול
מקארטי, שהוא וג'ון לנון
היו ה יוצרים ו הכותבים המקוריים -
היה בארץ לא מזמן...
שתי נשותיו, אם אני לא טועה,
היו יהודיות (עדיין נשוי לאחת מהן).
אני חושבת שהם לא היו רברבניים
או גאוותנים; חבר'ה די נחמדים.
אבל הם היו מפורסמים....משהו.
וכל זה התחיל בחדר דל מאובק
ומוזנח....
יו, איך הכל משתנה מהר, איך
דברים שהיו כל כך ידועים וחשובים -
כלל לא מוכרים ולא נחשבים היום...
כמה זה צריך לתת לנו פרופורציות
לגבי החיים...כמה דברים טובים
צריך להספיק לעשות...
פחד.
חלומותאשר ברא
זה היה נראה רחוק.
על גבול הבלתי אפשרי.
מה לי ולזה? מה לזה ולי?
קמעא קמעא החלו לצמוח ניצנים.
זה ניצני הפרחים שלי?
תהיתי.
נשארתי מתבוננת. לא מתלהבת.
פתאום הגינה התחילה להתמלא ירוק,
אני שתלתי את זה?
פעם לא הייתה גינה.
וודאי לא זרעים, או שתילים.
ועמדתי שם ושהיתי.
כמנהג החסידים לפני התפילה.
והתחלתי להגיד,
ה'. שפתי תפתח.
ופי.
יגיד תהלתך.
ובקעה ממני תפילה,
כמו זרע קטן שבוקע את האדמה.
והתחלתי לרקוד שם בין צמחי הגינה,
ידעתי שיש לי תקווה.
ופתאום התברר,
כמה זה נכון.
יש ה' יתברך בעולם.
ולי.
יש מקום.
דרוש נאאשר ברא
העומק שלי מיוחד כל כך,
אפשר ללכת בו לאיבוד ולפעמים גם לטבוע.
להגיע למקומות מיוחדים ולעוף גבוה.
עומק עמוק.
פעם היו בו רק עקרבים ונחשים.
כי הבור ריק ואין בו מים.
והיום מים צלולים, מי תורה.
מי אהבה.
שוטפים את נהרות העיר.
והעומק הזה יכול להביא משיח.
העומק הזה יכול להביא גאולה.
ומרוב עומקו וסגולתו,
מפחיד ללכת שם לבד. בעומקי חדרי הלב.
להלך.
יחפה.
אז אני עומדת מחכה,
בכניסה לשער.
מחזיקה בנעליים.
עטופה בצעיף.
מחכה לאיש שיכנס איתי לעומק של עצמי.
ששם נפגוש משיח.
ששם נביא גאולה.
כי בבור כבר אין עקרבים ונחשים.
אלא תקווה.
העומק הזהחתול זמני
מזכיר לי את השיר של דליה רביקוביץ'.
אהבתי מאוד גם את הרעיונות המובעים. עומק מול גובה – הגאולה כמשהו שנמצא עמוק בפנים ולאו דווקא בחוץ. המשיח, הכהן והנביא הפנימיים. משהו שהוא מצד אחד תורני וקדוש, מצד שני נשגב ומעורר יראה ואולי גם מפחיד, מצד שלישי אוהב ושמח (גאולה).
מעניין גם שורש הפחד "ללכת יחפה" או "לעלות בהר השם" לבד. כי יש גם סנטימנט הפוך, של לעשות הכל לבד, ולצלול לבד אל האגם.
גם נושא ההגנות – הנעליים (לעומת יחפות), צעיף, גבר. ארכיטיפ הקמע/מגן/חרב של הגיבור הוא מוכר אבל זה טייק אחר שהוא גם מאוד מעניין.
וגם, הטרנספורמציה של בור ממשהו עמוק במובן הרע למשהו עמוק במובן הטוב, היא מרתקת (בור=>באר).
///
ובחומר הזה האפל נטבעו כתמים של אור
ולא נשמע בהם קול ורחש בם לא יעבור
והם כמו שמן המור ניגרים וזולפים מן הפך
והם ניגרים כבשמים ורכה ושלווה תנועתם
ובחומר הזה האפל הם נקווים למבוע קטן
ויש בהם חן וחמדה שגואים ועוברים על גדותם.
ובחומר הזה האפל נבעה מכרה של זהב
והחומר הזה האפל מגלה את מעמקיו
ויש אהבה ענוגה בין האופל לבין הזהב
והם חבוקים ושלווים ואין בהם קול ומשב
והאור מנטף ונושק את החומר הזה בשפתיו
והאופל הופך את גופו כבאר לכתמי הזהב.
עמוק עמוק העצב בעינייםמשה
עמוק, עמוק, היין במרתף
הלילה את ליבי אקרע לשניים
יעקב אורלנד
מאוד יפה. מרגש.נחלת
בעומק יש הכלxmasterxאחרונה
הרבה דברים שלא רוצים לפגוש נמצאים שם
סיפור בהמשכים - מוזמנים להמשיךסופר צעיר
הטיטול הכביד מאוד על ג'רמיה הצעיר, בכל צעד הוא התנועע הלוך - ושוב, הופך את ההליכה לדידוי. ג'רמיה כבר בן חמש, ואמא שלו אומרת לו שעליו להשליך את הטיטול מעליו ולהתקדם הלאה, אך משהו הכביד על ג'רמיה - וזה לא היה הטיטול המלא - הוא הביט בבני גילו בקנאה, איך הם מתרוצצים סביב, קופצים ונופלים - בלי טיטול שיסרבל את פיזוזיהם.
