הפסקתם ללכת יעוץ - הזוגיות התדרדרה.

מה המסקנה?..

רק מוסרת חיבוק חזק ממש! ונראה לי שכדאי לחזור לייעוץ...

אבל על הדרך כתבת שיש בעיה קלה בתפקוד המיני שמונעת ממך להכנס להריון?? לא נשמע לי כל כך קל... אתם מטפלים בזה??

ולא יודעת, אני אישית לא הייתי מלטפת אותו ומבינה אותו כל כך, אלא מנסה להכנס לעובי הקורה ולהבין מאיפה הכל נובע ומה הנקודה העיקרית שתסיסה את כל העניין הפעם. לנסות להקשיב ולהבין את הנקודה ועליה לנסות לדבר ולעבוד.

(אני יודעת שתמיד יש את הדברים שקצת מציקים לנו אחד מול השני, ואז כשלוחצים על נקודה מסויימת הכל מתפרץ ובחוסר פורפורציות אמיתי למה שמרגישים באמת, הכל נשפך. צריך למצוא את הנקודה הזו הפעם, מה "הדליק" אותו, וגם מה מכל הדברים שכתבת גרם לך להתפרץ. אם זה ההסתובבות שלו בערב שבת, את צריכה להסביר לו עד כמה זה פוגע בך, כי הערב הזה תמיד מאוד חשוב לך, אם זה משהו אחר - אז תעבדו על הנקודה האחרת, כי אני לא בטוחה)

בעיות בתפקוד מיני אצל בנים זה פגיעה עמוקה בדימוי העצמי שלהם. יכול להיות שזה שהוא כל הזמן מנסה "להקטין" אותך זה כי הוא בעצמו מרגיש "קטן" וחייב להעצים את עצמו על חשבון מישהו כדי להרגיש טוב עם עצמו. יש לי קרוב משפחה שמתעסק בליווי וטיפול בבעיות פוריות (הוא בין הבכירים בארץ) והוא אמר לי פעם שאחת הבעיות הכי גדולות עם גברים שיש להם בעיות פוריות זה שהם לא מוכנים להכיר בבעיה ולא מוכנים לטפל בה כי מבחינתם זאת נקודה מאוד גברית וזה הורס להם את האגו והכבוד. 

בעיני את חייבת לטפל בנושא הזה ברצינות. אין שום סיבה בעולם שבעלך ידבר אליך בצורה כזאת. לא משנה אפילו אם זה נכון. כבוד הדדי והערכה הפ אבני הבסיס לזוגיות.

עוד לפני שכתבת על בעיה בתפקוד, הריח לי ממש ממש לפי ההקנטות שלו שזה עניין של דימוי עצמי נמוך. התיאור המדוייק שלך את השתלשלות העניינים היה חשוב פה, כי על פניו נראה שאין סיבה אחרת. גם מה שכתבת-שאת טיפוס יציב, בוגר ומוביל מחזק את ההרגשה שלי שזאת הנקודה. יכול להיות שהוא מרגיש נחות לידך?

סליחה על ההערה הבאה, היא לא באה ממקום שיפוטי ומעיר אלא מאיר: תוודאי עם עצמך האם יש לך רווח רגשי במקום הזה בו את הבוגרת והמכילה וכו'. נשנע קצת כמו סמביוזה שבו שני הצדדים מקבלים רווח לטיפוח האגו-גם אם ממש ממש ממש לא במודע.

גם לי מאוד בלטו הדברים במהלך הקריאה.

הבעייה בולטת, ואני גם מכיר אותה אישית מהזוגיות שלי..

אני חושב שלשניכם יש בעיה עם הדימוי העצמי שלכם.

מה שקורה ביום יום הוא-

לבעלך מאוד קשה עם עצמו בעניין הזה, אבל כשהוא רואה אותך, נכנעת להתנהגות הלא יפה  שלו,לא מעמידה אותו על מקומו, ובעצם לא מספיק מכבדת את עצמך--- הוא-- במודע או בתת מודע, מרגיש עומד מול מראה !!! חוסר הכבוד העצמי שלך וחוסר הפירגון לעצמך בכך שאת מרשה לאדם לדבר אלייך ככה מראים לו את עצמו בדיוק על חסרונותיו הגדולים !

ופתאום עולים מול עיניו החסרונות הגדולים שלו- חוסר ההערכה העצמית שלו , דימוי עצמי נמוך!

זה מאוד קשה לו לראות את זה, ולכן הוא אומר דברים קשים, מתוך הכעס על עצמו.

התגובה הרכה והמוותרת שלך לאמירות לא יפות כלפייך- לא טובה לך, ולמצער, גם לא עושה טוב לבעלך (או במילים פשוטות- מחרפנת אותו..)

לאור זאת: את צריכה להגביר את המודעות שלך לעצמך, לכבוד שלך, ליתרונות שלך, לתכונות המעולות שלך, לזה שה' אוהב אותך, לאהבה שלך כלפי עצמך, ולכבוד והאהבה שאת צריכה וראויה לקבל מבן הזוג שלך.

בתת מודע שלו, הוא רוצה לראות אותך כועסת עליו, מכבדת את עצמך ודורשת יחס מכובד ממנו !!! . זה הדבר היחיד שירגיע אותו, תבדקי את זה ותראי !.

ברגע שאת תנהגי כך כלפי עצמך, זה יתן לך כמובן הרגשה טובה הרבה יותר. בהמשך, גם יגרום לך לכעס מצידך כלפיו כשהוא לא מעריך ומכבד - אבל זה נצרך, אין ברירה. הוא ילמד כתוצאה מהיחס שלך לעצמך- לכבד אותך, ומכאן יוכל גם ללמוד לכבד יותר את עצמו.

אגב, מעניין אותי מאוד לדעת- האם לא דיברו איתכם על הנקודה הזו בטיפול הזוגי ?

בהצלחה רבה ! עבודה לא פשוטה ולא קצרה אבל אפשרית ביותר וחשובה מאוד !!!!!!!!!!!!

כנראה עבודת החיים שלכם..

בהצלחה שוב,

אלי.

בגלל שצד אחד לא יכול לפרגן,

האמת שזו עיצה טובה לשלום בית, לשקט תעשיתי.

