הרי נשמות ילדים הולכות ישר למקום טוב

לגבי אימא - לא יודעת, צריך להשלים שנמות ולהתכונן במידת האפשר - מצוות וחסד

למרות שזה עדיין מפחיד

עד 120

ולהדגיש יותר את המעבר לשמים:

'הוא עובר לשמים, ליד הקב"ה, וכו' '.

אגב, אנחנו גם מסבירים כך איפה היה התינוק לפני שנולד.

הכרתי ילדים שאחר כך פוחדים כשעובר מטוס בשמים, שלא ידרוס את סבא

הם מבינים 'בשמים' כפשוטו.

ובכל זאת צריך  להסביר לפי הבנתם. (ולהרגיע את מי שמפחד על סבא שאלו שמים אחרים, או מקום אחר בשמים...)

בלי תיחכומים ובלי לחשוש יותר מדי אם זו לא האמת המלאה (לענ"ד).

המציאות היא לא שהמוות מפחיד (לדעתי). המוות הוא המעבר מהעולם הזה לעולם הבא. איך אנחנו בוחרים להתייחס לזה, זו הבחירה שלנו.

אם את רוצה לפרט יותר (מה השאלות של הילד, ממה- בהקשר הזה- את רוצה להגן עליו וכו'), את מוזמנת.

אם אפשר, להשתדל לא לשדר לו בהלה ופחד מהשאלות האלה, כי עצם הבהלה של האם עלולה להגביר את הפחד של הילד.

(גם בן החמש וחצי שלי מפחד כל הזמן למות... זה יותר "בצחוק" - אם יורד לו דם, למשל, הוא בטוח שהוא עומד למות... משתדלת לא להיבהל מהאמירות שלו, והסביר לו בנחת שמקצת דם לא מתים...)

זה רק יגביר את התהיות שלו

והוא עלול גם לענות לעצמו תשובות מפחידות ולא נכונות

היא צריכה להיות העוגן והביטחון שלו!

כי אין לך תשובות

ומי יודע מה מתרוצץ בינתיים בתוך הלב שלהם

זה שלא אמרו כלום לא אומר שהם הפסיקו לחשוב על זה 

תהיות ומחשבות שלא קיבלו מענה וכן היו רוצים לקבל אז סבבה 

אבל צריך לברר טוב טוב אם זה אכן כך!

לכן כן צריך לוודא את זה

ובכלל אם הילד כבר בתוך המחשבות האלה אז אני לא

בטוחה שהתמימות הזאת עדיין טובה

תמימות כמו לספר על גן עדן למשל כמו שכתבו זה חיובי

אבל תמימות של חוסר ידיעה- אני לא בטוחה..

חוסר ידיעה ולא עם תמימות

(סוף סוף הצלחתי לעלות על הנק'- חוסר ידיעה הוא לא תמימות

תמימות היא חיובית וחוסר ידיעה לא)

ואני רוצה ללכת לישון כבר... אפשר?

נפגש מחר (אם יש בכלל תועלת להמשיך ויכוח\דיון שכל אחד מתבצר בעמדתו..)

זה גיל שבהחלט יש עיסוק בדברים האלה, במיוחד אם הילד שומע על פיגועים וכד'.

לא קראתי את כל התגובות, אז סליחה אם אני חוזרת על דברים שנאמרו.

באופן כללי- אם את מפחדת ממוות- אז זה גם יעבור אליו, זה ברור.

ואם את תעני בפשטות ובשלווה על השאלות, בלי להתערבב עם מה שאת מרגישה- אז גם הפשטות הזאת תעבור אליו.

"האם תמותי כשהוא יהיה גדול?"- התשובה הכי פשוטה בעיני היא שכמו שה' מחליט מתי אדם נולד, ומתי הנשמה שלו נכנסת לגוף, ככה ה' מחליט מתי הנשמה צריכה לחזור אליו- ואז האדם מת.

ובאופן טבעי- אנשים מתים בגיל מבוגר.  וכן, כשסבתא תהיה מאוד מאוד מאוד זקנה- גם יגיע הזמן של הנשמה שלה לחזור לה'.

