הפסקתם ללכת יעוץ - הזוגיות התדרדרה.

מה המסקנה?..

רק מוסרת חיבוק חזק ממש! ונראה לי שכדאי לחזור לייעוץ...

אבל על הדרך כתבת שיש בעיה קלה בתפקוד המיני שמונעת ממך להכנס להריון?? לא נשמע לי כל כך קל... אתם מטפלים בזה??

ולא יודעת, אני אישית לא הייתי מלטפת אותו ומבינה אותו כל כך, אלא מנסה להכנס לעובי הקורה ולהבין מאיפה הכל נובע ומה הנקודה העיקרית שתסיסה את כל העניין הפעם. לנסות להקשיב ולהבין את הנקודה ועליה לנסות לדבר ולעבוד.

(אני יודעת שתמיד יש את הדברים שקצת מציקים לנו אחד מול השני, ואז כשלוחצים על נקודה מסויימת הכל מתפרץ ובחוסר פורפורציות אמיתי למה שמרגישים באמת, הכל נשפך. צריך למצוא את הנקודה הזו הפעם, מה "הדליק" אותו, וגם מה מכל הדברים שכתבת גרם לך להתפרץ. אם זה ההסתובבות שלו בערב שבת, את צריכה להסביר לו עד כמה זה פוגע בך, כי הערב הזה תמיד מאוד חשוב לך, אם זה משהו אחר - אז תעבדו על הנקודה האחרת, כי אני לא בטוחה)

בעיות בתפקוד מיני אצל בנים זה פגיעה עמוקה בדימוי העצמי שלהם. יכול להיות שזה שהוא כל הזמן מנסה "להקטין" אותך זה כי הוא בעצמו מרגיש "קטן" וחייב להעצים את עצמו על חשבון מישהו כדי להרגיש טוב עם עצמו. יש לי קרוב משפחה שמתעסק בליווי וטיפול בבעיות פוריות (הוא בין הבכירים בארץ) והוא אמר לי פעם שאחת הבעיות הכי גדולות עם גברים שיש להם בעיות פוריות זה שהם לא מוכנים להכיר בבעיה ולא מוכנים לטפל בה כי מבחינתם זאת נקודה מאוד גברית וזה הורס להם את האגו והכבוד. 

בעיני את חייבת לטפל בנושא הזה ברצינות. אין שום סיבה בעולם שבעלך ידבר אליך בצורה כזאת. לא משנה אפילו אם זה נכון. כבוד הדדי והערכה הפ אבני הבסיס לזוגיות.

עוד לפני שכתבת על בעיה בתפקוד, הריח לי ממש ממש לפי ההקנטות שלו שזה עניין של דימוי עצמי נמוך. התיאור המדוייק שלך את השתלשלות העניינים היה חשוב פה, כי על פניו נראה שאין סיבה אחרת. גם מה שכתבת-שאת טיפוס יציב, בוגר ומוביל מחזק את ההרגשה שלי שזאת הנקודה. יכול להיות שהוא מרגיש נחות לידך?

סליחה על ההערה הבאה, היא לא באה ממקום שיפוטי ומעיר אלא מאיר: תוודאי עם עצמך האם יש לך רווח רגשי במקום הזה בו את הבוגרת והמכילה וכו'. נשנע קצת כמו סמביוזה שבו שני הצדדים מקבלים רווח לטיפוח האגו-גם אם ממש ממש ממש לא במודע.

גם לי מאוד בלטו הדברים במהלך הקריאה.

הבעייה בולטת, ואני גם מכיר אותה אישית מהזוגיות שלי..

אני חושב שלשניכם יש בעיה עם הדימוי העצמי שלכם.

מה שקורה ביום יום הוא-

לבעלך מאוד קשה עם עצמו בעניין הזה, אבל כשהוא רואה אותך, נכנעת להתנהגות הלא יפה  שלו,לא מעמידה אותו על מקומו, ובעצם לא מספיק מכבדת את עצמך--- הוא-- במודע או בתת מודע, מרגיש עומד מול מראה !!! חוסר הכבוד העצמי שלך וחוסר הפירגון לעצמך בכך שאת מרשה לאדם לדבר אלייך ככה מראים לו את עצמו בדיוק על חסרונותיו הגדולים !

ופתאום עולים מול עיניו החסרונות הגדולים שלו- חוסר ההערכה העצמית שלו , דימוי עצמי נמוך!

זה מאוד קשה לו לראות את זה, ולכן הוא אומר דברים קשים, מתוך הכעס על עצמו.

התגובה הרכה והמוותרת שלך לאמירות לא יפות כלפייך- לא טובה לך, ולמצער, גם לא עושה טוב לבעלך (או במילים פשוטות- מחרפנת אותו..)

לאור זאת: את צריכה להגביר את המודעות שלך לעצמך, לכבוד שלך, ליתרונות שלך, לתכונות המעולות שלך, לזה שה' אוהב אותך, לאהבה שלך כלפי עצמך, ולכבוד והאהבה שאת צריכה וראויה לקבל מבן הזוג שלך.

בתת מודע שלו, הוא רוצה לראות אותך כועסת עליו, מכבדת את עצמך ודורשת יחס מכובד ממנו !!! . זה הדבר היחיד שירגיע אותו, תבדקי את זה ותראי !.

ברגע שאת תנהגי כך כלפי עצמך, זה יתן לך כמובן הרגשה טובה הרבה יותר. בהמשך, גם יגרום לך לכעס מצידך כלפיו כשהוא לא מעריך ומכבד - אבל זה נצרך, אין ברירה. הוא ילמד כתוצאה מהיחס שלך לעצמך- לכבד אותך, ומכאן יוכל גם ללמוד לכבד יותר את עצמו.

אגב, מעניין אותי מאוד לדעת- האם לא דיברו איתכם על הנקודה הזו בטיפול הזוגי ?

בהצלחה רבה ! עבודה לא פשוטה ולא קצרה אבל אפשרית ביותר וחשובה מאוד !!!!!!!!!!!!

כנראה עבודת החיים שלכם..

בהצלחה שוב,

אלי.