אם את מוכנה אז מצוין,מכירה לא זוג אחד ולא שתים שבסוף אחד הצדדים החליט שבשביל שלום בית, אחד מוריד פרופיל עושה מעצמו טיפש , לא מספר על ההצלחות שלו וכו. וכך חיו חיים טובים שלוה בחוה

השאלה אם צד אחד לא מפתח מירמור.....

הוא אולי לא מבין לגמרי מה זו זוגיות אבל עם יעוץ טוב הוא לומד

הרבה בני זוג עושים בהתחלה טעויות ולכן מה ?!

אנשים רוצים מפה כוח לא להפך לפרק זה הכי קל לבנות זאת הדרך מיוחד שיש !לה כוח לזה את יודעת מה זה בית השמים רועדים כשבית נבנה ולהפיך תחשבי על זה היא אישה חזקה מגיעה לה חיים יפים ויהיה לה בעז"ה עם אמונה כמו שלה משיח בא אז בית חם ונעים לא יהיה לה ?

היא לא ביזתה ולא העליבה ולא פגעה באף אחד. 

לדעתה המצב דורש גרושין, לדעתך לא, למה לזלזל ככה?

אגב, גם אני לא מסכים בכלל עם מה שהיא כתבה, וחושב שזה מזיק, אבל אני מכבד אותה. 

שמחתי לקרוא שפותחת השרשור עצמה מתנערת מהצורה בה הצגת את המציאות,

וחולקת על הפרשנות שלך.

קצת ענווה חברים

כדי להרגיש בעלת ערך, מרגישה אהובה.............

מהמכתוב נשמע שהנישואין יותר חשובים לך מעצמך, תבדקי עם עצמך טוב טוב אם זה נכון.

המזבח מזיל דמעות על בית שמתפרק, אבל רבי עקיבא אומר להתגרש אפילו אם הקדיחה את תבשילו.

אשה יהודיה צריכה להרגיש מלכה בביתה.

אם את לא רואה את עצמך ככה בבית הזה

לא בטוח שזה הבית שלך 

אבל לפי מה שזה נשמע אם התיאור פה הוא מצב קבוע, אז האנוכיות שלו חוגגת,

ואיך אפשר לחיות עם בעל אנוכי??

תחזרו מהר לייעוץ, נראה לי שהוא צריך קצת לצאת מתדמית אני המושלם, ולהסתכל מה את צריכה,

אוף, זה כואב כשיש אנשים שמתנהגים כך לנשים שלהם, אין לי ספק שמגיע לך גן-עדן, איזה יסורים.

כמו שאמרו קודמי אני חושב שבמצב שלכם רק יעוץ יכול לעזור.

מה שכן העניין הפעוט שהזכרת של הילדים הוא נושא מאוד מאוד חשוב, ואני מקווה שאתם מטפלים בכך עד כמה שניתן, אני מאמין ומקווה שאחרי שיבואו הילדים אישך ייעשה שינוי מחשבתי כלשהוא ויתבגר מעט.

מה שהוא עשה לך בשישי בלילה נראה לי כעוול רציני לפיכך נראה לי כי הוא או פגוע ממך עד עמקי נשמתו או שהוא "עלה" על דרך שנראית לו כנכונה שהיא להיות הנפגע בזוגיות , להיות זה שצריך לרחם עליו , לטפל בו ולטפח אותו ואת האגו שלו , הוא ממש מתנהג כילד קטן. במיוחד שאת מציינת לא מעט שינויים שעברת בשבילו.

ללא ספק הזוגיות שלכם לא תקינה ודורשת טיפול מיידי.

אם אשתי אהובתיי בבת עייני הייתה פונה אליי ומבקשת סליחה על משהו שברור שהיא עשתה לא בסדר , הייתי סולח לה ובוודאי לא הייתי גורם לה עוגמת נפש ומונע ממנה את עונתה.

לדעתי נראה גם שאת לקחת על עצמך את תפקיד האישה המרצה והכנועה , ייתכן כי את עושה את זה בגלל אופייך או בגלל הקרבה אמיתית שאת עושה בשביל חיי הנישואין.בכל דרך שלא תהיה זה לא צריך להימשך כך.

בהצלחה

לפי התמונה שאת מציגה, את באת לקראתו כל השבוע, ערב אחד הזמין חברים בלי ידיעתך, שבת היו אצלכם חברים ואת היית מחוץ לעניינים... הוא הפסיק ללכת לייעוץ אפילו שהבעיה אצלו (בתפקוד) כי זה 'פוגע לו באגו'... 

ואת צריכה להיות זאת שמחזרת אחריו???

ההתנהלות הזאת גורמת לו לזלזל בך!!! 

הוא לא מעריך את הסבלנות והסלחנות וההכלה שלך... הוא מזהה את זה כחולשה וכהוכחה לכך שאכן הוא צודק!!

אני לא רואה איך יוצא דבר טוב מכזאת התנהלות...

לדעתי הוא זקוק לניעור רציני... 

אני לא יודעת מי יכול לנער אותו.. אבל אני חושבת שלא כדאי לך ליזום שוב שיחות... הצעד הבא צריך להיות שלו...

ואולי תלכי לייעוץ לבד שילמדו אותך איך להתנהל מולו...

כי לא נעים לי לומר, אבל יש משהו במערכת היחסים שאת מתארת שמזכיר קצת מערכת יחסים של בלע מכה ואשה מוכה.. אני מקוה שאת לא נפגעת... אבל משהו לא נשמע תקין בכלל!!

חיבוק יקרה!! תזכרי שהעבר שלך אכן צודק!!!! את אשה מקסימה ונהדרת!!! אל תתני לו לבלבל אותך בשום אופן!!!

ושוב אני חוזרת: לכי לייעוץ לבד!!!!

לפי כל מה שסיפרת וקצת קראתי את מה שרשמת עליו נראה שאת נמצאת בתוך הסיטואציה שאת חוששת ממנה

בעל מבוגר ממך , בעל אמצעים , חכם בעל בטחון וכו...

למסתכל מהצד זה מאוד קל לשפוט שמדובר פה במקרה קלאסי של יחסי תלות כמו עובד מעביד רק בעל אשה כאשר את האשה הקטנה שמותר להתייחס אליה איך שרוצים ובסוף לזכות גם בהתנצלותה.

יכול להיות שזאת שפיטה שלא במקום אבל מהצד זה מאוד ברור.

כנשוי ותיק אני יכול להגיד לך שלא מטאטאים דברים ומחכים עד יעבור זעם

כל מה שלא פותרים היום יצוץ מחר

הבעל מתוקף היותו גבר פחות רגיש מהאשה שאיתו (שיכולה להיפגע מדברים שהוא אומר מבלי שישים לב) בד"כ צריך להיות הצד המפייס והמרגיע בסופו של יום.

כשיבואו ילדים זה יחמיר עד מאוד אם לא תטפלו בכך עכשיו.

אבל לדעתי פשוט תגידי לו מה שיש

למה את צריכה את זה? אתם לא מבלים ביחד, אין ילדים, הוא מפריע לך בהתקדמות אישית ומתנהג בצורה מוזרה בלילה ומבקר על כל דבר

הייתי בורית ממנו, באמת יש הרבה גברים חכמים, זאת לא סיבה להישאר

נשואה 8  שנים. 

יש תקופות של משבר, ברור... אחרי לידה/לפני לידה.. מצב כלכלי קשה.. סתם איזו תקופה לא טובה.. בקיצור, לכל הזוגות יש תקופות טובות יותר או פחות.

עם זאת, נשמע לי שכאן יש בכל זאת משהו  לא תקין!! 

אולי את מאפשרת לו את זה.. (כלומר לא אולי, אלא בוודאי אם הוא מתנהג כך זה הסימן שאת מאפשרת את זה) אולי את יכולה ללהשתנות ולגרום לו לשינוי.. יכול מאד להיות.

יכול להיות שאם ילמדו אותך איך להרגיש ראויה ליחס מכבד, איך להאמין בעצמך שאסור לו להתנהג אלייך ככה, אז בהתנהגות שלך את לא תאפשרי מצב כזה, וזה ייפסק.

בכל מקרה אני לא חשובת שנופש/שיחה על כוס קפה/יחס עוד יותר סלחני ומכיל, יועילו בטווח הארוך.. אולי הם יגרמו לבעיה להיות מחת לפני השטח, ואז כששוב יהיה קצת יותר מורכב, כבר יהיה פיצוץ..

ואז זה יקרה לאחר עוד ניסיונות והשתדלויות שלך, ועוד לבוא לקראתו ועוד התאמצות, כך שתרגישי עוד יותר נפגעת ועוד יותר נבגדת... מה שרק ירע את המצב.

אני לא בעד לטאטא את הבעיה, אני בעד לטפל בה.

לכי לייעוץ! ויפה שעה אחת קודם.

את יכולה לומר לו גם, בצורה מכובדת אבל ישירה, תשמע אני מרגישה שההתנהגות שלך עברה גבול מסוים, קשה לי מאד לעבור על זה הלאה,  ולכן אני הולכת לייעוץ לבד, כי קשה לי ואני לא מסוגלת להמשיך להתמודד לבדי בעניין.

אם הוא ירצה הוא יבוא גם..

אבל נראה לי זה הפתרון הכי מתאים לרגע זה... כל השאר בעיני זה טאטוא של הבעיה.

שאת צריכה לשפוט את עצמך, "מה בך גורם את זה"...  לא חייב להיות כלל שזה "בך".

ולפחות לפי מה שאת מתארת, יש בך הרבה סבלנות, טוב, התחשבות.  אלו תכונות יקרות שצריך לשמוח בהן מצד עצמן; לפני החשבון מה זה עושה לענין הספציפי.

לגבי מה לעשות - לכאורה זה תלוי: אם אכן מדובר ב"יציאה" חד פעמית, אז על אף העלבון והבוטות שבה, יתכן שמעשית עדיף להבליג.

אם זה מעבר לכך, יש מקום לשוחח. להגיד שפגע בך הדבר הזה. שאין לך בעיה אם מעירים נקודתית על משהו, ברצון לתקן. אבל לא כך, לא שטף של טענות. לא באופן הזה. תסבירי במתינות, מה ה"כואב" בזה. אפשר גם לומר שכדי לשפר משהו, צריך להרגיש שיש בסיס, מוטיווציה. והבסיס הוא היחס החיובי, ה"פירגון" על הטוב שכן קיים.

להזכיר לעצמך שמגיע לך!!

מגיע לך יחס הולם ומכבד

מגיע לך שבעלך יתנצל בפנייך אם פגע בך

מגיע לך את עונתך

נראה לי שהמקום המתנצל והמוכן להקריב הכל בשביל "שקט תעשייתי" הוא הבעיה.

תקני אותי אם אני טועה.

בכל מקרה- ממליצה בחום רב ללכת לייעוץ או טיפול, רצוי אצל מי שמבינה בגברים אלימים.

אולי דרך יד שרה או בכל מיני מקומות של מרכזי טיפול באלימות במשפחה אפשר למצוא עזרה.

אני מאמינה שגם אם יכוונו רק אותך איך להפסיק את המעגל הזה- שאת בפירוש שמשחקת בו תפקיד!!

משהו בדינמיקה בע"ה ישתנה.

יכול להיות שיכלת לענות בצורה חכמה יותר (אולי. בכלל לא בטוח. זה לא חוכמה לומר לאחר מעשה). בטוח שאת לא אשמה.

דבר שני - יעוץ נישואים. ממש. זה מה שהייתי עושה במצבך (שאלת מה היינו עושים). זה נשמע לא רגיל. ואי אפשר להסיק ממה שעובד אצל משהו אחר. צריך שיתאימו את הפיתרון במיוחד לכם. ואפשר ללכת לבד, אפילו בלי להגיד לבעלך. לחילופין (ראיתי שהרב שלמה אבינר ענה כך במקרה כלשהו): להציג את זה שיש לך בעיה כלשהי - תמצאי משהו - ושאת רוצה ללכת איתו ליעוץ כדי שיעזרו לך בזה).

שמעתי פעם שיחה מהרבנית יעל צהר, על זוגיות. (זה היה לפני כמה שנים טובות, אז אני לא מתחייבת על הדיוק..), ובה היא נתנה עצה לאישה שבעלה מכנה בכינויים לא מכבדים ('תינוקית' זה בהחלט כינוי כזה..): לעצור מיד את השיחה ולומר כמה משפטים שתמציתם היא: אלי לא מדברים בצורה הזו. אני לעולם לא אכנה אותך כך, אני מכבדת אותך, ואני דורשת שגם אתה אף פעם לא תאמר לי כך.

לא להסכים שזה יקרה.

אגב - אולי זו הדרכה שתקבלי ביעוץ נישואים..

ב"ה אני נשוי 11 שנה, עם ארבעה ילדים מקסימים, אבל הדרך לא הייתה קלה.

גם לנו היו משברים לא פשוטים, גם בתחילת הדרך וגם מאוחר יותר, ואני יכול לדמיין לעצמי את אשתי "פורקת" כמוך ברגעים קשים.

חשוב לדעת שזה חלק מתהליך של בנייה, וכשיש רצון טוב ונכונות משני הצדדים, אז בהחלט אפשר להתגבר.

מה נכון לעשות? לא מאמין שיש תשובה אחת נכונה. היו פעמים שפתחנו את הדברים על השולחן, פעמים אחרות "בלענו" והמשכנו הלאה. היו שיחות שחזרו על עצמן שוב ושוב, אבל כל פעם ממקום מתקדם יותר ובוגר יותר.

מהצד של הגבר אני יכול לומר לך שדברים שהפריעו לי אצל אשתי או בקשר, בשנים הראשונות, הלכו והתבררו ועם הזמן ראיתי שהצדק דווקא איתה. בעז"ה גם עם בעלך, עם השנים הוא יראה את הדברים אחרת. כמובן שזה נכון לשני הצדדים.

מה שכן הייתי ממליץ לך זה למצוא דמות להתייעץ איתה, אולי רב/רבנית שאת בקשר איתם, שיכולים לתת פרספקטיבה עמוקה ועצות טובות.

תנשמו עמוק, תזכרו מה גורם לכם לרצות להיות יחד ובעז"ה תעברו את זה, יחד.

אני חושב שיש כאן משהו שכדאי לשים אליו לב.

את ביקשת ממנו להסביר למה הוא כועס.

את בעצם פוצצת כאן את סיר הלחץ, וגרמת לו להוציא את כל מה שהיה לו להגיד, בצורה לא שקולה ולא מתוכננת, מתוך כעס ולא מתוך ישוב הדעת.

יש לזה יתרון, שמנעת ממנו לשמור את הדברים בבטן, ושמעת מה התלונות שלו.

יש לזה חיסרון, ששמעת את הדברים בצורה קשה ופוגעת, ומן הסתם אם היית מדברת איתו אחרי שהוא נרגע קצת, ובוחן את הדברים בצורה שכלית הדברים היו נשמעים אחרת לגמרי.

היא לא היתה צריכה לשאול אותו למה הוא כועס. הוא היה צריך לחזר אחריה אחרי שכל הסעודה לא התייחס אליה בכלל...

לא באתי לשפוט אותם, אלא להסב את תשומת ליבה של השואלת לנקודה שלדעתי יכולה לעזור לה.

נשמע שהוא זקוק לשיקוף של התנהגותו, כי ככל הנראה הוא אינו מבין במה הוא כל כך טועה..

מה גם שאת לא כל כך מאפשרת לו לראות זאת. שלא בהכרח באשמתך.

השאלה היא מי מפרה את מעגל הקסמים הזה, ואיפה ממוקם מרכז הכובד: בך או בו?

(בוודאי שהתנהגותו לא תקינה.. השאלה היא מהיכן זה נובע)

המלצתי היא לשוחח על הדברים, כששניכם במצב נינוח, אחרי שעיכלתם את שקרה 

נסי לשקף לו את מעשיו, ולראות את תגובתו האם הוא רואה בכך בעיה/ לא וכיצד הוא מתרץ את מעשיו.

אחרי שתשמעי זאת תוכלי בחכמה, לדעת כיצד לנהוג: להגיב ולשתף ברגשותיך או (במידה וזה לא עובד דרכך) להסתייע במתווך חיצוני שיעזור

הצלחה רבה

אז עכשיו שוב קראתי גם את השירשורים הקודמים שלך ואני מבינה שאתם יחסית זוג צעיר, ועוד בונים את עצמכם. עוד אין ילדים, גיליתם בעיה בתפקוד המיני, אך לא קל לבעלך להתמודד איתה, ובגלל זה לא נכנסים להריון (לפחות כך את חושבת...). מן הסתם גיליתם שיש בעיה כבר על תחילת הנישואין ועדיין אתם מנסים לטפל בזה לבד. יכול להיות שאת רוצה ללכת לייעוץ גם בנושא הזה, אך הוא עוד לא מוכן. יכול להיות שהוא מרגיש את האשמה והלחץ מצדך, גם אם את לא מנסה לשדר את זה בכלל, ובמיוחד אם כן. יכול להיות מאוד שזו גם הסיבה שהוא נמנע ממגע איתך לפעמים.

זה לא קל להיות במקום בעלך במקום הזה, הגבר המוצלח, הבוגר שיודע הכל, מגלה נקודה חלשה אצלו שפוגעת לו בתחושת הגבריות והוא לא יודע איך להתמודד איתה. להוציא את התסכולים על אשתו, זה הכי קל, מה גם שהיא לא יודעת להתמודד איתם, מבליגה ומנסה שהכל יחזור ויהיה בסדר, העיקר שהבעל יהיה רגוע.

אני לא חושבת שבעלך אדם רע, אני חושבת שהסיטואציה לא קלה, לא בשבילו ולא בשבילך ולכן, או שיודעים איך לדבר, לתקשר ולשקף, או שצריך ללמוד את זה. אם הוא לא מוכן ללמוד ביחד, את יכולה ללמוד לבד.

ויש לי מה להוסיף, אנסה באישי...

דבר ראשון את אשה מדהימה ומתוקה... ואף מילה מכל הציטוטים שאמרת לא מגיעה לך.