והנשמה של סבתא תשמח- כי היא עשתה כ"כ הרבה מעשים טובים, והתפללה כ"כ הרבה תפילות, והקימה משפחה גדולה וטובה.

אמירה ש"כולנו נמות יום אחד" היא בעיני קצת מפחידה, כי היא מאוד כללית, כאילו יום אחד כולם פתאום יכולים למות. אז נכון שתאורטית זה יכול לקרות- אבל עדיף לתת לו את הבטחון הזה- שאתם לא תמותו לו פתאום באמצע הילדות.

וצריך להתיחס לחרדה מהנטישה שלך ולומר לו שכשאת תמותי הוא כבר יהיה גדול וחזק 

אז הוא לא צריך לפחד שהוא ישאר לבד. 

וכמובן ה' תמיד יקשיב לו ויעזור לו. 

לגבי הקושי האישי שלך זה משהו אחר, 

תנסי לכתוב מה בדיוק קשה לך. 

את פוחדת? אכן יש ממה לפחד, אבל יש גם פחדים לא מוצדקים. 

תכתבי מה בדיוק קשה לך עם כל העניין של המוות

בכל אופן הנה קישור לנושא:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t683561#7555109

גם הבן שלי, בן שש, לפעמים מדבר על הזה, ושואל שאלות דומות, ואפילו בת הארבע לפעמים מצטרפת... (השאלות הקשות באמת היו כשבעלי גויס לצוק איתן. הילדים כל הזמן שאלו מה יקרה אם חלילה... ואני לא הייתי מסוגלת לחשוב על כך). באיזה שהוא שלב הבנתי שהקושי הוא אצלי. אם אני עצמי אשתחרר מהפחד - יהיה לי קל יותר לענות להם. ראשית, חשוב טוב יהיה טוב, ושנית - קצת יותר להתחבר לקב"ה. קל לייעץ, קשה לבצע...

הנה פרח שפורח: בהתחלה הוא ניצן, אח"כ בשל ולבסוף קומל ונטמע באדמה

ומהאדמה פורח פרח חדש

הכל פשוט וטבעי, וכך קורה עם הגוף שלנו.

לבני האדם יש גם נשמה והיא נשארת.

ולענות לילד זה לא אותן תשובות כמו למבוגר.

אז תכתבי מה הוא שואל ואולי נוכל לכתוב לך מה לענות. 

צריך לזכור שילד לא מסוגל לתפוס דברים באופן מופשט,

גם אם נתאמץ מאוד להסביר לו

אז נראה לי שהכי נכון לומר לו שאדם שמת הוא פשוט מת. 

שוכב בקבר ולא מרגיש כלום, 

ועוד הרבה שנים ה' יקים אותו לתחיה והוא יחיה שוב. 

כל נסיון להסביר על נשמה ושמים ועולם הבא לא יקלט אצלו בכלל. 

ואין מה לפחד, זה לא כואב ולא עצוב, הוא פשוט שוכב ולא מרגיש, כמו שישנים. 

השאלות של הילד באות ממקום של סקרנות או חרדה חקר  חשוב לשאול אותו ,את רוצה להגן עליו כי את פוחדת,מרגישה שהוא בסכנה..

לא ברור איזה שאלות הוא שואל ומה מטרת השאלות שלו

הבת שלי בת 6, מאז שעניתי לה שמי שמת הוא לא עצוב כי טוב לו והוא נמצא עם כל הצדיקים וליד ה',

מידי פעם אומרת לי

"גם אני רוצה להיות בשמיים ליד ה', כי אני רוצה לדעת איך הוא נראה...."

אז מה אענה לה אז???

והתכלית בארץ, החיים בארץ, יש תחיה ואנחנו בתחית החיים

אבל בפשטות היא חושבת שאם נמצאים לידו אז רואים אותו,

ודיברנו על זה שרק משה רבינו זכה לראות מי זה ה',

ושלא בטוח שכל מי שנפטר ראה את ה',

אבל הגברת מבקשת להיות שם כדי לראות מה רואים ומה לא......

שזה רצון מקסים, ושאת מקווה שאחרי שהיא תהיה זקנה-זקנה ותגיע לשמים, היא תזכה לראות את ה' גם כן.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות