וגם ביקשתי במפורש שלא..

לדעתי תגידי למיילדת שאת מעדיפה לא לקבל אם יש ברירה. כל זמן שהיא תזרום אם זה את יכולה להיות שקטה ורגועה שאין סכנה. מיילדות לא נוטות לקחת סיכון בנושא כזה. אם המיילדת תגיד כן לקחת - כאן אני כבר לא חכמה גדולה, לא יודעת איך לשפוט באילו מקרים באמת יש צורך ובאילו מקרים זו נאמנות עיוורת לפרוטוקול. אז בנושא הזה אני משליכה יהבי על המיילדת, ועושה מה שהיא אומרת.

כשלא מקבלים פיטוצין והרחם חלש, למיטב ידיעתי זה עלול לגרום לדימום ברמה באמת מסוכנת. זו הייתה אחת הסיבות הראשיות לתמותת נשים בלידה עד לפני כמה עשורים.

החסרונות של פיטוצין - ממה ששמעתי פה ושם, הוא מעכב הפרשת אוקסיטוצין (כי הגוף לכאורה רואה שאין צורך, העבודה כבר נעשתה). אלא שלאוקסיטוצין יש עוד תפקידים מלבד כיווץ הרחם (תפקיד רגשי בהיקשרות לתינוק, שחרור החלב ועוד), אז אנחנו יוצאים בהפסד כלשהו.

אז אני מבקשת מהמיילדת שתראה לפי רמת הדימום אחרי הלידה אם יש צורך בפיטוצין, ועושה מה שהיא אומרת.

ולכל אלה שאומרות פשוט לשאול את הצוות,

אז זהו שעם כל הערכה שלי והכרת התודה לצוות הרפואי, ויש לי,

(ואף הקפדתי להודות בע"פ ויותר מכך לכתוב מכתבי המלצה חמים למי מהצוות שהגיע, בלידות הקודמות)

אני ממש לא חושבת שכל פעולה רפואית שנעשית היא לטובתי בטוח..

זו אפילו נאיביות מסוימת בעיני.

יש כאן מערכת רפואית גדולה עם הרבה מאוד אינטרסים שונים. 

ויש פעולות שיותר משרתות אינטרסים של המערכת, מאשר אותי. בכל מיני תחומים אגב לא רק בלידה.

זה לא אומר שאני לא נעזרת ברופאים ופנה אליהם בעת הצורך.

אבל זה בהחלט כן אומר שאני לא סומכת על שיקול דעתם כתורה מסיני וממהרת לקבל המלצות בלי פקפוק,

וכן חשוב לי לבוא מצוידת בידע ובמקורות מידע, וכן לעמוד על מה שחשוב לי..

כחלק מזה אני גם שואלת פה.

ולכן זה לא עוזר לי פשוט לבוא ולהתייעץ עם המיילדת.. ברור שהיא תענה לפי נוהל הסטנדרטי.

בכל מקרה לדעתי כן כדאי לך לנסות להתייעץ עם המיילדת בזמן אמת. את עשויה להיות מופתעת לטובה.

(ויכול להיות לתועלת גם אם כבר כשתגיעי תבקשי שיצמידו לך מיילדת חובבת-טבעי.)

הם לא מביאים את זה בהתנדבות אלא כי יש כזה צורך כדי למנוע דימומים מסוכנים

"שלא מקבלים פיטוצין והרחם חלש, למיטב ידיעתי זה עלול לגרום לדימום ברמה באמת מסוכנת. זו הייתה אחת הסיבות הראשיות לתמותת נשים בלידה עד לפני כמה עשורים." (ציטוט מבהתהוות)

העניין הוא שצריך לעקוב באופן תדיר אחרי התכווצות הרחם, אם זו אישה שהיה לה היסטוריה של דימום יתר או שעכשיו יש דימום חריג- אין ספק זה מציל חיים.

רוב הנשים לא באמת צריכות את זה (גם בהיסטוריה היו נשים עם הרבה ילדים, לאה אשת יעקב, חנה ושבעת בניה שלא מתו בלידות, נכון?)

