אז ככה:
היא בחורה דתיה נשואה+ בשנות ה20-30 עובדת בחברה שהרוב המוחלט שם דתי...אבל מדברים וכאלה...
מהון להון היא חושבת שהיא התאהבה באחד העובדים שם..שגם הוא דתי נשוי+ אממה...זה לא התאהבות רשמית ואני יסביר...היא אוהבת את הכריזמה שלו את האופי שלו..הוא זורם ומחייך...ומידיי
יוצא להם לצחוק ולדבר...לאחר מכן היא ממש חושבת עליו..הוא מבחינתו כזה לכולם)ככה היא אומרת-שזה לא אישי אליה)היא שאלה אותי האם עצם העובדה שהיא מחכה לו בעבודה ומתרגשת לדבר איתו זו בגידה?
למרות שהוא מבחינתו כזה לכולם ולא דווקא אליה..היא אומרת שמצד אחד אין מצב בעולם שיקרה משהו...הוא בחור בן 30-40 נשוי מבוסס ודתי..וכמובן ששינהם שומרים נגיעה
היא שאלה אותי למה בכל זאת היא מרגישה רע עם זה? למה היא לא תשתף את בעלה? מה אתן חושבות/חושבים? יש בזה משהו אסןר?
אשמח אם על המגיבים לכאן או לכאן ינמקו את תשובתם...
נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.