בוקר אחד אימו של ג'רמיה שכחה לשים לו טיטול לפני ששלחה אותו לגן -
הֵד שַׁבָּת שְׁחוֹרָה הָרוֹחֶשֶׁת בַּשָּׂדֶהזכרושיצאנולרקוד
קינה פלינדרומית בחרוזים שכתבתי על 7 באוקטובר, כל שורה כולל הכותרת היא פלינדרום.
רוֹכֵב נָבָל עָט עַל בֵּן בְּכוֹר
רוֹחֵשׁ בָּרֶקַע כְּעַקְרָב שָׁחוֹר
רָצַח בְּנֶשֶׁק עֵד עַקְשָׁן בֶּחָצֵר
רָץ בַּתְּהוֹם וְהִתְבַּצֵּר
שָׂרַף הָרָשָׁע הַבִּיתָן, לִנְתִיב-הָעֲשָׂרָה פָּרַשׁ
שָׁלַף רוֹבֶה, מֵהַבּוֹר פָּלַשׁ
מִדָּם עוֹד כָּלוּ, מֵתוּ רֵעִים, יַעֲרוֹת מוּלכְּדוּ עִם דָּם
מִדּוֹרֵשׁ-בְּשָׂרוֹ חָמַק מֵחוֹרֵשׁ, בָּשָׂר-וָדָם
אֲבוֹי, לִבְאֵרִי שִׁיר אֵבֶל יוּבָא
הַבְּכִי בָּךְ, וְכָךְ כּוֹכָבִי כָּבָה
עֲבוֹר לְךָ בְּאוֹפׇקִים, דָּמִי קָפוּא בְּכָל רוֹבַע
הָבוּ נֵס!, רַהַב הַצַּר שֶׁרָצָה בְּהֶרֶס נוֹבָה
מֵתֵי נַחַל-עוֹז גָּזוּ עַל חֲנִיתָם
מֵתוּ, אֲבָל הֲרֵי יְשַׁיּיר הַלֵּב אוֹתָם
כָּל הָעֵת פֹּה כְּאֵב בַּלֵּב בָּא כְּהַפְתָּעָה לְךָ
כְּלוּם דּוֹמֵעַ, אֵ-ל, אֶעֱמוֹד מוּלְךָ?
אֲכַבֶּה קָמֵעַ כָּאוּב בְּבוֹאֲךָ עֵמֶק הַבָּכָא
הִכְבִּיד לִי הַמַּשָּׂא מִפַּחַד, חַף מֵאַשְׁמָה יַלְדִּי בָּכָה
תוּבְהַל בְּנַפְשְׁךָ הֲרָצָה מֵהַצָּרָה, כְּשָׁפָן בְּלֶהָבוֹת
תּוּגָה. לְמִי מָחָר אֵ-ל-מָלֵא-רַחֲמִים לַהֲגוֹת?
אורי עמירם
(זה לא שלי, אבל זה כל כך נוגה, כואב, מדהים ויפיפה
שהייתי חייב לפרסם. כמובן באישורו)
וואו🫢🫢🫢תמימלה..?
אין מילים, גאונותתתתתת!!!!
וואו!!!!!
עצוב כואב והכל כמובן אבל הגאונות פשוט וואוווו!!!
נכון? מטורף לגמריזכרושיצאנולרקוד
ממשששששתמימלה..?אחרונה
מי הגאון שכתב אתזה?
אורי עמירם? מי זה?
תמסור לו שהוא גאון......
אמי הביטה בינחלת
במבט חרד
קווצת שיער חמקה מהכיסוי
תצבעי את הלבן אמרה
זה...זה לא ראוי!
סליחה?! התמרמרתי בלבי
זה לחלוטין... עניין שלי!
בתשעה באב
עלה פתאום בזכרוני
איך פעם סיפרה (רק לי)
שאמה (זאת סבתי)
היתה עוד צעירה
כשערה הפך לבן.
אז, כשהגיעה שמה
המומה ומבולבלת,
(הסבתא כלומר האמא)
בהינף יד
מבלי הנד עפעף
הוא שלח אותה
מייד ימינה
ט"ז אב
(ממש עכשיו)
אניח על שיער
שכבה עבה של צבע
אדום, ירוק...
לא משנה
א נ י
לא אעשה
את המשגה הזה
וואו🫂תמימלה..?
קטעמשה
לרגע חשבתי שהבעיה זה כיסוי ראש וצניעות.
לא לא זה מעבר לזה בפלנטה אחרת....נחלת
יש צובעים שיער דווקא ללבןשנונימי
אני חושב ששיער לבן הוא מאוד יפה
גם אני חושבת. בגיל 16. ולא באושוויץ.....נחלת
שלחו ימינהoo
את הצעירים
ומשגה זה אומר האשמת הקורבן
(שיער לבן זה אחלה
הטבע לא יכול להיות משגה)
לא הבנתי. לא הקשישים המבוגרים האמהות והתינוקותנחלתאחרונה
נשלחו ימינה? חושבת שקראתי ששמאלה נשלחו אלה שנועדו לחיות כדי לעבוד.
ומה פירוש האשמת הקורבן? אין כאן שום האשמה, חס וחלילה. איך אפשר שתהיה?