מה שכן בגלל העומס וחיסכון בכח אדם עדיף לבית החולים לתת באופן גורף לכל הנשים ולבדוק פחות פעמים את התכווצות הרחם.

"כשלא עושים קיסרי ויש שליית פתח, למיטב ידיעתי זו סכנה גדולה גם לחיי היולדת וגם לחיי התינוק."

מה המסקנה? שכדאי ליתר ביטחון לעשות ניתוח קיסרי לכל יולדת? או שכדאי לבדוק מה מיקום השליה?

תמיד כדאי לבדוק אם יש סיבה טובה.

ויום או יומיים אחרי הלידה נתנו לי שוב פיטוצין.

כלומר: אם את באשפוז בבי"ח, במעקב, וגם מודעת לסיכון ועוקבת בעצמך-

אז אולי קל יותר להרשות לעצמך לקחת את הסיכון.

הבנתי שהנקה גם מאפשרת את כיווץ הרחם. זאת אחת הסיבות שלפיהן מומלץ ישר לאחר הלידה להניק.

הנקה "רגילה" או הנקה אינסטינקטיבית.

אמנם, אני לא יודעת עד כמה ההנקה היא אכן משמעותית למניעת הזריקה. אשמח לשמוע בעצמי ממי שמבינה בכך.

ככל שרמת ההמוגלובין שלך גבוהה מלכתחילה (כלומר לפני הלידה, ובתחום הנורמה כמובן), כך יהיו פחות בלחץ מאיבוד דם (עד גבול מסויים כמובן). לכן מומלץ לדעתי האישית להשתדל לדאוג לכך. וכמו כן לזכור לציין זאת בלידה לפני הזריקה.

אם תסרבי לזריקה, יש סיכוי שיותר יעקבו אחרייך כדי לבדוק שאכן הרחם מכווץ. הבדיקה לא אמורה כמעט לכאוב. אם מכאיבים לך תבקשי שמישהו אחר יבדוק (בבקשה תקנו אותי אם אני טועה, אם מייד לאחר הלידה זה כן אמור לכאוב). יש אחיות שממש מכאיבות בבדיקה הזאת, וזה לא אמור להיות כך!

לגבי הבקשה לא לקבל זריקה - במידה והחלטת שכך את מעוניינת, או שלפחות זה לא יהיה אוטומטי ויבדוק קודם מה המצב -

תדעי שבבתי חולים רבים פשוט מזריקים ולא שואלים, במיוחד אם את עם אפידורל ולא מרגישה.

או כדאי לסכם מראש שהמלווה יגיד זאת מייד לאחר הלידה, או למצוא זמן לבקש זאת עוד לפני הלידה.

עד כמה שידוע לי זה גם משתנה מבית חולים אחד למשנהו. אם זה חשוב לך אני ממליצה שתבררי קודם עד כמה זה נוהל קבוע ומתקיים בכל לידה שהיא (או החל מלידה מס'..), או שמתקיימת בדיקה קודם.

בשעה טובה!

למה לא לתת וזהו? מה הסכנה בה?

ולא קיבלתי פיטוצין

וניסיתי להתנגד קלות, אבל המיילדת אמרה שיש דימום וכדאי להביא. 
אני לא אתווכח כי אני לא באמת רואה מה קורה שם. אבל אני כן חושבת שזה היה מהלך די אוטומטי מצידה. 

והלידה הייתה נורא מהירה (אבל ממש מהירה...).

המיילדת שראתה שאני מניקה אמרה שאין צורך.

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

זה הריון ראשון ואני קצת בלחץ

הייתי בטוחה שעד כה אני כבר אלד מזמןן

לק"י

עושים מוניטור, שתן ולח"ד אצל האחיות.

ואז עוברים לרופא, הוא עובר על המוניטור ועושה אול'. יש רופאים שמציעים לבדוק פתיחה/ אורך צוואר הרחם. אני אישית מסרבת כשאין סיבה אמיתית.

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...