אתמול בעלי לקח שטר של 200 שקל לקנות במכולת והחזיר לי עודף של 150 בערך ושם על שולחן המטבח, מייד כשהוא שם את זה ראיתי שזה מאוד קורץ לילד בן ה 10 והוא בא לקחת את זה מהשולחן, אמרתי לו לא לגעת ושאני צריכה לשים את זה במקום. הוא אמר שהוא רק שם את זה למעלה (מדף שאנחנו בד"כ שומרים עליו מזומנים) ומאז דעתי הוסחה ולא שמתי לב מה היה עם הכסף, הנחתי שהילד שם את זה למעלה.
היום שכחתי לגמרי מהכסף וכיוון שלא הייתי זקוקה לו לא בדקתי אם הוא אכן למעלה, הייתי בטוחה שאין שום סיבה שזה לא יהיה שם אם הוא אמר שהוא שם את זה שם. במקביל הילד מודיע לי שאבא נתן לו כסף לקנות מתנה ליום הולדת שיש לו עוד כמה זמן (הוא תקופה ארוכה מנדנד שיקדימו לו את המתנה כי יש משהו ספציפי שהוא מאוד מאוד רוצה, שמחירו 130 שקל, ועד עכשיו אמרנו לו לחכות, והיום הוא אמר שאבא נתן לו את הכסף להקדים את המתנה). התפלאתי שבעלי נתן לו כסף ליד בלי להגיד לי כלום אבל חשבתי שאולי הוא החליט שכן ולא בדקתי את העניין, משום מה בשום שלב זה לא היה לי מוזר, הייתי גם מרוכזת בדברים אחרים.
בכל מקרה הצעתי לילד לחכות ושנלך לקנות ביחד בחנות טובה מה שהוא רוצה כי החנות לייד הבית יחסית יקרה ופחות אמינה מהמרוחקות יותר, אבל הוא ממש התחנן ללכת עכשיו לקנות תוך התעקשות שזה מה שאבא אמר לו לעשות, אז נתתי לו ללכת (זו חנות קרובה שנמצאת כאן אחרי קבוצת מדרגות). הוא קנה את המשחק שכל-כך רצה וניסה להפעיל אותו ואז גילינו שמשהו במשחק לא תקין, אמרתי לילד שחבל שהוא קנה בעצמו בלי לחכות שאלך איתו ועל הדרך התקשרתי לבעלי לשאול מה לעשות כי הילד קנה בכסף שהוא נתן לו בחנות כך וכך משחק לא תקין, והנה באותו רגע אני מגלה שהוא לא נתן לו שום כסף, ושהילד השתמש בעודף של אתמול....
הילד התחיל להכחיש בתוקף ולהתעקש שאבא אמר לו (על העודף) שיגיד לאמא שזה ליום הולדת ונכנס כמעט להסטריה עם הטענות האלה, בעלי לא אמר לו דבר כזה....
אני קצת המומה כי זה לא מתאים לילד בכלל וקצת אובדת עצות מה נכון לעשות כאן.