אני אומרת את זה בלי להכיר אותך, כי אין שום הצדקה בעולם לדבר אליך ככה - גם אם היית מפריעה לו במחשב וגם אם היית נהגת גרועה.

הפרט ה'קטן' לכאורה שצרפת כבדרך אגב בסוף, שיש לו בעיה קטנה בתפקוד המיני, שופך הרבה אור על ההתנהגות,

כי זה לא כל כך קטן מבחינה מהותית - לגבר, זו פגיעה באגו.

אבל כך או כך, אני לא פסיכולוגית ולא מתיימרת לאבחן -

אני רק זורקת לך מחשבה, כי הכרתי הרבה מקרים כאלה, זה נשמע קצת כמו הפרעת אישיות.

שזה דבר שחייב להיות מטופל.

אם הבן אדם מסרב לטיפול - אז חבל על הזמן, וכדאי לשקול את המשך החיים בצורה רצינית ושקולה, בלווי רב חכם או יועץ.

לפנות לייעוץ - חובה.

מאד אשמח לשמוע שהלכתם!!!

בהצלחה מתוקה, תתחזקי ותדברי הרבה עם חברות שעושות לך טוב - בינתיים, שלא תפלי למחשבה שאת באמת לא בסדר אפילו במשהו!

גם זה שאת מכינה אוכל כל יום ראוי להצדעה כשהיחס מצד המקבל הוא כזה פוגעני!

אבל תחשבי שיש לו מסך שחור מול העיניים, הוא לא שם לב מה הוא עושה, כמה הוא הורס.

בדיוק לכן צריך ייעוץ

ועם טיפול נכון עוד תהיו זוג יונים מאוהבים ושמחים.

המון אושר!!!!!!!!!!

כתבו שתפסיקי לרדוף אחריו ושעכשיו הוא זה שצריך לבקש סליחה, אולי אני לא מדייק במילים אבל היתתה פה רוח כזאת. היה חשוב לי לומר לך (הדלקתי בשביל זה את המחשב!) שלפי מה שאני שומע במקרה שלכם זה לא נכון, זאת מעלה גדולה שמישהו רודף שלום, ובמקרה שלך זה נשמע שבעלך עובר איזו תקופה קשה עם עצמו ולפי דעתי בבוא העת הוא ידע להעריך את ה"רדיפה" שלך, בע"ה. אין לי כ"כ זמן להאריך , אבל זה מה שנ"ל, 

הייתי צריכה גם לראות הודעה כזו.

את האמת שעוד לא החלטתי מה לעשות. אני רוצה לפנות לייעוץ לבד..

לבינתיים העניינים פה בבית מתנהלים על אש נמוכה.

כאילו מתעלמים ממה שקרה. אבל זה מרחף באוויר,וכל אחד עסוק בענייניו.

וטרם הצלחתי לגבש את התייחסותי לעניין

תודה לכולם על העצות החמות והאכפתיות.ממש עוררתי פולמוס

נראה מה יוליד יום

הבאסה שאוטוטו  אני אמורה לקבל מחזור ואז התקשורת באמצעות מגע לא רלוונטית יותר.

לא בטוחה שבתקופה כזו זה זמן טוב לנהל שיחות ולחשב מסלול מחדש..

שוב תודה רבה לכולכם.

אני חושבת להפך,

כשמדברים על משהוא רציני ,אז יכולה להיות התחושה שהוא אומר כן כן העיקר כבר להגיע למגע (אולי זה טוב במקרים מסוימים ,שכביכול רוצים להוציא הסכמה על משהוא מהבעל......)

אבל במקרה של שיחה רצינית. בשביל מה צריך את המגע? זה סתם מוציא מריכוז.

אל תעשי את כל החיים סביב זה, יש חיים גם בשבועים שאסורים. נכון שאת לחוצה להריון ,אבל הלחץ לא יוביל לכלום.

דבר נוסף-

זה שאת מתחנפת אליו וסולחת לו וכו, כל הכבוד שאת מסוגלת להעביר על מידותיך (רק אם זה לא עושה נזק לנשואים).

מקווה שהוא ילמד את הדרך הזאת ממך.

לא חיבים גם כל פעם לדבר שוב ושוב על אותו נושאים. לפעמים אפשר להעביר כמו שכתבת והזמן עושה את שלו בשביל לעקל ולתקן...

כי ברגע שזוג צריך לטפל בפצעים הכואבים שלו, תפקידו של המגע הוא לא לטאטא מתחת לשטיח אלה להזכיר כל הזמן שהכל נעשה מאהבה. השיחות הללו הרבה פעמים גורמות לקושי וריחוק ודווקא המגע יש בו משהו מעבר למילים, הוא מן הסכמה הדדית ששנינו אוהבים אחד את השני למרות הכל. בעיני מאוד נחוץ. אני בחיים לא מעלה סוגיות כואבות כשאנחנו אסורים, ההיפך, תמיד רק משתדלת בתקופה הזאת לעשות את הכל וורוד

אני חושבת שמגע הוא קריטי.

כשהפה מדבר קשות. ההתכרבלות יחד במיטה נחוצה.

הנה למרות שיש בנינו אי הסכמות ולמרות שיש כעסם ומתחים בבסיס אנחנו אוהבים..

כל דבר במקומו

כמו שלא נכון לרדוף שלום מול אויב אכזר, סליחה על ההשוואה הלא נעימה, כך גם לא נכון לרדוף שלום מול מי שצריך להעמיד אותו על מקומו...

עת לרדוף שלום, ועת להעמיד במקום.

'אין מקום'- כתבתי לך גם בפרטי , לגבי התגובה הוקדמת שלי למעלה יותר. אשמח שתעני.

אלי.

כמי שנשוי שני עשורים אומר לך שלדעתי המצב לא תקין ואין לטאטא ואין לקוות שעם הילדים המצב ישתפר.

המצב חייב להשתנות כדי שאת לא תהיי קורבן לסבל וחו"ח התמוטטות, והשינוי מצריך אקטיביות: דרך ייעוץ זוגי או אישי, דרך רב או חבר, או בן משפחה שהוא מעריך.  הרעיון שהוצע פה לכתוב לו מכתב גם מצוין.  רק תדאגי לנהוג ביושר ולא לתת לו חיזוק להתנהגותו.

אפרט: 

אילולא התיאור המפורט שלך בתחילת השרשור ניתן היה להגיד שיש לבעלך משבר בעבודה שגורם ללחץ והוא לא מתנהג כמו בד"כ.  אבל כתבת שזה לא משהו של השבוע בלבד, כבר הייתם בייעוץ בעבר, ויש בעיות בתפקוד מיני (וכבר כתבו לפני שזה לא "דבר קטן").

אבל גם אם נניח שהתנהגותו השבוע היא תוצאה של בעיות בעבודה כמו פיטורים/איום פיטורים, או אם הוא סובל מהפסדים כעצמאי או כסוחר דרך האינטרנט (כפי שרמזת שהוא על המחשב בערב כשזה יום עבודה באמריקה) - זה לא מתיישב עם האדם שלפי הגדרתך הוא "חכם, בוגר, מחושב, אחראי, ישר". לא סביר שאדם כזה יבלה שעות עם חברים על בירה ופיצוחים או יסעד שעות עם חברים בערב שבת, אלא יתכנס בעצמו ויתרחק מחברה.

לכן אני סבור שהבעייה עמוקה יותר ומצריכה טיפול, ובעיקר להיות כנה עם עצמך, לראות את המציאות ולפעול, ולא להגרר למצב מתמשך של הסופגת הכל והמשלימה עם הכל תוך הקרבה עצמית.  אין זוגיות אם אחד הצדדים או שניהם מאבדים את עצמיותם. 

בהצלחה בפתרון הבעייה

אבל אני חייבת לומר לך שאת אישה מדהימה!! יש בך המון רצון להיטיב ורואים שבעלך חשוב לך מאד.

כמו שכתבת, נכון שכולם נכנסים למשברים וזה מצריך המון אכפתיות, ענוה.. עובדים הרבה ומשתדלים...

את באמת מקסימה ובעלך נשמע אדם טוב, אבל ההתנהגות המסויימת שציינת יוצאת מגדר המשברים הרגילים בנישואין.. צריכה להיות הבנה שלא משנה כמה כעס יש או חוסר הסכמה.. יש אבני יסוד שלא מוותרים עליהם, כמו כבוד, שיתוף מלא, נעימות... ברור שיש משהו שמפריע לו להיות האדם הטוב שהוא באמת... גם אותו זה מתסכל מאד ולכן זה יוצא בצורה כזו...

אל תרגישי שאת לא בסדר. את אישיות. אני בטוחה! רק לפתוח את הדברים. להבין את הבעיה.. ואם צריך מישהו חיצוני, אז להתייעץ ולא לוותר... הזוגיות שלכם היא באמת הכי חשובה, כמו שאמרת... היא מקרינה על כל החיים...

בהצלחה, נשמה! מגיע לך הרבה טוב, אל תוותרי...

אני כמאמנת שומעת סיפור של יחסים מאוד לא בריאים והרסניים בין בני הזו .חיזרו מייד לטיפול או יעוץ זוגי אם לא זה יסתיים לא טובץ

לבעלך יש דחף להוריד מהערך שלך  זוה דפוס שיש לברר בטיפול מה המשמעות שלו עבורו ועבורך

בתיאור החיים שלך, יש הרבה נקודות דמיון למה שאני עברתי.

גם אני ניסיתי הרבה דרכים.

היו הרבה עליות וירידות.

לא הייתי רחוקה מגט.

אין פתרונות קסם.

יש עבודה עקבית מקצועית.

בשביל עבודה מקצועית חייבים יעוץ מקצועי.

ו- כן גם בעלי התנגד ליעוץ לאורך שנים, אבל בסוף, לא הייתה ברירה.

להגיד לך שיעוץ תמיד עוזר? ממש לא.

לא כל יועץ מצליח לעזור, כמו שלא כל רופא מצליח לטפל נכון בפציינטים.

למרות שבעלי התנגד ליעוץ באופן נחרץ, היינו בסוף אצל 4 יועצים.

היועצת הרביעית הצילה את הזוגיות שלנו.

ומה עכשיו?

לא הכול מושלם. אבל בשורה התחתונה, יש זוגיות יפה. יש אהבה, יש כבוד, יש חוויות ויש שמחה.

המסקנה שלי: אל תנסי להתמודד לבד, כי במוקדם או במאוחר תתייאשי.

זה לא משנה אם הוא רוצה או לא, בסופו של דבר, יעוץ הוא חובה!

ובנוסף לומר שאני מכיר מישהי שהייתה צעד מגרושין והיום היא שמחה שלא עשתה את זה.אז אני מקווה שזה לא קורה לכולם, הלוואי וכמעט לאף אחד, אבל באופן ראלי- אתם לא לגמרי לבד.

**
הערה: לא קראתי הכל כי זה לא עושה לי טוב. אבל שתדעו שזה נוגע ללב.

על פניו באמת המצב לא פשוט בכלל. דברים לא זורמים כמו שצריך, וזה קשה מאוד מאוד ולא מגיע לך.

מצד שני, אין לי ספק שבעלך אוהב אותך. את כתבת עליו דברים מאוד חיוביים, והוא מרגיש את זה. נראה לי שכל מי שכתב על הפרעת אישיות/ חוסר אהבה/ וכדו' קצת נסחף.

כל אדם יש לו קשיים, ואף אחד לא מושלם.

ייתכן שלבעלך יש קושי בתקשורת איתך, אולי בתקשורת באופן כללי, ונכון שהוא לא נהג כשורה במקרים שאת מתארת. זה עדיין משהו שמאוד הגיוני שאפשר להתגבר עליו.

אני חושבת שכדאי לך ללכת לייעוץ לבד, כי את תקבלי שם חיזוק להערכה העצמית שלך, וכלים להעלאת ההערכה העצמית שלו.

אם אכן הבעיה בתפקוד המיני גורמת לו לפגיעה בגבריות- הוא צריך לחזק את המקום הזה. הוא צריך המון תמיכה, המון פרגון, וגם צריך להרגיש שאת זקוקה לו. כמובן זה לא אמור לבוא על חשבונך, זה לא מצדיק פגיעה שלו בך. את צריכה מצד אחד לדעת להעמיד אותו על כבודך הראוי לך, ומצד שני לגרום לו להרגיש מכובד, אהוב, רצוי, ותורם.

בין השורות, משתמש שלאיש שלך יש בעיה בכלל לא קטנה. וסביר שזה שורש העניין.

וזה שאת מגדירה אותה כקטנה, זו ככל הנראה בריחה מהמציאות.

עושה רושם שהוא בורח מהבעיה, בורח מעצמו, ובורח ממך.

עם כל הכבוד - בפורום לא תקבלי תשובה מקצועית אלא לכל היותר כתף וירטואלית.

המצב מחייב טיפול זוגי מקצועי. שיגע בעצבים הרגישים. ובנוסף טיפול מקצועי בבעיה ה"קטנה" שלו.

ללא טיפול זוגי- אין כל סיכוי.

אם תלכי לטיפול לבד, זה יועיל כמו הליכה ברחוב עם קרוקס, ביום שלג ירושלמי.

בשלב ראשון - האיש צריך להבין שאת לא בכיס שלו, ותעמידי לו את נושא הטיפול כתנאי הכרחי. ותפעילי סנקציות - כי ממילא אין לך מה להפסיד. אחרת - את תגזרי על עצמך גם חיי אומללות, וגם ח"ו בית שיתפרק.

ללא יסוד - אין בית. ולאיש שלך יש בעיה ביסוד.

בס"ד

לעיתים אנו חושבות שמניעת ביקורת מאדם שומרת עליו, ומיטיבה עימו.
אנו כה פגועות שברור לנו שהשני יודע בדיוק כמה שהוא לא בסדר,
וברור לנו שהדיבור הרך שלנו כלפיו נובע אך ורק מתוך אהבה ורצון לשלום, ולא מתוך הצדקה של המעשים שלו.
והאמת שאנחנו טועות מאד.
אם את אוהבת אותו באמת את לא תתני לו לפגוע בך.
"הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא"
איך להוכיח זו וודאי אומנות.
ברור שלא חייבים לעשות זאת באופן פוגעני, ואף להפך.
"כשם שמצווה לומר דבר הנשמע כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע",

אך בחכמת הנשים שלך, ובדרכך המיוחדת את חייבת להציב גבולות.
את חושבת שהוא מאו/שר להתנהג כך כלפייך? שזה עושה לו טוב?
שמה שהוא צובר כלפי שמיא זה טוב? 
אם הוא מדבר לא יפה את יכולה לומר "אני אשמח לשמוע מה שיש לך לומר, כשתדבר באופן מכבד".
"חשוב לי לשמוע אותך, תכבד אותך ואותי בשיחה הזאת בבקשה".
"מגיע לשיננו שיח נעים יותר"
 

אם את מאוכזבת ממשהו את יכולה לנסח את זה בצורה העדינה והמתאימה לך
.
:"אני כל כך אוהבת אותך, וציפתי שיהיה לנו יותר זמן אחד לשני בשבת."

ויותר חשוב לעתיד, לפני שבת הבאה לפזר אמירות בסגנון :"הספקתי להתגעגע במהלך השבוע,
אני מצפה כבר לסעודת השבת הפרטית שלנו".

לא חייבים להראות לו כמה הוא לא היה בסדר בפעם הקודמת,
כמו שכן חשוב להבהיר בצורה נעימה אך ברורה כמה חשוב לך שלהבא יהיה אחרת.
 

ועוד עצה אם את יודעת שאת בסדר ולא עשית שום דבר המצדיק כעס, אל תפתחי שיחה ב:"אני יודעת שאתה כועס". יכול להיות שהוא באמת כועס אבל על עצמו, יכול להיות שיש דברים אחרים שמעיקים עליו. אך אם אמרת שהוא כועס עלייך יש לו שתי ברירות, או להמציא סיבות על כך שהוא באמת כועס ולומר ביקורת לא רלוונטית (תינוקית??) או להודות בכך שיחסו אלייך לא מוצדק, ונובע מקושי שלו עם עצמו. לא לכל אחד קל לבחור בדרך השנייה.
 

כל הנכתב לעיל הוא בגלל שאת כותבת שאת אוהבת אותו,
ואת מחפשת איך לנסות שיהיה טוב ביחד אתו, ולא מחפשת טוב בלעדיו.
 

זכותך לבחור להמשיך לאהוב את בעלך. 
וזכותך לעשות את כל המאמצים למען הבית הזה שכל כך חשוב  ויקר לך.

בהצלחה רבה!!

יקרה,

כפי שכתבו לך כאן רבים אחרים.

כדאי מאוד ללכת לטיפול, חבל על כל יום.

ממליצה לך בחום לנסות טיפול של "עוצמת הרכות".

הנישואין אינם מזבח ולכן חבל להקריב עליהם אותך כקורבן...

שמי שבתחילת הנישואין לא חושבת להתגרש לפחות 5 פעמים ברצינות,

היא ממש לא נורמאלית...

בס"ד

הנורמה זה לא תמיד אידיאל...

"לחלוק על רבניות"..  וכבר אמרתי, מן הסתם לא עלה גם על דעתה שיצטטו את זה כ"חוכמה".

אשרייך. אשה נורמלית ובריאה. דברים נכוחים, והלוואי על כולם, ובשמחה.

ובכלל, אחרי שמתחתנים, המחשבה ה"נורמלית" היא איך בונים ביחד הכי טוב.

כשמישהי רוצה לעודד נשים ע"י הגזמה, אין ענין "לצטט" את זה כאילו "דבר תורה" (אגב, רבניות בהקשרים אלו, אינן דווקא "פוסקות הלכה", אלא כי נשואות לבעל-הרב, ופעמים רבות גם נפגשות עקב כך עם ציבור רחב יותר של נשים. ובדרך כלל, מי שבאה להתייעץ היא לא דווקא מי שהכל הולך אצלה בסדר.. אז חבל "לנפח" מזה תורה שלמה. זה טוב כדי לעודד את מי שקרה לה משהו מעין זה, שלא תחשוב שזהו-נגמר.. או שהיא לגמרי לא-נורמלית..).

או שהוא יבין שאת לא בכיס שלו

או שחבל לך על הזמן.

אנשים כמעט ולא משתנים 

ואם הוא יבין את חומרת המצב הוא בהחלט יכול להשתנות

מי שרוצה להשתנות כן משתנה!!

וואו, את מזכירה לי מאוד את המצב שלי! התיאורים דומים אפילו בפרטים...

(מעולם לא עניתי בפורום כלשהוא אבל הפעם השקעתי...)

אנו נשואים כחמש שנים. בעלי גם הוא, ביקורתי כלפי , מעיר בצורה פוגעת ומזלזלת (הנהיגה-זה כנראה תחום חביב עליהם), מתפרץ, גם אני מוצאת את עצמי חושבת בשיקול דעת מה לענות ומתי. וגם אני שואלת את עצמי הרבה- האם המצב נורמאלי? האם אני סוג של אישה מוכה נפשית/מילולית?

אוסיף שגם אני מרגישה שהוא אוהב אותי ואני חשובה לו מאוד(הוא גם אומר זאת כשהוא רגוע), למרות שההתנהגות שלו לעיתים  דומה מאוד למה שתיארת, ולא אלאה אתכם בתיאורים .

תובנות מנסיוני/ מה שיכול להועיל -

א. יש ב"ה ילדים, אני לא רואה שזה גורם לשינוי לטובה. להיפך, גם הם כבר מתחילים להבין וסובלים מההתנהגות המזלזלת כלפי אימם. ולכן יש לטפל בכך.

ב. אני שמעתי מרב חכם שאלימות מילולית/נפשית היא לא עילה לגירושין, כיוון שע"י ייעוץ טוב אפשר לתת לנפגע כלים להתמודד עם המצב בצורה טובה. 

אני ניסיתי ללכת לייעוץ לבד . קיבלתי עצה ששינתה לי את כל ההסתכלות עליו ונתנה לי כח להתמודד ולהפסיק להפגע/להזדעזע ממה שהוא אומר. קודם כל- להסתכל על הכעס/עצבנות/ביקורתיות שלו- כעל בעיה שלו ומגבלה אמיתית שיש לו והיא חיצונית לו. וזה ללא כל קשר אליך. זה מקטין את הפגיעה פלאים, לפחות אצלי. כמו שיש אדם עם לקות כלשהיא, יש אדם שיש לו לקות ראיה, אז יש אותו שיש לו בעיה כזאת של עצבנות. כך כל פעם שזה מתפרץ את רואה את זה כבעיה חיצונית שקיימת אצלו. יותר קל להתמודד עם זה ככה מאשר לקחת את זה כפגיעה אישית, שככה בעלי חושב עלי וכו'...

ג. עכשיו כשפחות פגועים ולחוצים מסתכלים על המציאות בצורה עניינית , מה עושים מכאן.

אני כרגע בחשיבה עם עצמי ועוד לא הגעתי לפתרון /למי ללכת/ייעוץ אישי זוגי וכו'.

 בזהירות רבה אומר- אני דווקא כן חשבתי בכיוון שנאמר פה לעייל, לבדוק איזושהי הפרעת אישיות קלה. ממה שקראתי זה לא עונה להגדרות אבל אולי יש חלק מהמאפיינים.אני לא פסיכולוגית ולא מכירה את הנושא, אבל זה לא כ"כ משנה, זה בעצם מה שאמרנו לעייל, שיש איזו בעיה חיצונית לו ושצריך לטפל ולקבל כלים דרך ייעוץ. אז ההגדרה הפסיכולוגית לא מאוד משנה.

לקחתי לתשומת ליבי את הנושא שעלה על דימוי עצמי נמוך כגורם להתנהגות כזו. אני אבדוק זאת ביחס לבעלי, אם כי אצלו הסיבה היא שונה.

מקווה שהועלתי ולו במעט, (לפחות את הועלת לי , העלת על הכתב וניסחת יפה דברים שאני לא הצלחתי להסביר...)

בינינו, גם היום יש זמנים יפים בזוגיות ובעז"ה הם יהפכו להיות על בסיס איתן של כבוד הדדי, אהבה ושלום אמיתיים .

חזקי ואמצי וה' יהיה בעזרך , במאמץ כל כך נכון , בוגר ואחראי לחזק את יסודות הבית שלך.

זו לא שאלה של "תקופה קשה" או "מתחים" או עליות ומורדות בחיבה הזוגית.

עלתה כאן בעיה התנהגותית של "דפוס" של אלימות מילולית ורגשית, ובלי לשרש אותו - הוא לא יעלם.

אם אין לכם ילדים - העמדה של שלכת התומכת בגירושין נראית הכי טובה למי שרוצים בטובתך.

גם אם יש ילדים - עדיין צריך לעשות חושבים בזהירות רבה האם יש אפשרות ממשית לשרש את האלימות המילולית והרגשית של בעלך או לא, ואם לא כמה הילדים ובת הזוג יפגעו מהדפוס של האלימות המילולית והרגשית בהמשך החיים.

ברור שכדאי לגייס כמה שיותר מעגלי תמיכה (כמו הפניה הרגישה והחכמה שלך לפורום), לברר את הדברים מזוית הראיה של חברות ובני משפחה קרובים שיש להם זוית הסתכלות נוספת (המציאות מתוארת כאן מזוית הראיה שלך בלבד ולא של בעלך כמובן).

לפי דברייך על ניסיון בכל זאת לשקם את הנישואין - מציע לשים קווים אדומים ברורים של התנהגויות ודברים שלא יאמרו בשום מצב ושלא יחצו את סף הבית, וזה כולל להמנע מפגיעה במרחב הפרטי שלכם (להביא חברים בלי תיאום), שימוש בכינויי גנאי, או אלימות מילולית אחרת, וכן הימנעות מאלימות רגשית. במקרה כזה גם תצטרכו להתעמת עם הקושי בתפקוד האינטימי (תלוי כמה זמן אתם נשואים, אבל אם יותר מכמה חודשים אין טעם לדחות זאת עוד, ומוצע שהדרישה לבדיקה של העניין וטיפול בו יהיו תנאי להמשך הנישואין).

שהק יצליח דרכך.

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.