בגלל שצד אחד לא יכול לפרגן,

האמת שזו עיצה טובה לשלום בית, לשקט תעשיתי.

אם את מוכנה אז מצוין,מכירה לא זוג אחד ולא שתים שבסוף אחד הצדדים החליט שבשביל שלום בית, אחד מוריד פרופיל עושה מעצמו טיפש , לא מספר על ההצלחות שלו וכו. וכך חיו חיים טובים שלוה בחוה

השאלה אם צד אחד לא מפתח מירמור.....

הוא אולי לא מבין לגמרי מה זו זוגיות אבל עם יעוץ טוב הוא לומד

הרבה בני זוג עושים בהתחלה טעויות ולכן מה ?!

אנשים רוצים מפה כוח לא להפך לפרק זה הכי קל לבנות זאת הדרך מיוחד שיש !לה כוח לזה את יודעת מה זה בית השמים רועדים כשבית נבנה ולהפיך תחשבי על זה היא אישה חזקה מגיעה לה חיים יפים ויהיה לה בעז"ה עם אמונה כמו שלה משיח בא אז בית חם ונעים לא יהיה לה ?

היא לא ביזתה ולא העליבה ולא פגעה באף אחד. 

לדעתה המצב דורש גרושין, לדעתך לא, למה לזלזל ככה?

אגב, גם אני לא מסכים בכלל עם מה שהיא כתבה, וחושב שזה מזיק, אבל אני מכבד אותה. 

שמחתי לקרוא שפותחת השרשור עצמה מתנערת מהצורה בה הצגת את המציאות,

וחולקת על הפרשנות שלך.

קצת ענווה חברים

כדי להרגיש בעלת ערך, מרגישה אהובה.............

מהמכתוב נשמע שהנישואין יותר חשובים לך מעצמך, תבדקי עם עצמך טוב טוב אם זה נכון.

המזבח מזיל דמעות על בית שמתפרק, אבל רבי עקיבא אומר להתגרש אפילו אם הקדיחה את תבשילו.

אשה יהודיה צריכה להרגיש מלכה בביתה.

אם את לא רואה את עצמך ככה בבית הזה

לא בטוח שזה הבית שלך 

אבל לפי מה שזה נשמע אם התיאור פה הוא מצב קבוע, אז האנוכיות שלו חוגגת,

ואיך אפשר לחיות עם בעל אנוכי??

תחזרו מהר לייעוץ, נראה לי שהוא צריך קצת לצאת מתדמית אני המושלם, ולהסתכל מה את צריכה,

אוף, זה כואב כשיש אנשים שמתנהגים כך לנשים שלהם, אין לי ספק שמגיע לך גן-עדן, איזה יסורים.

כמו שאמרו קודמי אני חושב שבמצב שלכם רק יעוץ יכול לעזור.

מה שכן העניין הפעוט שהזכרת של הילדים הוא נושא מאוד מאוד חשוב, ואני מקווה שאתם מטפלים בכך עד כמה שניתן, אני מאמין ומקווה שאחרי שיבואו הילדים אישך ייעשה שינוי מחשבתי כלשהוא ויתבגר מעט.

מה שהוא עשה לך בשישי בלילה נראה לי כעוול רציני לפיכך נראה לי כי הוא או פגוע ממך עד עמקי נשמתו או שהוא "עלה" על דרך שנראית לו כנכונה שהיא להיות הנפגע בזוגיות , להיות זה שצריך לרחם עליו , לטפל בו ולטפח אותו ואת האגו שלו , הוא ממש מתנהג כילד קטן. במיוחד שאת מציינת לא מעט שינויים שעברת בשבילו.

ללא ספק הזוגיות שלכם לא תקינה ודורשת טיפול מיידי.

אם אשתי אהובתיי בבת עייני הייתה פונה אליי ומבקשת סליחה על משהו שברור שהיא עשתה לא בסדר , הייתי סולח לה ובוודאי לא הייתי גורם לה עוגמת נפש ומונע ממנה את עונתה.

לדעתי נראה גם שאת לקחת על עצמך את תפקיד האישה המרצה והכנועה , ייתכן כי את עושה את זה בגלל אופייך או בגלל הקרבה אמיתית שאת עושה בשביל חיי הנישואין.בכל דרך שלא תהיה זה לא צריך להימשך כך.

בהצלחה

לפי התמונה שאת מציגה, את באת לקראתו כל השבוע, ערב אחד הזמין חברים בלי ידיעתך, שבת היו אצלכם חברים ואת היית מחוץ לעניינים... הוא הפסיק ללכת לייעוץ אפילו שהבעיה אצלו (בתפקוד) כי זה 'פוגע לו באגו'... 

ואת צריכה להיות זאת שמחזרת אחריו???

ההתנהלות הזאת גורמת לו לזלזל בך!!! 

הוא לא מעריך את הסבלנות והסלחנות וההכלה שלך... הוא מזהה את זה כחולשה וכהוכחה לכך שאכן הוא צודק!!

אני לא רואה איך יוצא דבר טוב מכזאת התנהלות...

לדעתי הוא זקוק לניעור רציני... 

אני לא יודעת מי יכול לנער אותו.. אבל אני חושבת שלא כדאי לך ליזום שוב שיחות... הצעד הבא צריך להיות שלו...

ואולי תלכי לייעוץ לבד שילמדו אותך איך להתנהל מולו...

כי לא נעים לי לומר, אבל יש משהו במערכת היחסים שאת מתארת שמזכיר קצת מערכת יחסים של בלע מכה ואשה מוכה.. אני מקוה שאת לא נפגעת... אבל משהו לא נשמע תקין בכלל!!

חיבוק יקרה!! תזכרי שהעבר שלך אכן צודק!!!! את אשה מקסימה ונהדרת!!! אל תתני לו לבלבל אותך בשום אופן!!!

ושוב אני חוזרת: לכי לייעוץ לבד!!!!

לפי כל מה שסיפרת וקצת קראתי את מה שרשמת עליו נראה שאת נמצאת בתוך הסיטואציה שאת חוששת ממנה

בעל מבוגר ממך , בעל אמצעים , חכם בעל בטחון וכו...

למסתכל מהצד זה מאוד קל לשפוט שמדובר פה במקרה קלאסי של יחסי תלות כמו עובד מעביד רק בעל אשה כאשר את האשה הקטנה שמותר להתייחס אליה איך שרוצים ובסוף לזכות גם בהתנצלותה.

יכול להיות שזאת שפיטה שלא במקום אבל מהצד זה מאוד ברור.

כנשוי ותיק אני יכול להגיד לך שלא מטאטאים דברים ומחכים עד יעבור זעם

כל מה שלא פותרים היום יצוץ מחר

הבעל מתוקף היותו גבר פחות רגיש מהאשה שאיתו (שיכולה להיפגע מדברים שהוא אומר מבלי שישים לב) בד"כ צריך להיות הצד המפייס והמרגיע בסופו של יום.

כשיבואו ילדים זה יחמיר עד מאוד אם לא תטפלו בכך עכשיו.

אבל לדעתי פשוט תגידי לו מה שיש

למה את צריכה את זה? אתם לא מבלים ביחד, אין ילדים, הוא מפריע לך בהתקדמות אישית ומתנהג בצורה מוזרה בלילה ומבקר על כל דבר

הייתי בורית ממנו, באמת יש הרבה גברים חכמים, זאת לא סיבה להישאר

נשואה 8  שנים. 

יש תקופות של משבר, ברור... אחרי לידה/לפני לידה.. מצב כלכלי קשה.. סתם איזו תקופה לא טובה.. בקיצור, לכל הזוגות יש תקופות טובות יותר או פחות.

עם זאת, נשמע לי שכאן יש בכל זאת משהו  לא תקין!! 

אולי את מאפשרת לו את זה.. (כלומר לא אולי, אלא בוודאי אם הוא מתנהג כך זה הסימן שאת מאפשרת את זה) אולי את יכולה ללהשתנות ולגרום לו לשינוי.. יכול מאד להיות.

יכול להיות שאם ילמדו אותך איך להרגיש ראויה ליחס מכבד, איך להאמין בעצמך שאסור לו להתנהג אלייך ככה, אז בהתנהגות שלך את לא תאפשרי מצב כזה, וזה ייפסק.

בכל מקרה אני לא חשובת שנופש/שיחה על כוס קפה/יחס עוד יותר סלחני ומכיל, יועילו בטווח הארוך.. אולי הם יגרמו לבעיה להיות מחת לפני השטח, ואז כששוב יהיה קצת יותר מורכב, כבר יהיה פיצוץ..

ואז זה יקרה לאחר עוד ניסיונות והשתדלויות שלך, ועוד לבוא לקראתו ועוד התאמצות, כך שתרגישי עוד יותר נפגעת ועוד יותר נבגדת... מה שרק ירע את המצב.

אני לא בעד לטאטא את הבעיה, אני בעד לטפל בה.

לכי לייעוץ! ויפה שעה אחת קודם.

את יכולה לומר לו גם, בצורה מכובדת אבל ישירה, תשמע אני מרגישה שההתנהגות שלך עברה גבול מסוים, קשה לי מאד לעבור על זה הלאה,  ולכן אני הולכת לייעוץ לבד, כי קשה לי ואני לא מסוגלת להמשיך להתמודד לבדי בעניין.

אם הוא ירצה הוא יבוא גם..

אבל נראה לי זה הפתרון הכי מתאים לרגע זה... כל השאר בעיני זה טאטוא של הבעיה.

שאת צריכה לשפוט את עצמך, "מה בך גורם את זה"...  לא חייב להיות כלל שזה "בך".

ולפחות לפי מה שאת מתארת, יש בך הרבה סבלנות, טוב, התחשבות.  אלו תכונות יקרות שצריך לשמוח בהן מצד עצמן; לפני החשבון מה זה עושה לענין הספציפי.

לגבי מה לעשות - לכאורה זה תלוי: אם אכן מדובר ב"יציאה" חד פעמית, אז על אף העלבון והבוטות שבה, יתכן שמעשית עדיף להבליג.

אם זה מעבר לכך, יש מקום לשוחח. להגיד שפגע בך הדבר הזה. שאין לך בעיה אם מעירים נקודתית על משהו, ברצון לתקן. אבל לא כך, לא שטף של טענות. לא באופן הזה. תסבירי במתינות, מה ה"כואב" בזה. אפשר גם לומר שכדי לשפר משהו, צריך להרגיש שיש בסיס, מוטיווציה. והבסיס הוא היחס החיובי, ה"פירגון" על הטוב שכן קיים.

להזכיר לעצמך שמגיע לך!!

מגיע לך יחס הולם ומכבד

מגיע לך שבעלך יתנצל בפנייך אם פגע בך

מגיע לך את עונתך

נראה לי שהמקום המתנצל והמוכן להקריב הכל בשביל "שקט תעשייתי" הוא הבעיה.

תקני אותי אם אני טועה.

בכל מקרה- ממליצה בחום רב ללכת לייעוץ או טיפול, רצוי אצל מי שמבינה בגברים אלימים.

אולי דרך יד שרה או בכל מיני מקומות של מרכזי טיפול באלימות במשפחה אפשר למצוא עזרה.

אני מאמינה שגם אם יכוונו רק אותך איך להפסיק את המעגל הזה- שאת בפירוש שמשחקת בו תפקיד!!

משהו בדינמיקה בע"ה ישתנה.

יכול להיות שיכלת לענות בצורה חכמה יותר (אולי. בכלל לא בטוח. זה לא חוכמה לומר לאחר מעשה). בטוח שאת לא אשמה.

דבר שני - יעוץ נישואים. ממש. זה מה שהייתי עושה במצבך (שאלת מה היינו עושים). זה נשמע לא רגיל. ואי אפשר להסיק ממה שעובד אצל משהו אחר. צריך שיתאימו את הפיתרון במיוחד לכם. ואפשר ללכת לבד, אפילו בלי להגיד לבעלך. לחילופין (ראיתי שהרב שלמה אבינר ענה כך במקרה כלשהו): להציג את זה שיש לך בעיה כלשהי - תמצאי משהו - ושאת רוצה ללכת איתו ליעוץ כדי שיעזרו לך בזה).

שמעתי פעם שיחה מהרבנית יעל צהר, על זוגיות. (זה היה לפני כמה שנים טובות, אז אני לא מתחייבת על הדיוק..), ובה היא נתנה עצה לאישה שבעלה מכנה בכינויים לא מכבדים ('תינוקית' זה בהחלט כינוי כזה..): לעצור מיד את השיחה ולומר כמה משפטים שתמציתם היא: אלי לא מדברים בצורה הזו. אני לעולם לא אכנה אותך כך, אני מכבדת אותך, ואני דורשת שגם אתה אף פעם לא תאמר לי כך.

לא להסכים שזה יקרה.

אגב - אולי זו הדרכה שתקבלי ביעוץ נישואים..

ב"ה אני נשוי 11 שנה, עם ארבעה ילדים מקסימים, אבל הדרך לא הייתה קלה.

גם לנו היו משברים לא פשוטים, גם בתחילת הדרך וגם מאוחר יותר, ואני יכול לדמיין לעצמי את אשתי "פורקת" כמוך ברגעים קשים.

חשוב לדעת שזה חלק מתהליך של בנייה, וכשיש רצון טוב ונכונות משני הצדדים, אז בהחלט אפשר להתגבר.

מה נכון לעשות? לא מאמין שיש תשובה אחת נכונה. היו פעמים שפתחנו את הדברים על השולחן, פעמים אחרות "בלענו" והמשכנו הלאה. היו שיחות שחזרו על עצמן שוב ושוב, אבל כל פעם ממקום מתקדם יותר ובוגר יותר.

מהצד של הגבר אני יכול לומר לך שדברים שהפריעו לי אצל אשתי או בקשר, בשנים הראשונות, הלכו והתבררו ועם הזמן ראיתי שהצדק דווקא איתה. בעז"ה גם עם בעלך, עם השנים הוא יראה את הדברים אחרת. כמובן שזה נכון לשני הצדדים.

מה שכן הייתי ממליץ לך זה למצוא דמות להתייעץ איתה, אולי רב/רבנית שאת בקשר איתם, שיכולים לתת פרספקטיבה עמוקה ועצות טובות.

תנשמו עמוק, תזכרו מה גורם לכם לרצות להיות יחד ובעז"ה תעברו את זה, יחד.

אני חושב שיש כאן משהו שכדאי לשים אליו לב.

את ביקשת ממנו להסביר למה הוא כועס.

את בעצם פוצצת כאן את סיר הלחץ, וגרמת לו להוציא את כל מה שהיה לו להגיד, בצורה לא שקולה ולא מתוכננת, מתוך כעס ולא מתוך ישוב הדעת.

יש לזה יתרון, שמנעת ממנו לשמור את הדברים בבטן, ושמעת מה התלונות שלו.

יש לזה חיסרון, ששמעת את הדברים בצורה קשה ופוגעת, ומן הסתם אם היית מדברת איתו אחרי שהוא נרגע קצת, ובוחן את הדברים בצורה שכלית הדברים היו נשמעים אחרת לגמרי.

היא לא היתה צריכה לשאול אותו למה הוא כועס. הוא היה צריך לחזר אחריה אחרי שכל הסעודה לא התייחס אליה בכלל...

לא באתי לשפוט אותם, אלא להסב את תשומת ליבה של השואלת לנקודה שלדעתי יכולה לעזור לה.

נשמע שהוא זקוק לשיקוף של התנהגותו, כי ככל הנראה הוא אינו מבין במה הוא כל כך טועה..

מה גם שאת לא כל כך מאפשרת לו לראות זאת. שלא בהכרח באשמתך.

השאלה היא מי מפרה את מעגל הקסמים הזה, ואיפה ממוקם מרכז הכובד: בך או בו?

(בוודאי שהתנהגותו לא תקינה.. השאלה היא מהיכן זה נובע)

המלצתי היא לשוחח על הדברים, כששניכם במצב נינוח, אחרי שעיכלתם את שקרה 

נסי לשקף לו את מעשיו, ולראות את תגובתו האם הוא רואה בכך בעיה/ לא וכיצד הוא מתרץ את מעשיו.

אחרי שתשמעי זאת תוכלי בחכמה, לדעת כיצד לנהוג: להגיב ולשתף ברגשותיך או (במידה וזה לא עובד דרכך) להסתייע במתווך חיצוני שיעזור

הצלחה רבה

אז עכשיו שוב קראתי גם את השירשורים הקודמים שלך ואני מבינה שאתם יחסית זוג צעיר, ועוד בונים את עצמכם. עוד אין ילדים, גיליתם בעיה בתפקוד המיני, אך לא קל לבעלך להתמודד איתה, ובגלל זה לא נכנסים להריון (לפחות כך את חושבת...). מן הסתם גיליתם שיש בעיה כבר על תחילת הנישואין ועדיין אתם מנסים לטפל בזה לבד. יכול להיות שאת רוצה ללכת לייעוץ גם בנושא הזה, אך הוא עוד לא מוכן. יכול להיות שהוא מרגיש את האשמה והלחץ מצדך, גם אם את לא מנסה לשדר את זה בכלל, ובמיוחד אם כן. יכול להיות מאוד שזו גם הסיבה שהוא נמנע ממגע איתך לפעמים.

זה לא קל להיות במקום בעלך במקום הזה, הגבר המוצלח, הבוגר שיודע הכל, מגלה נקודה חלשה אצלו שפוגעת לו בתחושת הגבריות והוא לא יודע איך להתמודד איתה. להוציא את התסכולים על אשתו, זה הכי קל, מה גם שהיא לא יודעת להתמודד איתם, מבליגה ומנסה שהכל יחזור ויהיה בסדר, העיקר שהבעל יהיה רגוע.

אני לא חושבת שבעלך אדם רע, אני חושבת שהסיטואציה לא קלה, לא בשבילו ולא בשבילך ולכן, או שיודעים איך לדבר, לתקשר ולשקף, או שצריך ללמוד את זה. אם הוא לא מוכן ללמוד ביחד, את יכולה ללמוד לבד.

ויש לי מה להוסיף, אנסה באישי...

דבר ראשון את אשה מדהימה ומתוקה... ואף מילה מכל הציטוטים שאמרת לא מגיעה לך.

אני אומרת את זה בלי להכיר אותך, כי אין שום הצדקה בעולם לדבר אליך ככה - גם אם היית מפריעה לו במחשב וגם אם היית נהגת גרועה.

הפרט ה'קטן' לכאורה שצרפת כבדרך אגב בסוף, שיש לו בעיה קטנה בתפקוד המיני, שופך הרבה אור על ההתנהגות,

כי זה לא כל כך קטן מבחינה מהותית - לגבר, זו פגיעה באגו.

אבל כך או כך, אני לא פסיכולוגית ולא מתיימרת לאבחן -

אני רק זורקת לך מחשבה, כי הכרתי הרבה מקרים כאלה, זה נשמע קצת כמו הפרעת אישיות.

שזה דבר שחייב להיות מטופל.

אם הבן אדם מסרב לטיפול - אז חבל על הזמן, וכדאי לשקול את המשך החיים בצורה רצינית ושקולה, בלווי רב חכם או יועץ.

לפנות לייעוץ - חובה.

מאד אשמח לשמוע שהלכתם!!!

בהצלחה מתוקה, תתחזקי ותדברי הרבה עם חברות שעושות לך טוב - בינתיים, שלא תפלי למחשבה שאת באמת לא בסדר אפילו במשהו!

גם זה שאת מכינה אוכל כל יום ראוי להצדעה כשהיחס מצד המקבל הוא כזה פוגעני!

אבל תחשבי שיש לו מסך שחור מול העיניים, הוא לא שם לב מה הוא עושה, כמה הוא הורס.

בדיוק לכן צריך ייעוץ

ועם טיפול נכון עוד תהיו זוג יונים מאוהבים ושמחים.

המון אושר!!!!!!!!!!

כתבו שתפסיקי לרדוף אחריו ושעכשיו הוא זה שצריך לבקש סליחה, אולי אני לא מדייק במילים אבל היתתה פה רוח כזאת. היה חשוב לי לומר לך (הדלקתי בשביל זה את המחשב!) שלפי מה שאני שומע במקרה שלכם זה לא נכון, זאת מעלה גדולה שמישהו רודף שלום, ובמקרה שלך זה נשמע שבעלך עובר איזו תקופה קשה עם עצמו ולפי דעתי בבוא העת הוא ידע להעריך את ה"רדיפה" שלך, בע"ה. אין לי כ"כ זמן להאריך , אבל זה מה שנ"ל, 

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אני חושבת להפך,

כשמדברים על משהוא רציני ,אז יכולה להיות התחושה שהוא אומר כן כן העיקר כבר להגיע למגע (אולי זה טוב במקרים מסוימים ,שכביכול רוצים להוציא הסכמה על משהוא מהבעל......)

אבל במקרה של שיחה רצינית. בשביל מה צריך את המגע? זה סתם מוציא מריכוז.

אל תעשי את כל החיים סביב זה, יש חיים גם בשבועים שאסורים. נכון שאת לחוצה להריון ,אבל הלחץ לא יוביל לכלום.

דבר נוסף-

זה שאת מתחנפת אליו וסולחת לו וכו, כל הכבוד שאת מסוגלת להעביר על מידותיך (רק אם זה לא עושה נזק לנשואים).

מקווה שהוא ילמד את הדרך הזאת ממך.

לא חיבים גם כל פעם לדבר שוב ושוב על אותו נושאים. לפעמים אפשר להעביר כמו שכתבת והזמן עושה את שלו בשביל לעקל ולתקן...

כי ברגע שזוג צריך לטפל בפצעים הכואבים שלו, תפקידו של המגע הוא לא לטאטא מתחת לשטיח אלה להזכיר כל הזמן שהכל נעשה מאהבה. השיחות הללו הרבה פעמים גורמות לקושי וריחוק ודווקא המגע יש בו משהו מעבר למילים, הוא מן הסכמה הדדית ששנינו אוהבים אחד את השני למרות הכל. בעיני מאוד נחוץ. אני בחיים לא מעלה סוגיות כואבות כשאנחנו אסורים, ההיפך, תמיד רק משתדלת בתקופה הזאת לעשות את הכל וורוד

אני חושבת שמגע הוא קריטי.

כשהפה מדבר קשות. ההתכרבלות יחד במיטה נחוצה.

הנה למרות שיש בנינו אי הסכמות ולמרות שיש כעסם ומתחים בבסיס אנחנו אוהבים..

כל דבר במקומו

כמו שלא נכון לרדוף שלום מול אויב אכזר, סליחה על ההשוואה הלא נעימה, כך גם לא נכון לרדוף שלום מול מי שצריך להעמיד אותו על מקומו...

עת לרדוף שלום, ועת להעמיד במקום.

'אין מקום'- כתבתי לך גם בפרטי , לגבי התגובה הוקדמת שלי למעלה יותר. אשמח שתעני.

אלי.

כמי שנשוי שני עשורים אומר לך שלדעתי המצב לא תקין ואין לטאטא ואין לקוות שעם הילדים המצב ישתפר.

המצב חייב להשתנות כדי שאת לא תהיי קורבן לסבל וחו"ח התמוטטות, והשינוי מצריך אקטיביות: דרך ייעוץ זוגי או אישי, דרך רב או חבר, או בן משפחה שהוא מעריך.  הרעיון שהוצע פה לכתוב לו מכתב גם מצוין.  רק תדאגי לנהוג ביושר ולא לתת לו חיזוק להתנהגותו.

אפרט: 

אילולא התיאור המפורט שלך בתחילת השרשור ניתן היה להגיד שיש לבעלך משבר בעבודה שגורם ללחץ והוא לא מתנהג כמו בד"כ.  אבל כתבת שזה לא משהו של השבוע בלבד, כבר הייתם בייעוץ בעבר, ויש בעיות בתפקוד מיני (וכבר כתבו לפני שזה לא "דבר קטן").

אבל גם אם נניח שהתנהגותו השבוע היא תוצאה של בעיות בעבודה כמו פיטורים/איום פיטורים, או אם הוא סובל מהפסדים כעצמאי או כסוחר דרך האינטרנט (כפי שרמזת שהוא על המחשב בערב כשזה יום עבודה באמריקה) - זה לא מתיישב עם האדם שלפי הגדרתך הוא "חכם, בוגר, מחושב, אחראי, ישר". לא סביר שאדם כזה יבלה שעות עם חברים על בירה ופיצוחים או יסעד שעות עם חברים בערב שבת, אלא יתכנס בעצמו ויתרחק מחברה.

לכן אני סבור שהבעייה עמוקה יותר ומצריכה טיפול, ובעיקר להיות כנה עם עצמך, לראות את המציאות ולפעול, ולא להגרר למצב מתמשך של הסופגת הכל והמשלימה עם הכל תוך הקרבה עצמית.  אין זוגיות אם אחד הצדדים או שניהם מאבדים את עצמיותם. 

בהצלחה בפתרון הבעייה

אבל אני חייבת לומר לך שאת אישה מדהימה!! יש בך המון רצון להיטיב ורואים שבעלך חשוב לך מאד.

כמו שכתבת, נכון שכולם נכנסים למשברים וזה מצריך המון אכפתיות, ענוה.. עובדים הרבה ומשתדלים...

את באמת מקסימה ובעלך נשמע אדם טוב, אבל ההתנהגות המסויימת שציינת יוצאת מגדר המשברים הרגילים בנישואין.. צריכה להיות הבנה שלא משנה כמה כעס יש או חוסר הסכמה.. יש אבני יסוד שלא מוותרים עליהם, כמו כבוד, שיתוף מלא, נעימות... ברור שיש משהו שמפריע לו להיות האדם הטוב שהוא באמת... גם אותו זה מתסכל מאד ולכן זה יוצא בצורה כזו...

אל תרגישי שאת לא בסדר. את אישיות. אני בטוחה! רק לפתוח את הדברים. להבין את הבעיה.. ואם צריך מישהו חיצוני, אז להתייעץ ולא לוותר... הזוגיות שלכם היא באמת הכי חשובה, כמו שאמרת... היא מקרינה על כל החיים...

בהצלחה, נשמה! מגיע לך הרבה טוב, אל תוותרי...

אני כמאמנת שומעת סיפור של יחסים מאוד לא בריאים והרסניים בין בני הזו .חיזרו מייד לטיפול או יעוץ זוגי אם לא זה יסתיים לא טובץ

לבעלך יש דחף להוריד מהערך שלך  זוה דפוס שיש לברר בטיפול מה המשמעות שלו עבורו ועבורך

בתיאור החיים שלך, יש הרבה נקודות דמיון למה שאני עברתי.

גם אני ניסיתי הרבה דרכים.

היו הרבה עליות וירידות.

לא הייתי רחוקה מגט.

אין פתרונות קסם.

יש עבודה עקבית מקצועית.

בשביל עבודה מקצועית חייבים יעוץ מקצועי.

ו- כן גם בעלי התנגד ליעוץ לאורך שנים, אבל בסוף, לא הייתה ברירה.

להגיד לך שיעוץ תמיד עוזר? ממש לא.

לא כל יועץ מצליח לעזור, כמו שלא כל רופא מצליח לטפל נכון בפציינטים.

למרות שבעלי התנגד ליעוץ באופן נחרץ, היינו בסוף אצל 4 יועצים.

היועצת הרביעית הצילה את הזוגיות שלנו.

ומה עכשיו?

לא הכול מושלם. אבל בשורה התחתונה, יש זוגיות יפה. יש אהבה, יש כבוד, יש חוויות ויש שמחה.

המסקנה שלי: אל תנסי להתמודד לבד, כי במוקדם או במאוחר תתייאשי.

זה לא משנה אם הוא רוצה או לא, בסופו של דבר, יעוץ הוא חובה!

ובנוסף לומר שאני מכיר מישהי שהייתה צעד מגרושין והיום היא שמחה שלא עשתה את זה.אז אני מקווה שזה לא קורה לכולם, הלוואי וכמעט לאף אחד, אבל באופן ראלי- אתם לא לגמרי לבד.

**
הערה: לא קראתי הכל כי זה לא עושה לי טוב. אבל שתדעו שזה נוגע ללב.

על פניו באמת המצב לא פשוט בכלל. דברים לא זורמים כמו שצריך, וזה קשה מאוד מאוד ולא מגיע לך.

מצד שני, אין לי ספק שבעלך אוהב אותך. את כתבת עליו דברים מאוד חיוביים, והוא מרגיש את זה. נראה לי שכל מי שכתב על הפרעת אישיות/ חוסר אהבה/ וכדו' קצת נסחף.

כל אדם יש לו קשיים, ואף אחד לא מושלם.

ייתכן שלבעלך יש קושי בתקשורת איתך, אולי בתקשורת באופן כללי, ונכון שהוא לא נהג כשורה במקרים שאת מתארת. זה עדיין משהו שמאוד הגיוני שאפשר להתגבר עליו.

אני חושבת שכדאי לך ללכת לייעוץ לבד, כי את תקבלי שם חיזוק להערכה העצמית שלך, וכלים להעלאת ההערכה העצמית שלו.

אם אכן הבעיה בתפקוד המיני גורמת לו לפגיעה בגבריות- הוא צריך לחזק את המקום הזה. הוא צריך המון תמיכה, המון פרגון, וגם צריך להרגיש שאת זקוקה לו. כמובן זה לא אמור לבוא על חשבונך, זה לא מצדיק פגיעה שלו בך. את צריכה מצד אחד לדעת להעמיד אותו על כבודך הראוי לך, ומצד שני לגרום לו להרגיש מכובד, אהוב, רצוי, ותורם.

בין השורות, משתמש שלאיש שלך יש בעיה בכלל לא קטנה. וסביר שזה שורש העניין.

וזה שאת מגדירה אותה כקטנה, זו ככל הנראה בריחה מהמציאות.

עושה רושם שהוא בורח מהבעיה, בורח מעצמו, ובורח ממך.

עם כל הכבוד - בפורום לא תקבלי תשובה מקצועית אלא לכל היותר כתף וירטואלית.

המצב מחייב טיפול זוגי מקצועי. שיגע בעצבים הרגישים. ובנוסף טיפול מקצועי בבעיה ה"קטנה" שלו.

ללא טיפול זוגי- אין כל סיכוי.

אם תלכי לטיפול לבד, זה יועיל כמו הליכה ברחוב עם קרוקס, ביום שלג ירושלמי.

בשלב ראשון - האיש צריך להבין שאת לא בכיס שלו, ותעמידי לו את נושא הטיפול כתנאי הכרחי. ותפעילי סנקציות - כי ממילא אין לך מה להפסיד. אחרת - את תגזרי על עצמך גם חיי אומללות, וגם ח"ו בית שיתפרק.

ללא יסוד - אין בית. ולאיש שלך יש בעיה ביסוד.

בס"ד

לעיתים אנו חושבות שמניעת ביקורת מאדם שומרת עליו, ומיטיבה עימו.
אנו כה פגועות שברור לנו שהשני יודע בדיוק כמה שהוא לא בסדר,
וברור לנו שהדיבור הרך שלנו כלפיו נובע אך ורק מתוך אהבה ורצון לשלום, ולא מתוך הצדקה של המעשים שלו.
והאמת שאנחנו טועות מאד.
אם את אוהבת אותו באמת את לא תתני לו לפגוע בך.
"הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא"
איך להוכיח זו וודאי אומנות.
ברור שלא חייבים לעשות זאת באופן פוגעני, ואף להפך.
"כשם שמצווה לומר דבר הנשמע כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע",

אך בחכמת הנשים שלך, ובדרכך המיוחדת את חייבת להציב גבולות.
את חושבת שהוא מאו/שר להתנהג כך כלפייך? שזה עושה לו טוב?
שמה שהוא צובר כלפי שמיא זה טוב? 
אם הוא מדבר לא יפה את יכולה לומר "אני אשמח לשמוע מה שיש לך לומר, כשתדבר באופן מכבד".
"חשוב לי לשמוע אותך, תכבד אותך ואותי בשיחה הזאת בבקשה".
"מגיע לשיננו שיח נעים יותר"
 

אם את מאוכזבת ממשהו את יכולה לנסח את זה בצורה העדינה והמתאימה לך
.
:"אני כל כך אוהבת אותך, וציפתי שיהיה לנו יותר זמן אחד לשני בשבת."

ויותר חשוב לעתיד, לפני שבת הבאה לפזר אמירות בסגנון :"הספקתי להתגעגע במהלך השבוע,
אני מצפה כבר לסעודת השבת הפרטית שלנו".

לא חייבים להראות לו כמה הוא לא היה בסדר בפעם הקודמת,
כמו שכן חשוב להבהיר בצורה נעימה אך ברורה כמה חשוב לך שלהבא יהיה אחרת.
 

ועוד עצה אם את יודעת שאת בסדר ולא עשית שום דבר המצדיק כעס, אל תפתחי שיחה ב:"אני יודעת שאתה כועס". יכול להיות שהוא באמת כועס אבל על עצמו, יכול להיות שיש דברים אחרים שמעיקים עליו. אך אם אמרת שהוא כועס עלייך יש לו שתי ברירות, או להמציא סיבות על כך שהוא באמת כועס ולומר ביקורת לא רלוונטית (תינוקית??) או להודות בכך שיחסו אלייך לא מוצדק, ונובע מקושי שלו עם עצמו. לא לכל אחד קל לבחור בדרך השנייה.
 

כל הנכתב לעיל הוא בגלל שאת כותבת שאת אוהבת אותו,
ואת מחפשת איך לנסות שיהיה טוב ביחד אתו, ולא מחפשת טוב בלעדיו.
 

זכותך לבחור להמשיך לאהוב את בעלך. 
וזכותך לעשות את כל המאמצים למען הבית הזה שכל כך חשוב  ויקר לך.

בהצלחה רבה!!

יקרה,

כפי שכתבו לך כאן רבים אחרים.

כדאי מאוד ללכת לטיפול, חבל על כל יום.

ממליצה לך בחום לנסות טיפול של "עוצמת הרכות".

הנישואין אינם מזבח ולכן חבל להקריב עליהם אותך כקורבן...

שמי שבתחילת הנישואין לא חושבת להתגרש לפחות 5 פעמים ברצינות,

היא ממש לא נורמאלית...

בס"ד

הנורמה זה לא תמיד אידיאל...

"לחלוק על רבניות"..  וכבר אמרתי, מן הסתם לא עלה גם על דעתה שיצטטו את זה כ"חוכמה".

אשרייך. אשה נורמלית ובריאה. דברים נכוחים, והלוואי על כולם, ובשמחה.

ובכלל, אחרי שמתחתנים, המחשבה ה"נורמלית" היא איך בונים ביחד הכי טוב.

כשמישהי רוצה לעודד נשים ע"י הגזמה, אין ענין "לצטט" את זה כאילו "דבר תורה" (אגב, רבניות בהקשרים אלו, אינן דווקא "פוסקות הלכה", אלא כי נשואות לבעל-הרב, ופעמים רבות גם נפגשות עקב כך עם ציבור רחב יותר של נשים. ובדרך כלל, מי שבאה להתייעץ היא לא דווקא מי שהכל הולך אצלה בסדר.. אז חבל "לנפח" מזה תורה שלמה. זה טוב כדי לעודד את מי שקרה לה משהו מעין זה, שלא תחשוב שזהו-נגמר.. או שהיא לגמרי לא-נורמלית..).

או שהוא יבין שאת לא בכיס שלו

או שחבל לך על הזמן.

אנשים כמעט ולא משתנים 

ואם הוא יבין את חומרת המצב הוא בהחלט יכול להשתנות

מי שרוצה להשתנות כן משתנה!!

וואו, את מזכירה לי מאוד את המצב שלי! התיאורים דומים אפילו בפרטים...

(מעולם לא עניתי בפורום כלשהוא אבל הפעם השקעתי...)

אנו נשואים כחמש שנים. בעלי גם הוא, ביקורתי כלפי , מעיר בצורה פוגעת ומזלזלת (הנהיגה-זה כנראה תחום חביב עליהם), מתפרץ, גם אני מוצאת את עצמי חושבת בשיקול דעת מה לענות ומתי. וגם אני שואלת את עצמי הרבה- האם המצב נורמאלי? האם אני סוג של אישה מוכה נפשית/מילולית?

אוסיף שגם אני מרגישה שהוא אוהב אותי ואני חשובה לו מאוד(הוא גם אומר זאת כשהוא רגוע), למרות שההתנהגות שלו לעיתים  דומה מאוד למה שתיארת, ולא אלאה אתכם בתיאורים .

תובנות מנסיוני/ מה שיכול להועיל -

א. יש ב"ה ילדים, אני לא רואה שזה גורם לשינוי לטובה. להיפך, גם הם כבר מתחילים להבין וסובלים מההתנהגות המזלזלת כלפי אימם. ולכן יש לטפל בכך.

ב. אני שמעתי מרב חכם שאלימות מילולית/נפשית היא לא עילה לגירושין, כיוון שע"י ייעוץ טוב אפשר לתת לנפגע כלים להתמודד עם המצב בצורה טובה. 

אני ניסיתי ללכת לייעוץ לבד . קיבלתי עצה ששינתה לי את כל ההסתכלות עליו ונתנה לי כח להתמודד ולהפסיק להפגע/להזדעזע ממה שהוא אומר. קודם כל- להסתכל על הכעס/עצבנות/ביקורתיות שלו- כעל בעיה שלו ומגבלה אמיתית שיש לו והיא חיצונית לו. וזה ללא כל קשר אליך. זה מקטין את הפגיעה פלאים, לפחות אצלי. כמו שיש אדם עם לקות כלשהיא, יש אדם שיש לו לקות ראיה, אז יש אותו שיש לו בעיה כזאת של עצבנות. כך כל פעם שזה מתפרץ את רואה את זה כבעיה חיצונית שקיימת אצלו. יותר קל להתמודד עם זה ככה מאשר לקחת את זה כפגיעה אישית, שככה בעלי חושב עלי וכו'...

ג. עכשיו כשפחות פגועים ולחוצים מסתכלים על המציאות בצורה עניינית , מה עושים מכאן.

אני כרגע בחשיבה עם עצמי ועוד לא הגעתי לפתרון /למי ללכת/ייעוץ אישי זוגי וכו'.

 בזהירות רבה אומר- אני דווקא כן חשבתי בכיוון שנאמר פה לעייל, לבדוק איזושהי הפרעת אישיות קלה. ממה שקראתי זה לא עונה להגדרות אבל אולי יש חלק מהמאפיינים.אני לא פסיכולוגית ולא מכירה את הנושא, אבל זה לא כ"כ משנה, זה בעצם מה שאמרנו לעייל, שיש איזו בעיה חיצונית לו ושצריך לטפל ולקבל כלים דרך ייעוץ. אז ההגדרה הפסיכולוגית לא מאוד משנה.

לקחתי לתשומת ליבי את הנושא שעלה על דימוי עצמי נמוך כגורם להתנהגות כזו. אני אבדוק זאת ביחס לבעלי, אם כי אצלו הסיבה היא שונה.

מקווה שהועלתי ולו במעט, (לפחות את הועלת לי , העלת על הכתב וניסחת יפה דברים שאני לא הצלחתי להסביר...)

בינינו, גם היום יש זמנים יפים בזוגיות ובעז"ה הם יהפכו להיות על בסיס איתן של כבוד הדדי, אהבה ושלום אמיתיים .

חזקי ואמצי וה' יהיה בעזרך , במאמץ כל כך נכון , בוגר ואחראי לחזק את יסודות הבית שלך.

זו לא שאלה של "תקופה קשה" או "מתחים" או עליות ומורדות בחיבה הזוגית.

עלתה כאן בעיה התנהגותית של "דפוס" של אלימות מילולית ורגשית, ובלי לשרש אותו - הוא לא יעלם.

אם אין לכם ילדים - העמדה של שלכת התומכת בגירושין נראית הכי טובה למי שרוצים בטובתך.

גם אם יש ילדים - עדיין צריך לעשות חושבים בזהירות רבה האם יש אפשרות ממשית לשרש את האלימות המילולית והרגשית של בעלך או לא, ואם לא כמה הילדים ובת הזוג יפגעו מהדפוס של האלימות המילולית והרגשית בהמשך החיים.

ברור שכדאי לגייס כמה שיותר מעגלי תמיכה (כמו הפניה הרגישה והחכמה שלך לפורום), לברר את הדברים מזוית הראיה של חברות ובני משפחה קרובים שיש להם זוית הסתכלות נוספת (המציאות מתוארת כאן מזוית הראיה שלך בלבד ולא של בעלך כמובן).

לפי דברייך על ניסיון בכל זאת לשקם את הנישואין - מציע לשים קווים אדומים ברורים של התנהגויות ודברים שלא יאמרו בשום מצב ושלא יחצו את סף הבית, וזה כולל להמנע מפגיעה במרחב הפרטי שלכם (להביא חברים בלי תיאום), שימוש בכינויי גנאי, או אלימות מילולית אחרת, וכן הימנעות מאלימות רגשית. במקרה כזה גם תצטרכו להתעמת עם הקושי בתפקוד האינטימי (תלוי כמה זמן אתם נשואים, אבל אם יותר מכמה חודשים אין טעם לדחות זאת עוד, ומוצע שהדרישה לבדיקה של העניין וטיפול בו יהיו תנאי להמשך הנישואין).

שהק יצליח דרכך.

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.